אור ברסלב
צידה לדרך דברים › כב

צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג

דברים · כב

כא

ה

רש"י ד"א שלא ישיר שער הערוה ושער של בית השחי כו' כת' הרא"ם ז"ל כראב"י כו' אבל הרב הגדול מהר"י קארו ז"ל בספ' ב"י בטור י"ד סי' קפ"ב הוכיח בטוב טעם ודעת דאיסור שלא ישיר שער הערוה ושער של בית השחי אינו מן התורה אפי' לדעת ראב"י כיון שהוא דבר שאינו נראה כלל וכו' ומה"ט פסקו הרי״ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל דלא מתסר העברת שער בית השחי ובית הערוה אלא מדרבנן ומיהו הסמ"ג בלאוין סי' ס' כתב כמ"ש הרא"ם דלעיל דלרא"בי אסור מן התורה להשיר שער הערוה ושל בית השחי והוא דעת רש"י שבכאן בלי ספק ול"נ דאפי' אי הוי ס"ל הרי"ף והרמב"ם והרא"ש כמ"ש הסמ"ג אפ"ה נ"ל ליתן טעם לשבח למה לא פסקו בזה הלכה כוותי' דראב"י אע"ג שמשנתו קב ונקי והוא מדאמרינן בפ׳ ב' נזירין ההוא גברא דאחייב נגידא בב"ד דר' אמי דלייה לדרעיה ואיגלי בית השחי חזייה דלא מגלח א"ל שבקוהו מן חברייא הוא דין וכו' והיינו לפי שבאותו המקום נהגו האנשים להעבירו וזה שלא העבירו הכיר שהיו מן החברים דאי לכ"ע אסיר היכי קאמר דמשום דלא מגלח דמן חברייא הוא ומכאן הביא הר"ן ראיה לדברי הגאוני' ז"ל בפ״ב דע"ז שלא אסרו העברת שער בית השחי ובית הערוה אלא דוקא במקו׳ שאין מעבירים אותו אלא הנשים שלא יתקן עצמו בתיקון נשים אבל במקו' שנהגו גם האנשים להעביר שער בית השחי ובי' הערוה מותר אפי׳ לכתחלה כיון שמנהג המקו' להעבירו באנשים וכ"כ נ"י בסוף מכות בשם הר"יף ז"ל שכת' כך בתשובה שאלה בשם רב שרירא גאון ז"ל משמע בהדיא דלא מתסר העברת שער בית השחי ובית הערוה אלא מדרבנן דא"לכ לא היו נוהגים היתר בשום מקום מפני שכל מה שאסור מן התורה אינו תלוי במנהג המקומות לכן אין שום סברא לומר שהתורה לא אסרה העברת שער בית השחי ובית ערוה אלא דוקא במקום שאין המנהג להעבירו גם האנשים והשתא אין אנו צ"ל כמ"ש הסמ"ג ז"ל ומ"ש במפיבושת לא עשה רגליו ומפרש ר"י שלא העביר שער בית הערוה כדמשמע בפ' מצות חליצה דקאמר לישנא מעליא נקט צ"ל דבימי דוד עדיין לא גזרו על כך (עכ״ל) [עי"ל] כי אפשר לומ' דבמקומו של מפיבושת היו נוהגים גם האנשים להעביר שער בית השחי ובית הערוה ולכך היה גם הוא נוהג כן אפי' לאחר שגזרו על כך ועי"ל שהיה קים להו שאין ענין זה מכלל מנין ק"ב דברים דהלכתא כותיה דראב"י כנ"ל.

ו

לא תקח האם על הבנים וכו' הרמב"ם והרמ"בן ז"ל האריכו למעניתם ליתן טעם לשבח במצוה זו ואחריה' קם הרב הגדול מהר"ל פראג ז״ל והרב' להשי׳ על דבריה' בספר תפארת ישראל פ"ו ופ"ז ע"ש ואני בעניי איני כדאי להכניס ראשי בין ההרים הגדולים לכן לא אטפל להביא את דבריהם רק אפרש את הנ"ל ע״ד מ"ש בגמ׳ בפ' אין עומדי׳ על הא דתנן האומר על קן צפור יגיעו רחמיך כו' משתיקים אותו מפני שעושה מדותיו רחמים ואינם אלא גזירות ע"כ אין כוונתם לומר שאין הק"בה מרחם חלילה שהרי הוא נקר' רחום ואז"ל מה הק"בה רחום אף אתה היה מרחם אבל כונתם לומר שאין מדת הרחמנות בו חלילה כמו בבני אדם שהרחמנו׳ בהם מוכרח בטבעם ששם בהם הק"בה אבל הרחמנות אליו מחפצו הפשוט שחייבה חכמתו לרחם מפני שהיא מדה טובה וכל הטובות נמצאות מאתו ואמרו כי בצוותו אותם על זה לא מצד הכרח מדת הרחמנות צונו בדבר שהרי התיר לנו השחיטה בהן כי כל המינין לצורך האדם הן נבראים אבל הצוואה על זה ובאותו ואת בנו שהיא כיוצא בה ובשאר מצות רבות אינן אלא בגזרה לפניו שגזר על זה בחפצו הפשוט ואלו רצה בהפך זה לא יכריחנו דבר ולא ימנענו סבה חליל' כמונו אנחנו הבנויי׳ בכח הטבעיי׳ שמד' הרחמנו׳ תעכבנו מלהשחי' או תכריחנו להטיב לפעמי׳ זהו ענין אמרם אינן אלא גזירות כן נ"ל.

י

רש"י לא תחרוש בשור וחמור ה"ה לכל ב' מיני' שבעולם כו' מפשט דבריו משמע דסבר רש"י ז"ל כדעת הרא"ש ז"ל בהלכות כלאי׳ שאין חלוק בין אם שניהם טמאי׳ או טהורי׳ בין אחד טמא ואחד טהור לוקה עליהם מן התורה דא"לכ לא ה"ל לרש"י לסתום אלא לפרש ולאפוקי מהרמ"בם ז"ל שחילק וכת' שאין לוקה מן התורה אלא דוקא כשאחד טמא ואחד טהור דומיא דשור וחמור ולא אם שניהם טמאים או טהורים גם מה שדקדק רש"י לומ' קשורים הוא כדעת הרא"ש ז"ל ולאפוקי מהרמב"ם ז"ל שפסק אע"פ שאין קשורים כשמנהיגי׳ יחד לוקה עליהן מן התורה.

יא

רש"י ורבותינו דרשו שוע טווי ונוז כו' מה שיש לדקדק בזה כתבתי באריכו' לעיל בפ' קדושים וע"ש:

יד

רש"י את האשה הזאת לקחתי מכאן שאין אומרים דבר אלא בפני בעל דין כו' אין להקשות האי קרא למה לי תיפוק ליה מהא דכתיב בפרשת משפטים לא תשא שמע שוא אזהרה לדיין ואזהרה לבעל דין כדאיתא בפ"ק דסנהדרין ובפרק שבועת העדות לא תשא לא תשיא די"ל כמ"ש המחברי' לחייבו בלא תעשה ועשה למי שמשמיע דבריו קודם שבא בעל דין חבירו.

טו

רש"י אבי הנערה ואמה מי שגדלו גדולים הרעים יתבזו עליה כו' תני' בספרי ולקח אבי הנערה ואמה אין לי אלא שיש לה אב ואם יש לה אב ולא אם אם ולא אב לא אב ולא אם מנין והוציאו את בתולי הנער' מ"מ כו' ויש לתמוה מ"ש מבן סורר ומורה שדרשו שם ותפסו בו אביו ואמו גו' יש לו אב ואין לו אם או יש לו אם ואין לו אב אינו נדון בן סור' ומור' כלל כו' וי"ל כיון שבן סורר ומורה נסקל על שאינו שומע בקול אביו ובקול אמו כמפורש בכתוב דלכך קפיד התורה שיהיו חיים וקיימים אביו ואמו דוקא לאפוקי נערה המאורסה לא חטאה בייחוד כנגד אביה ואמה כן נ"ל.

יז

רש"י ופרשו השמלה ה"ז משל מחוורין הדברים כשמלה כת' הרא"ם ז"ל והיינו כרבנן דר"א בפ' נערה שנתפתת' ואינו מוכרח שהרי הרמב"ם והסמ"ג פסקו כראב"י דאמר אינו חייב אלא כשבעל ואפ"ה כתבו זה שנ' בתורה ופרשו השמלה ה"ז משל כדפרש"י וז"ל ז"ש בתור' ופרשו השמלה לשון כבוד שנושאים ונותנים בסתרי הדבר כו' וצ"ל דאע"ג דקאמר הגמ' בפ' נערה שנתפתתה דלרא"בי הדברי' ככתבן לא בא לשלול שאין פירושו שהוא דרך משל אלא ה"ק דלראב"י יכולים אנו לפרש הדברי' ככתבן אבל גם ראב"י מודה דלפי האמת אין הדברים ככתבן אלא ה"ז משל כו' וכה"ג כת' הרב בעל כסף משנה ע"ש והא דנקט קרא כשמלה דוקא נ"ל שהוא כענין שמלה חדשה גבי אחיה השלוני וירבעם שדרשו בפ' חלק מה שמלה חדשה אין בה שום דופי אף תורתו של ירבעם לא היה בו שום דופי ופרש"י שום דופי גמגום וזהו נמי כוונת רז"ל שדרשו בפ"ק דחגיגה שמלה לך קצין תהיה לנו וגו' עשיר אתה בתור' ומחוורת היא בידך כשמלה קצין תהיה לנו ותלמדנו כו' כן נ"ל.

תוכן העניינים

צידה לדרך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה