אור ברסלב
צפנת פענח על האבן עזרא ויצא יעקב. › כח

צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]

ויצא יעקב. · כח

ויצא יעקב.

יא

[ולא הלך ביום אחד]. פירוש: זה כנגד הדרש שכתוב במסכת חולין בפרק גיד הנשה (צ״א, ע״ב) שקפצה לו הארץ, וכן בסנהדרין בפרק חלק (צ״ה, ע״ב) ובברכות בפרק תפלת השחר (כ״ו, ע״ב). אף על פי שנראה כי גם הדרש הוא כדעת רבי אברהם בעבור שכתוב שם כד יהיב דעתיה למהדר קפצה ליה ארעה, משמע שלא (קצפה) [קפצה] לו בלכתו רק בשובו לבית אל. [וכן אמר הושע]. פירוש: וישר אל מלאך ויכל בכה ויתחנן לו בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו (הושע י״ב, ה׳), ופירושו בבית אל מצא השם את יעקב ושם ידבר עמו ועם עמוס [גם בספר עמוס מבואר]. פירוש: אשר חזה על ישראל בימי עזיה מלך יהודה וממי ירבעם בן יואש מלך ישראל שנתים לפני הרעש, ואחר כן כתוב (ה' ה׳) ואל תדרשו בית אל וגו' וכתיב (ז׳, י״ג) ובית אל לא תוסיף עוד להנבא וגו'. [לא יתכן להיות ויפגע כמו ואל תפגע בי (ירמיה ז', ט"ז) פירוש: כנגד מה שדרשו בבראשית רבה (פרשה ס״ח, אות ט׳) ובברכות בפרק תפלת השחר (כ״ו, ע״ב). [ועל תשים לבך ידרוש "ממקום אחר"]. פירוש: כן דרשו בבראשית רבה (פרש׳ ס״ח, אות ט׳) ובפרקי ר׳ אליעזר פרק ל״ה) ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר (אסתר ד' י״ד) כלומר מהשם. [כי איננו כלל השם]. פירוש: אפילו על דעת הדרש הזה לא תהיה מלת המקום כנוי אל השם רק פירושו שהתפלל יעקוב במקום שהיה שם כשבא השמש. [ומלת אחר לעדה]. פירוש: הוא פירש בפירוש המגלה (אסתר ד' י״ד) שאלו היה כן, מה טעם לאמר "אחר", כלומר שהוא נראה כאלו כתוב מאלוה אחר ואיך יאמר מרדכי ריוח והצלה יעמוד ליהודים מאלוה אחר, הלא אין עוד מלבדו. [אחת מאבני המקום]. פירוש: כנגד מה שדרשו בפרקי ר׳ אליעזר בפרק ל״ה, ובחולין בפרק גיד הגשה (צ״א, ע״ב) שנעשו כלן אבן אחת. [והתימה מרב שמואל]. פירוש: כבר הזכירו בתחלת פירושו.

יב

[ודרך סלם להיותו סמל]. פירוש: בבראשית רבה דרשו הראהו למנשה עומד ועושה סמל, כי סלם בגימטריא סמל, והוא שכתוב בדברי הימים (ב׳ ל״ג, ז׳) וישם את פסל הסמל אשר עשה בבית האלהים וגו׳. ויש מפרשים על צלם נבוכד נצר, ומוצב ארצה אקימיה בבקעת דורא (דני׳ ג', א'); וראשו מגיע השמימה, רומיה אמין שתין (דני׳ שם); והנה מלאכי אלהים, חנניה מישאל ועזריה. [או על מספר סיני]. פירוש: שדרשו בבראשית רבה (פרש' ס"ח, אות י״ב) סלם בגימטריא סיני, מוצב ארצה, ויתיצבו בתחתית ההר (שמות י״ט, י״י); וראשו מגיע השמימה, וההר בוער באש עד לב השמים (דבר׳ ד׳, י״א); והנה מלאכי אלהים, משה ואהרון; עולים ויורדים, ומשה עלה אל האלהים (שמות י"ט, ג׳), וירד משה (שמות י״ט, י״ד); והנה י״י נצב עליו, וירד י״י על הר סיני (שמות י״ט, כ׳). ובמדרש תלים במזמור ע״ח דרשו סלם זה בית המקדש; וראשו מגיע השמימה, אלו הקרבנות שריחן עולה לשמים; והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, אלו כהנים שעולין ויורדין בכבש (שנקראו מלאכים שנאמר כי שפתי כהן וגו׳ כי מלאך י״י צבאות הוא (מלאכי ב׳, ז'); והנה י"י נצב עליו, ראיתי את י״י נצב על המזבח (עמוס ט׳, א׳). [ואלה המפרשים לא ראו נבואות זכריה ועמוס וירמיה]. פירוש: בזכריה כתוב ענין הסוסים (א', ז׳—י״ז) והמנורה (ד', א׳-י״ד) ומגלה עפה (ה', א׳-ד׳) ושתים נשים (ה׳, ה׳—י״א), ובעמוס ענין יוצר גובי (ז', א׳— ג׳) וחומת אנך (ז׳, ז'—ט׳) וכלוב קיץ (ח', א׳ - ג'), ובירמיה מקל שקד (א׳, י״א־־י״ב) וסיר נפוח (א', י״ג-י"ט) וכלם הם משל כמו שמפרש. [אחר שהתהלכו בארץ]. פירוש: בתרי עשר בנבואת זכריה (א',י') כתוב אלה אשר שלח להתהלך בארץ, ואחריו כתוב (י״א) ויענו את מלאך י"י העומד בין ההדסים ויאמרו התהלכנו בארץ וגו׳, וטעם זה כאלו מתהלכים בארץ לדעת מעשה בני אדם וישובו להגיד לשם ית׳ מה שראו וכל זה בדרך משל שיבינו בני אדם כמו שפירש שם (זכריה א', ח׳), כמלך יושב על כסאו וישלח שלוחיו, מהם רגלים ומהם רוכבים על סוסים שיבואו מהרה ויודיעוהו הדברים שהם בממלכתו.

יד

[ופרצת כמו ורבית]. פירוש:.......

טו

[כי לא אעזבך וגו׳]. מפורש בפרשת ויחי בפסוק לא יסור (בראש׳ מ״ט, י׳).

טז

[אכן יש י״י, בעבור שימצאו מקומות יראו שם נסים]. אמר יוסף: כבר הודעתיך בפרשת בראשית בפסוק ומפניך אסתר (בראש׳ ד', י״ד) בכמה מקומות רמז ר׳ אברהם זה הסוד, וכבר הודעתיך בבראשית בפסוק והארץ (בראש׳ א׳, ב׳) כי הארץ נחלקת לשבעה חלקים, ובית המקדש באמצע היישוב, וככה עיר בית אל כי קרובה היא לירושלים. וידוע כי שבעת הגבולים הם לשבעת המשרתים, והנה האמצעי לאמצעי, וכן רמז בספר ראשית חכמה בפירוש המאור הגדול, ועל כן נרמז בספר יצירה (פר' ג', משנה ג') והיכל הקדש מכוון באמצע, וזה הוא מה שאמר רש"י (בראש׳ כ״ח, י״ז) שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה, כמו שרמז ר׳ אברהם במזמור יקום אלהים בפסוק נורא אלהים ממקדשיך (תהל׳ ס״ה, ל״ו). וידוע שהאמצעי הוא סבת הוית הרקיע על פני היבשה כאשר פירשתי בבראשית (א', ב'), גם הוא סבת יישוב העולם. גם הוא הנותן רוח חיים לכל ההוים על פני האדמה בעבור החום הממוסך, והנה על ידו משפיע השם טובה על כל הארץ, וארץ ישראל בכלל. ובעבור היותו המושל עליה בפרט הנה משגיח עליה בפרט, ועל כן כתוב תמיד עיני י״י אלהיך בה וגו' (דברים י״א, י״ב) כאשר פירש זכריה (ד׳, י') שבעה אלה עיני י״י. ומזה יובן כי ההשגחה היא על ארץ ישראל פרט וכלל, והנה השפע יבא אליה קודם שיגיע לשאר ארצות כאשר רמזו רבותינו ז״ל במסכת קדושין בפרק ד׳ (ס״ט. ע״ב) שכל הארצות עיסה לארץ ישראל, רק הוצרכו שם לאמר וארץ ישיאל עיסה לבבל בעבור כי בימיהם היו הישיבות בבבל, שהיו לנו למקדש מעט, ולא היה כן בארץ ישראל כי אם שנים מעט אחר החרבן, ואחר שהשגחת השם היא בעולם כפי ממשלת העליון השולט על כל מקום ומקום הנה יש מקומות נכבדים מאחרים בעבור היות ההשגחה עליהם יותר משאר מקומות, על כן יראו שם נסים יותר. [ולא אוכל לפרש למה זה]. פירוש: כדי שלא יחשבו בני אדם שזה היה כן בדרך מערכת הכוכבים במקרה בלי השגחה פרטית ובלתי סבה אלהית ובלתי רצון וכונה. ורמז רמז למבינים בעבור כי הם יודעים שהכל מאתו וברצונו. [כי סוד מופלא הוא]. פירוש: כי יש להקשות הלא מלא כל הארץ כבודו, ואיך אמר בכאן שזה שער השמים ושיש מקום נכבד ממנו מחבירו. וזאת הקושיא איננה קשה למשכיל כאשר פירשתי, כי הנה השמש יאיר ליושבי תבל ויחמם, גם יתיך השלג והדונג, גם יוביש לחות המים, גם ילבין הבגדים וישחיר פני הכובס, והלא השמש אחד הוא ואיך יעשה כל אלה הפעולות בניצוץ אחד, והתשובה היא כי הכח הבא מאתו אחד הוא וירבה שנוי הפעולות כפי כח המקבלים, וככה השם ית׳ כי הוא משפיע על הכל בשוה, והמקומות יקבלו כפי כח המשרת השליט על כל מקום, והנה הכל מאת השם במספר ובמשקל וביושר, והפתאים לא יבינו זה כראוי על כן העלים הסוד, ויתכן שהיתה דעתו כאשר אמר לא אוכל לפרש למה זה, כי סוד מופלא הוא, כלומר שלא ידע סבת היות בארץ מקומות שהן נכבדים ממקומות אחרים, כי גם חכמי המחקר לא ידעו זה כאשר לא ידעו למה יש מקום אחד בגלגל מלא כוכבים ומקום אחד אין בו כוכב, ודברים אחרים רבים כמו שהזכרתי בפרשה שעברה (בראש׳ ד', י״ד).

יח

[איך הקים יעקב מצבה]. פירוש: הלא אנשי דורו היו עושין כן לע״ז ועל כן אסרה התורה לעשותם ואיך עשה כן יעקב. [ובגעתי אל מקומו אפרשנו]. פירוש: בפרשת שופטים (דבר' ט"ז, כ״ב).

כא

[וטעם והיה י״י לי לאלהים, זה השם הנכבד]. פירוש: כי בהדבקו בשכל הפועל שהוא המלאך הגואל אותו כאשר ירמוז בפרשת ואלה שמות בפסוק ראה ראיתי (שמות ג', ז') ישוב להיות גם הוא מלאך במעלות המלאך הגואל ויקבל גם הוא כח מהשם הנכבד בלי אמצעות מלאך כלל [ובפרשת ואלה שמות תמצאנו]. פירוש: בפסוק ואמרו לי מה שמו (שמות ג', י״ג), ושם אבאר דבריו ב״ה.

כב

[ולהיות לוי עשירי דרך דרש]. פירוש: כי כן כתוב בפרקי ר׳ אליעזר בפרק ל״ז שהפריש ארבעה בכורות לארבע אמהות ונשתיירו שמונה והתחיל משמעון וגמר בבנימין וחזר והתחיל משמעון ועלה לוי מעשר ועליו הכתוב אומר העשירי יהיה קדש לי״י (ויקרא כ״ז, ל״ב).

תוכן העניינים

צפנת פענח על האבן עזרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה