אור ברסלב

ציון לנפש חיה ביצה· רבי יחזקאל לנדא

דף ז.

דף ו:

אבל רובה לא וכו'. זה פשוט דרב לא איירי בי"ט שאחר השבת דא"כ אם יצאה לגמרי מערב י"ט פשיטא דאסורה, שהרי רב בהדיא קאמר לעיל דף ד' ע"א נולדה בזה אסורה בזה ואיך קאמר דעם יציאת כולה נגמרה היתר שלה, אלא ודאי דבי"ט דעלמא קאי. ולפ"ז קשה למה באמת יהא אסור ביצאה רובה מערב י"ט דהרי שתצא רובה ותחזור היא מלתא דלא שכיחא כדמסיק לקמן [בע"ב], והרי לעיל דף ב' ע"ב קאמר דלא גזרינן במעי אמה אטו דמתיילדן ביומיהון משום דהוה מלתא דלא שכיח ולא גזרו ביה רבנן, וא"כ כיון דרב מיירי בי"ט דעלמא שהוא רק גזירה דרבנן א"כ למה יהא אסור ביצאה רובה וחזרה הרי הוא מלתא דלא שכיחא. וצריך לומר דבשלמא במעי אמן אינה נכללת בגזירת ביצה שנולדה ועיקר הקושיות לעיל שהיה לחכמים לגזור בפירוש על הנמצאים במעי אמו, וע"ז משני שפיר דמלתא דלא שכיחא לא גזרו, אבל יצאה רובה וחזרה ושוב נולדה לגמרי בכלל ביצה שנולדה היא, וכיון שגזרו על ביצה שנולדה בי"ט גם זו ממילא היא בכלל אף דלא שכיחא:

שם מאן תנא וכו'. תמיה לי לפי דעת רב יוסף שדימה טומאה לאיסור א"כ מדוע לא קשיא ממשנה דפרק ה' דעדיות מ"א ביצת נבילה שאסורה לב"ה אפילו כיוצא בה נמכרת בשוק, ואפילו ב"ש לא נחלקו אלא שכשיוצא בה נמכרת בשוק אבל קודם לזה גם לב"ש אסורה וא"כ מדוע האוכל משלל של ביצים טהור. ובשלמא למ"ש התוס' עמוד הקדום בד"ה ביצים גמורות דגזרינן אטו ביצת טריפה וזה לא שייך לענין טומאה, אבל לפי מה שכתבו התוס' בעירובין דף ס"ב ע"ב [ד"ה אפילו] דלכך החמירו בביצת נבילה יותר מבשר בחלב לפי שנבילה הוא דבר האסור מעצמו משא"כ בשר בחלב דכל חד בפני עצמו שרי, וחילוק זה לא שייך לענין טומאה, וכן במס' חולין דף (נ"ז) עמוד א' [נ"ח] ע"א [ד"ה ושוין] כתבו כמו בעירובין, וכן לתירוץ שהחמירו בנבילה שהוא מן התורה משא"כ בשר עוף בחלב הוא בדרבנן ג"כ לא שייך לענין טומאה, ושם בחולין דחו תירוץ דגזרינן אטו ביצת טריפה ואם כן קשיא סוגיא דכאן. ולאיכא דאמרי מאן תנא מן האשכול וכו' דקאמר רב יוסף ר' יעקב היא, קשה לי להיפוך ודלמא עד כאן לא הקיל ת"ק אלא בבשר בחלב שכל אחד בפני עצמו שרי וגם אינו אלא מדרבנן, אבל לענין טומאה שהיא בעוף מן התורה גם ת"ק מודה. ודוחק לומר דרב יוסף סובר דודאי אין חומר טומאה כחומר איסור אבל היה סובר שעל כל פנים ראוי בטומאה שהיא מן התורה החומר שיש באיסור שהוא מדרבנן דהינו בבשר בחלב. וכעת צ"ע: שם איני והאמר ר' יוסי בן שאול אמר רב וכו'. הך איני דמקשה היינו ללישנא קמא לעיל דעם יציאתה דקאמר רב היינו יציאת רובה וכדר' יוחנן, וא"כ גם רב סובר כר' יוחנן שפיר מקשה כאן, אבל לאיכא דאמרי לעיל דעם יציאתה דקאמר רב היינו יציאת כולה ולאפוקי מדר"י ורב מרי בודאי כר' יוחנן אמר לשמעתיה, ואיך מקשה איני והא אמר ר' יוסי בן שאול אמר רב וכו', והרי רב לשיטתו ודאי אסורה כיון דבדק מערב י"ט ולא מצא א"כ ודאי לא נולדה מאתמול, ואף אם יצאה רובה מאתמול לא מהני לרב: שם אי הכי דרב מרי נמי אימא מארעא ספנא. ויש לדקדק לפי מ"ש הרא"ש בסי' ז' דהא דעגל שנולד בי"ט מותר וביצה שנולדה אסורה היינו משום דבעגל לא שייך הכנה, דבביצה שייך הכנה משום דע"י לידה הוכנה לגדל אפרוח דאלו נמצאת במעי אמה אינה מגדלת אפרוח עיין ברא"ש. ולפי"ז בדספנא מארעא לא שייך בה הכנה שהרי גם כשנולדה אינה מגדלת אפרוח כדר' אמי לעיל דאמר דמקח טעות הוא, וא"כ איכא למימר דרב מרי מיורי בתרנגולת העומדת לאכילה ולית בה איסור מוקצה ונולד כדאמרינן בריש מכילתין [ב.] ואין הביצה אסורה רק משום הכנה, ומעתה כשהשכים ומצא הביצה מותרת ממ"נ דאם ע"י זכר הוחמה אינה יולדת בלילה ובודאי יצאה רובה מאתמול וחזרה ומותרת כדר' יוחנן ואם מארעא ספנא אין בה שום איסור כלל, ור' יוסי בן שאול מיירי בעומדת להטיל ביצים ויש בה איסור מוקצה אפילו ספנא מארעא ולכך חיישינן שמא מארעא ספנא ונולדה בלילה, ואף שאין בה איסור הכנה יש בה איסור מוקצה:

בשלמא לשיטת בעל המאור [א. ד"ה ומאי קושיא] שהבאתי בריש מכילתין [ד"ה אלא] שתרנגולת העומדת לגדל ביצים הינו שמן הביצים יהיו אפרוחים ואז שייך בהביצה איסור מוקצה ונולד, אבל אם התרנגולת עומדת להטיל ביצים שיאכלו הביצים כמו שהן אף שהתרנגולת היא מוקצית אין על הביצה לא איסור מוקצה ולא איסור נולד עיין לעיל בדברינו, א"כ גם בדר"י ב"ש אף שמיירי בתרנגולת העומדת לגדל ביצים מכל מקום הביצה שהולידה ע"י שספנא מארעא אין עליה לא איסור מוקצה ולא נולד שהרי הביצה הזאת אינה ראויה לגדל אפרוח, וא"כ שייך הממ"נ הזה עצמו דאם מזכר הוחמה ודאי יצאה מאתמול ואם מארעא ספנא אין בה לא איסור הכנה ולא איסור מוקצה. אבל לשיטת הר"ן [שם ד"ה ואיכא למידק] שהבאתי שם שגם אם התרנגולת עומדת להטיל ביצים ולאכול הביצים כמו שהן אפ"ה כיון שהתרנגולת עצמה יצאה מתורת אוכל אפילו חישב מערב י"ט לאכול הביצה אפ"ה כשנולדה אסורה משום נולד, א"כ נוכל לומר דר' יוסי בר שאול מיירי בעומדת להטיל ביצים ואפי' ספנא מארעא אסורה משום נולד ורב מרי מיירי בעומדת לאכילה ומותרת ממ"נ כנ"ל ונסתר קושיית הגמ'. ואמנם הרא"ש כתב שם ג"כ דלכך חשיבה הכנה לפי שטוב יותר לאכילה כשנולדה יותר מהנמצאת במעי שחוטה. ואולי זה שייך גם בספנא מארעא שגם כן טובה יותר לאכילה כשנולדה: ודע כי לא מצאתי בדברי רבינו הגדול [הרמב"ם] שהזכיר לא דברי ר' יוחנן ביצאה רובה וחזרה ולא דברי רב מרי ולא כל אלו החילוקים בין איכא זכר בהדה או לא, ובכל נושאי כליו המפורסמים לא ראיתי שהרגישו בזה. והנלע"ד שרבינו תפס לישנא בתרא דלעיל עיקר דהיינו איכא דאמרי דרב אמר עם יציאת כולה נגמרת ולאפוקי מדר' יוחנן, וכיון דליתא לדר' יוחנן ממילא אין מקום לכל סוגיא דרב מרי ודר' יוסי בר שאול כלל. ואמנם היא גופה טעמא בעי למה דחה דברי ר"י מהלכה והלא אף אם נימא כאיכא דאמרי מ"מ הרי קיי"ל [לעיל ד.] כר' יוחנן נגד רב אפילו היכי דפליג רב בהדיא, וק"ו כאן דבדברי רב גופא איכא תרי לישני ור"י מתיר להדיא שראוי לפסוק כר' יוחנן:

והנראה בזה כי אף דבכל דבר הנוגע לדינא רובו ככולו וכיון שהביצה יצאה רובה מיחשב ככולה, מ"מ לענין דבר הנוגע בטבע אינו כן והביצה אף שיצאה רובה וחזרה אף שלענין הדין אמרינן דהוה כאלו נולדה מכל מקום לענין שתוכל לגדל אפרוחים אם שוב נשחטה התרנגולת והביצה בתוכה אינו ראויה לגדל אפרוח, כי אין הטבע נגמר כי אם ביציאתה כולה לאויר העולם ולא ברובה, וכן לענין הטעם אין שבח הטעם נגמר כי אם ביציאת כולה. ומעתה נוכל לומר דלאיכא דאמרי דרב פליג על ר"י היינו דאזלי לשטתייהו לעיל דף ד' ע"א דרב אית להו הכנה דרבה ור"י לית ליה הכנה, ולר"י טעם איסור ביצה שנולדה ביו"ט הוא משום משקין שזבו כדאמרינן לעיל דף ג' ע"א ולכן כיון שיצאתה רובה דנחשב ככולה שוב לית בה גזירת משקין שזבו, ורב לטעמיה דאית ליה הכנה והרי עיקר ההכנה דביצה היינו שע"י הלידה היא מוכנת לגדל אפרוח וכן נגמר טעמה לשבח וזה אינו נגמר כי אם ביציאת כלה, ולכן כיון שלא נגמר יציאת כלה עד יום טוב מקרי לענין זה ביצה שנולדה ביו"ט והרי היא בכלל מה שאסרו חכמים משום גזירה דיום טוב אחר השבת. וכיון דלעיל דף ד' ע"ב מסקינן דהלכתא כרב בהני תלת לכן דחה רבינו הגדול דברי ר"י ופסק כרב. ולישנא קמא דלעיל דגם רב מתיר ביציאת רובה, נלע"ד דלישנא קמא ולישנא בתרא פליגי במ"ש לעיל [ד"ה אבל רובה] דכיון דיצאה רובה וחזרה היא מלתא דלא שכיחא, לא היה לחכמים לגזור עליה כי היכי דלא גזרו על הנמצאות במעי שחוטה משום דלא שכיחא, וזהו סברת לישנא קמא אליבא דרב, והאיכא דאמרי סברי כמש"ל דבשלמא נמצאת במעי אמה אינה נכללת בכלל ביצה שנולדה, אבל זו כיון שעל כל פנים יצאה ביום טוב היא נכללת בכלל ביצה שנולדה. ומה שלא הביא הרמב"ם הך דכל שתשמישו ביום וכו' יבואר בדברינו לקמן ע"ב [ד"ה כי לא בדק]:

רש"י ד"ה עם יציאת רובה וכו' לענין י"ט אתמר וכו'. לכאורה הוא שפת יתר דפשיטא דלענין י"ט הוא שהרי מביא ע"ז דברי ר"י דמותר לאכלה בי"ט. ואמנם כונת רש"י שלא תאמר שחוזר על הראשונות לענין לגדל אפרוחים שאם נתן לו המוכר ביצים שיצאו רובן אף שחזרו ושוב שחיט ונמצאו במעי שחוטה אינו מקח טעות שגם אלו מגדלין אפרוחים, קמ"ל רש"י דרק לענין י"ט נאמר וכמש"ל [ד"ה ודע] בדברי הרמב"ם דלענין דבר הנוגע בטבע לא אמרינן רובו כולו. אלא דלפ"ז קשה להאיכא דאמרי דעם יציאתה היינו יציאת כולה דוקא, אכתי מי הכריח אותנו למעבד פלוגתא בין רב ור"י הרי יש בידינו לומר דלא פליגי וברב דאמר עם יציאת כולה היינו לענין מקח וממכר ור"י דאמר דרובה הוה לידה היינו לענין יו"ט. אלא דלפי מ"ש לעיל [ד"ה ודע] בדברי הרמב"ם דרב ור"י לשטתייהו דפליגי בהכנה א"כ אין זה פלוגתא חדשה בין רב לר"י וניחא ליה למימר דאזלי לשטתייהו:

תוכן העניינים

ציון לנפש חיה ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה