צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג
דברים · לא
פרשת וילך
א
וילך משה וידבר את כל הדברים האלה וגו' כת׳ מהראי וז"ל תימא דלעיל פרש"י שכנסם כולם לפני הקב״ה וכו' וכ"כ לקמ' הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם וגו' משמע שכולם באו אליו ומה היה צריך לילך אליהם וי"ל דלא כת' הכא וילך משה אל כל ישראל אלא כת' וילך משה וידבר ור"ל כשכינס׳ כולם הלך בקומה זקופה לפני כולם שיראו שלא תש כחו אלא שאין רשאי כדפרש"י בתר הכי עכ"ל וק"ל על דבריו דא"כ למה לא הוכיח הגמ' בס"פק דסוטה מוילך משה שאין פי' לא אוכל עוד לצאת ולבא מפני שתש כחו והוכיחו מקרא לא כהתה עינו ולא נס לחה וכן פרש"י וכ"ת דלא ניחא להגמ' ולרש"י להביא ראייה אלא דוקא מקרא דלא כהתה עינו וגו' מפני ששם מפורש בהדיא הא ליתא שהרי הגמ' הנז' אחר שהביא ראיה מקרא דלא כהתה עינו וגו׳ הביא ראיה נמי ממדרש מה שדרחז"ל על פסוק ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו וגו' י"ב מעלות היו שם ופסען משה בפסיעה אחת וכן פרש"י לקמן וגם בפשט הגמ' גופה קשה למה הוצרך להביא ראיה ממדרש מה שדרחז"ל על פסוק ויעל משה מערבות מואב אחר שהביא ראיה מבוארת ומבוררת שאין לפקפק עליה מקרא דלא כהתה עינו וגו׳ ומיהא בהא איכא למימר מפני שיש פתחון פה לבעל דין לחלוק ולומ׳ שאין להוכיח כלום מקרא דלא כהתה עינו וגו' שלא תש כחו מפני דשאני פניו של משה כיון שזכה לקרני הוד מן המערה שנתן הק״בה ידו על פניו שנ' ושכותי כפי וגו' הלכך לא נהפך תואר פניו מפני כבוד השכינה לכן הוכרחו להביא ראיה ממדרש הנז' ומה שהקשה מהרא"י ז"ל מה היה צריך משה לילך אליהם הלא כולם באו אליו כשכינסם כבר יישבו המפרשים ז"ל בדרך אחר וראיתי מי שקבץ כל דעות המפרשים וכת' וז"ל וילך משה הטעם שאמר כאן וילך משה לפי שהיה דעתו לשבח את יהושע ולומ' לישראל איך יהיה להם מנהיג טוב לעבור לפניהם כאמרו יהושע הוא עובר לפניך ולפי שיהושע לא ימיש מתוך האהל ולעולם היה דבוק עם משה וכ"ש עכשיו שידע שכבר הגיע זמן פטירת רבו לזה לא רצה משה לומ' אלו הדברים בפני יהושע והלך לישראל למקום שהיה שם והניח ליהושע באהל שא"ל שימתין שם ולא ילך עמו כדי לדבר עם ישראל שלא בפניו וראייה לזה ממ"ש אח"כ ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ נראה שבדבור הראשון לא היה יהושע מצוי לעיני כל ישראל אלא שנשאר באהל ועכשיו רצה לדבר עמו במעמד כל ישראל ולחזק לבו וזהו חזק ואמץ כי אתה תבא את העם ויי' הולך עמך לא ירפך וכן לא תיראו מהמלחמות וכל זה מעין מ"ש לישראל ונראה שהכנוס שהכניס' ביום מותו כשאמר להם אתם נצבי' עדיין היו במעמדם ובתחלה כשהכניסם כולם להעביר בברית (היו) הכניסם סביב לאהלו והוא היה מדבר מפתח אהלו וכל ישראל שומעים ואח"כ הלך מאהלו והתקרב אל ישראל ודבר עמהם כדי שלא ישמע יהושע שהיה בתוך האהל אבל אין לומ' כמ"ש רבינו בחיי ז"ל ולא רצה לדבר עמהם כשהיו כולם מקובצים ונצבי' לפניו והמתין עד שהלכו איש לאהלו כדי שילך הוא אצלם וז"ש וילך דא"כ איך יאמר הכתוב אח"כ ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל וגו' הרי לא היו מקובצין אלא ודאי עדיין היו מקובצים במצב הראשון ומשה התקרב אליהם והלך מאהלו ודבר עמהם ויהושע משרתו לא ימיש מתוך האהל ואח"כ קרא אותו לאותו מצב ויאמר אליו לעיני כל ישראל ויותר תמוהים הם דברי החזקוני שכת' למה לו לטרוח ללכת אחריהם ה"ל לכנסם בחצוצרו' כו' עד גנזם הקב"ה שלא יהא תוקע בהם לקיים מ"ש אין שלטון ביום המות קשה הרי כנסם ביום מותו כדפרש"י אתם נצבים היו' שכנסם ביום מותו ואף אם נאמר שלא סבר שהיה זה ביום מותו מ"מ ה"ל לכנסם בלי חצוצרות כמ"ש שכינסם אח"כ בפ' זו כשאמר הקהילו אלי את כל זקני וגו' וכאשר פירשתי עולה הכל על נכון עכ"ל ויותר נכון בעיני מ"ש הרב הגדול ר"מ אלשיך ז"ל וז"ל הנה למעלה כינסם אליו ואמר אתם נצבים היו' כו' ופה הלך הוא אליהם לז"א מה שוילך משה ולא הקהילם אליו הוא על כי וידבר את הדברים האלה שהוא מה שנוגע ממנו ואליהם שהוא בן מאה ועשרים שנה אנכי כו' ועניין דברו על לב יהושע וע"כ יאות ילך הוא אליהם כי אין שלטון ביום המות מש"כ למעלה שהיה כדי להעבירם בברי' יי' וז"א למעלה אתם נצבים לפני יי' שהוא על הנוגע אליו ית' וע"כ אתם נצבים לפניו כי הלא לעברך בברית יי' כו' אך עתה מה שוילך משה אליהם הוא להיו' הדברי' אליו שהוא בן ק' [כו'] אח"כ מתחיל ואמר ויאמר כו' והוא כי בא בלשון חיבה לדבר ולומ' על לבם לאמר אל יצר לכם על פרידתי לא מצד עצמי ולא על עצמכם על הנוגע אל עצמי אל תחשבו כי חסרו מימי על מי מריבה כי אינו כן כי הלא בן ק"ך שנה אנכי היו' כי היום הושלמו הימים ק"ך שלימו' כי כן ימלאו ימי הצדיקים שנים שלמים מיום ליום וידוע היה לדור דעה כי זה קצבת ימיו כד"א בשגם הוא בשר והיו ימיו ק"ך שנה וארז"ל בשגם הוא משה בגי' ומדת ימיו ק"כ שנה ומה שענש אותו הוא ית' אינו לקצר ימי רק שלא אוכל עוד ע"פ גזירתו להיות המוציא והמביא את ישראל וז"א לצאת ולבא וז"א לכן לא תביאו כו' ובכלל דבריו באומרו עוד כיון כי הגיע יום ממשלת יהושע ואין מלכות נוגעת בחברתה אפי׳ כמלא נימא ואם תצטערו עליכם שאיני נכנס לפחות לעבור את הירדן כי ביום הזה האחרון לא יבצר ממנו עבור את הירדן אשר לפנינו ותהיה הארץ נוחה ליכבש בזכותי זה א"א כי ויי' הוא וב"ד אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה ושמא תאמרו היתה שכינה עמי ובעברי היה יי' עובר ולא ע"י מלאך ככל היד החזקה אשר עשה משה לדחות המלאך בבואו לפני ישראל אך לא כן עתה ע"י יהושע לז"א יי׳ אלדיך בעצמו הוא עובר לפניך הוא ישמיד כו' ואשר תראו כי יהושע הוא עובר לפניך לא יבצר ע"י כן מעבור הוא ית' כי הלא הוא כאשר דבר יי' באומרו יי' אלדיך עמך המעלך מארץ מצרים.
ב
רש"י (ויאמר יי׳) [ויי' אמר] אלי זהו פי' לא אוכל עוד לצאת ולבא לפי שיי' אמר אלי וכו' כת' הרא"ם וז״ל לא ידעתי היכן מצא וי"ו שיהיה פירושו לפי עכ"ל והנה שכח הרב ז"ל מה שפרש"י בפ' בראשי' בפסוק כי לא המטיר וז"ל מ"ט לא המטיר לפי שאדם אין לעבוד את האדמה וכו' עכ"ל הרי קמן מבואר שהוי"ו של ואדם פירושו לפי:
רש"י ד"א לצאת ולבא בד"ת כו' כת' מורי הגאון מהר"ם יפה וז"ל מקשין למ׳ לא פרש"י הד"א מיד למעלה אחר שפי' לא אוכל עוד שנטלה ממני הרשות כו' ה"לל מיד ד"א לא אוכל עוד לצאת ולבא בד"ת ואני אומר שאינו קושי' כי מ"ש על ויי' אמר אלי זהו פי' של לא אוכל כו' גם מ"ש על היום מלאו ימי ושנותי כו׳ הכל הולך לפי פירושו של לא אוכל שפירושו שנטלה ממני רשות כו' ועל זה קאי ויי' אמר אלי זה פירושו של לא אוכל ואינו מילתא אחריתי לכן אם פי' היום היום מלאו ימי ושנותי לומר שדוקא ביום מותי נטלה ממני הרשות כו' ולא קודם לכן כמ"ש לקמן אין שלטון ביום המות זה הכל קאי נמי על פי׳ דלא אוכל כשאנו מפרשים אותו לא אוכל וגו' שנטלה ממנו הרשות כו' אבל אם פי' דלא אוכל לצאת ולבא בד"ת כו' הוי פי' ויי' אמר אלי וגו' כמו ועוד שיי' אמר אלי וגו' ואיננו פי' על לא אוכל וגו' גם פי' דהיום אין פירושו (כל) [לבוש האורה: של] היום דוקא על יום המיתה לומר היום מלאו ימי ושנותי אלא י"ל שעל יום אחר שהיה זמן רב קודם יום מותו אמר שבאותו יום נסתתמו ממנו מעייני החכמה ולאו דוקא ביום מותו לפיכך אחר שפרש"י כל הענין ע״פ פי' דלא אוכל וגו' לפי שנטלה ממנו רשו' כו' חזר לפסוק דלא אוכל לצאת ולבא ופי' עליו פי' אחר ואמר ד"א לצאת ולבא בד"ת כו' עכ"ל וזה יותר נכון בעיני ממה שתרצו מחברים אחרים וז"ל וי"ל שאין כוונת רש"י לפרש אנכי היו' אלא שהקשה על פירושו שמפרש שאמר לא אוכל לצאת לפי שאמר יי׳ ונתנה רשות ליהושע ע"ז אמר קשה לי והכתי' אנכי היו' ופירושו ע"פ המדרש היום מלאו ימי וכו' א"כ בלא טעם ונתנה הרשות ליהושע לא אוכל לצאת לכן פי' ד"א וכו' א"כ על אותו פי׳ מד"א קאי המדרש מאנכי היו' ולא קאי על התירוץ דלעיל ונתנה הרשות ליהושע.
רש"י מלמד שנסתתמו ממנו מסורות ומעיינות החכמה כו' רבינו בחיי ז"ל נתן בזה ב׳ טעמים וז"ל והנה זה היה מעשה נס לבלתי ידאג ויגדל עצבונה על המיתה ועוד מסיבה אחרת כדי שיטול יהושע השררה והמלכות בחיי משה
יא
רש"י על בימה של עץ שהיו עושים בעזרה כו' כבר כתבתי בתו' שלי בפ' אלו נאמרים במשנה עושי׳ לו בימה של עץ בעזרה כו' וז"ל וא"ת היאך רשאי לעשות בימה של עץ בעזרה והלא תניא בספרי ומייתי לה בספ"ק דתמיד ראב"י אומר מנין שאין עושים אכסדרה בעזרה ת"ל כל עץ אצל מזבח יי' אלדיך והא ודאי דלאו דוקא אכסדרה אלא ה"ה שאין בונין בו עץ בולט כלל כדמוכ' התם הסוגי' וכמ"ש הרמ"בם ז"ל בהדיא בפ"א מהלכות בית הבחירה כבר תירץ הראב"ד ז"ל בהשגותיו בספ"ו דהלכו' ע"א דשאני בימה דלשעתה היתה ונ"ל דמה"ט לא היו בונין הבימה מעי"ט משום לא תטע לך אשרה כל עץ וגו' שוב מצאתי האי טעמא מפורש בהדיא בירושלמי בפ"ק דמגילה גבי ובהקהל מאחרין ולא מקדימין בו וז"ל ובהקהל ר' בא אמר מפני התקיעה רבי יצחק אמר מפני (הביאה) [הבימה] ויעשו אותה מאתמול שלא לדחוק את העזרה א"ר מתניה ע"ש לא תטע לך אשרה כל עץ ע"כ וכבר ראיתי מי שפי' דברי הירושלמי הזה שבא ליתן טעם למ' אין עושים יום הקהל בי"ט בעצמו ואפשר שיצא לו זה הפי' מהמקשה ויעשה אותה מאתמול והא ודאי שר"ל מעי"ט דאלו בי"ט עצמו מהיכי תיתי כיון שאינו יום הקהל דהא אין בין י"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ולפי האמת טעות גדול הוא דהא הסוגיא קאי על המשנה דקתני יום הקהל שחל להיות בשבת מאחרין אותו למחרת ואלו יום הקהל אינו בי"ט עצמו אלא ביום ב' דסוכות שהוא תחלת ימי ח"ה אלא ודאי ע"ז בא ליתן טעם למה מאחרין אותו למחרת ואין עושים יום הקהל בשבת וכן פרש"י בהדיא בפ"ק דמגילה והאי מאתמול דקאמר בירושלמי הוא כמו אתמול שלשום דהיינו מעי"ט דאלו בי"ט עצמו מהיכי תיתי ולפי שקשה לר' מתניה מפני דוחק העזרה לא ה"ל לדחותו עד אחר השבת הלכך נתן ט"א משום לא תטע לך אשרה כל עץ וממילא נלמוד למה אין עושין יום הקהל בי"ט עצמו שהוא נמי מהאי טעמא מפני שאין תיקון הבימה דוחה י"ט אבל לא שהם באים ליתן עיקר הטעם על למ׳ אין עושים יום הקהל בי"ט עצמו וכך מטין דברי רש"י בסמוך גבי מאתחלת' דמועד דוק ותשכח ומה שמתמיהין התו' על פרש"י שפי' דמה"ט בי"ט ראשון לא דתקן בימה אינו דוחה י"ט כיון דגזירת הכתוב לקראת מאתחלתא דמועד יקראו בלא בימה מנלן דבימה מעכבת כו' תמיה אני על המתמיהים הלא אין תלונתם על רש"י כ"א על הירושלמי ומה שהם מתרצים להירושלמי יתורץ ג"כ רש"י וטפי יש לתמוה על מ"ש ונראה דהיו בונין הבימה מעי"ט בנין של פרקים ובח"ה לא היו עושים שום בנין אלא מקיימים אותם ומחברים הפרקי' יחד וכו' דהא מדקתני המשנה מוצאי י"ט הראשון של חג עושין לו בימה כו' משמע דבמוצאי י"ט של חג דהיינו ביום הקהל עצמו היו עושים לו בימה ולא קודם דא"לכ לא ה"לל עושים אלא מביאים לו בימה ודוחק לומר דנקט עושים לפי שהיו מחברין הפרקים יחד ועוד דא"כ אין טעם למשנה בפ"ק דמגילה דקתני והקהל מאחרין לאחר השבת אי מפני התקיעה יש להקשות יקראו בלא תקיעה מנלן דהתקיעה מעכבת כמו שהם הקשו על פרש"י לענין בימה אי מפני הבימה הלא היו בונין הבימה מעי"ט ולא היו צריכים לעשות ביום הקהל שום בנין רק לחבר הפרקי' יחד וזה היו יכולים לעשות גם בשבת כיון שהוא צורך היו' וכ"ת דמ"מ אסור שמא יתקע יתד והוי בנין א"כ גם בח"ה אסור לדידהו שכתבו בנין בימה לא היה דוחה אפי' ח"ה ועוד [היאך] אפשר לומר דבנין בימה לא היה דוחה אפי' ח"ה דהא אפי' כותל החצר הסמוך לר"ה שנפל בונהו כדרכו בח"ה כדאיתא במ"ק כ"ש בנין זה של הבימה שהוא לצורך היו' ולצורך כל ישראל שדוחה ח"ה וכ"ש אם נאמר שהיו בונין הבימה מעשה הדיוט דזה ודאי מותר לעשות בח"ה בק"ו משאר מילי טובא שאינן לצורך מצוה ולא לצורך רבי׳ ואפ"ה מותר לעשות בח"ה ומיהו אכתי איכא למידק למ' היו עושי' הבימ' של עץ ולא של אבן ובפרט למ"ד הטעם דמאחרין הקהל מפני הבימה שלא היו יכולים לתקנה מעי"ט משום לא תטע לך אשרה כל עץ למה לא היו עושי' הבימ' של אבן ושי"ל דכך היה המנהג באותו הזמן שלא לעשות הבימה של אבן כ"א של עץ כדאשכחן גבי עזרא ויעמוד עזרא הסופר על מגדל עץ אשר עשו לדבר וגו' וכן אשכחן בפ' החליל ובימה של עץ באמצעיתה וחזן הכנסת עומד עליה והסודרי׳ בידו כו' כן נ"ל.
יב
רש"י והטף למה באו לתת שכר למביאיה' כו' כך דרש ראב"ע כדאי' בפ"ק דחגיגה ע"ש תימה רבתה בעיני מאי קושי' היא זאת והטף למה בא וגם מה צריך לטעם זה לתת שכר למביאיהם הלא לפי פשוטו של מקרא מדבר בטף שכבר הגיע לחינוך מדסיים קרא ובניהם אשר לא ידעו ישמעו וילמדו ליראה את יי' אלדיכ' וגו' ויות' תמוהים בעיני דברי תו' שכתבו שם וז"ל כדי ליתן שכר למביאיה' ועל זה סמכו להביא קטני' בב"ה עכ"ל הלא בלי ספק הטעם של המנהג להביא קטני' בב"ה הוא משום חינוך הקטני' א"כ לפי דבריה' למה הוצרך ר"א ליתן טעם כדי ליתן שכר למביאיהם הלא האב חייב להוליך בנו הקטן לב"ה אפי׳ כשאינו מבין לקרות אולי יבין כדאי' בפ"ב דב"ב א"ל רב לר"ש בר שילת כי מחית לינוקא לא תמחי אלא בערקתא דמסאנא דקרי קרי ודלא קרי להוי צוותא לחבריה וכו' וכ"כ כל הפוסקי׳ ז"ל שוב ראיתי שכבר הרגיש בזה הרב הגדול ר"א ז"ל ושמחתי כמוצא שלל רב שכוונתי לדעת הגדולים וז"ל ליתן שכר למביאיהם משמע מזה שמדבר בטף שאינו הגיע לחינוך דאל"כ לא הוצרכו לטעם ליתן שכר כו' וזה דוחק גדול כי זה דומה כאלו צוה שישאו עליהם משא מעצי׳ ואבני' לבית יי' כדי ליתן שכר למביאיה' ונראה שכל עיקר צורך הקהל זה היה בעבור התשובה וכו' עד והטף למה באו ליתן שכר למביאיה' כי בזמן שישראל עושים תשובה אז מבקשים תחנוני׳ מלפניו ית' על מחילת העון ויאמרו אם לא למענינו יעשה אז יעשה בשביל גמולי חלב שלא פשעו כדאי' בנוסח של א"מ חמול עלינו ועל עוללנו וטפינו וכן אומרי' עש' למען גמולי חלב וזהו שכר הניתן למביאיה' מן הטף שיאמרו לפניו ית׳ ע"ל טף אלו המובאים בית יי' כמ"ש ביואל אספו עם (קבצו) [קדשו] קהל [קבצו זקנים] אספו עוללי' ויונקי שדי' וגו' ולפי פשוטו מדבר בטף שכבר הגיע לחינוך כמ"ש למען ישמעו אלו הנשים ולמען ילמדו אלו האנשים ובניהם אשר לא ידעו (ושמרו) [ישמעו] ולמדו זה טף שהגיע לחינוך עכ"ל דברי פי חכם חן והרב המופלא מהר"י ז"ל פי' דה"ק כיון שהאנשים באו ללמוד והנשים לשמוע א"כ מה הוצרך הקדוש ברוך הוא לצוות להקהיל גם הטף הלא בלא צווי הקדוש ברוך הוא היו מוכרחי' להביא׳ עמהם הטף כיון שלא היה נשאר בבית שום אחד להניח אצלו הטף לשמרם ומתרץ לתת שכר למביאיה׳ כי גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה ולא שת אל לבו להרגיש מה שהרגשתי אני וצ"לע.
(ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וכו' כתבתי בחבורי באר מים חיי' פ' י"ו אשר מנעורי הייתי משתומם ושאלתי לחכמי׳ ואין מגיד לי על מה סמכו העולם שאינם מקיימים מ"ע המפורשת בתורה ועתה כתבו לכם את השירה כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו לפי שאין כותבים את התורה פרשיו' פרשיו' כדאי׳ בפ' הנזקין ובפ"ג דיומא ואע"פ שהניחו לו אבותיו ס"ת מצוה וכתוב משלו כדאית' בפ״ב דסנהדרין ואם אינו יודע לכתוב אחרי' כותבים לו ואפי' רבנן קשישי דמדקדקי במעשיהו טובא לא ראיתי שנזהרו במצוה זו כ"א אחד לעיר ושנים ממשפחה.)
יז - יח
על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה ואנכי הסתר אסתיר פני ביו' ההוא כו' י"מ שכתב וז"ל כל המפרשים נתחבטו מדוע אחר הוידוי הזה יסתיר הקדוש ברוך הוא פניו מהם ואדרבא יכפיל ההסתר לכן אומר אני כי אלהי שב לאלהי נכר הארץ ולכן כפל ההסתר ויפול היטיב נתינת הטעם על כי פנה והוא פי' מתוק כדבש לחכי עכ״ל גם פה הלך זה המחבר אחר מנהגו להתעטף בטלית שאינו שלו כי הוא כת' לכן אומר אני כו' כאלו הוא בדה פי' זה מלבו ומסברא דנפשיה והוא לקח אותו מהרב המופלא מהר"י אברבנאל ז"ל שכת' שהוא שמע פי' זה וז"ל וגם אני שמעתי מפרשי׳ בזה פי' שלישי שאומרם הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעו' האלה היה ודויים שבעבור שלא היו דבקי' ואדוקי' באלהיהם אלהי נכר הארץ אשר עבדו לכן ימצאום הרעו' ההם לפי שעבדו הע"ז שלא כראוי בשלמותה לכן אמר אחרי הוידוי הזה אנכי הסתר אסתיר פני ר"ל יהיה הסתרת הפנים מהם כפול מבראשונה בעבור כי בודוי זה פנה אל אלהי' אחרי' ועליהם אמר הלא על כי אין אלהי בקרבי וגם הפי' הזה אם נודה שיאמר אלהי סתם על ע"ז נאה הוא ומתיישב עכ"ל ואני נפלאתי הפלא ופלא פה קדוש יאמר דבר זה היאך עושה קודש חול הלא תרגום אונקלס ות״י שניהם יעידון ששם זה קודש מדקאמרו מדלית שכינת אלהי וכו' ובלי ספק שכך קבלה היתה בידם איש מפי איש עד מרע"ה לכן קורא אני על זה מחבר שכתב והוא פי' מתוק כדבש כו' שמים מר למתוק ומתוק למר וגו' ולעיקר הקושיא שערי תירוצים לא ננעלו בדברי המפרשים ז"ל ע"ש.
יט
[ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וכו' כתבתי בחבורי באר מים חיי' פ' י"ו אשר מנעורי הייתי משתומם ושאלתי לחכמי׳ ואין מגיד לי על מה סמכו העולם שאינם מקיימים מ"ע המפורשת בתורה ועתה כתבו לכם את השירה כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו לפי שאין כותבים את התורה פרשיו' פרשיו' כדאי׳ בפ' הנזקין ובפ"ג דיומא ואע"פ שהניחו לו אבותיו ס"ת מצוה לכתוב משלו כדאית' בפ״ב דסנהדרין ואם אינו יודע לכתוב אחרי' כותבים לו ואפי' רבנן קשישי דמדקדקי במעשיהו טובא לא ראיתי שנזהרו במצוה זו כ"א אחד לעיר ושנים ממשפחה.]