אור ברסלב

צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]

בהר סיני.

אמר אל הכהנים.

כה.

א.

[וכאשר אמר על העריות כי בעבורם תקיא הארץ אותם כן אמר בפרשת אם בחקתי (ויקרא כ״ו, ל״ד) על שבתות הארץ]. פירוש: זה כדברי רבותינו ז״ל במסכת שבת פרק במה מדליקין (דף ל״ג, ע״א) שאמרו בעון גלוי עריות ועבודה זרה והשמטת שמטין ויובלות גלות באה ומגלים אותם ממקומם, ובאים אחרים ויושבים במקומם, שנאמר (ויקרא י״ח, כ״ז) כי את כל התועבות האל וגו׳, ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה וגו׳ (שם פסוק כ״ה), ולא תקיא הארץ אתכם וגו׳ (שם פסוק כ״ח). ובעבודה זרה כתיב ונתתי את פגריכם וגו׳ וגעלה נפשי אתכם (ויקרא כ״ו, ל'). ובהשמטת שמטין ויובלות כתיב אז תרצה הארץ את שבתתיה וגו׳ ואתם בארץ איביכם וגו׳ (שם כ״ו, ל״ד) ע״כ. ודע כי יש באלה הדברים רמז גדול, וכבר ידעת כי העריות והזמה והזנות הם מפעולות נוגה, ובפרשת אחרי מות (ויקרא י״ח, כ״ו) גם בפרשת אמר (שם כ״ד, כ״ד) הודעתיך כי מאדים אויב לנוגה, בעבור היות בתיו כנגד בתיו במבט איבה, על כן אם יתעסקו בדרכי נוגה שהם הזנות והזמה והעריות מתרחקים מעבודת השם, ועל כן חלץ מהם והניחם תחת המערכת ועל כן ישלוט עליהם מאדים שהוא אויב נוגה ויביא עליהם הרג ורציחה וגלות ונדוד וטלטול, ועל כן כתוב בדבר העריות בסוף פרשת אחרי מות (שם י״ח, כ״ח) ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה. וכבר ידעת כי השם צונו לשבות ביום השבת גם בשנת השמטה בעבור כי שבתי הוא הפקיד על השביעיות והוא ממונה על השביתה והביטול ועל השחתה וחרבן ופרוד ונדידה ושפלות ודלות וגלות והתבודדות, והוא ממונה על ישראל ויש בחלקו כח מחשבות הנשמה, ובעבור זה הוא עושה תמיד בישראל שביתה וביטול הן לטובה הן לרעה, והנה אם ישבתו ישראל בימים ובשנים שהם בחלקי שבתי ויתעסקו בעבודת השם שהיא מחשבות הנשמה, תתקיים גזירת שבתי עליהם בזאת השביתה ולא יוכל להגלותם ולא להחריבם ולא לעשות להם רעה אחרת, ואם לא ישבתו בהם תתקיים גזירתו עליהם בחרבן וגלות ונדוד כאשר היה בגלות בבל שנאמר עליו בסוף דברי הימים (ב׳ ל״ו, כ״א) עד רצתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה שָבָתָה למלאות שבעים שנה, וכבר פירש רש״י איך היה שבתותיה שבעים שנה, על כתוב בפרשת אם בחקתי (ויקרא כ״ו, ל״א) ונתתי את עריכם חרבה והשמותי את מקדשיכם, וכתיב (שם פסוק ל״ב) והשמתי אני את הארץ, וכתיב (שם פסוק ל״ג) ואתכם אזרה בגוים, וכתיב (שם) והיתה ארצכם שממה, וכתיב (שם פסוק ל״ד) אז תרצה הארץ את שבתתיה, וכתיב (שם פסוק ל״ה) כל ימי השמה תשבת את אשר לא שבתה בשבתתיכם בשבתכם עליה, ואין הכוונה בכל זה לגרש את ישראל לבדם ממנה, רק הכוונה היא שתשבות הארץ על כל פנים, ועל כן כתוב (שם פסוק ל״ב) ושממו עליה אויביכם, כי לא הקיאה הארץ את ישראל בעבור צדקת אויביהם, רק בעבור שצריך שתשבות הארץ כל הימים והשנים שהם חלק שבתי, ועל כן תקיא גם את האויבים כדי שתשבות, ועל כן צוה השם שנשבות ביום השביעי ובשנה השביעית, ושנרחק מן העריות לטוב לנו.

ב.

[וטעם "שבת לי״י" כיום השבת]. פירוש: על שנת השמיטה כתיב שבת לי״י, כמו שכתוב (בשמות ט״ז, כ״ג) על יום השבת שבתון שבת קדש לי״י, אבל במועדים וביום הכפורים אף על פי שכתוב בהם שבתון אינם נזכרים שהם לשם כי אם תשבתו שבתכם, וכן "במועדיכם" (במדבר כ״ט, ל״ט), כלומר מועדים שלכם שהם נתונים ביד בית דין לקבעם, אבל בשבת כתיב (שמות ל״א, י״ג) אך את שבתתי שמשמעו שבת שלי שאין לכם רשות לשנותם. ובאגרת השבת בשער השני אמר כי השבת לבדה נקראת שבת לי״י בעבור ששבת השם במעשה בראשית ובעבור היות השנה גם היום תלוים בשמש כי שתים התנועות דומות זו לזו, על כן היתה השנה השביעית דומה לשבת, על כן כתוב בה "שבת לי״י". [וסוד ימי עולם רמוז במקום הזה]. פירוש: מאשר הזכיר באגרת השבת משתי התנועות תבין כי הוא מדבר על סדר העולם ומנהגו תמיד אשר ינהגו אותו שבעת המשרתים האל אשר בראם וגזר עליהם לעשות כן תמיד, ונתן לכל אחד ימים ידועים ושנים ידועות ושעות ידועות וארצות ידועות ומינים ידועים שימשול עליהם בכלל הוא לבדו, ובאהבת השם את האבות נתן לבניהם תורה שתודיעם איך ינצלו מגזירות המשרתים המזיקים, ועל כן אמר הכתוב שישבתו ישראל בעת שתגיע הממשלה לשבתי, והטעם כדי שינצלו מן הגזירות הבאות מכח שבתי. והודיעתנו התורה כי הימים המיוחדים לשבתי הם היום השביעי והשנה השביעית ושנת החמישים שהיא היובל, כי בדרך שיש לשבתי וצדק מחברות מעשרים שנה לעשרים שנה, ויש לששים שנה, ויש למאתים וארבעים שנה, ויש לקרוב מאלף שנים, כן יש לשבתי ממשלה ביום השביעי ובשנה השביעית, כי שבע שנים נקראים שבוע אחד כשבעת הימים, ומ״ט שנה הם שבעה שבועות, ובשנת החמישים תחזור הממשלה לשבתי פעם שנית, ועל כן צוה לשבות גם שנת החמישים, והנה בהיותם שומרים החוקים האלה דומים למלאכים המשרתים את פני המלך, ששומרים משמרתם כאשר גזר עליהם אדון הכל, וכאשר יעמדו המשרתים לעולם, כן יעמדו גם הם לעולם, גם הם ישבו בארצם לבטח ויאריכו שנים ותחכם נשמתם ותעמוד בסוד המלאכים, שהיא עבודת השם, הבורא הכוכבים ותנועתם, על כן נזכר כאן השם.

ה.

["ספיח", ידוע הוא מגזרת סִפָחֵנִי נא (ש״א ב׳, ל״ו), גם "נזירך" ידוע והוא מגזרת נזיר]. פירוש: הלחם שהוא חיי הנוף נקרא "ספיח", בעבור כי צריך האדם להתקרב אליו על כרחו כדי להחיות גופו, אבל הענבים בעבור שיצא מהם היין שהוא מזיק לנפש ראוי להתרחק מהם, ועל כן נקראו ענבי נזירך, מגזרת וינזרו, שהוא לשון הרחקה.

ט.

[יש מחלוקת אם נברא העולם בניסן או בתשרי ]. פירוש: במסכת ראש השנה בפרק ראשון (דף י׳, ע״ב וגו'), וכבר הזכרתי זה בפרשת אלה פקודי (שמות מ׳, ב') ושם פירשתי. [כי חכמנו תקנו לנו בתפלת ראש השנה יום זה היום תחלת מעשיך]. פירוש: בספר יסוד העיבור בטעמי תקופת שמואל פירש שזו היא דעתו, וכבר הודעתיך הסוד בפרשת אלה פקודי (שמות מ׳, ב'). [כי חכמי המזלות לא יכלו עד הנה להוציאה לאור]. פירוש: אף על פי שהם בוחנין בכל דור ודור בכלי הנסיון. והוא הזכיר כאן קצת מן המחלוקת שביניהם, והנני מזכיר שאר מחלקותם כאשר הזכירם הוא בספריו, ואכתבם על הסדר, ואפרש דבריהם. [כי חכמי הודו מוסיפים על רביע היום חומש שעה ]. פירוש; שהוא חלק ממאה ועשרים ביום. ובספר המולדות בתקופות השנים הזכיר כי חכמי פרס אומרים כי התוספת חלק ממאה וחמשה עשר ביום שהם י״ב חלקי שעה גם ל״א שניים. ותאב״ת אמר כי התוספת חלק ממאה וחמשים ביום שהם ט׳ חלקי שעה גם ל״ו שניים. ואברהם אלזרקאל אמר כי התוספת חלק ממאה וששים ביום, שהם ט׳ חלקי שעה. ובתחלת אגרת השבת (בשער הראשון אמר כי חכמי כשדים אמרו כי התוספת חלק ממאה ושבעים ביום שהם ח׳ חלקי שעה גם כ״ח שניים בקרוב. ובספר המאורות אמר כי יש שאמרו שהתוספת חלק ממאה ושבעים וששה ביום שהם ח׳ חלקי שעה גם י״א שניים. ובספר יסוד העבור בשער השני אמר כי יש מחכמי ישמעאל שאומרים כי התיספת עלה רביעית יום אחד במאה ושנה אחת שהוא י״ד חלקי שעה גם ט״ו שניים גם ל״ב שלישיים בקרוב. ובספר הטעמים הזכיר כי אברהם אמר כי שנת האמת שס״ה ימים ורביעית יום רק יחסר מהרביעית, ולא ידע כמה החסרון. ובספר המולדות אמר כי (אברכם) [אברהם] אמר שס״ה ורביעית יום בלא תוספת ובלא מגרעת. [ותלמי וחביריו אומרים כי יחסר חלק משלש מאות ביום]. פירוש: שהם ד׳ חלקי שעה גם מ״ח שניים. [והוא קרוב ממהלך העבור]. פירוש: כי בספר יסוד העבור בשער השני פירש כי העבור בנוי על תקופת רב אדא ולא על תקופת שמואל, גם אסר שם כי החסרון מרביעית יום על דעת רב אדא הוא קרוב מחלק משלש מאות ועשרים ביום, שהם ד׳ חלקי שעה גם כ״ב שניים כ״ב שלישיים כ״ב רביעיים, והנה התברר כי אין בין דברי תלמי ובין העבור רק פחות מן כ״ו חלקים שניים, שהם פחות מח׳ חלקים מחלקי העבור, ולא יעלה מהם רק שעה אחת ביותר מן קל״ה שנה. ובספר המאורות בשער השלישי אמר כי על דרך חשבון העבור יחסר מרביעית היום פ״ב חלקים משעה מחלקי העבור, גם שבעה קטנים, שיהיה החלק האחד י״ט, והנה החסרון חלק מן שי״ח ביום עכ״ד. והנה הוא קרוב לדעת רב אדא שהזכרנו. [ואחרים מאה ושלשים גם מאה וחמשים ]. פירוש: באגרת השבת אמר כי הנכון להיות התוספת על רביעית היום חלק ממאה וחמשים ביום, והחסרון מרביעית היום על דעת הגורעים ראוי להיות חלק ממאה ושלשים ואחד ביום, ובספר העולם בנסחה השנית פירש כי חשבון הגורעים והמוסיפים שוה, ושם הביא דמיונות להודיע כי דברי תלמי ואלבתאני ותאבת וחכמי ישמעאל דברי כלם שוים ואין ביניהם מחלוקת, והמבין דבריו יבין שאמר אמת, ועל כן אמר בסוד העיבור כי האמת שהתוספת חלק ממאה וחמשים, וממה שאמר בספר הטעמים שהחסרון הוא חלק מקל״א נראה כסותר דבריו, ואיננו סותר בעיני המבינים הדמיונות שהביא כאשר הזכרתי. [כי יש מי שהיא שנתו להשלמת המזלות מנקודה נראית]. פירוש: זאת היא שנת המוסיפים על רביעית היום, כי הוא מרגע היות השמש במחברת עם כוכב אחד מכוכבי המזלות עד שובה אליו שנית, ובעבור כי הכוכב מתנועע ויש ביניהם מחלוקת בתנועתו על כן מוסיפים וגורעים בה זה מזה. [ויש מנקודת הגלגל הנטוי לימין ולשמאלן. פירוש: ממקום מחברת עגולת המזלות עם עגולת השווי שהיא בתחלת טלה ומאזנים, ושנתם פחות מרביעית, והגלגל הנטוי הוא גלגל המזלות. [והנה אנחנו צריכים לקבלה]. פירוש: זאת תשובה על יהודה הפרסי. [שבעה עבורים בכל מחזור ]. פירוש: להשוות שנות הלבנה לשנות החמה כאשר אפרש. [וסוד המחזור ידוע מחכמת המזלות]. פירוש: בספר יסוד העיבור בשער השני אמר כי קבלה היתה ביד משפחת דוד איש האלהים שתשע עשרה שנה משנות הלבנה כל חדש כ״ט ימים, י״ב שעות, תשצ״ג חלקים, כאשר העתיק רבן גמליאל, עם ז׳ חדשים, הם י״ט שנה משנות החמה בלא תוספת ומגרעת, והנה המחזור הוא רל״ה חדשים מחדשי הלבנה, ואחר זה פירש שהם ששת אלפים ותשע מאות ותשעה ושלשים יום ושש עשרה שעות וחמש מאות וחמשה ותשעה חלקים. והנה טעם המחזור כי בהשלמת המחזור ישובו המאורות לחלק אחד כל אחד בגלגלו כאשר היה בתחלה. ובאגרת השבת בשער הראשון אמר כי כל חכמי הנסיון מודים כי י״ט שנות החמה הם במספר רל״ה חדשי הלבנה, על כן השבעה עיבורים, ויתכן במה שהזכיר "חכמת המזלות" שהיתה דעתו כי המחזור היה על י״ט שנים, בעבור כי יחזרו בו המאורות להיות כאשר בתחלה, כאשר אמרתי, גם בעבור שדומה למחברת הקטנה של שבתי וצדק שהיא לי״ט שנה וחצי בקרוב שמשתנה בהם משפט העולם.

יא.

[וטעם "תהיה לכם", לישראלים לבדם]. פירוש: בעבור שבתי שהוא פקידם כאשר ביארתי בתחלת הפרשה (ויקרא כ״ה, א'), גם בפרשת אמר (ויקרא

כ״ג, כ״ד.

טז.

[תרבה מקנתו, הפך תמעיט]. פירוש: כדברי רש״י שאם נשארו י׳ שנים עד היובל והם בק״ן כסף יש לך לחשוב בכל שנה ט״ו כסף, ולא כדברי האומרים שתחשוב לשנה הראשונה א׳ ולשנית ב׳ כסף ולשלישית ג׳ כסף וכן לכלם, כי הם יאמרו שהוא בדרך חיבור המספרים כמו שהזכיר ר׳ אברהם בספר המספר בשער השלישי.

כ.

[אמרו הצדוקים כי "תבואתנו" ראיה כי תחלת השנה מניסן]. פירוש: בעבור שאמר הכתוב "תבואתנו" שמשמעו התבואה שזרענו אנחנו, ולא מה שהוציאה הארץ מעצמה, ומשמע מזה כי לא נאסף מה שזרענו, בעבור כי בניסן נכנסה השנה על דעתם וכבר זרענו קודם ניסן.

כג.

[אתה כמו מעון עומד ודור הולך ודור בא]. פירוש: הוצרך לפרש כן בעבור שכתוב כאן "כי גרים ותושבים אתם עמדי".

כז.

[וחִשַּׁב מהבנין הכבד הנוסף ]. אמר יוסף: זה תימא כי איננו כי אם מהדגוש על משקל אבד ושבר בריחיה (איכה ב׳, ט'), ולפי דעתי שהוא טעות סופרים, וצריך להיות מהבנין הכבד הדגוש.

לג.

["ויצא ממכר בית", הנה שם תחת תאר השם ]. פירוש: ממכר הוא שם דבר, והממכר בעצמו לא יצא ביובל, רק הבית הנמכר יצא, והיה ראוי להיות ויצא הבית הנמכר, כי מלת נמכר הוא תאר על שם הבית.

מא.

[זה שהעתיקו חכמינו ועבדו לעולם]. פירוש: כי כתוב בכאן (פסוק מ') עד שנת היובל יעבוד עמך, ואחריו כתיב ויצא מעמך הוא ובניו עמו, ומזה נתברר כי פירוש "לעולם" הוא עד היובל שהם חמשים שנה, ובעבור כי הם קרובים משנות האדם דומה כאלו יעבור לעולם ועד אם לא תבא שנת היובל בחייו, על כן אמרו רבותינו ז״ל (קדושין דף ט״ו ע״א) עולמו של יובל.

מו.

[והתנחלתם אתם, מבנין התפעל, וכמוהו והתאויתם לכם (במדבר ל״ד, י')]. פירוש: בעבור שהוא פעל יוצא, ועל הרוב יהיה בנין התפעל פעל עומד.

מז.

או לִעֵקֶר, כמו שרש]. פירוש: כבר פירש בפרשת לך לך בפסוק ידע תדע (בראשית ט״ו, י״ג) שהגר הוא כמו סעיף שנכרת משרשו ומעיקרו, ובעבור ששב זה הגר לתורת ישראל על כן הוא תחלת משפחה, והנה הוא כמו שרש שהוא תחלה וראש לענפים היוצאים ממנו. [ואין ריע לו]. פירוש: לא ימצא במקרא מזאת הגזירה שיהיה פירושו כמו שרש כי אם זאת המלה לבדה. [רק הוא כמו שרש שמלת ושרשך הפך ]. פירוש: במזמור דואג (תהלים נ״ב, ז') כתיב וְשֵּׁרֶשְׁךָ מארץ חיים סלה ופירושו עקירת השרש כמו עת לעקור (קהלת ג׳, ב').

כו.

א.

[זה משפט עבודה זרה במרקוליס]. פירוש: במסכת עבודה זרה פרק ר׳ ישמעאל (דף מ״ט, ע״ב) אומר ג׳ אבנים זו בצד זו זה מרקוליס, ומפרש בגמרא כי אחת מכאן ואחת מכאן ואחת על גביהן, ובסנהדרין פרק ד׳ מיתות (דף ס׳ ע״ב) הזורק אבן למרקוליס זו היא עבדתו.

תוכן העניינים

צפנת פענח על האבן עזרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה