אור ברסלב
צידה לדרך ויקרא › כ

צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג

ויקרא · כ

יט

י

רש״י ואיש פרט לקטן כת' הרא"ם ז"ל הסמ"ג בסי' ק"ג כתב איש פרט לקטן קמיירי בפחות מבן ט' שהנבעלת לו פטורה שלפטור הקטן אינו צריך שהרי אינו בן עונשין ולא ידעתי מה יאמר באיש כי יכה כל נפש אדם שאמרו איש פרט לקטן וכן בכמה מקומות עכ"ל ואשתומם כשעה חדא על דבריו שהרי הרא"ם גופיה הקשה לעיל בפ' משפטי' על מ"ש ואיש כי יכה כל נפש אדם פרט לקטן וכן על מ"ש גבי גונב לפי שנ' וגונב איש שומע אני אף הקטן במשמע ת"ל כי ימצא איש גונב להוציא את הקטן וז"ל וא"ת היכא אשכחן דענש הכתו' את הקטן אדאצטריך קרא למעוטיה דכה"ג פריך בר"פ סורר ומורה ומשני אטו בן סורר ומורה על שם חטאו הוא נהרג אינו נהרג אלא ע"ש סופו וכיון דע"ש סופו נהרג סד"א אפי' קטן נמי אבל הכא מאי איכא למימר אבל מהא דתני' בת"כ ואיש אשר ינאף פרט לקטן ומייתי לה רש"י בפ' קדושים ל"ק דהתם לפטור את הנבעלת לקטן הפחות מבן ט' הוא דאתא ולא לפטור את הקטן וכן פי' אותו הסמ"ג בסי' ק"ג וכו' ע"כל ואיך נהפך כאן לאיש אחר ומדברי התוס' בפ"ק דקידושין משמע להפך מדברי הסמ"ג דהא דתני' כאן ואיש פרט לקטן קמיירי שהוא בן ט' שני' שהנבעלת לו חייבת מיתה שגם הם הקשו קושי' זו וז"ל איש פרט לקטן ואע"ג דקטן לאו בר עונשין הוא מ"מ אצטריך קרא למעוטי דסד"א שיהא נהרג כיון שהאשה נהרגת על ידו עכ"ל וצל"ע.

יז

רש"י ומדרשו וא"ת קין איך נשא את אחותו חסד עשה המקום כו׳ מה שהקשה הרא"ם ז"ל כאן איך נשאו השבטים את אחיותיהם וכן איך נשא יעקב שתי אחיות וכן איך נשא עמרם את דודתו כבר נתיישב הכל יפה ממה שכתב הרא"ם גופיה לעיל בפ' ויגש ואני הארכתי לעיל בריש פ' חיי שרה ע"ש.

כ

רש"י מקרא הזה בא ללמד על כרת האמורה למעלה שהוא בעונש הליכת ערירי כו׳ כתב הרא"ם וז"ל אך קשה שאם כדפרש״י דסתם כרת הוא ובניו נכרתי' במשמע קשיא מההיא דמ"ק דאמרי מת קודם ס' שנה זהו מיתת כרת והא דלא חשיב ליה משום כבודו של שמואל הרמתי שמת בנ"ב שנה שקיצר הקב"ה את ימיו שלא יראה במיתת שאול הרי שמדמה זה לכרת ושמואל הרמתה בנים היו לו שנ' ויהי כי זקן שמואל ולא הלכו בניו בדרכיו הא למדת שהכרת הוא נכרת ואין זרעו נכרת וצ"ע עכ"ל פליאה נשגבה בעיני לא אוכל לה איך הניח קושיא זו בתיקו והלא הוא גופיה תירצה יפה לעיל בפ' לך לך בדבור ונכרתה הולך ערירי ומת קודם זמנו דמיירי שלא היו לו לשמואל בני' קטני' כ"א בנים גדולים דדוקא קטנים נענשים בעון אביהם ולא גדולים והוא מדברי התו' ע"ש ואני כתבתי באריכות בפ"ק דכריתו'.

כא

רש"י ורבותינו דרשו לאסור העראה בה כנדה כו' כתב מהרא״י ז"ל תימא גדולה דהספר לא מסיק הכי בפרק הבא על יבמתו דהעראה ילפינן בהיקש דר׳ יונה בכל העריות ונדה הא דריש לאשת אח שאין לה בני' בחיי בעלה אם גירשה אחיו שהיא אסור' ושמא י"ל כיון דת"כ והירושלמי דריש מנדה היא למעוטי אשת אחיו מאמו מכרת או מערירי כדאי' בתוספתא בריש יבמות לא רצה רש״י להכניס פי' מן המדרש ותפס הדרשה שהיא יותר משמעת המקרא כדרכו אע"ג דבמסקנא ליתה עכ"ל ובהכי נמי ניחא לי מה שהקשה הרא"ם ז"ל על רש"י שפי׳ לעיל מחטאתו אשר חטא לרבות את המזיד כשוגג הלא הגמ' לא מסיק הכי אלא אדרבה לרבות שוגג כמזיד וא"כ רש"י ז"ל היאך תפס הגיר' הראשונה הדחויה ע״ש כן נ"ל:

תוכן העניינים

צידה לדרך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה