צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]
וארא. · ט
ב
[כי אם מאן אתה תואר השם ואם הוא יוצא פירוש: ואיננו שם הפועל כמו אם מאן ימאן אביה (שמות כ״ב, ט״ז) אף על פי שזה פעל יוצא.
ו
[והעד בפרשת הברד]. פירוש: שכתוב בה ועתה שלח העז וגו', הירא את דבר י״י וגו' (שמות ט׳, י״ט-כ'). [וכן נאמר בברד ועל כל עשב השדה (שמות ט׳, כ"ה)]. פירוש: הכה הברד ור״ל על רוב העשב. [והעד במכת הארבה]. פירוש: שכתוב שם ויאכל את כל עשב הארץ את כל אשר השאיר הברד (שמות י', י"ב).
ט
[גם הפיח ישוב כדמות אבק וכו']. פירוש: זה הוא פירוש של כל פסוק והיה לאבק. [והפסוק השני (פסוק י') לעד]. פירוש: שכתוב בו ויהי שחין אבעבעת פורח. [גם הוא הפך זה]. פירוש: כי הראשון לשחין פורח אבעבעת, והשני לשחין אבעבעת פורח.
יג
[שיתכן שיצא ביום מועד מצרים או לדבר אחר] פירוש: אומר כי זה הוא הפשט בעבור כי רבותינו ז״ל דרשו שהיה יוצא לעשות צרכיו בנילוס, בעבור שעשה עצמו אלוה כמו שמפרש והולך.
טז
[וטעם למען ספר איננו שב אל פרעה]. פירוש: לפי הפשט, וכבר הזכיר זה בפרשת ויהי מקץ בפסוק פרעה קצף על עבדיו (בראש' מ״א, י'). ועוד ידבר בו בפרשת ויהי בשלח בפסוק לא נשאר בהם עד אחד (שמות י״ד, כ״ח), ופירש כן בעבור שדרשו רז״ל כי פרעה שהיה בימי אברהם הוא שהיה בימי יוסף והוא שהיה בימי משה והוא היה בימי שלמה. ובפרקי ר' אליעזר בפרק מ״ג כתוב כי הוא היה מלך נינוה בימי יונה על דעת רבי נחוניה בן הקנה, והוא סובר כדעת האומר במסכת סוטה בפרק ראשון (דף י״א, ע״א) שנתחדשו גזירותיו ובים סוף טבע ונצל שנאמר לא נשאר בהם עד אחד, כלומר חוץ מהאחד שהוא מיוחד, והוא פרעה. ובעבור שראה עשר דמכות גם נפלאות ים סוף על כן כשהתנבא יונה על נינוה האמין פרעה דברי יונה כי הוא היה אז מלך נינוה. ועל דעת זה המפרש תהיה מלת ספר חוזרת על פרעה, כלומר ולמען שתספר שמי בכל הארץ, ולדברי ר' אברהם שב על הדורות הבאים, כי הם יספרו שמו. [כמו אלה הם האלהים המכים]. פירוש: בדברי שאול כתיב שאמרו הפלשתים אלה הם האלהים המכים את מצרים בכל מכה במדבר (ש״א, ד', ח׳) והנה ספרו שמו וגדולתו של אלהינו, ועל כן כתוב ולמען ספר שמי ולא על פרעה בעצמו. [ובמקומו אתן לך עדים נאמנים]. פירוש: בפרשת ויהי בשלח בפסוק וינער י״י (שמות י״ד, כ״ז).
יח
[למן היום הוסדה, פירשתיו] פירוש: בפרשת נח בפסוק ואני הנני מביא את המבול מים (בראש׳ ו', י״ז)
כ
[בדרש שהוא איוב]. פירוש: כך דרשו. [ולפי דעתי שהיה קודם אלה הימים]. פירוש: דבריו קרובים למה שכתוב בפרקי ר' אליעזר בפרק ג' ובפירוש ספר איוב שלו (א', א') אמר איוב מבני נחור אחי אברהם היה, כלומר בעבור שכתוב (בראש' כ״ב, כ' — כ״א) הנה ילדה מלכה גם היא בנים לנחור אחיך את עוץ בכורו וגו'. ועוד אמר (שם א׳ א') והקרוב עלי שהיה מבני עשו, וענין בארץ עוץ כמו שישי ושמחי בת אדום יושבת בארץ עוץ (איכ" ד', א') כלומר אף על פי שארץ עוץ נראה שהיא ארץ בני נחור איננה כי אם ארץ בני אדום. ועוד האריך שם להשיב על האומרים שלא היה ולא נברא. [והוא תאר השם]. פירוש: מלת הירא איננה פעל עבר כמו ולא ירא אלהים (דבר' כ״ה, י״ח). רק הוא תאר השם. כלומר האיש שהיה ירא מדבר השם.
כג
[וזה הפך תולדתה]. פירוש: כי תולדתה היא לעלות, וזאת ירדה.
כט
[לא התפלל בעיר בעבור אלהיה]. פירוש: בעבור המזל השולט עליה. כי בהיות משה בעיר שמושל שם המזל ההוא לא יוכל לקבל כח עליון כמו בהיותו מחוץ ועל כן לא התפלל שם. [כי כן כתוב ובכל אלהי מצרים (שמות י״ב, י״ב)]. פירוש: זהו שכתוב יפקוד י״י על צבא המרום במרום אחר כן על מלכי האדמה (ישע' כ״ד, כ״א). [העתירו אל ה׳ ואחר כן קולות אלהים הידועים]. פירוש: על התפלה הזכיר השם הנכבד, אך על הקולות לא הזכיר השם. אבל הזכיר מלת אלהים שהוא רמז לצבא השמים. כי הם סבת הקולות, שהם קולות הרעם ועל כן פירש הידועים. והברד יעיד שהם קולות הרעם. וכן יפרש בפרשת יתרו בפסוק ויהי קולות וברקים (שמות י״ט, ט״ז). ופרעה פחד בעבור שראה שהיו חזקים יותר מהמנהג. ועל כן האמין כי השם היה סבת הסבה ההיא.
לא
[אביב. עוד אפרשנו]. פירוש: בסוף פרשת בא אל פרעה בפסוק היום אתם יוצאים (שמות י״ג, ד׳)
לב
[נכו כמו ושפו עצמותיו (איוב ל״ג, כ״א)]. פירוש: כבר הזכיר דקדוקו בבראשית בפסוק נעשה אדם (בראש א', כ״ו). גם בספר שפת יתר בשער הבנינים.