צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג
דברים · כה
ב
רש"י לפניו כדי רשעתו ולאחריו כדי שתים כו׳ כתב מהרא"י וז״ל משמע בגמרא דבי"ג היה יוצא מכדי רשעתו אלא שהתורה קנסה אותו עוד בכפלים ושמעתי מאדוני מורי הקדוש ז"ל ששמע ששיעור הוא לפי מספ' השנים כי בן י"ג שנים בר עונשין הוא בב"ד של מטה אבל בבית דין של מעלה אין עונשין אותה אלא מבן ך׳ ולמעלה ואמרינן בפרק הפועלי' דמחיוהו לאליהו בשיתין פולסין דנורא דהיינו בכפלים יותר מחשבון השנים של העונש למעלה ומכאן יש ללמוד דמכות מרדות אינו אלא י"ג הכאות כמנין אותיות שבפסוק והוא רחום וגו' דהמלקות שתקנו חכמים על דבריהם אין להם רשו' להוסיף ולקנוס יותר מכדי רשעתו דקנס לקנס לא עבדינן עכ"ל והנה מ"ש דמכו' מרדות אינו אלא י"ג הכאו' כו' כבר מצאתי כתוב כן בשם ר"ת אמנם רש"י פירש בסוף פ' שלוח הקן גבי מכות מרדות מדרבנן וז"ל מכות מרדות רדוי בתוכחה שלא ירגיל בזה ואין לה קצבה אלא עד שיקבל עליו עכ"ל וכן כתב הר"ן ז"ל בסוף מכות בשם הגאונים ז"ל דמכות מרדות אין לה קצבה אלא לפי שודא דדייני וקורין אותה מכות מרדות ע"ש שמרד בד"ת או בד"ס וכבר נתנו רבינו בחיי ז"ל טעמים רבים יפים מאד למספר מלקות מ' חסר א' ע"ש:
ה
כי ישבו אחים יחדיו וכו' כתבו חכמי האמת עניין סוד הייבום הוא כי במות האדם מניח רוח אחד בבטן אשתו לא יפרד משם כל ימי היותה אלמנה ואם נפל ליבום זה הרוח הוא יסוד הבנין לבנות בית לאחיו והנה העמיק שאלה בספר הזוהר אחרי שהונח שאדם הניח רוח בבטן האשה והגואל הוא היבם הכניס רוח אחר והיו לאחדים ואם כן שאר בני אדם שלא הוזקקו נשותיהן ליבום שהיו להם בנים או שלא היו להם אחים מה יהיה מהרוח ההוא כי זה כמו כן מניח בה רוח ולהיו' לאחדים אי אפשר אחרי שאינו גואל ולשבת יחדיו אי אפשר ושיאבד אי אפשר והשיב כי המת הניח שם רוח וזה ששני עתה במוכן נותן בה רוח והראשון מתעורר על שני ועל כן המו מעיה לו ודמעתה על לחיה וזוכרה אותו ובכן כל דאלים גבר לפעמים האחרון נוצח את הראשון ומגרש אותה ולפעמים הראשון נוצח את השני ומת האיש האחרון ולכן הנושא אלמנה מסוכן הרבה כי לא ידע איך יפול דבר ומטעם זה נשאת לשנים לא תנשא עוד כי אחרי שכבר הוחזק הרוח הראשון בנצחון לא ישוב אחור ימינו ועצם בכחו לכל יבא ובאחרית דבריו יאמר כי הנצחון ניתן למי שהוא בן זוגה כי אם הראשון איננו בן זוגה רק שניתנה לו עד יזכה בעלה בה כענין תמר ורות כמובא בספר הזוהר במקומות הרבה אז נדחה הראשון מפני השני ואם הראשון הוא בן זוגה יתדח' זה השני לפעמים אם לא רב חילו והרוח אשר גרשוהו מבטן האשה סובב סובב הולך הרוח והולך לקברו של זה האיש אשר הניחו שם ומודיע לו הדברים ששומע וכפי ההכנה שהיה לאיש ההוא בהיותו בחיים (וחייתו) [חיותו] כך מודיע לו הרוח הזה אחרי מותו אם רב אם מעט ותמיד הולך ובא אל הקבר עד זמן שרוחות הטהורות באות מגן עדן לפקוד קבריה' כענין בע"ש ור"ח וי"ט כדאיתא בספר הזוהר במקומות שונים וביחוד בפ' תרומה הנה אז הרוח הזה מתדבק ברוח אשר הלך לג״ע ובא שמה ומתדבק עמו ויש לו מקומות בהיכלו׳ של ג"ע או בחצרותיו או במגרשיו כל אחד לפי מעשיו: