אור ברסלב
צידה לדרך שמות › לה

צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג

שמות · לה

לד

פרשת ויקהל

א

ויקהל את כל עדת בני ישראל כו׳ בילקוט ר"פ זו הביא מדרש יפה וז"ל רבותינו בעלי אגדה אומרי' מתחלת התורה ועד סופה אין בה פרשה שנאמר בראשה ויקהל אלא זאת בלבד אמר הקב"ה עשה לך קהלות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהילות בכל שבת ושבת וליכנס בבתי מדרשו' ללמד ולהורות ישראל ד"ת איסור והיתר כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בין בני ומכאן אמרו משה תקן להם לישראל שיהיו דורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכו' החג בחג אמר משה לישראל אם אתם עושים כסדר הזה הקב"ה מעלה עליכם כאלו המלכתם אותו בעולמו שנ׳ ואתם עדי נאם יי' ואני אל וכן דוד הוא אומר בשרתי צדק בקהל רב וכי מה בשורה היו ישראל צריכין בימי דוד והלא כל ימיו של דוד מעין דוגמא של משיח היה אלא שהיה פותח ודורש לפניהם ד"ת שלא שמען אזן מעולם עכ"ל והנה זה המדרש הביא ב"י בטור א"ח בסי' ר"צ בשם תנחומא וכתב עליו וז"ל ומכאן סמכו בכל תפוצות הגולה להתקבץ בבתי כנסיו׳ לקרות מקרא ולדרוש בדברי אגדה אחר סעודת שחרי' עכ"ל ואין אני רוצה להאריך בקושיות הנופלים במדרש זה מראשו ועד סופו כי אין זה המכוון שיעדנו בחיבור זה אך אחת מהם או שתים אינם מעכבות למה נקט דוקא קהילות גדולות וע"ק למה נקט ד"ת אסור והיתר הלא היינו ד"ת היינו אסור והיתר ונ"ל ליישב זה המדרש ע"ד המדרש שאמ' ויקהל משה תבא קהלת משה ויכפר על קהלת אהרן ויקהל העם על אהרן תבא אלה הדברי' ויכפר על אלה אלהיך ישראל כו' ויש להקשות בשלמא הא דקאמר תבא קהלת משה ויכפר על ויקהל העם על אהרן הוא כענין שאמרו בכל המדרשי' תבא זהב המשכן ויכפר על זהב העגל אבל הא דקאמר תבא אלה הדברים ויכפר על אלה אלהיך ישראל קשה מה ענין שבת למעשה העגל ונ"ל מפני שהשבת מכפר על ע"ז כמו מעשה המשכן שהיה מכפר על מעשה העגל כמו שלמדו חז״ל מן פסוק אשרי אנוש יעשה זאת וגו׳ שומר שבת מחללו אפי' עוב' ע״ז כדור אנוש מחול לו שנ' שומר שבת מחללו אל תקרא מחללו אלא מחול לו והטע' מבוא' במקומו כי המאמין בחדוש העול' מסתמא הוא כופר בע"ז כי החידוש הוא עדות על מחדשו ואע"ג שפרש"י דלכך הקדים אזהרת שבת לצווי מלאכת המשכן לומר שאינו דוחה את השבת מ"מ אפשר לומר עוד ט"א דלכן הקדים אזהרת שבת לצווי מלאכת המשכן להורות שמצות שמירת שבת תכפר יותר על מעשה העגל ממלאכת המשכן הן מצד הקדושה גדולה שיש בשבת מצד עצמו משא״כ במשכן שאין בו קדושה מצד עצמו ומזה הטעם אין מלאכת המשכן דוחה שבת הן מצד דמצות שבת היא תדירא משא"כ דמקדש חרב בעונותינו ולא נשאר לנו מה שיכפר על עון העגל השמור לדורי דורות רק שבת ולפי שעיקר מצות שבת היא ללמוד תורה כדאית' במדרש אמר' התורה לפני הקב"ה רבש"ע כשיכנסו ישראל לארץ זה רץ לכרמו וזה רץ לשדהו ואני מה תהא עלי אמר לה יש לי זוג שאני מזווג לך ושבת שמו שהן בטלין ממלאכתן ויכולין לעסוק בך וכו' הה"ד ושמרו בני ישראל את השב׳ לעשות את השבת וגו' ולא מצינו שמירת שבת בקום ועשה שיפול לומר עליו לעשות את השבת אלא ע"י ת"ת וזהו דקא מסיים קרא ברית עולם דהיינו התורה הנקראת ברית עולם והיינו דקאמר דוד כל היום היא שיחתי דהיינו בשבת כנודע ולכן ארז"ל אין הדליקה מצויה אלא במקום שמצוי חילול שבת היינו בזמן שאין עוסקים בתורה בשבת אז הדליקה מצויה כענין שנ' מהאש יצאו והאש תאכלם היינו לפי שמהאש התורני יצאו לפיכך האש תאכלם ולכן אמרו רז״ל בפרק חלק כל בית שאין נשמעין בו ד"ת בלילה אש אוכלתו וכו' והוא ג"כ מהטעם הנז' הלכך אמרו במדר' שהתחלתי בו אמר הקב"ה למש' עשה לך קהלות גדולו' ודרוש לפניהם ברבים בהלכות שבת כדי שילמדו ממך דורות הבאי' כו' כי גלוי וידוע הוה לפני הקב"ה שהמשכן עתיד להיות חרב ולא יהיה נשאר לנו מה שיכפר על עון העגל השמור לדורי דורו' רק שבת כדאמרן הלכך פתח ראש הפרשה זו בויקהל להורו' כשם שאמר משה פרשה זו בהקהל לכל האנשים והנשים יחד ולא נשאר בהם אחד כמשמעו' הפסוק את כל עדת בני ישראל כך ילמדו ממך דורות הבאי' להקהיל קהילו' גדולות דוקא כו' כי אינו דומה זכות מועטין העוסקי' בתורה למרובין העוסקים בתורה כדפרש"י בר"פ בחקותי והא דנקט במדרש הנז' איסור והיתר כבר היה אפשר לומר כיון שאחז"ל בברכות מיום שחרב ב"ה אין להקב"ה בעולם הזה אלא ד' אמות של הלכה וכבר נתבאר לעיל שאחר שחרב המשכן לא נשאר לנו מה שיכפר על עון העגל רק שבת דהיינו מה שעוסקי' בת"ת הלכך נקט דוקא איסור והיתר שהן גופי הלכות אבל לפי זה אינו מיושב יפה למה נקט כפל ד"ת אסור והיתר לכן נ"ל דלכך נקט ד"ת אסור והיתר מפני שהיו רגילין בזמן חכמי המשנה והגמרא לדרוש בתוך ד"ת דיני איסור והיתר כדפרש"י בהדיא ר"פ כל כתבי גבי מפני מה אסרו לקרות בכתובים מפני בטול בית המדרש וז"ל דמשכי לבא ובשבת היו דורשין דרשה לבעלי בתי' שעוסקי' במלאכה כל ימות החול ובתוך הדרשה היו מורין להם הלכות איסור והיתר וטוב להן לשמוע מלקרו' בכתובי' עכ"ל ועתה אתה ברוך יי' המשכיל אחרי הודיעי אותך את כל זאת צא ולמד כמה תגדל אשמת המשתעשעים ביו' השב' לקרא בספרי סיפורי מלכים ומלחמותיהם ומתאנים לומר כי הוא עונג שבת ויותר מהמה יש בני אדם מתקבצים בשבתות ובמועדי' תחת כל עץ רענן יושבי׳ בצלו באות נפשם שאפו רוח כתות כתות וחבורות חבורות כת לצים כת מספרי לשון הרע כת דוברי נבלה זולת דברים המסתעפים שאדם דש בעקביו פן ישלח ידו בהיותו תחת העץ תח' האילן ולקח עלה מגפן ונובלות מתאנה או יעקר מעשב הארץ אשר הוא יושב בה ובבלי דעת את השבת הוא מחלל ומורם מזה כיוצא בזה ומה מתקו דברי ר' משה אלשיך ז"ל שגם הוא קרא תגר עליה' באריכות וכתב שעל כל אלה צותה התור׳ ברמז פה לא תבערו אש בכל מושבותיכם והוא במה שידענו שעון עצמו אשר יעשה הוא כח הטומאה המעותד לדונו בגיהנ' והוא בהעוותו מתייחס למבעיר אש חלק אשר לו בגיהנם כי אשמתו הוא אש שלהטה מסביב ע"כ תכפול רעת אשר עושה עביר' ביום שבת שבו אש גיהנם נח ומצטנן והוא יבעירנו ומה גם שכופה את הנפש יתירה שבו לעשות על ידה כח טומאה לישרף בו וזהו מאמרו יתברך באומרו לא תבערו אש וכו' והוא כי כל איש יש לו מדור מיוחד בגיהנ' כאשר לו בג"ע כמאמרם ז"ל כל אדם יש לו חלק בג"ע וחלק בגיהנם זכה וכו' ועל זה אומר הוא ית' על המחלל שבת או עובר עבירה זולתה בשבת שיתו לבכם ולא תבערו אש בכל מושבותיכם אשר לכם בייחוד לכל אחד בגיהנם ביום שבת כי קדוש היום ואתם מבערים בו אש הטומאה ביום שאדרבה אור גיהנ' מצטנן וניתש כח טומא' גיהנם בו ומה גם בהיותכם בנפש יתירה עליונה הבאה לרחמכם ותטמאוה כו' עכ"ל ור"י בעל העקידה ז"ל פי' בדרך מליצה זה הפסוק לא תבערו אש בכל מושבותיכ' שהוא מדבר באש המחלוקת הבא מצד הקנאה אשר היא כאש בוערת לחרחר ריב וביותר ביום השבת שהם פנוים ממלאכה ואל זה כוונו חז"ל דרך רמז הבערה זו לחלק יצאת היינו לחלק בין לבות בני אדם מצד הקטטות ומריבת הגורמים פירוד הלבבות כמו שנא׳ חלק לבם וי"א ללאו יצאת היינו המחזיק במחלוקת עובר בלאו דלא יהיה כקרח וכעדתו והמבעיר אותו עובר בלאו דלא תלך רכיל וכבר הארכתי בספרי באר מים חיים סי' ד' ע"ש:

רש"י ויקהל משה למחרת י"כ כשירד מן ההר כו' י"מ שכתב וז"ל יש להקשות למה לא צוה על מלאכת המשכן מיד ברדתו מן ההר בי"כ שהרי בי"כ ירד מן ההר דלא כי"א שלא ירד מן ההר עד למחרת י"כ כאשר הוכיח הריט"בא ודחה דעת זו בפרק יש נוחלין ולמה דחה אותה ליום המחרת ועוד מהו שפרש"י למחרת י"כ כשירד מן ההר הל"ל ממחרת י"כ כלשון הכתוב ונראה ליישב כי מיד ברדתו מן ההר היה רוצה לצוות אותם על נדבת המשכן והם לא רצו לשמוע כי אמרו איך נתנדב כי רבים יש בידם ממון שאינו שלהם ומה להם כי יתנדבו מן הגזל ממון שאינו שלהם ורבים אף כי רצו להתנדב מממונם ביד אחר הוא ואינם יכולין להוציא תשפוט תחלה בין איש לרעהו ואז יתנדב כל אחד משלו ולא מן הגזל והשיב להם משה אין דנין בי"ה אבל היו נכונים למחרת ואז אשפוט אתכם וזהו ויקהל משה למחרת י"כ כלומר למחרת י"כ יהיו נקהלים אבל הצווי היה כשירד מן ההר כאלו אמר כשירד מן ההר הקהיל אותם שיהיו נכונים ליום המחרת דאם לא כן הל"ל למחרת י"כ אחר שירד מן ההר מהו כשירד מן ההר אלא הצווי היה מיד שיקהלו למחר' ואז ממחרת וישב משה לשפוט את העם ואחר כך צוה על מלאכת המשכן ודיוקו של רש"י הוא דלמה אמר ויקהל במצוה זו יותר מכל המצות אלא לאשמועינן כשירד מן ההר ציוה שיקהלו למחרת לא כשאר מצוה שהיה אומ׳ להם מיד בהקהילם ואח"כ ק"ל הרי משמעות לשון משמע שהקהיל אותם היינו כדי להגיד להם מיד לזה כתב והוא לשון הפעיל שאינו אוסף אנשים בידים אלא הן נאספים ע"פ דבורו וא"כ שפיר שייך לומר שציוה ביום רדתו שיקהילו למחר א"נ ה"פ כלומ' ועכשיו ניחא שויקהל הוא לשון הפעיל שהן נאספי' ע"פ דבורו ובזה ניחא שמהפך רש"י ופי' שלא על הסדר וניחא נמי מה שהקש' הרא"ם למה פי' פה יותר מבכל התור' דכתי' הקהל הקהילו ולא פי' בם ל' הפעיל לפי שבכל התורה מה איכפת לן אם הוא לשון הפעיל או לשון פועל אבל פה שפי׳ שביום רדתו צוה שיקהלו למחר א"א לפרש אם לא שהוא לשון הפעיל שנאספים על פי דבורו עכ"ל ונראה לי שהקושיא מעיקרא ליתה ובנפול היסוד יפול כל הבנין ארצה מפני שי"ל שכן נצטווה משה מפי הגבורה שיאמר מתחילה בי"כ שליחתו של מקום אל אהרן והנשיאים ואחר כך אל כל בני ישראל שיצאו לקראתו לקבל פניו ברדתו מן ההר כדפרש״י לעיל בס"פ כי תשא בפסוק וידבר משה אליהם ולפי שלא היו באים באותו פעם הנשי' לפיכך הוצרך משה להקהיל כל עדת בני ישראל האנשים והנשים כשבא לצוות על מלאכת המשכן כי גם הנשים הביאו נדבה וגם היו עוסקים במלאכת המשכן כמפורש בפ' ויבואו האנשים על הנשים כל נדיב לב וגו' וכל אשה חכמת לב בידיה טוו וגומ' ולא היה לו פנאי להקהיל את כולם בי"כ לפי' לא צוה על מלאכת המשכן מיד ברדתו מן ההר בי"כ עד למחרת י"כ כן נ"ל:

ב

רש״י הקדים להם אזהרת שבת לצווי מלאכת המשכן כו' מה שיש לדקדק בזה פירשתי לעיל בפ' כי תשא ע"ש:

ג

רש"י לא תבערו אש יש מרבותינו אומרים הבערה ללאו יצאת וי"א לחלק יצאת כתב הרא"ם ז"ל וא"ת מנ"ל לרבי יוסי ורבי נתן לומר דקרא דלא תבערו ללאו יצא ולחלק יצא אי משום דהבערה בכלל לא תעשה כל מלאכה היתה ולמה יצאת הא אצטריך למכת' קרא דלא תבערו משום בכל מושבותיכם דדרשינן מינה בפ"ק דיבמות ובסנהדרין מושבות דכתב רחמנא בשבת למה לי והלא שבת חובת הגוף היא וחובות הגוף נוהגת בין בארץ בין בחוץ לארץ משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד לפי שנא' וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת שומע אני בין בחול בין בשבת ומה אני מקיים מחלליה מות ימות בשאר מלאכות חוץ ממיתת ב"ד ת"ל לא תבערו אש בכל מושבותיכם ולהלן הוא אומר והיו אלה לכם לחקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם מה מושבות האמורות להלן במיתת ב"ד אף מושבות האמורו׳ כאן במיתת ב"ד ואמר רחמנא לא תבערו כבר תירצו התוספות דה"מ למכתב בלישנא אחריתי ולא לכתוב לא תבערו. ולא הבנתי פירושו כי אם כוונו לומר שה"ל לכתוב במקום הבערה מלאכה משאר מלאכות דשבת ובה יכתוב בכל מושבותי' ללמד שאין מיתת ב"ד דוחה שבת ואכתי שפיר הוו דרשי לה ר' נתן ור' יוסי כפי מה שדרשו בהבערה למר ללאו יצאת ולמר לחלק יצאת דמ"ל הבערה מה לי שאר מלאכות ושמא י"ל שכוונתם לומר שה"ל לכתוב בכל מושבותיכם בלאו דלא תעשה כל מלאכה דמיירי בכל מלאכות דשבת לומר מה להלן במיתת ב"ד אף כאן במיתת ב״ד ואמר רחמנא לא תעשה כל מלאכה דהשתא לא שייך לומר למה יצא אך קשה דבשילהי פ"ק דשבת במתני' דמאחיזין את האור במדורת בית המוקד אמרו מה"מ אמר רב הונא לא תבערו אש בכל מושבותיכם בכל מושבותיכם אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר במדורות בית המוקד ואי לאו לא תבערו ליכא למדר' מינה אבל אתה מבעיר במדורו' בית המוקד והתו' תרצו בזה דמשום דרשא דאבל אתה מבעיר במדורות בית המוקד לא היה צריך למכתב לא תבערו כלומר שאין הדרשה הזאת דרשה גמורה אלא אסמכת' בעלמא שהרי הטעם שאמרו מאחיזין את האור במדורת בית המוקד ולא בשאר המדורות אינו אלא משום גזירה דשמא יבא להבעיר לאחר שתחשיך ובמדורת בית המוקד ליכא למגזר דכהנים זריזין הן וכיון שאסרו בשאר מדורות אינו אלא מדבריהם עכ"ל שהדרשה הזאת שדרשו מקרא דלא תבערו אש בכל מושבותיכם אבל אתה מבעיר במדורת בית המוקד אינה אלא דרך אסמכתא א"כ משום הך דרשה לא הוה צריך למכתב קרא דלא תבערו עכ"ל: ואני אומר אחר אלף מחילות מעצמותיו הקדושים לא כן אבי ח״ו פה קדוש יאמר דבר זה הלא כל מה שפי' על דברי התוס' מראש ועד סוף בודאי מעולם לא עלה על דעתם ולא על מחשבתם כי מ"ש בראשונה וז"ל ושמא י"ל שכוונתם לומ' שה"ל לכתוב בכל מושבותיכם בלאו דלא תעשה כל מלאכה וכו' וביאור דבריו שה״ל לכתוב בכל מושבותיכם במקום אחר אצל לא תעשה כל מלאכה ולא ה"ל לכתוב לא תבערו כלל וא"א לפרש כן דברי התו׳ כי אין לשון התוספות סובל זה הפי' כלל ועיקר דמדכתבו דה"מ למכתב בלישנא אחריתא וכו׳ משמע שאינם תולין החסרון במה שה״ל לכתוב בכל מושבותיכם במקום אחר ולא כאן דא״כ לא ה"ל לסתום אלא לפרש כי מקום אחר מאן דכר שמיה אלא ודאי שר"ל דה"מ למכתב כאן בקר' זה גופיה לא תעשו מלאכה בכל מושבותיכ׳ דהוה מיירי בכל מלאכה דשבת והוה דרשינן מה להלן במיתת ב"ד אף כאן במיתת ב"ד והא דכתבו התו׳ אח"כ ומשו' דדרשינן בפ"ק אבל אתה מבעיר כו' לא הוה צריך למכתב לא תבערו קאי אדלעיל מיניה ור"ל דלא תימא דעל כרחך לא הוה מצי למכתב לא תעשו מלאכה בכל מושבותיכם במקום לא תבערו משום דדרשינן בפ"ק אבל אתה מבעיר כו' דאפילו אי הוה כתיב לא תעשו מלאכה בכל מושבותיכם נמי הוה דרשינן מיניה הך דרשה דפ"ק בכל מושבותיכם אי אתה עושה מלאכה אבל אתה עושה מלאכה במדורת בית המוקד ואעידה לך שני עדים נאמנים שכן היא כוונת התוספות מפי בעלי התוספות גופייהו שכתבו כן בהדיא בב' מקומות אחרים הלא המה בפ' אחד דיני ממונות גבי מושבותיכם מת"ל כתבו וז"ל והא דדרשינן בספ"ק דשבת בכל מושבותיכם אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר במדורת בית המוקד היינו משום דכתיב מושבותיכם ולא כתב מושבו' וכ"ת כולו להכי הוא דאתא א"כ לכתוב בכל גבולכם אלא מדכתיב לשון מושבו' דרשינן ב"ד וא"ת כוליה לב"ד ולההוא דשב' הוא דאת' ומנ"ל לר"י ללאו ולר"נ לחלק וי"ל מדכתיב לא תבערו ולא כתיב לא תעשו מלאכה בכל מושבותיכם דהוה דרשינן ב"ד וההיא דשבת אבל אתה עושה מלאכה במדורת בית המוקד עכ"ל וכ"כ התוספות בפ"ק דיבמו' וז״ל וא"ת והיכי דרשינן ללאו או לחלק כיון דאיצטריך לא תבערו למיתת ב"ד דלא דחי שבת וי"ל דדרשינן מדכתיב הבערה דאי למיתת ב"ד לחוד אתא ה"ל למכתב לא תעשו מלאכה בכל מושבותיכם עכ"ל ואין זה דבר חדש בעיני דאשתמיטתיה מיניה דברי התוס' האלה כי כבר הראיתי לך כהנה וכהנה בהרבה מקומות אמנם נפלאתי הפלא ופלא על מ"ש פי' על מ"ש התו' בפ׳ כלל גדול תירוץ על קושיא השנייה דמשום דרשה דאבל אתה מבעיר במדורת בית המוקד לא הוי צריך למכתב לא תבערו כלומר שאין הדרשה הזאת דרשה גמורה אלא אסמכתא בעלמא שהרי הטעם וכו' וא"א לפרש כן דברי התו' שהרי בגמרא ספ"ק דשבת קאמר ומאחיזין את האור וכו' מה"מ אמר רב הונא לא תבערו אש בכל מושבותיכ' בכל מושבותיכם אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר במדורת בית המוקד מתקיף לה רב חסדא א"ה אפי' בשבת נמי אלא אמר רב חסדא קרא כי אתא למשרי אברי׳ ופדרי' הוא דאתא וכהנים זריזי׳ הן כו׳ הרי קמן מבואר מסקנת תלמוד ערוך דהך דרשה דאבל אתה מבעיר במדורת בית המוקד אין לה קיום והעמדה כלל ועיקר אפילו דרך אסמכתא בעלמא מכח קושיות רב חסדא דלעיל וקרא כי אתא למשרי אברי' ופדרי' הוא דאתא ודרשה גמורה היא כמו שכתבו שם התוספות וז"ל וקשה דהתם מפיק ליה ביומא מבמועדו ואפילו בשבת והכא מפיק ליה ממושבותיכם ונראה דעיקר דרשה מבמושבותיכם והתם נקט במועדו ואפילו בשבת אגב דבעי למנקט במועדו ואפי' בטומאה וע"ק והא במושבותיכם אצטריך לשריפת בת כהן דלא דחיא שבת כדדרשינן בפ"ק דיבמות ובפ' א׳ דיני ממונות נאמר כאן במושבותיכם כו' (אך) [אף] מושבות האמור כאן כו' וי״ל דהכא מכם דריש מדכתיב מושבותיכם ולא כתיב מושבות עכ"ל ומכאן תבין דמ"ש התוספות בפ"ק דיבמות גבי מושבות דכתב רחמנא למה לי וז"ל והא דדרשינן בפ"ק דשבת בכל מושבותיכם אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר במדורת בית המוקד היינו משום דה"ל לכתוב מושבו' וכתיב מושבותיכ' כו' וכן מ"ש בפרק אחד דיני ממונות שהבאתי לעיל אגב שיטפיה נקטו לשון זה אבל אתה מבעיר במדור' בית המוקד אבל לקושטא דמילתא כוונתם לומ' אבל אתה מבעיר במקדש אברים ופדרי' כיון שכן מסיק הגמרא כמו שנתבאר ואפילו לפי מה שעלה על דעת הרא"ם ז"ל קשה נהי שאין הדרשה הזאת דרשה גמורה אלא אסמכתא בעלמא שהרי הטעם כו' מ"מ ע"כ צריך אתה לומר דלעניין למשרי אברים ופדרים היא דרשה גמורה כמו שכת' התוספות בהדיא שהבאתי לעיל א״כ מאי תרצו התוס' הלא אכתי קשה והלא אצטריך למכתב לא תבערו משום סיפא דקרא דכתיב בכל מושבותיכם דדרשינן מיניה אבל אתה מבעיר במקדש אברים ופדרי׳ לכן נ"ל ילמד סתום מן המפורש דמה שסתמו התוספות כאן בפרק כלל גדול ילמד ממה שפירשו בפ' א' דיני ממונות שהבאתי לעיל שהרי אתה רואה מפורש שתרצו שם כל הב' קושיו' של הרא"ם דלעיל בתירוץ אחד אע"פ שכאן בפר' כלל גדול לא ערבינהו כל הב' קושיו' בפעם אחת אין בכך קפידא כי יותר טוב להשוותם ולהסכי' דברי התו' כי מסתמא הכל מרועה אחד נתנו לכן נ"ל דמ"ש התוספות ומשום דדרשינן בפ"ק אבל אתה מבעיר כו' לא הוה צריך למכתב לא תבערו ר"ל דמשו' הא דדרשינן בפ"ק אבל אתה מבעיר כו' ה"ל למכתב לא תעשו מלאכה בכל מושבותיכם ולא הוה צריך למכת' לא תבערו וכבר היה אפשר לפר' דברי התו׳ דבפ׳ כלל גדל בדרך אחר אבל מאח' שראיתי שכתבו התו׳ ג"כ בפ"ק דיבמו' שהבאתי לעי' אז אמרתי ע"פ שני עדי' יקו' הדב' והרבה יותר מכל הא דלעיל פליאה נשגבה בעיני לא אוכל לה על מ"ש התו׳ בפ"ק דיומא גבי ואחת לשכת בית המוקד וז"ל ופי' ר"ח דב׳ בית המוקד היו ליטול מהם אש לצורך המזבח שמצוה להביא מן ההדיוט ששנים היו שאם יכבה האחד יביאו מן השני ואע"ג דאכתי הואי מערכה לקיו' האש לקמן בס"פ טרף בקלפי שמא שלשתן היו צריכות לקיום האש מב׳ בתי המוקד יקחו מן המערכ' שעשוי' לכך וכפירושו משמע בפ״ק דשבת ומאחיזין האור במדור' בית המוקד מ"ט בכל מושבותיכם אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר במדורת בית המוקד משמע דלפי שהוא צורך המזבח יכול להבעיר בשבת ורש"י פי' לפי שהכהנים הולכי' יחיפים דבעינן שלא יהא דבר חוצץ בינו לרצפה כדאיתא בפ״ב דזבחים היו שני בתי המוקד ואש של מערכ' לקיום האש וצ"ל לפירושו דהתירו להבעיר האש במדורת בית המוקד אף על גב דלא הוה צורך מזבח כיון דבעזרה הוא לא קרינן ביה בכל מושבותיכ' עכ"ל ועתה אתה המשכיל ברוך יי' השקיפ' ממעון עיונך וראה איך כתבו משמע דלפי שהוא צורך המזבח יכול להבעיר בשבת שהרי אין זה אמת שהרי בהדיא במשנה תנן ומאחיזין את האור במדורת בית המוק׳ עם חשיכה דמשמע אבל לא בשבת עצמו עד שמפני כך הקשה רב חסדא א"ה אפילו בשבת נמי ומסיק קרא כי אתא למשרי אברים ופדרי' הוא דאתא וכהני' זריזי' הן כו' וע"ק איך כתבו דצ"ל לפירושו של רש"י דהתירו להבעיר אש במדורת בית המוק' אע"ג דלא הוה צורך מזבח כיון דבעזרה הוא לא קרינן ביה בכל מושבותיכם עכ"ל שהרי רש"י גופיה פי' בהדיא להפך בפ״ק דשבת גבי למשרי אברים ופדרים הוא דאתא וז"ל אברים ופדרי' הוא דאתא להתיר את הקטירן כל הלילה אבל מדורת בית המוק' שאינה צורך גבוה אלא צורך כהנים לא הותרה וסמוך לחשיכה היינו טעמא דלא גזור משום דכהנים זריזים הם שכולם היו בני תורה וחרדים ונזכרים ולא אתי לחתויי משתחשך עכ"ל הרי אתה רואה מפורש שכתב אבל מדורת בית המוקד שאינה צורך גבוה אלא צורך כהנים לא הותרה כו' ואף אם נדחוק ונאמר שלא היה גורסין בגמרא מתקיף לה רב חסדא א"ה אפי' בשב' נמי אלא אמר רב חסדא קרא כי אתא כו' מ"מ קשה איך לא הרגישו הם בקושיית רב חסדא דלעיל א"ה אפילו בשבת נמי כו' הלא הקושיא היא חזקה כחומה של ברזל ולית לה תירוץ כלל וצ"ע רב ועדיין צריכין אנו למודעי דמתוך סוגיי' הגמר׳ בפ"ק דיבמות ובפ' אחד דיני ממונות משמע בהדיא דעיקר קרא של לא תבערו אש כו׳ אצטריך אי ללאו אי לחלק ולא ילפינן כל שאר דרשות שאין מיתת ב"ד דוחה שבת וכן אבל אתה מבעיר בבית המוק' אלא מייתורא דמושבות מדאמרינן דתנא דבי ר"י לא תבערו אש בכל מושבותיכם מת"ל [מת"ל] אי לר"י ללאו אי לר"נ לחלק ומסיק תנא מושבו' קא קשיא ליה מושבו' מת"ל מכדי שבת חובת הגוף היא כו' וכ"כ שם התוספו' בהדיא בפ"ק דיבמות בד״ה מושבו' דכתב רחמנא למה לי ולכן יש לתמוה טובא על ספר החינוך דמשמע מדבריו דעיקר קרא של לא תבערו אש אצטריך למיתת ב"ד שאינו דוחה שבת דוק ותשכח ולא ידעתי למה לא פרש"י כלום על מושבותיכם מת"ל מכדי שבת חובת הגוף הוא כו' ואי משום שהוא נדרש להרבה פנים הנז' בדברי התו' דלעיל מה בכך דמ"מ ה"ל לפרש להרבה פנים נדרש כו' כדפי' על לא תאכלו על הדם להרבה פנים נדרש כו' כך כתבתי במהדורא קמא ועכשיו במהדורא בתרא בא לידי ספר ג"א וראיתי שגם הוא דחה בשתי ידים לפי' הרא"ם ז"ל מראש ועד סוף מכח הטעמי' שכתבתי ושמחתי שכוונתי לדעת הגדולים אך הוא פי' דברי התו' דפ׳ כלל גדול הנז' בדרך אחר וז"ל ותרצו התוספו' דהוה למכתב בלישנא אחרית' ולא למכתב לא תבערו והקשה הרא"ם על תירוץ התוספו' דמ"ש הך לישנא דלא תבערו מלשון אחר ופי' הרא"ם דה"מ למכתב בכל מושבותיכם אצל לא תעשה כל מלאכה ולא למכתב לשון לא תבערו בפני עצמו ואין פי' הרא"ם נכון דאין לשון התוספו' סובל זה דהא אמרו דה"מ למכת' בלשנ' אחרית' וכוונתם לומר דה"ל לכתוב לא תמיתו בשבת כיון דעיקר הכוונה שבא להזהיר על מיתת ב"ד והלא אף בלא תבערו יש מלאכ' שהרי כל מיתה היא מלאכה משום נטילת נשמה דאל"כ ידונו ב"ד דין חנק בשבת ולמה הזהיר על שריפה דוקא אמנם בפ"ק דיבמות שם פירו' התו' דה"ל למכתב לא תעשה מלאכה בכל מושבותיכם פי' ולמה בא להזהיר דוקא על הבער' שרפת בת כהן לכתוב לא תעשה כל מלאכה בכל מושבותיכם דבכלל זה כל המיתו' כיון דהוא בא להזהיר על מיתת ב"ד ה"ל להזכיר מיתת ב"ד עצמה שיש בה מלאכה והיא נטילת נשמה ולמה תלה בלא תבערו שהוא מלאכה אחרת והוה מוקמינן קרא במיתת ב"ד מדכתיב גבי בכל מושבותיכם ולכך קרא לגופיה הוא ג"כ ועו' הקשו התו' דהא עדיין קרא דלא תבערו צריך להא מלתא דדרשינן בשלהי פ"ק דשבת ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד אמרו שם מה"מ אמ׳ רב הונא לא תבערו אש בכל מושבותיכם בכל מושבותיכם אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר במדורת בית המוק' ותרצו התוס' דמשום דרשה דאתה מבעיר במדורת בית המוק' לא הוי שייך למכתב לא תבערו ע"כ ופי' דברי התו' דקר' ללאו אתא למילף אסור ולא להתיר בלבד דא"כ ה"ל למכתב היתר תבערו אש במקו' הקודש אבל מדכתי' לא תבערו קרא לגופיה אתא למילף איסור ולא למילף היתר והרא"ם פי' דברי התוס' מה שלא עלה על דעתם דבשביל כך לא הוה צריך למכת' לא תבערו דהא מאחיזין את האור במדורת בית המוק׳ אינו אלא מדרבנן דהא אין זה אלא איסור דרבנן בגבולין דאסור להדליק סמוך לחשיכה שמא ידליק בשבת וכה"ג מותר במדורת בית המוק' וא"כ קרא לאו להכא הוא דאתא עכ"ל ואני שמעתי ולא אבין היאך אפשר לפרש מ"ש התו' דה"מ לכתוב בלישנא אחריתא שר"ל דה"ל לכתוב לא תמיתו בשבת כיון דעיקר הכוונה שבא להזהיר על מיתת ב"ד דא"כ קשה על התוס' דלמא משום דרשה דאבל אתה מבעיר במקדש אברים ופדרים הוצרכה התורה לכתוב לא תבערו וכן קשה על מה שפי' על דברי התו' דמשום דרשה דאתה מבעיר במדורת בית המוק' לא הוה צריך למכתב לא תבערו ר״ל דקרא ללאו אתא למילף איסור ולא להתיר בלבד דא"כ ה"ל למכתב היתר תבערו אש במקום הקודש כו' הלא א"א למכתב תבערו אש במקום הקודש דא"כ מניין שאין מיתת ב"ד דוחה שבת שהרי התו' כל עצמם שקלי וטרי בכך שצריך לכתוב לשון דנוכל ללמו' ממנו תרווייהו דרשות שאין מיתת ב"ד דוחה שבת וגם אבל אתה מבעיר כו' ולפי דעתי אלו ראה הרב הגדול ז"ל הנ"ל בזמן שכתב דבריו לדברי התו' בפ' אחד דיני ממונות שהבאתי לעיל לא הוה כתב מה שכתב ועו' שהוא כתב בהעתיק לשון התו' לא הוה שייך למכתב לא תבערו ולכן פי' מה שפי׳ אבל לפי לשון התו' שכתוב בספרים דידן כמו שהעתיק הרא"ם ז"ל לא הוה צריך למכת' לא תבערו גם הלשון אינו סובל פירושו דוק ותשכח כן נ"ל. אחר זמן רב שכתבתי זה בא לידי ספר אמרי שפר וראיתי שגם הוא פי' את דברי התוספות דפרק כלל גדול הנז' כדברי ממש ושמחתי כי נחני אלהים בדרך אמת:

ד

זה הדבר אשר צוה יי' לאמר כו' י"מ שכתב וז"ל וא"ת למה הוצר' משה להודיעם כאן יות' שצוה הב"ה להודיע׳ יותר מכל המצות וי"ל היו בושים מעון העגל והיו מתייראין שלא יקבל תרומת נדבתן לכן אמר להם שמפי הב"ה נצטווה עכ"ל וקשה לי מה יאמר בפסוק זה הדבר אשר צוה י"י האמור גבי שחוטי חוץ בפ' אחרי מות וכן גבי נדרים האמור בפ' מטות:

כב

ויבואו האנשים על הנשים כו' מה מתקו דברי בעל תולדות יצחק שפי' וז"ל שהאשה א"א לתת לה תכשיטיה אם הביאתם מבית אביה וכ"ש אם נתנם הבעל לה וגם הבעל א"א לתתם לאחרים שהרי נתנם לה ולכן הסכימו האנשים עם הנשים שיתנו תכשיטין שלהן אבל מפני כבוד בעליהן שיוליכום האנשים בידם ומהם יקבלו התכשיטין וז״ש ויבואו האנשים עם הנשים שכך הסכימו בעל ואשתו אבל האנשים הביאום וז"ש כל נדיב לב הביאו חח ונזם וראיה לזה הפי' שאמר כל איש ואשה אשר נדב לבם אותם להביא לכל המלאכה אשר צוה יי' הביאו בני ישראל נדבה ליי' שהיה מספיק שיאמר כל איש ואשה אשר נדב לבם אותם להביא לכל המלאכה אשר צוה י"י הביאו ועוד אחר שאמר נדבה לי"י מה צורך בני ישראל אלא הביאו נדבה לי"י אלא ודאי הכוונה כל איש ואשה הסכימו להביא התכשיטי' אבל בני ישראל הביאום בידם וכל איש אשר נמצא אתו תכלת וארגמן ותולע' שני הביאו וכל אשה חכמת לב בידיה טוו ויביאו מטווה את התכלת ואת הארגמן וכל הנשים אשר נשא לבן אותנה בחכמ' טוו את העזים הכוונה שיש ג' מיני נשים א' שאינן חכמות והן עשירות ויש חכמות לא עשירו' ויש שיש ב' שלימיו' חכמה ועושר כנגד הנשים שאינן חכמות לדעת מלאכות דקות והם עשירות אמר וכל איש אשר נמצא אתו תכלת וארגמן כלומ' תכלת וארגמן בלא טויה ונשותיהם אינם יודעות לטוות הביאוהו בלא טויה וכנגד הנשים החכמות והעשירות בידיה טוו ויביאו מטוה את התכלת וכנגד החכמות ואינן עשירות אמר וכל הנשים אשר נשא לבן אותנה בחכמ' טוו את העזים מה שהביאו העשירות ולא חכמות:

רש"י חח הוא תכשיט של זהב עגול נתון על הזרוע והוא הצמיד י"מ שכת' עליו וז״ל ורש"י פי' שהוא מין צמיד מלתא בלי טעמא וכן מה שהוסיף לפרש שהוא תכשיט זהב מיותר דהרי בהדיא כתיב בקרא וצ"ע עכ"ל ואני אומר שרי ליה מאריה שחשד לרש"י ז"ל שיפרש מילת' בלי טעמא ובאמת טעמא רבה יש לו לרש"י ז"ל והוא מפני שראה שת"א על חח שירין כמו שתרגם על ושני צמידים על ידיה בפ' חיי שרה אע"פ שת"א על וצמיד בפ' מטות שיבכין היינו משום דכתיב גביה אצעדה שתרגומו שירין ומה שהוסיף רש"י לפרש שהוא תכשיט זהב כו' כל עצמו לא כוון לומר רק שהוא תכשיט וזה אינו מפורש בקרא:

כה

וכל אשה חכמת לב בידיה טוו כתבו המפרשי' יש מקשים מהו החכמה שבידיה טוו ויש מתרצים כי איך היו טוו הלא מעשי ידיה לבעלה ע"כ אמר וכל אשה חכמת לב שיודעת לומר איני נזונ׳ ואיני עושה בידיה טוו כי אז מעשי ידיה לעצמה וז"ש נמי בידיה וכי ברגליה טוו מאי בידיה אלא רמוז בידיה שמעשה ידיה לעצמה וי"מ כי יש ב' מיני צדקה יש מתנדבים שקונין דבר מן השוק או שוכרים לעשות דבר לצדק' ויש שעושי' אות' בעצמ' אף כי עשירי' המה ודרך עשירו' שלא להטריח בעצמם רק שוכרי׳ לפעול להם מ"מ לדבר מצוה עושים בעצמם כי יותר שכר הוא להם חלף עבודתם ע"כ אמ' וכל אשה חכמת לב שיודעות מתן שכר של מצוה אז בידיה טוו ולא היו שוכרין לעשות:

ל

רש"י חור בנה של מרים היה כתב מורי הגאון מהר"ם יפה ז"ל מקשין למה המתין רש"י עד כאן למה לא פרש״י כ"ז למעלה בפ' כי תשא כשאמר לו הש"י למשה ראה קראתי בשם בצלאל וגו' ונ"ל שרש"י רוצה לתרץ כאן קושיא בכתוב זה שיש לדקדק למה אמר משה לישראל ראו קרא י"י בשם בצלאל וגו' דראו משמע כאלו נמלך עמהם אם יסכימו שאמר להם דרך הכנעה וענוה ראו קרא י"י וגו' כלומ' שמא תאמרו עלי מה זה שאתה מרי' ומגבי' את בצלאל למעלה גדולה כזו שיהיה אומן על כל האומני' במלאכ' חשוב' והגדול׳ הזאת שהוא משכן לי"י ית' והוא עודנו נער רך בשנים שלא היה עדיין י"ג שנה כידוע כשנחשוב שנותיו עד כלב אביו של חור כמו שמביא הרא"ם ז"ל לכך אמר להם משה אתם ראו כי קרא אלהים בשמו כלומר אתם בעצמכם תנו השגחתכם עליו וראו והתבוננו בחכמתו הגדולה ותראו שראוי הוא ולכך קרא י"י בשמו ומקשה רש"י למה עשה משה כל זה דבשלמא למעלה גבי הש"י שאמר למשה כך ראה קראתי בשם בצלאל דמשמע ג"כ שנמלך בו במשה שיראה שהוא ראוי לכך אין להקשו' זה מה הוצרך הש"י לומר כן שזהו מדתו וענותנותו ית' שנמלך בפמליא שלו ומשה ע"ה כאחד מהם אבל משה כשהגיד זה לישראל שבחר הש"י בבצלאל מה הוצרך להמלך בהם ולומר להם ראו קרא י"י וגו' אם הוא צווי הש״י לבחור אותו לאומן על האומנים בע"כ יקבלוהו ישראל לאומן על האומנים וזה מתרץ רש"י שהוצרך משה לומר כן שחור בנה של מרים הוה והיה חושש משה פן יחשדוהו קצת מהם ויאמרו מעצמך אתה בוחר בו ולא בשליחותו של מקום רק מחמת שהוא בן בנה של מרים אתה מגביהו בגדולה זו לכך התחיל דרך פיוס לפייסם ואמר ראו אתם בעצמכם שהוא ראוי לכך ובשליחותו של מקום אני עושה זה כו' עכ"ל ובלי ספק שלא ראה מורי ז"ל דברי התנחו' בזה דאלו ראה לא הוה כתב שהיה חושש משה פן יחשדוהו קצת מהם ויאמרו מעצמך אתה בוחר בו ולא בשליחותו של מקום כו' שהרי בהדיא אמר בתנחומא שחשדוהו ישראל בכך ואמרו לו מעצמך אתה בוחר בו ולא בשליחותו של מקום וז"ל כשירד משה אמ' להם בצלאל התחילו ישראל מרננים על משה ואמרו לא אמר הקב"ה למשה לעשות את המשכן ע"י בצלאל אלא משה מעצמו ממנה אותו על שהוא קרובו משה מלך ואהרן אחיו כהן גדול וזה שליט על מלאכת המשכן כל הגדולה הזו מבקש משה לבזוז ואמר להם משה אני לא עשיתי כלום מדעתי אלא הב"ה אמ' והוא מראה להם ראו קרא י"י בשם בצלאל כו' ואף גם זאת אשתמיטתיה מיניה תלמו' ערוך ברור מללו בברכות פ' הרואה א"ר יצחק אין מעמידין פרנס על הצבו׳ אא"כ נמלכי' בצבור שנ' ראו קרא י"י בשם בצלאל א"ל הקב"ה למשה משה הגון עליך בצלאל א"ל רבש"ע אם לפניך הגון לפני לכ"ש א"ל אע"פכ לך אמור להם הלך ואמר להם לישראל הגון עליכם בצלאל אמרו לו אם לפני הקב"ה ולפניך הוא הגון לפנינו לא כ"ש כו' א"כ מ"ש מורי הגאון ז"ל שקשה לרש"י אבל משה כשהגיד זה לישראל שבחר הק"בה לבצלאל מה הוצרך להימלך בהם ולומר להם ראו קרא י"י וגו' אם הוא ציווי הש"י לבחור אותו לאומן כו׳ הקושיא מעיקרא ליתה שהרי קמן מבואר שציוה הב"ה למשה להימלך עם ישראל ולומר להם ראו קרא י"י בשם בצלאל משום שאין מעמידין פרנס על הציבור אא"כ נמלכים בצבור וגם התירוץ של מורי הגאון ז"ל אין לו קיום והעמדה כלל ועיקר משו' דמשמע לפי דבריו לולא שחור בנה של מרים היה והיה חושש פן יחשדוהו ויאמרו מעצמך אתה בוחר בו מחמת שהוא בן אחותך מרים לא היה נמלך בהם ובאמת הא ליתא לפי הטעם הנז׳ בגמ' הנז' וליישב קושייות מורי הגאון ז"ל דלעיל שערי תירוצים לא ננעלו כבר כתב בזה הרג"א וז"ל חור בנה של מרים יראה שפי' זה כאן משום דמביא ראיה על פי' הנז' למעלה דהנשיאים מפני שנתעצלו במלאכת המשכן חסר אות אחת משמם ולפיכך בצלאל שהוא מסר נפשו על מלאכת המשכן כמו שיתבאר לקמן הוסיף לו הקב"ה יחס לייחס את בצלאל בן אורי בן חור ואלו אהליאב אין מיחם אותו רק אהליאב בן אחיסמך ומפני שקשה מה הוא מעלת הייחוס השלישי בן חור וגו' כי הוא בנה של מרים לכך יחס אותו עוד אחר חור א"נ לפי שקשה הלא אין דרך ליחס את האדם רק אל אביו כמו שייחס את אהליאב ולמ' ייחס את בצלאל אחר חור אבי אביו אלא בודאי כי חור היה עיקר ייחוס של בצלאל ולכך מייחס אותו אחריו עכ"ל וי"מ שמפני שחשב משה שמא עדיין יצערו עצמם על עון הריגת חור שהרגו אותו כמו שפרש"י לעיל בפ' כי תשא והוא היה גדול בישראל ושמא אותו חטא לא נמחל להם ועל זה השיב להם שגם עון רציח' חור נמחל להם והעדות על זה ראו קרא י"י בשם בצלאל שהוא בן בנו של חור אף שהוא רך בשנים ומלא אותו בחכמ' ובתבונה ובדעת ובשביל זה זכה לכל המעלו׳ הללו כדי שיהיה להם לכפרה על שהרגו את חור שהוא בנה של מרים שהוא אבי אביו של בצלאל ומ"ה נקט בקרא וידבר משה אל בני ישראל דברי תנחומים על הריגת חור שהוא היה בנה של מרים ובזה ניחא נמי למה רש"י לא פי׳ לעיל בפ׳ כי תשא דכתיב ויאמר י"י אל משה ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור וגו':

תוכן העניינים

צידה לדרך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה