צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]
ויצא יעקב. · ל
ב
[ולא הגיע עת שמוע תפלתו]. פירוש: שים לבך להבין איך תלה הענין בעת, וזה רמז שהוא תלוי בעליונים. ועל כן אמר דוד ואני תפלתי לך י״י עת רצון (תהל׳ ס״ט. י״ד).
ג
[ואבנה. מפורש בדברי שרה]. פירוש: בפרשת לך לך (בראש׳ ט״ז. ב׳).
ו
[דנני, דגשו ת הנו"ן לחסרון הנו"ן הנוסף]. פירוש: כי הנו״ן הראשון הוא מהשורש. והשני לסימן כנוי המדבר, כי הוא כמו אני, ובין שניהם היה ראוי להיות נו״ן אחר כדרך זובח תודה יכבדנני (תהל׳ ג׳. כ״ג) וכמו יסובבנהו. יצרנהו (דברים ל״ב. י'). ואלו היה בא בלא נו״ן ובלא דגוש היה גם הוא נכון כמו ולמות לא נתנני (תהל׳ קי״ח, י״ח).
יא
[בגד, שתי מלות]. פירוש: כי כבר הזכירם בסוף פרשת נח (בראש׳ י״א, ט׳), ושם ביארתי דבריו. [ויש אומרים שפירוש גד מזל טוב]. פירוש: בספר ישעיה (ס״ה) בפסוק (י״א) העורכים לגד שלחן הזכיר הוא בפירושו כי רבי משה הכהן הוא שפירש ככה, ודרשו בבראשית רבה (פרשה ע״א. אות ט׳), גם בחולין פרק השוחט (מ׳, ע״א), לשם הרים אמר לגדיא דהר, כי בלשון ארמי קורין למזל גד. [כאשר הוא בלשון ישמעאל]. פירוש: הוא מה שיפרש שהוא כוכב צדק שקורין לו אלמשתרי שפירושו(!) מזל טוב. וגם נקרא על דעת חכמי המזלות כוכב ההצלחה, בעבור שיורה על כל דבר טוב. [ונכון להיות גדוד השמים]. פירוש: על העורכים לגד שלחן אמר.
יד
[דודאים, אמר המתרגם יברוחין]. פירוש: במסכת סנהדרין בפרק חלק (צ״ט, ע״ב) דרשו מאי דודאים אמר רב יברוחי, לוי אמר סיגלי, ר' יוחנן אמר סבסוך, והמתרגם כתב כדברי רב. [ואנכי לא ידעתי בעבור שתולדותם קרה]. פירוש: ככה אמרו חכמי הרפואות שהדודאים קרים ויבשים במעלה השנית, וידוע כי המשגל יבא מהחום והליחות כמו שפירש המורה בחלק ראשון בפרק ל״ד בסיבה הרביעית וראיה על זה כי התאוה תבא מהכבד בעבור שתולדתו חם ולח, והנה הדודאים הם הפך תולדת ההריון בעבור הקור והיובש, ומפשוטי המקרא משמע כי מן הדודאים נתעברה לאה אותה הלילה כאשר אבאר (בפסו׳ כ״ג), וזה תימה איכה תתעבר מן דבר שהוא הפך התולדה.
כא
[יש אומרים כי עם זבלון היתה בבטן אחת פירוש: כן דרשו רבותינו ז״ל ואחר ילדה בת כמו ואחרי כן יצא אחיו (בראש׳ כ״ה, כ״ו).
כג
[והנה נולדו ליעקב י"ב בנים בשבע שנים]. פירוש: בסדר עולם בפרק ב׳ כתוב ככה, רק הי"ב בנים כתוב שם שהם י״א שבטים ודינה, כי בנימין בארץ ישראל נולד. [וכאשר ספרום הקדמונים מצאום בני ששה חדשים וימים במספר]. פירוש: בסדר עולם, גם כן בפרקי ר׳ אליעזר בפרק ל"ו כתוב שנולד כל אחד ואחד לז' חדשים וזה כי בעבור ז׳ שנים הם פ״ה חדשים. וכשתחלקם לי״ב חלקים יעלה לכל אחד ואחד ו' חדשים מן הע״ב חדשים, ועוד נשארו י' חדשים שלא הגיעו לכלל י״ב כדי שיתחלקו לי״ב, ועל כן צריך לחלקם לימים, והנה אם נעשה חדשי הלבנה א׳ מלא וא' חסר יעלו רצ״ה ימים, ואם נעשה חדשי החמה יעלו בקרוב ש', וכשנחלקם על י״ב יבא לכל אחד כ״ה יום בקרוב, ורבותינו ז"ל לא חששו לדקדק. [ויתכן שנתנה לאה שפחתה ליעקב קודם שנולד נפתלי גם הרתה רחל קודם לידת זבלון]. פירוש: תלמידו פירש דבריו בפירושו הארוך בפרשת ואלה שמות בפסוק ותצפנהו (שמות ב׳, ב') שאמר יתכן כי רחל נתנה שפחתה ליעקב בלידת שמעון, גם נולד יששכר קודם לידת אשר. ואני יוסף מצאתי זכר לדבריו בספר דברי הימים (א׳ ב׳, ב׳) שכתוב דן, יוסף ובנימין, נפתלי, גד ואשר. והנה יוסף אחרי דן קודם נפתלי בעבור שנולד יוסף אחר דן, ונזכר בנימין שם עמו בעבור היותם אחים גם בני ° הגבירה, על כן נזכר נפתלי שם אחר שניהם, אף על פי שבנימין קטן מנפתלי; והוצרך לפרש זה בעבור כי בדרך הפשט לא היו בניו בני ז' חדשים רק בני ט׳. והנה כשהביא ראובן הדודאים לאמו אמרה לה רחל תני נא לי מהם כדי שאתעבר ואלד כאשד ילדת את, וענתה לאה אין די לך שאת לקחת אישי בכל לילה לשכב עמך, רק עוד תבקשי בדודאי בני כדי שתתעברי את ואני איני י מתעברת, והנה יוסיף אהבה על אהבתך ושנאה על שנאתי ולא יוסיף לבוא אלי, אז אמרה לה רחל אם תתני לי קצת הדודאים אניחנו שישכב עמך הלילה כדי שתתעברי את בראשונה ולא ישנאך, אז נתנה לה הדודאים, ועל כן יצאה לקראת יעקב ואמרה לו אלי תבוא, כי על כן נתתי דודאים לאחותי כדי שתניחך הלילה לשכב עמי, על כן וישכב עמה בלילה ההוא, ובלילה השנית שכב עם רחל, וכאשר הרתה לאה בלילה ההיא עם הדודאים כך הרתה רחל עם הדודאים בלילה השנית או בקרוב וכשילדה לאה ליששכר אז ילדה רחל את יוסף, ויתכן שילדו בשבוע אחת, וכשנולד יוסף הרתה לאה מזבלון כאשר אמר. ואם יטעון טוען הלא כתוב (בראש׳ ל׳, כ״ב) ויזכור אלהים את רחל וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה דמשמעו שזה היה מאת השם ולא מן הדודאים, התשובה: הנה גם לאה נתעברה מן הדודאים, וכתוב גם כן עליה (בראש׳ ל', י״ז) וישמע אלהים אל לאה ותהר, ואחריו כתוב ההריון של רחל להודיע כי זה כזה. ואם יטעון עוד אחר שהוא כן למה כתוב בשתיהן וישמע אלהים שיורה ששמע לתפילתן ועל כן נתן להם ההריון ולא בכח הדודאים, כי מה שיהיה בכח הדודאים איננו פלא רק הוא בכח התולדה. התשובה: כי השם שמע תפילתם ועל כן הביא הפלא רק הביאו דרך התולדה ועל כן נכתב בשתיהן מלת אלהים שיורה על התולדת, ולא נזכר שם השם הנכבד והנורא, והפלא הוא שהשם המציא לה רפואה לחלייה כדי שתהר, ולמה נבקש פלא גדול מזה. כי כבוד אלהים הוא שנפרש הכל בדרך התולדת בעבור שכתוב כי אני י״י לא שניתי (מלאכי ג׳, ו׳), רק במקומות שיש פלא הכרחי ומקרה כמו מלח אלישע (מלאכי ב׳ ב׳, כ׳) ונחש נחשת (במדבר כ״א, ט׳) והמטה (שמות ז׳, ט׳) והדומה להן נתלה סודם במעלת הנביאים בעבור היותם בשם ית׳ כדרך שרמז הוא בפרשת ואלה שמות בסוד השם שהשם מראה אותות ומחדש גופות כנגד המקבל (שמות ג׳, י״ג), אבל בדברים שאינם הכרחיים נפרשם כפשוטם, כי בעיני המעיין אינו הפרש בין הפלא שהוא על ידי רפואה ומעשה. ובין הפלא שלא קדם לו מעשה.
כו
[כמו וישם דמי מלחמה בשלום (מלכ׳ א׳ ב׳, ה׳)]. פירוש: כבר פירשתיו בפרשת וירא אליו (בראש׳ כ׳. י״ז).
כז
[נחשתי. כמו נסיתי]. פירושו מפורש בפרשת קדושים בפסוק לא תנחשו (ויקרא י״ט, כ״ו)
לא
[ה"א מאומה נוסף ונמצא חסר]. פירוש: בויוסף איוב (ל״א. ז') כתוב ובכפי דבק מאום. והאל״ף והוי״ו נחים על משקל כל מום רע (דברים ט״ו, כ״א). ולא על פירושו והיה משפטו על משקל כרוב.
לב- לו
[עקודים ברגל וכו׳ עד ומשקלו סוג לב (משלי י"ד, י"ד), (פסוק ל״ה)]. פירוש: כל זה פירוש המלות כפי הלשון. ומשם ולמטה יפרש ענין הפרשה בדברים קצרים. [ומלת טלוא שם כלל]. פירוש: לעקוד וברוד. [כל תיש נקוד ועקוד וברוד]. פירוש: השה הוא התיש, ונקוד כפשוטו, וטלוא בא תחת עקוד וברוד וכן כלם. [העקודים והטלואים. שפירושו נקודים וברודים]. פירוש: ידוע כי מלת הטלואים היא כוללת עקודים וברודים, ואחר שמלת העקודים באה כפשוטה ויצאה מכלל הטלואים הוצרך להכניס במקומה נקודים. והזכיר עמה ברודים בעבור כי גם היא בכלל טלואים כאשר הזכרתי. [הנקודות והטלואות. פירושו העקודות והברודות]. פירוש: זה אמר על הטלואות, כי הנקודות הם כפשוטם. [וזה טעם כל אשר לבן בו]. פירוש: על כל מה שנזכר מתחלת הפסוק עד הנה. [ומשקלו סוג לב (משלי י״ד. י״ד). פירוש: וכן כי מלים היו (יהושע ה', ה'). ומלת הסר משם וגו' (ל״ה) עד וישם גם הוא לבן (ל"ו) כולו קשור ביחד. וזה ענין הפירוש שהזכרתי למעלה. [אם לא מצאת התישים והעזים עקודים וברודים והכשבים שחורים]. פירוש: כי עקודים וברודים לא יזכר כי אם על התישים והעזים. ולא נזכר חום אלא על הכשבים. [כי הה"א נוסף כמו האל האלה]. פירוש: זה מפורש בפרשת וירא אליו בפסוק רק לאנשים האל (בראש׳ י״ט, ח׳).
לז
[מקל בפתחות הקו"ף בעבור שהוא סמוך]. פירוש: כי מצאנו בלא סמיכות מקל שקד אני רואה (ירמיה א׳, י״א. [כי הב׳ לשונות גם הארמית ממשפחה אחת היו]. פירוש: לשון עברית היא לשון אברהם אבינו ז״ל והיא לשוננו. ולשון ישמעאל גם כן היא ממשפחתו כי ישמעאל בן אברהם היה. ולשון ארמית היא ארם, שהוא בן בנו של נחור אחי אברהם. והיא בעצמה לשון כשדים. כי כשד היה בן נחור אחי אברהם כמו שמפורש בסוף פרשת וירא אליו (בראש׳ כ״ב, כ"ב). וכולם ממשפחה אחת.
לח
[ופה לשון זכרים ונקבות]. פירוש: היו"ד של ויחמנה הוא לשון זכרים כי בלשון נקבות יהיה עם תי״ו, והנו״ן והה"א הם לשון נקבה ומשפטו ותחמנה.
לט
[ובאה זאת המלה משונה בניקוד]. פירוש: בעבור כי היא מהבנין הקל ובא היו"ד בה בסגול. [והיה ראוי להיות כמו וישבו לאכל לחם (בראש׳ ל״ז, כ"ב)]. פירוש: כי משפטו בצירי כמו וישבו, וירדו. [ובאמת שהוא מפלאות התולדת]. פירוש: כי חכמי התולדת לא ידעו טעם זה למה היה כן. [וכן המשפט אפילו האשה]. פירוש: וכן אמרו רבותינו ז״ל (ברכות כ׳, ע״א).
מ
[ויש אומרים כי וישת לו עדרים מאוחר]. פירוש: וסדר הפסוק על דעתם הוא ככה וישת לו יעקב עדרים לבדו ולא שתם על צאן לבן, גם הכשבים שלא הפריד מהעדרים שלו ונתן פני הצאן כלם נכח כל עקוד וכל חום כדי שתלדנה כן.