צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג
שמות · כה
פרשת תרומה
ב
ויקחו לי תרומה כו' כתב החזקוני ז"ל וז"ל י"מ שפרשה זו נאמרה בתוך מ' יום האמורים למעלה בסמוך שעלה משה בהר לקבל הלוחות ושאר התורה וצוה לו הק"בה שיעשה משכן ובתוכו ארון ובתוך הארון הניח הלוחות עכ"ל מדקאמ' שפרשה זו נאמרה בתוך המ' יום האמורים למעלה בסמוך כו' והא ודאי דהארבעים יום האמורים למעלה בסמוך הם מ' יום ראשונים כדמוכח בהדיא מתוך המקראות ומתוך פרש"י לעיל בפסוק ויקם משה ויהושע משרתו כו' משמע מדבריו שפרשה זו נאמרה במ' יום ראשונים ועל הלוחות הראשונו' נאמר לקמן ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך וכן משמע בהדיא מתוך דברי הרא"ם ז"ל לקמן בדבור המתחיל ואל הארון תתן העדות וז"ל צוה שיתן בו את העדות אשר יתן לו בסוף המ' יום כדכתיב ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו בהר סיני שני לחות העדות עכ״ל ואותו הפסוק על המ' יום הראשונים נאמר הרי משמע בפירוש שהוא חושב שציווי מלאכת המשכן היתה בתוך המ' יום הראשוני' שמיום מתן תור' בו' בסיון עד י"ז בתמוז שהם היו קודם מעשה העגל וקשה לי היאך אפשר לומר כן שהרי בהדיא אמרו בתנחומא וז"ל ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם אימתי נאמרה למשה פרשה זו של משכן בי"כ עצמו אע"פי שפרשת המשכן קודמת למעשה העגל אמר ר"י בר שלום אין מוקדם ומאוחר בתורה שנ' נעו מעגלותיה לא תדע מטולטלות הן שביליה של תורה ופרשיותיה הוי ביום הכפורים נאמר למשה ועשו לי מקדש מנין שכן שעלה בו' בסיון ועשה מ' יום ומ' ומ' הרי מאה ועשרים ואתה מוצא שביום הכפורים נתכפר להם ובו ביום אמר לו הקדוש ברוך הוא ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם כדי שידעו כל האומות שנתכפר להם על מעשה עגל ולכך נקרא משכן העדות שהוא עדות לכל באי העולם שהקב"ה שכן במקדשכם אמר הקדוש ברוך הוא יבא זהב שבמשכן ויכפר על זהב שנעשה בו העגל שכתוב בו ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב ולכך מתכפרין בזהב וזאת התרומ' אשר תקחו מאתם זהב אמר הק"בה כי אעלה ארוכ' לך וממכותיך ארפאך עכ"ל ולא במקום הזה בלבד אמרו כן אלא כל המדרשים מלאים מזה שלא נצטוו על מלאכת המשכן אלא במ' יום השלישיים ביום הכפורים כדי לכפר להם על מעשה העגל וכן פרש"י לקמן בריש פרשת ויקהל למחרת י"כ כשירד מן ההר וכן פרש"י בשיר השירים על פסוק צרור המור דודי לי וגו' וכ"כ רבינו בחיי ז"ל לקמן בפרשת ויקהל וז"ל למחרת יום הכפורים נצטווה על המשכן והוא ההקהל הנזכר כאן וזהו שכתב ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגו' עכ"ל וא"כ איך נאמר דונתת אל הארון את העדות קאי על לוחות הראשונים זה אי אפשר שוב מצאתי לקמן בחזקוני שכתב בפסוק ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך וז"ל אשר אתן אליך הם הלוחות שניות שהרי פרשה זו נאמרה במ' יום אחרונות והראשונות נשתברו בי"ז בתמוז שעבר עכ"ל נראה מדבריו האלה שלא הסכים דעתו לי"מ שהזכיר בתחלת פרשה זו והוא דעת הרא"ם ז"ל ולכן תמה הרא"ם על רש"י שפירש לקמן העדות התור' שהיא לעדות ביני וביניכם שצויתי אתכם מצות הכתובות בה כו' שהרי בספור הקמת המשכן כתי' ויקח ויתן את העדות אל הארון שהוא על כרחך קיום הצווי דהכא ושם פירש את העדות הלוחות לא התורה כמו שכתב כאן אבל אם נפרש שפסוק ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך קאי על הלוחות שניות לק"מ כי י"ל כמ"ש מורי הגאון מהר"ם יפה ז"ל שרש"י ז"ל סבר מפני שאמר לו השי"ת העדות אשר אתן אליך ולא אמר לוחות העדות או לוחות סתם משמע שכוונת השי"ת לכלול ולהתיר לו להניח שם גם התורה שיכתוב משה מראש ועד סוף לסוף מ׳ שנה ועי"ל מדכתי' אשר אתן אליך שהוא לשון עתיד קא דייק רש"י דקאי על כל התורה כולה דא"א לומר דקאי על עשרת הדברות שהרי כבר נתנן כן נ"ל.
רש"י לי לשמי כתב הרא"ם ז"ל לא כסתם לי שבמקרא המורה להבאת דבר אל העצם כדכתי' אם ארעב לא אומר לך ומזה הטעם עצמו פירש גבי ועשו לי מקדש לשמי כי כתי' השמים ושמי השמים לא יכלכלוך ואף כי הבית הזה אבל לא מפני שמלת לי אינה נופלת על הלקיחה כי מצאנו קחה לי עגלה משלשת וקח לי משם שני גדיי עזים וכמוהו רבים ועוד דא"כ גבי ועשו לי מקדש למה לא פירש אותו כמשמעו עכ"ל ורמ"מ ז"ל כתב עליו וז"ל וקשה לפי דבריו ה"ל לרש"י לפרש ג"כ גבי קחה לי עגלה משולשת לי לשמי והנה הרב הגדול מהרש"ל ז"ל פירש שקשה לרש"י שאין הלשון ויקחו נופל על לשון דבר אל בני ישראל אלא ה"לל קחו לכן פירש ויקחו לי לשמי כלומר לא על עצם הקיחה הוא רק שיהיה הקיחה לשמו עכ"ל ומורי הגאון מהר״ם יפה ז"ל פירש שקשה לרש"י ויקחו לי ויתנו לי מבעי ליה שאין מלת לי נופלת על הלקיחה רק על הנתינה שלא כדברי הרא"ם ז״ל ואני תמה מאד על שלשת הרועים האלה איך נשכח ונעלם מהם מה שפרש"י לעיל בסוף פרשת יתרו גבי מזבח אדמה תעשה לי שתהא תחילת עשייתו לשמי והוא מועתק מהמכילתא ושם לא שייך כלל לומר הנך טעמי שפירשו רמ"מ ומ"הרשל ומורי מהר"ם יפה ז"ל הנז' וגם על הטעם שכתב הרא"ם ז"ל הנז' יש להקשו' מה יאמר הרב בפסוק גדילים תעשה לך שאחז״ל במנחות ובפ"ק דסוכה לך לשם חובך שיהיו החוטין טווין לשם ציצית שם אין טעם אחר אלא מחמת מלת יתור לך ומזה הטעם עצמו אמרו גבי וכתב לה ספר כריתות וגו' לה לשמה מחמת יתור מלת לה וכן מה שדרשו ויקחו אליך פרה אדומה לעולם היא נקראת על שמך דא"לכ אליך למה לי (ז"ל) וכן מה שדרשו ולקחתם לכם משלכם כו' וכן קח לך עגל לך משלך כו' וכן ועשו להם ציצית להם משלהם וכאלה רבים כולם לא נפקא להו אלא מחמת ייתור וה"ה הכא דקשה לרש"י מלת לי ל"ל לכן פירש לי לשמי כן נ"ל:
רש"י יפרישו לי מממונם נדבה כתב מורי הגאון מהר"ם יפה ז"ל ר"ל בעת שלוקח ומפריש מכיסו מממונו נדבה תהיה אותה הלקיחה וההפרשה מכיסו לשמו ולכך כתיב ויקחו לי תרומה ולא ויתנו לי תרומה שאם היה כתב ויתנו הייתי אומר שא"צ לשמי אלא הנתינה דהיינו כשנותנו מידו ליד גזבר אע"פ שתחלת לקיחתו מן הכיס היה לצורך דבר אחר וכו' וכ"כ התולדות יצחק וקשה לי דא"כ למה לא (אישתמיה) [אישתמיט] שום תנא ואמורא ולא שום פוסק שיאמר שכן הדין לגבי מצות תרומת שקלים וצדקה שהלקיחה שלוקחו ומפרישו מן הכיס או מן התיבה משאר המעות גם היא תהיה לשמו.
רש"י שלש עשרה דברים האמורים בענין כו' אע"ג כשתמנה פרטם תמצאם יותר מי"ג תירץ הר"אם ז"ל תכלת וארגמן ותולעת שני הכל אחד שהרי כולם מראים של צמר הם והחזקוני תירץ דקחשיב רק מה שהביאו כל אחד ואחד מישראל דוקא לאפוקי אבני שהם ואבני מילואים הביאו הנשיאים ומהר"אי ז"ל תירץ בעניין אחר דלא התנדבו לצורך שעה רק י"ג דברים אבל הכסף שהיה בא לצורך עשיית המשכן וכליו לא התנדבו אותם אלא בחובה אתיא ושמן למאור שמונה הכתוב כאן זקוקה היתה לדורות ולא לפי שעה התנדבו כאינך ולכך לא חשיב רש"י בכלל ההיא דתרומה נדבה דאפשר לדורות היתה באה מתרומת הלשכה עכ"ל ותמה אני למה לא שת אל לבו שום אחד מהם מי הכריחו לרש"י ומאי דוחקיה שלא מנה רק י"ג דברים בלבד ולמה לא מנה כל הט"ו דברים האמורים בענין ולא נצטרך לכל הנהו דוחקים הנז' וכ"ת מפני שרש"י ראה שכן אחז״ל בתנחומא אמר ר"י ב"ר סימן לא תהיו סבורים שאתם גומלים עלי שלש׳ עשר דבר שהפרשתם לי כנגד שלשה עשר דבר שעשיתי לכם במצרים ואלו הן ואלבישך רקמה ואנעלך תחש ואחבשך בשש ואכסך משי ואעדך עדי ואתנה צמידים על ידיך ורביד על גרונך ואתן נזם על אפך ועגילים על אזניך ועטרת תפארת בראשך ולחמך אשר נתתי לך סולת ושמן ודבש האכלתיך הוי כנגד שלשה עשר דבר שהפרשתם לי ואני מעלה עליכם שאתם גומלים עלי אמר דוד אשירה ליי' כי גמל עלי ולעולם הבא אני פורע לכם כנגד י"ג דברים אלו וברא י"י על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן נוגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חופה וסוכה תהיה לצל יומם ע"כ עדיין צריכין אנו למודעי היא גופה טעמא מאי למה דוקא י"ג דברים לא פחות ולא יותר ונ"ל משום דמספר י"ג הוא רמז על ייחודו של השי"ת כי אחד עולה מספרו י"ג וכבר ידעת שכל מעשה המשכן כליו עשויים על כוונה זו לרמוז על ייחודו של השי"ת וכן שכר העה"ב נרמז במספר י"ג כמ״ש חז"ל ריב"ל אשכחיה לרשב"י דיתיב אתליסר טכטקי דפיזא כו' ובב"ר כד דמך רבי אבהו חזי י"ג נהרי אפרסמון אמר כל אילן לאבהו ואני אמרתי לריק יגעתי וגו' וכדאיתא בפ"ג דמסכת תענית במעשה של ר"א בן פדת שא"ל יהבינא לך לעלמא דאתי תליסר נהרי דמשכי אפרסמא כו' ולכך נזכר י"ג פעמים גן בפרשת בראשית כן נ"ל:
ה
רש"י תחשים מין חיה כו' תימה רבתה בעיני שהרי בפ' במה מדליקין אמרינן תחש שהיה בימי משה בריה בפני עצמה היה ולא הכריעו בה חכמי' אם מין חיה הוא או אם מין בהמה הוא כו' וכיון שלא הכריעו בה חכמי' אם מין חיה הוא או מין בהמה הוא א"כ היאך הכריע רש"י ופי' בפשיטו' תחשים מין חיה אם רבי לא שנאה חייא מניין לו שוב יגעתי ומצאתי בתנחומא דקאמ' בפשיטו' שהוא מין חיה ואולי טעמיה מדלא הוכשרו לקרבן אלא שור ושה ועזים ואם איתא דתחש מין בהמה הוא קשה למה לא מונה אותה עם שור ושה ועזים שהוכשרו לקרבן אלא ודאי ש"מ מין חיה הוא ולכך לא מונה אותה עם שור ושה ועזים משום דלא הוכשרו לקרבן אלא בהמות וכ"כ מהר״ל ז"ל והוסיף לומ' וז"ל ואין לומ' דמשום הכי לא הוכשר לקרבן משום דתחש מין בהמה טמאה היא זה אינו דהא בהדיא תנן לא הוכשרו למלאכת המשכן אלא עור בהמה טהורה בלבד וא"ל דילמא בהמה היה והא דלא הוכשרו לקרבן משום דלא היה אלא לפי שעה ומ"ה לא מונה אותה עם שור ושה ועזים שהוכשרו לקרבן דהא כל מ' שנה שהיו במדבר היה מצוי דהא כתי' ביחזקאל ואנעלך תחש דמשמע כל אותן מ' שנה שהיו במדבר היה מצוי וא"כ למה לא מצינו שהביאו קרבן מתחש אלא ודאי מין חיה הוא וא"ל דלמא מין בהמה היה והא דלא הוכשר לקרבן משום דלפי שעה היה ותחש דיחזקאל מין חיה טמאה היה ותלא אילן שמיה כמו שאמ' בגמ' בפרק במה מדליקין וא"כ הדרא קשיא לדוכתיה מנא ליה לרש"י דילמא מין בהמה היה וי"ל דא"כ דתחש דיחזקאל טמאה היה א"כ מאי רבותיה דמשבח הכתוב כיון דשכיחין הן וא"ל משום דדמיה יקרין דהא ישראל לא עשו בהן סחורה במדבר ומאי נ"מ אם דמיה יקרין או לא בשלמא אם היתה טהורה רבותא הוא דלא שכיחא כלל ביישוב והקדוש ברוך הוא הזמין להם כ"כ הרבה עד שעשו להם מנעלי' מעורותיהם ועוד אין סברא לומ' שיטמאו את עצמן בנבילת בהמה טמאה דהא אין שחיטה מטהרתן מידי נבילה אלא ודאי תחש כשר היה ומין חיה היה ואל תקשה ממדרש רבי תנחומא שאמר משום רבי נחמיה שמעשה ניסים היה ולשעה נבראת וכו' דהא רבי תנחומא פליג אגמרא דידן דרבי תנחומא קאמ' לשעה נבראת ובגמרא קאמ' ולפי שעה נזדמן לו למשה ועוד הא אמר בגמ' תחש שהיה בימי משה דמשמע שהיה כל זמן שהיה משה קיים ועוד הא כתי' אין כל חדש תחת השמש אלא מחוורתא כדפ' ולא כהרא"ם שפי' שתחש שכתב ביחזקאל מין טמאה היה והיא היתה במדבר כל מ' שנה וזה נמצא תמיד והאחד טהור ואותו לא היה אלא לפי שעה למלאכת המשכן וכו' ודע שכתב רבינו בחיי ז"ל וז"ל לא מצינו משי בנדבת המשכן אלא לפי שהוא יוצא מגוף השרץ שהוא התולעת ולא הוכשר למלאכת שמים אלא דבר טהור וכעניין שאמרו בתחש וצבע תולעת השני אינו מגוף התולעת אלא מתוך גרגרים שהתולעת בתוכה:
רש"י ותחשים מין חיה ולא היתה אלא לשעה כו' כתב הרא"ם ז"ל ואע"פ שכתוב ביחזקאל ואנעלך תחש דמשמע שכל אותן מ' שנה שהיו ישראל במדבר היתה החיה ההיא נמצאת והיו עושים ממנה מנעלים לא קשיא דשני מיני תחש היו והאחד טמא תלא אילן שמו ומפני שיש לו גונים רבים כמו התחש נקרא בשמו וזה נמצא תמיד והאחד טהו' כדתני' לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור של בהמה טהורה בלבד ושמו תחש ואותו תחש לא היה אלא לפי שעה ובזה נתבטל טענת ראב"ע שטען ברמז ואמר תחשים מין חיה היתה ידועה בימים ההם כי כן כתוב ואנעלך תחש א"כ כל אותן מ' שנה שהיו ישראל במדבר לפי שעה קרא להו והכי משמע נמי מלישנא דתלמזדא דקאמר תחש שהיה בימי משה שפירושו כל זמן שמשה קיים ומהם היו עושין מנעלים בימים ההם אבל מדברי רבי תנחומא שאמר משם רבי נחמיה מעשה נסים היתה ולשעה נבראת ובשעה נגנזה קשיא הילכך מחוורתא כדשנינן מעיקרא עכ"ל וכתב עליו החכם ר"א אשכנזי ז"ל ואני תמה שאין אנו צריכין לאחת מתשובותיו כי לעולם לשעה לבד נמצאת ולא כל המ' שנה רק בשעת עשיית המשכן אבל באותה שעה נמצאו כל כך ברבוי עד שהביאו ועשו עורותיהם והספיקו למשכן וגם הותירו עורות למנעלים כל המ' שנה והעד מה שנ' היתה דים לכל המלאכה לעשות אותה והותר וכמו שהותירו האומנים ג"כ הותירו המביאי' שכבר היו מביאים יותר אם לא שהעבירו קול גם לא ידעתי אנא מצא שקלא אילן הוא שם חיה שאינו רק מין צבע שכן ארז"ל בגמרא פרק התכלת כל מיני צבעונין פוטרים בה חוץ מקלא אילן ואפשר כך מצא באחד מן המדרשים עכ"ל ואני אומר אחר הקידה וההשתחויה באלף מחילות כאן כבודו הגדול במקומו מונח שהרי גילה לו הרא"ם ז"ל איה מקום כבודו של זה המאמר והוא בפרק במה מדליקין שתלא אילן הוא שם חיה והילך לשון הגמרא רבי נחמיא אומר מכסה אחד היה ודומה כמין תלא אילן והא תלא אילן טמא הוא ה"ק כמין תלא אילן הוא שיש בו גוונין הרבה ולא תלא אילן דאילו התם טמא והכא טהור אמר רב יוסף א"ה היינו דמתרגמינן ססגונא ששש בגוונין הרבה ע"כ ופרש"י תלא אילן חיה טמאה היא ומנומרת בגוונין ע"כ ובלי ספק כי ספר מוטעה הטעהו להחכם ר"א ז"ל כמ"ש רמ"מ ז"ל כי בספרי הדפוס של הרא"ם ז"ל כתב קלא אילן וצריך להיות תלא אילן ואילו ראה החכם ר"א ז"ל תלא אילן לא היה מתמיה על דברי הרא"ם ז"ל כי קלא אילן ותלא אילן שני עניינים הם וכן הביא הערוך הגמרא דבמה מדליקין הנז' בערך תלא:
רש"י לכך מתורגם ססגונין ששש ומתפאר בגוונין שלו אין לתמוה לפי זה היה ראוי להיות מתורגם ששגונא בשני שינ"ין ולא בשני סמכי"ן כי ידוע שאותיות זשס"רץ מתחלפות אבל תמיה אני מאד שהרי מלת שש הוא לשון עברי ותרגומו חדו כמו שתמצא בפרשת כי תבא בפסוק והיה כאשר שש וגו' ולמה שינה כאן התרגום שהוא לשון ארמי לתרגם בלשון עברי ועוד הלא כמו זר נחשב שחציו של שם ססגונא הוא לשון עברי וחציו של שם דהיינו גונא הוא לשון ארמי ובקשתי לו חבר ולא מצאתי וצל"ע ודע דבתנחומא א"ר יהודא ששה גוונים היו לו כו' ולולא פיו הקדוש של רש"י הייתי מפרש כוונת התרגום באומרו ססגונא שר"ל שש גוונים כדאמר ר"י הנז' ולא מלשון שמחה וגם דברי רב יוסף בגמרא בפרק במה מדליקין הנז' הייתי מפרש כן. שוב מצאתי כן בהדיא בספר שרשים שכת' כן הרד"ק בשם מדרש אחד:
רש"י וצוה לבניו ליטלם עמהם כשיצאו ממצרים כתב החכם ר"א אשכנזי ז"ל טען הרא"בע למה היו צריכים ומה ישיבו שואליהם דבר שהרי היו הולכים על מנת לשוב ובאמת אדרבה סברתו הפוכה כמו רגע כי זו היא טענ' להוציאם שהם אמרו ללכת דרך שלשת ימים ולבלתי הרחק כמו שאמר פרעה תחלה הרחק לא תרחיקו אבל יובן היות הכוונה לעמוד שם במדבר קצת ימים לחוג והיאך יעמדו לחוג במדבר בשרב ושמש מבלתי בתים אבל אם היתה המחשבה ללכת מכל וכל למה יקחו להם עצי שטים וכי אינם נמצאים בכל היישוב עצי שטים אמנם היה הנחשב למצרים שרוצים לעשות כמו שהם עושים יריד באידיהם שבונים חנויית ומקומות לעמוד שם בפרט במדבר מפני השמש באופן שלמהלך שלשת ימי' יתכן להוליך קרשי' ודברי' כבדים מה שאין כן הבורחים שלא יוליכו דברי' כבדי' עמהם וזהו שהכריח את רז"ל לומר שכן נצטוו להוציאם שאם לא נצטוו והם יודעים שיש להם ללכת לדרכם דרך רחוקה בארץ כנען המבלי אין עצי שיטים בא"י רצו להוליכם אלא ודאי כך נצטוו ולא הוכרחו רז"ל לומר שנצטוו מיעקב להוציאם מפני דא"לכ מנין להם עצי שיטים כמו שחשב הראב"ע אבל הוכרחו לומר כן בראותם שהיו מוליכים אותו המשא כבד לדרך רחוקה וכוונתם ללכת לישוב לא לעמוד במדבר וכ"ש שיותר נמצאים בארץ כנען ובזה נסתלקה טענת הראב"ע ומאמרם ז"ל כפתור ופרח:
ח
ושכנתי בתוכם לא אמר ושכנתי בתוכו אלא בתוכם להורות שאין השכינה שורה במקדש מחמת המקדש עצמו שאין בגופו קדושה כי אם מחמת ישראל השוכני' בתוכו כי היכל יי' המה כ"כ המפרשים.
ט
רש"י בתבנית אלו תעשו אותם כו' הרמ"בן ז"ל טען ולא ידעתי שיהיה זה אמת שיתחייב שלמה לעשות כלי בית עולמים כתבנית אלו כו' עכ"ל ואני בעניי לא ידעתי למה לא ידע הלא גמרא ערוכה ברו' מללו קאמר בספ"ק דסנהדרין ובריש פ״ב דשבועות וכן תעשו לדורות לעניין דבעינן לתוספו' בנין העזרה מלך ונביא ואורים ותומים וסנהדרין של ע"א כו' ושם אמרינן דלולא דכתי' (משחם מקדש) [וימשחם ויקדש] אותם דבא למעט אותם במשיחה ולא לדורות במשיחה ה"א דאף לדורות בעינן במשיחה משום וכן תעשו לדורות א"כ יש לנו לומר ג"כ וכן תעשו לדורות לעניין כתבנית אלו תעשו אותם כיון שאין לנו מיעוט מזה כן נ"ל:
יא
רש"י ג' ארונות עשה בצלאל שנים של זהב כו' כתב מורי הגאון מהר"ם יפה ז"ל מקשין מנ"ל שהיה עושה כל ארון מהם חתיכה של זהב בפני עצמו ונתן זה לתוך זה שמא היו מצפין את של עץ מכמה [לבוש האורה: ח]תיכות (לבוש האורה: מחסי) [טסי] זהב וחברו ביתדות כדרך המצפין כלים ורוצין ליישב דמייתורא קא דייקי לה דלמה לו למכתב מבי' ומחוץ תצפנו דפשיטא דמבית ומבחוץ עושין ציפוי והיה די באומרו וצפית אותו זהב וגו' וממילא הוה ידעינן דמבית ומחוץ צריך צפוי אלא ה"ק עשה ג' ארונות כו' ואינו נראה בעיני דמניין להם דסתם צפוי הוא מבית ומבחוץ שמא מצד אחד קרוי ג"כ צפוי הוא ומבית ומחוץ לגופיה אתא אבל עיקר הקושיא נ"ל שאינה קושיא שהרי בכל מלאכה בכה"ג אמרינן שיש לעשותה בכל אופן הנוי והיופי שאפשר משום זה אלי ואנוהו ואין לך יופי ונוי בצפוי יותר מג' ארונות לתת זה בתוך זה שאם היו טסין טסין ע״כ היו צריכין לחברם ביתדות או לארון או הטסין זה לזה ובכל צד מאלו הצדדין לא היה כאן נוי כמו שהא הנוי בג' ארונות שהם חלקים ושוים מחוץ ומבפנים בזהב טהור עד שתהיה הזוהר מבריק ממנו בלי ספק שהיה זה נוי גדול ועוד שאם היו טסין מחוברין ביתדות לעץ או זה לזה לפעמי' היו נשמטין היתדות והיו נופלין הטסין והיה הארון מתבזה ח"ו בפני כל משא"כ כשהיו ג' ארונות (אבל) [לבוש האורה: כל] אחד ביציקה בחתיכה אחת גם הזר זהב היתה נאה ויפה באופן זה דמשמע שהיתה מחוברת בארון של זהב החצוני בחתיכ׳ אחת ועוד י"ל דקרא נמי מוכח הכי שלא היו טסין טסין דהא התם גבי מחתות החטאים דקרח כתיב ועשו אותם רקועי פחים ציפוי למזבח שפירושו טסים טסים ואם היה הציפוי כאן ג"כ טסים טסים היה לו לכתוב ג"כ בכאן וצפית אותו רקועי פחים זהב טהור וגו' אלא ע"כ לומר דסתם ציפוי פירושו שיהא כל הציפוי מחתיכה אחת ולא טסים טסים דבמקום שאינו מחתיכה אחת אלא טסים טסים כתב רקועי פחים כו' נ"ל עכ״ל וגם הרב רמ״א ז"ל האריך בזה וכתב וז"ל יש מקשים מהיכן למדו רז"ל לומר כן שג׳ ארונו׳ היו דילמא לא היה רק ארון אחד ומצופה בזהב מבפנים ומבחוץ וי"א דיש להוכיח זה ממה שמצינו לקמן בסדר ויקהל בפרשת ויעש בצלאל את הארון שלש פעמים מלת ארון ללמד שג' ארונות עשה בצלאל (ג') וזהו שהזכירו רז"ל בצלאל בדבריה' באומר' ג' ארונו' עשה בצלאל כי מה להם להזכיר בצלאל אלא בא להודיענו שמה שאמרו ג' ארונות נעשו יש להוכיח ממה שנכתב מלת ארון ג"פ בפרשת ויעש בצלאל ללמד שג' ארונות עשה בצלאל וי"מ דאי הוה מצפה אותו בטסי זהב היה צריך לדבקם במסמרות וא"כ היו המסמרים נכנסים בתוך העץ ואז אין ארון עצי שטים רק עץ וזהב ע"כ גזרה חכמתו לעשותו בענין שינצל מכל ספק כ"כ המפרשים ואני אומר אין לנו אלא דברי רז"ל שאמרו כיצד עשה בצלאל את הארון עשה ג' תיבות ב' של זהב אחד של עץ נתן של עץ בתוך של זהב ושל זהב בתוך של עץ וחיפה שפתו העליונה בזהב שנ' וצפית אותו זהב טהור מבית ומבחוץ שאין ת"ל תצפנו ומה ת"ל תצפנו מלמד שציפה שפתו עליונה ע"כ בשקלים בירושלמי פרק י"ג שופרות ונראה דמיתורא תצפנו קאמ' הכי דאי בסתם צפוי הרי באומר מבית ומבחוץ נכלל צפוי השפה העליונה אבל אי מבית ומחוץ היינו ארון בפני עצמו מבחוץ וארון בפני עצמו מבפנים הוצרך לרבות שפתו העליונה וק"ל:
כט
[רש"י והיה עשוי לו דפוס של ברזל ודפוס של זהב בשל ברזל הוא נאפה כו׳ כת' הרא״ם וז"ל וכן שנינו במתניתין בפרק שתי הלחם ובדפוס עושה אותן וכו' עד והשלישי שנותנין אותו לכשיצא מן התנור וצ"ע עכ"ל ואני שמעתי ולא אבין למה הניח הדבר בצ״ע הלא פשוט איך שהוא מיישב למה לא הזכיר המשנה רק שני דפוסים והוא מפני שהמשנה וגם רש"י לא קא מיירו רק על הדפוסים שהם אחר עשיית תמונתה כו' אבל על הדפוס הראשון שנעשית בו תמונתה בעודה בצק קודם שנאפת לא קמיירי המשנה וכן רש"י כאן ומה שכתב הרא"ם שכן נראה גם מפי' הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה שהמשנה אינה חולקת עם הברייתא וכו' גם ר"ע מבירטנורה ז"ל פי' כדפירש הרמב"ם ז"ל שגם המשנה ס"ל שהיו ג' דפוסין ונ"ל שטעמייהו הוא דאל"כ הוה פריך הגמרא מן המשנה על הברייתא כמנהג הגמרא ואף על גב דפשוט הוא כתבתי להוציא מלבו של חכם אחד שכתב שרש"י ס"ל שהמשנה חולקת עם הבריית׳ ואין זה אמת ומיהא תימא בעיני מנא ליה לרש"י שהדפוס שיהיה נאפה בו היה של ברזל הלא הרמב"ם ז"ל כתב בהדיא בפ"ה מהלכות תמידין ומוספין שהיה של זהב וז"ל וג' דפוסין של זהב היו להם וכו' וצל"ע:]
רש"י ומפוצלין ששה פצולין כו' כתב הרא"ם ז"ל נ"ל שבוש הוא נפל בספרים וצ"ל חמשה פיצולין שהרי י"ד קנים היו כו' והנה מורי הגאון מהר"ם יפה ז״ל כתב וז"ל ובאמת שצריכין להגיה כן על פי הד"א שפרש"י בפרשת אמור גבי על השלחן הטהור ע"ש אבל אני שמעתי כי הנוסחה הראשונה שהיה כתוב בהן ששה פיצולין כו' היא הנוסחה האמתית כי גם תחת החלה התחתונה היו מונחים ג' קנים שהיתה מונחת עליהם כדי להבדיל בינה ובין שטח השולחן כדי שלא יהא מונחת שטח החלה התחתונה על שטח השלחן ממש והיה מתעפש לכן הניחו בינה ובין שטח השלחן ג' קנים שיכנוס קצת אויר ביניהם בין שטח השלחן ובין החלה שלא תתעפש וא"כ ע"כ היו ששה פצולין שבפיצול התחתון היו מונחים הג' קנים התחתונות שעל השלחן עכ"ל ואני אומר אחר אלף מחילות מעצמותיו הקדושים לא כן אבי ח"ו פה קדש יאמר דבר זה שהרי מה שפירש רש"י לקמן בפרשת אמור גבי על השלחן הטהור ד"א על טהרו של שלחן כו' נהי שאפשר לחלוק עליו ולומר דפשטיה דקרא לאו להכי אתא אלא יש לו פירש אחר מ"מ בעיקרא דדינא אי אפשר ששום אדם יחלוק עליו ויכחישנו לומר שלא היה מונח על טהרו של שלחן כי לא בת"כ בלבד אמרו כן אלא גם הוא תלמוד ערוך ברור מללו בפרק שתי הלחם ברייתא שלימה בלי מחלוקת וז"ל התחתונה אינה צריכה כל עיקר לפי שמונחת על טיהרו של שלחן ע"כ ופרש"י על טהרו של שולחן ולא מיעפש וכ"כ בהדיא הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות בית הבחירה וז"ל נותן החלה הראשונה על עצמו של השולחן כו' עכ"ל א"כ איך יאמר מורי ז"ל להפך כי גם תחת החלה התחתונה היו מונחים ג' קנים שהיתה מונחת עליהם כדי להבדיל בינם ובין שטח השולחן כדי שלא תתעפש על כן לבי אומר וגומר שמורי ז״ל לא שת לבו לראות בגמרא הנז' והוא כשגגה היוצאת מלפני השליט:
לט
רש"י שלא יהיה משקלה עם כל כליה אלא ככר כו' פירש הרא"ם ז"ל הא דנקט רש"י עם כל כליה לא כלל בזה מלקחיה ומחתותיה אלא דווקא נרותיה שהיו קבועים בגוף המנורה כדעת רבי יהודא ע"ש וכן פסק הרמ"בם ז"ל בפ"ג מהלכות בית הבחירה וז"ל המלקחים והמחתות וכלי השמן אינו מכלל הככר שהרי נאמר במנורה זהב טהור וחזר ואמר ומלקחיה ומחתותיה זהב טהור ולא נאמר נרותיה זהב טהור מפני שהנרות קבועין במנורה והם מכלל הככר עכ"ל: