אור ברסלב

צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]

האזינו השמים.

וילך משה.

לב.

א.

[והיא תדמה הכל על צורת היכלה]. פירוש: הנפש תדמה כל הדברים על צורת הגוף שלה כדי שתבין בהם כל מה שיוגד לה מהם. [ואף כי להבין גם היושבת בהיכל]. פירוש: היושבת בהיכל היא הנפש בגוף, והנה אף על פי שהשמים והארץ הם גוף ואין בהם איברים כאיברי האדם הוצרכה הנפש לדמות בהם איברים כאיברי גופה, ואמרה האזינו השמים ותשמע הארץ, ותפתח הארץ את פיה (במדבר ט״ז, ל״ב), וכסה את עין הארץ (שמות י׳, ה), עד לב השמים (דברים ד׳, י״א) כאלו יש להם אזנים ועינים ופה ולב והדומה להם, וכל זה כדי שתבין הנפש מה שידובר בעבור השמים והארץ, והם אם אלה שהם גוף נראה הוצרכה לדמות צורתם על צורת האדם שהוא גופה כדי שתבין, כל שכן כשתרצה להבין עצמה או נשמה אחרת כמוה ולדעת פעולותיה שתצטרך לדמות אותה על צורת איברי הגוף כדי שתבין אף על פי שהיא איננה גוף.

ב.

[יערף אחיו יערף מזבחותם כטעם ירד]. פירוש: פסוק הוא בספר הושע (י׳, ב'), ואמר כי הוא אחיו, כלומר מלשון אחד. ואחר כי המזבח בנוי יהיה הפכו שיהיה הרוס, כי ההריסה הפך הבנין, וידוע כי ההריסה כמו הנפילה והירידה, על כן פירש בהושע (שם שהוא לשון הריסה, ובעבור כי אין לשון הריסה נופל על המטר ועל הטל על כן פירש כאן שהוא כמו ירֵד.

ד.

[ואין לטעון מעמידת השמש כי סודו ברור במלת וירח בעמק אילון כאשר פירשתי במקומו]. פירוש: בספר יהושע (י׳, י״ב) והלאה כתוב, ויש עליו מחלוקת במסכת עבודה זרה בפרק שני (דף כ״ה ע״א). ועד היום לא בא לידי פירושו שפירש בספר יהושע, אבל נראה לי מן הרמז שלו שהיתה דעתו) שהמלחמה היתה בין גבעון ואילון, וכשהתחילו להלחם בחצי היום היתה השמש בחצי השמים כנגד ראש אנשי גבעון, ובערב כששקעה השמש עלתה להם הלבנה במזרח בפאת אילון. והנה לא נעדר האור מהם כלל כי כשקוע השמש האירה הלבנה כל הלילה בעבור שהיה בחצי החדש, וכששקעה הלבנה בבקר זרחה השמש ועלתה עד היותה בחצי השמים כיום אתמול, והנה ביום הראשון בחצי היום כשהיתה השמש בחצי השמים התחילו לנצח את אויביהם, אז ידבר יהושע שמש בגבעון דום, ונמשכה המלחמה מאז עד יום המחרת מעת לעת, כלומר עד חצי היום בהיות השמש בחצי השמים, ובעבור כי בתחלת המלחמה ובסופה היה השמש בחצי השמים חשבו כי השמש לא זזה ממקומה, וזה פירוש ויעמד השמש בחצי השמים, גם ביום תמים הוא מחצי היום עד חצי היום, ויש רמז לזה מהפסוקים כי בתחלה כתוב וידום השמש ואחר כך וירח עמד, ואחר כן ויעמד השמש בחצי השמים. ומלת וידום מגזרת יבושו רשעים ידמו לשאול (תהלים ל״א, י״ח) כדמה (יחזקאל כ״ז, ל״ב) שהם לשון שקיעה ונפילה, ואלו היה לשון דממה היה כתוב ידמו כשאול. ומלת ויעמד השמש מגזרת ועמוד על עמדך (דניאל י׳, י״א) שפירושו קום מלא קומתך ויהיה ענינם וישקע השמש וירח קם ועלה, ואחריו ויקם השמש ויעל עד חצי השמים כבתחלה, ואם יטעון טוען מה פלא היה בזה, יש להשיב שהפלא הוא כי השם סבב שתהיה המלחמה בחצי החדש כדי שלא יחשך עליהם האור בעשותם נקמה באויביהם; ואם ישיב לטעון שהפסוק אומר (שם פסוק י״ד ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמע י״י בקול איש, ומה גדולה זאת יותר משאר מלחמות, התשובה: כי זה נאמר על הנצחון והנקמה שנתן להם השם מאויביהם ושהשליך עליהם אבנים גדולות מן השמים, ועל כן אמר הכתוב (שם) כי י״י נלחם לישראל; ואם יטעון עוד כי הפסוק אומר (פסוק י״ג) הלא היא כתובה על ספר הישר, ורבותינו ז״ל אמרו בפרק שני דעבודה זרה (דף כ״ה, ע״א) כי הוא ספר אברהם יצחק ויעקב, כלומר ספר התורה, בעבור שכתוב בה תולדותם, וכן בבראשית רבה בפסוק ויתן אותם אלהים (פרשה ו׳, סעיף ט'), והוא רמז למה שכתוב בתורה נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים (שמות ל״ד, י') התשובה: כי על דעת ר׳ אברהם ספר הישר היה ספר בפני עצמו כמו שפירש בפרשת זאת חקת בספר מלחמות י״י (במדבר כ״א, י״ד). ועוד כי פסוק נגד כל עמך אין משמעותו על ימי יהושע כי אם על ימי משה, והוא כי קרן עור פניו כמו שפירש בפרשת כי תשא (שמות ל״ד, כ״ט), והראיה כי שם כתוב (שם ל״ד, י') הנה אנכי כורת ברית, וידוע כי זאת הברית בימי משה נכרתה ולא בימי יהושע, ובסוף הפסוק כתוב אשר אני עושה עמך שמשמעו כשאכרות הברית אעשה המעשה הנורא שהיא קרינת הפנים, ואלו היה כתוב אשר עשיתי עמך בקושי היינו יכולים לפרשו על ימי יהושע; ואם יטעון עוד כי הפסוק אומר ויעמד השמש בחצי השמים שמשמעו שעמד ממש והראיה ולא אץ לבוא כיום תמים (יהושע י׳, י״ג) והטעם שעמד במקומו כשיעור יום שלם. התשובה: כל חכמי המחקר הסכימו כי קיום העולם השפל תלוי בתנועות הגלגלי. ועל כן היה חצי הארץ מגולה ברצון השם כאשר ביארתי בבראשית (א׳, ב') ואלו עמד אחד מהגלגלים אפילו רגע קטן שלא יתנועע היתה שוקעת הארץ כאשר בתחלה והיה חוזר העולם לתהו ובהו; ואם ישוב הטוען ויאמר כי השם יוכל להעמידם ברצונו ויעשה בענין שלא יחרב העולם, התשובה: כי הכתוב אומר על השמש והירח והבוכבים כי הוא צוה ונבראו ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור (תהלים קמ״ח, ה׳ וו') ומשמעותו שלא ישתנה החק שנתן השם בהם ולא ישתנה דרכים ולא יפסק המהלך ההוא מהם כמו שפירש הוא בזה הפסוק במקומו בספר תהלות, והנה דוד העיד בזה הפסיק שנתן השם בהם דרך וחק שיעמדו כן לעד לעולם, ואיך ינוחו מהתנועה ויבוא החק ההוא להבטל; ואם ישוב הטוען ויאמר כי כתוב בספר מלכים (ב׳ כ׳, י״א) ובספר ישעיה (ל״ח, ח) ותשב השמש עשר מעלות במעלות אשר ירדה, התשובה: כי חכמי שקול הדעת השיבו כי השם גזר על גוף הארץ שיטה מעט לפאת מזרח באותו הרגע כשיעור עשר מעלות. ועוד אגלה לך סוד גדול: כבר ידעת שרמז ר׳ אברהם בבראשית בפסוק והארץ (בראשית א׳, ב') כי לא דבר משה כי אם על העולם ההויה וההשחתה ושם ביארתי שהיתה דעתו כי כל הבריאה הכתובה במעשה בראשית היתה תחת גלגל הירח ולא דבר משה על הגלגלים, גם אם תשתכל היטב תמצא כי כל האותות והמופתים הכתובים בתורה ובססרי הנבואות היה בעולם השפל כי השם עשאם לצורך נביאיו או לצורך חסידיו בהדבק נפשותם בו ולא היו האותות בעליונים כלל כי כל האותות נעשו במצות השם על יד שכל הפועל השולט על העולם השפל ואין לו ממשלה בעליונים לשנות מערכהם, ומזה תבין איך יתכן שתעמוד השמש מאחר שתלויים בה המשרתים כלם והיא באמצעם כמו הקנה האמצעי במנורה שהוא העיקר, וכל אלה הדברים דחקו אותו לפרש זה הפירוש, ובאמת זה הוא אחד מהסודות הנעלמים שיש בכל התורה, וראוי להעלימו כדי שלא יחשבו הפתאים שהוא מכחש הנבואות. זה הוא מה שהבנתי בדבריו מן הרמז שרמז. ולבי אומר לי שאין סברתו ככה, רק שהדברים כפשוטם, כי בסוד העיבור שלו אמר כי האותות הם הפך התולדות כמו עמידת השמש כי לא יזיק בשקול הדעת שתעמוד השמש, כי ידענו שהשם יניענה לסוד, גם יוכל להעמידה לסוד, גם כן להחריב הים ברוח קדים עזה ולהפוך המטה לנחש כי הוא ממית ומחיה עכ״ד.

ו.

[כבר פירשתי טעם ה״א הלי״י בספרי שהוא ספר המאזנים]. פירוש: בשער האחדים פירש כי אמר ר׳ שמואל הנגיד כי נתברר אצלו שה״א של הלי"י תגמלו זאת לבדו והיא מלה זרה, והנה גם זה הה״א יגלה לנו סוד גדול והוא שהה״א לא יתכן היותו בשו״א ופת״ח כי אין יכולת באדם לקרוא שו״א נע אם לא היה אות אחריו, על כן יהיה בפתח בדרך ה״א התימא, וידוע כי תחת הלמ״ד יהיה שו״א נע כמשפט כל למ״ד נוסף כמו לְיְַעַקב. ואל תשים לבך לקריאה שאנחנו קוראים [הלי״י מלה חדא והלמ״ד שו״א נח] כי הצרכנו להניח הלמ״ד שהוא נע בעבור היות שו״א נע תחת אל״ף אדון כשיהיה נצמד על כן יהיה הה״א פתוח ויורה עליו סולו לָרוֹכֵב בָּעַרָבוֹת (תהלים ס״ח, ה'), ואלו היה הלמ״ד מתנועע בחירק כמשפט למ״ד ליהוּדָה לא נפתח היו״ד אחר הבי״ת ומהשם שהוא מענין אחר יתברר זה הסוד והמשכיל יבין עכ״ד. ובפרשת ואתחנן בפסוק אשר חלק (דברים ד׳, י״ט) אמר דבר מנוסה הוא כי יש לכל עם ועם כוכב ידוע ומזל גם כן לכל עיר ועיר, והנה שם לישראל מעלה גדולה להיות השם יועצם ולא כוכב, והנה ישראל נחלת השם, ובפסוק בהנחל (דברים ל״ב ח') אמר כי לכל חלק במטה חלק למעלה, וטעם "למספר בני ישראל" כאשר אמרו קדמונינו כי צורת יעקב אבינו ע״ה חקוקה בכסא הכבוד והוא סוד גדול, והעד כי חלק י״י עמו (פסוק ט) וזאת המעלה הגדולה שלא עשה כן לכל גוי, על כן אמר הלי״י תגמלו זאת, ובפרשת כי תשא בי״ג מדות (שמות ל״ד, ו׳־ז') פירש כי השם הנכבד פעם הוא שם עצם ופעם שם מדה, ומכל אלה הדברים תבין כי כשהוא שם העצם הוא רמז על השם הנכבד והנורא, וכשהוא שם תאר, כלומר שם מדה, הוא רמז על השכל הפועל, והוא המלאך היועץ את ישראל והמנהיג אותם, ואליו רמז הכתוב בפסוק ויראו את אלהי ישראל (שמות כ״ד, י') כאשר הזכיר הוא במקומו ושם ביארתיו. גם בפסוק ראה ראיתי בפרשת ואלה שמות (ג׳, ז') רמז בו, וישראל שהם חלק המלאך הקדוש הזה כמו שהגוים כלם חלק הכוכבים המנהיגים אותם, ועליו אמר (בשמות כ״ג, כ״א) כי שמי בקרבו, ואליו רמז הכתוב באמרו הלי״י תגמלו זאת, והעד סוף הפסוק הלא אביך קנך וגו׳ כי הוא יוצר בראשית במצות אלהי האלהים, ועל כן רמזו רבותינו ז״ל (בסנהדרין דף ל״ח, ע״ב) נמלך בפמליא שלו כאשר ביארתי. ובעבור כי הצורה הכללית של כל עם ועם כלומר כי שם כל אומה ואומה חקוק בכוכבו כדי שיהיה המין שלו שמור, על כן אמרו כי צורת יעקב חקוקה בכסא הכבוד, כי הוא השומר את מין הישראלים והוא מנהיגם כאשר ביארתי, וזה המלאך נקרא אדני בעבור השם שהוא אדון על העולם השפל ברצון אדני האדנים, ועל כן אמר דוד י״י אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ (תהלים ח׳, ב) כי ממשלתו בארץ ולא בשמים העליונים, וזה הוא מה שרמז בספר המאזנים.

ח.

[והנכון בעיני כי שאל אביך רמז למבינים]. פירוש: כי הם יודעים שהשם נתן לכל אחד מהשפלים שר אחד מן העליונים שינהיגו כמו שאמרו רבותינו ז״ל ואין לך כל עשב ועשב למטה שאין לו מלאך ברקיע שמכה אותו ואומר לו גדל, והנה המבינים יגידו לך כי לכל חלק במטה חלק למעלה ועל כן כתוב אחריו ויגידו לך בהנחל עליון גוים וגו׳ יצב גבולות וגו׳ כי הפסוקים דבקים. [והטעם כמו אשר חלַק י״י אלהיך (דברים ד׳, י״ט)]. פירוש: זה הוא בהנחל עליון גוים. [וטעם למספר בני ישראל כאשר אמרו קדמונינו ז״ל כי צורת יעקב חקוקה בכסא הכבוד]. פירוש: כבר ביארתי למעלה כי השם ית׳ באהבתו את ישראל צוה שיתדמו אליו ואל מעשיו ועל כן צום לעשות המשכן כאשר ביארתי במקומו וכל זה כדי להוציאם מתחת ממשלת הכוכבים לבל יהיה עליהם שר כי אם שר העולם שהוא מיכאל שר הפנים שהוא השכל הפועל כאשר ביארתי. וכל זה עשה לטובתם שיהיו דומים אל המרכבה כדי שיקבלו כח מהשם בלי אמצעי כמו שהעולם מקבל ממנו ית׳, ועל כן בתחלה כשברא את האבות בראם על סדר שיהיו דומים אל המרכבה העליונה וכן כתוב העמְסים מני בטן הנשאים מני רחם (ישעיה מ״ו, ג'), וזה פירוש הענין:

ידוע כי השם יתברך הוא אחד מושל על הכל ותחתיו עולם השכל ואחר כן כסא כבוד שהוא הגלגל התשיעי, ואחר כן הגלגל השמיני שיש בו י״ב מזלות, ובדמיון הסדר הנזכר בהם כן מצאנו סדר אבותינו הקדושים כי כאשר כתוב (דברים ו׳, ד) על השם ית׳ י״י אחד בעבור שהוא ראשון לכל ראשון כן כתוב על אברהם בספר יחזקאל (ל״ג, כ״ד) אחד היה אברהם בעבור כי הוא האב הראשון לישראל בעבודת השם והוא הכריז ייחוד השם לעיני הכל, וכמו שהשם המציא את עולם השכל שהוא דומה ליוצרו ששמו כשם רבו כי שמו בקרבו והוא עומד לנצח כן אברהם הוליד את יצחק שהיה דומה לו כמו שכתב רש״י בפרשת תולדות יצחק (בראשית כ״ה, י״ט). ותחת עולם השכל יש כסא הכבוד שהוא המכרח כל הגלגלים להתנועע עמו ממזרח למערב, וככה יצחק הוליד את יעקב שהוליד כל השבטים אל כל המקום אשר יבא שמה והנה יעקב היה כנגד הכסא אשר אמר, ותחת הכסא יש י״ב מזלות בגלגל אחד, ונחלקים לד׳ תקופות ולד׳ יתדות ולד׳ יסודות ולד׳ מזגים, וככה יעקב הוליד י״ב שבטים שנתחלקו לד׳ דגלים בד׳ רוחות השמים, ועל זה הרמז אמרו רביתינו ז״ל בברייתא דל״ו מדות בפרשה שביעית כי האבות הם המרכבה, וכן אמרו (בחגיגה דף ג׳, ע״א ובברכות דף ו׳, ע״א) כי עשאם חטיבה אחת בעולם. ויש לשאול למה אמרו צורת יעקב חקוקה ולא אמרו צורת אברהם או יצחק, והתשובה כי אברהם ויצחק יצא מהם זרע פסול והם ישמעאל ועשו, אבל זרע יעקב כלם כשרים ובהם נודע שם ישראל, ועוד כי יעקב אמר והיה י״י לי לאלהים (בראשית כ״ח, כ״א) יותר מאברהם ויצחק, וכן הכסא יודע כי י״י הוא האלהים כי גם הנקרא י״י למעלה מהכסא והוא מעמיד הכסא בכח השם. [והוא סוד גדול]. פירוש: כי לא יבין זה כי אם השרידים אשר י״י קורא, ושאר האדם אם יראו זה אולי ישתבשו בו. [והעד כי חלק י״י עמו (פסוק ט')]. פירוש: מה נככד העד שהביא, וכבר ביארתיו למעלה, גם בפרשת משפטים (שמות כ״ד, י')

ט.

[כי בחבל ימודו הארץ]. פירוש: כי כן כתוב בספר עמוס (ז׳, י״ז) ואדמתך בחבל תחלק.

יב.

[ואין עמו, עם ישראל]. פירוש: אין עם ישראל מנהיג אחר כי אם השם, כי כלם גם הכוכבים הם אל נכר כנגדו, כי הוא לבדו מספיק להם להנהיגם כטעם י״י בדד ינחנו שהוא תחלת הפסוק.

יג.

[שהיא אמצעית כל היישוב]. פירוש: כבר ביארתי זה בבראשית (א׳, ב'). [והטעם רוב הדבש והשמן כי מארץ כנען יובלו כי כן כתוב]. פירוש: כי בני יעקב הובילו מנחה למצרים מעט צרי ומעט דבש (בראשית מ״ג, י״א) ועל השמן כתוב.

כז.

[הנכון בעיני שהוא מלשון תִּגְרָה]. מירוש: כמו איש חמה יְגָרֶה מדון (משלי ט״ו, י״ח). וזה הפסוק שב למה שלמעלה ממנו, ופירושו אמרתי שאפאיהם גם שאשבית זכרם לולי שאני צריך להכעיס את האויב כדי שלא יאמרו ידינו רמה, ויהיה טעם אגור כמו אֲגרָה כעסו.

כט.

[אלו היו חכמים שישכילו]. פירוש: על שונאי ישראל אומר כי גם עליהם אמר לולי כעס אויב גם פן ינכרו צרימו (פסוק כ״ז).

לה.

[וטעם לעת כמו וגם רשע ליום רעה (משלי ט״ז, ד) והוא סוד גדול]. פירוש: כבר ביארתיו בפרשת כי תשא בפסוק וביום פקדי (שמות ל״ב, ל״ד).

לח.

[ויהיו שני שמות]. פירוש: האחד נָסִיךְ על משקל נזִיר מלשון יין נסיכם, והשני נֶסֶךְ על משקל כֶסֶף מלשון ונסכו יין (ויקרא כ״ג, י״ג).

לט.

[ואך את דמכם לנפשותיכם]. פירוש: שכתוב שם (בראשית ט׳, ה') אֶדְרשׁ, ואחר שהוא הרג עצמו ומת מתי ידרוש, אלא מכאן ראיה לחיי העולם הבא, ככה הם אומרים. [וצדקה תהיה לנו (דברים ו׳, כ״ה)]. פירוש: כי סוף הפסוק הוא לחיותנו כיום הזה, ופירושו שנשוב חיים כמו שאנחנו היום. [ולפי דעתי שהתורה ניתנה לכל]. פירוש: ניתן יכולת ביד כל אדם להתבונן בה. [ודבר העולם הבא לא יבינהו כל אדם]. פירוש: רבים הם לומדי התורה, אבל מעט הם היודעים סוד חיי העולם הבא. [ושכר העולם הבא תלוי בדבר הנשמה]. פירוש: ואיננו מזומן לגוף האדם, כי הגוף ישוב עפר על הארץ כשהיה. [והנה הוא חלף עבודת הלב]. פירוש: אותו השכר הניתן לנשמה בעולם הבא הוא בעבור מה שעבד לבו את השם לא בעבור המצות המעשיות כי הם אינם תכלית עבודת השם רק הם סולם לעלות אל המצות השכליות שהם אהבת השם ודבקת הנפש בו, ואם לא יהיה האיש שלם במדות המעשיות לא יוכל להיות שלם בשכליות. [ועבודתו להתבונן מעשה השם]. פירוש: כמו שרמזו רבותינו ז״ל דע מאין באת ולאן אתה הולך וכו׳ (אבות ג׳, א'), כי אם ישתדל ללמוד עד שידע מעשה השם יחכם ויעמוד בסוד י״י, וחכמינו ז״ל ביארו זה היטב במדרש משלי בפסוק משלי שלמה בן חכם ישמח אב ובפסוקים שאחריו (משלי י׳, א׳ ועוד). [והנה גם התורה ביארה למשכיל דבר עץ החיים]. פירוש: הוצרך לאמר "גם" בעבור כי הוא רמז כאן רמזים לפרש איזה הוא דרך חיי הנשמה בעולם הבא, כי הדרך הזה היא החכמה, ועל כן חזר ואמר מה צורך שאני אבאר לך זה כי הנה גם התורה ביארה אותו וממנה תוכל להבין האמת מלבד הסודות שרמזתי לך, כי הכתוב אומר על התורה שהיא החכמה עץ חיים היא למחזיקים בה וגו׳ (משלי ג׳, י״ח), ומתוך החכמה ידבק האדם בשם ויחיה לעולם כמלאכי השם. [והנה יש כח לנצח הכרובים]. פירוש: כבר רמז בבראשית (ג׳ כ״ד) ובפרשת תרומה (שמות כ״ה, ז'), כי הכרובים הוא רמז לצורות הגלגל השמיני ולשבעת המשרתים, והודיענו עתה כי האדם בחכמתו יוכל להדבק בשם ולצאת מתחת ממשלת הכוכבים. ובבראשית (ג׳, כ״ד) ביארתי גם זה. [והסוד אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול כי יקחני סלה (תהלים מ״ט, ט״ז)]. פירוש: כי גם אחר זה אמר כי אחר שאמר הכתוב ויקר פדיון נפשם (שם פסוק ט') אמר אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול, ופירושו זה כי כשישפיע השם מטובו על נפש האדם יוכל האדם להשכיל ולהדבק בשם ועל כן אמר תחלה הודיעני נא את דרכיך (שמות ל״ג, י״ג) ואחר כן ואדעך כמו שרמז הוא בפרשת כי תשא (שם, וכן אמרו חכמי המחקר, וזה הרמז יורה כי הדבר תלוי בשם להשפיע תחלה על האדם ואז יצא שכלו לפועל כדרך שהנבואה באה אל האדם, כי לא תבא להם בעת שירצו רק בעת שתנתן להם מן השמים. [ואחר כן ואחר כבוד תקחני (תהלים ע״ג, כ״ד)]. פירוש: אחר שתחכם נשמתי אז תדבק בנשמה העליונה שהיא עולם השכל. [והמשכיל יבין]. פירוש: בהיות האיש משכיל יוכל להגיע לזאת המעלה, כי השכל וידיעה הם חפץ השם, והמשכילים יזהירו ויחיו לעולם, וכבר הודעתיך כי לא יגיע למעלה השכל עד

שיהיה שלם במדות המעשיות, והוצרך הוא להעלימו בעבור הפתאים שלא יבינוהו, כי יתכן שיאמרו למה נטרח ונעשה המצות המעשיות הואיל ואינם התכלית, מוטב שנאכל ונשתה ונשמח ונמלא כל רצוננו, ויבינו הם בזה הפך האמת, על כן הסתיר דבריו.

מג.

[הרנינו גוים עמו, אז ישבחוהו כאשר יקום השם דמם]. פירוש: כשיראו הגוים כי השם נוקם דם עבדיו שהם עמו ישבחו את עמו ישראל בעבור שהאמינו באלהי אמת ולא טעו באלילים כשאר הגוים. [והה״א העד הנאמן]. פירוש: בסוף מלת אדמה יש ה״א והוא סימן הנקבה. [ותחתיו התי״ו]. פירוש : במלת אדמתו. [והם יכפרו על ארץ ישראל בעבור הדם ששופך בה]. פירוש: כי אחר שכתוב כי דם עבדיו יקום משמע כי גם באדמה יעשה משפט שיחריבנה בעבור שפצתה את פיה לקחת את דמי עבדיו על כן הוצרך לאמר כי עמו יכפרה בעדה.

תוכן העניינים

צפנת פענח על האבן עזרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה