צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג
ויקרא · ד
ב
רש"י אין חטאת באה אלא על שזדונו לאו וכרת כו' מה שיש לדקדק בזה כתבתי בתוספות בפ"ב דהוריות גבי מה להלן ע״ז שחייבין על זדונו כרת כו' וכבר הארכתי הרבה בפ"ק דהוריות בסוגייא שהביא הרא"ם ז"ל בסמוך בדבור לאשמת העם מדרשו אינו חיי' אלא בהעלם דבר עם שגגת מעשה כו':
ז
רש"י ואת כל דם הפר ישפוך שיירי הדם כתב הרא"ם ז"ל ואע"פ שכבר הזה ממנו קרי ליה כל דם הפר ללמד שהשוחט צריך שיקבל כל דמו של פר כדאיתא בפ"ב דזבחים א"ר יהודא השוחט צריך שיקבל כל דמו של פר שנאמ' ואת כל דם הפר ישפוך ופריך התם והא בשיריים כתי' ומשני אם אינו ענין לשיריים דהא ליתיה לכוליה דם תנהו ענין לקבלה וכאלו אמר ואת כל דם הפר יקבל ואחר ההזיה ישפוך הנותר עכ"ל ואני שמעתי ולא אבין היאך אפשר לומר שכוון רש"י לומר שהשוחט צריך שיקבל כל דמו של פר כמו שאמר רב יהודא בפ"ב דזבחים דלעיל הלא אדרבה מדפר"שי שירי הדם ותו לא משמע בהדיא דסבר דקרא אתא לגופיה דהיינו לשיריים דאם לא כן לא ה"ל לסתום אלא לפרש ולא עוד אלא שהרא"ם גופיה לא פי׳ כן לעיל בפרשת תצוה על מה שפירש"י גם כן ואת כל הדם שירי הדם וז"ל כאלו אמר ואת כל הדם הנשאר לא כל הדם כמשמעו שהרי כבר הוציא ממנו למתן הד' קרנו' המזבח כו' עכ"ל:
ח
רש"י החטאת להביא שעירי ע"ז לכליות ולחלבים ויותרת כו' הקשה הרא"ם ז"ל שהרי בשעיר ע"ז לא נתפרש בו לא דמו אם יהיה נותן בפנים או בחוץ ולא אימוריו ועו' דא"כ אם אמרו החטאת לא ריבה אלא האימורי' לבד לא ידענו (אלא) [אלו] החטאת אם הם מהפנמיו' או מהחיצונו' ועוד הקשה דמנ"ל לרש"י ז"ל או לתנא למדרש מרבוי דחטאת אחר שאמרו שבא לרבות שעירי ע"ז ללמוד קצת ולעזוב קצת עכ"ד ואפשר ליישב דליכא קושיא על רש"י ז"ל דאחר שלא אמר קרא ריבויא דחטאת אלא גבי אימורי׳ בודאי שלא ריבה אלא אימורים לחוד ולזה יפה דייק רש"י ז"ל שלא ריבה אלא אימורים ומה שהקשה דמנ"ל א"כ למתן דמו היכן אם בפנים אם בחוץ גם זה אינה קושיא דהא דרשינן ליה לקמן מדכתי' בפר העדה ועשה לפר כאש' עשה לפר החטא' ודרשינן כאשר עשה לפר זה פר כהן משוח החטאת אלו שעירי עבודה זרה והביאוה במסכת זבחים פ"ד ופירש רש"י שם אלו שעירי עבודה זרה להביא כדין פר העלם דבר לטעון הזיה על הפרוכת ועל מזבח הזהב ואם כן אימורי החטאת כאן לא אצטריך אלא לאימורים באופן שקושיותיו אינם קושיא על דברי רש"י ז״ל וגם בעל הברייתא דייק שאמר לכל האמור בענין ואין אמור בענין אלא אימורים:
רש"י ירים ממנו מן (המובחר) [המחובר] כו' הקשה הרא"ם ז"ל ל"ל קרא דממנו תיפוק ליה ממאי דאמרינן ואת עור הפר ואת כל בשרו וגו' והוציא מלמד שמוציאו שלם כלו א"כ אחר שמוציאו שלם חוץ לג׳ מחנו' היאך יתכן שירימו אימוריו בהיותו מנותח דהוצר' קרא למעט זה ותירץ דאומרו דמוציאו שלם אינו חובה אלא רשות אם ירצה להוציאו שלם ואם לא ירצה ינתחנו בפנים ויוציא הנתחים ולזה צריך קרא לומר שבשעת הרמת האימורין צריך שיהא שלם באופן שירים אותם מן המחובר החלקים ויש מתרצים דהא דאמרינן לקמן שמוציאו שלם לא למעוטי מנותח אלא שלא יוציאנו בב' או ג' פעמים ולעולם שמוציאו מנותח שפי׳ שלם ירצה כלו בבת אח' והאי דקאמר התם יכול שיוציאנו שלם וישרפנו שלם ה"ק יכול כשם שצריך להוציאו בבת אחת כן צריך לשורפו בבת אחת ממש ולא משכח׳ לה כה"ג אלא כשמוציאו שלם ממש נאמ' כאן ראשו וכרעיו וכו' מה להלן ע"י ניתוח וכו' וכיון דע"י ניתו' הוא א"א שלא יהי׳ אבר א׳ קוד' לחבירו שאם מנתחו בחוץ ראשון ראשון מנתח ומשליך באש ואם יוצאנו מנותח ראשון ראשון מפרקו מן המוטות ומשליך לאש וא"א לשורפו כאחת וכיון דקי"ל לתנא דצריך נתוח לשרפה אם רצה מנתחו בחוץ ואם רצה מנתחו בפנים דהא ראשו וכרעיו דמיניה ילפינן נתוח מקמי והוציא כתי' ולהכי אמר צריך שיהיה שלם בשעת הרמת אימורין:
י
רש"י להקישו לשלמים מה שלמי׳ לשמן אף זה לשמו ומה שלמים מביאין שלום לעולם כו' הקשה הרא"ם ז"ל בלא הקישא נמי תיפוק ליה ממה שדרשנו בת"כ מזבח השלמי׳ שכל הזבחים מביאין שלום לעולם ומנין לרבות חטאת ואשם ת"ל זבח ורבינו הלל תירץ דאפ"ה אצטריך הקישא דסד"א כיון דכהן משוח חטא די לו להפקיע את עצמו שיכפ׳ החטא' עליו ולא שיבי' שלו' לעול׳ קמ"ל הוא דבר תמוה מאד למה הפר' בין החטאת דכהן משוח לשאר החטאות ואשמות דאמרינן בהו שמביאין שלום לעולם ולא אמרינן בהו די שיכפרו על בעליהן עכ"ל ואפשר ליישב דברי רבינו הלל ז"ל דה"ק כיון דכהן משוח חטא שבזה נראה שהראה ההפרש והוא בחוטא שכיון שכהן משוח אשר נזר אלהיו על ראשו וצריך להזהר הרבה חטא ואם יחטא חטאו גדול לכך הייתי אומר שעם היות שריבינו חטאות שאר החוטאי' להבאת השלו' שדי לכהן המשוח שיכפר עליו ולזה הוצרך קרא לומר שגם חטאתו מביא שלום או נאמר דלא דמי שאר חטאות לחטאת כהן משוח שהמביא שלום לעולם ע"י שאר חטאו׳ אינם הבעלים החוטאים אלא המקריב שהוא לא חטא ולזה כל הקרבנות שיקריב על ידם שלום לעולם אמנם אם הכהן משוח שהוא המביא שלום חטא ה"א שלא יעשה ב' דברים בהקרבת הקרבן כפרת חטאו והבאת שלום לזה אצטריך הקישא לפר כהן משוח שגם בו יובא שלו' לעולם עם היות החוטא הוא המביאו: