צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג
ויקרא · יז
ט
רש"י ונכרת זרעו נכרת וימיו נכרתין מה שיש לדקדק בזה אכתוב אי"ה לקמן בסוף פרשת קדושי' בדבור שהוא עונש ערירי ע"ש:
טז
רש"י ובשרו לא ירחץ על רחיצת גופו עונש כרת ועל כבוס בגדים במלקות כו' לא ביאר רש"י היאך הכריע מקרא זה דלא הדר ונשא עונו אלא אבשרו לא ירחץ והרא"ם ז"ל מייתי מריש ספרי דאמרו רחיצת גופו עונש כרת אתה אומר על רחיצת גופו או אינו אלא על כבוס בגדים אמרת מה טמא מת חמור לא ענש בו על כבוס בגדים האוכל מנבלה קלה דין הוא שלא יענש בו על כבוס בגדיו עכ"ל אבל אינו מספיק לביאור דברי רש"י ז"ל דאם כן עיקר חסר מן הספר ואין זה מנהגו של רש"י לסתום אלא לפרש לכן נראה לי דיליף ליה מדלא אמר ולא ירחץ את בשרו כמ"ש ואם לא יכבס את בגדיו דאלו אמר הכי הוא מחבר הכבוס ורחיצה יחד והוא הדר על אומרו ונשא עונו על שניהם אבל באומרו ובשרו לא ירחץ הפסיק הענין ולא קאי ונשא עונו על הרחיצה לבד ועוד דאלו אמר ואם לא יכבס ולא ירחץ את בשרו היה ונשא עוונו הדר אשניהם אמנם באמרם ובשרו לא ירחץ סמיך לא ירחץ אונשא עונו לומר דעל רחיצת גופו לבד נשא עונו אם לא ירחץ ונכנס למקדש אבל אם לא כבס בגדיו ונכנס למקדש לא א״נ דמלת בשרו יתרא דהרי באזהר' כתיב וכבס בגדיו ורחץ ולא כתוב בשרו וכך הל"ל הכא ומאי בשרו אלא בא למעט שאין הכרת אלא על בשרו אם לא רחץ ונכנס למקדש: