צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]
ויהי מקץ.
מא
א
[ויהי מקץ, לא פירש הכתוב תחלת זה החשבון]. פירוש: לא פירש מאיזה יום החלו השנתים. [וכן ויהי מקץ ארבעים שנה]. פירוש: באבשלום כתיב (ש״ב ט״ו, ז׳) כשהלך לחברון למרוד באביו. ורבותינו ז"ל אמרו במסכת תמורה (דף י״ד ע״ב) ובסדר עולם בפרק י״ד שהיא למנין השנה ששאלו מלך, וכששאלו מלך היה בשנה העשירית לשמואל, ומלך שמואל עם שאול שנה ומלך שאול לבדו ב׳ שנים, ול״ז שמלך דוד הרי מ׳ שנה. והנה שנת מ' היא שנת ל״ז לדוד, ובפירוש הארוך שהוא מדברי תלמידו בפרשת בא אל פרעה בקץ מספר גלות מצרים (שמות י״ב, מ׳) כתוב כי איך אמר הכתוב ויהי מקץ ארבעים שנה ואבשלום לא היה בן ארבעים שנה, גם לא נשלמה מלכות דוד, ומפרשים אמרו כי זה החשבון מיום שבת הארון בקרית יערים (ש״א ז', ב׳). [ובעוד ששים וחמש שנה]. פירוש: בספר ישעיה (ז', ח') כתוב והוא יפרשהו בפרשת בא אל פרעה בפסוק ומושב בני ישראל (שמות י״ב, מ'). [ויהי בשלושים שנה]. פירוש: בתחלת ספר יחזקאל (א', א׳) הוא וגם בפרשת בא אל פרעה (שמות י״ב, מ׳) בפירוש הארוך מפורש, כי יש אומרים בן שלשים שנה נתנבא, ויש אומרים ליובל, ויש אומרים למציאת ספר תורה שמצא חלקיהו הכהן (מ״ב, כ״ב, ח׳ וד״ה, ב׳, ל״ד י״ד, ואמר שהם סברות בלא יסוד ומשענת. [וטעם ימים כבר ביארתי פירוש : בבראשית בפסוק ויהי מקץ ימים (בראש׳ ד', ג׳).
ב
[כי הוא בין אחים יפריא]. פירוש: בסוף נבואת הושע (י"ג, ט״ו). [הוא אחיו בן אמו]. פירוש: הוא דומה לו והוא מגזרתו.
ח
[חרטומי מצרים אמר כי [הם חכמי התולדת]]. פירוש: ובספר דניאל (ב׳, ב׳) פירש חרטומי הם חכמי התולדת היודעים העיקרים ותולדת כל דבר וכל מעשים שיעשו בלט, וכן חרטומי מצרים בלטיהם (שמות ז׳, י״א), ואשפים הם הרופאים, ומכשפים הם הקלים בידים האוחזים העינים, והכשרים הם חכמי המזלות, והגזרים אלו הם בעלי הקסמים ההולכים לקראת נחשים, ואלה הם שהמלך ושר צריך להם, לא לחכמי המדות והחשבון והערכים וחכמת הנפש והחכמה העליונה, והנה המלך קרא לחרטומים בעבור שהם יודעים עיקר החלומות ואיך תראה הנפש חזיונות הלילה, גם קרא לאשפים בעבור שהם יודעים בדפק הזרוע או במים כפי השתנות הגוף, ורובי החלומות הולכות על מתכונת הגוף, וקרא גם המכשפים שהם יודעים השעות הראויות לעשות בהם אולי יסתכלו וידעו מה החלום כפי מערכת הכוכבים בזאת השעה, גם קרא לכשדים שהם יודעים העתידות כפי מלאכתם בדעתם מולד האדם לנהוג המעלות על הגבולים ועל מבטי הכוכבים המשרתים ושני המאורות ותקופת השנה והחדש והשבוע והיום, והם היו יודעים מולד נבוכד נצר, על כן ענו הכשדים בתחלה. כי הדבר תלוי בהם ובחכמתם כפי דבריהם.
י
[לפי דעתי כי אין פרעה שם עצם]. פירוש: עוד יבאר זה בפרשת וארא בפסוק למען ספר שמי בכל הארץ (שמות ט׳, ט״ז) ובפרשת ויהי בשלח בפסוק לא נשאר בהם עד אחד שמו׳ י״ד, כ״ח). [רק שם תאר]. פירוש: כמ' מלך וכמו שקוראים הערלים פאפא לגדול היושב ברומא רבתי או באוינן העיר, וככה איניפרדור גם קיסר כמו שהזכירו רבותינו ז״ל איספסיינוס קיסר וטיטוס קיסר ובלעדיהם רבים. [כמו חירם בצור]. פירוש: כי מצאנו חירם נזכר בימי שלמה (עיין מ״א, ה׳, ט״ו, גם בימי יחזקאל שהיה בגולה והיה בין זה ובין זה שנים רבות וזה לך האות כי חירם שם תאר על שם המלוכה, ולא יתכן לומר שהיה איש אחד וחיה שנים רבות, כי ערל הוא ולא יתכן שיחיה יותר מכל מלכי ישראל כי לא היה צדיק מהם. ואם יטעון טוען כי רבותינו ז״ל דרשו כן בבבא בתרא דף ע״ה, ע״א ובב״ר פרש' ט', אות ה׳. עיין גם בב"ר פרש׳ פ״ה, אות ד' ובילקוט יחזקאל רמז שס״ז אשיבהו כי אין למדין מן הדרש ואין משיבין כי יש לו סוד ואיננו צריך לפרש כי מבואר הוא. [נגיד המאמינים]. פירוש: אמיר אלמומנין גם נקרא סולטאן, ומי שהוא מזרע מלכים הראשון נקרא כליפה. [וכן בימי ירמיה]. פירוש: שכתוב בספר ירמיה (מ״ד, ל') הנני נותן את פרעה חפרע מלך מצרים ביד אויביו. [הלא תראה הכתוב יפרש מה טעם פרעה]. פירוש: בזה הפסוק שהזכרתי מספר ירמיה (מ״ד, ל׳). [והעד חפרע שהוא שם העצם, וכן פרעה נכה]. פירוש: גם ככה שישק מלך מצרים (מ״א, י״א, מ; י״ד, כ״ה) הוא שם העצם. [ואל יקשה בעיניך דרש כסא שלמה]. פירוש: במדרש מגילה בפסוק על כסא מלכותו (מ״ר אסתר, פרשה א', י"ב) דרשו כי כיון שמת שלמה עלה שישק מלך מצרים ונטל הכסא בכתובת בתו אשת שלמה ובא פרעה לישב עליו ולא ידע המנגנון שלו והכישו הארי ברגלו ונעשה חגר ועל כן נקרא פרעה נכה, ועשה פרעה מלחמה עם זרח הכושי, ונטלו זרח ממנו, ועשה אסא מלחמה עם זרח הכושי ונטלו ממנו, וישב עליו הוא וכל מלכי יהודה עד שעלה נבובדנצר והגלה אותו לבבל, ומבבל למדי, וממדי ליון, ומיון לאדום. [כי לא לקחו מלך מצרים]. פירוש: כי בענין רחבעם כתוב (מ״א, י״ד, כ״ה וגו') שעלה שישק מלך מצרים ויקח את כל אוצרות בית י״י ואת אוצרות בית המלך ואת הכל לקח ויקח את כל מגני הזהב אשר עשה שלמה, ואם לקח גם הכסא למה לא הזכירו הכתוב, והדרש שכתוב למעלה דברי יחיד הוא.
יא
[איש כפתרון חלומו, כבר פירשתיו]. פירוש: בסוף פרשת וישב יעקב (בראש' מ', י״ב).
כג
[כי כן בלשון ישמעאל]. פירוש: כי נקרא הצלם צנ"ם בעבור שהוא דבר ריק ואין בו תועלת.
מ
[לחסרון נו"ן נשק]. פירוש: שהוא לשון כלי זיין. [ודרך אגדל ממך במקרא ידועה]. פירוש: כדרך הפירוש שהזכיר כבר (בראש׳ ל׳, כ׳). [כמו נובלת עליה]. פירוש: פסוק הוא בתחלת] ספר ישעיה (א', ל׳), והוא פירש בתחלת פירוש ספר תהלות (ב', י״ב) כי היא בעצמה איננה נובלת רק עליה נובלים [כי היא מהפעלים העומדים], ובפירוש ישעיה (א', ל׳) פירש שהיא נובלת מפאת עליה [וכן ותאבדו דרך]. [ותאבדו דרך]. פירוש: ותאבדו דרך בספר תהלות (ב', י״ב): תהיו אסורים.
מג
[ומרכבת שלמה לעדה]. פירוש: כי כתוב במלכים (א׳, י׳, כ״ט) ותעלה ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוס בחמשים ומאה, וכן כתוב בדברי הימים (ב׳, א', י״ז), ואחר שהסוס הוא בחמשים ומאה הנה ד׳ פעמים ק״ן הם שש מאות, והוא המרכבה על כן קרא יחזקאל את ארבעת חלקי הגלגל מרכבה כאשר ביארתי בבראשית (ג׳, כ״ג). [ויברך על ברכיו]. פירוש: פסוק הוא בספר דברי הימים (ב', ו', י״ג).
מה
[ואם היא מתורגמת לא ידענו שם יוסף]. פירוש: אם קרא פרעה ליוסף שם דרך כבוד בלשון מצרים, וכשכתב משה ע״ה את התורה העתיק השם ההוא ותרגם אותו מלשון מצרים ללשון הקודש וכתב בתורה צפנת פענח שהוא הפירוש של שם יוסף שקרא לו פרעה בלשון מצרים, (אם הוא כן לא ידענו מה היה השם שקרא לו פרעה בלשון מצרים?. [או יצא ועבר על כל מקום והכריזו עליו כדי שיכירוהו]. פירוש: כי כן נוהגים עד היום במצרים ובארצות אחרות של ישמעאלים..
נא
[כי הוא על משקל הנני (בראש׳ ל"ג, י״א)]. פירוש: והוא מבנין הקל. [כי הפת"ח תחת חירי״ק]. פירוש: והוא מבנין הדגוש.
מב
א
[בעבור היות ההרגשות נחברות אל מקום אחד]. פירוש: במוח הראש, ועוד פירש זה בסוף פרשת ואלה שמות (ה׳, כ״א).
טז
[האסרו, תאסרו]. פירוש: כי לא יוכל האדם לאסור את עצמו רק אחרים יאסרוהו. [כמו ומות בהר (דברים ל״ב, נ')]. פירוש: כי אין זה המיתה בידי אדם, רק אמר לו השם כשתעלה להר דע כי אז תמות.
מג
ח
[דרך לשון הקודש להוסיף גם]. פירוש: ואיננו רמז ליוסף, כבר הזכרתיו בפרשת וישב יעקב בפסוק וישבו לאכול לחם (בראש' ל״ז כ״ה).
יב
[משנה, שני]. פירוש: כדרך שפירש בפסוק במרכבת המשנה (בראש׳ מ״א, מ״ג) כך כאן, "וכסף משנה" פירושו כסף אחר עם הכסף המושב באמתחותיהם, והנה הכסף שיקחו עתה הוא שני לראשון. ואין פירוש "משנה״ כפלים כדברי המתרגם, כי אלו היה כן היו צריכים לקחת כפלים הראשון מלבד הכסף הראשון, והנה עם הראשון יהיה ג', ואין הפשט כן, מה צורך לזה, רק פירושו שיפרעו השבר שהביאו גם השבר שיביאו.
כ
[בי אני אדני העון (ש״א, כ״ה, כ״ד)]. פירוש: אביגיל אשת נבל הכרמלי אמרה כן לדוד המלך ע״ה.
כז
[השלום אביכם, שם תחת שם התואר]. פירוש: כי היה צריך להיות השלם אביכם, כמו ויבא יעקב שלם (בראש' ל״ג, י״ח) ובא במקומו שלום שהוא שם דבר.
כח
[שמו קדקד בארץ]. פירוש: הקדקד הוא המקום הגבוה שבראש. והעד מכף רגלך ועד קדקדך (דבר' כ״ח, ל״ה). [וכבר השתחוו]. פירוש: מדבריו אלו התבאר שהשתחויה אינה פישוט ידים ורגלים רק שישחה אדם בראשו לפני חבירו כדרך לשון וישח אדם וישפל איש (ישעיה ב׳, ט׳), והבורך על ברכיו הוא יותר מהשתחויה, ואשר יקוד הוא יותר מהכל, ולא פירשו רבותינו ז״ל כן במסכת שבועות בפרק ב׳ (דף ט״ז, ע״ב).
לד
[ממשאות כלם, מדורון כל אחד מהם]. פירוש : לא היה בכל החלקים חלק גדול כחלק בנימין כי הוא היה גדול מכל חלק וחלק, ה׳ חלקים מדורון כל אחד. [כי רחוק הוא לתת לו חמש ידות על כל חלק וחלק]. פירוש: אם הוא כפשוטו יהיו לו חמשים חלקים, כי האחים היו עשרה, והנה ה' פעמים י׳ הם חמשים, הוא כדברי רש״י ז״ל שנתן לו ה' חלקים, גם גנאי הוא, כי אינו כל כך זולל.
מד
טז
[טי"ת נצטדק תחת תי״ו התפעל בעבור הצד״י]. פירוש: שטי"ת וצד״י קרוב למבטא לפי קריאת ארץ ישראל, אך אנשי המערב לא ידעו לקרא כן כי לא נסו. [כמו גדול עוני (בראש' ד', י״ג)]. פירוש: (רבי אברהם פיר' עוני ענשי וכן וסלחת לעוני (תהל׳ כ"ה, י"א) ר״ל לענשי.