ציונים לתורה· רבי יוסף ענגיל
כלל כד
נלענ"ד להסביר דברי הרא"ש בפ' יוה"כ סוגי' דמאכילין הקל הקל שכ' דנבילה דחוי' לגבי חולה ושבת הותרה ע"ש וכן הא דאמרי' ביומא (דף מ"ו ע"ב) דשבת הותרה וטומאה דחוי' לגבי קרבנות הקבוע להם זמן ע"ש ונראה דיש חילוק בזה בין איסור שהוא מפאת מעלה לבין איסור שהוא מפאת פחיתות ותיעוב דאיסור מלאכה בשבת הרי הוא מפאת מעלה שמפני מעלת וקדושת היום אין לעשות בו מלאכה ועשיית מלאכה בו הוא פגם במעלת וקדושת היום וע"כ נראה דלפי המבואר בקידושין (דף מ"א ע"ב) מה לתרומה שכן ישנה חול אצל קדשים הרי דאע"ג דתרומה ג"כ קודש נגד חולין מ"מ נגד דבר שקדושתו ומעלתו גדולה גם מתרומה כמו קדשים אזי גם התרומה כחול נחשבת וע"ע כזה בירושלמי עירובין פרק ג' ה"ט מחלפא שיטתי' דרבנן תמן עבדין לי' שתי קדושות (ביו"ט הסמוך לשבת) וכא (בב' ימים טובים של גליות ע"ש) אינון עבדין לי' קדושה אחת תמן יו"ט אצל שבת כחול אצל שבת ברם הכא שניהן שוין עכ"ל הירושלמי הרי ג"כ דאע"ג דיו"ט הוא ג"כ קודש מ"מ נגד שבת שקדושתו גדולה ממנו גם היו"ט כחול נחשב והוי יו"ט אצל שבת כחול אצל שבת וע"ע כזה ברש"י זבחים (דף ס"ח ע"ב) ד"ה מבמה לא ילפינן במקדש וז"ל דבמה כחול הוא לגבי מקדש עכ"ל:
וע"ע דוגמא ברמב"ם פ"א מבית הבחירה ה"כ שכ' אבנים וקורות שחצבן מתחלה לבית הכנסת אין בונין אותן בהר הבית עכ"ל והכ"מ כ' שהוא מן התוספתא שנאמר בה אבנים וקורות שחצבן מתחילה להדיוט אין בונין אותן בהר הבית ומשמע לרבינו דלהדיוט היינו ביהכ"נ ולגבי הר הבית הדיוט קרי לי' עכ"ל (וע' שו"ת מהר"י ברונא סי' קפ"ט וז"ל מעשה בבחורים כו' שהזכירו מרבנים ואמר אחד מהם רב פלוני הוא גדול כרב זה והשיב השני המבדיל בין קודש דחול ושאלוני ופטרתיו מהא דאמרי' בפ' הפועלים כלי שנשתמש בו קודש ישתמש בו חול אלמא אפי' לרבי קראה חול נגד ראב"ש מיהו צא דמי התם משל קאמרה כדאמרי אינשי כלומר כי היכא דזה אסור (להשתמש חול בדבר שנשתמש בו קודש) כך אני איני רוצה לינשא לו אולי זה גדול מזה אבל לא קראה לרבי חול עכ"ל ז"ל ולענ"ד אין צורך לומר דמשל קאמרה רק דנהי דידעה שפיר דגם רבי הוא אדם גדול מ"מ כיון שראב"ש גדול ממנו ה"ל רבי כחול לגבי' כהך דתרומה ישנה חול אצל קדשים ויו"ט אצל שבת כחול אצל שבת כו']:
ולפי"ז נראה גם כאן לענין פ"נ דאחרי דפ"נ דוחה שבת ע"כ דדבר זה היינו הצלת נפש מישראל ערכו גדול וגבוה מערך ומדריגת השבת דכך היא הסברא הפשוטה דמדריגת וערך המדחה גדולה ממדריגת וערך הנדחה ומפאת זה שדוחה אותו וכמ"ש הרמב"ן עה"ת פ' יתרו דהיינו טעמא דעדל"ת משום דעשה עדיפא מל"ת וכנודע דבריו וכן מבואר להדיא בירושלמי נדרים פרק ג' ה"ט השבת שקולה כנגד כל מצוותי' של תורה והמילה דוחה אותה משל לשתי מטרוניות שהיו באות זו על גב זו ואין את יודע אי זו גדולה מחברתה זו שהיא יורדת מפני חברתה את יודע שחברתה גדולה ממנה עכ"ל הירושלמי ומבואר בזה להדיא כנ"ל דמן הדחי' יש לנו לדון שמדריגת המדחה גדולה ממדריגת הנדחה וע"כ מדמילה דוחה שבת יש לדון דמדריגת וערך המילה גבוה ונשא ממדריגת וערך השבת שהוא יורד מפני המילה וא"כ כזה גם לענין פ"נ אחרי דפ"נ דוחה שבת ע"כ דערך ומדריגת מצוה זו היינו הצלת נפש מישראל הוא נעלה מערך ומדריגת השבת ולכן תו השבת הוא כחול לגבי הצלת נפש מישראל שהרי קדושת השבת ג"כ רק ענין מעלה הוא וע"כ נגד דבר שהוא נעלה ממעלת השבת הרי אין חשוב מעלת השבת והוי לגבי' כאילו לא הי' אל השבת מעלה כלל דענין המעלה הוא רק נגד הפחות וירוד ממנו אבל נגד הנעלה ממנו נחשב גם מעלת הירוד ממנו כאילו לא הי' לו מעלה כלל ולכן יו"ט אצל שבת כחול אצל שבת וכן כל שאר דוכתי דמייתינא. ונמצאים מדוקדקים בזה דברי הרא"ש ביומא שם שכ' דשבת הוא כחול לכל דבר לגבי החולה עש"ה וכן לענין הקרבת קרבן הקבוע לו זמן מדדוחה שבת א"כ מעלתו ג"כ גבוה ממעלת השבת ולכן תו השבת כחול לגבי' וע"כ שפיר הוא הותרה שהרי אין כאן השבת האוסר כלל שהרי השבת מפני מעלתו הוא שאוסר ואילו לגבייהו הא נחשב כאילו לא הי' לו מעלה כלל וכאילו הי' יום חול והוי איפוא כאילו עשה המלאכה ביום חול דהוא היתר גמור ודו"ק היטב מאוד משא"כ בנבילה דהאיסור מפאת תיעוב הנבילה וכן בטומאה בקרבנות דהאיסור מפאת תיעוב הטומאה הא לא שייכא סברא הנ"ל וא"א לך לומר שמפני גובה מעלת הצלת נפש מישראל אין תיעוב בנבילה ואין הנבילה נבילה רק שאעפ"י שהוא נבילה מ"מ מוכרח לאוכלה להחיות נפשו ושמצות הצלת נפש ישראל תדחה איסור אכילת הנבילה וא"כ ממילא הוא רק דחוי' וככה ג"כ בטומאה בקרבנות וכמובן ודו"ק היטב כי הדברים עמוקים מאוד בס"ד:
[וי"ל כן באמת עוד בפשיטות דכיון דמעלת הצלת נפש מישראל והקרבת קרבן הקבוע לו זמן גדולה ממעלת השבת לכן אין המלאכה לצורכם פגם במעלת השבת דרק כשהמלאכה הוא לצורך דבר שמדריגתו פחותה ממדריגת השבת הוא דהוי פגם למעלת השבת משא"כ כשהוא לצורך דבר שמדריגתו גדולה יותר וכמובן וע"כ כיון שעיקר איסור המלאכה בשבת הוא מפני פגם השבת וכמ"ש מחללי' מות יומת שומר שבת מחללו שחילול עניינו פגם ובזיון וע"כ כאן שאין המלאכה פגם ובזיון כיון שהוא לצורך דבר החבוב ונעלה יותר הרי אין כאן עוד ענין האיסור כלל וכלל משא"כ בתיעוב דנבילה וטומאה דלא שייך האי טעמא לכן שפיר הוא רק דחוי' ודו"ק היטב]:
והנה דברי הירושלמי נדרים הנ"ל בענין מילה ושבת שהבאתי מצאתי אח"כ עוד כן גם בילקוט ירמי' שכ"א בשם הילמדנו בארוכה יותר וז"ל אתה מוציא השבת והמילה מדיינים זה עם זה השבת אומר אני גדולה ממך שבי שבת ממלאכת עולמו שנא' וישבות ביום השביעי אמרה המילה אני גדולה ממך שאלמלא אני לא נברא העולם שנא' אם לא בריתי יומם ולילה וגו' א"ר יהודה בר שלום משל לשתי מטרונות שהיו עומדות ולא הי' אדם יודע ליתן לב להפריש אי זו גדולה מחברתה כיון שהעביר אחת מלפני חברתה ידעו הכל שאותה שעברה מלפני חברתה היא הקטנה כך ממה שאנו יודעים שהמילה דוחה שבת אנו יודעים שהמילה גדולה מן השבת עכ"ל:
והנה דברי הרמב"ן ז"ל עה"ת הנ"ל דהא דעדל"ת הוא מפאת עדיפות העשה על הל"ת והרבו לתמוה עליו מגמ' יבמות (דף ז' ע"א) אטו עשה דוחה את ל"ת לאו ל"ת חמור מיני' וקאתי עשה ודחי לי' מה לי חומרא זוטא מה לי חומרא רבה כו' הרי דהל"ת חמורה באמת ורק גזה"כ הוא דמ"מ עדל"ת. ונלענ"ד ליישב דהנה ברש"י יבמות שם (דף כ) דהך דל"ת חמור מעשה הוא ממה שאנו רואין שיש מלקות על ל"ת ולא על עשה ע"ש ולכאורה ק' דמאי ראי' מזה דבשלמא אם הי' שייך מלקות גם בעשה ועכ"ז לא חייבה תורה מלקות הי' זה ראי' משא"כ אחרי היות כל ביטול עשה הוא רק בשוא"ת וא"כ הרי יוכל להיות שפיר דגם מדריגת העשה הוא כמדריגת לאו ועוד עדיף מיני' ועכ"ז א"א להיות בו מלקות דהא בלאו גופי' נמי כל שהוא לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו וא"ל דמזה גופא יש ראי' ג"כ דל"ת חמירא מעשה ואה"נ דלשאב"מ דאין לוקין עליו יש ראי' ג"כ מפטור המלקות דהוא קל טפי ומדריגתו למטה ממדריגת לאו שיש בו מעשה דלוקין עליו דז"א דדבר זה איננו הוראה כלל על מדריגת וחומר החטא רק דעניין העונש מלקות לא שייך רק על מעשה ויוכל להיות שפיר עביר' בלי מעשה שתהי' חמורה יותר בעצם ועכ"ז אין בה מלקות דאין שייכות לעונש זה רק על עביר' במעשה:
וע' ס' נתיבות עולם למהר"ל מפראג ז"ל נתיב הפרישות פרק ב' וז"ל ובמס' יומא אמר רפרם הרהורי עבירה קשים מעבירה עצמה כו' ויש לפרש כמשמעו דלעניין חיוב מיתה או מלקות אינו מדבר שעל גוף המעשה חייב מיתה אבל לעניין שדבק בתיעוב ובזנות בזה הרהורי עבירה הם יותר קשים מעביר', עצמה וזה מפני כי כח ההרהור יותר קשה כו' לפי שהוא ע"י המחשבה שהיא שכלית והשכל הוא קשה יותר מגוף המעשה שהוא מעשה חמריי ואינו קשה כמו הרהור שהוא ע"י המחשבה אף כי לעניין פעולה שהוא מעשה שיהי' חייב מיתה או כרת בוודאי המעשה גורם מעשה מ"מ לעניין קושי החטא יותר קשה הרהורי עביר' שהוא ע"י השכל עכ"ל הרי שכ' ז"ל כן דאין ראי' מן העונש המעשיי על חומר גוף החטא כי העונש שהוא במעשה כמו מיתה (או כרת דהוא ג"כ מעשה מיתה אלא שבא בידי שמים קודם נ' ומיתה ביד"ש הוא שמת קודם ס' ועכ"פ הוא עונש במעשה לא שייך עונש במעשה רק על מעשה דומה לו אבל מה שאין בו מעשה לא שייך בי' עונש במעשה ופעולה ויש לו עונש אחר מה שאין עניינו מעשה והוא בלתי נודע לנו דברים עליונים כאלה ויוכל להיות שפיר העונש ההוא שאין עניינו במעשה עוד גדול יותר מן העונש במעשה אלא שהוא בלתי נודע לנו וא"כ הרי אין מן פטור המלקות על חטא שלא במעשה שום ראי' כלל על קלות גוף החטא וביותר י"ל כן במלקות וכל עונשי ב"ד שלמטה וכנודע כי העוה"ז נקרא בפי חכמי האמת עולם העשי' וע"כ אין עניין לעונש בב"ד שלמטה רק על עשי' ומה שאין בו עשי' אין ענשו שייך עוד לב"ד של מטה בעוה"ז ולכן אין בו מלקות בב"ד ויוכל להיות שהעונש אשר עליו ביד"ש אם בחיים או אחרי המות הוא עוד גדול יותר מעונש מלקות ועכ"ז עונש מלקות בב"ד לא שייך בי' דאין לב"ד שבעולם עשי' שייכות רק בענייני עשי' לא במה שאין בו עשי' ודו"ק היטב מאוד]:
ואולם הרי הש"ס ביבמות שם קאי לפרש מאמר או אינו דברייתא דשם דבגוף הברייתא שם נאמר משום ר' ישמעאל אמר תלמוד אחד כו' ע"ש הרי דקאי אדברי ר' ישמעאל ור' ישמעאל הא ס"ל בשבועות (דף ג' ע"ב) דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו וא"כ שוב שפיר אמר הש"ס דע"כ דל"ת חמורה מעשה מדלוקין על ל"ת ולא על עשה דא"ל דמה דאין לוקין על עשה איננו מפי קלותו רק מפאת שאין בו מעשה דלא שייך מלקות רק על מעשה דז"א דהא לר' ישמעאל גם לשאב"מ לוקין עליו ושייך שפיר מלקות לדידי' גם על עביריה בלי מעשה וא"כ ע"כ דגוף העשה קלה ומש"ה לית בה מלקות וא"כ שפיר קאמר הש"ס משא"כ לדידן דקיי"ל להלכה דלשאב"מ אין לוקין עליו א"כ שפיר י"ל כסברת הרמב"ן דעשה עדיפא מל"ת והיינו טעמא דעדל"ת ואי דאין מלקות על עשה מזה אין ראי' כלל די"ל דהוא מפאת דאין בו מעשה ואין זה הוראה כלל על קלות גוף העשה וכנ"ל: