ציונים לתורה· רבי יוסף ענגיל
כלל לט
במשנה רפ"ק דיבמות (דף ט"ו) נשים פוטרות צרותיהן כו' וכולן אם מתו או מיאנו או נתגרשו כו' צרותיהן מותרות ובתוספתא שם אימתי אמרו אם מתו או נתגרשו צרותיהן מותרות בחיי הבעל אבל לאחר מיתת הבעל צרותיהן אסורות ואינו מובן דמה שייך נתגרשו לאחר מיתת הבעל ובשלמא אם הית' התוספתא עצמה אומרת הדין אם מתו או נתגרשו צרותיהן מותרות אימתי בחיי הבעל אבל לאחר מיתת הבעל צרותיהן אסורות הי' אפשר לומר דהך אבל לאחר מיתת כו' קאי אמתו לחוד והך דאו נתגרשו נקט רק משום רישא להודיענו בחיי הבעל דגם בנתגרשו הצרה מותרת ואולם אחרי שהתוספתא לא באה פה לחדש דין זה דאם מתו או נתגרשו צרותיהן מותרות דזה הרי כבר נשנה במשנה והתוספתא על המשנה היא שמוסבת ואומרת דאימתי אמרו במשנה אם מתו או נתגרשו צרותיהן מותרות בחיי הבעל אבל כו' וא"כ הרי כל כוונת התוספתא רק לומר דדין הנשנה במשנה אינו נוהג בלאחר מיתה וא"כ כיון דנתגרשו לא משכחת לי' בלאחר מיתה א"כ הא לא ה"ל לתוספתא לאתויי כלל להך דאו נתגרשו דמתני' וזו תימה רבתי וע"ש ברי"ף פ"ק דיבמות דהובאה שם ג"כ תוספתא הנ"ל והניח שם גם החות יאיר ז"ל בגליון תיבות "או נתגרשו" הנ"ל בצ"ע:
ונלענ"ד בזה דאין כוונת התוספתא על גירושין ממש לאחר מיתה דזה א"א וודאי רק הכוונה על עניין הגירושין היינו סילוק האישות דבמה שנשנה במשנה אם מתו או נתגרשו צרותיהן מותרות הרי נאמר בזה דבין אם מתה הערוה ואין זו צרת ערוה דהא אין כאן ערוה ובין אם הערוה חי' ויש ערוה רק שנסלק אישותה וזה ע"י גירושין דמעתה ג"כ איננה צרת ערוה דאף שיש ערוה מ"מ הרי אינה צרתה אחרי שאין אישות לערוה בשעת נפילה וא"כ כל כוונת או נתגרשו דמתני' הרי היא רק על סילוק האישות לומר דהואיל ונסתלק אישות הערוה לכן השני' מותרת דאינה צרת ערוה וע"ז כוונת התוספתא אימתי אמרו כו' בחיי הבעל אבל לאחר מיתת הבעל אם הי' כאחד מב' דברים אלו היינו מיתת הערוה או סילוק אישותה אין הצרה ניתרת עוד עי"ז וצרותיהן אסורות הואיל והית' צרת ערוה בשעת נפילה ודו"ק:
ואם תשאל איך משכחת גם סילוק אישות לאחר מיתה ואפי' שלא ע"י גט אומר לך דזה משכחת שפיר לפי המבואר בריטב"א שעל הלכות הרי"ף נדרים פ"ג סוגי' דבר פדא וז"ל בגמ' אמרי' האומר נטיעות אלו הקדש עד שיקצצו אין להם פדיון ופריש בר פדא שאם פדאן בעודן מחוברות לקרקע חוזרות וקדושות ואפי' פדאן כן אלף פעמים שכן משמעות לשון זה שהוא מקדישן מעכשיו אפי' לאחר פדיון עד שיקצצו והיינו דקתני אין להם פדיון כלומר במחובר. נקצצו פודן פעם אחת ודיו דמ"מ אעפ"י שנקצצו פדיון בעו דאע"ג דלא אקדשינהו אלא עד שיקצצו קדושה שלהם לא פקעה בכדי ועולא פליג בהא בתרייתא ואמר דכיון שנקצצו שוב אין פודן כלומר אינם צריכים פדיון דהכי קאמר בנדרי' שיהי' קדושות עד שיקצצו ותו לא ופריך לי' ר' המנונא לעולא וכי קדושה שבהן להיכן הלכה ומה אילו האומר לאשה היום את אשתי ולמחר אי את אשתי מי נפקא בלא גט כו' א"ל רבא מי קא מדמית קדושת הגוף לקדושת דמים קדוה"ג לא פקעה בכדי והיינו ההיא דאשה דבעיא גיטא כיון דחיילי בה קידושין אבל קדושת דמים כגון הא דנטיעות שהן קדושין לדמיהן לבדק הבית פקעה בכדי ובר פדא ור' המנונא סברי דאפי' קדושת דמים לא פקעה בכדי כו' ועולא ורבא מודו בקדוה"ג דלא פקעה בכדי הילכך קונמות דהוו קדוה"ג כדאיתא בהדיא בפ' אעפ"י לא פקעי בכדי והאוסר דבר לזמן ידוע בלבד אעפ"י שעבר הזמן ההוא אסור בלא שאלה והתרה כו' ואקשיתי קמי מרן נר"ו הא דתנן קונם יין שאני טועם היום אינו אסור אלא עד שתחשך שבת זו אסור בכל השבת חדש זה אסור בכל החדש ור"ח לעתיד לבא וכל ההוא פרקא מוכח להדיא שהאוסר דבר עליו בקונם לזמן כיון שהגיע לזמנו מותר ותירץ לי מורי שאני התם דלא אסר דבר מסוים אלא כל יין שבעולם ואין האיסור חל עליו כל כך כמו על דבר מסוים ומי' דאשה ודומי' דנטיעות כו' והקשיתי קמי' מהא דתנן קונם ביתך שאני נכנס מכרו או נתנו לאחרים או שמת והורישו לבניו מותר ליכנס בו והא הכא דאסר על נפשי' דבר מסוים ואפ"ה כי מת או מכרו דלאו ביתו הוא שרי ופקע איסורי' בכדי ודנתי לפניו דשמא לא איתמר האי דינא דלא פקעה קדושה בכדי אלא כגון מקדיש דבר שלו ליום אחד דההוא יומא חל עליו הקדש לגמרי ואסרי' אכולי' עלמא לבר מגבוה הילכך כיון דחייל כולי' האי לא פקע בכדי וכן במקדש אשה ואמר לה היום את אשתי בלבד לההוא יומא מיהת שויי' הקדש לכ"ע ואסרה לכל בר מדידי' הילכך כיון דתפסי כולי האי לשעה לא פקעי בכדי ודכוותה אמרי' באומר ככרי זה אני אוסר לכל העולם היום דכיון דחייל איסורי' עלי' לכ"ע היום לא פקע בכדי אבל באוסר אותו על מקצת בני אדם ולשאר בני אדם אשתאר חולין ולא נאסר להם כלל וכן באוסר דבר של אחרים עליו דלדידי' בלחוד הוא דאיתסר ולכ"ע שרי ולא חייל איסורא כולי האי כי מטי זימני' פקע בכדי ואפי' באוסר דבר שלו על אחרים כל בני העולם כיון דלא אסרי' אנפשי' ואשתאר תוך זמן איסורו לאחרים בהיתר אצלו דין הוא דפקע בכדי ולא דמי לאשה דלדידי' שריא היום ואפ"ה לא פקע בכדי וכן בהקדש דאישתרי לגבוה תוך זמנו ואפ"ה לא פקע בכדי דהתם לא הוי הקדש לאיתסורי אגבוה כלל וזהו עניין ההקדש שיהי' לשם ואילו הי' אוסרו לשם לאו הקדש הוא כלל הילכך לכל מי שראוי ואפשר ליאסר הקדש כבר נאסר לגמרי דהיינו לזרים וכן באשה אין שם אישות אלא להתירה למקדש ולאסרה לאחרים ואינו משום איסור אישות כלל שההא אסורה למקדש ואילו בא לאוסרה אפי' לעצמו לאו אשת איש היא כלל הילכך לאינשי דעלמא שהוא בא לאסור כבר חל האיסור היום לגמרי ומש"ה לא פקע בכדי אבל הכא באוסר ככר זה לכל העולם זולתו אפשר הי' וראוי לאסרו אף על עצמו והוי חייל ותפיס איסורא שפיר וכיון דכן ושייר באיסורי' דלא אסרי' אנפשי' לא הוי לגמרי חתיכה דאיסור ולהכי פקע בכדי עכ"ל הריטב"א ז"ל:
והנה מתבאר מדברי הריטב"א הנ"ל דלר' אליעזר דס"ל בר"פ המגרש דמקדש חוץ מפלוני חלין הקידושין בשיור אזי אם יקדש כך בשיור לזמן יחולו הקידושין רק על זמן ההוא לבד כיון דגם בשעתם קידש רק בשיור ולא אסרה אכ"ע:
ואם דדבר זה חידוש גדול מ"מ מדברי הריטב"א הנ"ל הרי מתבאר להדיא כך וא"כ לפי"ז הנה משכחת שפיר לר"א סילוק האישות בערוה לאחר מיתה כגון בקידש ערוה לשנה לדמיון חוץ מפלוני והית' לו גם אשה אחרת שקידשה אלעולם ומת תוך השנה דכיון דכל עיקר עניין זיקת ייבום הוא רק שיור אישות הבעל שמשתייר חלק האישות לאוסרה אעלמא ולזוקקה ליבם וכמו שדננו כבר בארוכה באתוון דאורייתא כלל (ח') וא"כ בכה"ג דאחרי עבור השנה פקע האישות מאיליו מן הערוה א"כ ה"ה לאחר מיתה ראוי שתופקע הזיקה דהיא ג"כ רק חלק האישות מאילי' וכמובן וא"כ בכלות השנה דפקע זיקת הערוה הרי הי' ראוי שתותר צרתה אז והרי זה ממש כמו אילו נתגרשה הערוה אחרי מיתת הבעל וכמובן וע"כ שפיר הוצרכה התוספתא להשמיענו דאילו הי' כזה [דיש לו מציאות אליבא דר"א וכנ"ל] מ"מ אין הצרה ניתרת אז כיון דבשעת נפילה הי' אישות לערוה והית' אז צרת ערוה וכל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה כו' ומדוקדק מאוד הך דאו נתגרשו דמשכחת שפיר או נתגרשו ג"כ לאחר מיתה לא גירושין ממש רק עניין הגירושין היינו סילוק האישות דאין חילוק ביניהם כלל לעניין הדין המכוון בכאן וכמובן ושפיר הוצרכה התוספתא איפוא לומר דאימתי אמרו אם מתי או נתגרשו צרותיהן מותרות בחיי הבעל אבל לאחר מיתת הבעל כו' דהא יש נפקותא בזה במקדש לזמן בשיור אליבא דר"א וכנ"ל:
והנה יש לספק במקדש לזמן בשיור כה"ג לר"א ועבר הזמן דפקעי קידושין מאיליהם ונישאת אח"כ לאחר ונתארמלה או נתגרשה אם מותרת לחזור לראשון ואין בה משום מחזיר גרושתו דל' הלאו לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה ויש לספק אם זה מיקרי שילוח מה שנפקע האישות בכלות הזמן די"ל דכיון דמיד לא קידש תאחר הזמן לא חשיב זה שילוח ששלחה מאתו כיון שמיד לא קידש על אז:
ואולם לפמ"ש במ"א בארוכה דסימנים דמוציאין מרשות אדון לא חשיבי מוציא רק דמיד לא נמכרה רק עד שתביא סימנים דכיון דאין זכות לאב למכור את בתו נער אף דנלמד רק ממה דמכורה כבר יוצאה מ"מ סוף סוף אחרי שהאמת שאין לו זכות למוכרה נערה לכן גם קטנה ממילא אין בכחו למכרה רק עד שתהי' נערה דאין אדם מוכר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו ואומר בית זה שאתה נכנס דאפי' מת או שמכרו לאחר אסור היינו משום דהיורשין יורשין מכחו כמבואר בתוס' גיטין (דף י"ג ע"א) ד"ה והא וכן במכרה ישנה אצל הלוקח רק מכחו ולכן כיון דקדם הנדר לירושה ומכיר' שפיר אסור גם אח"כ ומשא"כ בת שזוכה בעצמה בנערות הרי אינה זוכה מכח אבי' ורק דפקע כח האב דהסימנים מפקיעים כחו ומוציאין אותה ממנו כי היכא דמוציאים מרשות אדון וא"כ וודאי דא"א לו למכור רק על כל זמן שהוא שלו כמו כותב נכסיו לבנו מהיום ולאחר מיתה דאם מכר אין מכורין רק עד שימות והארכתי בזה במ"א מאוד. וא"כ מדגם יוצאה בסימנין יש לה הענקה כמבואר בקידושין (דף י"ז ע"ב) אע"ג דכתי' בי' וכי תשלחנו חפשי מעמך א"כ הא מבואר דגם זה מיקרי שילוח אף שמיד לא נמכרה על אחר הבאתה סימנים והי' ראוי שתיחשב כמו יוצא בגרעון כסף דאין מעניקין לו מפאת שאין שילוחו מעמך ולא קרינן בי' מעמך כמבואר בקידושין שם וא"כ ה"נ הא לא קרינן בי' תשלחנו ועל כרחך דזה מיקרי שפיר שילוח ודו"ק היטב מאוד. [וכזה יש ראי' גם ממיתת האב דמוציא מרשות אדון לר"ל וג"כ מעניקין לה לדידי' כמבואר בקידושין שם וכתבתי ג"כ בחידושי שם דעיקר טעמא דר"ל דמיתת האב מוציא כו' משום דאחר מיתתו אינה שלו דאין ירושה בבת ולכן אין יכול למוכרה כלל אלאחר מיתתו ואין זו יציאה רק שלא נמכרה כלל רק על משך ימי חייו שהיא שלו וכמו שהארכתי שם ודנתי שם בארוכה בדברי מהרי"ט שם בזה וא"כ מדמעניקין יש ג"כ ראי' הנ"ל דגם זה מיקרי שילוח]. ואולם מדברי הירושלמי שלהי גיטין דפריך דל"ל לב"ש לאו דמחזיר גרושתו תיפוק לי' דה"ל מחזיר סוטתו דאסור לגרש אא"כ מצא בה ערות דבר וא"כ אי איתא הרי ראוי לנו לומר דאחרי דר"א מתלמידי ב"ש ודבריו תמיד שיטת ב"ש דלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם וע' תוס' ביצה (דף ל"ד ע"ב) ד"ה ואומר בשם הירושלמי דמותבינן מדר"א אדב"ש כמו מדב"ש אדב"ש עש"ה וא"כ ה"נ ראוי לומר דכך היא שיטת ב"ש ג"כ כר"א דמהני גירושין וקידושין בשיור ומהני ממילא גם קידושין לזמן בשיור כנ"ל וא"כ הא משכחת שפיר לאו דמחזיר גרושתו גם בלא זינתה כלל והיינו בקידשה לזמן בשיור ועבר הזמן דממילא פקע האישות ונישאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה דאסורה לחזור לראשון מלאו הנ"ל וכנ"ל וא"כ מדלא תי' הירושלמי כן יש ראי' לכאורה דליכא לאו דמחזיר גרושתו בכה"ג. ואולם י"ל דלא ניחא לירושלמי לשנויי הכי כיון דפשטא דקרא דלא יוכל בעלה הראשון וגו' הא איירי בגירושין ממש וא"כ בגירושין ממש אכתי ל"ל קרא תיפוק לי' דה"ל מחזיר סוטתו ואולם י"ל גם בזה דבאמת הא משכחת לקרא גם בגירושין ממש בעבר וגירש בלא ערות דבר דמהני בדיעבד שפיר גם לב"ש אלא דלא מיסתבר לי' לירושלמי לאוקמי' קרא בדאי ע"ש ברשב"א שלהי גיטין. וא"כ עכ"פ כיון דמשכחת גוף הלאו בלי דאי ואיצטריך למיכתב גוף הלאו עכ"פ שפיר כ' לי' קרא גם בגירושין ממש בדאי וע' יבמות (דף ע"ח ע"א) דוגמת זה דאיידי עיקר דאיסורא כ' קרא נמי היא להיתירא דאין בני' תועבין אע"ג דזה משכחת רק בדאי ע"ש וה"נ מעין זה כיון דמשכחת עצם הלאו דלא יוכל בעלה הראשין וגו' בלא דאי ואיצטריך למיכתב גוף הלאו עכ"פ לכן נכתב שפיר גם הדאי היינו הלאו אשר בגט ממש הואיל ועכ"פ הוצרך לכתוב גוף הלאו דמשכחת לי' בלא דאי ובאתי רק להעיר.
והנה יש לעיין ג"כ בישראלית שנתקדשה לכהן בכה"ג לזמן בשאר אם יש לה זכות אכילת תרומה די"ל דהואיל והקניין רק לזמן אינה אוכלת בתרומה דלא מיקריא קנין כספו כמ"ש האבני מלואים בתשובותיו סי' (י"ז) בביאור הת"כ פ' אמור יכול אפי' קנה עבד עברי ת"ל כסף יצא ע"ע שאינו כסף והיינו דכיון דיוצא בשש ויובל ואינו קנוי קניין עולם לא מיקרי כסף ע"ש ואולם מן הלימוד האחר שבסיפרי קרח פיסקא קי"ז אישראלית אשת כהן דאוכלת תרומה מקרא דכל טהור בביתך יאכלנו ע"ש שפיר יש גם לזו לאכלו דהא מ"מ תוך הזמן היא בביתו וקרינן בה כל טהור בביתך וכמובן ויתיישב בזה גוף ילפותא דסיפרי הנ"ל דדנתי במ"א בזה הרבה דל"ל באמת לילפותא הנ"ל מקרא דכל טהור וגו' תיפוק לי' מקרא דכהן כי יקנה נפש קניין כספו וגו' כדילפי' בגמ' דארוסה אוכלת בתרומה מהאי קרא ואולם להנ"ל י"ל דהסיפרי קאי אליבא דר"א הנ"ל ושפיר איצטריך קרא דכל טהור וגו' אכה"ג דאין לה לאכול מקרא דקניין כספו כיון דאין קנוי לו לעולם ולא מיקריא קנין כספו ובאתי רק להעיר:
ועיין תוס' יבמות (דף י' ע"א) ד"ה לעולם דהקשו דליתני שש עשרה נשים בראובן שקידש חוץ משמעון ובא שמעון וקידשה סתם ומת שמעון ונפלה לפני לוי אחיו דאסורה ללוי משים אשת איש דראובן ופוטרת הצרה ע"ש ולפי דרכנו י"ל לפי המבואר בתוס' יבמות (דף כ"ו ע"ב) ד"ה וחליצה דאם נעשית ערוה לאחר נפילה אינה פוטרת צרתה עש"ה וי"ל לפי"ז דה"ה אם נעשית ערוה עם הנפילה יחד היינו ברגע שאחר מיתת הבעל ג"כ אין פוטרת הצרה דרק כשקדם איסור הערוה אל זיקת הצרה הוא שיש בכחו לסלק הזיקה ומשא"כ אם בא עם הזיקה יחד לא אלים כחו מן הזיקה ואין בכחו לסלק הזיקה ולפי"ז נ' דרק בשאר איסורי עריות וכן באיסור א"א גופי' אם מקדש שלא בשיור הנה מיד בשעה שהוא מקדש הוא אוסרה אז איסור אחד לכל ימיו אכ"ע ומשא"כ אם מקדש בשיור אחרי דקידושין בשיור חלים גם לזמן א"כ אף אם מקדש אלעולם מ"מ מה שהיא אשת איש ברגע שני' הרי הוא רק מפאת מה שקידש גם על רגע ההוא שאילו הי' מקדש רק על רגע ראשונה לבד הרי הית' מקודשת באמת רק רגע ראשונה לבד וכן בכל רגע ורגע נמצא שבכל רגע ורגע איסורה איסור חדש הוא מפאת מה שקידשה גם על רגע ההוא ולא דמי לשאר א"א וכלהו עריות שמחמת קידושין דקידושין התופשים ברגע הראשונה הם אוסרים אותה אלעולם ואיסור אחד הוא כיון דאפי' הי מקדש רק לרגע ג"כ הי' האישות והאיסור אלעולם ומשא"כ במקדש בשיור דאם הי' מקדש רק לרגע הית' נאסרת רק לרגע א"כ אף שקידשה אלעולם העניין רק בכל רגע ורגע שאסורה מפאת שקידשה גם לרגע ההוא וא"כ בכל רגע ורגע איסורה איסור חדש מפאת הקידושין שקידש גם על רגע ההוא ואיננו איסור הקדום דרגע הקדום דאיסור דרגע הקדום הי' מפאת שקידש על רגע הקדום ואיסור דרגע דעתה הוא מפאת שקידש על רגע דעתה ונמצא שאחר מיתת שמעון נמי מאיסור חדש דא"א הוא שמתחדש בה ברגע ההוא מפאת שקידשה ראובן גם על רגע ההוא ואיננו כלל אותו איסור א"א שהי' כבר ולכן שפיר אין בכחו לפטור הצרה כלל כיון דנעשית ערוה לאחר נפילה עם הזיקה יחד ולא קדם האיסור ערוה אל הזיקה דהאיסור הקדום אשר הי' כאן הרי איסור אחר היא מפאת הקידושין שקידש על זמן הקדום ואיננו אותו איסור א"א דרגע שאחר הנפילה דהוא מפאת הקידושין שקידש על אותה הרגע ולא מחמת הקידושין אשר על זמן הקדום כלל ודו"ק היטיב מאוד כי הדברים עמוקים בס"ד:
ודע דבש"ס גיטין שם (דף פ"ב ע"ב) אי' בעי ר' אבא בקידושין האיך (קידש ליאסר לכל אדם חוץ מפלוני מהו) תיבעי לר"א תיבעי לרבנן תיבעי לר"א עד כאן לא קאמר ר"א הכא (בגט דמהני בשיור חוץ מפלוני) אלא משום דכתיבי קראי (ע"ש) אבל התם קנין מעליא בעי' או דילמא ויצאה והית' תיבעי לרבנן ע"כ לא קאמרי רבנן הכא אלא דבעי כריתות וליכא אבל התם קניין כל דהוא א"ד ויצאה והית' לבתר דאיבעי לי' הדר פשטה בין לר"א ובין לרבנן בעי' ויצאה והית' אמר אביי את"ל איתא לדר' אבא כו' והתוס' דיבמות (דף י' ע"א) הנ"ל הבינו הך דאביי דאמר את"ל איתא לדר' אבא דהכוונה את"ל איתא לספיקו דר' אבא דמעיקרא דבעי לומר דאפי' לרבנן דר"א מהני קידושין בשיור ע"ש בתוס' שכתבו וז"ל אבל אי מודו רבנן לר"א בקידושין דמספקא לי' לאביי מדקאמר בריש המגרש אי איתא לדר' אבא קשיא ליתני אשת איש דמשכחת לה אפי' לרבנן כגון שבא ראובן וקידשה חוץ משמעון ובא שמעון וקידשה סתם ומת שמעון ונפלה לפני לוי אחיו כו' עכ"ל ומשמע מדברי התוס' הנ"ל דהיא ספק קיים דגם לרבנן דר"א יועילו קידושין בשיור:
ועיין רשב"א גיטין שם דנ' יותר מזה מדבריו בשם הראב"ד דפוסק כן להלכה דמהני קידושין בשיור ע"ש שכ' וז"ל הא דבעי ר' אבא בקידושין מהו כו' ופשיטנא דאיתקש יציאה להוי' ולר"א מקודשת ולרבנן אינה מקודשת דאין שיור בקידושין קשיא לן אמאי אינה מקודשת דהא תנן בקידושין הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר ל' ובא אחר וקידשה תוך ל' מקודשת ואינה מקודשת ואיתמר עלה אמר עולא א"ר יוחנן אפי' מאה תופסין בה כו' ומפרשי' טעמי' דר' יוחנן משום דהוו להו כשרגא דליבני דכל חד וחד רווחא לחברי' שבק לומר דה"ל כאילו אמר לה הרי את מקודשת לי חוץ מאותן שיקדשוך תוך ל' ושווחי"ל כר' יוחנן וכן פסק שם ר"ח ז"ל:
ומצאתי בשם הראב"ד ז"ל דר' יוחנן סבר לה כי הא דבעי ר' אבא ע"כ לא קאמרי רבנן הכא דבעי' כריתות וליכא אבל התם כל דהוא כדחשו לה נמי בהאי סוגי' דאמר אביי את"ל איתא לר' אבא כו' עכ"ל וא"כ לפי"ז יתכנו ביותר דברינו מעלה ביישוב התוספתא רפ"ק דיבמות ודברי הסיפרי דאין צורך לומר דאתיין אליבא דר"א רק אתיין שפיר אליבא דכ"ע כיון דגם לרבנן דר"א מהני קידושין בשיור וכנ"ל:
ועיין יבמות (דף נ"ט ע"ב) דפריך לר' אלעזר דס"ל דפנוי הבא על הפנוי' שלא לשם אישות עשאה זונה דא"כ איסור בעולה לכ"ג היכא משכחת לי' דאי בשנבעלה בזנות תיפוק לי' דהויא לה זונה ואי בשנבעלה מבעלה באישות הא הויא לה אשת איש וא"א שתיתר כ"א בהיותה אלמנה או גרושה וא"כ ת"ל משום אלמנה או גרושה ע"ש ויש לעיין לפי הנ"ל דהא הוי מצי לאוקומי' בקידשה בעלה בשיור לזמן ובעל אותה תוך הזמן ועבר הזמן דעתה שפיר אינה אשת איש ולא אלמנה ולא גרושה ולא זונה ואין בה רק איסור בעולה לבד [ודוחק לומר דגם זו חשיבא זונה הואיל והי' האישות בשיור חוץ מפלוני והי' גם הפלוני מותר בה ולא הית' מיוחדת לבעלה לבד דלא מיסתבר כלל לומר כן דתעשה אשה זונה מביאת בעל ועוד דהא ר"א אמר רק פנוי הבא על הפנוי' כו' עשאה זונה וזה הרי הוא בעלה ואינו פנוי הבא על הפנוי']:
ונראה דכל כה"ג שקידשה הבעל לזמן ועבר הזמן ופקע האישות ממילא יש סברא לומר דתיתסר לכ"ג משום אלמנה שהרי עניין האלמנות שמת בעלה וגם זו הרי מת בעלה דאף שהוא בחיים מ"מ מהות הבעל שלו הרי מת שהרי נסתלק עניין היותו בעל בהפקע אישותו והרי זה דומה להא דכתי' עד מות הכהן הגדול בהחזרת רוצח דכתי' ג"כ עד מות ועכ"ז גם בלא מת רק שנודע שהוא חלל קרינן בי' ג"כ מות הכהן הגדול ומחזיר את הרוצח והיינו מפאת דמהות כהונה גדולה שלו מתה ונסתלקה ע"י התודע חללותו ולכן קרוי זה מות הכהן הגדול אף שהוא בחיים הואיל ומתה הכהונה כמבואר במכות (דף י"א ע"ב) ואפי' מאן דפליג שם ואמר בטלה כהונה היינו משום דע"י התודע החללות אגמ"ל שלא הי' כ"ג מעולם אבל בגוף הסברא הזאת דסילוק מהות הכהונה גדולה אילו הי' אפשר שיהי' רק מכאן ולהבא נקרא זה מות הכהן הגדול בזה הא ליכא מאן דפליג וא"כ ה"נ סילוק מהות הבעל שפיר יש לו להחשב מיתת הבעל ג"כ ויש לה להאסר שפיר לכ"ג משום אלמנה דעניין האלמנות שמת בעלה וגם זו הרי מת בעלה במה שמת מהות בעל שלו וא"כ שפיר לא מצי לאוקמי' בכה"ג בהך דיבמות דבכה"ג נמי אסורא בלא"ה משום אלמנה ואין לומר דא"כ לדברינו תיתסר גרושה לכ"ג גם משום אלמנה דהא נסתלק מהות בעל שלו ג"כ ע"י הגירושין ויהי' בגרושה לכ"ג ב' לאוין משום גרושה ומשום אלמנה דז"א דגרושה נמי דאסר רחמנא לכהן זה עניינו שאסרה הכתוב מפני סילוק אישות הבעל אלא דכל שנסתלק האישות ע"י גירושין אתמר בי' רחמנא טפי ואסרה מפאת סילוק האישות על דרך זה גם לכהן הדיוט ואילו בנסתלק האישות סתם שלא ע"י גט הוא איסור אלמנה ואסרה תורה מחמתו רק לכ"ג וא"כ הא אין לך לומר שיתחייב כ"ג בגרושה גם משום אלמנה דהא איסור גרושה הוא עצמו איסור האלמנה היינו סילוק האישות ע"י גירושין אלא דסילוק ע"י גירושין אוסר גם לכהן הדיוט אבל עכ"פ האיסור רק מפאת סילוק האישות ואילו בסילוק אישות שלא ע"י גירושין רק ע"י דבר אחר כגון שמת בעלה אסרה תורה מחמתו רק לכ"ג לבד וכו בסילוק האישות כה"ג ע"י כלות הזמן ג"כ שפיר הוא בכלל אלמנה שגם זו מת בעלה היינו שמת עניין הבעל בהפקע אישותו אף שהוא בחיים וכנ"ל. כך נ' מסברא לכאורה דהוא דומה בדומה ממש לכאורה להך דמכות דאמרי' דסילוק הכהונה גדולה חשוב. מות הכהן הגדול וה"נ סילוק עניין הבעל חשוב מיתת הבעל וא"כ הוא ממילא אלמנות ויש לה להאסר משום אלמנה:
[וע' ירושלמי סוטה פ"ג ה"ו על המשנה אלו שמנחותיהן נשרפות האומרת טמאה אני לך כו' ובירושלמי והאומרת טמאה אני לא כחטאת שמתו בעלי' היא וחטאת שמתו בעלי' ילכו המעות לים המלח כו' ומבואר ג"כ דאף דחטאת שמתו בעלי' היא הלמ"מ ובוודאי הי' ל' ההלכה כך "חטאת שמתו בעלי" דבל' זה הוא נזכר בגמ' בכל דוכתא ובוודאי כך הי' ל' ההלכה ממש ועכ"ז אמרי' גם בהך דסוטה דגם זו בכלל ואף שהיא בחיים מ"מ כיון דעניין היותה בעלת החטאת מת ונסתלק דבעלים של מנחת סוטה היא רק סוטה מסופקת בזנות דהמנחה לברר עון הוא דקאתיא ומשא"כ האומרת שהיא טמאה אין לה עוד עניין למנחת בירור עון ואיננה עוד בעלת המנחה וחשוב זה חטאת שמתו בעלי' אף שלא מתו ממש רק שמת ונסתלק עניין היותם בעלי החטאת וא"כ ה"ז דומה ג"כ לענייננו דסילוק מהות הבעל ראוי שיוחשב מיתת הבעל וכנ"ל ודע דשם אלמנה לפי הפשט הוא מלה מורכבת מב' תיבות אל מנה היינו שנסתלק המזון שלה כי מן פירושו מזון וכנודע וע' סוכה (ד' ל"ט ע"ב) מאי משמע דהאי מן לישנא דמזוני הוא כו' דאפי' למ"ד דמזונות אשה דרבנן מ"מ דרך הבעל לזון את אשתו ובע"ע חייבה תורה לרבו לזון את אשתו לפי שאלולי נמכר הי' הוא זן אותה דאף דאין חייב מ"מ הדרך כך שיזון הבעל את אשתו ע' קידושין (דף כ"ב ע"א) ובמכילתא יתרו וע' כזה תוס' גיטין (דף מ"ז ע"ב) ד"ה ולביתך ועוד כזה בכ"ד וגם התשמיש מכונה אכילה ומזון ע"ד אכלה ומחתה פי' וגו' ואף שהבעל זן אותה ודר עמה רק מנישואין ואיליך מ"מ אחרי שהנשואה שמת בעלה נקראת אלמנה נקראת גם הארוסה כן ע' כתובות (דף י' ע"ב) איידי דהא קרו לה אלמנה כו' וגם יתכן היות ביאור שם מנה דאלמנה מל' חלק כמו ולחנה יתן מנה אחת אפים וכדומה דהבעל והאשה נחשבים כגוף אחד כל אחד חלק ממני כטעם והיו לבשר אחד ובזוהר אחרי דדכר בלא נוקבא פלג גופא איהו ולכן אשה שמת בעלה נקראת אל מנה היינו שנסתלק המנה והחלק שלה וא"כ עכ"פ שם מנה דאלמנה הוא כמו בעל אלא שנתכנה הבעל בעניין היותו מזין ומשמש או בעניין היותו חלק שלה ועניין שם אל מנה ממילא כמו אל בעלה היינו שנסתלק בעלה רק דעניין הבעל הוזכר בעניין היותו מזין או חלק וא"ר עכ"פ שם זה אלמנה שפיר גם זו בכללו דגם זו הרי נסתלק המזון שלה או החלק שלה היינו דמהות היותו חלק [ובעיקר הכוונה היינו מהות היותו בעל דעיקר הכוונה על מהות הבעל רק שנתכנה הבעל בעניין היותו מזין או חלק] נסתלק וקרוי זה סילוק מנה במה שנתלק מהות היותו מנה כמו שקרוי מות הכהן הגדול במה שמתה מהות הכהונה אף שהוא בחיים וכן הך דחטאת וכנ"ל ודו"ק היטב כי הדברים מסתברים וקרובים מאוד בס"ד]:
ודע דיש לדון ג"כ בקידש בשיור לזמן וגירש או מת תוך הזמן ואח"כ עבר הזמן אי אסורה אחרי עבור הזמן לכהן הדיוט משום גרושה ולכ"ג משום אלמנה די"ל דגרושה ואלמנה הויא לה רק כ"ז שהגירושין והאלמנות פועלים סילוק האישות ומשא"כ זו אחרי שעבר הזמן הרי אפי' לא הי' בעלה מגרשה או לא מת ג"כ הית' כבר עתה מסולקת האישות שהרי עבר הזמן לכן אין עוד עתה שם גרושה ואלמנה עלי' וניתרת שפיר לכהן הדיוט ולכ"ג ואסורה לכהן הדיוט משום גרושה ולכ"ג משום אלמנה רק משעת הגירושין והאלמנות עד עבור הזמן אבל בעבור הזמן נפקע האיסור וניתרת להם ואולם לכאורה הא בורכא דא"כ גם גרושה דעלמא אם מת המגרש אחרי הגירושין תישתרי לכהן הדיוט כיון דעתה אחרי מיתתו אפי' לא הי' מגרשה הרי ג"כ הית' מסולקת האישות ע"י המיתה וא"כ ג"כ אין עוד שם גרושה עלי' ואולם באמת ז"א ואין הדברים דומים כלל וכלל דמיתת המגרש אחרי הגירושין הרי הוא דבר מקריי והי' אפשר שלא ימות וע"כ בשעה שגירש שפיר סילק הגט את האישות לכל ימי חיי' כיון דאפשר שלא ימות המגרש כלל בחיי' ולכו שפיר הגט הוא דבר הכורת האישות על כל ימי תיי' ושפיר מקבלת בשעת הגירושין השם גרושה על כל ימי חיי' דהגט פועל על כל ימי חיי' מפאת האפשריות שלא ימות המגרש בחיי' ואפי' אירע אח"כ שמת מ"מ כיון שהי' אפשריות שלא ימות הרי פעל הגט כריתות האישות על כל ימי חיי' מפאת האפשריות הזה ושפיר קיבלה ע"י הגט השם גרושה על כל ימי חיי' ולכן שפיר לא פקע שם זה מינה בשום פעם עוד ואסורה תמיד לכהן ומשא"כ במקדש לזמן דהזמן הרי וודאי יעבור ואין זה אפשריות רק דבר וודאי פסוק שאין ה אישות יותר רק עד הזמן ההוא ולא אאח"כ ואותו האישות שיש בה אותו הוא שהגט מסלק נמצא שהגט פעל רק על אותו הזמן אבל אאחר הזמן מיד בשעתו לא התחיל לפעול כלל ומיד בשעתו הרי לא קיבלה שם גרושה רק עד הזמן ולדמיון המקדש לשנה וגירש תוך השנה כיון דאין בה אישות רק עד השנה לכן ממילא הגט פועל רק סילוק האישות אשר עד השנה ואאחר השנה הרי אין מתחיל לפעול כלל כיון דאין בה אישות כלל אאחר השנה ולכן שפיר אחר השנה אין בה שם גרושה כלל והגע עצמך אילו היו מועילים קידושין בחצי אשה והי' מקדש חצי אשה ומגרשה הרי וודאי דחצי' המקודש הוא שהי' גרושה ולל חצי' האחר דחצי הבלתי מקודש הרי ג"כ לא נתגרש וכך כאן ממש רק זמן המקודש הוא שיש בו עניין הגירושין והויא בו גרושה ומשא"כ זמן הבלתי מקודש אין בו ג"כ עניין הגירושין ואינה בו גרושה ושפיר מותרת באותו הזמן לכהן כיון דאינה בו גרושה כלל וכן לעניין אלמנה לכ"ג אם נתאלמנה תוך הזמן ראוי שיותר איסור אלמנה שבה בעבור הזמן דרק תוך הזמן הוא דהויא אלמנה אבל לאחר הזמן אין בה שם אלמנות כיון דלא הית' בו מקודשת מעולם ואולם לעניין אלמנה הרי כבר כתבנו דהסברא מחייבת דסילוק האישות גופי' בעבור הזמן ג"כ מיחשיב אלמנות והוא גופי' אוסר ג"כ לכ"ג משום אלמנות וא"כ לסברא זו הנה היא אסורה שפיר לכ"ג תמיד גם אחרי עבור הזמן ורק גבי גרושה לכהן הדיוט שפיר י"ל כנ"ל דאחרי עבור הזמן פקע שם ואיסור גרושה מינה וניתרת לכהן הדיוט וכנ"ל ודו"ק היטב מאוד:
וע' ירושלמי יבמות פ"א ה"א אין לי אלא אחות אשתו (דפטורה מחליצה וייבום ופוטרת צרתה כדילפי' מעלי') שאר כל העריות מניין ר' זעורה כו' ק"ו מה אחות אשתו מיוחדת ערוה שיש לה היתיר לאחר איסורה (דאחר מיתת אשתו אחותה מותרת) הרי היא אסורה להתייבם שאר כל העריות שאין להן היתיר לאחר איסורן לכ"ש כו' תני ר' ישמעאל מה מצינו מה אחות אשתו מיוחדת ערוה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת הרי היא אסורה להתייבם אף כל ערוה שחייבין על זדונה כרת כו' מה נפק מן ניניהון אלמנה לכהן גדול מאן דמר ערוה שיש לה היתיר לאחר איסורה זו הואיל ואין לה היתר לאחר איסורה הרי היא אסורה להתייבם מאן דמר ערוה שחייבין על זדונה כרת כו' זו הואיל ואין חייבין על זדונה כרת כו' הרי היא מותרת להתייבם ובפני משה ד"ה אלמנה לכהן גדול. איכא ביניהו ולאו דווקא דה"ה כל חייבי לאוין שאין להן היתיר לאחר איסורן וחדא מינייהו נקט כ"ל ובמראה הפנים שם ד"ה אלמנה לכ"ג כ' וז"ל ואפשר לפרש נמי דלרבותא נקט דאפי' חייבי לאוין דאינן שוין בכל אסורות ולאפוקי גרושה לכהן הדיוט דמשכחת לי' לפעמים היתיר לאחר איסורה כגון שגירש אשתו ע"מ שלא תינשאי לפלוני ומת ונישאת לפלוני דהגט בטל למפרע ואם נתאלמנה ממנו מותרת לכהונה כ"ל ז"ל בקצרה והנה דדברי הירושלמי צ"ע דמדוע נקט רק אלמנה כ"ג ולא חייבי לאוין סתם ותי' הפני משה ז"ל דלרבותא נקט אלמנה לכ"ג לומר דגם בחייבי לאוין שאינן שוין בכל אסורות והוקשה לו ע"ז דא"כ אכתי מדוע נקט דווקא אלמנה לכ"ג ולא גרושה לכהן הדיוט דג"כ אש"ב ותי' בזה דגרושה לכהן הדיוט ה"ל איסור שיש לו היתיר לאחר איסורו במגרש ע"מ שלא תינשאי לפלוני כו' ובמחכת"ה דבריו אלה דחוקים מאוד דמה עניין לקרות לזה יש לו היתיר לאחר איסורו מה שאפשר למגרש בתנאי להתבטל התנאי ואגמ"ל דלא חייל גיטא מעולם ואנו הוא שסברנו בטעות שהיא גרושה אבל באמת הא לא הית' גרושה מעולם כיון שנתבטל התנאי וכמובן ולא מצינו בגרושה שהיא גרושה באמת שיהי' לה היתר לאחר איסורה ואולם לדרכנו כאן הנה הוא משכחת שפיר בעזה"י בקידש בשיור לזמן וגירש תוך הזמן דהיא עתה גרושה באמת ובעבור הזמן פקע איסור גרושה מינה והויא לה שפיר גרושה איסור שיש לו היתיר לאחר איסורו ועכ"ז אמר הירושלמי שפיר אלמנה לכ"ג איכא ביניהו דבאלמנה לכ"ג לא משכחת זה דבשם אלמנות גם סילוק האישות ע"י עבור הזמן הרי הוא אלמנות ושפיר אין מציאות שיופסק איסור אלמנה לכ"ג אחרי היותו ורק בגרושה לכהן הדיוט הוא דיש לו מציאות שפיר באופן הנ"ל ודו"ק כי נכון הוא בס"ד:
והנה לפי דרכנו זה יל"ע ג"כ בכה"ג בקידש בשיור לזמן וגירש תוך הזמן ועבר כהן וקידשה ונשאה ולא בא עלי' עדיין אם תאכל בתרומה דאף דגרושה הנישאת לכהן אפי' לא בעלה אינה אוכלת בתרומה משום דמשתמרת לביאה פסולה מ"מ י"ל דה"מ בגרושה שאין לה היתיר עוד דאשה לביאה עומדת וכל אימת שיבעלנה הרי תהי' ביאה פסולה ולכן שפיר הויא לה משתמרת לביאה פסולה ומשא"כ זו שאחרי עבור הזמן יהי' מותר בה ואם יבעלנה אז בהיתיר יבעלנה. א"כ לזה הרי אין משתמרת שיבעלנה תוך הזמן דייקא ודו"ק:
ואם כנים הדברים הנה תתיישב בזה ג"כ קושית התוס' גיטין (דף פ"ה ע"א) אהא דאמר התם חוץ מתרומתיך מהו ופירש"י הכוונה אאם גירשה בשיור שאם תינשא לכהן לא יאכילה בתרומה מהו מי חשיב שיור לאיבטולי גיטא או לא ע"ש ובתוס' שם ד"ה חוץ וז"ל פי' בקונטרס כו' ואין נראה לר"י דבלא"ה לא אכלה בתרומה דגרושה מתחללת בביאת כהן ואפי' קידשה ונשאה ולא בא עלי' דמשתמרת לביאה פסולה היא כו' עכ"ל ולהנ"ל י"ל דסוגי' דגיטין הנ"ל סוברת ג"כ דנהי דגט בשיור לא מהני מ"מ קידושין בשיור מהני וכסברת איבעי' דר' אבא וכאביי ור' יוחנן דס"ל כוותה ועכ"פ י"ל דאיבעי' הנ"ל חוץ מתרומתיך מהו הוא באת"ל דאיתא לדר' אבא הנ"ל וכמובן וא"כ כיון דמהני קידושין בשיור הא מהני ג"כ קידושין בשיור לזמן וא"כ הא משכחת שפיר הך דחוץ מתרומתיך במקדש בשיור לזמן וגירשה תוך הזמן בשיור חוץ מתרומתיך דאיבעי לי' שפיר אי מהני הגט דכהן הוי שפיר החוץ מתרומתיך שיור בגט דהא אפשר שתינשא לכהן תוך הזמן ולא תיבעל דהית' אוכלת בתרומה דלא הויא משתמרת כו' כיון דאחרי עבור הזמן תהי' מותרת לו כנ"ל ורק מפני השיור דחוץ מתרומתיך הוא דאינה אוכלת בתרומה תוך הזמן וא"כ שפיר הוי החוד מתרומתיד שיור ושפיר מובנת האיבעי' דחוץ מתרומתיך ודו"ק ונכון בס"ד:
וע"ע יבמות (דף כ"ג ע"ב) במשנה שנים שקידשו ב' אחיות זה אינו יודע איזה קידש וזה אינו יודע איזה קידש כו' מתו לזה אח ולזה אח זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן כו' לזה שנים ולזה שנים (לזה ב' אחין ולזה ב' אחין) כו' קדמו שנים וחלצו (קדמו ב' אחין של אחד וחלצו לשתיהן משום דלא ידעו איזו היא היבמה) לא ייבמו השנים אלא אחד חולץ ואחד מייבם ולא ייבמו ב' אחים האחרים של השני זה את זו וזה את זו דקמא דנסיב איכא למימר זו היא אחות זקוקתו אלא אחד חולץ תחלה לאחת ואחד מייבם לשני' ממ"נ אם זו יבמתו שפיר מייבם ואי לאו יבמתו היא באחות זקוקתו לא פגע שהרי חלץ אחיו ליבמתו) קדמו וכנסו אין מוציאין מידם (קדמו אלו שנים האחרונים וכנסו אחר חליצת השנים הראשונים זה את זו וזה את זו אין מוציאין מידם) ובגמ' שם קדמו וכנסו אין מוציאין מידם תני שילא ואפי' שניהם כהנים (ואע"ג דחד מינייהו וודאי חלוצה נסיב דהא ארוסת העכו"ם חלוצה היא מאחד משני אחיו כדקתני קדמו שנים וחלצו) מ"ט חלוצה דרבנן הוא וספק חלוצה לא גזרו בהו רבנן (דה"נ לכל חד הויא לי' רק ספק חלוצה דשמא שלו יבמתו היא ואחיו הוא דפגע בחלוצה) עכ"ל הגמ' והנה כבר עמדו האחרונים בזה דמדוע נקט כהאי לישנא דס' חלוצה לא גזרו בהי רבנן ומדוע לא אמר סתמא דסד"ר לקולא כדאמר בכל דוכתא:
ואולם עפ"י דרכנו בזה י"ל דהנה כבר כתבנו בזה תחלת דברינו דמקדש בשיור לזמן ומת תוך הזמן בלא בנים אז תוך הזמן הוא דיש בה זיקת יבום ומשא"כ בעבור הזמן פקעה זיקה מאילי' דזיקה היא רק שיור אישות הבעל ולכן באישות לזמן גם הזיקה איננה רק באותו הזמן ובעבור הזמן פקעה זיקה מאילי' וניתרת לעלמא בלא חליצה כמו שהיא ניתרת בחיי הבעל בעבור הזמן בלא גט וכמובן והנה לפי מה שכתבנו בזה פה עוד דמקדש כה"ג בשיור לזמן וגירשה תוך הזמן אזי בעבור הזמן ניתרת גם לכהן דזמן שאינה מקודשת בו הנה ג"כ אינה מגורשת ופקע שם גרושה מינה וניתרת לכהן וככל הנ"ל וא"כ מובן ממילא דה"ה לעניין איסור חלוצה דרבנן לכהן ג"כ כן הוא דמקדש בשיור לזמן ומת תוך הזמן בלא בנים וחלץ לה יבמה אזי בעבור הזמן תישתרי לכהן ולא יהי' בה איסור חלוצה דרק תוך הזמן שיש בו הזיקה והחליצה מפקיעתה הנה היא בו חלוצה ומשא"כ אחרי עבור הזמן דאין אז הזיקה כלל הנה ג"כ אינה בו חלוצה ופקע שם חלוצה מינה וניתרת ג"כ לכהן וכמובן ולפי"ז י"ל דקשיא לי' לגמ' אהך דתני שילא ואפי' שניהם כהנים דהא מתני' סתמא קתני שנים שקידשו שתי נשים כו' וא"כ הרי גם בכלל זה היכא דהי' הקידושין של אחד מהם בשיור לזמן ומתו וחלצו ב' האחין של אותו שקידש לזמן לזו ולזו ואח"כ קדמו ב' האחין של השני וכנסו ואהא נמי קתני דאין מוציאין מידם וא"כ איך מיסתם לה שילא ותני סתם ואפי' שניהם כהנים דמשמע דבכל גווני דמתני' דקתני אין מוציאין מידם גם בשניהם כהנים אין מוציאין ואמאי הא משכחת גוונא הנ"ל דקידש הנכרי בשיור לזמן וחלצו ב' אחיו וקדמו השנים אחי האחר וכנסו דאז שפיר יש להוציא מידם אם שניהם כהנים דהא לא שייך תו למימר דכיון דחלוצה דרבנן היא סד"ר לקולא דז"א דהרי הוא דשיל"מ דהי' אפשר להם להמתין עד עבור הזמן ואז הרי וודאי הי' ניתר איסור ספק חלוצה שבכל אחת ובדשיל"מ הא גם סד"ר לחומרא ואין לומר דבכה"ג בלא"ה הא אין להם להוציא רק להפריש עד הזמן וא"כ הא שפיר תני גם אכה"ג דאין מוציאין מידם דז"א דכל כה"ג שהנישואין היו אפי' באיסור דרבנן ויש זמן שתותר לא אמרי' יפריש עד זמן ההיתיר רק הדין דיוציא ואפי' בכהן כמבואר ביבמות (דף ל"ו ע"ב) ע"ש] וע"כ מדתני שילא סתמא ואפי' שניהם כהנים ומשמע דגם בכה"ג אין להם להוציא לכן הכריח הש"ס מזה דעל כרחך דס' חלוצה לא גזרו בה רבנן והיינו דאינו כשאר סד"ר לקולא דאין העניין שלא גזרו על הספק רק דאנו מקילין מאילינו בספק מפני קלות הדרבנן וע"כ בדשיל"מ אמרי' גם בדרבנן עד שתאכלנו בספק איסור תאכלנו בוודאי היתיר רק דבחלוצה בהכרח דקים לי' לברייתא דשילא דכך התנו בפירוש דאין הגזיר' על הספק והית' הגזיר' מיד רק על וודאי ולא על ספק כלל וכמו שלא גזרו על שאר נשים כך לא גזרו על ספק חלוצה והויא לה ספק חלוצה כשאר נשים דעלמא שאינן בכלל הגזיר' והם היתיר גמור כך ספק חלוצה שאינה בכלל הגזיר' היא היתיר גמור ולכן לא שייך עד שתאכלנו בספק איסור כו' דגם זו איננה ספק איסור רק וודאי היתיר ככל נשים דעלמא כיון שלא גזרו עליהן וא"כ שפיר הא הוצרך הש"ס למינקט האי לישנא דספק חלוצה לא גזרו בי' רבנן ולא הוי מצי למימר סתמא כדאמר בכל דוכתא דסד"ר לקולא דסתמא דסד"ר לקולא לא אהני כאן כיון דמשכחת גוונא הנ"ל דהוי דשיל"מ וע"כ ההכרח לומר דבפירוש לא גזרו על ספק חלוצה דזה שפיר מועיל להתיר גם בדשיל"מ וכנ"ל ודו"ק היטב כי נכון הוא בס"ד:
וע"ע ש"ם סוטה (דף כ"ח ע"א) ת"ר ג' פעמים האמורין בפרשה אם נטמאה נטמאה ונטמאה למה אחד לבעל ואחד לבועל ואחד לתרומה דברי ר"ע א"ר ישמעאל ק"ו ומה גרושה שמותרת לתרומה אסורה לכהונה זו שאסורה בתרומה אינו דין שאסורה לכהונה כו' ור' ישמעאל א"ר עקיבא תרומה ומהדר לי' איהו כהונה ותו לר"ע כהונה מנא לי' כו' אלא לר"ע ד' קראי כתיבי חד לבעל וחד לבועל וחד לכהונה וחד לתרומה ור' ישמעאל תלתא קראי כתיבי חד לבעל וחד לבועל וחד לתרומה וכהונה אתי' בק"ו ור' ישמעאל ממאי דאיצטריך קרא לתרומה וכהונה אתיא בק"ו דילמא כי איצטריך קרא לכהונה ותרומה שריא אמר לך מסתברא דומי' דבעל ובועל מה בעל ובועל מחיים אף תרומה נמי מחיים לאפוקי כהונה דלאחר מיתה כו' (מסתברא דקרא תרומה הוא דקא רבי דומי' דתרין נטמאה דרבי בהן בעל ובועל דמחיים דבעל קמיתסרא להו כגון אם יגרשנה אסורה לבועל הילכך מקרא שלישי נמי למידי דמיתסר בי' מחיים דבעל אתי והיינו תרומה ולא למעוטי כהונה דלא משכחת אלא לאחר מיתה דמחיים הא אסורא וקיימא דכ"ז שלא גירשה בעלה הרי היא א"א וכשגירשה נמי הא הויא לה גרושה ואסורה בלא"ה לכהונה) ולפי דרכנו הנ"ל ק' דהא כהונה נמי משכחת לי' שפיר מחיים דבעל במקדש בשיור לזמן וזינתה תוך הזמן וגירשה בעלה ועבר הזמן דמעתה אסרה קרא שפיר לכהן רק משום זונה דהא לא אסירא לי' בלא"ה משום גרושה דבעבור הזמן הא פסק איסור גרושה מינה [וא"ל דזה לא חשוב מחיים דבעל דכיון דפסק אישותו בעבור הזמן ה"ל זה מיתת הבעל כיון דפסק מהות הבעל שלו וכמ"ש כבר כזה למעלה דז"א דהא בעי' כאן רק מחיים דבעל דומי' דאיסור הבועל וא"כ גם איסור הבועל הא משכחת רק בכה"ג אחרי שגירשה בעלה ופסק אישותו ואין לו מהות בעל עוד].
וי"ל דא"א לאוקמי' קרא אכה"ג במקדש בשיור לזמן כו' דא"כ אכתי לא הוי דומי' דבעל ובועל דאיסור בעל ובועל י"ל דע"כ הוי רק במקדש אלעולם אבל במקדש לזמן וזינתה תוך הזמן אין נאסרת כלל לבעל ולבועל דכיון דכתי' בפרשה ומעלה בו מעל הרי דטעם האיסור משום מעילה והוא מעילה ממש כמעילה בהקדש כמבואר בש"ס מעילה (דף י"ח ע"א) ושם (דף י"ט ע"א) דאיתקשו להדדי מעילה דסוטה ומעילה בהקדש ע"ש ועניין הדבר מובן דאישות הישראלי עניינו קדושה כש"ס קידושין (דף ב' ע"ב) דאסר לה אכ"ע כהקדש ושם (דף ז' ע"א) דאמרי' בי' פשטה קידושין בכולה כמו בהקדש ע"ש בתוס' ובתוס' נדרים (דף ו' ע"ב) ד"ה יש יד לקידושין דהך דיש יד לקידושין הוא ג"כ רק משום דקידושין עניינם הקדש ולכן מהני בהו יד כמו בהקדש ע"ש ויש כזה עוד במקומות רבות והרביתי חזון בזה במ"א בעזה"י וע"כ זנות אשה תחת בעלה היא ממש מעילה בהקדש וכמובן:
ועיין רש"י עה"ת פ' תצא עה"כ ומתו גם שניהם דכ' גם לרבות הבאים מאחריהם וברבינו עובדי' מברטנורא עה"ת שם כ' וז"ל גם לרבות הבאים מאחריהם כלומר שמשמשין אחור כלפי אחור כו' ויש מפרשים לרבות הבאים מאחריהם שאם בא עלי' אחד ואח"כ חזר ובא עלי' איש אחר איצטריך קרא לרבות שגם זה האחרון חייב כראשון דסד"א שהראשון עשאה זונה ונפקא לה מתורת אשת איש קמ"ל עכ"ל ז"ל. ונ' ג"כ כוונת הה"א הזאת דכיון דהזנות היא מעילה באישות ממש כמעילה בהקדש וע"כ ה"א דכמו דע"י מעילה בהקדש פקע קדושתו מיני' ה"נ ע"י מעילה באישות פקע קדושת האישות ואף דמעילה דהקדש מפקיע הקדושה רק במעילה בשוגג מ"מ י"ל דדרש הנ"ל גם לרבות הבאים מאחריהם דהוא דרש הסיפרי שם אתי אליבא דר' מאיר דס"ל בקידושין (דף נ"ד) דהקדש במזיד מתחלל ע"ש ואפי' לרבנן דר"מ דרק בשוגג הוא דמתחלל מ"מ רק בהקדש הוא דאמרי כן דשייך בי' מעילה בשוגג ומשא"כ באישות דכל מעילתו רק במזיד דבשוגג אינה נאסרת לבעלה כלל ולא חשיב מעילה לכן כיון שזה כל מעילתו שפיר ה"א דמפקיע הקדושה כמו מעילה בהקדש דיש בו ג"כ עניין הפקעת הקדושה אלא דשם דשייך מעילה בשוגג מפקיע רק בשוגג ומשא"כ כאן דכל המעילה במזיד ולא שייכא בעניין אחר שפיר מפקיע גם במזיד ודו"ק:
[וא"ל דדרש הנ"ל דגם לרבות כו' אתי אליבא דר"ע דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין וע"כ ה"א דמשנעשית סוטה ונאסרת לבעלה בלאו פקעי קידושין מינה כי היכא דלא חיילי קידושין בחייבי לאוין וכרש"י סוף החולץ ורק השתא דכתי' קרא דגם לרבות כו' וגלי קרא דלא פקעי מינה קידושין הוא דדנין להיפוך דמדלא פקעי קידושין ה"ה דתפסי בה קידושין גם אחר גירושין ועש"ה בהחוץ דז"א דאין זה ה"א כלל לומר דפקעי מינה קידושין כי היכא דל חיילי קידושין בחייבי לאוין דהא אצריך קרא בהדי' גט גם לאשה שמצא בה ערות דבר וא"כ הא א"צ לזה ריבויא דגם וע"כ דאין הה"א דיופקעו הקידושין לגמרי ותעשה פנוי' ורק הה"א דע"י הזנות יופקע חומר אשת איש ממנה ולא יהי' בה עוד תורת אשת איש דעלמא דחייב הבועל מיתה וע"ו צריך קרא דומתו גם שניהם לרבות חיוב מיתה גם לבועל אחרון וא"כ בזה הא ע"כ אין הטעם מפאת אין קידושין תופסין בחייבי לאוין וע"כ ה"א ג"כ דפקעי כו' דזה הא אין לו עניין בחומר האישות ורק או דלא תפשי קידושין כלל וה"ה דפקעי לגמרי ואם לא פקעי שוב ראוי שיהי' בה גם חומר א"א כבכל שאר א"א וכמובן וע"כ טעם הה"א רק כדברינו הנ"ל דהה"א דע"י הזנות פקע עניין הקדושה אשר בהאישות ונשארת קניין בעלה לבד בלא קדושה וכיון דאין קדושה עוד באישות לכן אין עבירת הזנות חמור עוד כ"כ כמו בא"א דעלמא דיש קדושה באישות שלה ולכן שפיר ה"א דלא יהי' חיוב מיתה בזנותה עוד וגם שטחיות ל' הברטנורא הנ"ל דה"א דכיון דעשאה זונה נפקא לה מתורת אשת איש מורה הכוונה כנ"ל דה"א דנתחלל האישות ע"י זנותה והוא ממש כעניין שמצינו במעילה בהקדש דמצינו בו חילול הקדושה ע"י מעילה ואם דבמעילה בהקדש ההקדש יוצא לחולין לגמרי ופקע גם קניין הגבוה מיני' מ"מ לגבי גבוה שאני דאין הגבוה ית' מקבל קניין גרידא מאדם דלד' הארץ ומלואה ורק מה שהאדם מקדיש ומשים עליו קדושה הגבוה ית' מקבלו מפאת קדושתו וע"כ בהפקע הקדושה פקע גם הקניין ממילא ומשא"כ באישות דהקניין אשר בו הוא קניין הדיוט לכן שפיר אף דפקעה הקדושה אשר באישות מ"מ שפיר אין הקניין נפקע וכמובן וע' אתוון דאורייתא כלל ג' מה שהארכתי שם לדון דאין כלל דין ממון ועניין בעלים בהקדש ואין בו רק קדושה לבד האוסרת לכל עש"ה בארוכה]:
וע"כ נ' לפי המבואר בירושלמי קידושין פ"ג ה"א ר' אבוה כו' הרי זו עולה ל' יום כל ל' ה"ו עולה לאחר ל' יצתה לחולין מאילי' מעילתה מה היא (תוך ל' מהו שימעלו בה) ר' יוחנן אמר מעילתה ברורה ר' זעירא ר' הילא תריהון אמרין מעילתה ספק כו' ומבואר דר"ז ור' הילא מספקא להו מילתא אי יש מעילה בהקדש לזמן וא"כ י"ל דסוגית הש"ס סוטה הנ"ל נמי הכי ס"ל דאין מעילה בקדושה לזמן וא"כ דומיא דהכי נמי בקדושת אישות לזמן ג"כ אין בו מעילה וע"כ כיון דכתי' בקרא ומעלה בו מעל ומשמע דעניין המעילה הוא שאוסרה לבעל ולבועל וע"כ באישות לזמן דאין בו מעילה אין נאסרת כלל לבעל ולבועל וא"כ הא גם בכה"ג לא הוי דומי' דבעל ובועל דהא אין נאסרת כלל בזנות דכה"ג לבעל ולבועל וכנ"ל:
ואולם בהך דסוטה בלאה"נ לכאורה יל"ע דהא משכחת איסור הכהונה גם מחיים דבעל אפי' שלא בקידושין לזמן רק בקידושין לעולם אם קידש בשיור חוץ מפלוני כהן וזינתה תחת בעלה דאז הא אסורה לכהן ההוא מחיים דבעל שפיר רק משום זונה ולא משום אשת איש דאינה א"א לגבי' כיון דשיירי' בקידושיו ואולם גם זה הא לא הוי דומי' דבועל כיון דמשכחת איסור הכהונה רק אם שייר האישות נגד הכהן שנאסרת עליו וא"כ הא אין איסור הכהן דומי' דאיסור הבועל דאיסור הבועל הא לא משכחת לי' בכה"ג דהא אילו שייר באישות נגד הבועל הרי אינו זנות כלל ואינה נאסרת לא לבעל ולא לבועל וכמובן ובאתי רק להעיר:
וי"ל עוד בירושלמי יבמות פ"ד הי"ג ר' חיי' בשם ר' יוחנן המחזיר את גרושתו משנישאת פסלה מן הכהונה ופריך בלא כך אינה פסולה מן הכהונה (בתמי' הא בלא"ה פסולה משום גרושה) כו' ולפי דרכנו ק' דמאי פריך הא איכא נפקותא במה שביאת עביר' דמחזיר גרושתו פוסל מן הכהונה אכהאי גוונא דקידש בשיור לזמן וגירש תוך הזמן ונישאת לאחר ונתארמלה והחזיר' הראשון ובא עלי' דלולי ביאת עביר' דמחזיר גרושתו הרי הית' ניתרת לכהנים אחרי עבור הזמן דפקע שם גרושה מינה ואילו ע"י ביאת עביר' דמחזיר גרושתו שעבר בה תוך הזמן הא נתחללה שפיר מכהונה ובירושלמי הנ"ל הא לר' יוחנן קאי ור' יוחנן הא הוא דס"ל דמהני קידושין בשיור וכרשב"א גיטין הנ"ל וכיון דמהני בשיור מיי ממילא נמי לזמן וכריטב"א נדרים הנ"ל וא"כ הא שפיר איכא נפקותא לגוונא הנ"ל וי"ל דבגוונא הנ"ל פשיטא לי' לירושלמי דגם משום מחזיר גרושתו אין לה להפסל כיון דאית בה תרתי למעליותא דאינה זרה מעיקרא למחזיר וגם בעתיד יהי' לו בה היתיר די"ל דבגוונא הנ"ל אחרי עבור הזמן מותרת לחזור גם למגרש דכיון דאחרי עבור הזמן אין עוד שם גרושה עלי' וכנ"ל א"כ הא אינו עוד מחזיר גרושתו רק כונס אשה דעלמא ודו"ק וע' כריתות (דף ז' ע"א)( ויבמות (דף ס"ט ע"א) ובאתי רק העיר:
וע"ע יבמות (דף ק' ע"א) במשנה מי שלא שהתה אחר בעלה ג' חדשים ונישאת וילדה ואין ידוע אם בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון כו' היו שניהם כהנים הוא אונן עליהם והם אוננים עליו הוא אינו מטמא להם והם אינם מיטמאים לו כו' ובגמ' מאי אחר בעלה אילימא אחר מיתת בעלה אימא סיפא כו' הם אוננים עליו היכי משכחת לה קמא הא מית לי' ואלא בגרושה ומאי אחר בעלה אחר גט בעלה אימא סיפא הוא אין מטמא להם כו' אמאי בשלמא לשני לא ליטמא לי' אלא לראשון ליטמי לי' ממה נפשך אי ברי' הוא שפיר קא מיטמא לי' ואי בר בתרא הוא שפיר קא מיטמא ליה דחלל הוא כו' וקשה דהוי ליה לאוקומי' בכה"ג שקידשה הראשון בשיור לזמן וכלה הזמן ונישאת לשני דשניהם חיים ושייך שפיר הם אוננים עליו וג"כ אין אסורה לשני משום גרושה ולאו חלל הוא אפי' אם הוא ברי' דשני' ואפי' לפשיטות דר' אבא בהמגרש דלרבנן דר"א גם קידושין בשיור לא מהני מ"מ הא הוי מצי לאוקמי למתני' הנ"ל אליבא דר"א דבלא"ה מוקים לה שם במסקנא בקידושי טעות ואליבא דר' ישמעאל דלא כהילכתא לדעת הרי"ף קידושין פ' האיש מקדש דאין הלכה כר' ישמעאל ע"ש וי"ל דמ"מ אליבא דר"א לא בעי לאוקומי' משום דשמותי הוא [ולפי מה שדננו למעלה בתחלת דברינו בזה לומר דיש לאו דמחזיר גרושתו במקדש כה"ג לזמן ועבר הזמן דקרינן בי' לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה וגו' דגם כה"ג מיקרי שילוח אף שמיד לא קידשה על אחר הזמן אולי גם גירושין מיקרי כי היכא דמיקרי שילוח וא"כ אסורה גם לכהן הדיוט בעבור הזמן משום גרושה ושפיר לא מצי לאוקומי' גם בכה"ג דגם בכה"ג אסורה לשני משום גרושה והולד חלל ואם נאמר כן תתיישב קושית המפרשים שלהי גיטין דל"ל לב"ש לאו דגרושה לא יקחו תיפוק לי' דאסורה משום זונה כיון דאסור לגרש בלא ערות דבר ולהנ"ל משכחת גירושין בלא ערות דבר בכה"ג שקידש לזמן ועבר הזמן דאסורה לכהן משום גרושה ואילו משום זונה אין בה ובאתי רק להעיר]:
והנה מה שעמדנו למעלה בהך דיבמות (דף נ"ט ע"ב) דפריך לר' אלעזר דפנוי הבא על הפנוי' שלא לשם אישות עשאה זונה בעולה לכ"ג היכא משכחת לה אי בנבעלה באישות ת"ל דהויא אלמנה או גרושה ואי בנבעלה שלא באישות ת"ל משום זונה וע"ש בגמ' דמשני דמשכחת לה בממאנת ועמדנו למעלה דמדוע לא אמר דמשכחת במקדש בשיור לזמן ונבעלה לו ועבר הזמן דאין בה רק משום בעולה לבד והנה לפי פשיטות דר' אבא דרק לר' אליעזר הוא דמהני קידושין בשיור ולא לרבנן א"כ ניחא בפשיטות דלא בעי לאוקומי' לדר' אלעזר כר' אליעזר דגיטין הנ"ל דלא קיי"ל כוותי' וטפי ניחא לי' לשנויי בממאנת דהוי שינויא מעליא גם אליבא דידן:
ואולם גם אם נאמר כן מ"מ הרווחנו בהערתנו זאת ליישב מאי דיש להקשות לכאורה בזה לב"ש דס"ל ביבמות ריש פ' בית שמאי דאין ממאנין אלא ארוסות ובגמ' שם הטעם לפי שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות (ואי אמרת נשואה ממאנת מימנעי ולא נסבי לה מחשש שמא תמאן ויהי' בעולותיו בעילות זנות) ובירושלמי שם וז"ל מ"ט דב"ש אם אומר את כן (דנשואה ממאנה) נמצאתה עושה כל הבעילות שבעל בעילות זנות א"ר אבין אתיא דב"ש כר' לעזר דתני ר' לעור אומר אף הפנוי הבא על הפנוי' שלא לשם אישות הרי זו בעילת זנות עכ"ל הירושלמי ומבואר דב"ש נמי ס"ל כר' אלעזר דפנוי הבא על הפנוי' שלא לשם אישות עשאה זונה וא"כ לב"ש הא הדק"ל דאיסור בעולה לכ"ג היכא משכחת לה דלדידהו הא ליכא לאוקמי' בממאנת דהא ב"ש ס"ל דאין ממאנין אלא ארוסות ואין לומר דמשכחת בקטנה שנתקדשה ובא עלי' ארום בבית אבי' ומיאנה אח"כ דז"א דמירושלמי שם משמע דאפי' בכה"ג אין יכולה למאן עוד לב"ש ע"ש בירושלמי דאמר ארוסה שביהודה שלבו גס בה מה את עבד לה (לב"ש) כארוסה כנשואה (כארוסה את עבד לה ויכולה למאן א"ד כנשואה ואין יכולה למאן) עכ"ל ומבואר דרק בארוסה שביהודה הוא דבעי לב"ש אם יכולה למאן משום דהוא רק חשש שמא נבעלה ואין וודאי שנבעלה ומשא"כ אילו ידענו וודאי שנבעלה לארוס אין יכולה למאן עוד לב"ש גם באירוסין דאל"כ הול"ל בא עלי' ארוס בבית אבי' מאי וכמובן ומדאמר רק ארוסה שביהודה כו' משמע דבוודאי בא עלי' פשיטא דאינה יכולה למאן ועוד דזיל בתר טעמא דהא כל טעמא דב"ש שאין יכולה למאן כדי שלא תהי' הביאה ביאת זנות וא"כ בבעלה באירוסין נמי הא שייך האי טעמא:
וע"ק דלב"ש הא בלא"ה ליכא לשנויי אהך דבעולה לכ"ג דמשכחת לי' בממאנת כדמשני אליבא דר' אלעזר דהא לב"ש המיאון מבטל ועוקר למפרע תורת האישות ונעשית גם ביאתה לבעלה למפרע ביאת זנות וא"כ הא ה"ל גם היא זונה וגם היא אסורה לכהן בלא"ה משום זונה דהא ה"ט דב"ש דאין יכולה למאן כדי שלא תהי' הביאה למפרע ביאת פנוי הבא על הפנוי' דעשאה זונה וכירושלמי הנ"ל אתי' דב"ש כר' לעזר כו' הרי דלב"ש הוי גם ביאת קטנה שממאנת אח"כ למפרע ביאת פנוי כו' דעשאה זונה ככל פנוי הבא על הפנוי' דעשאה זונה לר' אלעזר ואולם לדרכנו פה בזה ניחא בס"ד דב"ש לטעמייהו ס"ל כר"א שמותי מתלמידי ב"ש [ולא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם וכמ"ש כבר למעלה] דמהני קידושין בשיור ובשיור הא מהני גם לזמן וא"כ משכחת לה בפשיטות בעולה לכ"ג בקידש בשיור לזמן ובא עלי' תוך הזמן ועבר הזמן דאינה לא אלמנה ולא גרושה ולא זונה רק בעולה לבד וכנ"ל ורק על ר' אלעזר הוא דלא בעי הש"ס לשנויי הכי ביבמות (דף נ"ט א שם דלא בעי לאוקומי' לדר' אלעזר כהך דר' אליעזר דגיטין הנ"ל דלא קיי"ל כוותי' וע"כ הוכרח לשנויי בממאנת ומשא"כ ב"ש לטעמייהו דאית להו סברת ר' אליעזר הא א"צ כלל לשינויא דממאנת דמשכחת לי' שפיר בקידש בשיור לזמן ועבר הזמן וכנ"ל ידו"ק כי הוא פשוט ונכון בס"ד:
והנה מה שכתבנו למעלה דמקדש בשיור לזמן ועבר הזמן תיתסר לכ"ג משום אלמנה דסילוק האישות בעבור הזמן יש לו להחשב אלמנות יל"ע בזה עוד בקידושין (דף ע"ז ע"א) ע"ש דמשמע דלא משכחת שיחול איסור אלמנה על איסור גרושה [ורק להיפוך חייל משום דגרושה מוסיף לכהן הדיוט ע"ש] ואי איתא הא משכחת שפיר חלות אלמנה על גרושה בראובן שקידש אשה חוץ משמעון ולוי ובא שמעון וקידשה חוץ מלוי לשלשים יום וגירשה ראובן אח"כ תוך הל' יום דנאסרת משום גרושה ואילו בעבור הל' יום שפיר חייל ג"כ איסור אלמנות לכ"ג שמפאת סילוק האישות דשמעון על איסור הגרושה שבה וזה לפי מה שכתבנו במ"א דאע"ג דאאחע"א מ"מ איסור שהי' הדבר עומד לכך חייל על איסור אחר קדום שלא הי' הדבר עומד לו ודייקנא לה מגמ' בכורות (דף נ"ג ע"ב) דאמר דצריך קרא דיהי' קודש ולא שכבר קדוש דכתי' במעשר דאל"כ ה"א דאע"ג דאין קדושה חלה על קדושה מ"מ ה"מ שאר הקדש דכל בהמה לאו לעולה קיימא אבל מעשר דכל בהמה למעשר קיימא אימא אע"ג דאקדשה קדושה אחריתי לא פקע איסורא דמעשר מינה וליחול גם קדושת מעשר אקדושה האחרת הקודמת הואיל ועומדת למעשר ואילו לקדושה האחרת אין עומדת ע"ש וא"כ דכוותה נמי בהאי דאאחע"א יש לנו לומר כן דאיסור שהדבר עומד לכך יש לו ליחול על שאינו עומד לכך [וע' מה שהארכתי בזה ג"כ בבית האוצר כלל ס"ז עש"ה] וא"כ ה"נ כיון דאיסור גרושה אין עומדת לכך דאשה בסתמא לאו לגירושין עומדת כמבואר בזבחים (דף ב' ע"ב) ואילו לאיסור האלמנות שמפאת סילוק האישות דשמעון הרי הית' עומדת שפיר עוד לפני חלות איסור הגרושה כיון דשמעון קידש מיד רק על ל' יום וזמן ממילא קאתיא ועומדת לכך ממילא שבעבור ל' יום תיתסר משים אלמנות ע"י הסתלקות האישות מאיליו ואילו לאיסור הגרושה הא לא היתה עומדת וא"כ הא שפיר יש לן לאיסור האלמנה לחול על איסור הגרושה בכה"ג ובאתי רק להעיר:
והנה מה שדננו ג"כ דקידושין כה"ג לזמן מיחשיב שילוח ויש בה איסור לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה וגו' וכמו שהבאנו ראי' לוה מהך דהענקה דאף דלא נמכרה מיד רק עד הבאת סימנים או כ"ז שהאב חי מ"מ קרינן בי' וכי תשלחנו וגו' וכנ"ל הנה לפי"ז ג"כ באינם אם יקדש אנוסתו בשיור לזמן יולקה ג"כ בעבור הזמן משום לא יוכל לשלחה דמה שקידשה מיד רק עד הזמן לשתצא מאתו בעבור הזמן חשיב זה שילוח וכנ"ל והנה אי נימא דרק שילוח הוא דמיקרי בכה"ג אבל גירושין לא מיקרי מה דמסתלק האישות בעבור הזמן ואין בה איסור לכהן משום גרושה הנה יש לפרש בזה סוגי' דתמורה (דף ד' ע"ב) ומ"ש מימר דלקי כו' מקדים תרומה לביכורים נמי לילקי כו' א"ר אבין שאני התם דלאו שניתק לעשה הוא כו' יתיב ר' דימי וקאמר לה להא שמעתתא איל אביי וכל לאו שניתק לעשה לא לקי והא מימר דלאו שניתק לעשה הוא ולקי כו' הוי להו תרי לאוי וחד עשה ולא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי והרי אונס דחד לאו וחד עשה ולא אתי חד עשה ועקר לאו דתניא אונס שגירש אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה ואם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר כהנים קאמרת כהנים טעמא אחרינא הוא דרבי רחמנא קדושה יתירא עכ"ל הגמ' והתמי' נודעת דמה הוקשה לו מהך דכהן לוקה הא כיון דאינו מחזיר משום איסור גרושה הרי אין כאן ניתוק ובדין יש לו ללקות ומה קשיא מהא אהך דמקדים תרומה לביכורים דשם יש העשה בפועל דצריך להפריש הביכורים אחרי הפרשת התרומה ומנתקת שפיר הלאו וכמו שעמדו ע"ז התוס' שם ע"ש ועוד יש כאן קושי' דאדמקשי לי' מסיפא דכהן לוקה כו' ליסייעי' מרישא דישראל מחזיר ואינו לוקה ותיקשי לי' איפוא ברייתא גופה דמ"ש כהן ומ"ש ישראל וע"כ החילוק מפאת דבזה יש העשה ובזה אין העשה וא"כ גם בהך דמקדים תרומה לביכורים דיש העשה הרי ג"כ שפיר אין לו ללקות ואולם בזה י"ל דס"ל לאביי דישראל נמי דמחזיר ואין לוקה אין הטעם משום ניתוק רק אביי לטעמי' דכל היכא דלא מהני לא לקי וע"כ ה"נ כיון דמחזיר ולא אהני מעשיו לכן לא לקי וכמבואר זה בתמורה (דף ה' ע"א) שם דלאביי ליכא מלקות בלא"ה באונס שגירש משום דלא אהני מעשיו דצריך להחזירה וא"צ לטעמא דניתוק ע"ש ואך הקושי' הראשונה תמוה טובא דמאי קשיא לי' מכהן דלקי הרי בדין יש לו ללקות כיון דאינו מחזיר ואין כאן ניתוק וכנ"ל:
ואולם לפי דרכנו י"ל דאביי לטעמי' דאמר בריש המגרש את"ל איתא לדר' אבא כו' וס"ל כסברת איבעי' דר' אבא דמהני לכ"ע קידושין בשיור ואפי' לרבנן דר"א וכנ"ל וכיון דמהני קידושין בשיור הא מהני נמי בשיור לזמן וכריטב"א הנ"ל וא"כ הא משכחת גוונא הנ"ל באונס שקידש אנוסתו בשיור לזמן דאית בי' בעבור הזמן משום לאו דלא יוכל לשלחה וגו' וכנ"ל ולכן קשיא לי' לאביי שפיר מברייתא הנ"ל וכוונת הקושי' דמדוע חילקה הברייתא רק בין ישראל לכהן הא הוי מצי למיפלג ולמיתני בדידה בכהן גופי' דאם אנס אשה וקידשה אח"כ בשיור לזמן ועבר הזמן דיש לו ללקות משום לאו דלא יוכל לשלחה וגו' וכנ"ל מ"מ מחזיר ואינו לוקה דהתם שפיר הרי יכול להחזיר כיון דאין אסורה לו משום גרושה דגרושה הא לא הויא בכה"ג וכנ"ל ואילו בסתמא בכהן אונס שגירש גירושין ממש לוקה ואין מחזיר וא"כ מדלא מפליג הכי בכהן גופי' על כרחך דאפי' חד לאו אין בכח העשה לעקור ואין הניתוק פוטר מן המלקות כלל וטעמא דישראל מחזיר ואין לוקה לאו משום ניתוק רק משום דלא אהני מעשיו וע"כ הך דלא אהני הא ליתי' במקדש לזמן ועבר הזמן דשם שפיר הא אהני השילוח דידי' דרק במקדש אלעולם וחל האישות אלעולם וגירש אח"כ ובאים הגירושין להפקיע האישות שמאז והלאה לכן אם אנו מחייבין אותו להחזיר ויוחזר האישות הלאה שפיר לא אהני מעשיו שהרי יוחזר להיות האישות בזמן העתיד אשר האישות של אותו זמן העתיד הוא שבאו הגירושין להפקיע ולא הועילו בהפקעתם שהרי יוחזר האישות ויהי' כאילו לא גירשה עדיין ומשא"כ במקדש לזמן ועבר הזמן שם אפי' יקחנה אח"כ זה הרי אישות חדש היא לגמרי והם ב' קידושין. קידושין שקידשה על ל' יום ואחר ל' יום מקדשה קידושין אחרים אלהלאה ואין כאן חזרת אישות קדום כלל ושפיר אהני מעשיו ודו"ק היטב מאוד ולכן שפיר יש לו ללקות בגוונא הנ"ל דמשום לא מהני הא ליכא ואילו הניתוק אין פוטר המלקות ולכן שפיר לא הוי מצי למיפלג ולמיתני בדידי' בכהן גופי' ושפיר דייק אביי דלא אתי עשה ועקר אפי' חד לאו באונס מדכללא כייל דכהן לוקה ואינו מחזיר דאי איתא הא משכחת גם בכהן מחזיר ואינו לוקה בגוונא הנ"ל וכנ"ל וע"ז משני דבכהן דייקא הוא דלא אמרי' ניתוק משום קדושה יתירא דאית בהו וכפירש"י שם ע"ש ומשא"כ בישראל שפיר אמרי' ניתוק ודו"ק כי נכון הוא דרך פלפול בס"ד:
ויש לדון עוד בעניין זה המתבאר מריטב"א נדרים הנ"ל דמשכחת קידושין לזמן בשיור מדוכתי טובי וגם עוד ספיקות ועניינים טובי וכמעט צריך לחיבור בפ"ע ובאתי כעת רק בזה המעט:
ודע דלפי המבואר ברשב"א גיטין ר"פ המגרש שם דגם במקדש שיור חוץ מפלוני מ"מ אותו הפלוני אסיר בה דאף דבצד המשויר אליו מותר לשמש מ"מ הרי א"א לחלה והרי משמש גם בצד המקודש שבה לעלמא ואותו הצד הוי אשת חיש גם נו עש"ה ברשב"א אהך דקידושי דראובן אהני קידושי דשמעון לא אהני כו' וא"כ לסברא הנ"ל לכאורה יש לדון בכל דרכנו בזה ולומר דרק בקונם פרטיי דאיירי בי הריטב"א בנדרים שם כיון דאין האיסור לכל ועל מי שלא אסר הרי מותר לו באמת ובפועל לכן חשוב שיור ואין בכח האיסור להתפשט אלעולם ומשא"כ בקידושין אפי' בשיור חוץ מפלוני מ"מ כיון דצד המקודש אסור גם על הפלוני א"כ הרי תמיד איסור האישות הוא איסור שלא בשיור דאף דנגד הפלוני לא קידש ואילו הי' אפשר לו לשמש בצד המשויר לבד הי' מותר בה מ"מ בצד שקידש הרי אוסר בצד ההוא לכל ומה שהוא אוסר הרי אוסר באמת לכל ואין כאן שיור באיסור כלל דו"ק מאוד. ואולם בריטב"א גיטין שם הוא חולק בזה להדיא על הרשב"א הנ"ל וס"ל דבמקדש חוץ מפלוני היא מותרת בפועל חל הפלוני ע"ש בריטב"א שכ' וז"ל בתר דבעיא הדר פשטה בין לר"א ורבנן בעי' ויצאה והיית' וכיון שכן לר"א היכא דאמר לה הרי את מקודשת לי כנגד כל אדם חוץ מפלוני מקודשת ואסורה לכל ומותרת לאותו פלוני לגמרי דלגבי דידי' הרי היא כפנוי' כו' עכ"ל ועוד דאפי' לרשב"א הנ"ל מ"מ סוף סוף הרי יש כאן שיור בכח הקידושין כיון דהי' בכחו לקדש יותר גם נגד הפלוני שלא יתפשו בה קידושין גם אל הפלוני ודברי הריטב"א נדרים הנ"ל מראין להדיא דכל ששייר בכחו ולא גמר כל האישות כפי מה שהי' בכחו שוב אין מתפשט מן הזמן אלעולם וכמו שהעתקתי דבריו ז"ל בתחלת דברינו:
והנה יש לחלק עוד בין קונם בשיור למקדש אשה בשיור חוץ מפלוני דמקדש כו' לא חשיב שיור כל כך כמו בקונם כיון דאין אשה מתקדשת אלא מרצונה ואין בידו לקדשה נגד הפלוני כ"ז שאין היא רוצה וא"כ הרי שייר רק מה שאינו בידו וע"כ לא חשיב זה שיור כמו בקונם דכולו בידו ומשייר מה שבידו ואפי' הית' האשה רוצה להתקדש גם נגד הפלוני רק הוא שלא רצה מ"מ הרי הית' יכולה לחזור בה אילו הי' בא לקדש גם נגד הפלוני ואין לדון היות רצונה בקידושין רק כאשר מתקדשת אבל כ"ז שאין מתקדשת לא שייך לדון היות רצונה בכך כיון דיכולה לחזור ושפיר חסר עדיין רצונה ואין הדבר בידו לבד ולכן לא הוי שיור כ"כ כמו בקונם דמשייר מה שבידו לגמרי ואין לומר דעכ"פ מפאת שניהם יחד הא הוי גם בקידושין שיור גמור דהא שניהם יחד עכ"פ היו יכולים לרצות דז"א דכיון דבקידושין האיש היא כל הפועל דכתי' כי יקח ולא כי תקח ואין לאשה רק רצון והפקר לפעולה שלו וע"כ אין לדון בדבר רק מצד האיש לבד דהוא כל הפועל ואצלו הרי אינו בידו כיון דנריך גם רצונה ודו"ק:
ועוד נ' דאין לצרף כאן שניהם יחד דכמו שכתבו התוס' רי"ד בקידושין (ד' ז') אהך דהתם בהמה הכא דעת אחרת דאפי' האשה רוצה מ"מ כיון דאצלה חסר רצונו ואצלו חסר רצונה לכן א"א לו שיפשוט כיון דא"א להפשיטות לבא מאיליו דבכל אחד מהם הרי חסר עדיין רצון הב' עש"ה וכזה הם ג"כ דברי הרשב"א קידושין (דף ס"ב ע"ב) אהא דאמר שם ואלא הא דא"ר אושעיא הנותן פרוטה לאשתו ואמר לה הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשך אינה מקודשת ה"נ לר' יוחנן (דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי) דהוו קידושין נהי דבידו לגרשה בידו לקדשה וברשב"א שם נהי דבידו לגרשה בידו לקדשה כלומר לאחר שתתגרש. תמי' לי והלא שניהם מרוצין עכשיו בכך ואף על פי שאין בידו לקדשה בעל כרחה מדעתה יכול הוא לקדשה וכל שביד שניהם אמאי מחוסר מעשה וי"ל כיון שאין ביד אחד מהם מחוסר מעשה הוא שאף אם תרצה היא להתקדש לו אחר שתתגרש אין בידה בעל כרחו וא"נ אף היא שמא תהי' אחר גירושין בדעת אחרת כו' עכ"ל הרי דאף דשניהם מרוצין מ"מ אין דנין תורת שניהם יחד למיחשבינהו כחדא גופא והרי הוא בידו של זה הגוף רק אמרי' דאף ששניהם מרוצין מ"מ בכל אחד נחשב אין בידו הואיל וצריך גם רצון הב' וע"כ כזה גם כאן לעניין שיור בין מצדה ובין מצדו לא הוי שיור גמור כיון דאין השיור בדבר שבידו לבד רק צריך גם רצון הב' לזה ולא דמי לקונם דהוא שלו לבד ובידו לאסור לכל ואם משייר הוא שיור גמור ולכן רק שיור כזה הוא דמקליש הדבר לבלתי היות לו כח עוד להתפשט לעולם ואולם חילוק זה יתכן רק אאוסר דבר שלו בקונם ואינו אוסרו לכל העולם ומשא"כ באוסר דבר של חבירו על עצמו שם גם בקונם לא הוי שיור בדבר שבידו דאין בידו לאסור דבר שאינו שלו רק על עצמו ואך הרווחנו עכ"פ בזה ליישב הקושי' מהך דקונם יין שאני טועם היום דשם כיון דאוסר יין סתם ויש בכללו גם יין של עצמו ויין של עצמו הא יכול לאסרו לכל העולם לכן שפיר יש בנדר זה שיור בדבר שבידו ושפיר פקע בכדי וכנ"ל:
עוד נ' דבאמת הא ק אהא דאמר בסוגי' דנדרים הנ"ל ומה אילו האומר לאשה היום את אשתי ולמחר אי את אשתי כו' ונראה שהי' זה להם דין ידוע דאומר היום את אשתי ולמחר אי את אשתי היא מקודשת לעולם ולכן דייק מזה דה"ה בהקדש לזמן קדוש לעולם וק' לכאורה דמאי ראי' מקידושין להקדש הא יוכל להיות הטעם בקידושין מפאת היקישא דויצאה והית' דכיון דבגט באומר היום אי את אשתי ולמחר את אשתי מגורשת לעולם כמבואר בהמגרש (ד' פ"ד ע"א) לכן גם בקידושין כה"ג באומר היום את אשתי ולמחר אי את אשתי מקודשת לעולם מהיקישא לגט ומה ראי' משם להקדש דבהקדש הא ליכא היקישא:
ואולם באמת ז"א דגם בגט הדין הנ"ל דאומר היום אי את אשתי ולמחר את אשתי מגורשת לעולם הרי אין נלמד מקרא והוא שם ג"כ רק סברא גרידא דכיון דפסקה פסקה כמבואר בהמגרש שם וא"כ אילו הית' הסברא בקידושין להיפוך דראוי לחיל רק לזמן א"כ מאי חזית להקיש הוי' ליציאה שיחולו גם קידושין לעולם אדרבה הקש להיפוך יציאה להוי' שיחול גם גט רק לזמן וכמובן וא"כ הא דאומר היום את אשתי ולמחר אי את אשתי דמקודשת לעולם על כרחך אינו מהיקישא דהוי' ליציאה רק דהסברא עצמה בקידושין גופיהו כן דכיון דחל האישות לזמן פושט גם אלעולם וא"כ שוב שפיר יש לדון ממנו גם להקדש דיפשיט אלעולם ואולם התינח בקידושין בלי שיור ומשא"כ במקדש בשיור בזה הא יוכל להיות שפיר הסברא כריטב"א הנ"ל דאין לו לפשוט אלעולם דהואיל ובשעתו נמי לא חל בכל אפשריותו רק בשיור לכן חין לו גם כח ההתפשטות אאחר זמן ועכ"ז אף דמסברא אין לו כח התפשטות אאחר זמן מ"מ הדין שפיר יוכל להיות דחלין הקידושין בכה"ג ג"כ אלעולם וזה דהא קידושין בשיור כבר הבאתי הך דר' אבא ריש המגרש דלא הי' להם לחול מסברא כלל אפי' לר' אליעזר דקניין מעליא בעינן ורק מהיקישא דויצאה והית' הוא דחיילי דהואיל ותל גט בשיור חוץ מפלוני דבגט נלמד מקרא לכן חלים גם קידושין בשיור וא"כ כיון דכל עיקר חלות הקידושין בשיור רק מהיקישא לגט ממילא ההכרח להקישו לגמרי לגט וע"כ כיון דבגט אילו הי' מגרש בשיור לזמן היינו הרי את מגורשת היום חוץ מפלוני הרי הית' מגורשת אלעולם חוץ מפלוני מטעמא דכיון דפסקה פסקה דנגד מי שגירש על יום כיון דפסק אישותו נגדו הרי פסק ומאין יחזיר בלי קידושין חדשים וא"כ בגט וודאי בגט לזמן בשיור וודאי דהסברא הוא דחל כך בשיור אלעולם וא"כ שיב גם בקידושין לזמן בשיור ההכרח שיחילו כך בשיור לעולם מהיקישא לגט דהא אין לומר כאן אדרבה הקש להיפוך דכיון דבקידושין בשיור לזמן הסברא שחלים רק לזמן וכסברא הנ"ל דכל שחל בשעתו רק בשיור אין לו לפשוט לכן גם בגט בשיור לזמן יחול רק לזמן דז"א דבשלמא אילו הי' לקדושין בשיור לזמן חלות כך מפאת עצמותם הי' שייך להקיש גירושין לקידושין ומשא"כ אחרי שבקידושין מפאת עצמותם הרי אין להם לחול כלל בשיור דקניין מעליא בעינן וכל חלותם רק מפאת ההיקוש לגירושין דכיון דגירושין חלים בשיור ה"ה לקידושין א"כ ממילא יש לך להקיש כל הדבר לגירושין דכמו שהחלות בגירושין מצד עצמותם כך יהא החלות בקידושין וכיון דגירושין בשיור לזמן חלים מפאת עצמותם אלעולם דשם הסברא כך דנגד מי שפסקה פסקה וכנ"ל ה"ה בקידושין בשיור לזמן יש להם לחול אלעולם ולא שייך לומר אדרבה הקש גירושין לקידושין כיון דכל חלות הקידושין רק להיפוך מהיקיש לגירושין ולולי זה לא הי' להם חלות כלל ולכן שפיר קידושין בשיור לזמן חלים כך בשיור לעולם אף דאין סברא המחייבת חלותם לעולם מ"מ הם חלים שפיר מהיקישא לגט ומשא"כ בקונם דליכא היקיש ע"ז שפיר נידון רק לפי הסברא המחייבת החלות רק לזמן הואיל וגם בשעתו חל רק בשיור ודו"ק היטב כי זה פשוט נכון בס"ד:
ועד"ז י"ל עוד דלא שייך כאן בפשיטות היקיש דהוי' ליציאה לומר דכי היכא דביציאה האומר היום אי את אשתי כו' מגורשת לעולם כך דכוותי' בקידושין מקודשת לעולם כיון דהוא ביציאה רק מסברא וע"כ אילו לא הית' הסברא מחייבת כך בקידושין לא שייך ההיקיש כלל כיון דגוף ההיקיש דהוי' ליציאה איצטריך לשאר מילי ואין היקיש למחצה לא שייך בכה"ג להקיש לעניין דבר שהוא במלמד רק מסברא ואין הסברא שייכית בלמד כמבואר בפנ"י ריש קידושין וע' קידושין (דף מ"ד ע"א) וע' אריכות בבית האוצר כלל קי"א אך לעניין קידושין בשיור לזמן כיון דכל חלות קידושין בשיור רק מהיקיש ליציאה דלולי זה לא הי' לחול כלל מסברא לכן תו שפיר יש להקישו לגמרי ליציאה וכנ"ל וע' כעין זה בתוס' גיטין (דף מ"א ע"ב) ד"ה דכ"ע]:
וא"ל דד"ז ראוי שיהי' תלוי בפלוגתא דדון מינה כו דלמ"ד אוקי באתרא ראוי לומר גם כאן דדון חלות קידושין בשיור מחלות גירושין בשיור דחיילי מגזה"כ ואוקי באתרה דמקדש בשיור לזמן יחול רק לזמן כמו שהיא הסברא בקידושין ולא נלמוד לעניין זה מגירושין דחיילי לעולם כיון דהוא בגירושין רק מסברא דכיון דפסקה פסקה ואין הסברא בקידושין דז"א דלא שייך כאן אוקי באתרא דרק אילו בכל קידושין לזמן הי' הדין דחלים רק לזמן אז הי' לנו לומר גם בקידושין בשיור לזמן דאוקי באתרא שיהי' דינם ככל שאר קידושין לזמן דחלים רק לזמן כך קידושין בשיור יחולו רק לזמן ומשא"כ אחרי דכל קידושין לזמן ג"כ חלין לעולם מסברא ורק דבקידושין בשיור לזמן אין שם הסברא המחייבת חלותם לעולם וגם אין שם סברא מנגדת זה רק שאין שם הסברא אשר בשאר קידושין המחייבת זה (דבשאר קידושין מחייבת הסברא ההתפשטות לעולם ומשא"כ בחלות גם בשעתו בשיור אין הסברא מחייבת עוד ההתפשטות כיון דגם בשעתו חל רק בשיור] וא"כ מה בכך שאין שם הסברא המחייבת הרי יש שם ההיקיש ליציאה המחייב חלותם לעולם ועדיין יהיו דומים לשאר קידושין לזמן דחלין ג"כ לעולם ודו"ק ועוד בלא"ה לק"מ דהא אנן לר' אליעזר קיימינן ור' אליעזר הא ס"ל בחולין (דף ק"כ ע"ב) דאמרי' דון מינה ומינה וא"כ הא בפשיטות ניחא:
ואולם יש לעיין כאן מטעם אחר לכאורה אי שייך כאן לגמרי ההיקיש דויצאה והית' לעניין זה שיחולו קידושין לזמן לעולם כי היכי דבגירושין לזמן מגורשת לעולם וזה דבקידושין הא צריכין אנו לומר דאותן הקידושין והאישות שקידש לזמן יתפשטו או יחולו לעולם כיון דהוא דבר של הוי' ומאין יהי' אחר הזמן אישות אם לא מהתפשעות איתו שהי' לזמן או שהוא חל מיד אלעולם וא"כ זה הרי אינו כלל בגירושין כדי שנוכל ללמדו מגירושין דבגירושין כיון דהוא העדר ואפיסת האישות א"כ באומר היום אי את אשתי ולמחר את אשתי באמת הגט חל רק ליום ולאלמחר באמת לא פעל הגט כלל ואינה ביום המחר מסולקת האישות ע"י גט כלל ורק כיון דיום האתמול כבר פסק האישות ע"י הגט א"כ אחרי שנעדר האישות מאין יבא עוד ולכן גם ביום המחר ממילא איננו לא שההעדר של אתמול מתפשט אלמחר או שחל מיד גם אלמחר דבהעדר אין צורך לזה וחל שפיר רק איום שאמר וגם אין מתפשט מן היום ההוא אלמחר ורק דכיון דביום ההוא כבר הי' הדבר ההוא נעדר ונאפס המציאת מאין יתהווה ויתחדש ביום שאחריו וע"כ ממילא הוא נשאר נעדר תמיד וא"כ הא אין לדון ממנו לקידושין כלל לומר דאומר היום את אשתי כו' חייל לעולם או מתפשט לעולם דהא עניין זה שאני רוצין לומר בקידושין חלות לעולם או התפשטות לעולם זה הא איננו באמת בגירושין כלל דאין בגירושין באמת כה"ג רק חלות ליום וזה ראוי שיהי' גם בקידושין וגם לולי ההיקיש הוא כן דליום מיהת הא חייל כמו שקידש אבל שיחול או יתפשט יותר זה הא אין ללמדו גם מגירושין דגם בגירושין הא אין דבר זה כלל כנ"ל ודו"ק היטב מאוד:
ואולם נ' דדבר זה ראוי שיהי' תלוי בספק שלנו במקומות רבות מאוד ברשימותי וחידושי בעניין היקיש [וכן ג"ש מה מצינו] אי מקישין עצם מציאות הדבר שיהי' בלמד כמו שהוא במלמד או את האיכות הוא שמקישין דכאן האיכות איננו שוה דבגט הוא העדר ביום שאחריו לפי שהי' העדר אתמול ולא שההעדר דאתמול עצמו מתפשט איום שלאחריו או שחל מיד אלעולם ואילו בקידושין יהי' ההוי' ביום שלאחריו מהתפשטותו מאתמול או מחלותו מיד אלעולם וא"כ אין איכות ההוי' דמחר בקידושין כאיכות ההעדר דמחר בגירושין:
ואולם אי מקישין עצם מציאות הדבר סוף סוף עצם המציאות הוא בגירושין כן שהאומר היום אי את אשתי ולמחר את אשתי הויא האשה מסולקת האישות לעולם ולכן גם כאן ראוי שיהי' האישות לעולם וא"כ כיון דלר' אליעזר קיימינן ור' אליעזר נ' דס"ל דמקישין עצם מציאות הדבר לא איכותו ע' יבמות (דף מ"ח ע"א) ת"ר וגלחה את ראשה ועשתה את צפרני' ר' אליעזר אומר תקוץ (הצפרנים) ר' עקיבא אומר תגדיל א"ר אליעזר נאמרה עשי' בראש ונאמרה עשי' בצפרנים מה להלן העברה אף כאן העברה רע"א נאמרה עשי' בראש ונאמרה עשי' בצפרנים מה להלין ניוול אף כאן ניוול כו' עכ"ל הגמ' ומבואר דפליגי בזה ר"א ר"ע דר"א ס"ל דיש להקיש עצם המציאות דכמו דבראש הוא העברת שער כך בצפרנים יהי' העברת הצפרנים ואף שלא ישתוו האיכיות דהעברת השער היא ניוול ואילו העברת הצפרנים היא יפוי מ"מ אין משגיחין באיכות ומקישין רק עצם המציאות אף בבלתי שיווי האיכות וריע ס"ל דיש להקיש האיכות לא עצם המציאות וע"כ אף דעצם מציאות העשי' בראש היא העברה מ"מ כיון דאיכותה היא ניוול דהעברת השער היא ניוול לאשה וע"כ יש להקיש רק איכות העשי' לומר דאותו האיכות אשר בראש היינו הניוול הוא יהי' בצפרנים וע"כ כיון דבצפרנים הוא להיפוך דגידולם הוא ניוול לכן ההיקיש מחייב שתגדיל הצפרנים ואף דיומצא עצם המציאות היפוך מן הראש דבראש השערות מועברים ונעדרים ואילו הצפרנים הוים וגדילים ובמ"א הארכתי בזה מאוד:
ועכ"פ מבואר דר"א ס"ל דעצם המציאות הוא שמקישין אף שלא בשיווי האיכות וכן ר' אליעזר שמותי מתלמידי ב"ש ושיטתו שיטת ב"ש וכנ"ל ומצינו גם לב"ש סברא זאת בקידושין (דף י"א ע"ב) ע"ש דב"ש ילפי קידושי אשה מאמה העברי' דמה אמה העברי' בעי' ב' פרוטות אף באשה כן [וכיון דאפיקתי' מפרוטה אוקמי' אדינר ע"ש] ואף דבאמה העברי' אין ב' הפרוטות לקניין דרק פרוטה אחת היא לקניין ופרוטה הב' היא רק לראויות לגרעון וראויות לגרעון הא ליתי' באשה ואנו מצריכין בה ב' הפרוטות לקניין וא"כ זה הא אינו באמה העברי' כלל ואיך נלמדנו מאמה העברי' וכבר עמדו ע"ז המפרשים שם וכתבנו כבר בזה בחידושינו שמה דע"כ סברת ב"ש דלמידין עצם המציאות לא איכותו [דעניין זה היא פלוגתא במקומות רבות מאוד] וע"כ סוף סוף אחרי שהמציאות באמה שנותן ב' פרוטות צריך לתת גם בקידושין כן וממילא באשה איכותם של שתיהן לקניין כיון דלא שייך באשה ראויות לגרעון וכמו שהארכנו שם בזה וע"כ כזה גם כאן שפיר ילפי' שיהי' המציאות בקידושין כמו בגירושין אף שאין האיכות משתוה דבגירושין הוא העדר לפי שהי' העדר כבר לא מפאת התפשטות כו' ואילו בקידושין האיכות מפאת התפשטות כו' כנ"ל מ"מ סוף סוף ילפי' שפיר שיהי' בקידושין אותו המציאות אשר בגירושין דכמו דבגירושין לזמן היא פנוי' לעולם כך בקידושין לזמן תהי' אשתו לעולם [וא"ל דאם כן לא יוכל לגרשה עוד דזה אינו דבגירושין נמי הרי יכול לקדשה שנית וכך בקידושין יכול לגרשה וא"ל דאם כן על כל פנים לר' ישבב אליבא דר' עקיבא דגם בגרושה לכהן אין קידושין תופסין א"כ לא יוכל כהן לגרש אשתו כי היכא דאם מגרש אשה אין יכול עוד לקדשה דז"א דאם תאמר שלא יוכל לגרש תו הא אין מציאות להך דאם מגרש אשה כו' וא"כ הא א"א להקיש לעניין זה כלל ועוד דר"ע לטעמי' דמקישין האיכות לא העצם כמבואר בהך דיבמות וא"כ שפיר א"א להקיש כנ"ל כיון דבגט הוא רק מפאת איכות האיסור דאיכות האיסור מונע חלות הקידושין כיון דגרושה אסורה לו ואין קידושין תופסין בחייבי לאוין ומשא"כ בגירושי אשתו הא אין איכות זה וז"פ. ואולם יל"ע עדיין מסברא דלכאורה הך דקידושין לזמן כו' לא דמי גם להך דר"א דיבמות והך דב"ש דשם עכ"פ עצם המציאות בראש הוא דין התורה שהתורה ציותה להעביר שערה וכן עצם מציאות נתינת ב' פרוטות באמה הוא דין התורה דהתורה חייבה נתינה זאת וע"כ שפיר שייך ההיקש ללמוד שינהוג דין התורה הנ"ל גם בלמד כמו שנוהג במלמד ואף שלא ישתוה האיכות ומשא"כ כאן איננו דין התורה כלל בגירושין דדין התורה בגירושין הוא באמת רק הסתלקות האישות על יום דכמו שהוא מגרש ליום כך התורה אומרת שמסתלק האישות ביום ההוא ומה שאחרי היום ג"כ האישות מסולק זה איננו עוד דין התורה כלל רק מציאות גרידא דאין עוד האישות אחרי שגם אתמול כבר לא הי' וכמו דבר הנשרף שאינו במציאות עוד לעולם אחרי שנשרף פעם דאף דהעדר ברגע הראשון פעל מעשה השריפה מ"מ אח"כ מה שאינו עוד הוא ממילא מפאת שכבר נעדר ואיננו ואיך יהי' אחר זה וכזה הוא גם הך דכיון דפסקה פסקה דאחרי דנעדר ונאפס האישות מאין יהי' אחר זה וא"כ אחרי שאין זה דין התורה כלל רק מציאות גרידא י"ל דלא שייך בי' ההיקש כלל להקיש לעניין זה דהיקש שייך רק לעניין דיני התורה שינהגו בלמד כמו שהוא במלמד לא שישתוה מציאות גרידא של הלמד למלמד ואולם מהך דמנחות (דף פ"ב ע"א) דמקיש ר' אליעזר פסח דורות לפסח מצרים דמה פסח מצרים לא בא מן המעשר כך פסח דורות כו' ובפסח מצרים הרי ג"כ לא הי' דין התורה רק מציאות גרידא דהמציאות הי' בהכרח כך לפי שלא הי' עדיין מעשר בעולם כלל וא"כ אכתי ר' אליעזר לטעמי' הא מקיש גם לעניין מציאות גרידא וא"כ שפיר עדיין דברינו במק"ע] ובאתי רק להעיר: