אור ברסלב
צידה לדרך דברים › כו

צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג

דברים · כו

כה

פרשת כי תבא

א

רש"י וירשת וישבת בה מגיד שלא נתחייבו בביכורים עד שכבשו את הארץ וחלקוה כתב הרא"ם וז"ל בפרק קמא דקידושין וא"ת ל"ל קרא תיפוק ליה ממלך דכתיב ביה כי תבא אל הארץ וגומ' וירשת וישבת בה ואמרת אשימה עלי מלך ותנא דבי ר"י הואיל ונאמרו ביאות בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהן לאחר ירושה וישיבה אף כל לאחר ירושה וישיבה כבר תירצו בגמרא דאי כתב רחמנא מלך ולא כתב בכורים ה"א בכורים דקא מתהני בהו לאלתר פי' ינהגו בה מיד קודם כבוש וחלוק ואי כתב בכורים ולא כתב מלך הוה אמינא מלך דדרכו לכבוש ישימו עליהם לאלתר שיצא לפניהם לפיכך הוצרכו שניהם וילפי מינייהו כל שאר ביאות שבתורה עכ"ל ועכ"ז עדיין לא תיקן הכל משום דאכתי קשה למה לי קרא תיפוק ליה מקרא ראשית בכורי אדמתך תביא בית יי' אלהיך דילפינן מיניה בזמן שיש לך בית יש לך בכורים אין לך בית אין לך בכורים מכאן אמרו שאין בכורים נוהגין אלא בפני הבית דוקא כדתנן בפרק ב' דבכורים ובסוף שקלים ובספרי קיליף ליה מקרא ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח יי' אלהיך כל זמן שיש לך מזבח יש לך בכורים וכל זמן שאין לך מזבח אין לך בכורים וי"ל דאי לאו קרא דוירשת וישבתה בה ה"א דהא דאמרינן שאין בכורים נוהגין אלא בפני הבית לא אתא אלא לאפוקי שלא בפני הבית בזמן הזה אבל לא אתי לאפוקי שלא בפני הבי' קוד' בנין הבי' ולעולם אימא לך חיוב הבכורים מתחיל תכף ומיד בכניסת׳ לארץ מידי דהוה אחלה קמ"ל כנ"ל

ב

רש"י מראשית ולא כל ראשית שאין כל הפירות חייבים בבכורים כו' כתב הרא"ם וז"ל יש נוסחאות שכתוב בהן שאין כל הפירות בשי"ן דמשמע שזהו היוצא מראשית ולא כל ראשית וא"כ יהיה פי' שאין ראשית של כל מין ומין ממיני הפירות חייבי׳ בבכורים אלא מקצתן בלבד ומפני שלא נודעו איזו ראשית חייבים ואיזו ראשית פטורים באה הג"ש דארץ ארץ להודיע שהראשיות שהן חייבים מן הז׳ מינין בלבד ושאר הראשיות פטורים וקשה דאם כן למה לי קרא דמראשית ולא כל ראשית תיפוק לי מג"ש דארץ ארץ שאין כל הפירו' חייבים בבכורים אלא ז' מינים בלבד ועוד מאי שנא הכא דדרשי מראשית ולא כל ראשית למעט שלא יהו כל הראשיות של כל האילנות חייבים בבכורי' אלא מקצתן בלבד ומ"ש גבי חלה דדרשי מראשי' ולא כל ראשי' למעט שלא יעש' כל עיסתו חלה ה"נ נימא למעט שלא יעשה כל הראשית בכורים אבל אם תהיה הנוסחא אין כל הפירות ויהיה פי' מראשית ולא כל ראשית שאין כל הראשית בכורים אלא מקצתו בלבד דומיא דמראשית עריסותיכם שדרשו בו מראשית ולא כל ראשית מכאן אמרו העושה כל עיסתו חלה וכל גרנו תרומה אין בדבריו כלום וכמו ששנו בספרי מראשית אפילו אשכל אחד ואפי' גרגר אחד ומ"ש אחר זה אין כל הפירות חייבי' בבכורי' הוא ענין אח' לעצמו שבא להודי׳ שאין כל מיני הפירו׳ חייבי' בבכורים אלא ז' מינים בלבד ומפיק ליה מג"ש דארץ ארץ תו לא קשיא ולא מידי עכ"ל והנה מ"ש אבל אם תהיה הנוסחא אין כל הפירות ויהיה פי' מראשית ולא כל ראשית שאין כל ראשית בכורים אלא מקצתו בלבד דומיא דראשית עריסותיכ׳ שדרשו בו מראשית ולא כל ראשית כו' אין כוונתו באומרו דומיא דמראשית עריסותיכם כו' דומיא לגמרי שהדין שוה בשניהם שהרי משנה שלימה שנינו בפרק ב' דבכורי' ועושה אדם שדהו בכורים כו' מש"כ בחלה כדתנן העושה כל עיסתו חלה אין בדבריו כלום וכו' לכן בהכרח צ"ל אם יהיה פי' מראשית ולא כל ראשית שאין כל הראשית בכורים אלא מקצתו היינו לומר שאינו חייב לעשות כל הראשית בכורים אלא מקצתו בלבד לאפוקי מה שדרשו גבי מראשית עריסותיכ' מראשית ולא כל ראשית היינו לומר שאינו רשאי לעשות כל עיסתו חלה ואסור גמור הוא ואף על גב דפשוט הוא כתבתי להוציא מלבו של חכם אחד שכתב בספרו נדפס מחדש וז"ל ולקחת מראשית וכו' דומיא דחלה ותרומה מה להלן העושה כל עיסתו חלה וכל גרנו תרומה לא עשה ולא כלום אף בכורים הדין כן מראשית ולא כל ראשית עכ"ל ובלי ספק שזה יצא לו ממה שהבין דברי הרא"ם ז"ל במ"ש דומיא דמראשית עריסותיכם כו' שר"ל דומיא לגמרי ובחדא מחיתא מחתינהו שהדין שוה בשניהם שאסור לעשות כל הראשית בכורים כמו גבי חלה ותרומה וטעות הוא בידו ומה שהקשה הרא"ם לפי הנוסחא שאין כל הפירו׳ בשי"ן למה לי קרא דמראשית ולא כל ראשית תיפוק לי מג"ש דארץ ארץ וכו' כבר תרצו מורי הגאון מהר"ם יפה וז"ל מה שמקשים כיון דילפינן ג"ש דארץ ארץ שאין כל הפירות חייבים בבכורים אלא ז' מינים בלבד אם כן מ' דראשית דמשתמע ולא כל מיני ראשית למה לי נראה לי דאינה קושיא דה"פ בתחלה קשה לרש"י מ' דמראשי׳ ל"ל וסמך על פי' מלת ראשית שפירושו כמו שיפרש אחר כך אדם יורד לתוך שדהו קודם שנתבשלו כל הפירות שבאילן ורואה תאנה שבכרה כורך עליה גמי דאם לא כן כשירד אחר שנתבשלו הרבה מהם היאך ידע איזה מהם נתבכרה תחלה לקרותן בכורים ומפרש דמ' דמראשית מלמדנו שאם נזדמן שירד לתוך שדהו וראה ב' או ג' תאנים שנתבשלו יכול יעשה כל הג' תאני' בכורי׳ ולכך מפרש דמ' דמראשית ממעט זה שאין צריך לעשות כל הג' בכורים וזהו מראשית ולא כל ראשית אלא אחת או שתים מהם איזה שירצה ואין צריך לעשות כולם בכורים ואחר כך אומר רש"י וכ"ת מנא לי הא דלמא אתי למעט שאין כל המינים חייבים בבכורים ומפרש ואומר דהא שאין כל מיני הפירות חייבים בבכורים זה ילפינן מגזרה שוה דארץ ארץ ואם כן ע"כ מ' דמראשית אתיא לכדאמרן והואיל והוצרך לפרש דהז' מינים שהוזכרו בשבח הארץ כולן נקראו כאן פרי הוצרכו לפרש גם כן כאן זית שמן ודבש שפירושם הפרי ולא המשקה שבתוכו ואחר כך מפרש מלת ראשית ומקשה והיאך אדם יודע איזה פרי נתבשל ראשונה לקוראו ראשית ומפרש ואמר אדם יורד לתוך שדהו עכ"ל והרא"ם ז"ל ימאן תירוץ זה משום שיש להקשות שהרי גבי מראשית עריסותיכם פרש"י מראשית מקצתה ולא כולה למה לא הקשה גם כן דלמא מראשית בא למעט שאין כל המינים חייבי' בחלה וא"ת משו' דהכא איכ' ג"ש דהא התם נמי איכ' ג״ש דלחם לחם מלחם עוני מה להלן מחמשת מינים בלבד ששאר מינים אינם באים לידי חימוץ אף לחם האמור כאן מחמשת מינים בלבד על כן נראה לי כדפי' מהרא״י ושאר המחברים ז"ל שיש לומר מראשית ולא כל ראשית שאין כל המינים חייבים בבכורים ואין להקשות למה לא ידרוש שלא יעשה כל הראשית בכורים לזה אין צריך דאיתקיש לתרומה דכתיב ותרומת ידך ודרשינן אלו בכורים ומה תרומה אפילו חטה א' פוטרת את כל הכרי אף בכורים גרגיר אחד מכל מין פוטר וא"ת ל"ל מראשית נילף מג"ש וי"ל דאי לאו מראשי' ה"א דכל הפירות חייבים בבכורים אבל מז' מינים מביאים אפי' משקים והא דאמרינן פרי אתה מביא ואי אתה מביא משקים בשאר המינים השתא דכתב מראשי' דממעט קצת פירות ומתוך ג"ש מוקמינא מז' מינים א"כ מיעוטא דפרי ולא משקה מז' מינים קאי דהא שאר מינים לא מחייבי כלל ואחר כך ק"ל זית שמן מהו זית שמן אין לומר זית שעושה שמן כמו שפירש רש"י בפרשת עקב דהתם מפרש כך כפשוטו לפי שיש זתים שאינם עושים שמן אם כן פשוטו הוא זית שמן זתים שעושים שמן אבל הכא שלמדנו ארץ ארץ לג"ש בבכורים הרי הוא כאלו נכתב בענין בכורי' זית שמן וא"כ כיון שכבר נתברכה הארץ שכל הזתים שבארץ ישראל עושי' שמן מה יצטרך לומ' בבכורי' זית שמן שהרי בא"י כל הזתים עושים שמן וא"כ ע״כ לומר זית ושמן והרי אין מביאין משקה לכ"פ זית ששמנו אגור בתוכו ואחר כך קשה לי' אם כן מהו דבש מאחר דהז' מינים בשבח פירו' ארץ ישראל קמיירי והלא דבש לא מפירות הארץ הוא לכן פי׳ דבש תמרי' לאפוקי מי שפי' דגם בדבש ק"ל שדבש הוא משקה כדק״ל בזית שמן ואינו כן דאי תימא הכי מה תיקן רש״י בזה שפי' הוא דבש תמרים עדיין קשה הרי משקה הוא גם אין לומר דבזית שמן ק"ל הרי ח' מינים הם זית ושמן כמו שחשב מהרא"ם ז"ל דאף אם שמן כמשמעו מ"מ ז' מינים הם דזית ושמן חד מינא הוא ומה שיש לדקדק בזה אכתוב בסמוך כי לא זו העיר ולא זו הדרך ועוד מצאתי כתוב וז"ל ועוד נ"ל דאי לאו מיעוטא מראשית ה"א דכל הפירות חייבים בבכורי' מדכתיב כל פרי ולא הוה ילפינן הג"ש דארץ ארץ משום דהתם כתיב ארץ והכא כתיב ארצך ולא ילפינן ארץ מארצך אבל כיון דממעט קרא מראשית ולא כל ראשית שאין כל הפירות חייבים בבכורים אלא שאין אנו יודעים מאיזה פירות חייב בבכורים באה הג"ש לגלות לנו איזה פירות חייבים דמסתמא אותן פירו' שהן משבח א״י ולא ג"ש גמורה היא ותו קשה לרש"י והיאך כתבתי שאין חייבים בבכורים אלא מז' מיני׳ והא כתיב זית שמן שהן ב׳ מינים ואם כן ח׳ מינים הם וע"ז פי' זית ששמנו אגור בתוכו ודבש הוא דבש תמרים והוי ז' מינין וק"ל כן נ"ל.

רש"י זית שמן זית אגורי ששמנו אגור בתוכו י"מ כתבו וז"ל דקשה לרש"י מאחר שקאי אז' מינים משמע שכל ז' מינים חייבי' בבכורים והיאך שייך להביא בכורי' מזית שמן שמשמע שהוא שמן והלא אין מביאין ביכורים משום משקה דהא מראשי' כל פרי בעינן לכן פירש זית שמן ששמנו אגור בתוכו א"כ הוי פרי מ"מ קשה דבש שגם הוא משקה לכ"פ דבש תמרים עכ"ל וטעו' ושבוש גמור הוא שהרי משנה שלימה שנינו בסוף מסכת תרומו' ומייתי לה בפרק העור והרוטב ובפ"ב דעירכין וז"ל ואין מביאין בכורים משקי׳ אלא היוצא מן הזתים ומן הענבים וכו' ע"כ הרי קמן מבואר שהבכורים מביאין אותם יין ושמן אפי' לכתחלה ואף על גב דתנן בסוף מסכת חלה יוסף הכהן הביא בכורי יין ושמן ולא קבלו ממנו ומוקי לה בירושלמי בשלא בצרן מתחלה לכך וההיא דסוף תרומות כשבצרן מתחלה לכך מ"מ הרמב"ם והסמ"ג לא חלקו בכך ופסקו ההלכה כההיא דסוף תרומות ולא כההיא דיוסף הכהן ואפי' לפי מה שפרש"י בפ' העור והרוטב על ההיא דסוף תרומו׳ כדמוקי לה בירושלמי דלעיל וז"ל אין מביאי' בכורים משקה לגמרי משמע אפילו הביא פירות ודרכן דאי בדרוכין ועומדין אפילו ענבים נמי לא דהא אמרן פרי אתה מביא ואי אתה מביא משקה עכ״ל מ"מ נקוט מיהא בידך שמותר להביא בכורי' מן שמן ויין כשבצרן מתחל' לכך א"כ א"א לפרש שהוזקק לרש"י לפרש זית שמן זית אגורי ששמנו אגור בתוכו מטעם שאין מביאין בכורים משום משקה אלא טעמו של רש"י כדפי' הרא"ם ז"ל נאמן ביתו של רש"י וז"ל ומפני שלמד הג"ש דארץ ארץ שהפירו' חייבי' בבכורי' הם ז' ומקרא דזית שמן שפירושו זית ושמן דאם לא כן יהיה פירושו זית עושה שמן וזה לא יתכן שכל זית עושה שמן הוא ויהיה הפירו׳ ח' הוכרח לפרש שפירושו זית שמן הוא זית שבתוכו שמן ונקרא זית אגורי מפני ששמנו אגור בתוכו והפירו' הן ז' לא ח' ולכ"פ אותו כאן אע"פ שאין כאן מקומו גם באר הדבש שהוא דבש של תמרים והן ז' ולא דבש דבורים והן ו' אע"פ שאין כאן מקומו לזאת הסבה בעינה כן נ"ל.

רש"י מראשית אדם יורד לתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה כו' לאו דוקא תאנה אלא ה"ה אשכול ענבים שביכר או רימון שביכר ושאר מינים שהן משבעת המינים אלא חדא מינייהו נקט רש"י ומיהא איכא למידק כיון דגפן מוקדם במקרא לתאנה למה לא נקט רש"י ורואה אשכול ענבים שביכר וי"ל דקרא דנחית לספר בשבח ארץ ישראל לכן הקדים המשובח יותר דהיינו גפן וכדאמרינן כל המוקדם בפסוק מוקדם לברכה מפני חשיבות אבל כאן גבי בכורים דמיירי באכילתן כי בכורים ניתנו דוקא לאכילה ולא לקנות בהם שום דבר כדתנן בסוף מסכת בכורים לכך מקדים רש"י המתבכר תחילה דהיינו תאנה כן נ"ל.

ג

רש"י אין לך אלא כהן שבימיך כמו שהוא כו' לפי שאחז"ל בפ' הזרוע ובפ׳ חלק מנין שאין נותנין מתנה לכהן ע"ה שנ' ויאמר ליושבי ירושלי' לתת מנת לכהנים והלוים למען יחזקו בתורת יי׳ כל המחזיק בתורת יי' יש לו מנת ושאינו מחזיק בתורת יי׳ אין לו מנת כו' סד"א דמיירי אפי' בדליכא כהן חבר אלא ע"ה ויכול לומר אני רוצה להמתין עד שיזדמן לי כהן חבר קמ"ל אשר יהיה בימים ההם אין לך אלא כהן שבימיך כמו שהוא וכן לעיל גבי אל השופט אשר יהיה בימי' ההם דרחז"ל אפי׳ אינו כשאר שופטים שהיו לפניו אתה צריך לשמוע לו כו' לפי שאחז״ל צדק צדק תרדוף הלך אחר ב"ד יפה וכו' סד"א שיכול לומ' אני רוצה להמתין עד שיזדמן ב"ד יפה יותר קמ"ל אל השופט אשר יהיה בימי׳ ההם וכו' כן נ"ל.

ד

רש"י כהן מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף כו' לאו דוקא קאמר תחת יד הבעלים ממש שהרי מפורש בשלהי מסכ' בכורי' שהבעלים אוחזי' בשפת הטנא וכהן מניח ידו תחת שוליו וכן פרש"י גופיה בפ׳ לולב וערבה והביאו הרא"ם ז"ל וכבר האריכו בזה התו' בפ' כל המנחות באות מצה ובפ"ק דקידושין.

יא

רש"י והגר אשר בקרבך מביא ואינו קורא שאינו יכול לומ׳ לאבותינו כו' משנה שלימ' היא בפ׳ בתרא דבכורי׳ אבל הרמב"ם ז"ל פסק בפ"ד מהלכות בכורי' כמו שפסקו האמוראים בירושלמי כר"י שאמר הגר מביא וקורא וכו' כמ"ש הרא"ם ז"ל ע"ש וכן נחלקו ר"ת ור"י אם הגר יכול לברך ברכ' המזון להוציא אחרי׳ כמ"ש התו׳ בפ' המוכר את הספינה וכן מצינו מחלוקת בין הפוסקים אם הגר יכול להיו' ש"ץ כמ"ש המרדכי בפ"ק דמגילה והנה רוב מנין ורוב בנין הסכימו עם דעת הרמ"בם ז"ל.

יג

רש"י לא שכחתי מלברך על הפרשת מעשרות כתב הר"אם וז"ל פי' מלשבחך ומלברכך בעת הפרשת המעשרו׳ ולא מלברך ברכת הפרשו׳ המעשרו׳ שהוא נוסח הברכה שתקנו אנשי כנסת הגדולה לומ' על הפרש׳ המעשרות שברכת כל המצו׳ אינן אלא מדבריה' אלא בספרי ובשלהי מסכ׳ מעשר שני שנו ולא שכחתי מלברכך ומלהזכ' שמך עליו וזה מסכים עם מה שפירשנו על דברי רש"י עכ"ל ואני אומר אחר אלף מחילות מעצמותיו הקדושי' לא כן אבי ח"ו פה קדוש יאמר דבר זה שהרי תלמוד ערוך ברור מללו בפ' כיצד מברכין קאמ׳ בהדיא שפי' לא שכחתי מלברך היינו נוסח הברכה בא"י אמ"ה אק״בו להפריש תרומה ומעשר מדמייתי אביי מינה ראיה לרב שאמ' כל ברכ' שאין בה הזכר' השם אינה ברכה וכו' וכן פרש"י שם בהדיא גבי לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי לא עברתי מלברכך וז"ל מלברכך ברוך אק"בו להפריש תרומה ומעשר עכ"ל והנה אין זה מן התימא איך אשתמטתיה מיניה תלמוד ערוך הנז' כי כבר הראיתי לך בשאר מקומו׳ כהנה וכהנה אמנם תמי׳ אני מאד איך העביר עיניו ממ"ש רבינו שמשון ז"ל בהדיא בשלהי מסכ' מעשר שני על הא דתנן לא שכחתי מלברך ומלהזכי' שמך עליו כדפרש"י דלעיל וז"ל מלברכך ומלהזכיר שמך עליו שמברכין בא"י אמ"ה אק"בו להפריש תרומ' וכן להפריש מעש׳ ראשון להפריש מעש' שני וכן לעני ולתרומו' מעשר ולפדיון מעש' שני ולחלה על כולן מברכין עכ"ל ומה שהקשה הרא״ם שברכת כל המצו' אינן אלא מדבריהן כו' יש ליישב דאע"ג דמדרבנן היא אסמכו' אקרא וכה"ג פרש"י בריש פ"ב דביצה גבי מה"מ על עירוב תבשילין וז"ל מה"מ לאו דוקא מקראי יליף דערובי תבשילין דרבנן והכי קא מבעיא ליה אהיכא אסמכוה רבנן עכ"ל וכן מצינו דמשני הגמרא בדוכתי טובא אלא מדרבנן היא וקרא אסמכתא בעלמא הוא כן נ"ל.

יד

רש"י לא אכלתי באוני ממנו מכאן שאסור לאונן כו' כת' הרא"ם וז"ל ומהתימא מהרמ"בם ז"ל שכת' בפ"ג מהלכו' מעשר שני האוכל מעשר שני באנינות של תורה לוקה שנ' לא אכלתי באוני ממנו וכן האוכל מעשר שני בטומאה לוקה שנ' ולא בערתי ממנו בטמא ותימה על תימה שהוא עצמו כת' בפי׳ המשנ' גבי לא אכלתי באוני ממנו כבר זכרנו במה שקדם כי מזה הכתוב למדנו שמעשר שני אסור לאונן דמשמע איסורא לחודא ולא אזהרה עכ"ל תימה רבתה בעיני איך העביר עיניו ממ"ש הרמב"ם ז"ל גופיה בזה בספר המצות שלו בשורש ח' במה שצוה הכתוב לנו שנ' לא אכלתי באוני ממנו ולא בערתי ממנו בטמא ולא נתתי ממנו למת הורה על היות כל פועל מאלו מוזהר ממנו וכבר השיג עליו הרמב"ן ז"ל ע"ש.

רש"י ולא נתתי ממנו למת לעשו' ארון ותכריכי' כו' מה שיש לדקדק בזה כבר כתבו התו׳ באריכו׳ בפ' הערל בד"ה נכסי כהן כו׳ ובד"ה ליקח לו ארון ותכריכי׳ כו' והן דברי רש"י ז"ל בסוף מסכ' מעשר שני לכן איני רוצה להאריך בזה אך זה לבד ראיתי לעורר לבך על מ"ש הרב הגדול בעל כ"מ על מ"ש הרמב״ם וז"ל מעשר שני ניתן לאכילה ושתיה שנ' ואכלת לפני יי׳ אלדיך וסיכה כשתיה ואסור להוציאו בשאר צרכיו כגון ליקח בו כלים ובגדי׳ ועבדי' שנ׳ לא נתתי ממנו למת כלומ' לא הוצאתי אותם בדבר שאינו מקיים את הגוף וכו' עכ"ל וז"ל אע"פ שהרמ"בן בפי' התורה כת' על דברי הרמ"בם הללו שהם דברי הבאי נראה דלא דבר ריק הם כי מה ששנינו במשנה בסוף מסכ' מעשר שני ולא נתתי ממנו למת לא לקחתי ממנו ארון ותכריכין למ' משמע להרמב"ם ז"ל דבדרך אפי׳ מיתניא ומשום דאיכא למידחי ולומר דדוקא נקט למת הא לחי דומיא דלמת דהיינו ליקח בגדי' לחי שרי לכן כת' הרמב"ם דא"ל כן דגם זה הוי בכלל למת כיון שאינו דבר שהוא חוזר להיו׳ חי דהיינו אכילה ושתיה שחוזר להיו׳ חלק אבר עכ"ל ואני תמה מאד עליו איך העביר עיניו ממ"ש הרמב"ן ז"ל פי' זה בעינו דבדרך אפי׳ מיתניא בשם אחרי' וז"ל ואחרים מפרשים שמתודה שלא נתן ממנו ארון ותכריכי׳ ואפי׳ למת שהוא מצוה וכל שכן לחי בטלית וחלוק עכ"ל ולא ביטל דבריה׳ ש"מ שא״א לפרש כן דברי הרמב"ם ז"ל ועוד איך לא שת לבו למה שהקשה הרא"ם ז"ל על פי' זה של אחרי' הנז' שאין לו קיום והעמדה כלל ועיקר וז"ל ומ"ש אח"כ בשם אחרי' שפירשו שלא נתן ממנו לארון ותכריכי׳ למת מצוה אפי׳ וכ"ש לחי בטלי׳ וחלוק לא בטל דבריה' אתמהא דהא בפ' הערל אמרו בהדיא ולא נתתי ממנו למת למת הוא דלא נתתי הא לחי דומיא דמת נתתי ואיזו זו סיכה ואס"ד דפי׳ למת אפילו למת שהוא מצוה וכ"ש לחי היכי דייקי מינה למת הוא דלא נתתי הא לחי דומיא דמת נתתי אדרבה איפכא שמעינן מינה דאפילו למת שהוא מצוה לא נתתי כ"ש לחי וברייתא דספרי דתניא לא נתתי ממנו למת לעשות לו ארון ותכריכים דברי ר״א אמר ליה ר"ע אם למת אף לחי אסור אינו ר"ל כ"ש לחי יהיה אסור אלא הכי קאמר אם אסרו לקנות ממנו ארון ותכריכים למת מפני שהם דברים שאינן צורך אכילה והכתוב לא התיר לקנות ממנו אלא דברים הראוים לאכילה מאי למת דמשמע למת דוקא ולא לחי חי נמי אסור לקנות ממנו טלית וחלוק מאחר שאינן צורך אכילה והנה הירושלמי גלה בפי' דאדרבה מה שהוא אסור לחי כ"ש שהוא אסור למת ואמר לא נתתי ממנו למת במה אנן קיימין אם להביא לו ארון ותכריכי' שהוא דבר שאסור לחי לחי אסור כ"ש למת איזו דבר שמותר לחי ואסור למת זו סיכה והיינו כדברי ר' סימאי שאמר למת הוא דלא נתתי הא לחי דומיא דמת נתתי ואיזהו דבר ששוה בחיים ובמתים הוי אומר זו סיכה כו'.

טו

רש"י עשינו מה שגזרת עלינו כו' משנה היא בסוף מסכת מעשר שני וכתב הרמ"בם שם וז"ל וזה הדרש שהוא דורש בכאן זו הפרשה מלה במלה אין רצונו שיאמר אדם זה בשע' הוידוי אבל יודיענו בכאן ע"ד הפי' ענייני זאת הפי' אבל בשעת הקריאה אינו קורא אלא הפרשה בלשונה כמו שנתנה ע"י הנביא וזה מבואר מאד.

יז

רש"י האמרת והאמירך אין להם עד מוכיח במקרא ול"נ שהוא לשון (המשכה) [הפרשה] והבדלה כו' ר' אליהו המדקדק בנימוקיו על ספר השרשים תמה עליו הלא פרש"י במזמור צ"ד על יתאמרו כל פועלי און ישתבחו כמו האמרת והאמירך ע"כ ונראה שלא היה כתוב בספרי רש"י שלפניו ומצאתי להם עד והוא לשון תפארת כמו יתאמרו כל פועלי און אבל אין להקשות הלא דברי רש"י סותרין זה את זה דמתחלה פי' אין להם עד ואחר כך פי' ומצאתי להם עד דיש לומר דלעיל דקדק לומר עד מוכיח כלומר עד יש להם אבל עד מוכיח אין להם ויותר נכון לומר שכוונת רש"י ז"ל כאלו אמר אחר שכתבתי כל זה מצאתי להם עד והוא לשון תפארת כו׳ והוא חוזר ממ"ש לעיל אין להם עד מוכיח במקרא וכו' כן נ"ל.

יט

ולתתך עליון על כל גוים כו׳ במדרש אמרו אל תקרי עליון אלא אליון פי' בוהן יד ונ"ל שהוקשה לחז"ל דלפי פשוטו של מקרא משמע שיהיו הגוים במעלה עליונה אלא שישראל יהיו עליון על כל הגוים ואין זה אמת שהרי כתיב כי אעשה כלה בכל הגוים וגו' לכך הוכרחו לדרוש אל תקרא עליון אלא אליון כלומר כמו שבוהן יד הוא נפרד מכל האצבעות והוא עליון על כולם כך אתם ישראל תהיו עליון על כל הגוים כן נ"ל.

תוכן העניינים

צידה לדרך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה