צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג
ויקרא · ט
פרשת שמיני
ב
רש"י קח לך עגל להודיע שמכפר לו הקדוש ברוך הוא ע"י עגל זה כו' כתב הרא"ם ז"ל וא"ת איך יכפר העגל על מעשה העגל והא אין קטיגור נעשה סניגור כדתנן בפ' ראהו ב"ד כל השופרות כשרין חוץ משל פרה ואמר עולא היינו טעמא כדרב חסדא דא"ר חסדא מפני מה אין כ"ג נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים לעבוד עבודה לפי שאין קטיגור נעשה סניגור ה"נ אין קטיגור נעשה סניגור ופרש"י זהב העגל ושופר של פרה קטיגור דעגל הוא וי"ל דלא אמרינן אין קטיגור נעשה סניגור אלא באותן שעבודתן בפנים אבל באותן שעבודתן בחוץ הכהן הלובש בגדי זהב בעבודת חוץ וכגון פר החטא' ועגל החטאת וכל הפרי׳ של מוספי המועדי' של ראשי חדשים שאין עבודתן בפנים רק במזבח החיצון לא קאמרינן דהא בגמרא פריך והא איכא בגדי זהב מבחוץ ומשני מבפנים קאמרינן מבחוץ לא קאמרינן והדר פריך אי הכי שופר נמי מבחוץ הוא ומשני כיון דלזכרון קאתי כלפני׳ דמי וא"ת תינח בפרי' של חטאת חצוניות שאין עבודתן בפנים אלא בחוץ בפרים של חטאת פנימיים כגון פר כהן משיח ופר העלם דבר של צבור ופר י"ה שעבודתן בפנים מא"ל י"ל כיון דחטאת פנימיות אינן נכנסים מהן בפנים אלא דמן בלבד אין בכך כלום מפני שכבר נשתנה מראיתן ואינו ניכר בדם שכבר הקשו על זה בגמרא והא איכא דם הפר ותרצו הואיל ואישתני אישתני ופרש"י הואיל ואישתני להיות דם ואין מראית הפר ניכר בו אישתני מלהיו' קטיגור עכ"ל והרב הגדול ר"א שי' כתב עליו וז"ל ובודאי כי דברים אלו הם דברים בלא טעם כי עדיין צריכין אנו למודעי לידע מאין נולד זה ההבדל בין לפנים לבחוץ אחר שבכל מקום העבודה היא לסניגור ולמה בפנים לא יעשה הקטיגור סניגור ובחוץ יעשה אחר שהכלל אשר הודיענו רב חסדא הוא שאין קטיגור נעשה סניגור הוא בכל מקום אשר נרצה להביא סניגור ומליץ טוב עלינו והנ"ל בזה דלא דמי עגל החטאת או הפרים לשופר ולבגדי זהב שבשופ' אינו מבטל (ומפסיק) [ומפסיד] השופר לעבוד אותו ית' בו אלא שמביא לפניו ית' הקטיגור בעצמו להיותו סניגור שהשופר כאשר יתקע בו והזהב כאשר ישרת בו הוא עובד אותו ית' בהם וא"כ נמצא שהוא משים למליץ טוב מה שהיה למליץ רע וקטיגור דאדרבה דאינו אלא מזכי' עון אחר שהעון שהוא עבודת העגל זה ענינו לעבוד אותו ית' באמצעות העגל ועל זה אמר שם שאין קטיגור נעשה סניגור ובשביל שזה הזכרת עון לזה שמו הפרש בזה בין בפנים לבחוץ לפי שבפנים הוא מושב השכינה ומקום קדוש ואין ראוי להכניס במקום שכינה מה שהוא מזכיר עון אמנם בהקרבת הקרבן מהקטיגור כגון חטאת העגל או שור לשלמים וכיוצא בו הוא לזבוח אותו ולשרפו לפני יי' ועל כזה לא יאמר שאין קטיגור נעשה סניגור שאין אנו עושין אותו סניגור אלא לזביחתו ואבידתו ושרפתו הוא מה שנעשה סניגור והריגת הקטיגור בודאי כי אין לך סניגור גדול מזה ובזה לא יקשה לנו מה שהקשה הרא"ם שהרי לפני׳ ג"כ עובדי׳ בקטיגור כגון פרים הנשרפים פר כהן משוח ופר העלם דבר של צבור ופר י"ה שעבודתן בפני' והוא תירץ מאי דתרצו בגמרא כיון דחטאת הפנימיות אין כפרה מהם אלא הדם אין בכך כלום דכב' נשתנה מראיתו ואינו ניכר בדם וז"ש בגמרא על קושיא זו כיון דאישתני אישתני ופרש"י כיון דאישתני להיות דם ואין מראית הפר ניכר בהם אישתני מהיותו קטיגור ע"כ ובמ"ש יתורץ על אופן אחר והוא דפרי' אלו כיון דהעבודה בהם הוא בזביחתן וזריקת דמן (איכא) [אינם] קטיגור אדרבה הוא סניגור ושמא לזה כוונו בגמרא באמרם כיון דאישתני אישתני אך קשה דלמה א"כ אנו עובדי' בחוץ בבגדי זהב ולזה נצטרך למ"ש בגמרא כי בחוץ אין זכירת עון והוא דבר שלא ידענו טעמן כלל ועוד כתב הרא"ם ז"ל אבל מ"ש להודיע שמכפר לו הק״בה ע"י עגל זה על מעשה העגל לא ידעתי היאך הודיע זה אם בעבור שנראה להם כבוד ה' ע"י הקרבנות הללו שמורה שנתכפר לו דא"לכ לא היה השם נראה בקרבנות שנעשו על ידו אי הכי אפי' בלא עגל נמי ידענו זה שמכיון שנראה להם כבוד יי' ע"י הקרבתו שהקריב ידענו שכבר נתכפר עונו דא"לכ לא היה נראה כבוד השם ע"י הקרבנו' שנעשו על ידו וי"א מפני שהחוטאים בדבר אחד ונזופי׳ בו אין מדרכם שישתמשו באותו דבר ואפי׳ שלא יזכירוהו בפיהם כל עוד שלא נתכפר להם עון ההוא מפני שע״י שהוא משתמש בו או מזכירו בפיו נזכר עונו ולכן בהכרח כשהם רואים את אהרן עכשיו שהוא מקריב העגל שחטא בו ואינו ירא פן יזכר עונו נודע להם שבודאי נתכפר לו עון העגל ואין זה נכון דא"כ היה ראוי לומר להודיע שכבר נתכפר לו לא שמכפר לו ועוד ה"לל להודיע ע"י עגל זה שכפר לו לא שכפר לו ע"י עגל זה כי לפי דעתם ההודעה היא ע"י העגל לא הכפרה ועוד היכן מצא זה רש"י והלא לא מצינו לרז"ל בשום מקום שיאמרו אלא שהעגל בא לכפר על מעשה העגל וכ"כ רש"י עצמו בפרשת תצוה לקח פר אחד לכפר על מעשה העגל שהוא פר לא להודיע שמכפר לו או שנתכפר לו מעשה העגל כמ"ש פה עכ"ל והנה אין קושייתו נופל על רש״י לבדו כי אם גם על הברייתא דת"כ אשר רש"י הוציא ממנה דברים הללו וז"ל ת"כ יבא שור ויכפר על מעשה שור יבא עגל ויכפר על מעשה עגל תדעו שנתרצה המקום לכפר על עונותיכם עבירה שאתם מתיראים ממנה כבר נזבחה לפני המקום שנא' לזבוח לפני יי' כו' וי"מ שכתב על קושיית הרא"ם ז"ל דלעיל דרז״ל הוקשה להם אומר לזבוח לפני י"י שהוא יתר אחר שכל חטאת ושלמים הנקרבים אינם אלא לזבוח לפני י"י וא"כ באומרם שיביאו שעיר עזים לחטאת ועגל וכבש לעולה ושור ואיל לשלמים פשיטא שכל זה לזבוח לפני י"י כי זה דרכם של עולה וחטאת ושלמים ואחר שרצה לאומרו לא ה"ל למימר אלא להקריב לפני י"י כיון דעיקר הקרבן הוא ההקרבה לא הזביחה ולז"א שכוונת משה לומר בזה תדעו שהקב"ה מכפר על עונותיכם בקרבנות אלו ולא ימחה בזה עון העגל ראו לזבוח לפני י"י שהוא העגל בעצמו והכוונה בזה להשיב על קושיית שאין קטיגור נעשה סניגור ולז"א להם תדעו שהעגל אשר הוא קטיגור והוא חטאתכם אשר אתם מתייראים ממנו הוא מכפר לכם עונותיכם ואינו קטיגור עוד הנה תדעו זה במה שהובא לזבוח לפני י"י כי אחר שהעבירה נזבחה הנה זה ראיה ומופת שהוסרה עבירה זו מלבכם וא"כ הידיעה היא בזכירת העבירה שהוא זביחת העגל כי זה הוראה שעל ידי זה הקב"ה מכפר ואינו קטיגור עו' כי כבר נזבח לפני י"י כמ"ש וז"ש רש"י ז"ל שם שדייק מלת לך שהוא הנאתך וירצה קח לך להנאתך עגל ואומ׳ לך להודיע שהקב"ה מכפר להם בקרבן זה כו׳ וא"כ ההודעה היא באומרו לך והבן זה והותרו הקושיות זהו פשט הברייתא אבל עדיין אחשוב בזה שרז"ל כוונו לדבר אחר והוא שהעבירה אשר הם מתייראים ממנה אינו העגל בעצמו כי לא אליו עבדו אלא לשור אשר במרכבה הוא אשר עבדו וממנו הוא יראתם וכבר ידעת מאמר רבותינו ז"ל שאמרו שנטלו האל יתברך ממרכבתו והושיב במקומו צורת כרוב ובזה יובן לך פירוש הברייתא וזה שמלבד שדייקו בקרא מ"ש דייקו עוד אומרו לפני י"י דלא ה"ל למימר אלא לי"י ולזה פירש שירצה קחו עגל ושור וכו' והכוונה בזה לזבוח אותו השור אשר הוא לפני י"י במרכבתו והוא פני שור להחליפו בצורת כרוב וז"ש תדעו שהמקום נתרצה לכם ואינו זוכר לכם עוד עון העגל שעביר' זו שאתם מתיראים ממנה שהיא לכם למזכרת עון בהיותם לפני י"י תמיד כבר נזבחה כי לזה צוה אתכם להביא עגל לזבוח כדי לזבוח אותה אשר לפני י״י ופי׳ הפסוק ושור ואיל לשלמים ר"ל לאות ולהודעת השלמים שהוא השלום שביניכם למקום שנרצה לכפר לכם שזה הוראה במה שצוה להביא שור לשלמים לזבוח אותו השור אשר לפני י"י וקרינן ביה לזבוח בשוריק הבית ולא לזבוח בחולם הב"ית אבל אין זה מתיישב בלשון רש"י כיון שלא הזכיר רש"י כלל לזבוח לפני י"י ודע דבת"כ הוקשה להם אחר שהביאו עגל לחטאת על מעשה העגל למה הוסיפו להביא עוד שור על זה לשלמים ותרצו ואמרו לפי שנדמית העבירה לב' מינים שנא' עשו להם עגל מסכה ולהלן הוא אומר וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב יבא שור ויכפר על מעשה שור יבא עגל ויכפ' על מעשה עגל והכוונה שישראל כאשר עשו העגל לא נתכוונו לעבוד העגל בעצמו שהוא מעשה ידיהם אלא לצורת שור החקוקה במרכבתו ית' שהיא א׳ מד׳ חיות המרכבה כוונו לעבוד והם פני שור והעגל היה לדעתם צורה אשר בה יחול שפע החיה הזאת שבעמדם לפני העגל יכוונו לשור אשר במרכבה ולפיכך נדמית עבירה זו לב' מינים לעגל בעצמו שהוא עון אחד והיא עשיית הצורה אשר הזהיר על זה האל ית' באומרו לא תעשה לך פסל וכל תמונה וגומ' והב' העבודה לפני שור צורת החיה אשר במרכבה ולפיכך נדמית עבודה זו לב' מינים ולזה בעשייתם קרא אותה דוד עגל שנ' עשו להם עגל מסכה וכשהזכיר התבנית אשר אליו כוונו קרא אותו שור וימרו את כבודם בתבנית שור ולזה הוצרכו לב' מיני כפרה קרבן העגל על מעשה העגל ושלמי שור על כוונת העבודה לפני השור ומה נעים יבא עם זה הבאתם השור לשלמים לפי ששנאת האל יתברך ומלחמתו עמהם לא היה על העגל בעצמו עם היות שחטאו בעשותם אותו כי לא המירו כבודו בעגל אלא בשביל פני שור אשר בו המירו כבודו ית' ולזה בבקשם השלום יקריבו לפניו השור וזה כפתור ופרח:
ז
רש"י כל מקום שנאמ׳ עגל בן שנה ומכאן אתה למד כתב הרא"ם ז"ל ויש לתמוה למה אמר כל מקום שנא' עגל סתם בן שנה הוא ולא אמר ג"כ וכל מקום שנא' בן בקר בן שתי שנים הוא והלא שניהם דברי רבי שמעון ושניהם אמורים פה האחד הוא העגל שהביא אהרן והאחד הוא העגל שהביאו ישראל ולמה הזכיר קצת דבריו של ר"ש והניח קצתם ועוד ולמה לא כתב אותו במקומו בפסוק ועגל וכבש בני שנה אבל המתין הענין בפסוק ועשה את קרבן העם שפירש בו שעיר עזים ועגל וכבש שאינה אלא אגב גררא עכ״ל אבל מהרא"י וכן מורי הגאון מהר"ם יפה ז"ל תירצו יפה וז"ל מורי ז"ל ואומר אני דקושיא אחרונה היא פירוקא דתרווייהו דאדרבה הואיל ולא כתבו רש"י במקומו הראה לנו כוונתו למה לא אמר גם כן וכל מקום שנ' בן בקר בן שתי שנים הוא כו' וזה מפני שאין דעת רש"י לומר במה שאמר כל מקום שנ' עגל בתורה סתם בן שנה הוא שנלמוד זה מבנין אב דועגל וכבש בני שנה כמו שלמדו ר"ש מפני שיש לדקדק עליו שאינו בנין אב גמור כמו שהקשה הרא"ם עליו ואע"ג שישבו הרא"ם לא ס"ל לרש"י לפשוטו ואמר רש"י שזה נלמוד מכאן ר"ל מפסו' דועשה את קרבן העם וזה שבפסוק זה שאמור ועשה את חטאתך ואת עולתך וגומ' שפירושו חטאתך עגל בן בקר ואת עולתיך האיל ואחר כך אמר ועשה את קרבן העם שפירושו שעיר עזים ועגל וכבש כמו שפירש רש"י יש לדקדק למה כלל הכתוב שעיר עזים ועגל וכבש שהם קרבן העם בכללא דמלת קרבן העם ולא אמר גם כן בפי' ועשה את חטאת העם שהיה פירושו שעיר עזים ואת עולת העם שפירושו עגל וכבש כמ"ש גבי קרבן אהרן ועשה את חטאתך ואת עולתך ולא כתב ועשה את קרבניך אלא ודאי כ"כ גבי קרבן העם כדי לאקושי עגל לכבש ולשעיר עזים לענין בני שנה ולומר לכל מקום שנא' עגל בן שנה הוא כמו סתם שעיר עזים וכבש הנאמרים בכל מקום שהם בני שנה ר"ל תוך שנתן הראשונ' כך הוא עגל הנאמר בכל מקום בן שנה הוא דשעיר עזים ג"כ פי' בן שנה הוא דהא נכללו שעיר עזים וכבש בכלל זה כמו שפרש"י בפ' בא גבי מן הכשבים ומן העזים תקחו שאף עז קרוי שה שנא' שה עזים וכתיב שם שה (עזים) [תמים] זכר בן שנה וגו' ולכך הוצרך רש"י לכותבו כאן גבי קרבן העם שהוא מקומו ואין למעלה מקומו ומטעם זה לא הביא ג"כ רש"י כל דברי (רש"י) [ר"ש] בכל מקום שנ' בן בקר כו' שזה אין כאן מקומו שזה נלמוד מהקיש' דתמימי' כמו שביאר רא"ם עצמו ומזה ג"כ נתיישב למה הוצרך רש"י לפרש גבי את חטאתך עגל בן בקר ואת עולתך האיל שכוונתו להראות לנו הקושיא שאמרנו ולא מטעם אגב שפירש קרבן העם כמה שכתב הרא"ם בדבור שלפני זה כי הוכרח לפרש הכל כן נ"ל ודו"ק:
כב
רש"י ויברכם ברכת כהנים יברכך יאר ישא כו' הרא"ם ז"ל הקשה על הרמב"ן ז"ל שפי׳ שהברכה הזאת אינה הברכה של ברכת כהני׳ רק היא כברכת שלמה שנ' בו ויפרוש כפיו השמים ושם נאמר ויעמוד ויברך את כל קהל ישראל וגו' מהגמרא דסוטה פרק אלו נאמרין ארי"בל כל כהן שאינו עולה בעבודה שוב אינו עולה שנאמר וישא אהרן את ידיו ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה מה להלן בעבודה אף כאן בעבודה ובפרק ב' דמגילה אמרו מה ראו לומר ברכת כהנים לאחר הודאה שנאמר וישא אהרן את ידיו וגו' ואימא קודם עבודה אי כתיב לעשות החטאת והעולה מעשות כתיב ואימא קודם הודאה מסתברא עבודה והודאה חדא מלתא היא אלמא ברכה זו ברכת כהנים היא דאי ס"ד ברכה אחרת היא היכי ילפי מינה לברכת כהנים עכ"ל ואני תמה מאד על (על) הרא"ם ז"ל הלא הוא עצמו כתב בפרשת משפטים על מה שטען הרמב"ן ז"ל על רש"י ז"ל גבי ורבותינו דרשו כי הוא זה ללמד שאין מחייבין אותו שבועה אלא אם כן הודה במקצת כו' שאין זה כהלכה שהרמב"ן עצמו כתב בפסוק ואם שלש אלה לא יעשה לה בדרך הפשט שלא כהלכה מפני שהמפרשי' כלם לא יכוונו בפי' התורה רק ליישב המקרא יהיה כהלכה או שלא כהלכה ע"ש אם כן נוכל לומר שלא היה נעלם מעיני הרמב"ן ז"ל כל המקומות האלה מהגמרא דסוטה ומגילה שהביא הרא"ם דלעיל ואפילו הכי פי' מה שפי' כי נראה בעיניו רחוק לומר לפי פשוטו שזהו ברכת כהנים מטעם שהוא עצמו כתב דלפי פרש"י צ"ל שיהיה פ' דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל שבחומש הפקודים מוקדמת לזה ואף על גב שהרמב"ן יישבו וכתב ואולי כן הוא כי יסמוך למה שנא' שם ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן כו' לא סבירא ליה להרמב"ן ז"ל לפשוטו כן נ"ל:
כג
רש"י (ללמדנו) [ללמדו] על (הקרבנות) [מעשה הקטורת] כו' כתב מורי הגאון מהר"ם יפה ז"ל הרא"ם מסיק שזה שכתב כאן שנכנס משה עם אהרן כדי ללמדו על מעשה הקטורת היה כשהקטיר משה את הקטורת שבבקר ואע"פ שזאת הכניסה שנכנס משה עם אהרן ללמדו על מעשה הקטורת משמע שהיתה אחר שנעשו כל המעשים הנאמרים בעבודת הקרבנו' שנאמרו ע"כ וזמן הקטרת הקטורת של בקר הוא קודם מעשה העבודו׳ שנזכרו שהרי זמנו הוא בבקר בהטיבו את הנירות וגו' לא חשש משה לזה ביום זה כדי ללמדו לאהרן והכניס את אהרן עמו ללמדו בבקר כדי שידעו להקטירו בין הערבים שאז הוא תחלת חנוכו ע"כ דעת הרא"ם אלא שאינו לשונו וגם הרג"א נראה מתוכו שהוא גם כן מסכים לזה ולא עוד אלא שמדברי רבינו ישעיה שמביאו הרא"ם משמע שאפי' הקטרת של בקר הקטיר אהרן ביום זה ואני תמה מאד על שלשת הרועים האלה איך נשכח מהם דברי רש"י שכתב בפי' בסוף פרש' פקודי שהקטיר משה בו ביום את הקטרת שחרית וערבית וכן משמעות פשוטי המעשים שם בהקמת המשכן שהיה בו ביום ר"ח ניסן שהוא יום זה יום שמיני למילואים ועוד ח"ו שהקטיר משה קטרת של שחר שלא בזמנו בלא טעם לכך נ״ל שקטורת של שחר הקטיר בזמנו ומעשה זה שנכנס משה עם אהרן ללמדו על מעשה הקטור' היה בהקטירו קטרת של בין הערבי' ללמדו שידע להקטיר מהיום ההוא והלאה אבל בו ביום שמש משה כל העבודות השייכים לבו ביום חוץ מאותו שנצטווה לאהרן בפירוש כמו שפיר"שי בפרשת פקודי אבל האש מן השמים וגלוי שכינה לא השרה עד אחר הקטרת בין הערבים עכ"ל ואין דבריו צריכין חזוק כי נמוקו עמו אבל לא שת אל לבו לייש' מה שהקש' הרא"ם מה צורך עכשיו ללמדו וכי אפש' שבכל שבעה ימי המלואים לא הקטיר משה קטורת כדי ללמדו כמו שהקריב הקרבנות כדי ללמדו וצ"ל שגם מורי ז"ל מודה בזה למה שתירץ הרא"ם שבכל שבעה ימי המלואים לא התיר להם הכתוב להכנס לפנים מהפתח כלל כי כ"כ ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעה ימים ושמרתם את משמרת יי' ולא תמותו ולכן לא צווה להרגילו רק בעבודת החצוניות דוקא ולהיות שהקטרת היא מהעבודות הפנימיות ולא היה יכול ללמדו בה בז' ימי המלואים הוצרך ללמדו עתה ביום ח' למלואים אבל אין דעתי נוחה בתירוץ זה כי דברים אלו הם דברים בלא טעם כי למה לא צוה הקדוש ברוך הוא להרגילו רק בעבודות החצוניות דוקא ולא בעבודות הפנימיות הלא איפכא מסתברא שיותר ראוי להרגילו בעבודות הפנימיות מאחר שהם חמורות יותר כנודע ומה שהביא ראיה מהפסוק ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה וגו' שלא התיר להם הכתוב להכנס לפנים מהפתח כלל כל שבעה המלואים אומר אני אי מהא לא אריא מידי כי אין כוונת הפסוק ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה ז' ימים וגומ' לאסור להם להכנס לפנים מהפתח ללמוד העבודות הפנימיות אלא הכוונה היא כמ"ש הרמב"ן ז"ל שלא יצאו מפתח אהל מועד יומם ולילה בשעת עבודה כלומר עד שישלימו כל העבוד' המוטלת עליהם באותו העת והיא מצוה הנוהגת לדורות שלא יניח כהן עבודה ויצא וחייבין עליה מיתה והוא שאמר בכהן גדול ומן המקדש לא יצא ולא יחלל כו' לכן נ"ל שהקושיא מעיקרא ליתה כי בודאי בכל שבעה ימי המלואים הקטיר משה קטורת כדי ללמדו כמו שהקריב הקרבנו' כדי ללמדו ואפילו הכי רצה משה ללמדו על מעשה הקטורת גם עכשיו בהקטירו קטורת של בין הערבים מאחר שזהו פעם אחרונה שהקטיר משה ומאותו היום והלאה יתחיל אהרן להקטיר קטורת כי כל זמן שהיה משה מקטיר היה רוצה שיכנס אהרן עמו כדי ללמדו כי אינו דומה מי ששונה פרקו מאה פעמים למי ששונה פרקו ק' פעמים ואחד כן נ"ל: