צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג
ויקרא · ח
ב
רש"י קח את אהרן בדברים ומשכהו כתב הרא"ם ז"ל לא מלשון לקיחה ממש כי הלקיחה מורה על הכניס דבר תחת רשותו של משה להיו' לו לקנין עכ"ל ולא ידעתי למה עזב הדיוק המפורש בת"כ אשר רש"י הוציא משם דברים הללו ובדה מלבו דיוק אחר וז"ל ת"כ בכמה מקומות נאמרו בו במשה לקיחה בבני אדם שנ' ולקחת את הלוים אני יי' ולקחת אותם אל אהל מועד ויקח משה את האנשים האלה אשר נקבו בשמות קח לך את יהושע בן נון וכי מפשיל היה משה בני אדם לאחוריו אלא א"ל הקדוש ברוך הוא קחם בדברים שלא יהיה לבם לדבר אחר עכ״ל מדקאמר שלא יהיה לבם לדבר אחר משמע שר"ל שאין קיחה זו אלא קיחת הלב בדברים שלא יהיה לבם לדבר אחר אלא למה שיאמר אליהם לבד ודוחק גדול הוא לפרש דברי ת"כ כדפי' הרא"ם ז"ל דלעיל.
כב
רש"י שהמלואי' לשון שלמים שממלאין את הכהנים בכהונה כתב הרא"ם ז"ל מהכא משמע שהוא מפרש השלמים מענין שלימות ואלו בפ' ויקרא פי' שלמים מענין שלום ואמר שלמים שמטילין שלום בעולם שלמים שיש בהם שלום למזבח ולכהנים ולבעלים וכך הוא שנוי בת"כ ושמא הוא סובר שהשלמות והשלום ענין אחד וכך פי' גבי האנשים שלמים הם אתנו בשלום ובלב שלם וכך פי' בפ' תצוה גבי כי אל מלואים הוא שלמים לשון שלמות שמושלם בכל מגיד הכתוב שהמלואים שלום למזבח ולעובד העבודה ולבעלים עכ"ל כבר כתבתי לעיל בפ' תצוה שצריך להגיה ברש"י ד"א וכן הוא בהדיא בת"כ ור"שי לא הזכיר כאן רק פי׳ אחד.
לד
רש"י ורבותינו דרשו לעשות זה מעשה פרה לכפר זה מעשה י"ה כתב הרא"ם וא"כ צ"ל שהם מדביקים מאמר כאשר עשה ביום הזה עם הקודם לו ומאמר צוה יי' לעשות לכפר עליכם מאמר בפני עצמו שהשם צוה לעשות מעשה הפרה ולכ"ג לכפר עליכם בי״ה ע״י פרישת ז' ימים כמו בחנוך הכהנים לא שיהיה דבק עם כאשר עשה ביום הזה הקדום לו דא"כ המחוייב מזה אינו רק שמעשה הפרה וכ"ג בי"ה פירשו יום אחד כמו היום הזה לא שבעת ימים עכ״ל והרב הגדול ר"א שי' כתב עליו וז"ל ובודאי כי בחנם דחק עצמו הרב בזה ועוות עלינו את הכתובים כי מלבד דכפי דבריו ישאר אומרו צוה יי' לעשות מבלי משמעות כי לא יאמר מהו אשר צוה יי' לעשות לא במעשה פרה ולא בי"ה מלבד זה יקשה דאדרבה חז"ל לא נכנסו בדרשה זו אלא מפני שהוקשה להם דקרא דכאשר עשה ביום הזה א"א שיתדבק עם הפסוק הקודם כלל מכמה טעמים חדא דכותב התורה הפסיקו מהפסוק הקודם אחר דהשימו בריש קרא אחרינא ואלו היה דמוי כאשר עשה הדר לשבעת ימים ימלא את ידכם ה"ל לכותבו בפסוק עצמו כי לא ישים הדבר בקרא חדא והדמיון בקרא אחרינא הב' דאם אומרו כאשר עשה ביום הזה הדר לשבעת ימי המילואים וירצה כי שבעת ימים ימלא את ידכם כאשר ביום הזה שהוא ביום הראשון והוא על העבודות הנעשות באותו יום כאשר עשיתי מבעי ליה שהוא העושה או כאשר צוה יי' לעשות ביום הזה ועוד שהאל יתברך לא צוה לעשותו יום אחד וכמוהו ז' ימים אלא כלם חברן יחד ועל שבעת ימים אמר ועשית לאהרן ולבניו ככה כאשר ציויתי אותכה שבעת ימים וא"כ כאשר עשה ביום הזה כלו יתר דלא הל"ל אלא כי שבעת ימים ימלא את ידכם כאשד צוה יי' לעשות ועוד שאם ביום הזה הדר ליום ראשון מהמילואים הרי הוא מהשבעה ולא היה צריך לומר אלא כאשר עשה ביום הזה שהוא יו' ראשון צוה לעשות ו' ימים שאחר היו' הזה לא נשאר אלא ו' ימים לחוד וא"כ מה שהוקשה להם ז"ל הוא שאומרו כאשר עשה וכו' לא מצי הדר למעלה מהטעמים שאמרנו (ומדהוקשה) [ועוד הוקשה] להם שאומרו לעשות לכפר כלו יתר שאם הכונה לומר שיעש' כל הז' ימי׳ כאשר עשה ביום הזה הרי זה אמור באומרו כי שבעת ימים ימלא את ידכם כאשר עשה ביום הזה ו"לל לעשות לכפר ולזה מפאת כל הקושיות האלו רצו רז"ל שאין כאשר עשה דמיון לפסוק הקודם אלא מלתא באנפי נפשה היא וירצה ופתח א"מ תשבו שבעת ימים כי שבעת ימים ימלא את ידכם להקריב אתכם אליו ולכהן לפניו ביום השמיני ואח' זה אמר כאשר עשה ביום הזה שהוא יום שמיני למילואי' והוא שהפריש הכהן מביתו אל פתח אהל מועד ז' ימים קודם כן צוה יי' במה שהוא לעשות שהוא מעשה פרה ולכפר שהוא מעשה י"ה שבשניהם יפרשו הכהן מביתו ז' ימים קודם וכן תמצא שביאר רש"י ז"ל בפ"ק דמסכת יומא וז"ל כאשר עשה במילואים שצוה אותם לפרוש מביתם ז' ימים קודם שנאמר ופתח אהל מועד תשבו שבעת ימים ובשמיני עבדו שנ' ויהי ביום השמיני קרא וגו' וכתי׳ קרב אל המזבח כן צוה לעשות לדורות לפרוש ז' ימים לפני עבודת יום אחד דלפני קיום המצוה עכ"ל והוא בעצמו מה שביארנו בפי' הפסוק כפי דרך רז"ל וכן נראה מירושלמי פ"ק דיומא שאמרו שם כאשר עשה ביום הזה אלו ז' ימי המילואים צוה יי' לדורות לעשות וכו' ואין כוונתו דביום הזה הוא ז' ימי המילואים אלא כוונו לומר דכאשר עשה ביום הזה הוא מ"ש שבעת ימים ימלא את ידכם והם ז׳ ימי ההפרשה.