צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]
ויגש אליו יהודה. · מו
ג
[מרדה, סמוך]. פירוש: כי במוכרת יאמר רדת כמו ונאמר לא נוכל לרדת (בראש׳ מ״ד, כ״ו) שהוא באתנח. [והוא חסר פ"א]. פירוש: פ״א הפעל שהוא יו״ד, כי שרשו ירד. [כמו אשר תנה הודך]. פירוש: במקומו בספר תהלות (ח׳ ב׳ פירש כי הוא כאלו אמר אשר תת הודך, כי שרשו נתן.
ז
[היא דינה לבדה]. פירוש: כבר הזכיר זה בפרשת וישב (בראש׳ ל״ז, ל״ה). [כמו בני מיכל (ש״ב כ״א, ח׳)]. פירוש: ביארתיו בפרשת וישלח (בראש׳ ל״ו, ב׳). [כי אחת היא]. פירוש: שרח בת אשר.
י
[היו ארמיות ומצריות ואדומיות ומדיניות]. פירוש: אבל לא כנעניות, ואל תתמה על זה כי הנה לדברי ר׳ נחמיה כלם נשאו כנעניות כמו שהזכיר רש"י בפסוק ויקמו כל בניו וכל בנותיו (בראש׳ ל״ז, ל״ה), והוא קשה מזה. [והזכיר זאת לבדה]. פירוש: אמו של שאול בן שמעון. [מול הדבר הזה הזכיר ער ואונן בעבור היותם בני כנענית]. פירוש: כי בדברי הימים (א׳ ב',) ג׳) כתוב שלושה נולד לו מבת שוע הכנענית, והקשה ר׳ יוסף שלודי״ל אם זה אמת למה לא מת שאול בן הכנענית, ובעבור כי לא מת הנה ראיה שהיא דינה שנבעלה לכנעני (עיין ב״ר פרש׳ פ׳, סימן י״א). ואני המבאר אומר הכי קרא שמו יוסף שלודי״ל כי לא יוסיף דעת רק יוסיף מכאוב, כי הוא שלול ודל מכל חכמה, כי הנה אברהם אבינו ע״ה אמר (בראש' כ׳, י״ב) וגם אמנה אחותי בת אבי הוא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה, וממשמעות דבריו (נראה) שאלו היתה בת אמו היתה אסורה עליו בדור ההוא ואיך ישא שמעון את דינה אחותו מאב ואם, הלא בת האם היתה אסורה בדורתו והדרש שדרשו רבותינו ז״ל יש לו סוד, ואמרו ככה בעבור וכסה קלון ערום (משלי י״ב, ט״ז), כי אין לגלות שנשא כנענית. ומה שהקשה למה לא מת שאול בן הכנענית היה לו להקשות למה לא מת שלה שהוא אחיהם, והתשובה היא כי ער ואונן היו בני כנענית והיו רשעים מעצמם כמו שכתוב (בראש׳ ל״ח, ז׳,י׳), אבל שאול ושלה אף על פי שהם כנעניים מן האם לא היו רשעים, ומי שאינו רשע למה יומת מה עשה.
כא
[כי יש נעמן שהוא בן בנו]. פירוש: ובני בנימין בלע ובכר וגומ', ויהיו בני בלע ארד ונעמן (במדבר כ״ו, מ׳).
כז
[בעבור שמצאנו (בראש׳ מ״ו, ט״ו) כל נפש בניו ובנותיו שלשים ושלש]. פירוש: בדרך כלל, ואם הם שלשים ושלש הנה חשבון שבעים שלם, ואין צריך לפירושם. [והם שלשים ושתים]. פירוש: בפרט, ואלו הם שלשים ושתים בכלל היה עולה מספרם ששים ותשע, והיה איפשר לומר כדברי המפרשים, ואחר שסותר הכלל את הפרט לא יתכן לומר כדבריהם. [ובדרש כי יויכד נולדה בין החומות]. פירוש: בסוטה סוף פרק ראשון (דף י״ב, ע"א) ובבבא בתרא פרק יש נוחלין (דף ק"כ, ע"א ודף קכ״ג, ע״ב), והם דברי יחיד, ובפרשת ואלה שמות בפסוק וילך איש (שמות ב׳, א') אבאר דעתו בע״ה. וגם דעת ר׳ אליעזר בן הורקנוס כדבריו שאין יוכבד בחשבון כי כן כתוב בפרק ארבעים מהפרקים שלו. [למה לא הזכיר הכתוב הפלא שנעשה עמה]. פירוש: בפרשת וישמע יתרו בפסוק לקראת האלהים (שמות י״ט, י״ז) יקשה עוד ויפרש תשובה נכונה. [והיא בת מאה ושלשים שנה]. פירוש: כי משה בן שמונים שנה בעמדו לפני פרעה (שמות ז', ז'), נחסרים מר״י שישבו במצרים נשארו ק״ל, כי לפי הדרש בעת שנכנסו שמה נולדה. [יוכבד אמי אחרי התנחמי]. פירוש: משמע מדבריהם כי אחר שמת משה היתה היא בחיים והיתה בת ר״ן שנה ומה להם ולצרה הזאת, ועוד אבאר דעתו בפרשת ואלה שמות (ב׳, א'). [וכי אחיה חי כך וכך שנים]. פירוש: בבבא בתרא פרק יש נוחלין (דף קכ״א, ע״ב) הביאו זה בברייתא ועיקרה בסדר עולם בסוף פרק ראשון שבעה קפלו את [כל] העולם כולו ואלו הן: אדם הראשון, מתושלח, שם, יעקב, עמרם, אחיה השילוני ואליהו ועדיין הוא קיים. וממה שהקשו ותירצו בבבא בתרא משמע שהיה גדול כשיצאו ממצרים, והרמב״ם אמר בתחלת ספר המדע אחיה השילוני מיוצאי מצרים היה ולוי היה [ושמ׳ ממשה והיה קטן בימי משה] והיא קבל מדוד ובית דינו ואליהו קבל מאחיה, ור׳ אברהם בר דוד תפשו בזה, ולא נוכל לומר שלא ראה הראב״ד מה שכתוב בפרק יש נוחלין, וגם רשב"ם פירש כדברי הראב״ד, וידענו שהיה בימי ירבעם בן נבט, ואלו היה כן הנה חיה קרוב לתק"ן שנה, ואחר דורות אברהם אבינו ז"ל לא מצאנו שיחיו ככה, והנה אין ראיה מכאן על יוכבד לומר שחייתה ר״ן שנה. [דרך אגדה או דברי יחיד]. פירוש: הוא ר׳ יוסי, כי סתם סדר עולם הוא ר' יוסי. ואם תאמר הלא ר׳ יוסי נימוקו עמו (גיטין דף ס״ז, ע״א). יש להשיב כי עינינו רואות בכאן שאין נימוקו עמו, רק אמר דברי אגדה ולא הלכה, כי אין זה דין שנפסוק הלכה כמותו כדבריו, ובפרשת וישמע יתרו (שמות י״ט, י״ז) יפרש כי דברי יחיד לא נלמוד מהם ולא נכחישם. [יוצאי ירך יעקב שבעים נפש]. פירוש: שמשמע שכל השבעים היו יוצאי חלציו והוא איננו בכלל. [כאשר אמר אשר יולד לו בפדן ארם ולא נולד לו בנימין שם]. פירוש: במקומו פירש אותו בפרשת וישלח (בראש' ל״ה, כ״ו) אחר ויהי בשכן ישראל (בראש׳ ל״ה, כ״ב. [והנה הזכיר כי יעקב מבני ישראל]. פירוש: והוא יזכיר בפרשת בא אל פרעה בפסוק ומישב (שמות מ׳, כ״ו) שהגאון פירש כן. [כי לא הלך הכתוב כי אם על הרוב]. פירוש: וככה אמרו רבותינו ז"ל ביומא בסוף פרק בא לו כהן (דף ע״א, ע"ב) על בגדי כהן גדול שמונה בגדים ואינם אלא ז׳ והציץ, וידוע כי הציץ אינו בגד רק טס של זהב.
לד
[כמו שיעשו אנשי הודו]. פירוש: על כן לא יוכלו המצרים לאכול את העבריים להם, כי העבריים רועי צאן ואוכלים את הבשר.