אור ברסלב

צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]

וירא אליו.

לך לך.

יח

א

תועי רוח אמרו כי השם הוא אחד והוא שלשה]. פירוש: בעבור שכתוב והנה שלשה אנשים (י״ח, ב׳) על כן אמרו שהוא שלשה. ובעבור שכתוב וירא אליו י״י והכל בפרשה אחת. על כן אמרו כי אותם השלשה הם אחד. [ולא יתפרדו]. פירוש: לא נמצאו כי אם שלשתם ביחד. [והנה שכחו ויבואו שני המלאכים סדומה]. פירוש: ואחר שהם שנים הנה האחד מהשלשה נפרד, ואיך אמרו שלא יתפרדו, ועוד כי כשנשארו שנים אינם אחד ולא שלשה והיה בטלה דעתם. [וראה ג׳ מלאכים]. פירוש: וכן דרשו בבבא מציעה פרק השוכר את הפועלים (פ״ו, ע״ב).

ו

[לושי כמו ותלש]. פירוש: פסוק הוא בספר שמואל (א' כ״ח, כ״ד) בבעלת אוב של שאול ותקח קמח ותלש, והזכירו הוא בכאן להודיע שהוא מגזרתו.

י

[או חיה כמו כה לחי]. פירוש: בספר שמואל (א׳ כ״ה, ו׳) כתוב בענין נבל. ולא מצאתי פירוש ספר שמואל לר׳ אברהם, אך ר׳ דוד קמחי פירש שם כה לחי "כזה הטוב יהיה לך כל ימי חייך", וכן תרגם יונתן "כדין לחייך", ויש אומרים ואמרתם כה "לעשיר" כמו מה לעני יודע להלך נגד החיים (קהלת ו׳, ח׳), ויהיה פירושו ואמרתם זה השלום לעשיר, ויהיה ו"ו ואתה שלום לזה הפירוש כו"ו וישא אברהם את עיניו (בראש' כ״ב, ד') כלומר כפ"א רפה בלשון ישמעאל.

יב

[והשם גלה סודה למלאך]. פירוש: שצחקה בלבה.

יג

[ואני זקנתי]. פירוש: אחרי בלותי. [והמלאך אמר אמת]. פירוש: בעבור שדרשו רבותינו ז״ל בבבא מציעה בפרק השוכר את הפועלים (פ״ז, ע״א וביבמות סוף פרק הבא על יבמתו (ס״ה, ע״ב ששנה הקב״ה מפני השלום, על כן אמר זה. [ומפרשים אחרים אמרו]. פירוש: זה שב לתחלת הפרשה (י״ח, א׳ שהזכיר כי המפרשים אמרו כך וכך. [ואל תתמה על מלת כי משחיתים אנחנו (בראש׳ י"ט, י״ג)]. פירוש: שלא אמרו כי משחית ה׳ את העיר, רק אמרו אנחנו המשחיתים. [והנה יהיה פירוש ויאכלו (י"ח, ח׳) כמשמעו]. פירוש: על דעת המפרשים ההם. [ומצאנו שנקרא הנביא מלאך]. פירוש: גם אלה דברי המפרשים. [ויש אומרים כי אברהם בקש רשות מהשכינה]. פירוש: בעבור שכתוב בתחלה וירא אליו י״י ואחר כן ראה השלשה הנביאים, ועל כן אמר לשם ית׳ י״י אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מכאן, כלומר אל תסתלק רק המתין לי עד שאלך ואביא אלה האנשים ואגמלם חסד, ואחר כן אשוב לכאן לדבר עמך ואז הלך אברהם והביאם והאכילם ושב אל השכינה, ועל כן כתוב (בראש׳ י״ח, כ״ב) ואברהם עודנו עומד לפני י״י. כלומר שלא זזה השכינה משם מתחלה ועד סוף. [ועל כל פנים]. פירוש: אפילו לדברי כל המפרשים. [ואין לנו צורך לתקון סופרים]. פירוש: שאמרו רבותינו ז״ל במדרש תלים במזמור י׳, י"ח) כי היה ראוי להיות וי״י עודנו עומד לפני אברהם, אלא שתקנו רבותינו ז״ל וכתבו ואברהם עודנו עומד לפני י״י, והוא אומר בסוף ספר צחות כי אלה דברי יחיד, ועל כן אמר בכאן כי אין צורך לזה הפירוש, רק הפשט הוא נכון. [והנכון בעיני]. פירוש: שב לתחלת הפרשה שכתוב וירא אליו, גם על המלאכים, בעבור שהזכיר דעת כל המפרשים ועדיין לא הזכיר דעת עצמו. [תמצאנו רמוז בפרשת ואלה שמות]. פירוש: בפירושו הקצר (שמות ג׳, י״ג) בסוד השם הנכבד אמר: והנה כח השם מראה אותות ומחדש גופות כנגד המקבל, והמבין סוד זה השם ידע סוד נבואת וירא אליו, גם ויאבק איש (בראש׳ ל״ב, כ״ה), גם פלא הסנה (שמות ג׳), גם בפרשת בלק בפסוק ויפתח י״י (במדבר כ״ב, כ"ח) אמר: והישר כי האתון דברה, ואם תבין סוד מלאכי אברהם גם יעקב אז תבין האמת. ואני המבאר שמעתי כי דעתו היתה כי כל אלה היו במראה הנבואה, וזאת היא דעת הרמב״ם ז"ל בספר מורה הנבוכים (חלק שני, פרק מ״ב), וככר הקשה עליו ר׳ משה בר נחמן (בפירושו ע״ה, בראש׳ י"ח, ב׳ שאם זה אמת הנה לא אכלו ולא לשה שרה ולא דברו המלאכים עם לוט ולא אפה להם מצות ויאכלו, ואם הוא כן איך ניצול לוט מהם משם, ואם תאמר כי גם לוט ראה כן במראה הנבואה מי הגיד לאנשי סדום שבאו אנשים לבית לוט, ואם תאמר הכל ראה לוט במראה הנבואה אם כן לא נסבו אנשי סדום על הבית ולא הוכו בסנורים ולא יצא לוט מתוך ההפכה, וחלילה חלילה, וכן על מלאכי יעקב בענין ויאבק איש אמר המורה (חלק ב׳, פרק מ״ב) שהוא במראה הנבואה, והקשה ר׳ משה בר נחמן אם כן למה היה צולע על ירכו, ולמה לא יאכלו בניו גיד הנשה, וכן ויפגעו בו מלאכי אלהים (בראש׳ ל״ב, ב׳, ועל דבר האתון אם לא דברה ממש רק שראה כן בלעם במראה הנבואה מה צורך היה בזאת המראה, ולמה הזכירה הכתוב, ואם תאמר שצריך לפרש ככה בעבור שלא יתכן שהבהמה תראה את מלאך השם שאיננו גוף, והדעת נותן כי בעבור שאמר בלעם על עצמו אשר מחזה שדי יחזה (במדב׳ כ״ד, ד׳) על כן הראה לו השם זאת המראה למשל כדי שיכנע. ויאמר מה שראתה האתון לא ראיתי איך אחזה מחזה שדי. ומרוב תאותו לקלל הגוי הקדוש הזה לא שם לבו אל משל מחזה האתון, ויש להשיב על זה כי אפילו אם תפרש שהיו מלאכי יעקב והסנה במראה הנבואה לא תוכל לומר כן על מלאכי אברהם כי לא תוכל להוציא המקראות מן הפשט בעבור לוט ואנשי סדום כאשר הזכרתי ובעבור גיד דגשה, ואני יוסף אומר כי הנראה בעיני מדברי ר׳ אברהם כי השם ית׳ חידש גופות שלשה אנשים בעבור כבוד אברהם שהיה דבק בשם ית׳, והנה היה המעשה כפשוטו, ושריפת הארץ תוכיח, כי הנה עד היום היא שרופה כיום ההפכה, וראיה לזה כי ר' משה בן נחמן לא הקשה כלום בזה על ר׳ אברהם ולא הזכיר אותו, ואלו היתה דעת ר׳ אברהם שהיה זה במראה הנבואה לא היה שותק לו, כי כן מנהגו. ועוד ראיה גדולה כי ר׳ אברהם בעצמו הזכיר בתחלת זאת הפרשה כי מפרשים אמרו שהשם נראה אליו במראות הנבואה, ואחר שהזכיר כל דעות החכמים אמר כי הנכון בעיניו יפרשהו בפרשת ואלה שמות, ואין ספק שסותר דברי כלם בזאת התשובה, ומה שהזכיר בפרשת ואלה שמות יעיד שזה הפירוש הוא האמיתי, וכאשר חידש השם לאברהם גופות כן חידש מלאך ליעקב שיאבק עמו, והעד גיד הנשה, וכן חידש השם דבור לאתון לכבוד משה וישראל, ואם יטעון טוען איך יתכן שהאתון תדבר ואין התולדת סובלת זה, אשיבהו כי אמת הוא שאין תולדת האתון לדבר, אך אף על פי שגם העופות אין בתולדתם לדבר, הנה מצאנו העופות שידברו כשירגילום בני האדם וינהיגום לדבר. והנה אם ביד האדם יש כח להוציא העוף מתולדתו ולשים בפיו דבור, אף כי האל אשר שם פה לאדם שיוכל לחדש פלא כזה וכזה בעבור כבוד משה עבדו וישראל עמו.

יד

[לא היה מ"ם דבק עם השם]. פירוש: לא היה כתוב היפלא מי"י דבר אבל היה כתוב היפלא לי"י.

כא

[ועל דעתי שיהיה פירושו ואראה אם עשו כלם כרעה הזאת, ואם לא אדעה]. פירוש: עתה אני רוצה לרדת כדי להתבונן ולראות אם עשו כלם כמו זאת הרעה כדי שאביא עליהם עת פקודתם, אבל אם לא עשו ככה אשגיח עליהם מהיום הזה והלאה על פי הרוב, אם הרוב צדיקים תנצל כל העיר, ואם הרוב רעים יאבדו כלם, ואם יש שם צדיק גמור ינצל לבדו בצדקו כדברי יחזקאל, נח, דניאל ואיוב. ויתכן לפרש דבריו בדרך אחרת, והיא זאת, ואראה אם עשו כלם כרעה הזאת אף על פי שלא אדעה כלומר אראה ואשגיח בפרט אף על פי שאינני משגיח תמיד בפרטים. ולפי דעתי זאת היא דעת ר' אברהם.[ כי האמת שהכל ידע כל חלק על דרך כל ולא על דרך חלק]. פירוש: כי השכל הפועל שנקרא כל יודע כל הנמצאים בעולם השפל ומשגיח עליהם בדרך כלל, רצה לומר שהוא משגיח על כל המינים שיעמדו תמיד ולא יאבדו, ואינו משגיח על הפרטים, ועל זה אמר ר׳ אברהם במקומות רבים כי חכמי לב דמו הפרטים לצל עץ עומד על מים רצים תמיד. [והעד כי זה הפירוש הוא האמת ואם הוא סוד גדול שאמר אברהם האף תספה]. פירוש: בפרשת בראשית בפסוק והאדם ידע (בראשי ז', א׳) הודעתיך מה שפירש בתחלת פירוש קהלת, ומשם תבין דעתו בכאן. ועוד אוסיף לך ביאור. אמר כי אם תרצה לדעת שזה הפירוש הוא האמת אף על פי שהוא סוד גדול יביא לך ראיה מפסוק האף תספה צדיק עם רשע (י״ח. כ״ג). כי מה שכתוב ארדה נא ואראה הנה ממלת נא משמע כי עתה ישגיח עליהם ועד עתה לא היה משגיח. ועוד שאם רובם רשעים יביא על כלם עת פקודתם. ועת הפקודה אבארהו לך בפרשת כי תשא בפסוק וביום פקדי (שמות ל״ב, ל"ד), והנה הצדיקים יאבדו עם הרשעים בעבור היות הרוב רשעים, ובעבור זה שב אברהם אבינו לאמר לשם ית׳ אתה שופט כל הארץ איך אמרת שתשגיח עליהם מעתה. וכי עד עתה לא היית משגיח עליהם. ועוד כי לא תשגיח עליהם בפרט כי אם בכלל. ואם זה אמת הנה הייתי מכלה צדיק עם רשע. כי אם תפקוד על הגוי ועל הממלכה לא יבחין המלאך המשחית בין צדיק לרשע, וזה חלול שמך הקדוש שישמעו ברואיך כי החכמים ימותו עם הרשעים והיה כצדיק כרשע, ומה תועיל צדקת הצדיק, ועל זה השיב לו השם כי אם יש צדיקים גמורים בתוך העיר אפילו חמשים תועיל צדקתם להם גם תועיל לכל אנשי העיר שינצלו בעבורם בעבור היותם דבקים בו, כי הוא יודע את הדבקים בו ומשגיח עליהם, כי בהדבקים ישובו להיות כל ויוכל כל אחד ואחד מהם לקבל כח מהשם כמו הכח שיקבלו המינים שהם הכללים, אך אם אינם צדיקים גמורים לא תועיל זכותם לבטל הגזירה, כי אם בהיות רוב העיר צדיקים. ובעבור כי לא היו צדיקים כלל בסדום על כן היו תלויים במזל ולא היה משגיח השם בהם בתחלה ועל כן אמר ארדה נא ואראה כאשר פירשתי.

כג

[ואם הם שני בנינים]. פירוש: כי תספה הוא מהקל, ואספה עלימו (דבר' י״ב, כ״ז) הוא מהכבד הנוסף.

כה

[וכן כי כמוך כפרעה]. פירוש: עוד יפרש זה במקומו בפרשת ויגש (בראש' מ״ד, י״ח).:

לב

[ואף על פי שחכמינו העתיקו שאין תפלה בצבור בפחות מעשרה]. פירוש: ככה אמרו במסכת ברכות בפרק ראשון (דף ו', ע״ב).

יט.

א

[ופירוש בערב, בפסח מצרים]. פירוש: בפרשת בא אל פרעה בפסוק בין הערבים (שמות י״ב, ו׳).

ו

[ונמצא חסר]. פירוש: נצרה על דל שפתי (תהל' קמ״א, ג׳).

ח

[בלא תוספת ו״ו פתוח שוה]. פירוש: על מנת שלא יהיה כו״ו נוסף כמו וידעו כי ערומים הם (בראש׳ ג', ג׳). כי אם תסיר ממנו הו״ו ישאר עתיד, אבל אשר לא ידעו איש היא דרך אחרת. [כי אם שתי הלשונות תמצאנה בלשון ארמית]. פירוש: האל גם האלה תרגומם אחד בלשון ארמית, כי על שתיהן יאמר אליז.

יב

[והנה פה טענה וכו']. פירוש: כי תחלת הפסוק הוא ויאמרו האנשים אל לוט, והנה איננו אחד.

טו

[ויאמר ר׳ יונה כי לא יתכן לאמר וכמו עלה השחר]. פירוש: מלת "כמו" היא תחת כ״ף הדמיון. ואותיות בכל״ם אינם נופלים על פעל עבר, על כן אמר כי גם מלת "כמו" לא תבא עם פעל עבר.:[ושכח ורבו כמו רבו (זכריה י', ח׳)]. פירוש: שהוא עם פעל עבר, הפך דברי ר' יונה.

טז

[ישרשו משולש]. פירוש: מהה מפעלי הכפל כמו ויכלכל יוסף (בראש' מ״ז, י״ב) ששרשו כלל כמו שפירש ר׳ אברהם בתרי עשר בספר מלאכי (ג') בפסוק (ב׳) ומי מכלכל את יום בואו, וכן כמתלהלה במשלי (כ"ו, י״ח) שרשו להה. [והפ״א כפול]. פירוש: הפ״א הוא המ״ם, והנה המ״ם הראשון עיקר, והשני הוא כפול כלומר נוסף.

יז

[וכן לא תאכל ממנו (לעיל ב', י"ז)]. פירוש: שאמר השם לאדם הראשון ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו ורצה לומר לא תאכל ממנו אתה וכל אשר לך.

יח

[אל נא אדני חול]. פירוש: בעבור כי במסכת שבועות סוף פרק שבועת העדות (ל״ה, ע״ב) אמרו שהוא קדש ואין הפשט כדבריהם.

כ

[והיא תאר השם]. פירוש: שרצה לומר עיר מצער כי מצער תאר לעיר אף על פי שאיננה נזכרת, ואין זה כמו הלא עוד מעט מזער (ישעיה כ״ט, י״ז) שהוא שם דבר.

כד

[וכן תמצא בני ישראל בפסוק אחד ה׳ פעמים ]. פירוש: בפרשת בהעלותך כתוב ואתנה את הלוים נתנים לאהרן וגו׳ (במדבר ה׳, י״ט, ורבותינו ז״ל הזכירוהו בתחלת ויקרא רבה פרשת הבן יקיר לי (פרשה ב׳ ובילמדנו בתחלת כי תשא (תנחומ׳ שם, סי' ח׳) ובפסיקתא דכי תשא.

כט

[אשר ישב בהן, באחת מהן]. פירוש: זה כדברי ר׳ עקיבא בסוף מסכת מכות (כ״ד, ע״א) על פסוק עושה אלה לא ימוט לעולם (תהל׳ ט״ו, ה׳), וכן אל תטמאו בכל אלה (ויקרא י״ח, כ״ד). [כמו ויקבר בערי גלעד]. פירוש: באחת מערי גלעד, וזה כנגד מה שדרשו במדרש קהלת בפסוק עמל הכסילים תיגענו (י׳, ט״ו), כי בעבור גאותו לא הלך יפתח לפנחס לשאל על נדרו ועל כן מת בנשירת איברים, אבר שהיה נושר כאן נקבר כאן, ואבר שנשר להלן נקבר להלן והיינו דכתיב ויקבר בערי גלעד (שופטים י״ב, ז׳), ור׳ אברהם סובר כר׳ עקיבא. [באש ישרפו אותו ואתהן]. פירוש: אפרשהו במקומו בפרשת קדושים (ויקרא כ׳, כ"ד).

לא

[יתכן שהיתה לו אשה אחרת ומתה בתחלה]. פירוש: יש הפרש בין גדולה ובין בכירה, כי פירוש גדולה גדולה בשנים אף על פי שאיננה בכירה, ופירוש בכירה כמו בכור, והטעם פטר רחם; וידוע כי שתי בנותיו הנשואות (א״ע לעיל י״ט, י״ד היו גדולות מהשתים שאינן נשואות, וזה מדרך הסברה, בעבור שאמר לבן לא יעשה כן במקומנו וגו׳ (בראש׳ כ״ט, כ״ו) ואיך קרא הכתוב לגדולה שבקטנות הבכירה, ועל כן הוצרך לפרש שהיא בכירה לזאת האשה שנעשית נציב מלח, והשתים בנות

הנשואות היו מאשה אחרת. [והבנות חשבו וכו׳]. פירוש: בעבור שאמרה ואיש אין בארץ לבא עלינו.

כ

ד

[ובמלת לעם נכרי אאריך מעט]. פירוש: בפרשת ואלה המשפטים (שמות כ״א, ח׳) ושם פירש כי זה חולם החלום הוא היצחקי, ובסוף ספר צחות תפש עליו דברים רבים ופירש טעם כלם.

יב

[יש אומרים שהוא כמו אלהי אבי אברהם (בראש׳ ל"ב, י׳)]. פירוש: שאינו אביו ממש אלא אבי אביו או אבי אבי אביו. [והנכון בעיני שדחה אבימלך בדברים לפי צורך שעה]. פירוש: דעתו כמו שדרשו ביבמות סוף פרק הבא על יבמתו (ס״ה, ע״ב) כי מותר לשנות בדבר שלום. [ובפסוק אנכי עשו בכורך]. פירוש: בפרשת תולדות יצחק (בראש׳ כ״ז, י״ט).

יג

[התעו אותו אלהים, קדש]. פירוש: כדברי ר׳ חנניה בן אחי ר' יהושע במסכת סופרים (בפרק ד, ו׳). [והטעם שהוא נוסע ממקום למקום ולא ידע אנה ילך]. פירוש: כי השם או מלאכיו מוליכין אותו אל המקום שהשם חפץ, ובעבור שהאדם איננו יודע אנה מוליכים אותו הנה הוא נראה כתועה שלא ידע אנה ילך, בפרשת ואלה שמות יפרש זה בפסוק אנכי אלהי אביך (ג') ו'). [ואין זה תעייה בלב]. פירוש: רק במעשה, דומה לתועה ואיננו תועה.

טז

[יש אומרים כי רמז על כהות עיני בנה וזה דרך דרש]. פירוש: כן דרשו מסכת מגילה בסוף פרק ראשון (ט״ו, ע״א) ובבא קמא בפרק החובל (צ״ו, ע״א). טעם ואת כל ונוכחת, ועם כל זה נתוכחה שרה]. פירוש: זה נראה כי "ואת כל ונוכחת" שלשתם דברי משה. והו"ו כפ״א רפה בלשון ישמעאל. ובסוף הענין יפרש ועם כל זה בני אדם הוא לך כסות עינים ונוכחת דברי משה ויעמוד טעם הו"ו במקומו. אמר יוסף: נראה כזה כסותר דבריו, ולפי דעתי שהיתה מחשבתו להודיע שהפירוש הוא כך או כך ואיננו סותר דבריו.

יז

[וכן וישם דמי מלחמה בשלום]. פירוש: פסוק הוא בדברי דוד לשלמה בתחלת ספר מלכים (מ"א א׳ ב', ה') שאמר וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל לאבנר בן נר ולעמשא בן יתר ויהרגם וישם דמי מלחמה בשלום וגו', והוא מפרש כי וישם שב אל אבנר כי כתוב בספר שמואל (ב׳ ג׳, א') ותהי המלחמה ארוכה בין בית שאול ובין בית דוד, וידוע כי אבנר היה שר צבא לבן שאול, והשיב אבנר הממלכה לדוד ובטלה המלחמה מהם, והנה אבנר שם הדמים העתידים להשפך מישראל שישובו שלום. [בעמוד ענן ידבר אליהם]. פירוש: סדר הפסוקים כן הוא משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו קוראים אל יי׳ והוא יענם, בעמוד ענן ידבר אלהם וגו׳ (תהל׳ צ"ז, ו' ז׳) והוא יפרש בפרשת ואלה שמות בפסוק וירכיבם (שמות ד', כ׳) כי בעמוד ענן ידבר אליהם על משה ואהרן, לא אמר על שמואל [אלה בני עדה (בראש׳ ל"ו י"ב)]. פירוש: בתחלת הענין ההוא (י׳ כתוב רעואל בן בשמת אשת עשו, ואחר כן כתוב אלה בני עדה, והוא מפרש כי אלה בני עדה שב אל אליפז ולבניו לא אל רעואל. [אשר עבדתי אותך בהן (בראשית ל׳, כ"ו)]. פירוש: בפרשת ואלה שמות בפסוק וירכיבם ושמות ד׳, כ׳) יפרש כי בהן שב אל נשי לא אל ילדי. [אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו ויהושע כ"ד, ב')]. פירוש: ויעבדו שב אל תרח אבי אברהם גם אל נחור ולא אל אברהם. [בעבור שיש מפרשים שאמרו שהוא עצור לצאת לחוץ]. פירוש: רש"י פירש כן, ודרש הוא בבבא קמא בפרק החובל (צ"ב, ע"א). [ומלת וילדו לנשים כמו ויחמו הצאן (בראש' ל', ל"ט)]. פירוש: כי היה ראוי להיות ותלדנה גם ותחמנה רק בעבור שהנקבות יולדות וחמות ואין הזכרים יולדים, שנאמר (ירמיה ל', ו') שאלו נא וראו אם יולד זכר וגו', על כן לא חשש הכתוב לדקדק באלה מלשון זכר ומלשון נקבה, כי דרך הכתוב שלא ידקדק בין לשון זכר ונקבה במקום שהוא ידוע שמדבר על נקבות כדדך וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן (אסתר א׳, ב׳) שאמר יתנו בעבור שכבר הזכיר הנשים. ואם יטעון עלי טוען הנה כתוב ומצרים ילד ואיך אמרת שאין זכר יולד, התשובה היא כאשר פירש ר' אברהם במקומו בפרשת נח, כי בעבור שהבן מאון האב ומכחו בצלמו כדמותו יאמר לו ילד.

כא

ב

[גם שב אליו]. פירוש: שב המלאך אליו לעת הלידה. [כי כן אמר לו]. פירוש: שוב אשוב אליך (בראש' י״ח, י'). [ולא הוסיף על שם יצחק]. פירוש: אברהם או המלאך לא הוסיף כלום על שם יצחק, כדרך שהוסיף השם ה״א על שם אברם (בראש׳ י״ז, ה'). [ולא החליפו]. פירוש כדרך שכתוב ביעקב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל (בראש׳ ל״ה, ו'). [כן הוא צוה לקראו כן]. פירוש: המלאך אמר לו וקראת את שמו יצחק.

ט

[מצחק כי כן מנהג כל נער]. פירוש: בעבור כי דרשו בפרקי ר׳ אליעזר בפרק ל׳ שירה עליו החץ להרגו, ובתוספתא דסוטה דרשו שהיה עובד ע״ז (פ״ה ופ״ו).

יד

[ויתכן שנתן לה כסף וזהב]. פירוש: ברצון שרה.

טו

[כמטחוי קשת בדד ישב]. פירוש: שאין חבר למלת כמטחוי

כ

[קשת תאר השם]. פירוש: ואין רובה סמוך אל קשת רק פירושו ויהי איש רובה, וקשת כדרך שפירשנו בפסוק איש צדיק תמים בתחלת נח (בראש׳ ו' ט').

כט

[לבדנה עם ה״א היא לבדה]. פירוש: שאין ריע למלך לבדנה.

לא

[ודע כי מלת שבועה עיקרה שבעה]. פירוש: כי הנה כתוב כאן שבע כבשות תקח מידי, ואחריו כתוב (ל״א) על כן קרא למקום ההוא באר שבע כי שם נשבעו, והנה מלת שבועה היא מגזרת שבע כבשות, והוא יפרש הסוד בפרשת ואלה שמות בסוד השם (שמות ג׳, י״ג) ובפרשת יתרו בפסוק לא תשא (שמות כ׳, ז׳) ובספר תרי עשר בנבואת זכריה (ד') בפסוק (י׳) כי מי נח ליום קטנות. [ובפסוק ויקרא אותה שבעה אפרש]. פירוש: בפרשת תולדות יצחק (בראש' כ״ו, ל״ג) יפרש למה נקרא שם העיר באר שבע. ויש ספרים שכתוב בהן ובפסוק או השבע שבועה אפרשנה כלומר בפרשת ראשי המטות (במדבר ל׳. ג'), וטעות הוא כי לא אמר שם כלום.

נא

[אשל. אילן]. פירוש: כריש לקיש בפרק קמא דסוטה (י׳. ע״א).

כב

א

[ואנשי שקול הדעת]. פירוש: הפילוסופים. [אמרו כי הדעות שתים]. פירוש: על האחת שהיא דעת העתיד אמר הכתוב נסה, ועל השנית שהיא דעת היש הנמצא אמר כי עתה ידעתי. ודעתם בזה כי כל הדברים המתחדשים ידעם השם בטרם היותם, אך הידיעה ההיא היא שהוא יודע שהוא בכח שיהיה וזאת היא ידיעת האפשר שפירושו איפשר שיהיה כן. ואיפשר שלא יהיה כן כי לא נתכנו עלילות, ואחר כן בצאת הדבר מהכח לפועל הנה אז תהיה הידיעה ידיעת היש הנמצא.

ב

[וכמוהו והשקית אותם יין (ירמיה ל"ה, ב')]. פירוש: השם אמר כן לירמיה על בית הרכבים וטעמו הראה שתשקם יין. [הבכורים שהחליפם בלוים אחר שנה]. פירוש: כי בתחלה כל הבכורים היו כהנים. ואחר שנה בחר השם את שבט הלוי לשרת לפניו תחת הבכורים. [סרו כל הטענות]. פירוש: והוא כפשוטו. [והשם נסהו כדי שיקבל]. פירוש: כי אין ראוי לתת שכר למי שלא עשה מעשה, אף על פי שידענו שיעשהו. וזה בעבור כי לא הוציא הדבר לפועל. ועל כן נסהו השם כדי שתהיה נפשו שלימה ותוציא שכלו לפועל, ואז יהיה ראוי לקבל שכר על מעשהו. [ועוד אפרש סודו בפסוק ידעתיך בשם (שמות ל"ג י״ב)]. פירוש: ממה שפירש שם בפרשת כי תשא יובן כי הידיעה לא תיוחס לשם רק על הדברים העומדים לעדי עד כמו הכללים שהם המינים והדומה להם. אבל אין ליחס לו הידיעה על הדברים האובדים שהם הפרטים. ובעבור כי אברהם שב להיות כלל. על כן ידעו השם ואמר לו כי עתה ידעתי וגו' (כ״ב, י״ב).

ה

[ואברהם דחם בדברים]. פירוש: זאת היא דעת ר׳ אברהם, כי יוכל הנביא לכזב לצורך שעה כמו שיפרש בפרשת תולדות יצחק בפסוק אנכי עשו בכורך (בראש׳ כ״ז, י״ט). וכבר הזכרתי זה למעלה (כ' י״ב). [וקדמוננו אמרו שהיה יצחק כאשר נעקד בן שלשים ושבע שנים]. פירוש: כך אמרו בפרקי ר' אליעזר בפרק ל״א. ובסדר עולם בפרק א,'.

יד

[וטעם בהר יי׳ יראה באלה הדברים]. פירוש: בתחלת הפרשה (דברים א', ב׳). ודעתו היא כי הר י״י הוא הר המוריה שנבנה בו בית המקדש כמו שכתוב בדברי הימים (ב' ג׳, א׳), ומשה לא כתב בתורה אי זה הר הוא. רק כתב המקום אשר יבחר י״י (דברים י״ב, י״א), משמע שהוא לא ידע אי זה הר הוא. כי לא גלהו השם עד ימי דוד. ואיך אמר בכאן בהר י״י יראה שמשמע שידעו משה, ועוד שאמר אשר יאמר היום שמשמעו כאלו אמר: זה הוא מה שאומרים עתה בדורנו כשעולים לרגל בהר י״י יראה כלומר הוא עולה לעשות המועד בירושלם ולהשתחוות בהר י״י. ולא יתכן שיאמרו כן בימי משה, ולפי זה לא כתב משה זה הפסוק רק כתבוהו (הנביאים האחרונים כאשר פירשתי בפסוק והכנעני אז בארץ בפרשת לך לך (בראש׳ י״ב, ו׳) ומשם תבין זה.

יט

[וכן בא אל פרעה לא הזכיר אהרן פירוש: אף על פי שהיה תמיד עם משה כאשר יפרש במקומו. [אמרו הפך הכתוב]. פירוש: אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה (בראש׳ כ״ב, י״ב).

תוכן העניינים

צפנת פענח על האבן עזרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה