אור ברסלב
צידה לדרך דברים › כט

צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג

דברים · כט

כח

ו

רש"י ותבאו אל המקום הזה עתה אתם רואים [עצמכם] בגדולה וכבוד כו' כתב הרא"ם וז"ל איך יתוקן ההפסק של ויצא סיחון וגומ' בין ותבואו אל המקום הזה ובין ושמרתם את דברי הברית הזאת שהם דבקים זה לזה עכ"ל אבל המחברים אחרים יישבו יפה וז"ל לפי פירש ראשון שפירש אתם רואים עצמכם בגדולה וכבוד והכרת חסדי יי' למכה מלכים גדולים סיחון ועוג מלכי האמורי כל"ח לכן אל תבעטו וכו' ולפי פירש אחרון הכי פירש מאחר שהגעתם אל המדרגה הזאת שתוכלו להשיג חכמתו יתברך שהיא התורה והמצות ותוכלו גם כן להשיג שכל הצלחתם הם על ידי קיום התורה והמצות עד שהכיתם את שני מלכי האמורי לכן מעתה הוא מן הראוי שתשמרו וגומ' כדי (שתלציחו) [שתצליחו] בכל אשר תעשה (ואמר ליה) [ואם לא] לא תצליחו כי מעתה הוא מדקדק עמכם ודוק נ"ל:

פרשת אתם נצבים

ט

רש"י מלמד שכינסם משה לפני הקב"ה ביום מותו כו' כתב מורי הגאון מהר"ם יפה וז"ל מדקאמר רש"י ז"ל מלמד כו' משמע דלאו מכח סברא למד רש"י זה דמלמד משמע שיש כאן מלה או תיבה שלמד ממנו זה מחמת יתורו או מחמת משמעות לשונו ונ"ל שלומד רש"י זה מדכתיב נצבים בדג"ש תוך הצדי"ק שמשמעותו הוא שהוא מן הכבדים והוא לשון נפעל כאלו כתיב נצבים ע"י אחרים ואינו מן הקל דמשמעו' שהם בעצמם באו לכאן ונשארים עומדים שם מעצמם לשמוע דבריו של משה לכך אמר רש"י דנצבים בדג"ש תוך הצד"יק שפירושו נפעלים ע"י אחרים מלמד שכנסם משה כו' ועוד אם היה מן הקל הל"ל אתם עומדין היום לפני וגו' כמ"ש בסמוך את אשר פה עמנו עומד היום ולא אמר את אשר פה עמנו נצב היום ועו' נצב לשון הזמנ' הוא משמע כדכתי' ונצבת לי שם על הצור וגומ' שפי׳ היה מזומן לי שם עכ"ל ואחר הקדה וההשתחויה או' אני אחר אלף מחילות לא זו העיר ולא זו הדרך שהרי מצינו כתוב נצבים בדג"ש תוך הצד"יק שפירושו נצבי' מעצמם ולא על ידי כנוס מאחרים כלל ועיקר כמו שלשה אנשים נצבים עליו וכמו להתאפק לכל הנצבים עליו וכמו ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים וכמו יצאו נצבים פתח (האליהם) [אהליהם] וכאלה רבים לאין מספר ועוד קשה איך כתב ועוד אם היה מן הקל הוה ליה למימ' את' עומדי' היום לפני וגו' כמ"ש בסמוך את אשר פה עמנו עומד היום ולא אמר את אשר פה עמנו נצב היום וכו' הלא לא אמר את אשר פה עמנו עומד היום אלא מחמת זה הכנוס אם כן למה לא אמר את אשר פה עמנו נצב היום בלשון אתם נצבים אלא ודאי שאין קפידא בין לשון נצבים ובין לשון עומדים והרא"ם ז"ל פי' שלמד רש"י שכנסם דאם לא כן היאך נמצאו כולם יחד אנשים ונשים וטף שהרי אי אפשר לומר שנמצאו כולם יחד מחמת שכתב לעיל מיניה ויקרא משה אל כל ישראל כי כנוס דהתם אינו אלא כנוס אנשים בלבד ולא נשים וטף וכל זה איננו שוה לי דאם כן לא הוה ליה לרש"י לפרש כן על אתם נצבים שהוא שלא במקומו אלא על טפכם נשיכם וגו׳ ועל רש"י גופיה קשה למה הוצרך לומר לפני הקדוש ברוך הוא פשיטא לכן נראה לי שקשה לרש"י מלת נצבים הוא מיותר לגמרי כי מה לי אם הם יושבים או הולכים או נצבים לכן פירש מלמד שכינסם משה לפני הקדוש ברוך הוא ביום מותו להכניסם בברית ולכך הוצרכו לעמוד על רגליהם דוקא ומצאתי און לי בדברי ר״י בעל הטורים ז"ל שכתב כדרך שנא' בסיני ויתיצבו בתחתיות ההר בו בלשון אמר כאן אתם נצבים כו' כן נ"ל.

י

רש"י מחוטב עציך מלמד שבאו כנעניים להתגייר בימי משה כדרך שבאו גבעונים בימי יהושע כו' תימה רבתה בעיני כיון שבאו כנעניים להתגייר בימי משה אם כן מה היו צריכים לבא בערמה וכל שכן למה לא קיבלם משה כדאיתא בתנחומא וז"ל מהו ויעשו גם המה בערמה וגומ' ללמדך שבאו אצל משה ולא קבלם עכ"ל שהרי בהדיא תניא בספרי בפרשת שופטים בפסוק למען אשר לא ילמדו וגו' וכן פירש רש"י וז"ל הא אם עשו תשובה ומתגיירים אתה רשאי לקבלם עכ"ל והרי קרא בז׳ אומות כתיב ואי אפשר לומר דהתם מיירי בגרי צדק דוקא שהם ישראלים גמורים לאפוקי הכא לא מיירי בגרות ממש אלא בגרות דז' מצות בני נח שקבלו עליהם שגם זה גרות מקרי דהא ליתה שהרי תניא בפרק השולח לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי יכול בגוי שקבל עליו שלא לעבוד ע"ז הכתוב מדבר תלמוד לומר לא תסגיר עבד אל אדוניו אשר ינצל אליך מעם אדוניו מאי תקנתיה עמך ישב בקרבך ופרש"י לא ישבו בארצך בז' אומות כתיב אל אדוניו לא תוציאוהו מביניכם להושיבו לעבודה זרה שלו הרי לך בהדי׳ דאפילו בגרות לחודיה שקבלו עליהם שלא לעבוד ע״ז אין אנו יכולין להורגן ואם כן יושבי גבעון אפי' לא קבלו עליהם אלא שלא לעבוד ע"ז כמ"ש בפירוש באו עבדיך לשם יי' אלהיך לא היו יכולי' להורגן וזה שאמר הכתוב לא היתה עיר אשר השלימה עם ישראל לקבל עליה שלא לעבוד ע"ז בלתי החוי יושבי גבעון מכלל שאם משלימם לקבל שלא לעבוד ע"ז כמו שקבלו יושבי גבעון היו ישראל מקבלים אותם ולא היו רשאים להורגם וכן כתב הרמב"ן ז"ל בהדיא על הברייתא דספרי בפרשת שופטים וז"ל ואמרו בספרי הא אם עשו תשובה אינן נהרגין בז' עממין הוא והתשובה היא שיקבלו עליהם ז' מצות שנצטוו בני נח לא שיתגיירו להיותם גרי צדק וכו' עכ"ל דבשלמא על הגבעונים שבאו בימי יהושע בערמה לא קשה כיון שבאו להתגייר שלא לעבוד עבודה זרה כמו שאמרו בפירו' באו עבדיך לשם יי' אלהיך אם כן למה הוצרכו לבא בערמה כי כבר נתן טעם הרא"ם ז"ל לעיל בפרש' שופטים לדעת רש"י ז"ל וז"ל מפני שלא היתה שום עיר מכל ז' עממין רוצה לקבל שלא לעבוד ע"ז אף על פי שהיתה רוצה להשלים עם ישראל ולהיות להם למס ולשעבוד לא היו נפטרים ישראל ממצות לא תחיה לפיכך עמדו עליה' והרגום ויושבי גבעון כששמעו שיריחו ועי קבלו עליהם להשלים עם ישראל ולהיות להם למס ולשעבוד ועכ"ז עמדו עליה' והרגום לא ידעו שמפני שלא קבלו עליהם שלא לעבוד עבודה זרה עשו זה אבל חשבו שמפני שהם מז' עממין אין משלימים עמהם לפי' באו בערמה אבל אלו היו יודעים זה לא היו באים בערמה כי אלה כבר קבלו עליהם שלא לעבוד עבודה זרה כמ"ש באו עבדיך לשם יי' אלהיך וכו' עכ"ל ולי נראה ליתן טעם אחר לדעת רש"י ז"ל שפירש בפרק אלו נאמרין גבי שכתבו התורה על האבנים בע' לשון וכתבו למטה אשר לא ילמדו אתכם לעשות הא אם עשו תשובה מקבלים אותם וכו' שאין מקבלים בתשובה אפילו בקבלת ז' מצות אלא לז' אומות היושבים רחוקים מגבולי ארץ ישראל אבל לא למי שהם בתוך גבולי ישראל דאלה מחמת יראה היו עושין ואין תשובתן תשובה אם כן שפיר אתי עובדא דיושבי גבעון דהוצרכו להערים אפילו שיקבלו ז' מצות לא הוי סגי להו מפני שלא היו מקבלים אותם בתשובה שהם מעיירות קרובות ומפני כך הוקשה הדבר לנשיאים מפני שאין מקבלין אותם בתשובה שמחמת יראה וז"ש ישראל ליושבי גבעון אולי בקרבי אתה יושב ואיך אכרות לך ברית וכו' והא דאמר קרא לא היתה עיר אשר השלימה יש לתרץ כמו שתיר׳ הרב ז"ל מה שתירצו התוספו' בפרק השולח דיהושע שלח הכתב דמי שירצה להשלים ישלים קודם שנכנסו לארץ אבל אחר שנכנסו לא וא"ש לפי טעמו של רש"י ז"ל דאחר שנכנסו מחמת יראה הם עושים ולכך אפילו מקבלים ז׳ מצות לא אהני להו כלל דאין תשובתן תשובה אבל קודם שנכנסו אין זו תשובה מחמת יראה כל כך ולכך מקבלים אותם ועל זה אמר הכתוב לא השלימה כלומר קודם כניסתם לארץ דאין שם יראה ודבר זה נכון בעיני לפי דרכו של רש״י ז"ל יותר ממ"ש בו הרב ז"ל וכן ראיתי לסמ"ג לאווין מ"ט שכתב שלא להושיב אחד מז' עממין וכו' מכאן אמרו במסכת סוטה שאם נתגיירו מקבלים אותם שאין לחוש עוד ללמוד ממעשיהם במה דברים אמורים בכנעניים הדרים בחוצה לארץ אבל הדרים בארץ ישראל אין מקבלים אותם שהרי בגבעוני' שעלו בימי יהושע כתיב ולא הכו' בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה ע"כ משמע דמסכי' לכל מה שכתבתי דטעמא דגבעוני׳ הוי משום דאין מקבלים אותם בתשוב' שהם דרים בארץ ישראל אבל כל זה איננו שוה לי לומר על הכנעניים שבאו להתגייר בימי משה מה היו צריכים לבא בערמה שהרי בהדיא איתא בירושלמי דשביעית פ"ו אמר ר"ש ב"נ ג' פרוזדוגמאות שלח יהושע לארץ ישראל עד שלא נכנסו לארץ מי שהוא רוצה להשלים ישלים וכו' ואפילו לפי מ"ש התוספות בפרק השולח דמדקאמר עד שלא נכנסו לארץ משמע אבל משנכנסו לארץ לא היו יכולים להשלים ולכך הוצרכו הגבעונים לבא בערמה דוקא ולומר מארץ רחוקה באנו מכל מקום ליכא מאן דפליג שקודם שנכנסו לארץ היו יכולים להשלים אם רוצים לקבל עליהם ז' מצות בני נח ושעבוד ומס ומטעם זה כתבו התוספו' שקבלו רחב הזונה כיון שהיה קודם שנכנסו לארץ אם כן למה היו צריכים הכנעניים לבא בערמה כיון שהיה קודם שעברו את הירדן וכ"ש שקשה למה לא קבלם משה ואי אפשר לחלק בשום צד בין כנעניים שבאו להתגייר בימי משה ובין נתינים שבאו בימי יהושע כי בפ' הערל משמע דהכל חדא מדפריך שם הגמרא ונתינים דוד גזר עליהם משה גזר עליהם דכתיב מחוטב עציך עד שואב מימיך ומשני משה גזר לההוא דרא דוד גזר לכולי דרי והדר פריך ואכתי יהושע גזר עלייהו דכתיב ויתנם יהושע ביום ההוא חוטבי עצים ושואבי מים לעדה ולמזבח יי' ומשני יהושע גזר בזמן שבית המקדש קיים דוד גזר בזמן שאין בית המקדש קיים וכו' ועוד שהרי בילקוט גורס כאן מחוטב עציך מלמד שבאו נתינים להתגייר בימי משה כו' וכבר היה אפשר ליישב ולומר שלא באו הכנעניים להתגייר בימי משה בערמה אלא בלי ערמה והא דקאמר קרא ויעשו גם הם בערמה לא אמר גם לענין ערמה אלא לענין שבאו להתגייר בלבד אלא אין אנו צריכים לזה כי יש לומר שלא באו הכנעניים להתגייר בימי משה על מנת שלא יהרגו אותן בלבד כי לזה לא היו צריכים להערים ולומר מארץ רחוקה באנו כיון שהיה קוד' שעברו את הירדן ועדיין לא התחיל המלחמה אלא כוונתם היתה לידבק עם ישראל לגמרי להתחתן בהם מפני שחששו נהי שלא יהרגו ישראל אותן אבל יגרשום מעריהם ולפי שהכנעניים ידעו משפט ישראל שאסור להם להתחתן עמהם אפילו לאחר גרותן וכן משמע מפרש״י בפרק ד' מיתות ובפרק אלו הן הלוקין דאיסור נתיני' הוא מן התורה משום דהלכה כרבנן שאמרו דלא נאמר לאו דלא תתחתן בם אלא דוקא בז׳ אומות דלא קי"ל כר"ש דאמר כי יסיר לרבות כל המסירים ואפילו בז' אומות לא נאמר לא תתחתן אלא לאחר שנתגיירו דוקא אבל בגיותן לא שייך בהו חתנות כדאמר קרא בפרק הערל ולכך הוצרכו הכנעניים לבא בערמה ולומר מארץ רחוקה באנו כדי שיוכלו לבא בקהל יי' להתחתן עמהם לאחר גרותן אבל משה לא קבלם להתחתן עמהם ולכן גזר עליהם עבדות ונתנם חוטבי עצים ושואבי מים כדי שלא יתחתנו בישראל ואין להקשות אם איסור נתינים לאחר שנתגיירו הוא מן התורה משום לאו דלא תתחתן אם כן מה הוצרך משה ויהושע ודוד לגזור עליהן שלא יבואו בקהל יי' כי כבר יישבו התוספו' והרמב"ן והרשב"א והר״ן שמן התורה אינו אסור אלא דוקא אותם שמתגיירים בעצמם אבל בניהם מותרים ובא משה וגזר שאפילו בניהם אסורים אבל לא גזר אלא לההוא דרא ובא יהושע וגזר שאפי' בניהם אסורים כל זמן שבית המקדש קיים ובא דוד וגזר שיהיו בניהם אסורים לעולם ואין לתמוה על שרש"י וגם הרד"ק ז"ל שום אחד מהם לא זכר ולא פקד כלל פי׳ זה במקומו בפסוק ויעשו גם המה בערמה וגו' שר"ל כמו שבאו כנעניים להתגייר בימי משה וכו' אלא הביאו פירושים אחרים כי ד"ת עניים הם במקומם ועשירים במקום אחר כן נ"ל:

יב

רש"י לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים חוץ ממ"ט שבתורת כהנים הוריקו פניהם כו' כתב הרב הגדול בעל כלי יקר וז"ל יש לדקדק בנוסח הלשון למה אמר מאה חסר שתים כי אם חסרו שתים אין כאן מאה והוה ליה למימר צ"ח כדרך שאמר חוץ מן מ"ט כו' ומ"ש כך האיר [כלי יקר: לכם ועתיד להאיר] להם כו' עתיד מאן דכר שמיה ומנלן שמשה אמר כל הדברים הללו והנראה לומר בזה שבכל אלות המפורשות בת"כ ובפרשת כי תבא בכולם יש מקום לאיש קשה עורף להסיר יראת יי' מנגד פניו וליתן ברכת שלום לעצמו לבקש הצלה מה על ידי איזה תחבולה אנושית כדרך שאמר בדור המבול קל הוא על פני המים יש לנו ספינות קטנות קלות שיושטו על פני המים וכן באלות אלו דרך משל כתיב והיה שמיך אשר על ראשיך [נחשת והארץ אשר תחתיך] ברזל משמע דוקא מה שעל ראשך ולא מה שעל ראש שאר האומות כי שם יהיה מטר אם כן יקשה ערפו לומר אלך ואקנה תבואה מן שאר האומות כי יש שבר אצלם וכן דבר וחרב יאמר אמלטה על נפשי וכמ"ש צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחיק מהם ואם כן בכל הקללות לא הוריקו פניהם כי אמרו יש מקום להנצל מהם על ידי תחבולה אנושית אמנם אם תגזם לאדם לעשות לו איזה דבר ולא תפרש ענשו אם כן אינו יכול להשמר ממך כי לא ידע ממה יהיה נזהר והנה באותן קללות של ערבות מואב ודאי ק' הם כי בעל המדרש מנאם ומנה ק' אך שנכללו בהם ב' שלא פי' מהותם מה הם והוא מ"ש גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התור' הזה ובלי ספק שבעל מדרש זה לא מנה כל חלי וכל מכה בכלל מספ' צ"ח אבל מנה צ"ח זולת' ועמהם יש ק' אך מן אותן ק' חסר ב' לא חסרו ממש אלא חסרו שלא פי' מהותם ואם כן אי אפשר להשמר מהם על כן נבהלו נחפזו רעדה אחזתם בעבור ב' אלו שחסרו ונסתמו מהותם ויראו מהם שיעשו בהם כליון וידבר משה אל לבם אין הדבר כן כמו שחשבתם שלכך העלים מהות ב' אלו כדי שלא יהיו לכם מקום להשמר מהם שהרי הרבה פעמים הכעסת ולא חלו ב' קללות אלו אף על פי שהייתם ראויין שיחולו וא"ת אם כן למה נאמרו בייעוד הקללות ולמה לא נתפרשו לפי שהם מדברי׳ בעונש הע"הב הנעלם כי מצד היות האדם מסובך בחשכת חומרו אינו יכול להבין מהות העונש ההוא כדרך שהעלימה התורה מהות השכר הרוחני מזה הטעם וביאור העניין שמשה אמר הנני מעיד לכם צ"ח קללות כולם בעולם הזה גם כל חלי וכל מכה השייך אל החוטא לעולם הבא כדי רשעתו אשר לא כתו' בספר התורה הזה כי התורה לא דברה מן זה העונש כלום גם הוא על ראש רשעי' יחול וז״ש אתם נצבים היו' כיום הזה המאפיל ומאיר כך אתם קיימים בקיום נצחי וגם אחר שתחשך השמש והירח ביום המיתה תשובו לאור באור יי' הנצחי לעולם הבא ולאחר שהונח שיש מציאו' לאד' גם (אמר אותו) [כלי יקר: אחר מותו] הנה בזה תבינו פי' הפסוק גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת וז"ש כך האיר לכם ועתיד להאיר כי כשם שאור לכם בעולם הזה כך זורח הוא שם גם לעתיד והקללות והייסורים מקיימים אתכם ומציבים אתכם לפני כמ"ש ג' מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל וכולן על ידי יסורין ואחת מהם העולם הבא שנאמר ודרך חיים תוכחת מוסר ואחר שגלה להם משה סוד העה"ב אשר לפנים לא ידעו הנה בזה נתקררה דעתם ע"י הבנת ב' מכות אלו הנעלמים כאמור.

כח

הנסתרות ליי' אלדינו והנגלות לנו ולבנינו (לעשות) עד עולם [לעשות] וגו' רבו הפירושי' בפסוק זה והמחוור שבכולם בעיני הוא מ״ש רבינו בחיי ז"ל בשם הרמב"ם ז"ל וז"ל הנסתרות ליי' אלדינו יאמר סודות התורה הנסתרים וטעמי המצות לשי"ת הם ואם יזכה האדם שיקח אזנו שמץ מנהם בידיעת שורש המצוה ועקרה בנסתר שבה אל יפטור בכך מן הנגלה שלא יעשה המצוה בענין גופני אין לו להמנע מזה שהרי הנגלות לנו ולבנינו לעשות ועל ענין הנקודות כת' וז"ל והיה ראוי לינקד ליי' אלדינו כדי לדרוש שאין הנסתרות ליי' לבדו כי גם לנו הם אבל לפי שאין כבוד השם לינקד ונקד לנו ולבנינו במקומו וע"כ הוצרך לינקד עי"ן כנגד אותיות ליי׳ אלדינו להשלים י"א אותיות עכ"ל והוא מדברי התו' בפ' נגמר הדין.

תוכן העניינים

צידה לדרך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה