ציונים לתורה· רבי יוסף ענגיל
כלל ח
ביו"ד סי' א׳ בש"ך ס"ק כ"ז הביא בשם עט"ז דשחיטת קטן פסולה דלא הוי בר זביחה כיון שאינו מציווה על השחיטה כמו עכו"ם וכתב הש"ך ע"ז דזהו תימא דעכו"ם אינו מצווה על השחיטה כלל אבל קטן אסור לו לאכול בלא שחיטה עכ"ל וכוונתו נראה דאסור להאכילו נבילות בידים וק"ל מדוע לא חילק בפשיטות טפי עפ"י מאי דאיתא בגיטין (דף פ"ה ע"א) דבמגרש חוץ מקטן הוי שיור דחשוב בר הוי׳ מפאת דאתי לכלל הוי' משא"כ בחוץ מעכו"ם ועבד לא הוי שיור דלאו בר הוי׳ נינהו דלא עבידי דמיגיירי ע"ש וא"כ ה"נ דכוותה לענין בר זביחה ונראה דהוצרך לחילוקו משום חרש ושוטה דתנן במתניתין רפ"א דחולין דשחיטתן כשירה באחרים רואין אותן ושם סר חילוק דידי לכאורה וכמובן ואולם נזכרתי דבתוס׳ גיטין (דף כ"ב ע"ב) ד"ה והא כתבו דקטן ושוטה חשיבי תרווייהו בני כריתות הואיל והווי בני כריתות אם הגדיל הקטן ונשתפה השוטה ע"ש ולענין קטן יל"ע עוד בכמה דוכתי ע׳ ב״מ (דף ע"א ע"ב ודף ע"ב ע"א) דנחלקו בזה שם רבינא וסתמא דגמ' דרבינא מדמה קטן לעכו"ם לענין בר שליחות וסתמא דגמ' ס"ל דקטן מקרי בר שליחות הואיל ואתי לכלל שליחות משא"כ עכו"ם עש"ה:
וע"ע בכריתות (דף ט"ז ע"א) במשנה אר"ע שאלתי את ר"א בעושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת מהו חייב אחת על כולן או חייב על כל אחת ואחת אמר לי חייב עכאו"א מק"ו ומה נדה שאין בה תוצאות (תולדות) הרבה וחטאות הרבה חייב עכאו"א שבת שיש בה כו׳ אמרתי לו אם אמרתי בנדה שיש בה שתי אזהרות שהוא מוזהר על הנדה והנדה מוזהרת עליו תאמר בשבת שאין בה אלא אזהרה אחת אמר לי הבא על הקטנות יוכיח שאין בה אלא אזהרה אחת וחייב עכאו"א אמרתי לו אם אמרת בקטנות שאעפ"י שאין בהן עכשיו יש בהן לאחר זמן תאמר בשבת שאין בה עכשיו ולא לאחר זמן וי"ל ג"כ דר"ע ור"א בהך סברא הוא דפליגי אי קטן מקרי בר אזהרה מפאת דאתי לכלל אזהרה או לא ודו"ק: וי"ל עוד דפליגי בסברת הגמ' סנהדרין (דף נ"ה ע"ב) דקטן אית בי׳ תקלה וקלון ורחמנא הוא דחס עלי׳ ע"ש דאי נימא הכי א"כ שפיר יש בבא על הקטנה ב׳ אזהרות שהוא מוזהר עלי׳ והיא מוזהרת עליו ונהי שאינה נענשת בפועל זהו רק מטעם חסיון אבל עצם ענין האזהרה והתקלה והקלון יש גם בה וא"כ י"ל דר"ע ס"ל סברא זאת ור"א ס"ל דקטן הוא פטור לגמרי ואין בו ענין האזהרה כלל ומה שאמר ר"ע לא אם אמרת בקטנות שאעפ"י שאין בהן עכשיו יש בהן לאחר זמן הכוונה בזה דקטנות הרי הם ישראליות ולאחר זמן אם יעשו כן הרי יתחייבו חטאת בפועל וא"כ מה שאין חייבות עכשיו בהכרח הוא רק מטעם שהתורה חסה עליהם מפאת קלישות דעתם בקטנותם אבל עצם האזהרה ישנה גם בם וכגמ' סנהדרין הנ"ל דקטן אית בי׳ תקלה וקלון כו׳ ודו"ק:
וע"ע נזיר (דף נ"ז ע"ב) תוס' ד"ה וראב"א דכתבו וז"ל וא"ת ולר׳ הונא דלא מקיש מקיף לניקף ואע"ג דניקף לאו בר חיובא מיחייב מקיף א"כ המקיף את העכו"ם ליחייב כמו המקיף לקטן ודוחק לחלק משום דקטן אתי לכלל חיוב דהשתא מיהא לאו בר חיובא הוא עכ"ל:
וע"ע תמורה (דף ב׳ ע"ב) בעי רמב"ח קטן מהו שימיר כו' כי קמיבעי ליה בקטן שהגיע לעונת נדרים כו׳ ומדאקדושי מקדיש אמורי נמי מימר א"ד כיון דלאו בר עונשין הוא בתמורה לא מתפיס את"ל קטן עביד תמורה דהא אתי לכלל עונשין עכו"ם מהו שימיר מי אמרת מדאקדושי מקדיש כו׳ אמורי נמי מימר א"ד כיון דלא אתי לכלל עונשין כי עביד תמורה לא קדשה וברש"י ד"ה לא מתפיס כ' דכתיב לא יחליפנו ולא ימיר אותו ואם המר ימיר והי׳ הוא ותמורתו יהי' קודש כלומר מאן דאיתי׳ בכלל לא יחליפנו ולא ימיר כגון בר עונשין איתי' נמי בכלל והי׳ הוא ותמורתו יהי׳ קודש דמתפיס בתמורה לאפוקי קטן דלאו בר עונשין הוא עכ"ל הרי שהש"ס מסופק כאן בזה אי קטן חשיב איתי׳ בלאו דלא יחליפנו מפאת דאתי לכלל כו׳ וקמחלק מפאת זה בין קטן לעכו"ם וע"ע בס׳ פני יהושע בברכות (דף מ"ח ע"א) ד"ה בפירש"י דכ' דאיכא למימר דשאני נשים דליתנהו בר חיובא כלל מדאורייתא מש"ה לא קרינן להו מחויב ברבר משא"כ בקטן דאתי לכלל חיוב דאודיתא לכשיגדיל משמע ליה לרש"י דדמי לשימור כזית שהוא נמי מדרבנן ואפ"ה קרינן ביה מחויב בדבר (מפאת) שאם יאכל כדי שביעה יהיה מחויב מדאורייתא (וה״נ קטן חשוב מחויב בדבר משום דאם יאכל כשיגדל יהיה מחויב מדאורייתא) כ"ל ז"ל ע"ש: