אור ברסלב

ציון לנפש חיה ביצה· רבי יחזקאל לנדא

דף טו.

דף יד:

ה"ק כל שניאותין בו בחול וכו':

הרמב"ם בפ"ה הלכה ו' הביא כלל זה וכתב כל שניאותין בו אפילו בחול אעפ"י שאין נאותין בו ביו"ט כגון תפילין מותר לשלחן כו', אבל לא הזכיר איסור סנדל המסומר שהרי גם הוא בכלל דבר שנאותין בו בחול ואעפ"כ אסור לשלחו ביו"ט כמפורש במשנתינו. וכאשר בינותי בספרים ראיתי בספר שיורי כנסת הגדולה [סי' תקט"ז הגהות הטור ס"א] הביא בשם הסמ"ק [עשין קצ"ד] שסנדל המסומר מותר לשלחו ביו"ט, ותמה עליו שהוא נגד משנתינו והאריך בזה הרבה. ושוב ראיתי בספר שער המלך בפ"ה מהל' יו"ט [ה"ו] הביא דבריו והאריך ג"כ. ואמנם דבריהם לדחות דברי אביי דאמר אשמעתין דסנדל המסומר מותר לטלטלו ואסור לשלחו, ולא כן דעת סוגיית התלמוד רק שזה תלוי בזה דמשנתינו אתיא כר' אלעזר ב"ר שמעון בשבת דף ס' ע"ב שאוסר לטלטל אפילו לצורך גופו ולכן אסור לשלחו, אבל לת"ק שם שמתיר לטלטלו מותר לשלחו, וכיון דמסיק שם שאין הלכה כר' אלעזר בר' שמעון נדחית משנתינו מהלכה: ואני תמה אם איתא שזה תלוי בזה א"כ למה נתן התנא סימן במה שניאותין בחול ה"ל למימר זה הכלל כל שאסור לטלטלו אסור לשלחו, וג"כ הוה מרבינן תפילין שתפילין ודאי מותר לטלטל לצורך גופו ומקומו דלא גרע מכלי שמלאכתו לאיסור, ועוד תבואה יוכיח שתבואה ודאי מותר לטלטלו כמו ששנינו בר"פ מפנין [שבת קכו.] ורק תבואה שהניח לאוצר יש פלוגתא דר' יהודה ור' שמעון, אבל אם אינו פתיחת האוצר תחלה לדברי הכל מותר לטלטלו כמבואר שם בפרק מפנין ואפ"ה אסור לשלחו ביו"ט לרוב הפוסקים, ואפי' להרי"ף דפירש הרא"ש דעתו דפסק כר"ש, הרי ר"ש עצמו לא התיר אלא משום שיכול ליהנות ממנו בו ביום חטין לעשות לודיות וכו', וא"כ איך יהיה סנדל המסומר עדיף מתבואה, ולכן אין דעתי נוחה מדבריהם בזה:

ואמנם אני תמה על הרעש שהרעישו על הסמ"ק ולמה לא הרעישו על רבינו הגדול הרמב"ם שהשמיט דין זה שסנדל המסומר אסור לשלחו. ולענ"ד דהרמב"ם לא הוצרך להזכירו, דז"ל הרמב"ם [שם] וכל דבר שאין ניאותין בו בחול עד שיעשה בו מעשה שאסור לעשותו ביו"ט אין משלחין אותו בי"ט, כיצד אין משלחין ביו"ט תבואה לפי שאין ניאותין בה בחול אלא א"כ טחן ואסור לטחון ביו"ט עכ"ל הרמב"ם. והנה מה הוא ניאותו של הסנדל הוא שנועלו ברגליו וסנדל מסומר אי אפשר להיות ניאותין בו בחול אלא א"כ עושה מעשה שאסור ביו"ט דהיינו לנועלו והרי הוא כמו תבואה ואסור לשלחו ביום טוב. וגם למדנו מזה שכל הכלים שמלאכתן לאיסור אף שמותר לטלטלם ביו"ט אסור לשלחו שהרי ניאותין של זה לעשות בו מלאכתו והרי דבר זה אסור לעשותו ביו"ט, ומה ששנינו במשנתינו סנדל המסומר ולא שנינו סתם שאין שולחין כלי שמלאכתו לאיסור היינו דהיא גופה קמ"ל דמותר לטלטלו וכמו שאמר אביי. וגם היא גופה קמ"ל לסנדל המסומר אסור לצאת בו ביו"ט, דבמשנה פרק במה אשה לא שנינו אלא שאין יוצאין בו בשבת ושם דף ס' פריך בגמרא ביו"ט לשתרי אלמה תנן משלחין כלים ביו"ט אבל לא סנדל המסומר וכו', אלמא דגוף איסור נעילת הסנדל מסומר ביו"ט לא שמעינן אלא ממשנה זו:

ויצא לנו עוד מדברינו דלהרמב"ם אף דשבת ויו"ט לאו זמן תפילין מ"מ אין איסור בהנחתן בשבת ויו"ט, וכן משמע לשון הרמב"ם בפ"ד מהל' תפילין הלכה י' כתב זמן הנחת תפילין ביום ולא בלילה שנאמר [שמות יג, י] מימים ימימה וכו' וכן שבתות וי"ט אינו זמן תפילין שנאמר [דברים ו, ח] והיו לאות ושבתות וי"ט הן עצמן אות, ובהלכה י"א כתב וכל המניח תפילין לכתחלה אחר שתשקע החמה עובר בלאו שנאמר ושמרת את החקה מימים ימימה עכ"ל הרמב"ם, הרי שעל מי שמניח [בלילה] כתב שעובר בלאו אבל לא הזכיר שמי שמניחן בשבת או ביו"ט שעובר בעשה או שעושה שום איסור, והיינו משום שלענין לילה כתיב ושמרת וכל השמר הוא לא תעשה, אבל לענין דדרשינן והיו לאות יצאו שבתות ויו"ט שהן עצמן אות היינו שכיון שהם עצמן אות אין צורך להם באות של תפילין אבל איסור לא מצינו, ודי שדרשינן שאין צריכין אות ואין מצוה בהנחתן אבל גם איסור ליכא:

ובגוף התמיה שתמהו על הסמ"ק שהתיר לשלחו ביו"ט, אני אחר מחילת כבודם תמה על תמיהתם, והרי שם במס' שבת דף ס' ע"א פריך ביו"ט לשתרי אלמה תנן וכו' בשבת מאי טעמא דאיכא כנופיא בי"ט נמי איכא כנופיא כו', ואפילו לר' חנינא בן עקיבא דאמר לא אמרו אלא בירדן ובספינה כמעשה שהיה הני מילי ירדן דשאני משאר נהרות אבל יו"ט ושבת כי הדדי נינהו דתנן אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד, וכתבו שם התוס' בד"ה אין בין יו"ט וכו' ואע"פ דבפרק משילין [ביצה לז.] ובפרק כל הכלים [שבת קכד.] מוקמינן לה כב"ש דאי כב"ה הא אמרי מתוך שהותרה וכו' מ"מ דמי טפי יו"ט לשבת וכו' יעו"ש בתוס'. וא"כ אפשר דעת הסמ"ק שלא כסברת התוס' ובאמת מוקמינן גם הך משנה דסנדל המסומר ביו"ט כב"ש, ואל תתמה דנוקים סתמא כב"ש שהרי גם הך דאין בו יום טוב לשבת סתמא היא ומוקמינן לה כב"ש, אבל לב"ה לא נאסר יציאה בסנדל המסומר ביום טוב וכיון שמותר לצאת בו ביו"ט הרי ניאותין בו ביו"ט ופשיטא שמותר לשלחו. ואף שלכאורה לא צריכנא להך דאין בין יו"ט לשבת אלא כר' חנינא בן עקיבא דאמר לא אסרי אלא ירדן כמעשה שהיה, הרי בפ' חומר בקודש [חגיגה] דף כ"ג ע"א משמע דהלכה כר' חנינא בן עקיבא, וכן פסק הרמב"ם בפרק י"ב מהל' אבות הטומאה הלכה ג'. ודע דבפ"י מהלכות פרה אדומה הלכה ב' משמע דפוסק דלא כרבי חנינא בן עקיבא, ודבריו סותרים לדבריו בפי"ב מאבות הטומאה ולא ראיתי שהרגישו בזה נושאי כליו ואין כאן מקום להאריך בזה: שם שניאותין בו בחול. והקשה מהר"ם שיף דאכתי קשיא רישא שהרי תנן והן לצורך המועד. וכן קשה על אביי למה הקשה מסיפא ולא הקשה מרישא. ונראה דרישא איכא למימר דהאי והן לצורך המועד רק על כלאים קאי דבזה התנה והם לצורך המועד דהיינו בקשין אבל ברכין אסור משום שיאמר מדשלחן לו ביו"ט ש"מ דמותרים להשתמש בהן, אבל בתפילין שאף שאינן לצורך המועד מ"מ כיון שאין אסור בהנחתן ואין כאן מכשול איסור לא בעינן לצורך המועד:

ובהג"ה אשרי [סי' כ"ה הגהה ג'] בשם אור זרוע הקשה ג"כ קושיא זו דהא לצורך המועד תנן ותירץ דמועד היינו חול המועד וכן מה דקאמר שניאותין בו בחול היינו חול המועד, ובעיני קשה לפרש כן דא"כ משמע דוקא מה שהוא לצורך חול המועד התירו לשלחו ביו"ט אבל אם אינו לצורך חוה"מ אף שהוא לצורך אחר י"ט אין משלחין, א"כ בימים אחרונים של פסח וסוכות וכן בחג השבועות ובר"ה שאין שם שייכות צורך חוה"מ יהיה אסור לשלוח תפילין, וזה הוא חידוש אשר לא שמענו בדברי יתר הפוסקים, וגם בגמ' אמרו סתם דר"ש שרי לשדורי תפילין ביומא טבא: שם היה בא בדרך וכו'. לפי פירוש התוס' מיירי בחול ואידך דקידש עליו היום מיירי בערב שבת ובחדא קמ"ל דלילה לאו זמן תפילין ובחדא קמ"ל דשבת לאו זמן תפילין עיין בתוס' ד"ה היה בא וכו'. ואמנם קשה הלא כשקידש עליו היום ממילא הוא לילה ומה נפקא לן באותו שעה אם שבת זמן תפלין או לא הלא בלאו הכי אז שוב לאו זמן תפילין מצד שהוא לילה, וצ"ל דאף קודם הלילה אם קידש עליו היום שקבלו הציבור שבת עליהם צריך להניח ידו עליהם כי שוב הוא קדושת שבת ולא זמן תפילין הוא. ואלמלא דברי התוס' הייתי אומר דברישא קמ"ל שאפילו בחול שאפשר לו לחלצם וליטלם בידו אפ"ה אין צריך לחלצם ודי בהנחת ידו עליהם, ובסיפא קמ"ל דאפי' בשבת רשאי לילך כשהם בראשו להוציאם דרך מלבוש דהוה העברה כלאחר יד. ונקט ברישא בא בדרך לפי מ"ש התוס' דלכך אינו מביא אותם בידו דדלמא משתלפי מידו, אפשר דהיינו דוקא כשבא בדרך דטרדת הדרך עליו חישיינן דלמא משתלפי, אבל כשהוא בבית המדרש ושקעה חמה או בחול אפשר דחייב לחלצם לגמרי ולטלם בידו, אבל בסיפא דמיירי בקידש עליו היום שאז אינו רשאי להביאם כי אם דרך מלבוש, נקט היה יושב בבית המדרש:

ולפרש"י דגם היה בא בדרך מיירי מערב שבת, אפשר דנקט דאם היה בדרך שאז הוא יחידי אינו רשאי לקבל שבת עד שקיעת החמה כי למה יקדים לקבל שבת ולהיות התפילין בראשו בשבת ואולי טרם תשקע החמה יבוא לעיר ויחלצם, ובסיפא דמיירי ביושב בבית המדרש שאז הוא תוך קהל ועדה ומשעה שתקעו תקיעות האחרונות חל תוספת שבת נקט וקידש עליו היום:

והרמב"ן במלחמות [ז. ד"ה ועוד] הסכים לפירש"י שהוא ג"כ שיטת הרי"ף [בעירובין לא.] והוכיח דאל"כ אלא דרישא מיירי בחול לא יחלצם ויטלם בידו, והנה אני אומר לו ולטעמיך דמחמת איסור שבת אינו נוטלם בידו, תינח עד שלא יגיע לבית הסמוך לחומה אבל משהגיע לבית הסמוך לחומה שאז כבר הוא תוך העיר למה התיר לו אביי להחזיקם בראשו עד שמגיע לביתו ממש, ולומר דאביי מיירי שביתו הוא בעיר פרוצה שאין לה חומה או בעיר שלא נשתתפו ולא עירבו שיתופי מבואות ועירובי חצירות, א"כ קשה מי הכריחו לחלק דברייתא במנטרן ואביי מיירי בלא מנטרן, נימא דהכל מיירי בלא מנטרן וברייתא מיירי בעיר חומה ובנשתתפו ועירבו לכך מניח ידו עליהם עד בית הסמוך לחומה ומשם והלאה עד ביתו מחויב לחלצם ולטלם בידו, ואביי מיירי במקום שאין שם שיתוף ועירוב לכך מניח ידו עליהם עד שמגיע לביתו ממש. ונראה דא"כ למה הזכירה הברייתא בית כלל והוה לברייתא למתני מניח ידו עליהם עד שמגיע לתוך העיר, ומדנקט בית ש"מ שהכוונה ששם יתן התפילין לבית ההוא: סליק פרק ראשון:

תוכן העניינים

ציון לנפש חיה ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה