אור ברסלב
צידה לדרך ויקרא › כג

צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג

ויקרא · כג

כב

ב

רש"י עשה מועדות שיהיו ישראל מלמדין בהם כו' כת' מורי הגאון מהר"ם יפה ז"ל פי' מלמדים מורגלים כלומר עשה המועדות באופן שיהיה כל ישראל מורגילם עצמן לבא לרגל וכיצד שתעבר את השנה בעבור אותן שנעקרו ממקומן כו' וכשידעו שתעשה זה בשבילם ירגילו עצמם לבא לרגל בכל שנה ושנה עכ"ל תמיהני למה לא הזכיר שכן פרש"י בהדיא בפ"ק דסנהדרין.

ח

רש"י שבעת ימים כל מקום שנ' שבעת ימים שם דבר הוא שבוע של ימים כל מה שיש לדקדק בזה כתבתי לעיל בפ' בא.

רש"י מלאכת עבודה אפי' מלאכות החשובות לכם עבודה וצורך ויש חסרון כיס בבטלה שלהן כו' כתב הרב הגדול ר"א שי' וז"ל והרמ"בן טען עליו ראשונה ואמר ואינו נכון שמ"ט יאמר הכתוב לא תעשה מלאכת האבד ויבואו שאר מלאכות מק"ו עכ"ל טענתו הראשונה והרא"ם הליץ בעד רש"י ואמר שאין טענה מזה כי כמוהו בפ' הזאת או איש אשר יגע בכל שרץ אשר יטמא לו ותניא בתורת כהנים אשר יטמא לו לרבות השיעורים וכ"כ רש"י בפי' החומש בכל אשר יטמא לו כשיעור הראוי לטמא בכעדשה או באדם אשר יטמא לו כשיעורו לטמא וזהו בכזית וא״כ יהיה פירושו בהכרח או איש אשר יגע בשרץ אפי' בכעדשה או במת אפי' בכזית וק"ו בשרץ והמת שלמים אף כאן יהיה פי' כל מלאכה אפי' של עבודה שהיא חשובה וכו' כ"ש שאר מלאכות שאין בביטולן חסרון כיס זו היא תשובת הרא"ם ז"ל בזה ולדעתי אינה תשובה וזה שאע"פ שיהיה הנדון דומה לראיה לא יסור תלונתם מקושי אחד במה שנאמר שבמקו' אחר יש זה הקושי בעצמו כי מה שיקשה לן הכא יקשה לן התם כ"ש שאין הנדון דומה לראיה כלל דתמן קרא אמר תרוייהו דאומרו בכל שרץ משמע בכל שרץ שלם ואשר יטמא לו ירצה אפי' בחלק ממנה אשר יש בו שיעור שיטמא לו ומהכא דרשו שיעורין ובאומרו בכל השרץ נאמר השלם ולא זו אף זו קאמר וא"כ אין אנו צריכים לרבות השלם בק"ו מהשיעור אבל הכא לא אמר קרא אלא מלאכת עבודה לבד אשר פי' מלאכה חשוב' שיש אבוד ממון בביטולה ובהכרח נפרש דאפי' קאמר ואתו שאר מלאכות במכ"ש והוא דוחק ועוד טען הרמ"בן ואמר וא"כ ראוי שיאמר אף בשבת כן וגם בזה אמר הרא"ם שאינה טענה כי הכתוב פעם ידבר בלשון אחד ופעם ידבר בלשון אחר כי הרי בי"ט פעם (כותבו כי) [קרבן אהרן: כותב בו] כל מלאכת עבודה לא תעשו ופעם כל מלאכה לא תעש' עכ"ד והתימא מהרב איך הספיק זה אצלו להשיב על מה שהקשה הרמב"ן כי לא ר"ל מה שסבר הרב שהוא פשט הדברים שלמה לא אמר כן בשבת אלא הכונה לומר דלימא כל מלאכה לא תעשו ובכללו גם דבר האבד וא"ת דאינו בכלל כל מלאכה א"כ בשבת שלא אמר אלא לא תעשו כל מלאכה אין דבר האבד בכלל וא"כ אם אין דבר האבד בכלל לא תעשה כל מלאכה אף בשבת היה צריך שיאמר כל מלאכת עבודה שהרי גם דבר האבד אסור בו ועוד כי לא נאמר על דברי התורה שפעם תדבר כך ופעם כך והשנוי מבלי כונה ח"ו שכל דבריה בכוונה גמורה ולא יבא השינוי בלי כונה וכ"ש שלא תשנה במקום שמחטיא הכוונה שאם אין איסור דבר האבד בכלל כל מלאכה לא תעשו ודבר האבד אסור בשבת אמאי אמר דבר שמחטיא בו הכוונה באופן שקושי' הרמב"ן ז"ל קושיא [קרבן אהרן: היא] וכל מה שנוכל להליץ בעד רש"י ז"ל הוא דהוצרך הכתוב בי"ט לומר כך לפי שעם היות שבודאי באומרו לא תעשה כל מלאכה שלל כל מין (ומין) [קרבן אהרן: מלאכה] עכ"ז הוצרך לשנות בי"ט ולבאר מלאכת עבודה לפי שבשבת [קרבן אהרן: אשר] לא הותרה בו מלאכה כלל הנה באומרו לא תעשה כל מלאכה כלל כל מין מלאכה דבר האבד ושאר מלאכו' וכיון דלא הותר מזה הכלל שום מלאכה כלל עזב הכלל כפשוטו דמהיכי תיתי לחלק אבל בי"ט דאחר שיאמר לא תעשה כל מלאכה עדיין לא נוכל למשמע מינה כל מלאכה בהחלט שהרי הותר מלאכת אוכל נפש כיון דסתר משמעות (הכלל) [קרבן אהרן: הכל] הייתי אומ' שיותר ג"כ מלאכת דבר האבד שהיא עבודה וצורך גדול לנו לזה הוצרך הכתו' למעט זה באומרו לא תעשה מלאכת עבודה שירצה אע"פ שהתרתי לך מלאכת אוכל נפש עכ"ז מה שאינו אוכל נפש אלא עבודה לא תעשה אותה וא"כ בשבת דליכא שום היתר למטעיה מיניה שלל כל מלאכה דלא הוצרך ליותר מזה בי"ט דאיכא התר מלאכת אוכל נפש הוצרך למעט מההתר מלאכת עבודה ולז"א כל מלאכת עבוד' לא תעשו שירצה אפי׳ מלאכות חשובות שיש בבטולם חסרון כיס לא תעשו ונשארו שאר מלאכות בק"ו כי הנושא חייב כך כמ"ש או נאמר דהוצרך לומר כך כדי שלא להתיר אלא מלאכת עבודה בח״ה דאלו אמר כל מלאכה לא תעשו כאשר ימעט ח"ה במלת עצרת הוא ימעט אסור כל מלאכה מח"ה לפי שנ' הוא אסו' בכל מלאכה אבל ימי המועד מותרי' וכונת הכתוב לאסור המלאכה בח"ה ולהתיר מלאכת עבודה ולזה לא דבר אלא בהפרש אשר ביניהם לחוד שהוא במלאכת עבודה ואמר בעצרת אפי' מלאכות עבודה לא תעשו אבל בח"ה מלאכת עבודה עשו אבל לא שאר מלאכו' ועוד טען הרמ"בן ז"ל על רש"י ז"ל שכפי דבריו הרי ח"ה רמוז בתורה שמותר בדבר האבד ואיך אמרו א"כ לא מסרה הכתוב אלא לחכמים דנראה שאין בתורה רמז איזה מלאכה מותרת ואיזו אסורה וגם על זאת הטענה אמר הרא"ם שאינו טענה לפי שזה המדרש אינו אלא אסמכת' בעלמא ומביא ראיות רבות למילף מהם דאסור מלאכות דבר האבד אינו אלא אסמכתא ומדברי סופרים הוא ואני שמעתי ולא אבין שהרמב"ן ז"ל רואה דהוא אסמכת' אלא מאי דקשה ליה הוא מפני שאמרו שאין לו רמז בתורה למלאכות האסורות או מותרת אלא מ"ש התורה הוא שיש הבדל בין י"ט לח"ה אבל לא הודיענו אופן ההבדל אפי' ברמז לסמוך עליו וכפי זה לא די שאמרו ברמז אלא שביארו בהדיא אם פי' מלאכ' עבודה הוא דבר האבד ואסרו בי"ט והתירו בח"ה והרג"א אמר להשיב זה דברייתות חלוקו' הם ומ"ש הרמב"ן ז"ל היא בריית' דהביאו בגמ' דאמרו אי מה שביעי אסור בכל מלאכה אף ששת ימים כו' ת"ל שביעי לא מסרן הכתוב אלא לחכמים אבל בריית' דת"כ ס"ל דהתר מלאכה בח"ה נרמז בתורה ע"כ תורף דבריו והוא דוחק אלא מה שנ"ל להשיב בזה דאין היתר מלאכת דבר האבד הוא מה שנמסר לחכמים דזה מן התורה יש לו רמז אלא מה שנמסר לחכמים הוא להבחין מה הם הדברים שיקראו דבר אבד ומותרי' ומה הם הדברים אשר אינם דבר האבד ואסורים וה"נ דייקו מדברי הבריית' שאמרו מה שביעי עצור וכו' עד ואין ז' ימי' עצורין הא לא מסרן הכתוב אלא לחכמים לומר לך איזה מלאכה אסורה ואיזה מלאכה מותרת הרי לך שלא אמרו שנמסר לחכמים אלא ההכרת הימים והבחנת המלאכות שהעיקר והוא אסור דבר האבד בי"ט והתרו בח"ה עיקרו מן התורה וה"פ רש"י שם והם אמרו איזה יום הוא י"ט ע"פ קדוש הראיה ואסור בכל מלאכה ואיזהו ח"ה ואינו אסור בכל מלאכה ועל ח"מ יגידו לך איזה מלאכה אינה האבד ואסורה ואיזו הוא דבר האבד דמותרת עכ"ל והנה מ"ש וכל מה שנוכל להליץ בעד רש"י הוא דהוצרך הכתוב בי"ט לומר כך לפי שעם היות שבודאי באמרו לא תעשה כל מלאכה שלל כל מין מלאכה עכ"ז הוצרך לשנו' בי"ט ולבאר מלאכת עבודה לפי שבשבת אשר לא הותרה בו מלאכה כלל וכו' זה לקח מדברי מורי הגאון מהר"ם יפה ז"ל בספר לבוש אורה ואני תמה מאד ששום אחד מהם לא זכר ולא פקד כלל שהרא"ם ז"ל גופיה כתב תירץ זה לקמן בפ' פינחס גבי כל מלאכת עבודה אפי' מלאכה הצריכה לכם וכו' ואף גם זאת אין שום א' מהם שת אל לבו להשיב על מ"ש הרא"ם ז"ל כי זה המדרש של ת"כ אינו אלא אסמכת' בעלמא שכ"כ גדולי הפוסקים שכל אותן בריית' דפ' אין דורשין אינן אלא אסמכת׳ בעלמא וכו' עד ומ"ש בריש מי שהפך אמר רב אשי לא מבעי' ימי אבלו דמדרבנן הוא דשרי אלא אפי' ח"ה דאסור מדאוריית' במלאכה שרי פי' דאסמכוהו רבנן אקראי דאוריית' כו' עכ"ל הלא זה א"א לומר לדעת רש"י שהרי רש"י גופיה גילה דעתו בהדיא דהא דקאמ' בריש מי שהפך אלא אפי' ח"ה דאסור' ביה מלאכה מדאוריית' ר"ל מדאוריית' ממש משום דס"ל דמלאכה בח"ה אסור מן התורה מדפי' וז"ל אלא אפי' חולו של מועד דאסירא ביה מלאכה (מדהותרי') [מדאורייתא] דכתיב את חג המצות תשמו׳ ז' ימים לומ' על כל החג שהוא אסו׳ עכ"ל ואם אית' שדעת רש"י לפרש הא דקאמר אלא אפי' ח"ה דאסור במלאכה מדאורייתא כעין דאוריית' אבל לא מדאוריית' ממש לא ה"ל לסתום אלא לפרש ואין דבר זה צריך יותר חזוק כי כבר כ"כ התוס' בהדיא בשם רש"י בפ' אין דורשין ואין להם הכרח אחר אלא זה שכתבתי ונ"ל שעל זה סמך ג"כ הטור א"ח שכת' בסי' ת"קלו דלרב אלפס מלאכ' ח"ה אסור מדאורית' והיינו משום כיון שסתם וכתב הברייתו׳ דפ' אין דורשי' בריש מ"ק דא"לכ לא ה"ל לסתום אלא לפרש דאסמכתות בעלמא נינהו ועוד ראיה אחרת מבוררת דר"שי ז"ל ס"ל דמלאכת ח"ה אסור מדאוריית' מדפי' באלו הן הלוקי' גבי כל המבזה את המועדות חולו של מועד כו' שהרי כבר כתבו התוס' בהדיא בפרק אין דורשי' אחר שהעלו דמלאכת ח"ה אסור מדרבנן וז"ל ולא כפי' רבינו שמואל שפי' בפ' ערבי פסחי׳ גבי כל המבזה את המועדו' כגון עושה מלאכה בחולו של מועד והא ליתא דמדרבנן הוי וכו' ולכך פרש"י בפ' חלק גבי והמבזה את המועדות אין לו חלק לעה"ב חולו של מועד כמו שהארכתי שם ואין להקשות לדעת רש"י ז״ל והריף דמלאכת ח"ה אסור מן התורה א"כ דבר האבד וכמה מלאכות דשרינן היכי משתרו וכי היכן מצינו איסור דאוריי׳ ומקצתו מותר כמו שהקשה ר"ת על רש"י ועוד הקשו הפוסקים על רש"י איך אפשר שיהיו חכמים מקילים כל כך במלאכת ח"ה אם היה אסור דאורייתא כי י"ל דאין קולת הללו במלאכת ח"ה גדולות ממה שהקלו בי"ה לרחוץ פניהם המלך והכלה כדי שיהיו נראים יפה וקולה אחרינא דשרי התם אע"פ שכל ה' ענינים די"ה הם אסורים מן התורה לדעת הסמ"ג בסי' ל"ב בחלק עשיי׳ ולדעת הר"ן בריש יומא והוא מהטעם שכתב שם הר"ן שלא מסרו הכתוב אלא לחכמים לומר איזו רחיצה וסיכה אסורה ואיזו מותרת ה"ה הכא גבי מלאכת חול המועד כמ"ש ב"י בריש הלכות ח"ה כן נ"ל:

יא

רש"י שאם אתה אומר שבת בראשית אי אתה יודע איזהו כו' הרמב"ם ז"ל בפ"ז דהלכות תמידין ומוספים כתב ראיה אחרת לבטל הצדוקים וז"ל והרי נאמר בתורה ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה ונאמר ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי וא"ת שאותו הפסח בשבת אירע כמו שדמו הטפשים היאך תלה הכתוב התר אכילתה לחדש בדבר שאינו העיקר ולא הסיבה אלא נקרה נקרה אלא מאחר שתלה הדבר במחרת הפסח הדבר ברור שמחרת הפסח היא העילה המתרת את החדש ואין משגיחין על איזה יום הוא מימי השבוע עכ"ל וכ"כ הסמ"ג בסי' קנ"ט בשם רבינו משולם ברבי קלונמוס ז"ל ע"ש:

טז

רש"י עד ממחרת השבת השביעית תספרו ולא עד בכלל כו' בתוס' ובסמ"ג כתב ג"כ אלו ב' פירושים אבל הרא"ש ז״ל בסוף מסכת פסחי' כת' שא"צ לכל הדחוקים הללו וז"ל יש מקשי' כיון דקרא קאמר תספרו חמשים יום למה אין אנו מונין אלא מ"ט יום ודוחקים לפרש בפסוק עד ממחרת השבת שהוא יום חמשי' תספרו א"נ חמשי' יום אוהקרבתם קאי ה"ק עד ממחר' השבת תספרו ולא עד בכלל חמשים ימים והקרבתם מנחה חדשה ול"נ שאין אנו צריכים לדוחקים הללו כיון דכתב ביה בהדיא שבע שבועות תספור לך אין לספור יותר מז׳ שבועות ותספרו נ׳ יום לק"מ שכן דרך המקרא כשמגיע המניין לסכום עשירית פחות אחת מונה אותה בחשבון עשירית ואינו משגיח על חסרון האחד כיוצא בו כל נפש לבית יעקב הבאים למצרימה שבעים וכן ארבעים יכנו:

כז

רש"י מקרא קודש קדשוהו בכסות נקייה כו' תימה רבתה בעיני שהרי בפ' כל כתבי אמרינן א"ל ריש גלותא לרב המנונא מ"ד ולקדוש יי' מכובד א"ל זה י"ה שאין בו לא אכילה ולא שתייה אמרה תורה כבדוהו בכסות נקייה וכ"כ הרי"ף והרא"ש בפ' י"ה גבי המלך והכלה ירחצו את פניהם והטור א"ח בסי' תר"י ושאר פוסקי' קמאי ובתראי ז"ל ש"מ בהדיא דכסות נקייה בי"כ אינו מן התורה אלא מד"ס דא"לכ מה להו למילף מדברי קבלה וכי לא עדיף למילף מן התורה עצמה מדכתי' מקרא קודש קדשוהו בכסות נקייה ועוד שהרי אפי' שבת אע"פ דכתי' ביה קד' בדוכתי טובא לא מצינו שיהיה כסות נקייה בשבת מן התורה אלא מד"ס כדאי' בפ' אלו קשרי' וכבדתו שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול כו' וכ״כ הרמב"ם ז"ל בהדיא בפרק בתרא דהלכות שבת דכסות נקייה בשבת אינו אלא מד"ס ואע"פ שכתבו הגהו' מיינוני בפ"ו מהלכות י"ט שבגדי י"ט יהיו טובים יותר מבגדי שבת ודקדק כן מהירושלמי פ"ק דקידושין מ"מ לא מן השם הזה הוא שכסות נקייה בי"ט הוא מן התורה אלא טעם אחר יש בו כיון שאין י"ט מצוי כ"כ כמו שבת והוא בכלל השמחה שנצטוינו בי"ט משא"כ בשבת וכן מה שפרש"י כאן על המקרא קדש קדשהו בתפלה כבר חלקו עליו התו' בפ"ק דשבועות גבי לא קראו מקרא קדש וז"ל לא קראו מקרא קדש פי' בקו' שלא קבלו עליו בברכותיו לומר מקדש ישראל וי"ה ואין נראה דלא אשכחן ברכו' בי"ה דליהוו דאורייתא ונראה לר"ת קראו מקרא קדש שמודה שב"ד קדשוהו ושובת ממלאכה בשביל קדושת היו' ולא קראו מקרא קדש שאינו שובת מחמת קדושת היו' אלא מחמת שמתעצל לעשות מלאכה עכ"ל ומיהו הרמ"בן ז"ל פי׳ מקרא קדש לענין תפלה כדעת רש"י וז"ל וטעם מקרא קדש שיהיו כולם קרואים ונאספי' ביום הזה לקדש אותו כי מצוה הוא על כל ישראל להקבץ בבית אלדים ביום מועד לקדש היו' בתפלה בפרהסיא בתפלה והלל לאל עכ"ל אמנם מה שפרש"י ובשאר י"ט במאכל ובמשתה ובכסות נקייה הנני יוסיף להפליא הפלא ופלא איך אפשר לפרש מקרא קדש בשאר י"ט במאכל ובמשתה שהרי ריש פ"ב דמסכו' י"ט תניא ר"א אומר אין לו לאדם בי"ט אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה ר' יהושע אמר חלקוהו חציו ליי׳ וחציו לכם א"ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו כתוב אחד אומר עצרת ליי' אלדיך וכתוב אחד אומר עצרת תהיה לכם הא כיצד ר"א סבר או כולו ליי׳ או כולו לכם ור"י סבר חלקוהו חציו ליי' וחציו לכם וכו' ובמסכ' פסחים פר' אלו דברי' אמרינן אמ' ר"א הכל מודי׳ בעצרת דבעינן נמי לכם מ"ט יום שנתנה בו תורה הוא. אמר רבה הכל מודים בשב' דבעינן נמי לכם מ"ט וקראת לשב' עונג וכו' ש"מ בהדיא דליכא מאן דדריש מקרא קדש קדשהו באכילה ושתיה דא"לכ קשה למה פליג ר"א על ר"י בשאר י"ט טפי מבשב' הלא כשם שהוא מודה בשבת דבעינן נמי לכם מטעם דכתיב וקראת לשבת עונג הכי נמי היה ראוי שיהיה מודה בשאר יום טוב דבעינן נמי לכם מטעם דכתיב מקרא קדש שפירושו קדשוהו באכילה ובשתיה שהרי מקרא קדש הוא צווי גמור בלי גמגום וכן מה שפרש"י ובכסות נקייה הוא דבר תמוה מאד ממה שהקשיתי בתחלת דבור זה וצ"ע היטב:

רש"י מקרא קדש קדשהו בכסות נקייה ובתפלה כו' כתב מורי הגאון מהר"ם יפה ז"ל הקשה הרא"ם למה איחר רש"י פי' זה של מקרא קדש אחר הפי' של והאבדתי ואחר הפי' של כל מלאכה והיה ראוי ההפוך כי הפסוק של מקרא קדש מוקדם בפסוק והניחו בקושי' ואני שמעתי דלכך כתב רש"י ז"ל הפי' של מקרא קדש כאן אחר הפי' של כל מלאכה משום דרש"י רוצה לתקן הקושי' מה שמקשי' על מה שפי' על כל מלאכה שבא להזהיר על מלאכת לילה כמלאכת היום מה צריך קרא לרבויי מלאכת לילה כמלאכת היו' מהיכי תיתי לחלק ביניהם יותר מבשאר י"ט ומשני מקרא קדש כו' כלומר משום דכתיב גבי י"ה מקרא קדש וע"כ פירושו משונה משאר מועדים שפירושו קדשוהו בכסות נקייה ובתפלה וא"כ ה"א כיון שא"א בלילה ללבוש כסות נקייה שהרי ישן על מטתו ותפלה ג"כ אינה בלילה ה״א מלאכה ג"כ מותרת לכך צריך רבוי למלאכת לילה עכ"ל וי"מ שתירץ בענין אחר וז"ל ול"נ דכוונת רש"י שפי' פה הוא מפני דלעיל כתי' בעצם היום הזה דה"א בהיות השמש על הארץ לאפוקי לילה שאינו מוזהר וא"כ ה"א דמקרא קדש דהכא פירושו כמקרא קדש דשאר מועדות במאכל ובמשתה שהרי יש בו אכילה ושתיה בלילה אבל השתא דכתי' כל מלאכה להשוות לילה ליום וכתי' ועניתם את נפשותיכ' בתשעה לחדש מערב עד ערב עכ"ל דפי' מקרא קדש האמור בי"כ הוא שתקדשהו בכסות ובתפלה לבד מאחר שאין בו אכילה ושתייה.

תוכן העניינים

צידה לדרך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה