אור ברסלב
צפנת פענח על האבן עזרא ויגש אליו יהודה. › מד

צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]

ויגש אליו יהודה. · מד

ויגש אליו יהודה.

יח

[וכן כל כפי״ן שהם זה אחר זה]. פירוש: כבר פירש כן בפרשת וירא אליו בפסוק והיה כצדיק כרשע (בראש׳ י״ח, כ"ה, גם בפירוש קהלת בפסוק הכל כאשר לכל (קהל׳ ט׳, ב׳).

כ

[כי הגדול שבאחיו הוא בן מ״ה שנה]. פירוש: כי בן צ״א שנה יעקב כשהוליד את יוסף כאשר הזכיר בפרשת וישב (בראש׳ ל״ז, ג'). וזה היה בשנת י״ד בהיותו בבית לבן, וידענו כי מיום שבא יעקב לבית לבן עד ח׳ שנים נולד ראובן, והנה מלידת ראובן עד שנולד יוסף ו׳ שנים, ול״ט שנים שהיו עתה ליוסף הנה הכל מ״ה. [ויתכן להיות אביהם בחור]. פירוש: כי בן י״ב שנה יתכן שיוליד כאשר אמר בפרשת וישב בפסוק ויהי בעת ההיא (בראש׳ ל״ה, א׳), ואלו הוליד האב כשהיה בן י״ב שנה הנה היה עתה בן נ״ז שנה, כי י״ב ומ״ה עולים נ״ז, והזכיר זה הענין להודיע בעבור שחשב יהודה בלבו אולי בעבור שאנחנו בחורים יחשוב יוסף שאבינו בחור על כן אמר יש לנו אב זקן..

כא

[שאראה אותו]. פירוש: ואדע אם כנים אתם.

כב

[ולמה לא הביא המזכיר החמשה שאין להם הכרע כמו וישלוף נעלו (רות ד׳, ח') וזה עמהם]. פירוש: במסכת יומא פרק הוציאו לו (דף נ״ב, ע״א) תניא איסי בן יהודה אומר חמש מקראות אין להם הכרע מן התורה, אלו הן : שאת (בראש׳ ד, ז׳), משקדים (שמות כ"ה, ל״ד), מחר (שמות י״ז, ט׳), ארור (בראש׳ מ״ט, ז׳), וקם (דברים ל״א, ט״ז). ורש״י ז״ל פירש כי אין להם הכרע לדעת היכן הם נוטים. שאת: הלא אם תטיב שאת, ולשון סליחה הוא, או שאת אם לא תטיב, ולשון נשיאות עון הוא. משוקדים: ובמנורה ארבעה גבעים משוקדים, אם ארבעה גבעים משקדים, או משקדים כפתוריה ופרחיה. מחר: וצא הלחם בעמלק מחר, או צא הלחם בעמלק מיד ואינך צריך לתפלתי ומחר אנכי נצב. ארור: וברצונם עקרו שור, ארור אפם אם עקרו שור ארור של שכם שהוא מארור כנען, או ארור אפם (כי עז. וקם: הנך שוכב עם אבותיך וקם וכאן רמז לו תחיית המתים, או וקם העם הזה וזנה. ור׳ אברהם יפרשם במקומם דרך הפשט. [כמו וישלוף נעלו]. פירוש: במגילת רות (ד׳, ה׳) כתוב, וגם זה מהמקראות שאין להם הכרע, כי הנה אמרו בגמרא הנזכרת לעיל (יומא, דף נ״ב, ע״ב) כי בתורה אינן יותר מה' מקראות אבל בספר הנביאים יש אחרים והזכירם שם, כי על דעת רב חסדא יש עוד בתורה וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עלת ויזבחו זבחים שלמים לה׳ פרים (שמות כ״ד, ה׳) או דילמא אלו ואלו פרים, ובמסכת חגיגה בפרק ראשון (דף ו', ע"ב) עלתה בתיקו. ור׳ אברהם פירש וישלוף נעלו שב לבועז. [וזה עמהם]. פירוש: ר׳ אברהם תמה על איסי בן יהודה אחר שזה "ומת" אין הכרע אם שב לנער או לאביו למה לא הזכירו עם החמשה ויהיו ששה.

תוכן העניינים

צפנת פענח על האבן עזרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה