צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג
ויקרא · כו
א
רש"י לפי שהשתחואה בפשוט ידים ורגלי' היא אסר' תורה לעשות כך כו' ומיהא מדרבנן אסור אפילו בלא פשוט ידים ורגלים כמו שפסק הרמב"ם בפ"ו מהלכות ע"ז והס"מג בסימ׳ מ"ג וכתב הרי"בש ז"ל בתשובותיו וז"ל מדברי רש"י והרמב"ם נראה שאין לחוש לאבן משכית אפילו מדרבנן אלא כשפניו דבוקות בארץ אע"פ שאין בו פשוט ידים ורגלי' אבל שוחה לבד אין לחוש:
פרשת בחקותי
ג
רש"י ואת מצותי תשמורו הוו עמלים בתור' ע"מ לשמור ולקיים כו' מפשט דברי רש"י משמע דפי' אם בחקותי תלכו שתהיו עמלי' בתורה ר״ל כדי ללמוד לחוד לדעת התור' שלא על מנת לשמור ולעשות ולקיים דאם לא כן ואת מצותי תשמורו ל״ל וכדי שלא יהיה חדא מינייהו מיותר לכן פי׳ כן כמ"ש הרא"ם ז"ל ואני שמעתי ולא אבין איך אפשר לחלק הלימוד גופיה לב' חלקים הללו ולפרוש אם בחקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה כדי ללמוד לחוד לדעת התורה שלא על מנת לשמור ולקיים שהרי לימוד זה איסור גמור הוא הס כי לא להזכיר כדאיתא בתורת כהנים הלומד ע"מ שלא לעשות נוח לו שלא נברא וכן איתא בויקרא רבה ובגמרא בדוכתי טובא אר"י הלמד על מנת שלא לעשות נוח לו שנהפכה שליתו על פניו ולא יצא לעולם כו' ולפ"ז אין לנו אלא ב' חלקים והם הלימוד והמעשה כיון דהא בהא תליא ר"ל הלימוד במעשה כי אסור ללמוד שלא לעשות אם כן קשה הלא חדא מינייהו מיותר כי די הל"ל אם בחקותי תלכו ועשיתם אותם או אם את מצותי תשמרו ועשיתם אותם להורות דקרא ועשיתם אותם הוא תנאי שתהיו עמלים בתורה על מנת ועשיתם אותם דלא סגי בלאו הכי כמו שנתבאר וכ"ת דלשון תלכו דוקא מורה על חיוב העמל שתהיו עמלים בתורה כי כל זמן שהאדם הולך הוא עמל ולכך דייקו אם בחקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה אכתי קשה ואת מצותי תשמרו למה לי ולולא פיו הקדוש של רש"י היה נ"ל לחלק הלימוד גופיה לב' חלקים באופן אחר והם אלו האחד למוד והבנת סודות התורה והחכמה הכמוסה בה ועל זה אמר אם בחקותי תלכו ולפי שבזה הלימוד מעולם לא יושג הסוף והתכלית בו שכל מה שישיג האד' מזה עדיין יש בה יותר ויותר באופן שתמיד האדם הולך בה כי כל עוד שלא יושג תכלית התנועה לא נפסק התנועה ולכן אמר בלמוד זה תלכו וארז"ל עמלים לפי שהוא טורח גדול ודבר קשה ההשגה והשני הלימוד בפשטי התורה ובהבנת הדיני' והמצו׳ לעשותם כתיקונ' ולזה הלמוד קרא שמירה שהוא שמירת הדין וההלכה בלב כדי לעשות אותו כי לא עם הארץ חסיד והנה הרא"ם ז"ל כתב על פרש"י והכי תניא בת״כ ובלי ספק דבת"כ שהיה לפניו היה גורס כן אבל בת"כ שלפנינו יש גירס' אחרת וז"ל אם בחקותי תלכו יכול אלו המצות כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם הרי מצות אמורות הא מה אני מקיים אם בחקותי תלכו להיות עמלים בתורה כו' עכ"ל ולפי גיר' זו אין אנו צריכים לכל זה אלא שהמצות להיותם נחלקי' לשנים השמירה מעשות מה שנצטוינו שלא לעשות והשני' העשייה במה שנצטוינו לעשות והם מצות עשה ומצות לא תעשה על זה אמר כשהוא אמר ואת מצותי תשמורו ועשיתם אותם הרי מה שיצטרך לומר במצות שהוא ל"ת ועשה אמור ואם כן מה אני מקיים אם בחקותי תלכו שתהיו עמלין בעיון התורה וקרא לעיון התורה הליכה כפי זה לפי שאין התכלית בלימוד הלימוד אלא המעשה הוא התכלית וא"כ בהיות האדם לומד ועמל בתורה הוא הולך להשיג תכלית חוצה לו והוא המעשה שוב ראיתי מי שפי' וז"ל אם בחקותי תלכו קשה לרש"י מלת אם משמע שהוא רשות אם כן משמע שיש רשות בידינו לעשות ולקיים המצות וזה אינו שמחוייבים אנחנו לעשות כמו שפרש"י בסוף שלח לכן פי׳ יכול זה קיום מצות ור"ל א"כ שקאי אמצות משמע שרשות לעשותם וזה אינו לכן פי' כשהוא אומר וכו' עכ"ל ואני אומר מעולם לא הוקשה לרש"י ז"ל קושיא זו כי אין לה לא יד ורגל כלל שהרי כל התורה כולה מליאה מזה דקאמרה אם על יעידת השכר והעונש ולא בשביל שקיום המצות הוא רשות ח"ו וכן מתחלת התוכחה שנייה שבפרשת כי תבא והיה אם שמוע תשמע וכו' ועוד דאם כן מה צריך לסתור את יכול זה קיום המצות מכח כשהוא אומר ועשיתם אותם הרי קיום המצות אמור כו' הלא כבר סתור ועומד מכח משמעות מלת אם דמשמע שהוא רשות לעשות המצות אלא מחוורתא כדפרשתי כן נראה לי:
ד
רש"י בעתם בשעה שאין דרך בני אדם לצאת כגון לילי שבתות הרא"ם ז"ל לא כתב טעם למה השמיט רש"י ובלילי רביעית כדתניא בת"כ וכן אמרו בגמרא בפר׳ סדר תעניות ואפשר לומר לפי שלילי רביעית הן אמת שאין האנשים יוצאים יחידים אבל הרבה בני אדם יחד אין כאן סכנת מזיקין ומותר לצאת אבל בליל שבת איכא מונע אחר מלצאת מלבד המזיקים שהוא אסור במלאכה ואין בני אדם יוצאים מבתיהם אפילו הרבה יחד ולזה בלילי רביעית עדיין איכא ביטול מלאכה להרבה אנשים יחד שהוא מונע אותם מלצאת אבל בלילי שבת ליכא ביטול מלאכה כלל ולכן רש"י ז"ל לא אמר אלא לילי שבתות כדי להוסיף ולהגדיל הברכה וכתב הרא״ם וז"ל וא"ת מנ"ל לרז"ל לומר זה דלמא בעתם בעת שהגשמים יפים לצמחים שהגשמים שלא בעתם מזיקים יש לומ׳ מיתור' דקרא קדרשי הכי דאי בעתם בעת שהגשמי׳ יפי' לזרעים הוא דקאמ' ההוא מגשמיכ׳ נפקא דמדלא קאמר ונתתי הגשמים אלא ונתתי גשמיכם משמע הגשמי׳ הצריכים לכם הוא דקאמר ואם כן מה ת״ל בעתם ש"מ לדרשא הוא דאתא עכ"ל והרב הגדול ר"א שי' כתב עליו וז"ל ולא נראה לי משום דההגבלה בגשמים כדי שלא יהיו לטורח צריך שתהיה בשני דברים האחד בכמות שלא ירד זולת הנצרך לזרעים ולא יותר ולא פחות והב' בזמנם והוא שלא ירד בעת שאין העולם צריכים לו ואם כן תרי קראי צריכא גשמיכם אמר לומר הגשמים הנצרכים לכם בכמות ובעתם אתא לומר בזמנם אשר אתם צריכים אליו ואם כן מ"ש שבזמן אשר אנו צריכים אליהם שיהיו בלילה מיוחדת עדיין צריכים אנו למודעי לידע מאין למדו זה ומה שנ"ל בזה הוא דכנוי בעתם הוא שדייקו רז"ל שבבחנת הגשמים כל עת וזמן כאשר ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו ואין עת קבוע להם בבחינתם ואם כן לא הוה ליה לכנות העת לגשמים אלא יאמר ונתתי גשמיכם בעת וירצה בעת אשר אתם צריכים לו ולזה דרשו בעתם וה"ק בעת אשר לא יהיה עת וזמן לדבר אחר אלא להם לבד והוא לומר שגם בעת אשר הזרעים נצטרכים אליהם לא ירדו בעתות אשר אתם צריכים אליהם ללכת בדרכים אלא בעת שלא יהיה אלא עתם להם לחוד והוא בלילי שבתות:
ו
רש"י וכה"א עושה שלום ובורא את הכל כתב החזקוני עליו וז"ל חז"ק הרי בפסוק כתיב יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע עכ"ל ובאמת שכן גריס בת"כ וגם בדקתי בכל המקרא ולא מצאתי מקרא זה שהביא רש"י אבל בילקוט גרי׳ כדברי רש"י וצ"ע למה שינה לשון המקרא שוב מצאתי מי שכת' דשינה לשון המקרא משום לישנא מעליא ודוחק גדול הוא:
ח
רש"י אלא אינו דומה מועטין העושין את התורה למרובי' כו' כתב הרא"ם וז"ל ויש לתמוה דא"כ באומת העולם דכתי' בהו איכה ירדוף אחד מהם אלף ושנים יניסו רבבה הל"ל ושני' יניסו שני אלפי' אלא ה"לל שאינן דומין מועטים שלוחמי' למרובי׳ הלוחמי' שהרבי׳ נעזרי' זה מזה ומתרבי' כחם דומיא דכל טונא דמדלי אינש על כתפיה אינו אלא שליש משאו דליכא למימ' דהתם נמי איכא למימ' אינו דומה מועטין העוברי׳ על התורה למרובה העוברי' על התורה שהרבי' עוברי׳ על התור׳ עונשן מרובה מהמועטין העוברים בה דזכות הרבי' מרובה מזכות המועטי' שמענו עונש הרבים מרובה מעונש המועטין לא שמענו עכ״ל והרב הגדול ר"א שי' כת' עליו וז"ל ובודאי דלכאורה נראה דהתם אין קושי' לפי שלא אמ' ירדוף אחד אלף ושני׳ רבבה דליקשה לן דאין החשבון כך אלא אמ' ושנים יניסו רבבה וא"כ רישא דקרא איירי בהרדפ' ובזה אמ' דאחד ירדוף אלף וסיפא דקרא מיירי בניסה ולז"א ששנים יניסו רבבה וזה יצדק לפי שהרדיפה הוא מכח וגבורה הרודפי׳ אבל הניסה הוא ממורך לבב הנסים ולז"א שני׳ יניסו רבבה אבל לעולם שלא ירדפו זולתי שני אלפי' ועכ"ז אחר שנניח שהקושיא קושיא נוכל לומ' דהכא דאינם יכולי׳ להשיב דמאה רודפי' נעזרים זה מזה לפי שהנרדפי' ג"כ נעזרים זה מזה אחר שאינם נמכרים ונסגרים אלא נעזבי' לטבעם וגבורת' לזה לא השיב הכא דרבי' נעזרי' זה מזה שלא יספיק זה להשיב מפני שאם רבי' רודפי' נעזרים גם רבי' נרדפי' נעזרים אבל התם שהנרדפי' צורם מכרם ויי' הסגירם אין להם עזר כלל שכפותים ועומדים הם ולז"א שהאחד ירדוף אלף ושני׳ שהם נעזרים זה בזה יניסו רבבה משום לגבי הנרדפי' רבבה ואלף הכל דבר אחד כיון שצורם מכרם והסגירם ועוד נוכל לומ' שכל ענייני ישראל תלויים בזכות ולא בגבורה כלל ולזה אינו יכול לתרץ לא הכא ולא התם דהרבים נעזרים בכח אלא מה שתירץ הוא שהרבים נעזרים בזכות שאינו דומה וכו׳ וזו התשובה בעצמה נשיב בהרדפת השונאים לישראל כי אם יתרבו החוטאים יתרבו העבירות ויחליש יותר כח ההשגחה מהם כי אינם דומים עבירות י׳ חוטאים לעבירות עשרי׳ כי אחר שכל ישראל ערבים כל העבירות מתקבצות יחד ובודאי שיקבצו יותר עבירות מרבים החוטאים וכל עוד שיתרבו העבירות יותש כח של מעלה ותסולוקה ההשגחה ולזה יחלש כחם יותר עד שאם אחד ירדוף אלף אם יהיה רבבה שני' יניסו אותו שיחלוש כחם יותר שיקבצו בהם עבירות יותר ומ"ש הרב זכות שמענו עונש לא שמענו בודאי כי ידיעת ההפכים אחד ואם רבי' צדיקים מושגחים יותר מפני רוב הצדקות הנמצא בם ה"נ רבים חוטאים יסלקו מהם ההשגחה יותר מפני רוב הרשיעות הנמצא בהם נהי דקשה לי בזה שכפי זה לא היה להוסיף ברודפי' כיון דהדבר תלוי בנרדפי' לא ברודפי' א"כ ה"לל אחד מכם אלף רבבה ומה שהקשה הרא"ם ז"ל מה צריך לטעם זה אינו דומה מועטים העושים את התורה למרובים כו' למה לא נאמ' הטעם הוא מפני שמאה נעזרים זה מזהו ואיש את אחיו יעזורו דומיא דכל טונא דמדלי אינש על כתפיה כו' מהא לק"מ דגם הנרדפי' נעזרים זה מזה ואם המאה יתוסף בכחם להיותם נעזרי' זה מזה גם הב' אלפי' העולה לחשבון רישא דקרא הנרדפי׳ מהם נעזרים זה מזה ולזה הוצרך לאוקמיה בזכות שאין לנרדפי׳ זכות והנה מ"ש בתחלת דבריו דהתם אין קושיא כו' זה לקח מדברי מורי הגאון מהר"ם יפה ז"ל בספר לבוש האורה וכבר קדמוהו בעל אמרי נועם שכתב תירוץ זה בשם רבינו תם דוק ותשכח.
ט
רש"י והרבתי אתכם בקומה זקופה י"מ שכת' וז״ל דאי מלשון ריבוי ממש הרי כבר אמ' והפרתי וכיון שהם פרי' מסתמא מתרבי כ"כ הרא"ם ז"ל וק"ל הרי נאמר פרו ורבו א"כ דלמא הכי [נמי] הוא ע"כ נראה דדיוקו של רש"י דאי הוה מלשון פריה ורביה ה"לל והפריתי והרביתי אתכם מדקא' והפריתי אתכם והרביתי אתכם עכ"ל דהאי והרביתי לאו משום רבוי הוא אלא מלשון התרברבות שהיא הקומה זקופה עכ"ל והנה מ"ש ע"כ נ"ל דדיוקו של רש"י דאי הוה מלשון פריה ורביה ה"לל והפריתי והרבתי אתכם כו' זה לקח מדברי מהרא"י ז"ל אע"פ שכת' על כן נ"ל כאלו מסבריה דנפשיה חידש פי' זה.
רש"י והרביתי אתכם בקומה זקופה קשה לי מה ברכה היא זו וכן מה שפרש"י לקמן על ואולך אתכם קוממיות בקומה זקופה הלא איתא בפ"ק דקידושין ארי"בל אסור לילך בקומה זקופה שנ' מלא כל הארץ כבודו וכל הפוסקים איש לא נעדר הביאו דבריו לפסק הלכה וע"ק שהרי גם אומת העולם הולכי' בקומה זקופה א"כ מה יתן ומה יוסף לישראל בזאת הברכה ולא ראיתי בכל המפרשים תשובה כלל לזאת הקושיא ואין לומר דבקומה זקופה דהכא ר"ל בעלי קומה דא"כ ה"לל בעלי קומה ונ"ל דהאי והרביתי אתכם פירושו כמו יי' אלדיכם הרבה אתכם וגו' בפ' דברים שפירש"י הרבה אתכם הגדיל והרים אתכם כו' ה״נ קאמ׳ שיהיו גדולים במעלה וחשיבות והיינו דקאמר בקומה זקופה ואין ר"ל שילכו בקומה זקופה ח"ו אלא מתחלה אמ' והפריתי אתכם שיהיו גדולים בכמות שיהיו רבים במנין וזהו בפריה ורביה ואח"כ אמ' והרביתי אתכם שיהיו גדולים באיכות כלומר במעלה וחשיבות וזהו בקומה זקופה כמ"ש הרב הגדול ר״א שי' שהסגולה אשר יתיחד בו האדם מכל שאר בעלי חיים הוא היות קומתו זקופה להיות פונה למעלה לעולם השכל אחר שהוא חלק ממנו בנשמתו השכלית אבל הבהמה יורדת למטה לארץ כי נפשה היולניי' ולזה היא מבטת אל מטה ובני אדם אשר יגברו חומרם על שכלם ונפשם החיונים הבהמות על נשמתם השכלית אע"פ שקומתם קומת אדם לא יקראו בעלי קומה זקופה לפי שהם מביטים לדברים הארציים החמריים ורוחם כרוח הבהמה היורדת למטה לארץ ולז"א והרביתי אתכם בקומה זקופה והענין שיהיו רבי' במנין וזהו בפריה ורביה וגדולים באיכות לפי שהם מביטים אל גבוה הגבוהי' ית' שמו ואליו כל תשוקתם ובזה הם גדולים בקומה זקופה כן נ"ל:
י
רש"י וישן מפני חדש תוציאו שיהו הגרונות מלאות חדש והאוצרות מלאות ישן כו' כתב מורי מהר"ם יפה ז"ל וז"ל בת"כ אמרו וישן מפני חדש תוציאו שיהו הגרונות מלאות חדש והאוצרו' מלאת ישן ואתם מקפידי' היאך נוציא ישן מפני חדש ע"כ וכת' הרא"ם ולא הבנתי כי א"א לומר שהם סוברי׳ שפי' וישן מפני חדש תוציאו הוא דרך תמיה שהם מקפידים ואומרים כיון שהישן טוב מהחדש איך נוציא הישן מפני החדש דא"כ וישן מפני החדש נוציא מבעי ליה עכ"ל והגיה הוא את הת״כ והוסיף וגרע לפי סברתו ע"ש אבל אני אומ' שאין כאן קושי' על הת"כ וא"צ להגיהו כלל דנ"ל דה"ק הת"כ דקשה לו לת"כ על פסוק וישן מפני חדש תוציאו מה צריך הכתוב לאומרו פשיטא אם יהיו להם תבואות הרבה שהם יבקשו להם מקומות להניחם שם ומנ"מ אם יוציאו הישן מפני החדש להניח הישן למקו' אחר ולתת החדש לתוכן או יניחו הישן באוצרותם הישני' ויניחו החדש באוצרות חדשים וע"כ קאמ' בת"כ שהוצרך לכתוב הכתוב זה בדרך עצה טובה וקאי על ואכלתם ישן נושן וה"ק מפני שכבר אמר הכתוב ואכלתם ישן נושן שפירושו שיהא ישן הנושן של ג' שנים יפה לאכול משל אשתקד ומשום כך אתם מקפידים היאך נוציא הישן מפני החדש והישן טוב הוא מן החדש טוב לנו שנניח את הישן במקומו באוצרות הישנים במקום שהורגלנו לקחת משם עד עכשיו והוא מזומן לנו שם ונניח החדש באוצרות חדשי' ויתיישן ואז יהיה גם הוא טוב וע"ז כתבה התורה בדרך עצה לא תעשו כן רק תוציא את הישן לאוצרות החדשים ותניחו את החדש לאוצרות הישני' והטעם הוא שאוצרות הישני' כבר נתנגבו היטב ושומרים את החדש שהוא לח לא יתרקב אבל האוצרות החדשים עדיין לחי' הם ואם יניחו שם התבואה החדשה שגם היא לחה תתעפש ותפסד כולה אבל הישן כיון שעברה עליו השנה הרי נתייבש ואינו נוח להתקלקל אפי' באוצרות החדשים לפיכך אמר הכתוב תוציאו הישן מאוצרו' ישנים ותפנו אותו למקום אח' לאוצרו' החדשי' ותתנו החדש לאוצרות הישנים ומעתה יבא לשון הת"כ על מכונו כפשוטו ואין צריך שום תיקון והגה"ה נ"ל עכ"ל וגם הרג"א ז"ל השיב על דברי הרא"ם ז"ל ע"ש והרב הגדול ר"א שי' כת' שהרא"ם ז"ל יפה דייק ובעל הלבוש וגם הרג"א לא ירדו לסוף דעתו כי המה ביארו ההקפדה בבריית' מאין למד התנא זה וחשבו שלבאר זה הגיה הרא"ם הבריית' והוא לא הגיה בעבור זה אלא לאוקמי בה דברי רש"י ז"ל שאמ' שתוציאו הוא למקו' אחר שר"ל בזה שאין הכוונה באומרו תוציאו לאבוד אלא ר״ל תוציאו אותו למקום אחר וא"כ בהכרח צריכים אנו לגרוס במקום היאך היכן נוציא ר"ל לאיזה מקום נוציא החדש שנראה שהם מבקשים לו מקום ולא לחנם דחק עצמו הר"אם לפי שלא יובן זה מדברי הבריית' אלא אם הגיר' היכן שאז יובן שההקפדה היא על שנוי המקום אבל אם נגרוס היאך משמע שההקפדה על אבוד זה מפני זה או נאמ׳ רהוקשה לרז"ל דאמרו ישן מפני חדש תוציאו אין זה מכלל הברכות וא"כ מאי איכפת לידע אם ישימו החדש במקום ישן או אם ישימוהו במקום אחר אלא ודאי קרא עצה טובה קמ"ל וירצה יודע אני שליופי הישן תהיו מקפידים ותאמרו היאך נוציא היפה להשים מה שאינו יפה כמוהו ולזה אני אומ' לכם שלא תקפידו בזה אלא וישן מפני חדש תוציאו שהחדש צריך לאוצרות להתייבש שם לפי שהאוצרות כבר נתייבשו היטב ומייבשים את החדש שהוא לח כדי שלא יתרקב אבל הישן כבר הוא יבש ובכל מקום שיהיה לא יפסד ומכאן הוציאו ותוציאו משמע להו בעל כרחם.
יא
רש"י ונתתי משכני זה ב״ה ולא משכן ממש לפי שכאשר אמ' זה כבר הוקם המשכן שהרי כל הספר הזה באהל מועד נאמ׳ ואיך יהיה מייעד להם מה שכבר היה ולז"א שאינו אלא ב"ה הנקרא בכתוב משכן רש"י רפ"ק דערובין.
ולא תגעל נפשי אתכם הקשה ר"מ אלשיך ז"ל וכי יעלה על הדעת שיגעל בם אח' כל הטובות שהבטיח' למעלה הלא אפי' בהיותם רשעים גמורים נאמ' לקמ' לא געלתים ולכך פי' הוא ולא תגעל נפשי אתכם ר"ל נפשי אשר בכם לא תגעל אתכם לא בשעת היצירה כמנהג הנפש של בני אדם שאינ' רוצ׳ להפר' ממקורה הקדו' ולילך אל הגוף החומרי כמ"ש רז"ל ולא בשעת מיתה לא תגעל אתכם להיות לה חשק נמרץ לצאת מן הגוף החומרי לשוב אל מקורה הקדוש אלא אדרבה יהיה לה חשק גדול להיו' משכנה בתוך הגוף קדוש כיון שהיא בגוף מרכבה אל השכינה כי היכל יי' המה ואני אומר אחר אלף מחילות דלא דק דלקמ' לא כתי׳ נפש כמ"ש כאן ופי' לא תגעל נפשי אתכם לא תסלק השכינה ממכם כדפרש"י לקמ' וגעלה נפשי אתכם זה סילוק שכינה ולקמ׳ אפרש למה נקרא השכינה נפש:
יב
רש"י והתהלכתי בתוככם אטייל עמכם בג"ע כאחד מכם כו' טיול זה הוא לימוד בהשגת ידיעת השי"ת וז"ש בת"כ מלה"ד למלך שיצא לטייל עם אריסו בפרדס כו' וטיול זה בפרד' הוא כעין שאחז"ל ד' נכנסו לפרד' כו' כנ"ל.
יד
רש"י ואם לא תשמעו לי להיות עמלי' בתורה ולדעת מדרש חכמים כו' רש"י ארכביה אתרי רכשי להאי קרא דואם לא תשמעו לי דלפי פי׳ ראשון להיו' עמלי' בתורה יהיה מלת תשמעו מלשון הבנה שלא תעיינו להבין דברי דא"לכ קשה מאי משמע דלמא פי' ואם לא תשמעו לי ללמוד בתורה כלל עמלי' מאן דכר שמיה וכבר מצינו כמוהו הרבה בכתוב כמו תשמע חלום לפתור אותו וכמו שומע יוסף וכמו אשר לא תשמע לשונו וכאלה רבי' ולפי פי׳ שני לדעת מדרש חכמים יהיה מלת תשמעו כמשמעו מלשון שמיעה שהוא דבר שאינו נלמד מן הכתב אלא נשמע באזן מהחכמים וב' פירושים אלו לקח רש"י מת"כ הא' נז׳ שם בתחלת הפ' אם בחקותי תלכו והב' נז' בפ' זו ואם לא תשמעו לי לכן ק"ל על רש"י למה נכנס בתרתי ויצא בחדא שסיים ואמר הא מה אני מקיים ואם לא תשמעו לי להיות עמלי' בתורה שהוא לשון ת"כ בפ' ראשונ' הנז' ולא הזכיר פי' שני הנז' וז"ל ת"כ אם לא תשמעו למדרש חכמים יכול למה שכתוב כשהוא אומר ולא תעשו את כל המצות האלה הרי מ"ש בתורה אמור הא מה אני מקיים אם לא תשמעו למדרש חכמים כו' אבל אין להקשות על הת"כ מנ"ל תרוייהו פירושים כי כבר רגיל הגמ' לתרץ תרתי משמע כנ"ל.
רש"י ולא תעשו משלא תלמדו לא תעשו כו' כת' הר"אם וז"ל וכן שנינו בת"כ ואם לא תשמעו מת"ל אם לא תעשו וכי יש לך אדם שאינו לומד אבל עושה ת"ל ואם לא תשמעו ולא תעשו הא כל שאינו לומד אינו עושה פי' מאחר שכל מי שאינו לומד אינו עושה לא היה צ"ל אלא אם לא תשמעו ומינה שמעינן שלא תעשו אלא עכ"ל דה"ק אם לא תשמעו ודאי לא תעשו הא למדת שכל שאינו לומד אינו עושה ויהיה פירושו ואם לא תשמעו שאז ודאי לא תעשו עכ"ל והרב הגדול ר"א שי' כתב עליו וז"ל אבל ק"ל בזה טובא שלא יתיישב עם זה אומרו ת"ל כלל ועוד שאם המקשה הניח בהסכמה ידועה ומונחת דמי שאין לומ' אינו עושה עד (עם זה אומרו ת"ל כלל ועוד שאם המקשה הניח בהסכמה ידועה ומונחת דמי שאין לומ' אינו עושה עד) שתמה בזה באמרו וכי א"כ מה חדש לנו אח"כ באמרו שזהו אשר למדנו הכתוב שאם אינו לומד אינו עושה לכן נ"ל לפרש בזה שהכונה לומ' שהכתוב בא ללמוד שסבת העדר המעשה הוא העדר הלמוד וזה נהי דידוע לנו שמי שאינו לומד אינו עושה אבל לא ידענו מי סיבה למי אם העדר המעשה הוא סיבת העדר הלימוד או אם העדר הלימוד הוא סבה למעשה ת"ל ואם לא תשמעו ולא תעשו ללמדך שכל מי שאינו לומד א"א שיעשה דה"ק ואם לא תשמעו הוא יהיה הסיבה לכם שלא תעשו ועכ"ז לא נתישב לנו אומרו מת"ל אם לא שנפרש כך ומה שת"ל וכו' וירצה הנה אומרו ולא תעשו יתר דוכי מי שאינו לומד אפשר שיעשה בהכרח בהעדר אחת מהם יעדר האחר וא"כ הי"לל אחד מהם ולא יאמ' השני ומתרץ מת״ל ירצה מה שבא ללמדך הוא שאם לא תשמעו הוא הסבה לשלא תעשו ובילקוט ל"ג וכי יש וכו' אלא יש וכו' והיא הגיר' האמיתי' ויעיד עליה או יש או יש דקאמר בחלוקות האחרות שכולם פירושו הכתוב להראו׳ לנו חלוקו' שבמצאו׳ שכלם אינם מתמידו' באד' שאם לא יקדים לו הלמוד הוא הסיבה לכלם ולזה אמרם רחמנא זו אחר זו בתורה כדמפר' ואזיל וכו' וכפי זה תתבאר הבריית' יותר על הנכון וזה שהתחלת התירוץ הוא אומרו יש וכו' וזה פירושו הוקשה לו דלמה הוצרך לומר לא תעשו אחר אומרו ואם לא תשמעו אחר שמי שאינו שומע ואינו למד נראה שלא יתכן אליו שיעשה והשיב שלפי שיש לך אדם שאינו למד אבל עושה מה שיאמרו לו אחרי' לעשות אשר למדוהו ונמצא שהלמוד אין לו אבל מעשה יש בידו והייתי סובר שזה המעשה יתקיים בידו לזה ת"ל ואם לא תשמעו וגו׳ שאם ירצה ואם לא תשמעו ותלמדו בודאי ימשך לכם שמה שאתם עושי' בלא למוד נשמע מאחרים שלא תעשוהו שכל מי שאינו למד אינו עושה ר"ל אינו מתמיד בעשייה.
טז
רש"י שיהא המות הורג אתכם מבפני' כו' כת' הרא"ם וז"ל פי' מדכת' כאן ונתתי פני בכם וכתי׳ בפ' קדושים ואני אתן את פני באיש ההוא והכרתי אותו וגו' ונתתי את פני בנפש ההיא והכרתי אותו וגו' מקרב עמו למדנו שפי' ונתתי פני בכם דהכא בכרת קמיירי עכ״ל והרב הגדול ר"א שי' כתב עליו וז"ל לא ידעתי מי הכניסו לזה הדוחק מה שלא זכרו רז"ל וגם לא הביאו דרשתם על קרא דונתתי פני וגו' ולז"א דהמה דייקו בקרא שלא יפול שם מגפה על מכת חרב הרג ואבדון אשר יבא מהע"ז והאויבים אלא על החולאים הממיתים ואחר שנסבול זה הדוחק יקשה שלא הי"לל אלא וניגפתם מאויביכ' אחר שהרג האויבים מהם בא ולא לפניהם לחוד וא"כ באמרו לפני משמע שהמגפה בא מאחר עשוייה לפני אויביהם ולזה פי' שכך היא שיהיה המות והוא המגפה הורג אתכם מבפני' בהיו' האויבים צרים עליכם ומקיפים אתכם באופן שתהיו נגפי' בנגף לפני אויביכם המקיפים וצרים אתכם עכ"ל ואני אומ' שהרא"ם ז"ל אמת ותורתו אמת וזה החכם שכת' דהמה דייקו בקרא שלא יפול שם מגפה על מכת חרב והרג ואבדון אשר יבא מהגוים והאויבים כו' שכח מקרא מלא כתוב בפ׳ שלח לך ולא תנגפו לפני אויביכם דהיינו מכת חרב והרג ואבדון כמפורש בקרא שם דקאמר ונפלתם בחרב וכן יתנך יי' נגף לפני אויביך וכן יתן יי' את אויביך הקמי' עליך נגפי׳ לפניך וגו' וכאלה רבי' בנביאים ראשונים ואחרונים לאין מספר וגם מ"ש החכם שקשה להו שלא ה"לל לפני אויביכם כו׳ אלא ונגפתם מאויביכם כו׳ ליתא שהרי אתה רואה מפורש בכל המקומו' הנז' כתוב שכתוב לשון זה אלא מחוורתא כדפי' הרא"ם ז"ל כן נ"ל:
רש"י שאיני מעמיד שונאים אלא מכם ובכם כו' כתב הרא"ם ז"ל ומיתורא דבכם קא דרשי ליה דה"ל למכתב ורדו שונאיכם וממילא בהם קמיירי ועוד דלעיל מיניה כתי׳ ונתתי פני בכם ונגפתם אלא עכ"ל לדרשא הוא דאתא לומ׳ שהרודף יהיה מכם ובכם עכ״ל והרב הגדול ר"א שי' כתב עליו וז"ל ולא דק בזה שמלת בכם אצטריכא לגופה שאיך יאמ' ורדו ולא יאמ' במי ירדו ולא משתמע מאומרו ונתתי פני בכם אלא מה שדייקו רז"ל הוא ראשונה דהכל יתר דבאמרו ונגפתם לפני אויביכם פשיטא שירדו בם ועוד דאחר שאמ' ורדו המורה על הרודים היה ראוי שיסמוך לזה הרודים ואח"כ יאמ' הנרדי' וא"כ לא ה"לל ורדו בכם ולזה אמרו שמלת בכם היא על הרודי' ולפיכך הסמיכה למלת ורדו ור"ל ורדו ירצה אותם שירדו יהיו בכם ממה שבכם ירדו בכם ותהיה מלת בכם משמשת לרודים והנרדים וכן דרך הלשון לקצר כשתהיה מלה שתורה על ב' דברי' וא"כ ה"ל כאלו אמ' ורדו מכם בכם ויהיו שונאיכם.
רש"י ואין רודף אתכם מבלי כח הרא"ם ז"ל פי' שמבלי כח הדר לישראל וז"ל והודיענו הכתוב בזה חסרון הכח שלהם שאין שום אחד חושש מהם פן יבא אליהם למלחמה שאלו היה להם כח היו רודפי' אחריכם כדי שלא לבא עליהם למלחמה וזו היא קללתם דא"לכ מאי ואין רודף אתכם ברכה היא זו ולא קללה עכ"ל: והרב הגדול ר"א שי' כתב עליו וז"ל וביאור דבריו שרצון הכתוב לומ' כפי דעת רז"ל ונסתם מהעיר מפני אימת הרודים בכם ולפי שלפעמים כאשר יהיו העם במצור יוצאים כשרואים עצמם בדוחק גדול להלחם לנצוח או להנצח וכפי זה האויבים אשר במצור אלו היו חוששים להם ולכחם היו רודפי' אחריהם מהרה להלחם עליהם קודם שיתחילו הם להלחם ולז"א שיהיה חסרון כחם כ"כ ידוע להם ומפורסם שכאשר ינוסו ויצאו מן העיר שדרך האויבים המקיפי' לחוש שמא למלחמ' הם יוצאים ובתחבולה מראים עצמם כנסי' ולזה לא יבואו לעיר עד שירדפו אחריהם ויבטחו שלא ישובו אליהם הנה בכאן לא יהיה מי שירדוף אתכם לפי שהם יודעים שאין אתם יוצאים להלחם מבלי כח ירצה ממה שידוע להם מחסרון כחכם זהו כוונת דברי הרא"ם ז"ל אף שסתם וקצר דבריו והוא העולה מפירוש בעל הלבוש שיחסו לעצמו ואינו אלא פי' דברי הרא"ם ז"ל אלא שהוא מרבה דברי' ללא הועיל וכפי דעתי פי' זה דחוק שכפי זה הקללה הוא חסרון כחם ואיך יורה על חסרון כחם בדברים סתומים כאלו ועוד שלהראו' זה לא הי"לל ונסתם שאם נסים הם נוכל לומ' שמה שלא יחושו לרדוף הוא מפני שהם יודעים שהם נסים ולא מפני שהם יודעים שאין להם כח להלחם וא"כ יותר היה מראה חסרון כחם באמרו שיצא להלחם ואין חושש בזה ולכן הנ"ל לפרש בדבריהם הוא שהרודף אשר ירדוף אחר הנרדף הוא מפני חסרון כחו להשיג אותו הנרדף שהוא רודף לעשות לו מה שירצה ורודף אחריו להשיגו שכל רדיפה אחר הדבר מורה חסרון ממנו לרדוף ולז"א כאן ואין בשונאיכם מי שיהיה בלא כח עד שיצטרף לרדוף אחריכם וה"ק ואין מי שיצטרך להיותו רודף אתכם מחסרון כחו עליכ' כי לא יחסר זה מהם אחר שאתם נגפי' לפניהם או ירצה שמהכתוב חסרו סבת ב' הדברים האלו ולזה ביארום רז"ל ונסתם מסבת אימת הרודים בכם ואין רודף מסבת חסרון הכח אשר יהיה בכם אפי׳ לנוס עד שלא יצטרך אחד מהם להיותו רודף אחריכם כדי להשיג אתכם אלא מהרה חושה ישיג אתכם וזהו אמרו מבלי כח כלומ' מחסרון כח שבכם לנוס או ירצה הנה דרך הנסי' מהאויבים שתחלה מראים עצמם ברודפים אחרי אויביהם כדי שלא ירגישו האויבי' שהם נסים לפניהם לז"א מחסרון כחם שינוסו מפני אימת האויבי׳ ואין בהם מי שיהיה רודף אחר האויבים מבלי היות כח בהם להראות רדיפה זו.
כה
רש"י ויש נקם שאינו בברית כדרך שאר נקמות כו' כתבו המפרשים ויש נקם שאינו בברית כלומר שאינו תולה בברית כדרך שאר נקמות שלא עבר אותו שעוש' בו נקמה בריתו של העוש' נקמה ואז אין הנקמה כ"כ גדולה כיון שלא עבר הברית של בעל נקמה וזה סימוי עינים של צדקיהו פי' נקם הכתוב כאן נקם ברית הוא נקמה שהיא תולה בברית דהו' סימוי עינים של צדקיהו שעבר צדקיהו בריתו של נבוכדנצר שהשביעהו ועבר על שבועתו ומרד בו וע"ז סימה עיניו א"כ נקם ברית הכתו' כאן הוא סימוי עינים של צדקיהו וק"ל טובא על דבריהם חדא שאין הלשון של רש"י סובל כלל פי' זה דמדקאמ' וזהו כו' משמע דמלת וזהו קאי על מה שהוזכר קודם זה ויש נקם שאינו בברית ועוד דא"כ מאי ד"א דקאמ' רש"י הלא גם לפי פירושו הראשון ר"ל נקם ברית שעברו ישראל על הברית ועוד שהרי בת"כ אשר רש"י לקח משם דברים הללו אמרו בהדיא איזו היא נקם שאינו בברית כגון סימוי עיני' שסימו את עיני צדקיהו כו' ועוד הלא לא לחנם דחקו עצמם רז״ל בת"כ שאמרו נקם ברי' נקם בברית למה הוסיפו בי"ת לכן יותר נכון בעיני כדפי' החזקוני וז"ל ויש נקם שאינו בברי' כלומ' עוד יש נקם שאינו כתוב בתורה שנקרא ברי' כדכתי' אלה דברי הברי' וזהו סימוי עיני׳ של צדקיהו ונקם זה אינו כתוב בתורה עכ"ל והוא כענין הכתוב גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת יעלם וגו' כנ"ל:
כט
ואכלתם בשר בניכם וגו' כת' החזקוני י"מ אלו בני אדם מיוחסי' המשיאים זרעם למשפחה שאינה הוגנת ולוקחי' מהם מעות בשכר.
ל
רש"י וגעלה נפשי אתכם זה סילוק שכינה וא"ת למה קרא השכינה נפש וי"ל דלכך נקרא' נפש מפני שהיא מקשרת חלקי העולם כמו הנפש שהיא מקשרת חלקי הגוף.
לא
רש"י כשהוא אומ' ולא אריח הרי קרבנו' אמורים כתב מהר"אי וז"ל תימא דהיכא משתמע שאמו' קרבנו' מולא אריח אדרבה משתמע שאם יקריבו קרבנות לא אריח בהם וי"ל דדעת רש"י דע"כ לא אריח אינו ר"ל שלא ירצה להריח דכיון דבת' הכי כתי' והשימותי את מקדשיכם מהיכא יריח ריח קרבנו' הא לא מקריבין בלא בית אלא ה"פ לא אריח לא יהא נמצא לי להריח והיינו דאמ' רש"י כיון דע"כ ולא אריח פי' שלא יהא נמצא לי כאלו כתב כך בהדיא והרי קרבנו' אמורי' עכ"ל ומצאתי מי שכ' עליו וז"ל ולא מסתב' אלא כך פי' יכול מן הקרבנות פי' שלא יהיה להם מקום להקריב קרבנות כשהוא אומ' ולא אריח הרי קרבנו׳ אמור משמע שיהיו קרבנו' רק שלא יריח אלא ע"כ שיהיה שממון מקדש מן הגדודות שלא יבואו אל המקדש וגם הקרבנו' שיקריבו לא יריח ולכך כת' רש״י ולא יריח באחרונה וד"וק א״ק א״כ לא מצינו התרא' בחורבן המקדש וא"ל הייעוד הזה במ"ש ושברתי את גאון עוזכם כדפרש"י לעיל דא"כ והשימותי ל"ל אלא ע"כ צריכים למימר דשבירת גאון לחוד ואינו חורבן א"כ חורבן היכא מרומז ואפשר הוא בכלל והשימותי אני את הארץ:
(ואף אשר הלכו עמי בקרי וגו' יש מקשי' אחר הוידוי למה ילך בקרי ותירץ התולדות יצחק מפני שהוידוי עצמו אינו שלם והוי כטובל ושרץ בידו ע"ש שהאריך.)
לב
רש"י זו מדה טובה לישראל כו' כת' הרא"ם וז"ל אינו ר"ל ולכן אין למנותה בכלל הפורענו' ויהיו שמנה דא"כ קשיא מואתכם אזרה בגוים שזו מדה קשה למה לא מנה אותה אלא עכ"ל שכבר נשלם החשבון של ז' קודם ממנה ושוב אין לחוש על מספר הפורעניו' הבאו' אחר המספר של ז' וא"כ זאת התשובה בעצמה תספיק אף לוהשמותי אני את הארץ אלו היתה מדה קשה אלא קושטא דמלתא הוא דקאמ' עכ"ל וי"מ שכת' וז"ל ועי"ל דדייק מדכתי' והשימותי אני את הארץ דה"לל והשימותי את הארץ אלא כמו שדרשינן לקמ' והבאתי אותם אני בעצמי זו מדה טובה משמע כאשר עושה הק"בה בעצמו דבר הוא מדה טובה לכן כתב ג"כ והשימותי אני בעצמי וזהו מדה טוב' שהו׳ רב חסד כך מצאתי עו' מצאתי די"ל ג"כ דודאי מן ואתכם אזרה בגוים אין למנות מכלל ז' מכות מפני שזהו תחלת הגלות אחר שגלו אבל והשימותי אני את הארץ הוא קודם הגלו' שהרי אח"ז כתי' ואתכם אזרה וקשה הרי הם ח' קודם הגלות לכ"פ שהוא מדה טובה:
מ
[ואף אשר הלכו עמי בקרי וגו' יש מקשי' אחר הוידוי למה ילך בקרי ותירץ התולדות יצחק מפני שהוידוי עצמו אינו שלם והוי כטובל ושרץ בידו ע"ש שהאריך.]
מא
רש"י והבאתי אותם אני בעצמי אביאם זו מדה טובה לישראל כו' כתב מורי הגאון מהר"ם יפה וז"ל כתב הרא"ם ולא ידעתי למה לא יפרשו אותו כמשמעו שיביאם בארץ אויביהם כמו יוליך יי' אותך ואת מלכך וגו' ה"נ והבאתי כמו והולכתי אותם ואני תמה עליו בקושי' זו דפשוט הוא שאינו דומה דהתם כתיב יוליך יי' אותך וגו' אשר לא ידעת וגו' ה"נ אם יהיה פירושו של והבאתי אותם וגו' כמו והולכתי אות' ה"ל לסיים אל ארץ אויביהם או לארץ אויביהם מאי בארץ אויביהם אלא ה"ק כשיהיו בארץ אויביהם אני בעצמי בהיותי שם אביאם אלי שלא יהיו אומרים הואיל וגלינו בין האומות נעשה כמעשיהם אני איני מניחם אלא מעמיד אני להם נביאים ומחזירי' אות' לתחת כנפי שנ' והעולה על רוחכם וגו' אח"כ בדבו' הסמוך לזה על או אז יכנע פרש"י כמו או נודע כי שור נגח הוא אם אז יכנע כתב הרא"ם ג"כ וז"ל לא הבנתי כוונת הרב בזה שלפי זה יהיה המובן ממנו שאני בעצמי אביאם תחת כנפי אם יכנע לבבם אבל אם לא יכנע לבבם לא אביאם תחת כנפי בע"כ והוא הפך המדרש הזה שהם אמרו שלא יהו ישראל אומרי' הואיל וגלינו בין האומו' נעשה כמעשיהם אני איני מניחם שנ' העולה על רוחכם היו לא תהיה וגו' וכתי' ובחימה שפוכה אמלוך עליכם על כרחכם ממליך אני מלכותי עליכם אבל ה"ל לפרש אז כמשמעו שפירושו או אני אביאם תחת כנפי בע"כ או אז יכנע לבבם מעצמם ולא אצטרך להביאם אני תחת כנפי בע"כ עכ"ל גם בכאן לא ידעתי מאי קאמ' דה״ל לפר' כמשמעו ור"ל שפירושו או אני אביאם תחת כנפי בע"כ או אם אז יכנע לבבם וגומר דלפי פירושו זה דאו או קתני מאי או אז יכנע לבבם או יכנע לבב׳ הי"ל מאי אז ועוד לפי זה גם ואז דגבי ירצו את עונם אינו נכון לפי משמעו' אותו הפשט דה"לל או והבאתי אותם בארץ אויביהם או יכנע לבבם הערל וירצו את עונם אז וזכרתי את בריתי יעקב וגו' אבל לפי פרש"י שפי' או אז יכנע וגו' כמו אם אז יכנע וגו' יבא הכל על מכונו וה"פ והבאתי אותם בארץ אויביהם שפירושו אביא אותם אלי תחת כנפי בע"כ ודבר ידוע הוא כי העובד בע"כ אינו עושה בהכנעת הלב רק בהכר' וההכר' לא יגונ' ולא ישובח ולא יקבלו שכר רב על זה להגאל בזכות זה לפיכך קאמ' אח"כ אז יכנע וגו' ר״ל אפי' אם אז כשיראו שבע"כ אני ממליך עליהם מלכותי הם יתנו אל לבם לעבו' אותי גם בהכנעת לבב ולא כעבד העובד בע"כ ושלא מלבו וגם אז ירצו את עונם ר"ל שיעשו תשובה בכל לבם לרצות אותי על עוונם גם אני וזכרתי את בריתי יעקוב וגו' וגאלתי אותם כו' וזה נכון לפי פירש"י בלי גמגום נ"ל עכ"ל גם הרב הגדול ר"א שי' פי' כן הבריית׳ דת"כ אלא שנתן לדבריו צורה אחרת וז"ל ובחנם דחק הרא"ם בזה כי לדעתי טעמם מבואר והוא דלא ה"לל אלא והבאתי אותם אל ארץ אויביהם כמו יולך יי' וגו' אל גוי שההובאה אל מקום לא יאמ' בה אלא מה שיורה על מה שאליו לא על מה שבו כי אין ההובאה אם היא כפשטה בארץ שאחר שהם בארץ אין הובאה אלא אליה ולזה אמרו שאין הובאה זו אלא מה שיעשה כשהם בה וחסר מקרא מה שאליו ההובאה וה"ל כאלו אמ' והביאותי אותם אלי ואל עול מלכותי בהיותם בארץ אויביהם שלא אעזוב אותם להתערב עמהם אלא ע"כ אביאם אל עול מלכותי והוא דיוק נאה [קרבן אהרן: ו]מדברי רש"י ז"ל משמע שדייקו אותו מדכינה ההובאה אליו ית' שאמ' בפירו' התורה אני בעצמי אביאם זו מידה טובה וכו' וזה דאלו קרא כפשטה יקשה שהגוים הם המביאים אותם ולמה אמ' והבאתי אותם ולזה אמרו שהכונה לומ' שאני אלך בעצמי ואביאם ולא אעזוב אות׳ כי לא יעזבוני וזו היא סבת היות שכינת האל ית' עמהם כמו שארז"ל בש"ר פ' בא על קרא דוידבר יי' אל משה ואל אהרן בארץ מצרי׳ לאמ' מה הק"בה עושה במצרים בשביל ישראל ואמרו שהו' בשביל שלא תטול שם רע כו' וי"מ שכת' על מה שהקשה הרא"ם על מה שפרש"י או אז יכנע כמו או נודע כי שור נגח הוא או אז יכנע כו' וז"ל ונ"ל דלק"מ וה"פ אני מביאם תחת כנפי שכינה בהיותם בארץ אויביהם כדמוכח במדרש שלא יהו ישראל אומרי' הואיל וגלינו בין האומות נעשה כמעשיהם אבל אם אז יכנע לבבם מעצמם וזכרתי את בריתי כי כן הוא המדה והמודה ועוזב ירוחם כו' עכ"ל ופי' זה לקח מדברי החזקוני אע"פ שכת' ונ"ל כו' כבר הראתי לך בדוכתי טובא שכן מנהגו של זה המחבר.
מב
רש"י יעקוב נטל אות משמו של אליהו ערבון כו' כת' הרא"ם וז"ל לא ידעתי טעם לה' מקומו' כי כבר היה מספיק זה במקום אחד ושמא היה זה כאלו נשבע בה' חומשי תורה כמו שנכתב ישראל ה"פ במקו' אחד כנגד ה' חומשי תורה עכ"ל וי"מ שכת' עליו וז"ל וקשה אם יש כאן שבועה למה ערבון ואם ערבון למה שבועה והנכון הנותן ערבון נותן לו כף יד כדכתי' בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך לך התרפס לך והתר פס ובכף ה' אצבעו׳ לזה נטל הוי"ו בה׳ מקומות רמז כאלו תקע כפו בה' אצבעו' ליעקוב כי הוי"ו דומה לאצבע ובמסכת אהלות מונה ל' [אברים] בפיסת היד וה' ווי"ן הם ל' רמז שלקח יעקב פיסת ידו של אליה לערבון שיגאול את בניו עכ"ל ול"נ שהקושי' מעיקרא ליתה כי השבועה היא הערבון גופיה ולפי שהוי"ו היא עיקר של שם המיוחד שהוא הבריח התיכון והוא רמז ליעקב כנודע ליודעי חן לכך נטל דוקא אות וי"ו משמו של אליה והיא במקום שבועה כה' חומשי תור' והרב בעל צרו' המו' בפ' ויצא כתב ט"א לפי שיצא אליהו ז"ל לבשר את הגאולה באלף השישי לכך נטל דוקא אות וי"ו ועי"ל ט"א למה לקח דוקא וי"ו לערבון דוקא בה' מקומו' לא פחות ולא יותר והוא משום דכתי' ויאמ' כי יד על כס יה מלחמה ליי' בעמלק מדור דור וארז"ל וכן פרש"י דלכך השם נחלק לחציו נשבע הק"בה שאין שמו שלם עד שימחה שמו של עמלק כלו כו' וזה לא יתקיי' אלא כשיבא משיח לכן נטל דוקא אות וי"ו לערבון ודוקא בה׳ מקומות כנגד וי"ו ה"א הנחסרים עכשיו בזמן הגלות מן השם כנ"ל.