צמח דוד (זבלטוב)· רבי דוד הגר
פרשת חיי
שני חיי שרה, פירש"י כולם שוים לטובה, ולהבין כונת רש"י בזה, נראה דאיתא בגמרא, מי שאין לו בנים, חשוב כמת ושרה היתה בת צ' שנים, כשנולד יצחק, וקודם לזה היתה נחשבת כמת, וזהו שפירש"י שכולם שוים לטובה ולא היתה כמת, אף על פי שלא הי' לה בנים מקודם, והטעם היא ואת הנפש אשר עשו בחרן, ששרה גיירה את הנשים והוי לה כאילו ילדה לאפוקי מאותן שאמרו כי ויהי' הוא מנין מספר ל"ז שמספר הזה הי' שני חיי שרה, כי מקודם לא הי' לה בנים ואינה נקראת חי' לכך פירש"י כולם שוים לטובה, אף הצ' שנים שקודם לידת יצחק:
ואברהם זקן בא בימים. במדרש הה"ד ימי שנותינו בהם שבעים שנה, והוא תמוה ונראה לבאר, דהנה דבברית בין הבתרים היה אאע"ה בן ע' שנה ואז באמת נעשה בריה חדשה, וכשנשא יצחק לרבקה היה יצחק בן ארבעים שנה ומאה שנה היה אברהם כשנולד יצחק בעת הזאת היה אברהם בן מאה וארבעים שנה והיה ע' שנים מברית בין הבתרים דשם נעשה בריה חדשה ושפיר אמר המדרש הה"ד ימי שנותינו בהם שבעים שנה:
ואברהם זקן, איתא במדרש, אברהם הי' מברך את הכל, ומי מברך את אברהם הקב"ה, יש להבין על פי שאמרו חז"ל מימי אבותינו לא פסקה ישיבה מהם, אברהם זקן ויושב בישיבה שנאמר ואברהם זקן, ואמרו חז"ל איזהו חכם הלומד מכל אדם, ועוד אמרו מתלמידים יותר מכולם, ענינו הוא, לפי שאמרו חז"ל, לאו מכל אדם זוכה ללמוד, מפני שהתלמידים נשמתם נאצל משרשם שהוא נשמת הרב המלמד אותם, ואי אפשר לו לקבל החכמה אלא מצנור שהוא שורש נשמתו, הרי כשרצון השי"ת להשפיע לתלמידים לכל א' חלק חכמתו, הוא משפיע להם דרך הצנור שהוא שורש נשמת החכם, הרי שבשבילם הוא מקבל חכמה להשפיע להם, וזהו שתקנו בנוסח התפלה שיאמר כל אחד והאר עינינו בתורתיך, אף שיש בני אדם שקצרה שכלם מלקבל, זולת הרב שלהם, על יכל זה המה מתפללים שיאיר עיני חכמים, בכדי שיוכלו לקבל ממנו, כל אחד ואחד לפי חלקו וכשהאדם אינו משפיע לתלמידיו עונשו שחכמתו מסתלקת ממנו והטעם כיון שנסתם הצנור נסתם השורש, שמקבל ממנו, וזהו הפירוש, ואברהם זקן, ויושב בישיבה, וד' ברך את אברהם בכל, פירוש בכל חלקי החכמה, בכדי להשפיע לכל העולמות, ובזה יובן המדרש שהתחלנו: