צמח דוד (זבלטוב)· רבי דוד הגר
פרשת ויצא
ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו, נראה לבאר דהגם שהיה שם י"ב אבנים נגד י"ב שבטים, מכל מקום אבן אחד לקח מאבני המקום וישם מראשותיו, היינו אבן הראשה, הוא שבט לוי, שממנו יוצאים כהנים ולוים שהם עובדים בבית המקדש אשר לו שם שמה מקום מושבם ממש, לכן נטל אבן אחד טל שבט לוי והוא הראש ולכך שם מיעקב ללוי לראש וישיבה במצרים וכל האבנים אמרו עלי ינוח צדיק זה ראשו, כי כולם נתאוו לכהונה, ולכך כתיב בפרשת קרח, כי כולם קרושים ומדוע תתנשאו וגומר, אכן האמת הוא כי חוץ לזה אשר כבר אמר יעקב אבינו ע"ה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל, אף גם כי נאמר ואתם תהי' לי ממלכת כהנים, על כלל ישראל אלו לא חטאו, וכן יתוקנו לעתיד לבא במהרה בימינו אמן:
ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, במדרש סלם אותיות סמל הקנאה, ורמז לו על עשו שראשו בשמים, כמ"ש האר"י ז"ל כי היה לעשו בראשו ניצוצי קדושה, על דהיה ציד בפיו, ונקבר ראשו במערת המכפלה. ולכך גופו היה סמל הקנאה בארץ חומר גשמיי הולך אחר קניני העולם הזה, אך ראשו בשמים כי יש לראשו אחוזה בקדושה ולכך מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, הרצון בזה ישראל שנקראים מלאכי אלקים על ידי כן שיש לעשו ג"כ שורש בקדושה, אינו מיצר לישראל כל כך בגלות, כאמרם בטולך או בטולא דבר עשו ועל ידי כן הרבה גרים כאנטנינוס וכדומה יוצאים ממנו גם יורדים כי על ידי ידי כן שורש עשו גדול ותקיף מכל מלכיות, הקודמים, וד' נצב עליו לשומרו לבל ישלוט בו עשו לגמרי ח"ו:
אכן יש ד' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. על דרך שאמר הלל, אם אני כאן הכל כאן, ואם אין אני כאן מי כאן והוא על דרך שאמר החכם, יהיו בעיניך מקום מלא מבני אדם, כאילו הוא ריק, ולבא לידי מעלה זו, הוא בבחינת התפשטות הגשמיות, עד שבהאמינו בד' שהוא מלא כל הארץ כבודו, לא ימצא מקום לעצמו, כי ד' מקומו של עולם, וזהו שאמר הכתוב, במעלות החכמה והבינה שהם הדביקות, כמו שאמרו חז"ל שאין השכינה שורה אלא על חכם ונבון, ולא ימצאו החכמה והבינה מקום למציאותם, מחמת קדושת אין סוף השרוי בהם, על כן אמר הכתוב החכמה מאין תמצא ואיזה מקום בינה, וכשהאדם מתעלה נשמתו בבחינת החכמה והבינה אם לא ימצא מקום לעצמו, וכיון שהוא עצמו כאילו אינו, כל שכן שאר בני אדם, וזה שאמר הלל, כיון שהיה במקום קיבוץ הרבה בני אדם, כל זמן שאינו מגיע להתפשטות הגשמיות, ואני רואה את עצמי כאן אז כאילו אני רואה הכל כאן, והוא סבת מניעת כוונת היחוד האמיתי ב"ה, אבל כשאיני ראה א"ע כ"ש שאיני ראה אחרים, וז"ש יעקב אכן יש ד' במקום. וכיון שהשי"ת מלא המקום ולא מצא מציאת מקום לעצמו, וז"ש ואנכי לא ידעתי, כי לא ידעתי מקום מציאת אנכי, ע"כ אומר אין זה כ"א ב"א כלומר ב"א מבלי מצא מקום לגשמיות כלל: