צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג
שמות · א
א
רש"י אע"פ שמנאן בחייהם כתב הרא״ם וז"ל בפ' ויגש ואינו ר"ל שכותב התורה מנאם דא"כ מאי בחייהן והלא בזמן שכתב משה את התורה מתים היו עכ"ל וכתב עליו הרג"א וז"ל ואינו נכון דהא לא משמע רק שמשה מנאם בעת שבאו למצרים כו' וכתב עליו מורי מהר"ם יפה ז"ל ואומר אני אולי אישתמיטתה מיניה דהרג"א מאמרם ז"ל שמשה כתב את התורה כמעתיק מספר ישן שהיה כתוב לפניו ית' במרום כו' עד וא"כ לפי זה יבואו כל דברי הרא"ם ז"ל על נכון שודאי השי"ת בעת ירידתן למצרים כתב ואלה שמות בני ישראל דבפ' ויגש וזהו מנאן כו' עכ"ל ואני תמה מאד על הר"גא ז"ל הלא בש"ר אשר רש"י לקח משם דברים הללו בהדיא אמרו הקב"ה מנאן כשירדו ישראל למצרים וקרא שמות לכולם ולא משה וז"ל אף הקב"ה כשירדו ישראל למצרים מנה מספרם כמה היו ולפי שהם משולים לככבים קרא שמות לכולם הה"ד ואלה שמות בני ישראל כו' ועוד אם איתא שמשה מנאן בעת שבאו למצרים כדעת הרג"א א"כ מאי להודיע חיבתן שנמשלו לכוכבים כו' דקאמר הלא אין דמיון זה שווה דאלו הככבים מונה אותם הקב"ה עצמו ואלו השבטים ובניהם מנה אותם משה שהוא שליח של הק"בה אלא מחוורתא כדפי' הרא"ם ז"ל.
רש"י שנמשלו לכוכבים שמוציאן ומכניסן במספר ובשמות כו' כתב בעל צרור המור והתולדות יצחק ושאר המפרשים מה שהמשיל הצדיקים לכוכבים ביציאה ובהכנסה לומר שהצדיקים אינם מתים אלא לפי הנראה שלפי האמת חיים הם שנפשותם גנוזות תחת כסא הכבוד ככוכבים שאינם נעדרים ביום אלא למראה בני אדם ומ"ש המוציא במספר צבאם הוא בלילה שמוציא הכוכבים לממשלת הליל' ומ"ש לכלם בשם יקרא הוא ביום שהק"בה על השמים כבודו וכשקורא הכוכבים לשיבואו לפניו אין מאירים בעולם השפל שזהו ביום ורמז עוד לשלימות הצדיקים אחר מיתתם יותר מבחיים חיותם שהלילה הוא המיתה והיום הוא החיים ובלילה שהוא מיתת הצדיקים מאירים יותר כמו שהכוכבים מאירים בלילה אבל ביום שהוא כשהצדיקים חיים אינם מאירים הארה שלימה כמו שהכוכבי' אינם מאירים ביום וזהו שאמר הכתוב ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד וענין המספר הוא להודיע מעלתן כי כל דבר חשוב יש לו מספר וכל דבר שאינו חשוב כמו הקש והתבן אין לו מספ' ולכך ישראל נמשלו לחטין שנ' בטנך ערימ' חטין כי כל ערימה בפני עצמה דבר חשוב שבעל השדה מונה אותה לומר כך וכך ערימות יש לי אבל עשו נמשל לקש שנ' והיה בית עשו לקש.
ה
רש"י והלא הוא ובניו היו בכלל שבעי׳ כו׳ פי' הרא"ם ז"ל שמקשה ב' קושיות חדא איך כתוב שבעים נפש ויוסף דמשמע שהיה חוץ מהשבעים דא"לכ שבעים נפש עם יוסף מבעי ליה ועוד ומה בא ללמדינו ר"ל שלא היה צריך לומר רק ויוסף לא שיאריך לומר שהיה במצרי' כי כבר ידענו זה אבל הרב הגדול מהרש"ל ז"ל פי' שהכל קושיא אחת היא וה"ק והלא הוא ובניו היו בכלל שבעים וא"כ למה אמר ויוסף היה במצרים הל"ל ויוסף ובניו היו במצרים אלא מוכרח אתה לומר שלא קפיד אמניינא מדאמר לעיל בפ' ויגש שזולת יוסף ובניו לא היו כ"א ס"ו נפשו׳ מכלל שיוסף ובניו היו בכלל ע' א"כ מה בא ללמדינו פי' ל"ל למכתב ויוסף היה במצרים כלל ע"כ. ובאמת דבריו צריכין ביאור דאיך כתב דהל"ל ויוסף ובניו כו' הלא לא זכר ולא פקד שום בנים של השבטים אע"פ שזולתם לא היו שבעים א"כ למה יזכיר בניו של יוסף טפי מבניו של אחד משאר שבטים אמנם כוונתו היתה דבשלמא מה שלא זכר הבני' של השבטים היינו משום שהם נכללים באומר איש וביתו באו לאפוקי יוסף ובניו אינם נכללים בזה שהרי כבר היו במצרים לכן שפיר כתב דהל"ל ויוסף ובניו כו' ורבינו בחיי ז"ל כתב ט"א למה כתב ויוסף היה במצרים וז"ל שבעים נפש ויוסף עם יוסף שהיה במצרים וידוע כי במצרים היה אך מפני שהגאולה העתידה תהיה בדמיון גאולת מצרים ע"כ ירמוז בתחלת גלות ראשון היו ע' נפש ובסוף בגלות אחרון עתידין לירש ע' אומות ז"ש יוסף היה במצרים להזכיר יוסף באחרונה לרמוז על משיח בן יוסף העתיד לבא באחרונה לגאול את ישראל.
ז
ובני ישראל פרו וישרצו כו' כתבו המפרשים ז"ל מה ענין וימת יוסף כו' אצל ובני ישראל פרו וישרצו כו׳ וי"ל שהוא ע"ד שאומרים פלוני מת וחיים שבק לכל ישראל כן הכא וימת יוסף וכל אחיו ובני ישראל פרו כו' ועיין בתולדות יצחק.
רש"י וישרצו שהיו יולדות ששה בכרס אחד כתב מהר"אי זל מקשין מנ"ל הא מניינא ומתרצין ו' לשונות כתובי' כאן פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ועדיין קשה על רש"י דפי' אוישרצו טפי ה"ל לפרש אתחלת הלשון אפרו או אסופו במאד מאד ו"יל דישרצו מורה אדרשה דבכל התורה סמכו אהדדי פרו ורבו וכאן הפסיק בוישרצו בין פרו ורבו אלא ע"כ אתא קרא ואשמועינן שפרו כדרך שרצים שילדו הרבה בכרס אחד ונקט ו' כדרך ו' לשונות דלעיל עכ"ל ועם כל דקדוקיו עדיין לא יצאנו ידי חובותינו כי יש לשאול למה ילדה דוקא ו׳ בכרס אחד לא פחות ולא יותר שאם במקרה אין ראוי שיהיה תמיד ששה ותירץ הרג"א ז"ל לפי שאמר הכתוב וכאשר יענו אותו כן ירבה וגו' וישראל לא עשו מלאכה כ"א ו' ימים כי השבת היו מקיימין כדאי' במדרש ישמח משה במתנת חלקו שבחר בשבת שלא יעשו בו מלאכה א"כ מאחר שלא עבדו אלא ו' ימים לכן נעשה להם זה הנס בו' ימים כי נתקיים כאשר יענו וגו' עכ"ל. וק"ל טובא על דבריו חדא מה ישיב הרב ז"ל גבי ויברך יי' את עובד אדום ואת כל ביתו וגו' שדרחז"ל בסוף ברכו' מאי היא ברכה שברכו זו אשתו ושמנה כלותיה שילדו ו' בכרס אחד כו' הלא התם לא שייך לומר טעם זה כלל ודוחק לומר שבא לומר שברכם בברכה של נשי מצרים וע"ק שהרי במצרים היו מולידות ו' בכרס אחד קודם שנולד משה וצריך לדחוק ולתרץ דכיון שאין עתידים לעמוד בזה השיעבוד של שבת ולא נגזר עליהם שיעבוד של שבת לכן נחשב כאלו לא היו עובדים רק ו' ימים ואפי' אם היו עושים תמיד ביום השבת קודם שנולד משה כיון דלא נקרא ימי המעשה רק ו' ימים לא ניתן להם שכר שבת לפיכך לא היה יום השבת בכלל כאשר יענו אבל אכתי ק״ל נהי שלא היה יום השבת בכלל כאשר יענו מ"מ למה יפסידו מלהולד עוד בן אחד כנגד יום השבת והיה מן הראוי שיהיו מולידו' ז' בכרס אחד לכן נ"ל יותר נכון הטעם שכתבו המפרשים משום דז' חדרי' הם ברחם האשה ג' מימין וג' משמאל ואחד באמצע אם תתעבר מימין יהיו זכרי' ואם בשמאל יהיו נקבות ואם באמצע יהיו טומטום או אנדרוגנו' וכפי מספר החדרים אפשר להיות יולדות בכרס אחד וכן היה ברכת ישראל שהיו יולדות ו' בכרס אחד ביחד ג׳ זכרי' וג' נקבות ואנדרוגינוס קללה הוא לא היתה מתעברת עכ"ל ואל זה רמז החכם הרא"בע ז"ל שכתב והרופאים נותנים טעם עד ז' ועדיין ק"ל למה השמיט רש"י מה שדרשו במדרש על וישרצו שהיו יולדות לג' חדשים כשרצים ושמא י"ל דמשמעות לשון וישרצו לחוד לא רצה רש"י לפרש שהיו יולדות לג' חדשי' כשרצי' כיון שאין לו סמך אחר כי לשון וישרצו נאמר גם גבי דגים ושאר ב"ח כד"א ישרצו המים ולכן הוצרכו המפרשים למצוא סמך מן ו' לשונות להא דפר"שי וישרצו שהיו יולדות ו' בכרס אחד אבל לא ממשמעות הלשון וישרצו כן נ"ל.
ט
ויאמר אל עמו כו' כתב החזקוני וז"ל אמרינן בפ"ק דסוטה ג' היו באותה עצה וקחשיב בלעם וא"ת היאך האריך ימים עד מלחמת מדיין בשנת המ' לצאתם מארץ מצרים שהרי אמרינן בחלק כתיב בפנקסיה דבלעם בר תלתין ותלת שנין הוה בלעם חגירא כד קטליה פנחס ליסטאה אלא י"ל תרי בלעם הוו וזה אביו של אביו ונכדו נקרא בלעם ע"ש זקנו וי"מ ג' היו באותה עצה לזנות בנות מואב עכ"ל לפי דעתי אישתמיטתיה מיניה הא דפר"שי בפ' חלק דמ"ד בלעם בר תלתין ותלת שנין הוה כו' לית ליה הא דאמרינן ג' היו באותה עצה כו' דלפי זה בלעם חי יותר ממאתים וי' שנים שהיו ישראל בגלות מצרים עד מלחמת מדין ע"ש ובאמת הלא כמו זר נחשב שבלעם הרשע האריך ימים כ"כ ואע"ג שמצינו שעוג מלך הבשן האריך ימים יותר מת"ק שנה שאני עוג שהיה לו זכות שכר פסיעותיו שבא להגיד לאברהם אבינו כי (נשבע) [נשבה] אחיו ולכן חיה כל אותן שנים ולכך כשבא משה לעשות מלחמה עמו נתיירא ממנו אמר אני בן ק"ך שנה וזה יותר מת"ק שנים אלולי שהיה לו זכות לא חיה כל השנים הללו כדאיתא בתנחומא בפ' חקת אבל בלעם הרשע לא מצינו לו שום זכות בעולם וכבר אנו מוכרחין לומר כמו שתירץ החזקוני הנז' במאמר הוא לבן הארמי הוא בלעם כו' כדאית' בתנחומא בפ' ויצא וז"ל עד הגל הזה ז"ש הכתוב ותלחץ רגל בלעם אל הקיר הגל הוא הקיר לפי שעבר בלעם את השבועה שנשבע ליעקב שנ' אם לא תעבו' את הגל הזה ואת המצבה הזאת לרעה ובלעם זה לבן שנ' ארמי אובד אבי כו' לכך נפרע הקיר ממנו לפי שהו' העד על השבועה כדכתי' יד העדים תהיה בו בראשונה עכ"ל והא ודאי הא דקאמר ובלעם זה לבן ר"ל מזרע לבן ולא לבן עצמו כי לבן לא האריך ימים כ"כ אבל מ"ש החזקוני בשם י"מ ג׳ היו באותה עצה לזנות בנות מואב שרי ליה מאריה שהרי אחד מן הג' שהיו באותה עצה קחשיב יתרו וחלילה חלילה לומ׳ שהיה יתרו נכנ' כלל לישב באותה עצה לזנות בנות מואב שהרי כבר נתגייר וקיים כל המצות לכן הוכרח רש"י לפרש באותה עצה הבה נתחכמה לו כו' וכן פר"שי לקמן בפ' בלק בפסוק ויאמר איתן מושביך כו' וכן משמע בהדיא בפ"ק דסוטה וב"שר מדמייתי מאמר זה ג' היו באותה עצה כו' על פסוק ויאמר אל עמו כו' הבה נתחכמה לו הוא התחיל בעצה תחלה לכך לקה תחלה כו' כנ"ל:
רב ועצום ממנו כו' במדרש מהיכן עם בני ישראל רב ועצום ממנו כלומר הקב"ה שנ' יי' ממקור ישראל (הבו) [הבה] ונתחכמה לו חרוף כלפי מעלה ע"כ ונ"ל דלכך אמר עם בני ישראל רב ועצו' כו' ולא אמר עם בני יעקב כו' כי מצד שהם בני ישראל סבא הם מושגחים כ"כ עד שנעשו עם אע"פ שלא היו בני ישראל כשירדו למצרים רק ע' נפש וזה יותר נכון בעיני מכל מה שפי' החכם ר"א אשכנזי ז"ל וזולתו בפסוק זה ע"ש:
יא
רש"י ומהו המס שיבנו ערי מסכנות לפרעה כו' דיוקו דרש"י הוא מדסיים הפסוק למען ענותו בסבלותם א"כ אין לפרש המס ממון כדעת המפרשים שכתבו שבאו עליהם המצריים בעלילות תחלה בממונם הוא שכתב וישימו עליו שרי מסים ואח"כ גזר עליהם שיעבוד בגופן כו' דעל ממון לא יפול לשון למען ענותו בסבלותם כן נ"ל.
רש"י שלא היו ראויות מתחלה לכך כו' י"מ שפי' כיון שכבר נז' שם רעמסס בפ' וייגש א"כ בודאי היה שם מקום מתחלה טרם שבנו אותה רק שעשו אותו מבצרים ע"כל אישתמיטתיה מיניה מ"ש החכם הגדול הרא"בע ז"ל כאן וז"ל רעמסס איננו מקום ישראל ע"כל וכ"כ לעיל בפ׳ ויגש וז"ל ולפי דעתי כי רעמסס איננה שהיו דרים שם ישראל כי מערי מסכנות פרעה היתה ע"כל ובפ' בא בפסוק ויסעו בני ישראל מרעמסס כתב מרעמסס הוא שם מחוז ולא עיר ע"כ ואין דבריו צריכין חזוק כי איך יעלה על הדעת שפרעה הרשע אחר כל גזרותיו הקשות יניח לישראל לדור בערי מסכנותיו אלא על כרחך רעמסס הנזכר לעיל בפרשת ויגש הוא שם מחוז ולא עיר כדכתב הרא"בע זכרונו לברכה אם כן נסתלקו דברי המפרש הנזכר כמוץ אשר תדפנו הרוח והעיקר כדפירש נאמן ביתו של רש"י והוא הרא"ם ז"ל אי נמי כדפירש מהר"ר שלמה לוריא זכרונו לברכה תראנו משם.
טו
רש"י שפועה ומדברת והוגה לולד כדרך הנשים המפייסות תינוק הבוכה אבל התוספות בפרק קמא דסוטה כתבו בשם ר"ח פירוש אחר שהיתה פועה לוחשות לחישה ויוצא הולד כמו שעושים אלו עכשיו באזני האשה עד כאן ובאמת לשון הגמרא דייק כוותיה מדקאמר ולמה נקרא שמה פועה שהיתה פועה ומוציא את הולד:
טז
רש"י שראו אצטגניניו שעתיד להוליד בן המושיע אותם קשה לי מנא ליה הא דלמא לא ראו אצטגניניו כלום והא דלא היה מקפיד אלא דוקא על הזכרים הוא מפני כי היה ירא מן המלחמה כדכתיב ונלחם בנו ואין דרך אשה להלחם וכי תימא דאם כן למה לא כתוב תכף אחר ונלחם בנו כו' ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות כו' הרי תשובתך וליטעמיך למה לא כתוב תכף אחר ונלחם בנו כו' ויצו פרעה כל הבן הילוד היאורה תשליכהו כו' לפי מה שפרש"י לעיל הבה ונתחכמה לו נתחכם למושיען של ישראל לדונם במים כו׳ אלא מאי אית לך למימר שהוא מטעם שכתב הרמב"ן ז"ל כי אלו רצה פרעה לצוות להרגם כאחד היה אפשר לו זה אבל מפני שיהיה הענין בגידה גדולה שיהרוג המלך את אנשיו אשר באו לדור בארצו על אמונתו ותהיה זאת למלך לחרפה בתוך העמים על כן לא רצה להרגם מתחילה בפרהסיא אבל רצה להתחכם עליהם לאבדם בסתר ובחשאי ושלא ידעו הנעשה בהם ולפיכך ציוה מתחילה להתיש כחם של ישראל בכל מיני עינוין שלא יפרו וירבו ולפי שראה שלא היו מתמעטין בכל זה לפיכך גזר עליהם הריגה על ידי המילדות וצוה עליהן שיסתירו הענין כדי שיהיה הדבר סוד מן הכל וכאשר ראה פרעה שגברה על המילדות יראת השית׳ יותר מיראת המלך הוצרך לגלות הענין למצריים כו' ולפיכך המתין מלגזור כל הבן הילוד היאורה תשליכהו כו׳ עד באחרונה ואפילו באחרונה גזר וציוה וכל הבת תחיון כשם שציווה למילדו' העבריות ולא הניחם למה שיעשו מעצמם כדי להראות עצמו כשר כנגד המצריים שאינו חפץ להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מכל וכל דרך שנאה ונקמה רק מיראת ונלחם בנו כו' כדאמרן אי נמי כמו שאמרו בשמות רבה וזה לשונו וכל הבת תחיון מה צורך לפרעה לקיים הנקבות אלא כך היו אומרים נמית הזכרים ונקח הנקבות לנשים לפי שהיו המצריים שטופים בזימה:
יז
רש"י מספקות להם מזון כתב הרא"ם זכרונו לברכה דאם לא כן ותחיין את הילדים למה לי הרי כבר כתוב ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים שלא המיתום כו' ותמה על רש"י שפירש בפרק קמא דסוטה דהוה ליה למכתב ולא המיתו את הילדים כו' מאי ותחיין כו' ואני תמה על שניהם למה לא זכר ולא פקד שום חד מנייהו מה שאמרו בהדיא בשמות רבה כדפירש הרא"ם וז"ל ותחיין את הילדים וכי מאחר שלא עשו כאשר דבר אליהן אין אנו יודעים שקיימו את הילדים למה הוצרך הכתוב לומר ותחיין את הילדים אלא יש קלס בתוך קלס לא דיין שלא קיימו את דבריו אלא עוד הוסיפו להגבות להם מים ומזון כו'.
כ
רש"י וייטב אלדים למילדות מהו הטובה ויעש להם בתים כו' נראה לי שנשמר לאפוקי שלא תפרש כדכתב התולדות יצחק ושאר מפרשים מהו הטובה וירב העם שעל ידי זה נתעשרו שהיו מרויחות מאד בשכירות בהיותן מילדות כו׳ ואומרו ויעצמו מאד שב אל המילדות שנתעשרו כי כבר מצינו כי עצמת ממנו מאד על העושר ויעש להם בתים קאי אפרעה שהעמיד בית מצרי אחד בין שני בתי ישראל כדי שלא יוכלו להחביא הבנים.
כב
רש"י ואין אנו יודעים אם ממצרים אם מישראל כו' וספק זה בא להם לפי שבאמת נולד מן העבריות אבל נאמר בבת פרעה ויהי לה לבן על כן סברו שמא יהיה בן ממש לאיזה מצרית דוגמת השמש והירח בחלומו של יוסף שהיו דברים מגיעים עד בלהה כן כתב הרב הגדול ר"א שי' ונכון הוא:
רש"י ורואין אנו שסופו ללקות במים לפיכך גזר כו' יש מפרש שכתב וז"ל ואם תאמר והלא לעיל פירש הטעם לדונם במים לפי שכבר נשבע שלא להביא מבול וכו' ויש לומר דלעיל קאי אישראל שהם יודעים שהקדוש ברוך הוא משלם מדה כנגד מדה לאפוקי בכאן קאי גם אמצרים שנאמר לכל עמו אי אפשר לפרש מדה כנגד מדה לפי שהם לא ידעו לכן פירש הטעם שסופו ללקות וכו' עד כאן לשונו ויש מפרש שכתב וזה לשונו שסופו ללקות במים קשה לי למה ליה למימר שסופו ללקות כו' אי משום דק"ל למה צוה להשליכם ליאור ולא בשאר מיתה הרי כבר נתבאר משום נתחכמה למושיען של ישראל ויש לומר דקשה ליה דלעיל אמר והמיתן סתם אם כן בטל הטעם דנידונן במים ולמה חזר וצוה להשליך ליאור לפי שראו שעתיד ללקות במים כו' עד כאן לשונו ואני נפלאתי הפלא ופלא על האנשים האלה שלימים הם אתנו הלא רש"י לא מפי עצמו אמר דברים האלה אלא הוציאם מדברי שמות רבה כמנהגו ושם אמרו בהדיא שלא כדבריהם וז"ל ויצו פרעה לכל עמו אמר רבי יוסי בר חנינא אף על עמו גזר ולמה עשה כן שהיו אסטרוגלין אומרים לו גואל ישראל נתעברה ממנו אמו ואין אנו יודעים אם ישראל הוא או מצרי הוא באותה שעה כנס פרעה כל המצריים ואמר להם השאילו את בניכם תשעה חדשים שאשליכם ליאור הדא הוא דכתיב כל הבן הילוד היאורה וגו' כל הבן של ישראל אין כתיב כאן אלא כל הבן בין יהודי בן מצרי ולא רצו לקבל ממנו שאמרו בן מצרי לא יגאל אותם לעולם אלא מן העבריים היאורה תשליכהו למה גזרו להשליכן ליאור לפי שהיו רואין האסטרוגלין שמושיען של ישראל על ידי מים לקה והיו סבורין שבמים יטבע ולא היה אלא על ידי באר מים נגזר עליו גזירת מות שנאמר יען לא האמנתם בי וגומר ורבנין אמרי העמיקו עצה שלא יפרע הקדוש ברוך הוא מהן במים לפי שהיו יודעין שאין הקדוש ברוך הוא משלם אלא מדה כנגד מדה והיו בטוחים שלא יביא מבול לעולם לכך גזרו להטביעם במים עד כאן לשונו הרי קמן מבואר באר היטב שאמרו הטעם שסופו ללקות במים כו' על קושית למה גזרו להשליכן ליאור ולא בשאר מיתה וכיון שכן ע"כ כוונת רש"י נמי היתה כן כיון שהכל ניתן מרועה אחד ולא כמו שפירש המחבר הנ"ל וגם אמרו בהדיא לפי שהיו יודעין כו׳ דהיינו המצריים ולא כמו שכתב (המבר) [המחבר] הנ"ל שהם לא ידעו כו' ובלאו הכי סתור מיניה וביה התירוץ הנ"ל דאיך כתב דלעיל קאי אישראל שהם יודעים שהקדוש ברוך הוא משלם מדה כנגד מדה מאי איכפת במה שישראל יודעים שהקדוש ברוך הוא משלם מדה כנגד מדה וכי ישראל אמרו נתחכמה לו כו' וכי תימא דהכי קאמר שהמצרים יודעים שהקדוש ברוך הוא משלם מדה כנגד מדה לישראל אבל המצריים אינם יודעים שהקדוש ברוך הוא משלם מדה כנגד מדה גם להם ולכל האומות גם זה שקר מפורסם הוא שהרי כל עצמה לא אמרו נתחכמה לו למושיען של ישראל כו' לדונם במים שכבר נשבע שלא יביא מבול לעולם אלא בעבור זה שידעו המצריים שהקדוש ברוך הוא משלם מדה כנגד מדה לכל האומות ולכך נתייראו להורגם בשאר מיתות כמו שאמרו בהדיא בשמות רבה אמרו נדונם בחרב כבר כתיב ובחרבו את כל בשר לא נדון אותם אלא במים כו' וכי תימא דהכי קאמר שהמצריים יודעים שהקדוש ברוך הוא משלם מדה כנגד מדה לישראל ולכל אומות אם הם מצירים והורגים לישראל אבל המצריים אינם יודעים שהקדוש ברוך הוא משלם מדה כנגד מדה אם המצריים מצירים והורגים הם בהם כמו בכאן שנאמר לכל עמו גם זה טעות ושבוש גדול שאינו כדאי לדבר הימנו אטו בשביל שהמצריים היו מצירים והורגים גם בהם לא ישלם להם הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה מה שהרגו לישראל סוף דבר חזרתי על כל צדדי' וצידי צדדים ולא מצאתי לא ראש ולא רגלים לפירוש הנ"ל והקושיא מעיקרא ליתה כי כבר כתבתי לעיל בכמה מקומות שזה דרכו של רש"י לפרש תרי טעמים מתרי אמוראים במקום שאפשר לומר דתרוייהו איתנהו כמו בכאן שאפשר לומר דלא פליגי רבנן על רבי יוסי בר רבי חנינא בשמות רבה שהבאתי לעיל אלא הא והא איתא כן נראה לי: