צמח דוד (זבלטוב)· רבי דוד הגר
פרשת וישב
וימצאהו איש והנה תועה בשדה וכו' ויאמר האיש נסעו מזה וכו' וימצאם בדותן. ולכאורה תמוה איך נתעה בשדה, ולמה הקרה ד' ככה להתעות זה, ונראה לבאר, כי נפרד יוסף לחוץ לארץ ולא שב, וכמו שאמרו ביעקב שקפצה לו ארעא כדי שיתפלל במקום המקדש, כן ביוסף הצדיק, בקש הקב"ה שטרם שילך לחו"ל יתפלל במקום בית המקדש, כי אז הוחל הגלות, וביהמ"ק נקרא שדה כדכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה, ובפרט כאשר הוחל הגלות נקר שדה כנודע, ולכך נזדמן לו מן השמים להיות נתעה למקום בית המקדש, לעמוד ולהתפלל שם. וזהו, והנה תועה בשדה היינו מקום ביהמ"ק, ולכך מצא שם מלאכים כדכתיב והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, וגבריאל הוא לבוש הבדים, ולכך כתיב וימצאהו איש זה גבריאל, ושם התפלל יוסף הצדיק, ותפלתו הועלה ע"י גבריאל, ולכך שאלו מה תבקש, היינו מה עיקר בקשתך, והשיב את אחי אנכי מבקש. פירוש שיהי' כולם בגדר אחוה וריעות ויאמר נסעו מזה, כי הם חשבו אז הגיע זמן בנין בית המקדש, כמו שאמר יעקב בלקחו הבכורה מעשו, איך יהי' רשע זה עומד ומשמש, וקודם בנין בית המקדש, צריך מלך כנודע ולכך חשב יוסף למלוך, וזהו טוב חלומו, אמנם המלאך השיב נסעו מזה, דאין רצונם בבנין בית המקדש דכתיב בי' וזה שער השמים רק נלכה דותינה. היינו לקבל את התורה שהיא קודם בנין ביהמ"ק וזה צריך במדבר להיפוך שלא יהיה מלך רק בני חורין, כמו שאמרו חז"ל כל העוסק בתורה נקרא בן חורין ומאסו במלך, ולכך באמת במדבר לא הוקם עליהם מלך, וימצאם בדותן, כי בדבר תורה דנו אותו, ולא הלכו לפנים משורת הדין, לכן השבטים שעסקו בתורה לא הלכו לפנים משורת הדין:
איתא במדרש. מגורי אביו שגייר גרים באברהם כתיב ואת הנפש אשר עשו, ולמה עשה. ללמדך שכל המגייר גר כאלו בראו, ביעקב כתיב ויאמר אל ביתו ואל כל אשר עמו, ביצחק כתיב מגורי אביו מגויירי אביו, ויש לפרש ענינו על דרך שאמרו חז"ל, מימות אבותינו לא פסקה ישיבה מביתם, והם הגרים שגיירו ולמדו אותן תורה, אך הענין הוא לגייר גרים להעלות ניה"ק שנפלו, ואברהם שהיה מדת החסד העלה ניצוצות מצד החסד כמ"ש ויטע אשל בבאר שבע, ויצחק שהי' בבחינת הגבורות כדכתיב פחד יצחק, גייר והעלה אותן שהיו מבחינת הגבורה ויעקב שהיה כלול משניהם, כשהיה בבית לבן גייר והעלה מבחינת שניהם, וכשבא לבית אביו, לא העלה אלא מצד אביו בבחינת הגבורה, כמבואר בזוה"ק דאתדבק בדינא קשיא שהוא בחינת פחד יצחק אלא ליוסף בלבד השפיע התורה שלמד משם ועבר שהיה כלול משניהם והיינו דכתיב ואלה תולדות יעקב יוסף וכיון שכל בניו לא קבלו ממנו אלא מצד הגבורה לכד כתיב ויקנאו בו אחיו שהקנאה הוא מצד הגבורה, וזהו רוגזו אל יוסף וכיון שיעקב היה דבוק באהבתו של יוסף, והוא היה כלול בחסד לכך כתיב ואביו שמר את הדבר אבל מחמת שגבר כח הקנאה, לכך גם עליו קפץ רוגז של יוסף והרמז לזה שכל זמן שיצחק היה חי היה דינא קשיא על יוסף, ויצחק אי אחר מכירתו של יוסף י"ב שנים הרי שאחר כלות ימי חיי יצחק הי' יוסף בן ל' שנים, וריצוהו מן הבור מכבר היה דינא רפיא וכלו שנאת אחיו: