אור ברסלב

צמח דוד (זבלטוב)· רבי דוד הגר

פרשת וירא

פרשת לך

המכסה אני מאברהם אשר אני עושה, ולכאורה יוקשה מה זה שני פעמים אני, הלא לא היה צריך לכתוב רק המכסה מאברהם אשר אני עושה, ובלא זה יוקשה מה שאמר הזוה"ק אברהם נטל מדת החסד וכשיש התפשטות החסדים אז אין דינים שכיחים בעולם ומה זה שבקש אברהם לישא אל המקום עבור חמשים צדיקים עד עשרה, הלא כשיש התפשטות החסדים אז אין צריכים לכ"ז, ונבא לבאר היטב בעז"ה, כי שם החסד הוא ע"ב וזהו א'שר א'ני ע'ושה ר"ת בגימטריא ע"ב, ומלוי דשם החסד הוא מ"ו וזהו המכסה א"ני מ"אברהם ר"ת בגימטריא מ"ו, ומילוי בעצמו היינו מיל"ו גימטריא פ"ו הוא שם הדין וזהו שנקרא התגברות החסדים היינו משם החסד עצמו יצא אלקים הדין ולכן כתיב ב"פ אני וד"ל:

ותבט אשתו מאחריו, דרשו מאחריו של לוט, וי"ל דמה שאמר הכתוב וישלח את לוט בזכות אברהם, דאף דהיה מקום להנצל בשביל עצמו דהא אמרו חז"ל בב"ק שהזהירה תורה אל תצר את מואב וכן בבני עמון משום ב' פרידות טובות רות ונעמה שעתיד לצאת מהם, א"כ כ"ש שינצל לוט בשביל השני פרידות טובות הנ"ל, הענין כמ"ש רש"י בפרשת קרח, קרח שפקח היה מה ראה לשטות זה עינו הטעתו שראה שלשלת גדולה יצא וכו', ואמר לו משה אשר יבחר הוא הקדוש כבר הוא בקדושתו פירוש שהיתה שרויה כבר הקדושה, כן גבי לוט שאותן הניצוצות הקדושים שתי פרידות שהיתה ראוי לצאת כבר היה בבנותיו, ואפילו אם לא היה ניצול לוט היו הפרידות יוצאות מאנשים אחרים עם בנותיו לפיכך לא הזהיר המלאך אל תביט אחריך אלא ללוט ולא לבנותיו כי המה נצולים בזכות עצמן ומה שלא הזהיר את אשתו כיון שלא היה מקום לטעות שמעולם לא היה ראוי לצאת ממנה שום קדושה, אבל טעתה בזה שראתה ב' פרידות שיצא מלוט וכמו שאמרו חז"ל שמאחריו היינו בניו של אדם, והיא סברה שאיש אין בארץ וכיון שלוט אסור בבנותיו בוודאי יהיו אותן פרידות ממנה, והיינו דקאמר מאחריו של לוט היינו אותן הב' פרידות וק"ל:

ותאמר שרה צחוק עשה לי אלקים וכו', כבר כתבנו דרך רמז כי מספר יצחק שמנה פעמים הוי"ה ב"ה היינו שהי' שורש נשמתו מבינה, דמנה דינין מתערין ומשפיעין לשבע בחינות שאחריו, וזהו מצד אברהם שהוא בחינת חסד, אבל בשרה בעבור שצחקה נתרבה הגבורה בה. וז"ש צחוק עשה לי אלקים הי' בעבור הצחוק עשה אלקים שהיא מדת הגבורה רמז לדבר כי מספר צחוק היא הוי"ה אחת ושני פעמים אלקים וע"ז אמרה שרה, שכבר נמתק הדין בנס חלב, כמשאחז"ל, דם נעכר ונעשה חלב שהיא היפך הדין לחסד, והיינו דאמרה, מי מלל לאברהם, פי' מי הבטיח לאברהם על נס החלב שלא הבטיח לו השי"ת אלא שיולד לו בן לזקוניו וע"כ נס החלב הי' להורות רובי החסדים:

ויקח את שני נעריו אתו ואת יצחק בנו, ואיתא בשל"ה הקדוש ועוד בכמה מקומות, בשעה שהלך אאע"ה לעקוד את יצחק בנו, פגע בו השטן וטען עמו, כמה טענות שוא, כדי שלא לעקוד את בנו ע"ש. אבל אאע"ה לא שמע אליו, כי זכר בשעה שהשליך אותו נמרוד לכבשן האש והציל אותו השי"ת ואז הי' נער ורך בשנים וזהו פירש ויקח את שני נעריו, והיינו את השנים מנעוריו, שרצה אז לקדש השם וכן עתה:

ויקרא אליו מלאך ד' מן השמים וגו' כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני, ולכאורה תיבת ממני היא ללא צורך כי המלאך היא רק שליח בצוי השם ומה זה שאמר המלאך ממני וכי לפני המלאך ח"ו רצה אאע"ה לשחוט את בנו, ונקדים לזה, כדאיתא בס"י מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה היינו כשרוצה אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשה, נחשב כאלו עשה, וכשעשה אדם מצוה, אזי נברא מלאך קדוש והנה אברהם אבינו פחד בלבו, מחמת שלא שחט את בנו, אולי לא נברא מלאך מזה, לזה אמר לו המלאך, לשון ממני כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה ולא חשכת את בנך יחידך, ומה שאתה פחד אולי לא נברא מלאך מן המצוה, ממני הוא הראיה, שאתה בראת מלאך, כי אנכי המלאך שנבראתי ממצות העקידה וק"ל:

והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו קשה מה זה שכתב אחר. ועוד קשה מה הראה השי"ת לאאע"ה, אמנם לפענ"ד כך הוא השי"ת הראה לאברהם האותיות שאחר אותיות סב"ך, היינו אחר סמך, עין, ואחר ב'. ג' ואחר כ', למד היינו עגל שעתידים לעשות העגל:

וישב אברהם אל נעריו וגומר, יש לפרש עפ"י מה דאמרו חז"ל אם ראשונים כבני אדם, אנו כחמורים, ולא כחמורו של ר' פנחס בן יאיר. וי"ל מה שאמרו אנו כחמורים, וא"א לומר על בני אדם שהם כחמורים, אך הענין הוא, כי בכל דור ודור כפי השפעת החכמה השכליות לבני אדם, כן הוא לכל הבריות כי אדם היא, סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ומשפיע לכל הבריות והיינו דאמר דוד המלך ע"ה, הללו את ד' מן הארץ, תנינים וכל תהומות וגו'. כלל בזה כל בריות העולם, והיינו דאמר הרים וכל גבעות. שהם דוממים, ואח"ז אמר עץ פרי שהם צומחים, ואח"ז אמר החיה וכל בהמה שהם בחינת חי ואח"כ מלכי ארץ, שהם בחינת מדברים, ואחר כל זה כולם יהללו את שם ד', כי ע"י אדם כולם יתעלו במעלתם, כל אחד לפי בחינת שכלו, ע"כ אמר שהדורות האחרונים, המה בחינת החמורים של דורות הראשונים, כי לפי גודל חכמתם, השפיעו לכל הברואים, ובדורות הללו שנתמעט השכל, כל בחינות הבני אדם, כבחינת החמורים של הראשונים. וכיון שמדבר בחמורים של דורות הראשונים הוצרך לומר, שאינו כחמורו דר' פנחס בן יאיר, שהי' מופלג בחכמה נגד שאר חמורים והאמת שבעת שהקב"ה נסה אברהם, סילק עזרו ממנו ונפל ממדרגתו מאוד, וזהו עיקר הנסיון שהתגבר על יצרו מאוד בעצמו, וכיון שנפל ממדרגתו כ"ש שנפלו בבחינה זו נעריו וחמוריו, אבל אחר העקידה. ששרתה עליו רוח הקודש יותר מקודם. כתוב וישב אברהם אל נעריו וילכו יחדיו, שכולם נתעלו במעלה כל אחד לפום דרגא דיליה ובפרט למשאחז"ל שבאר שבע הוא מרומז למקום קדושת כנסת ישראל. והיינו דאמר וילכו יחדיו אל באר שבע:

תוכן העניינים

צמח דוד (זבלטוב)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה