צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]
בא אל פרעה. · יב
ב
[כבר הזכרתי בתחלת פירוש התורה]. פירוש: בדרך השני מארבעת הדרכים שהזכיר קודם שיפרש פרשת בראשית. [ובפרשת בהר סיני אאריך מעט]°. פירוש: בפסוק והעברת (ויקרא כ"ה. ט'), גם בפרשת אמור שהיא לפניה ידבר בזה בענין המועדים (ויקרא כ"ג, א׳ מ״ד).
ג
[בעשר. יום נבחר והוא לשילוש. פירוש: בספר יסוד מורא בתחלת שער ט׳ אמר ובעשור דבר החוט המשולש זה בכבוד וזה בבית. והנני אבאר דבריו, דע כי הגלגל יחלקוהו החכמים לי״ב חלקים יקראום מזלות, וכל מזל יחלקוהו החכמים לשלשים חלקים יקראום מעלות, ופירש בספר הטעמים בשער שלישי שאמר יעקב אלכנדי אחר שהמזלות הם י״ב הנה יתחלקו לחצי והוא מבט הנכח, גם יתחלקו לשלישית ולרביעית ולששית וכל אחד מהם יקרא מבט, והנה מבט נכח הוא עד סוף ו' מזלות שהוא בתחלת השביעי והוא מבט איבה, ומבט שלישית הוא עד סוף ד' מזלות וזה הוא החוט המשולש שהזכיר והוא מבט אהבה, ומבט רביעית הוא עד סוף ג' מזלות והוא מבט חצי איבה, ומבט שישית הוא עד סוף ב' מזלות והוא מבט חצי אהבה, וידוע כי בעשור לחדש ניסן יהיה השמש במזל טלה בשלישיתו ברוב השנים. והלבנה תהיה אז במזל סרטן. ובספר ראשית חכמה פירש כי כבוד השמש במזל טלה, גם מזל סרטן הוא בית הלבנה. על כן אמר זה בכבוד וזה בבית, כלומר שהשמש הוא בבית כבודו שהוא טלה, והלבנה היא בסרטן שהוא ביתה, ובשער ח׳ מספר ראשית חכמה אמר כי הכוכב שהוא בביתו דומה לאדם שהוא בביתו שהוא מושל בכל ואין מי יאמר לו מה תעשה, והכוכב שהוא בבית כבודו דומה לאדם שהוא בגודל מעלתו שיש לו כח וגבורה לעשות מה שירצה והכל מקבלים מצותו. ואמרו חכמי המזלות כי שני המאורות הם פקידים על יישוב העולם ועל חיי הבריות, מזל טלה הוא מן המזלות הטובים שנותנים מעדנים לאנשי הארץ, ומזל סרטן הוא מזל העולם על דעת חנוך, גם הוא כבוד צדק שהוא הכוכב הטוב, וקלון מאדים ובית שנאת שבתי, והנה זה היום הוא יום נבחר כאשר אמר, אך בעבור כי מזל סלה הוא בית מאדים שיורה על המלחמות והאש וההריגה והדם, הנה יחסר מעט מהטובה הנזכרת, ועל כן צוה השם שיקחו בזה היום שה לבית לעשותם קרבן בסוד הקרבנות, אך לא ישחטוהו בעשור בעבור כי טובתו של זה היום רבה ורעתו מעוטה, וישחטוהו בחצי החדש, כי אז תהיה הלבנה במאזנים שהוא בית קלון השמש ותהיה מבטת אל השמש מבט איבה, ויורה על השחתת החיים והבריות, ועל כן צוה השם שיקריבוהו להיות כופר בעדם. [וכן בחדש השביעי]. פירוש: בעשור לחדש השביעי שהוא יום הכפורים, גם הוא נבחר כאשר ירמוז [בפרשת אמור (ויקרא כ״ג כ״ד). ושם אבאר דבריו בע"ה. [כי חצי זה כמו זה] פירוש: בפרשת אמור (ויקרא שם) ירמוז הסוד ושם אבארהו. [ובפרשת עכן תקרב לבתים]. פירוש: בתחלת ספר יהושע (ז', י״ד) כתוב ונקרבתם בבקר לשבטיכם והיה השבט אשר ילכדנו י״י יקרב למשפחות והמשפחה אשר ילכדנה י״י תקרב לבתים והבית אשר ילכדנו י״י יקרב לגברים.
ו
[ודע כי בין הערבים על שני דרכים]. פירוש: כל מקום שכתוב בתורה בין הערבים הם על שני דרכים, כלומר אי זה או זה. [האחד מעת שתחשך]. פירוש: תהלתו הוא מעת שתכנס השמש תחת הארץ בעת היותו עם שטח הארץ אז תחשך השמש כנגדו. [וזאת העת שעה ושליש שעה]. פירוש: לא חשש לדקדק בכאן, אבל בשני ספרי כלי הנחושת אמר שהם י״ח מעלות שעולין שעה וחומש שעה, כי כל שעה היא ט״ו מעלות, גם יש חכמים שאמרו שהם כ' מעלות כדברי ר' אברהם בכאן שאמר שעה ושליש שעה. [וכתוב עולות לבקר ולערב]. פירוש: פסוק הוא בתחלת ספר עזרא (ג', ג׳). [והדרך השנית]. פירוש: מהשני דרכים שהזכיר על מלת בין הערבים. [תחלת פאת מערב]. פירוש: מעת שהיא בחצי השמים, כשהיא מתחלת לנטות משם אל פאת מערב, וזה הוא מחצי היום והלאה, ובסוף אגרת השבה מבואר היטב. [ומעתיקי התורה אמרו]. פירוש: במסכת פסחים בתחלת פרק תמיד נשחט (דף נ״ח, ע״א). [והוא האמת ואין בו על דעתי ספק]. פירוש: ראיה לדבריו כי באגרת השבת בשער שלישי אמר בעבור כי הצל בחצי כל יום הוא קצר ואין נטייתו רק מעט, ויש פעמים שלא תוכל עין האדם לדעת זה, גם בכלי הצל, גם בכלי הנחשת אין יכולת באדם לדעת רגע חצי היום, על כן הוצרכו קדמונינו לאמר כי תפלת המנחה, שהיא בצהרים, אחר חצי שעה, כי אז תראה העין כי השמש נטתה לצד מערב. [ותעו האומרים כי יש ערב שלישית]. פירוש: הצדוקים הם האומרים זה. [בעבור שמצאו עד הערב השלישית]. פירוש: בדברי דוד ויהונתן כתוב בספר שמואל (א׳, כ', ה׳).
ז
[התוית תו]. פירוש: ביחזקאל (ט', ד') כתוב והתוית תו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה. [והנכון כי דבר המערכה לא יסור כי אם בתת כופר]. פירוש: מה שנגזר על האדם כפי מה שהיתה מערכת הכוכבים בעת מולדו הכל יבא עליו בלי ספק, אך אם יתן כופר בעד נפשו אז לא יגיע אליו דבר המערכת, בעבור כי הגזירה ההיא תתקיים במי שהוא כופר בעדו. והוא ינצל מהגזירה. ורבותינו ז״ל רמזו זה הסוד במסכת תענית בפרק רביעי (דף כ״ט, ע״א) בענין ביתר שאמרו וגמירי דכי גזרי גזירתא ומית חד מינייהו מבטלי לה, והביאו שם ראיה מן ההגמון שהפיל עצמו מן הגג כדי שיהיה תמורת רבן גמליאל בעבור שהבטיחו רבן גמליאל שאם יעשה כן ינחיל חיי העולם הבא, ובזה בטלה הגזירה מעל רבן גמליאל. ועל כן אמר השם למשה שישחטו שה לבית ויתנו מן הדם על הפתח כדי שתתקיים על זה גזירת מאדים העצומה כפי מערכת כל הכוכבים, ואז לא יתן המשחית לבא אל בתיהם לנגוף, והנה היה נפש תחת נפש. [וזה סוד גדול]. פירוש: יש להקשות כי אחר שהדבר תלוי במערכת הנה זה יורה כי מכת בכורות מכת אלהי הארץ היתה ולא מכת השם ית׳. ולפי זה לא יצאו ישראל בהשגחת השם כי אם על ידי גזירת הכוכבים. ואם כן איצטגנין היה משה ולא נביא, וחלילה חלילה, רק משה נביא אמת וכל מעשיו היו מעשה י״י ולא מעשה כוכבים, והשם ית׳ גזר כן מששת ימי בראשית שהכוכבים יעשו הדבר הגדול הזה בעת שטוב לפניו, והודיע דרכיו למשה ברוח קדשו ובנבואתו כדי שיכפר בעד עמו, כלומר שישים כופר תחתם להציל ממות נפשם, ובעבור כי לא יבין כל אדם זה הסוד כראוי ויבין הפך האמת על כן העלים אותו ולא פירש אותו, אך רמז אותו ברמז לחכמי לב. ובתחלת פרשת ויקרא (א', א') ירמוז עוד רמזים גדולים על זה, גם בספר יסוד מורא בסוף שער ט׳ רמז בו רמזים.
ח
[ואחר שהעתיקו לנו הקדמונים פירוש מרורים] פירוש: אחר שקבלו רבותינו מן האבות הראשונים שאמר משה כי צוה השם שנאכל מרורים על שם שמיררו המצרים את חיי אבותינו כמו שדרשו בסוף מסכת פסחים (קט״ז, ע״ב). [נשעננו עליהם כאשר עשינו בכל המצות]. פירוש: גם זה יעיד עליו שעל דבריהם הוא סומך ועל פירושם הוא נשען בכל המצות, ולעולם איננו חולק על פירושי המצות, רק יפרש הפשט על כל פסוק שהוא ספור ולא מצוה, אבל על פירוש המצות יסמוך על אבותינו הקדושים, והדוברים עליו עתק ישמרו לפיהם מחסום.
ט
[כמו אל בקצפך תוכיחנו (תהל' ל"ח, ב')]. פירוש: סוף הפסוק ובחמתך תיסרני, שפירושו ואל בחמתך תיסרני, כי לא יבקש מהשם שייסרהו בחימה.
יב
[ואחר שאמר השם זה ידענו כי כן היה]. פירוש: על דרך שאמר הנביא ביום ההוא יפקוד יי׳ על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה (ישעי' כ״ד, כ״א).
יג
[כי בעבורו תנצלו]. פירוש: הוא הסוד שביארתי (לעיל פסוק ד.
יד
[כמו העושה מלאכה בשבת]. פירוש: שיש עליו כרת אם עשה בזדון בלא התראה, כי אם עשה בהתראה חייב סקילה, ומה שמדמה בכאן הפסח לשבת הוא לענין שדומה העושה מלאכה כאלו מכחש בו ולא לענין העונש. [ואל יקשה עליך מצות ומרורים (במד' ט', י״א)]. פירוש: בעבור שהזכיר הוא למעלה מזה כי אכילת מצות היום הוא להזכיר שעשו אבותינו ככה, כלומר ואם הוא לזכרון למה לא נאכל מרורים כל שבעה. [כי מצות אכילת הפסח עם מצות ומרורים עד חצי הלילה]. פירוש: המרורים לא אכלום כי אם עם הפסח, והנה בליל ראשון היו המצות מצוה עם המרורים ועם הפסח כי כן כתוב בפסח מצרים על מצות ומרורים יאכלוהו (במדב' ט׳, י״א), אבל בפסח דורות אינו כתוב ככה רק שבעת ימים מצות תאכלו (שמות י״ב, ט״ו). [ובעבור שהעתיקו אבותינו]. פירוש: בפסחים בתחלת פרק תמיד נשחט (דף נ״ח, ע"א.
טו
[ואמרו "אך" חלק]. פירוש: בפסחים בפרק ראשון (דף ה', ע״א) ובפרק אלו דברים (דף ע״א, ע״א). [בדרך אסמכתא]. פירוש: כאשר ביארתי בפרשת ואלה שמות על מה שאמר שם בפסוק ותקרא שמו משה ((שמות ב', י׳), שאמר רק דרך הדרש שמענה ואתה דע לך הסוד. [מיום הראשון דבק עם כל אוכל חמץ]. פירוש: זה הפסוק יש בו מוקדם ומאוחר. וככה צריך להיות: כי כל אוכל חמץ מיום הראשון עד סוף יום השביעי ונכרתה הנפש ההיא וגו'.
טז
[או זאת הפרשה מוקדמת]. פירוש: והשם אמרה למשה אחר שיצאו ממצרים, ועל כן אמר הוצאתי ולא אמר אוציא. [ובפסוק שבעת ימים וגו' (לעיל פסוק ט״ו ולקמן פסוק י"ט)]. פירוש: שני פסוקים כתובים כאן שתחלתם שבעת ימים, ובראשון כתיב חמץ ובשני כתיב מחמצת. [ואין לנו צורך לדקדק על מלת מחמצת]. פירוש: נראה לי כי אמר זה כנגד הצדוקין שיאמרו כי מחמצת הוא מה שמחמיץ את העיסה, והוא חמור באיסורו יותר מן השאור ומן החמץ לפי דעתם, וזה בעבור שהמלה מבנין הפעיל ולא מבנין התפעל. [כי אנחנו מאמינים בדברי קדמונינו]. פירוש: שאמרו בפסחים בפרק ראשון ושני ושלישי כי חמץ הוא שכבר נתחמץ מאליו וראוי לאכילה, אבל מחמצת הוא שנתחמץ מחמת דבר אחר, והשאור שמחמיץ את אחרים ואינו ראוי לאכילה, והוצרך לפרש כן בעבור כי לולי הקבלה היה נכון לפרש כדברי הצדוקין מדרך הדקדוק, והוא יפרש בפרשת ויקרא בפסוק כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו (ב', י״א) כי שאור הוא המחמיץ.
יט
[ועל דעתי שהוא גר מתיהד]. פירוש: גר צדק ולא גר ישראל הבא מעיר אחרת. וכל שכן שאיננו גר תושב.
כד
[רק קדמונינו העתיקו כי ושמרתם את הדבר הזה על מצות ושחטו הפסח]. פירוש: ככה רמזו ז"ל בפסחים פרק מי שהיה טמא (דף צ"ו, ע"א. [ושחטו אתו (לעיל פסוק ו' קמוץ כמשפט]. פירוש: בעבור שהוא פעל עבר, אך שב לעתיד בעבור הו"ו. היה ראוי להשבר בחיר"ק]. פירוש: החיר״ק נקרא שבר בלשון ישמעאל, על כן אמר ״להשבר״.
ל
[על הרוב ידבר הכתוב פירוש: כי לפי הפשט הבכורים לבדם מתו, ובבית שאין שם בכור מי ימות שם?
לו
[וכבר פירשתי הטעם]. פירוש: למעלה בפסוק כה אמר יי כחצות הלילה (י״א, ד׳) פירש כי השאילום בעבור שחשבו שישובו למצרים ולא יברחו, והנה היו אומרים להם קחו מלבושינו וכלינו ולכו בטרם נמות כלנו, כי אמרו כלנו מתים, ככה רמז בפסוק כשלחו (לעיל י״א, א׳).
מ
[ומושב בני ישראל תרגמו הזקנים]*. פירוש: במסכת סופרים בפרק ראשון ובמגלה בפרק ראשון (דף ט׳, ע״א). [נמצא כאלה רבות]. פירוש: נמצא חשבונות רבים לא נודע תחלתם, וכבר הזכירם בפרשת ויהי מקץ (בראש׳ מ״א, א'). [ודי לנו בזה העתקתם כי היא הראיה הגמורה]. אמר יוסף: ראה גם ראה כמה יחזיק דבריהם וסומך עליהם, והנה המוציאים עליו דבה רעתם רבה, ישכבו למעצבה. [עד סוף ארבע מאות שנה מהיום]. פירוש: כבר ביארתיו בפרשת לך לך (בראש׳ ט״ו, י״ג) כי לפי דעתי יש טעות בספרים וצריך להיות עד סוף ת׳ שנה מיום שנולד יצחק. [אין לנו צורך שנאמר כי אברהם ויצחק נקראו בני ישראל]. פירוש: כי אין ראוי לאמר ככה על האבות כי אם על הבנים, והוצרך להזכיר זה בעבור כי גם אברהם ויצחק היו גרים מתחלת ת״ל שנה שהחל הגלות, וטעם זה כי לא חשש הכתוב להוציא שנים מכלל הרבים כדרך שפירש הוא בפרשת ויגש בפסוק כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים (בראש׳ מ״ו, כ״ז).
מב
[ויש להם עד הכתוב בהגדה]. פירוש: נראה לי כי אמר על אגדת ליל הפסח שכתוב בה ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך, כלומר זה הלילה הוא ליל המשמר שלי כדרך שיש למלאכים משמרות.