אור ברסלב
צידה לדרך דברים › לג

צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג

דברים · לג

לב

פרשת וזאת הברכה

א

וזאת הברכה אשר ברך משה וגו׳ תני' בספרי אלו אחרים ברכו את ישראל כדי היא ברכתם אלא שבא משה ובירכן נמצינו למדים שכדי היה משה לברך את ישראל וכדי ישראל שיברכם משה וכו' נ"ל שהוקשה להם למה קראו עתה איש האלדי׳ יותר מבכל התורה כולה ועוד למה אמר בני ישראל ולא אמ' בקצור את ישראל ועוד למנ"מ אמ' לפני מותו וכי תעלה על דעתך שלאחר מיתה היה משה מברך את ישראל לזה תרצו ואמרו שכוון הכתו׳ לומ׳ כדי הם אלו שתחול עליה' ברכה הן מצד הנותן שהוא איש האלדי' הן מצד המקבל שהם בני ישראל ישראל סבא הן מצד הזמן שהוא לפני מותו סמוך למיתתו כי אז השכינה שורה עם הצדיק ורוחו יתירה כמ"ש בספ׳ הזוהר על פסוק תוסף רוחם יגועון כן נ״ל.

ב

רש"י וזרח משעיר למו שפתח לבני עשו שיקבלו את התורה כו' קשה לי איך יצדק לומ' שהלך לבני עשו וישמעאל שיקבלו את התורה אחר שיצא מהר סיני לקראת ישראל כשבאו להתייצב בתחתית ההר כחתן היוצא להקביל פני כלה קודם שבא ישראל כפי סדר הכתוב וכי כך עושה החתן כשיוצא להקביל פני כלה שעוזב את הכלה והולך אצל אחרי׳ שוב עיינתי בספר תולדו׳ יצחק ומצאתי שגם הוא הרגיש בזה וכתב וז"ל ונ"ל שאין כוונת רבותינו שהלך ממש או ששלח אלא שאחר שהאומו׳ ראו הנסי׳ הגדולים שנעשו לישראל שלא שמעום מעולם ולא ראו וי׳ מכות וקריעת י"ס כמ"ש שמעו עמי׳ ירגזון חיל אחז יושבי פלשת וכו' הראוי היה שיבואו כלם לחסות תחת כנפי השכינה ולקבל התורה וזה היה פתח גדול להם ולא רצו וז"ש שפתח לבני עשו שיקבלו את התורה ולא רצו וכן לישמעאל ולא אמרו ששלח או שהלך אלא שפתח לומ׳ פתח גדול נתן להם לשיקבלו את התורה ולא רצו ונ"ל שלדעת רבותינו כוונת יי׳ מסיני בא לתת התורה לישראל ולכל מי שיבא והק"בה הזריח לישראל זריחה גדולה מצד שעיר כי זכו' גדולה וזריחה גדולה לישראל שעשו אחיו לא קבל את התורה וישראל קבלוה וכן הופיע והזריח לישראל מצד ישמעאל שלא רצו לקבלה כי זה תפארת גדול לישראל ומעלה גדולה ולכך הזכיר זריחה בשעיר והופעה בפארן שמאברהם כל זמן שהולך יותר ומקרב לי"ב שבטים יותר שלמים היו וא"כ ממי באה יותר מעלה לישראל משעי׳ או מפארן ע"כ משעיר שהי' קרוב יותר אל השלימו׳ ועכ"ז לא קבל ובזה יותר ספק אחר במאמר מדוע לא הזכיר שאר האומות שלכל האומות הלך כמ"ש הרמ"בן וכן ראוי אלא הטעם שמשאר האומות שלא קבלו התורה לא היה זריחה לישראל שאינם מזרע אברהם ממי בא הזריחה מזרע אברהם ובזה לא יקשה למה כתב זריחה והופעה וג"כ מלת למו אינו קשה עכ"ל ואני נפלאתי הפלא ופלא היאך אפשר לומר שאין כוונת רבותינו שהלך ממש כו' עד וז"ש שפתח לבני עשו שיקבלו את התורה ולא רצו וכן לישמעאל ולא אמרו ששלח או שהלך אלא שפתח לומ' פתח גדול נתן להם לשיקבלו את התורה ולא רצו וכו' שהרי בהדיא תני' בספרי להיפך מדבריו וז"ל ויאמר יי' מסיני בא כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל לא על ישראל בלבד הוא נגלה אלא על כל האומו' בתחלה הלך אצל בני עשו ואמר להם מקבלי׳ אתם את התורה וא"ל מה כתוב בה אמר להם לא תרצח אמרו לפניו רבש"ע כל עצמו של אותו אביהם רוצח הוא שנ׳ והידי' ידי עשו וע"כ הבטיחו אביו שנ' על חרבך תחיה הלך לו אצל בני עמון ומואב ואמר להם מקבלי' אתם את התורה א"ל מה כתוב בו אמר להם לא תנאף אמרו לפניו רבש"ע [כל] עצמה של ערו' להם היא שנ' ותהרין שתי בנו׳ לוט מאביהם הלך ומצא בני ישמעאל אמר להם מקבלים אתם את התור' א"ל מה כתוב בה א"ל לא תגנוב אמרו לפניו רבש"ע כל עצמו [של] אביהם ליסטים היה שנ' והוא יהי' פרא אדם לא היתה אומה באומות שלא הלך ודבר ודפק על פתחה (מה) [אם] ירצו ויקבלו את התורה וכה"א יודוך יי' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך וכו' עכ"ל הרי אתה רואה מפורש שאמרו הלך לבני עשו וישמעאל שיקבלו את התורה והם השיבו לו תשובה ואמרו מה כתוב בה וכו׳ ולא עוד אלא שסיים ואמ' לא היתה אומה באומו' שלא הלך ודבר ודפק על פתחה (מה) [אם] ירצו ויקבלו את התורה וכו' מכל זה משמע בהדיא שהלך ממש אליהם וא״א לומ' שכל זה נאמ' דרך משל שהיה יודע הקב"ה מה שהיו משיבין לו עשו וישמעאל ועמון ומואב אלו היה רצה מהם שיקבלו את התורה אבל לא שהלך כלל אל שום אומה דא״כ קשה היאך אמרו במדרש תנחומא א״ר אבהו גלוי וידוע לפני מי שאמ' והיה העולם שאין א"ה מקבלין את התורה ומפני מה יצא אליהם שאין הק"בה בא בטרוניא עם בריותיו וכו' ועוד מדפרש"י לעיל בפ' דברים בפסוק ואשלח מלאכים ממדבר קדמות וז"ל ממדבר קדמות אע"פ שלא צוני המקום לקרא לסיחון לשלום למדתי ממדבר סיני מן התורה שקדמה לעולם כשבא הק"בה ליתנה לישראל חזר אותה על עשו וישמעאל וגלוי לפניו שלא יקבלוה ואעפ"כ פתח להו בשלום כו' הרי בהדיא משמע שהלך ממש אליהם דא"לכ מאי וגלוי לפניו שלא יקבלוה ואעפ"כ פתח להו בשלום כו׳ וכן דייק לשון רש"י בסמוך מדפי' הופיע מהר פארן שהלך שם ופתח לבני ישמעאל כו' משמע שהלך שם ממש דא"לכ מאי שהלך שם לכן נ"ל לפרש דברי רז"ל ורש"י וזרח משעיר למו וכבר הופיע וכן מצינו רבי' כאלה לאין מספר שוב ראיתי מי שכת' וז"ל אך קשה לי מנ"ל לספרי שנגלה גם לשאר אומו' תחלה דלמא דוקא לאלו הב' עשו וישמעאל שהם מזרע אברהם ורצה הק"בה לזכות כל זרעו ולא שאר האומות וצ"ע וכו' עכ"ל ואני תמיה מאד איך העביר עיניו ממה שהביא בספרי גופיה ראיה ברורה מן הפסוק יודך יי' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך ועל זה סמכו נמי מ"ש בגמ' בפ"ק דע"ז ומי מצי למימ' הכי והכתי' ויאמר יי' מסיני בא וזרח משעיר למו וכו' מאי בעי בשעי' ומאי בעי בפארן א"ר יוחנן מלמד שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוה עד שבא אצל ישראל וקבלוה וכו' כן נ"ל.

ואתא מרבבות קדש כו' מה מתוק מדבש הפי' שכתב על זה הרב הגדול ר"מ אלשיך וז"ל ואתא מרבבו' קדש ה"לל ברבבות אך הוא כי (בבקר) [תורת משה: בבקשו] להקביל פני ישראל עזב בסיני את מרכב' מלאכיו ובא להקביל את ישראל ועש' מרכב׳ מישראל עמו וזהו מרבבו' ולא אמ' ברבבו' ומה מתוק מדב' מאמ' התור' בזה באמרו ואתא ולא אמר ובא והוא כי הנה ידענו מרז"ל כי נתקן הקדיש בלשון תרגום לבל יקנאו מלאכי השרת כי לא יבינוהו והלא יקשה כי הלא אין לך קנאה גדולה מזו שתגלה התור' שבא ונסתלק מהרבבות מלאכיו ועזב מרכבת' ויעשה מרכבה מישראל ושיכתב בתורה ונקראו גלוי לכל העמי' ע"כ מה עשה הוא ית' לא הכתי' ובא מרבבו' כ"א ואתא בלשון תרגו' כמעשה תיקון הקדיש לבל יקנאו ושמא תאמר איך יתכן יהיו בני אדם מלובשים בחומר מרכבה אל השכינה אל תתמה כי הלא מימינו ית' היה אש דת למו בסיני שהוא מצד גדולת נפשותם כי חלק יי' אמרה נפשם ואיך מלובשים בגוף עצרו כח לקבל אש דת ולא נכוו וסבלו רוחניו' אש דתו ית' אלא הוי אומ' כי זה חסדו ית' הנותן בהם כח בהשתלשלו' נשמותם להשיג בגוף ונפש מה שאין אומה זולתה יכולה לסבול וז"א מימינו ולא אמ' בימינו לומ' כי מצד חסד ימינו נמשך היות מה שהוא אשדת למו ולא עצרם הגשם עכ"ל ולפי פירושו הוי מ"ם מרבבות קדש ממנו כמ"ש מסיני משעיר מהר פארן הסמוכי' לו ולא כדפרש"י שמ"ם מרבבו׳ קדש הוא מ"ם המקצת כן נ"ל.

ד

מורשה קהלת יעקב דרז"ל אל תקרי מורשה אלא מאורסה נ"ל שהוקשה להם הלא אמרינן בפ' בתרא דנדרים מפני מה ת"ח אין מצויין לצאת מבניה' ת"ח כדי שלא יאמרו תורה ירושה היא להם א"כ היאך אמ' הכתוב מורשה דמשמע שכל אחד מוריש את התור' לבנו לכך אמרו אל תקרי מורשה אלא מאורסה דהיינו ע"י קנין כמ"ש כי יקח איש אשה וגו' כך התורה צריך לקנותה כמ"ש אמת קנה ואל תמכור כן נ"ל.

ו

רש"י יחי ראובן בעה"ז ואל ימו׳ לעה"ב שלא יזכר לו מעשה בלהה כו' גמ' בפ' חלק ואני שמעתי ולא אבין על מי בקש יחי ראובן בעה"ז כלומ' שלא ימות בכרת אי על ראובן עצמו קשה והלא כבר מת כמו שהקשו בספרי וז"ל יחי ראובן והלא מת הוא אלא מה ת"ל ואל ימות לעה"ב עכ"ל הרי לא דרשו יחי ראובן בע"הז ואי בקש על בניו של ראובן קשה מהיכי תיתי שהם ימותו בכרת בשביל חטא אביהם ראובן במעשה בלהה עד שהוצרך להתפלל עליה׳ שהרי כתי׳ איש בחטאו יומת ואין בני׳ נתפסי' בעון אביהם אלא קטנים דוקא כדאי' בפ' במה מדליקי' ועוד שהרי אפי' בע"ז אין הבנים נתפסי' בעון אביהם בזמן שאוחזים מעשה אבותיהם אלא דוקא עד דור רביעי ולא יותר כמ"ש פוקד עון אבו' על בני' על שלשים ועל רבעי' לשנאי ואלו כאן מזמן שמת ראובן עד משה חלפו עברו כמה וכמה דורו' וצל"ע:

ח

כאן נאבד דיבור רש"י המתחיל תריבהו כו' מתוך כתיבת ידי המחבר זצ"ל:

יט

רש"י עמים של שבטי ישראל הר יקראו להר המוריה יאספו כל אסיפה ע"י קריאה היא וכו' כת' הרא"ם וז"ל איני יודע מה ענין אסיפת השבטי' אל הר המורי' בתוך ברכתו של יששכר וזבולון עכ"ל וכת' עליו מורי הגאון מהר"ם יפה וז"ל ואני אומר דלא דק דענין רב יש להם זה עם זה ואדרבא עיקר אסיפת השבטים להר המוריה לזבוח זבחי צדק ברגלים היא באה ע"י שבטי יששכר וזבולון שע"י שהי' זבולון עוסק בפרקמטי' ונותן לתוך פיו של יששכ' היה לה' לבני יששכ׳ פנאי לישב ולעסוק בתורה ונעשו חכמי' גדולים עד שנ' עליהם ומבני יששכר יודעי בינה לעתי' ואחז"ל שהיו יודעים לעבר השני' ולקבוע מועדים וכבר ידעת שאין קובעין חדשים ואין מעברי' השני' אלא סנהדרי' שבירושלי' ואותן סנהדרי' היו רובן מבני יששכ' כמ"ש רש"י בפירוש בסמוך ראשיה' מאתים ראשי סנהדרי' שהיו מבני יששכ' היו עוסקי' בכך וע"פ עתיה' ועבוריהם עמים של שבטי ישראל הר יקראו להר המוריה יאספו כו' וא"כ ע"כ היו אות' יודעי הבינ' צריכי' להיות תמיד ואפי' לדור שם בירושלים לעבר השנים השנים ולקבוע חדשים וגם כשיאספו שם השבטים במועדים היו שומעים התורה מפיהם וזובחים זבחי צדק ע"פ הוראתם וא"כ אין לך מקום בכל ברכת השבטים ששייך לברך ברכה זו של אסיפת השבטים לירושלים במועדות אלא בתוך ברכתו של יששכר וזבולון שהרי הם היו עיקר הסבה של אסיפה זו נ"ל עכ"ל ואני נפלאתי הפלא ופלא למה מייחס דבר זה לעצמו כאלו למראה עיניו ישפוט הלא רש"י גופיה כתב והביאו מורי ז"ל וע"פ קביעות עתיהם ועבוריהם עמים של שבטי ישראל וכו' הרי קמן מבואר באר היטב שרש״י גופיה הרגיש בזאת הקושיא של הרא"ם דלעיל עד שמפני כך כתב וע"פ קביעות עתיהם ועבוריהם עמים של שבטי ישראל וכו' כדי ליישב מה ענין אסיפת השבטים אל הר המוריה בתוך ברכתן של יששכר וזבולון ובלי ספק שגיר' אחרת היה להרא"ם ז"ל דא״לכ לא היה טח עיניו מראות דבר ברור כזה כנ"ל.

כא

רש"י כי שם חלקת כי ידע אשר שם בנחלתו חלקת שדה קבורת מחוקק והוא משה וכו' י"מ שכת' וז"ל יש מקשין והיאך אפשר לומר שקבורת משה היה בנחלת בני גד והלא קבורת משה היא בהר נבו כמ"ש לקמן ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו וגו' והר נבו היה בנחלת בני ראובן כמ"ש בפ' מטות ובני ראובן בנו את חשבון וגו' ואת נבו וגו' ונ"ל דמישור של נבו היה גדול והעיר היתה עומדת במישור וההר היה בחלקו של גד ומפני שמתחלה היה ההר והעיר של אדם אחד נקרא ההר ע"ש העיר וגם לא היה רחוק כ"כ מן העיר והיה עומד במישור של עיר מ"ה נקרא ההר ע"ש העיר וק"ל עכ"ל ואני אומר טעות ושבוש גדול הוא ואשתמיטתיה מיניה ספרי והביא הגמר' בספ"ק דסוטה וז"ל תני' א"ר יהודא אלמלא מקרא כתוב א״א לאמרו היכן משה מת בחלקו של ראובן דכתיב ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו ונבו בחלקו של ראובן קיימא דכתיב ובני ראובן בנו וגו' וכתי' ואת נבו וגו' והיכן משה קבור בחלקו של גד דכתי' וירא ראשי' לו וגו' ומחלקו של ראובן עד חלקו של גד כמה הוי ד' מילין מי הוליכו מלמד שהיה משה מוטל בכנפי השכינה ומלאכי השרת אמרו צדקת יי׳ עשה ומשפטיו עם ישראל והקדוש ברוך הוא אומר מי יקום לי עם מרעים ומי יתיצב לי עם פועלי און ע"כ הרי אתה רואה מפורש שרז"ל הקשו קושי' זו ותרצוה שמת משה בחלקו של ראובן דהיינו בהר נבו אבל נקבר בחלקו של גד והיה רחוק ביניהם ד' מילין והוליכו השכינה ד' מילין הללו אחר זמן רב שכתבתי זה מצאתי בחזקוני שגם הוא הרגיש בקושיא זו ותרצה וז"ל י"ל דנבו על הספר היה בין נחלת ראובן וגד עכ"ל ואני אומר אין לנו אלא דברי רז"ל שהם אמת ותורתם אמת והשאר כולם דברים בטלים.

כד

ולאשר אמר ברוך מבני' אשר וגו' כתב בעל הטורים וז"ל ברוך מבנים אשר לכך ברכו משה בדברים הללו לפי שכשמכרו השבטים את יוסף החרימו שלא יגלו אותו וסרח בת אשר ידעה מכירתו בנבואה ואמרו השבטים מהיכן ידעה אם לא מאביה דשותא דינוקא או מאבא או מאמא ועמדו ונדוהו ובא מרע"ה להתירו (בו אמרו לו) [כי] מנודה אסור בתשמיש המטה אמר ברוך מבנים היו בדלין ממנו אמר יהי רצוי אחיו היה אסור בסיכה אמר וטובל בשמן רגלו שיהא מותר לסוך בשמן היה אסור בנעילת הסנדל אמר ברזל ונחושת מנעליך עכ"ל וכה״ג ממש כתב החזקוני אך הוא כתב זה על כשעשה ראובן אותו מעשה של בלהה והלך אשר וספר המעשה לאחיו ונזפוהו אמרו כך אתה מוצא דבה על אחינו הגדול ונדוהו לאשר בא משה והתיר נדוייו כשם שאומרים למנודה ארור כך אמרו למתירו ברוך ולפי שמנודה אסור בתשמיש המטה אמר מבנים ולפי שרחקוהו אחיו אמר יהי רצוי אחיו שיקרבוהו ולפי שמנודה אסור בסיכה ברכו וטובל בשמן רגלו ולפי שמנודה אסור בנעילת הסנדל ברכו ברזל ונחשת מנעליך וכו' ונ"ל הא דכתיב ברוך מבנים אשר ר"ל ברוך מפי בנים אשר כלומר שכל הבנים היו מברכין את אשר בשביל שהיו בנותיו נאות והיו חפצין להתחתן עמו וכה"ג פירשו רז"ל ברוך תהיה מכל העמים שר"ל מפי כל העמים ואולי לזה כוונו רז"ל בספרי שאמרו אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים כאשר (רז"ל) [רצ"ל] שנתברך מפי בנים כאשר כן נ"ל:

כאן נאבד דיבור רש״י המתחיל והיו בנותיו כו' מתוך כתיבת ידי המחבר זצ"ל:

כט

ואשר חרב גאותיך כתוב בזוהר וכי גאותם של ישראל חרב היא והלא לעשו ניתנה אלא דא היא דתלמידים כדשמעין מלה ולא איתישב בלבהון לוחמים כמו בחרב.

תוכן העניינים

צידה לדרך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה