ציץ הקודש חלק א· רבי יהושע צבי מיכל שפירא
מפתחות הענינים
סימן א'. להגה"צ רח"י נפתלי זילבערג שליט"א, בשיטת הריב"א ז"ל שלהי חולין דאע"ג דאין עדל"ת ועשה אינו לוקה על הל"ת משום דהל"ת נדחה:
סימן ב'. עוד בענין הנ"ל וביסוד הענין דעדל"ת:
סימן ג'. מה שחזר והשיב הגה"צ רח"י נפתלי שליט"א הנ"ל בנוגע לדברי מר אביו הגאון זצ"ל בסימן א':
סימן ד. תשובת רבנו הגהמ"ח זצ"ל ע"ז, ומסתעף לכמה ענינים בעניני מהבב"ע:
סימן ה'. המסתעף מענינים הקודמים בסוגיא דקימו ולא קימו ובטלו ולא בטלו:
סימן ו' חקירה בלאו דגזילא אם גם בהודאה לחוד מתקן לאו זה, מובא שם דברי הגאון הקדוש מבריסק זצוק"ל מה שהראה מקום לזה בסוגיא דב"ק חד. מו"מ בסוגיא זו. [ובק"א מו"מ ארוך בחקירה זו]:
סימן ז'. עוד בסוגיא הנ"ל:
סימן ח'. לבאר מה דינו של הגוזל את חבירו ונשבע בזמן הזה לענין שיולכני אחריו למדי ולענין החומש:
סימן ט. מכתב הגאון ר' אברהם בנימין זצ"ל בקו' הפרשת דרכים ע"ד החנוך דקונם חל לבטל את המצוה, ול"א עדל"ת משום דהוי ל"ת ועשה:
סימן י'. תשובת רבנו הגהמ"ח זצ"ל ע"ז:
סימן יא. עוד תשובה להגאון ר' אברהם בנימין הנ"ל בדברי התורת כהנים פ' אמור אביו חזקה מנין ובדברי הרשב"א ז"ל בתשובה (סי' כ"ז, וסי' תרל"ה) ובאות ג' העתק דברי הגאון רא"ב זצ"ל הנ"ל:
סימן יב. חקירה בנזיר שמת קרובו קודם נזירותו אם חל נזירותו גם על זה, ובדברי המהרש"ל גיטין (עט. ב) התמוהים טובא. ותירוצים על דבריו בשם מרן הגה"ק מבריסק זצוק"ל:
סימן יג. בביאור דברי הראשונים ז"ל אם שביעית בזה"ז דאורייתא או דרבנן:
סימן יד. עוד בענין הנ"ל מו"מ בדברי הגאון הגדול ר' שמואל סלאנט זצ"ל:
סימן טו. אודות סוחרי אתרוגים כיצד יתנהגו בשביעית בענין סחורה ובענין להוציאם לחו"ל, מו"מ על דברי מרן הגאון הקדוש מבריסק זצוק"ל
סימן טז. בענין ארנונא ושכירות ע"י הבלעה ובמצות שביתת שדה בשביעית וכמה פרטים בענינים אלו ובסוף הסימן מו"מ מאת המסדר ע"ד החקירה של סימן י"ד:
סימן יז. בענין חדש, ע"ד ספיקו של הגאון הגדול הר"ש סלאנט זצ"ל בחדש של נכרי או של חו"ל והעיסה נעשה ע"י ישראל אם נוהג בזה חדש מן התורה:
סימן יח. בענין כלאי הכרם. מו"מ ע"ד ההוראה להתיר זרעים שנזרעו אצל הרבה גפנים שלא הגיעו לפול הלבן:
סימן יט. בענין הפרשת חלה בשבת מו"מ ע"ד הוראת מרן הגאון הקדוש מבריסק זצוק"ל דמפריש ע"י קמן המופלא סמוך לאיש:
סימן כ. בדין חלה שנתערבה בעיסה אחרת מתוקנת אחרי שכבר אכלו את הפת שאפו מעיסה זו. שנפרשה החלה ממנה במה שהעיר בשו"ת נפש חי' לדון בדבר חדש שישאל עצמו על מקצת חלה:
סימן כא. בדינו של המק"ח דכשמפריש ממקצת עיסה נפטרת גם המקצת השני' בכ"מ שהיא, ושם קו' מרן הגה"ק מבריסק זצוק"ל ע"ד המק"ח ממשנה דחלה (פ"ה מ"ו) ומו"מ בזה:
סימן כב. מכתב מהגאון ר' אברהם בנימין זצ"ל ותשובת הגמה"ח זצ"ל. בענין פדיון מעשר שני. ובסוף הסי' הערה מהמסדר:
סימן כג. תשובה ארוכה להגה"צ רח"י נפתלי שליט"א בענין שבועה חל על ח"ש, ובענינים דאאחע"א בכו"כ פרטים:
סימן כד. שאלה מהרה"ג ר' ידידי' זצ"ל במי שאינו יכול לכתוב אלא כלאחר יד אם הוא כשר לכתוב ס"ת ותפילין:
סימן כה. תשובת רבנו הגהמ"ח זצ"ל ע"ז:
סימן כו. בדין מי שאין לו זרוע אם חייב בתפילין של ראש, מו"מ בדברי השג"א:
סימן כז להרב הגאב"ד פולנסק ז"ל, מה שהעיר ע"ד הש"ע דהזכיר דין מצורע שאסור בהנחת תפילין דמאי נ"מ בזה"ז:
סימן כח. בדיני ברהמ"ז בקטן שאכל כזית אם מוציא לגדול שאכל כזית ועוד כמה פרטים המסתעפים מזה:
סימן כט. בענין הנ"ל ביאור דברי הראשונים ז"ל ובדברי הצל"ח ברכות בעובדא דינאי:
סימן ל. אם שאר מאכלים משלימים לכדי שביעה לחייבו בבהמ"ז מן התורה:
סימן לא בדיני ספק בהמ"ז ואם איש שמסופק אם בירך בהמ"ז, יכול להוציא לאשה שלא ברכה בודאי:
סימן לב. בדין אשה שנסתפקה אם ברכה בהמ"ז ואיש שספק לו אם אכל כדי שביעה וספק לו אם בירך:
סימן לג. אם מלאכה שנעשה בשבת ע"י גוי הוי פגם או לא וכן אם נעשה מעצמו ממילא, מו"מ בדברי הבית מאיר אה"ע סי' ה' ובדברי מרן הזית רענן ח"ב סי' מו:
סימן לד. בדין גר שמל ולא טבל לענין שביתה בשבת, ובענין הקו' על האבות איך שמרו שבת, ובכמה דינים ופרטים:
סימן לה. בדין שביעי של פסח שחל להיות ע"ש אם מותר לבשל בו לשבת דברים שאסורים בפסח משום מנהג. מו"מ ארוך בענינם אלו:
סימן לו. בענין להחם חמין ביו"ט לצורך רחיצת כל גופו וטבילת מצוה אם יש בזה אופן דהתירא ע"י רבוי בשיעורא מו"מ ארוך:
סימן לז. המסתעף מענין הנ"ל בקו' הגרע"א זצוק"ל. בענינא דריבוי בשיעור:
סימן לח. בבישול סממנים ביו"ט ומידי דאכילה ושתי' שאינו שוה לכל נפש:
סימן לט. בדין מוקצה מחמת יום שעבר:
סימן מ. בענין הנ"ל בקו' רע"א זצוק"ל בגיליון המשניות עירובין אות לז:
סימן מא. תשובה מהגאון ר' זלמן צ"ל. בענין העיירות שנתחדשו בארץ ישראל בענין יו"ט שני:
סימן מב. תשובת רבנו הגהמ"ח ע"ז:
סימן מג. בענין יו"ט שני של גליות ושני ימים של ר"ה והקביעות בארץ ישראל:
סימן מד. מענין קידוש החדש בדבר הקו' איך היו כשרים משה ואהרן שהיו אחים, ושם גם תי' ע"ז ממרן הגה"ק מבריסק זצוק"ל ע"ז:
סימן מה. בענין דיחוי אצל מצות:
סימן מו. אתרוג שתלאו לנוי סוכה אי שרי לברך עליו ביום ראשון, סובב על דברי תשובת רב גדול שהשיב בענין זה:
סימן מז. בדינו של הביכורי יעקב דבירושלם גם בזה"ש מצות לולב כל שבעה מן התורה וכל מה שפסול בכל מקום ביום ראשון פסול בירושלם כל שבעה.
סימן מח. המקבל אתרוג מחבירו במתנה ע"מ להחזיר ומקפיד הנותן שלא יתננו לאחר אם יוצא בו ביו"ט ראשון או לא מו"מ בסוגיא דנדרים (מח ב) ובדברי הראשונים ז"ל שם.
סימן מט. תשובה להגאון ר' זלמן זצ"ל ע"ד מה שחקר בעצי המערכה שסיככו בהם לסכך, ובדברי רש"י סוכה דלא מטי ש"פ לכל אחד. ובחמץ של אסה"נ אם עוברים בב"י:
סימן נ. תשובה להרה"ג ר' יצחק מקראהל ז"ל בדברי הט"ו אם נכבה הנר חנוכה קודם קבלת שבת ובסוגיא דשבת שם. ושם מובא תי' על קו' התוס' בשם מרן הגאון הקדוש בעל הזי"ר ותפארת ירושלם זצוק"ל:
סימן נא. בפרשת זכור ואם נשים חייבות בה בדברי החנוך פרשת תצא:
סימן נב. בענין מקרא מגילה לבתים הרחוקים יותר ממיל מהכרך וסמוכים לו ע"י בורגנין. ונו"נ בכמה פרטים בענינים אלו:
סימן נג. חקירה בסמוך ונראה לכרך וגם לפרוז אם נגרר אחר הכרך או אחר הפרוז ושם מובא מה שאמר ע"ז מרן הגה"ק מבריסק זצוק"ל. ועוד ספק בסמוך ונראה לכרך אם יכולים לומר לא ניחא לנו בקולא זו, ועוד מה שאמר הגאון הגדול הר"ש סלאנט זצ"ל ע"ד הישוב שנתחדש אתה בלוד ומה שאמר הגאון הנ"ל בשם חותנו הגה"ח ר' זונדיל זצוק"ל הערה על קריאת המגילה בירושלים בזמן שיש רוב עכו"ם. ועוד כמה פרטים בענינים אלו:
סימן נד. לענין המקומות שדינם נוטה יותר לקרות בט"ו אם כדאי להם להחמיר לקרוא גם בי"ד, מובא שם דברי מרן הגה"ק מבריסק זצוק"ל, ובדברי המרדכי ריש מגלה לענין פורים משום ספיקא דיומא:
סימן נה. בקריאת המגילה בשבת למי שנאנס ולא קרא ערב שבת אם יקראנה בשבת, ומו"מ עם הגאון מוהרי"ח זאננפעלד שליט"א בקטן שהגדיל בשבת אם יש לחייבו לקרוא את המגילה בשבת ולענין בדיעבד אם קרא
סימן נו. חקירה בדין משלוח מנות בבן כרך שבא לעיר בי"ד ורוצה לחזור למקומו, או בן עיר שקרא בי"ד ובא לכרך בט"ו אם שולחים לו משלוח מנות או נותנים לו מתנות לאביונים אם יוצאין בו או לאו:
כדי שלא להוציא נייר חלק אעתיק פה פרפרת נאה לפלפולא השייך לקונטרס אחרון סימן ל"ג:
בסוגיא דיומא (פ"ה א), וכבר היו ר' ישמעאל ור"ע וראב"ע היו מהלכין בדרך וכו' נשאלה שאלה זו בפניהם מנין לפקו"נ שדוחה את השבת נענה ר' ישמעאל ואמר אם במחתרת ימצא הגנב. ומה זה שספק על ממון בא ספק על נפשות בא וש"ד מטמא את הארץ וגורם לשכינה שתסתלק מן ישראל נלהצב"נ, ק"ו לפקו"נ שדוחה את השבת וכו' אמר רבא לכולהו אית להו פירכא ע"ש:
א) הגאון בעל שאגת ארי' ז"ל בגבורות ארי שם הקשה קו' עצומה היכא מפיק פקו"נ מבא במחתרת הא התם ע"כ לאו מטעמא דפ"נ דוחה רציחה הוי דהא אמרי' לעיל אין לך דבר שעומד בפני פקו"נ חוץ מע"ז ג"ע וש"ד. הרי דאדרבה פקו"נ נדחה בפני רציחה. וא"כ ע"כ הא דניתן להצילו בנפשו של בא במחתרת לאו משום פ"נ הוא דהא אין פ"נ דוחה רציחה אלא ודאי לאי משום האי טעמא היא, ואיך ילפי' מיני' לפ"נ דוחה שבת, וא"ל דזהו מה שמסיים בסמוך מדר"י דלמא כדרבא דאמר מ"ט דמחתרת חזקה. פי' טעמא לא הוי משום פ"נ אלא משום שהתורה אמרה הבא להורגך השכם והרגו דהו"ל רודף משו"ה ניתן להצילו בנפשו, אבל פ"נ לא תלמוד מהא, דא"כ איך מסיים עלה אשכחן ודאי ספק מנלן הא ודאי נמי לא אשכחן מהא דהכא לאו משים פ"נ הוא אלא משום דרודף הוא וכמו דלא נפקא מהא ספק ודאי נמי לא נפקא מהא עכתו"ד, וראוי לשית לב ליישב את הקי' העצומה הלזו:
ב) באמת לנו קשיא ביותר על ר' ישמעאל, אם באמת כבר יליף ממחתרת וס"ל דטעמא דמחתרת הוא משום פ"נ דהבעה"ב, א"כ ל"ה צריך למילף דפ"נ דוחה שבת בק"ו ממחתרת ת"ל דבמחתרת גופי' כתוב מפורש דפ"נ דוחה שבת, דהא בסנהדרין (עב ב) אמרי' דמים ואפי' בשבת, ואמרי' התם דסד"א מידי דהוי אהרוגי ב"ד דבשבת לא קטלינן קמ"ל דקטלינן ומפרש רש"י ז"ל שם וז"ל קמ"ל דקטלינן לי' משום פ"נ דהיאך, הרי מוכח בהדיא דפ"נ דוחה שאת ומה לו לר' ישמעאל להוכיח בק"י, ואלא מאי תימא דהתם במחתרת לאו משום פ"נ הוא רק משום דרודף הוא, גם בק"ו לא מוכח מידי, וא"כ ממ"נ קשיא על ר' ישמעאל אם ס"ל דבמחתרת הוא מטעם היתרא דפ"נ לא הי' צריך להוכחות רק לומר דבמחתרת מפורש דפ"נ דוחה שבת ואם ס"ל דלא משום היתרא דפ"נ הוא לא מוכח כלל ממחתרת גם בק"ו:
ג) המשנה למלך פכ"ד מה' שבת נסתפק בהך דקיי"ל נלהצב"נ אם גם בשבת אמרינן הכי וכתב דברודף אחר חבירו להורגו בודאי אמרינן נלהצב"נ אפי' בשבת משום פ"נ דאידך רק הספק הוא לענין רודף אחר עריות ע"ש, ובאמת לענין רודף אחר חבירו להורגו ל"ה צריך לדון ע"ז מסברא, דסוגיא ערוכה היא דמים אפי' בשבת:
ד) התוס' בסנהדרין שם (ע"ג, ב) הקשו למה לי' קרא למעט חילול שבת מנלהצב"נ דמהכ"ת נימא נלהצב"נ ויעבור זה על איסור שבת כדי להציל את חבירו מאיסור שבת. דנלהצב"נ הוי חילול שבת דהוי כמו מתקן בשאר הרוגי ב"ד דאסור בשבת ע"ש, מבואר מזה דענין נלהצב"נ דהוי חילול שבת, הוא משום שזה הרודף מחויב מיתה:
ה) לפ"ז לכאורה נעלם מאתנו כל חקירתו של המל"מ גם לענין רודף אחר עריות, דממ"נ אם באמת גם בשבת נלהצב"נ בודאי מותר להורגו. ואם לא נימא נלהצב"נ, הרי אין רודף זה מתחייב מיתה בשבת מחמת רדיפתו ולמה זה מתקן כלל וליכא חילול שבת אם יהרגוהו, וא"כ ממ"נ מותר להצילו בנפשו בשבת:
ו) וזה ליכא למימר דכיון דעכ"פ בחול הוי מחויב מיתה תו הוי מתקן אם יהרגוהו כמו שאר הרוגי ב"ד דהוי מתקן גם אחרי שאסרה תורה להורגו בשבת, דהתם שאני, שחיוב מיתתו חל אקרקפתא דידי' ואינו תלוי בשעה, משא"כ בנ"ד דנלהצב"נ דכל חיוב מיתתו מחמת רדיפתו תלוי בשעה ובזמן רדיפתו דרגע קודם ורגע אחר רדיפתו אסור להורגו, ואינו מחויב מיתה רק בזמן רדיפתו ממש, ואם באמת בשבת ל"א נלהצב"נ הוי גם שעת רדיפתו כשעה אחר רדיפתו ול"ה כלל מחויב מיתה ותו ל"ה מתקן, וממ"נ מותר להורגו:
ז) באמת כקו' התוס' הנ"ל באות ד' קשה ג"כ על כל נלהצב"נ דמהכ"ת נהרוג לזה הרודף ונעבור על איסור רציחה משום הצלתו של זה שלא יבוא על הערוה ומאי אולמא איסור עריות מאיסור רציחה:
ח) אכן הענין פשוט דבכה"ג שרודף אחר הערוה שמתחייב זה מיתה לא הוי גבי' עון רציחה כלל כיון שהתורה חייבתו מיתה, משא"כ לענין חילול שבת שפיר הקשו דכל מה שיתברר לנו יותר חיוב מיתתו יותר הוי זה חילול שבת, דאדרבה אם ל"ה מחויב מיתה באמת ל"ה זה מתקן ול"ה חילול שבת וכל איסור חילול שבת הוא מחמת חיובו והוי מתקן:
ט) מעתה מיושב אות ה', דכ"ז אם באמת נלהצב"נ אבל אם ל"ה אמרי' נלהצב"נ בשבת, הדר עלי' איסור רציחה דבשבת אינו מחויב מיתה וא"כ אסור להורגו אז בשבת מטעם איסור רציחה, משו"ה שפיר יש ספק גדול אם גם בשבת נלהצב"נ ול"ה עליו חיוב רציחה כמו שלא יש עליו חיוב רציחה בחול או דלמא דבשבת ל"א נלהצב"נ והדר עליו איסור רציחה אם יהרגוהו בשבת:
י) והנה זה פשוט דמה דפשיטא לי' להמשל"מ ברודף אחר חבירו בודאי נלהצב"נ אפי' בשבת משום פ"נ דהיאך. זהו רק דוקא אחר שידעינן מסקנת הדין דפ"נ דוחה שבת אבל אם ל"ה פ"נ דוחה שבת הי' הספק ברודף להרוג את חבירו כברודף אחר עריות:
יא) ומעתה מיושב היטב אות ב' דבאמת נימא דר' ישמעאל ס"ל לחלוטין הכי דבשבת ל"א נלהלב"נ משום דאם תחייב התורה להציל בנפשו גם בשבת, יהי' זה חילול שבת ומאי אולמי' עבירה דידי' מעבירה דידן, משו"ה אינו מוכח כלל מהא דדמים אפי' בשבת דפ"נ דוחה שבת דכיון דבשבת ל"א נלהצב"נ אין זה מתקן ואין כאן חילול שבת כלל:
יב) מאי תימא דעכ"פ אם אינו נלהצב"נ קם עלי' באיסור רציחה ע"ז נשוב ונאמר דזהו באמת ראיות ר' ישמעאל להוכיח בק"ו ממחתרת דפ"נ דוחה שבת דנהי דמהא דמחתרת בחול ליכא לאוכוחי מידי דפ"נ דוחה רציחה די"ל כאות א' דברודף ליכא איסור רציחה אבל בשבת דלא התירה התורה להציל בנפשו בודאי יהדר גבי' איסור רציחה, מאי איכא למימר, נהי דאיסור שבת ליכא בזה משום דבשבת ל"א נלהצב"נ אבל הלא מפני זה עצמו הדר איסור הרציחה בשבת ואיך אמרה תורה דמים אפי' בשבת:
ג) על כרחך משום פ"נ דהיאך, נמצא דידעינן שפיר ממחתרת דפ"נ דוחה רציחה ותו ילפי' לשבת בק"ו ול"ק כלל אות א' דבאמת כל לימודו של ר' ישמעאל הוא כקושיתנו באות ב' מדמים אפי' בשבת דאז בשבת באמת ישנו לאיסור רציחה ואפ"ה התירה התורה ע"כ דמשום פ"נ דהאיך הותר רציחה, ומ"מ ל"ק אות ב' דאחרי דס"ל לר' ישמעאל דבשבת ל"א נלהצב"נ ליכא בזה איסור שבת רק דזה עצמו מהדר את איסור הרציחה כנ"ל, והדברים שמחים, והארכתי עוד בזה בעזה"י:
סוף הספר