צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]
והיה עקב.
יג.
[וכן היה מפרש הבעלים והעשתרות (שופטים י', ו') בעל המזל הצומח והעשירי]. פירוש: בנבואת הושע בפסוק וזהב עשו לבעל (ב׳, י') הוסיף ביאור ואמר כי בספרד היה חכם מפרש הבעל בעל הבית הצומח בחכמת המזלות, כי כן יקראו בתים למזלות, כי הם צבא השמים עכ״ד. וכבר ביארתי בפרשת במדבר (א׳, כ') צורת י״ב בתי השמים וביארתי כי העשירי הוא המזל ההוה בחצי השמים. ודע כי הכוכב המשרת הממונה על המזל נקרא בעל המזל, כגון שבתי על גדי ודלי, וצדק על קשת ודגים, ומאדים לטלה ועקרב, והשמש לאריה לבדו, ונוגה לשור ולמאזנים, וכוכב חמה לתאומים ולבתולה, והלבנה לסרטן לבדו. ועיקר משפט המזלות תלוי בבעל הצומח ובבעל העשירי.
ח.
ב.
[זכרו את הדרך]. פירוש: הוא שכתוב כאן וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך וגו׳.
יג.
[ירבין, היו״ד תחת הה״א, ואין זאת דעת ר׳ משה הכהן]. פירוש: בספר שפת יתר הזכיר דברי ר׳ משה הכהן, וזהו מה שאמר: ויאמר ר׳ משה הכהן כי שרש "עשה" אף על פי שהוא נכתב בה״א שרשו עשי, והביא ראיות ממלת חסיו בו (דברים ל״ב, ל״ז), גם חסיה נפשי (תהלים נ״ז, ב'), כנחלים נטוי (במדבר כ״ד, ה'), כי הנה אויביך יהמיון (תהלים פ״ד, ג'), ובקרך וצאנך ירביון (דברים ח׳, י״ג), על כן היו״ד במלת "עשיתי" "קניתי" "כניתי" בשרש, ולא אמר אמת, כי הה״א איננה מאותיות המשך, על כן החליפוה ביו״ד, ופעם נראה כמו ישליו אהביך (תהלים קכ״ב, ו') עכ״ד, ועוד האריך שם להביא ראיות.
ט.
יא.
[מקץ, סוף או תחלת הארבעים]. פירוש: הם הארבעים יום הנזכרים בזה הפסוק.
כט.
[וטעם והם עמך ידוע כי הם עמך]. פירוש: זהו כמו שפירש בפרשת ואתחנן בפסוק אשר חלק (דברים ד׳ י״ט).