אור ברסלב
צידה לדרך דברים › כא

צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג

דברים · כא

כ

ב

רש״י ויצאו זקניך מיוחדים שבזקניך סנהדרי גדולה כת' הרא"ם ז"ל מדה"ל למכתב זקני העיר דומיא דולקחו זקני העי' והורידו זקני העיר וכת' וזקניך המיוחדי' שבזקניך דהיינו היושבין בלשכת הגזית כדאי' בספרי ומייתי לה בפ' עגלה ערופה זקניך שנים ושופטיך שנים ואין ב"ד שקול מוסיפים עוד אחד הרי חמשה עכ"ל ואני אומר דהא דבעינן מיוחדי' שבזקניך סנהדרי גדולה לאו מזקני ילפינן לה משום דאי כתי' זקני העיר ה"א זקני השוק שאינן מסנהדרין כת' רחמנא זקניך ואי כתב רחמנא זקניך ה"א סנהדרי קטנ' כתב רחמנא ושופטיך דמשמע מיוחדים שבשופטיך סנהדרי גדולה והכי מסקינן בהדיא בפ' עגלה ערופה ובפ"ק דסנהדרין אליבא דכ"ע דסנהדרי' גדולה משופטיך ילפינן לה ולא פליגי ר"י ור"ש אלא בוי"ו דושופטיך אי אתא למנינא אי לא דר' יהודא אית ליה זקניך שנים ושופטיך שנים ואין ב"ד שקול מוסיפים עליהן עוד אחד הרי כאן שלשה ור׳ שמעון לא דריש ושופטיך משום דמבעי ליה למיוחדים שבשופטיך ומנינא מריבוייא דוי"ו קדריש ור"ש וי"ו לא דריש כ"כ הרב המופלא בעל אמרי שפר ז"ל ומה שיש לדקדק בזה כתבתי באריכות בר"פ עגלה ערופה בתוספות שלי ע"ש:

רש"י אל הערים אשר סביבות החלל לכל צד לידע איזה קרובה כו' כת׳ הרא"ם וז"ל לפיכך אם היה החלל מוטל סמוך לעיר שאין ספק בו שהוא היותר קרובה אל החלל א״צ שם מדידה עכ"ל ואני נפלאתי הפלא ופלא על חכמתו הגדולה איך נשכח ונעלם מעיניו תלמוד ערוך ברור מללו בר"פ עגלה ערופה ובפ"ק דסנהדרין דף י"א דמייתי בריית' דקתני ומדדו שאפי' נמצא בעליל לעיר היו מודדין שמצוה לעסוק במדידה כו' ופרש"י שאין עיר קרובה כזו כו' וכן פסקו בהדיא הרמב"ם והסמ"ג ואין זה אלא כשגגה שיוצא מלפני השליט.

ד

רש"י אל נחל איתן קשה שלא נעבד כת' הרב הגדול מהר"י קולין ז"ל בשורש קנ"ח דלפרש"י הוא עמק יבש לאפוקי מהרמ"בם ז"ל שפי' נחל איתן נחל שוטף כלומר דרדיפי מיא ובסוטה פ' ע"ע משמע כדברי רש״י ששנינו שם איתן כמשמעו קשה וקתני עלה בגמ׳ מנין לאיתן שהוא קשה שנ' איתן מושבך ואומר שמעו הרי׳ את ריב יי' והאיתנים מוסדי ארץ דפשטיה דקרא משמע סלע קשה והרי' קשים ולפי דברי ר"מ ה"ל להביא מקרא מלא נופל על חוזק המים דהיינו הובשת נהרות איתן דדמי ממש לנחל איתן לדברי ר"מ ולמה דחק להביא ראיה מאיתן מושבך אלא משמע כפרש"י וכן משמע בת"י שתרגם לחקל ביירה וכ"פ רד"ק בשורש איתן וכת' החזקוני וז"ל ירחצו את ידיהם סי' כשם שידינו נקיות כך אנו נקיים מחלל זה וענו ואמרו אזקנים קאי דסליקו מיניה ידינו לא שפכה כתי' בה"א ללמד שבעל הבית חייב לאורח שלו ה' דברים אכילה שתייה לויה לינה מתנה דבר גדול או דבר קטן וכי עלתה על לבנו שזקני ישראל ב"ד ש"ד אלא לא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזונות פרש"י והיינו ידינו לא שפכה כלומר מזונות הוצרך ולא ה״ל וראה אחד נושא מזונותיו ובא לחטפן ממנו לאונס רעבונו ועמד זה עליו והרגו ועינינו לא ראו לא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה פרש"י חבורה שילך עמו הכי מתנייא והכי פרש"י בסוט' ד"א ועינינו לא ראו מכאן למלוה את חבירו שצריך לעמוד במקומו עד שיתעלם מעיניו כפר לעמך ישראל ששגו ולא שמרו הדרכים המסוכנים אשר פדית כאשר פדיתם כבר כן פדם מעונש זה ואל תתן עונש דם נקי בקרב עמך ישראל.

פרשת כי תצא

י

רש"י כי תצא למלחמה במלחמת הרשות הכתוב מדבר כו' כת' מורי הגאון מהר״ם יפה וז"ל שמעתי מפי רבינו שלמה לוריא ז"ל דה"פ דקשה לרש"י מיד בתחלת הפסוק אם במלחמת א"י שהיא חובה הכתוב מדבר לא שייך לומר כי תצא וגומ' דאין נופל לומ' כי תצא אלא כשיצא האדם מארצו או ממקום קבוע שלו וילך למקום אחר להלחם שם אבל עכשיו שהם לא היה להם מקום קבוע שדרי' שם אלא היו באי׳ לארץ לכבוש אותה לשבת שם הל"ל כי תבא אל הארץ ונלחמת עמהם וגו' מאי כי תצא אלא ה"ק כי תצא מארצך שאתה תדור שם לח"ל למלחמה וגו׳ והרי במלחמת הרשות הכתוב מדבר ואח"כ אמר רש"י וכ"ת היא גופה קשי' למ' לא קבע הכתוב בדין של פ' זו על מלחמת א"י ועל זה משיב שבמלחמת א"י א"ל ושבית שביו כו' ונ"ל שמעתה לא יקשה מה שמקשי' על רש"י למ' לא פי׳ כן לעיל בפ' שופטים גבי כי תצא למלחמה וגו' וראית סוס ורכב וגו' שהרי שם ג"כ מדבר במלחמת הרשות דבמלחמת א"י אין לומ' אחריו והיה כקרבכם אל המלחמה וגו' ודברו השוטרים וגו' וכל אותה הפרשה אלא במלחמת הרשות שלא פרש"י כן למעלה מפני שאין כוונתו לפרש כאן מלת כי תצא דפ' כי תצא כמו שפירשתיו הוא פשוט בעיניו וא"צ לפרש ואין כונת רש"י בכאן לפרש אלא לסיים דבריו בפי' דושבית שביו כו' שפירושו לרבות כנעניים שבתוכה כו' עכ"ל ואני שמעתי ולא אבין שהרי מצינו מקרא מלא כתוב לקמן בפרש' זו עצמה כי תצא מחנה על אויביך כו' והתם קאי על מלחמת מצוה כמו על מלחמת הרשות ועוד שהרי כתוב אל יצא איש ממקומו וכן וצא הלחם בעמלק וכן ויצא משה לקראת חותנו וכן והיה כצאת משה וכאלה רבי׳ א"כ למ' לא יהיה כי תצא דהכא כמוהם ויהיה פירושו כי תצא מן המחנה ועוד כיון שאפי' קודם ציווי דגלים הם מעצמם היו נוהגי׳ לשבת כל שבט ושבט במקום מיוחד ולא היו מעורבין זה בזה כפי מה שציום יעקב אבינו במשא מטתו כדכת' רש"י ז"ל בפ' ויחי שקבע להם מקום ג׳ למזרח כו' וכן לד' רוחו' וכסדרן למסע מחנה של דגלים נקבעו כו' וזהו איש על דגלו באותות וגו׳ א"כ נופל שפיר לומר כי תצא ממקום הקבוע ומיוחד לך לפי הסדר מסע מחנה של דגלים ולא ידעתי מי הכניסו בדוחק זה מה חסר לנו לומ' שרש"י גופיה הוכיח דבמלחמת הרשות הכתוב מדבר ממה שסיים ואמר שבמלחמ' א"י אין לומ' ושבית שביו שהרי כו׳ ומיהא בהא איכא למימר דחסר לו קושית הר"אם ז"ל שאכתוב בסמוך ולכך פי' מה שפי' אבל אכתי קשה לפי דבריו יותר היה נכון לפרש כדפרש"י גופיה בפרק אלו נאמרין וז"ל תניא בספרי כי תצא למלחמה במלחמת הרשות הכתוב מדבר כי תצא דמשמע כי תעלה על דעתך עכ״ל ומ״ש מורי ז"ל דבמלחמ' א"י א"ל אחריו והיה כקרבכם אל המלחמה וגו' משמע מדבריו דאפי' ונגש הכהן ודבר אל העם ואמר אליהם שמע ישראל אתם קרבי' היו' וכו' עד להושיע אתכם אין שייך לומ' במלחמ' א"י דא"לכ לא ה"ל למורי ז"ל לכתוב רק דבמלחמת א"י א"ל אחריו ודברו השוטרים וגו' אשתמטתי׳ מיניה מ"ש הרמ"בם ז"ל בפ"ז מהלכות מלכים דאפי' במלחמת מצוה היה כהן משוח מלחמה אומר שמע ישראל וגו' עד להושיע אתכם ולא יותר ודע שכת' הרא"ם וז"ל וא"ת דלמא במלחמת חובה הכתוב מדבר ומאי ושבית שביו בשבי ששבה הוא משאר האומות שאינם בכלל לא תחיה כדמשמע מייתורא דשביו י"ל כיון דעיקר הפרשה אינה אלא להתיר יפת תואר ה"ל להתירה במלחמ' רשות שכל הנשים בהיתר לא במלחמ' חובה שכל הנשים באיסור מלבד אותו ששבה הוא ושמא לא שבה ואת"ל דשבה ה"ל מיעוטא דמיעוטא עכ"ל משמע מדבריו שאין דין יפת תואר נוהג אלא דוקא במלחמ׳ הרשות ולא במלחמ' חובה וכן איתא בהדיא בירושלמי דלא הותרה להם יפת תואר אלא לאחר כבוש א"י וכ"כ בספר החינוך ע"ש א"כ כ"ש וק"ו שלא הותרה להם יפת תואר במלחמת מדין שהיא חמורה יותר והראיה שלא התיר להם להחיות' אלא דוקא הטף בנשים שאינם ראויין להבעל כלל לכן נפלאתי הפלא ופלא על מה שכתבו התו' בפ' במה אשה גבי לכפר על הרהור הלב כו' וז"ל וא"ת והא אפי' יפת תואר הותרה להם וי"ל דמ"מ שייך בה איסור כדאמרינן וחשקת בה ולא בחברתה עכ"ל משמע מדבריהם דבמלחמ' מדין הותרה להם יפת תואר ומי שדעתו רחבה מדעתי יתרץ דבריהם וישא ברכה.

רש"י ושבית שביו לרבו׳ כנעניים שבתוכה כת' הרא"ם וז"ל וא"ת תיפוק ליה מקרא דוהיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך דתני' בספרי כל העם הנמצא בה לרבו' כנעניים שבתוכה שהם נצולים כמותם שכיון שלמדנו משם שהכנעניים הנמצאים בתוך שאר האומות שהשלימו נידונים כמותם להחיו' את כלם האנשים והנשים והטף וה"ה נמי יש ללמוד שהכנעניים הנמצאים בתוך שאר האומו' שלא השלימו נידונים כמותם להחיו' נשיה' וטפם י״ל מצרך צריכי דאי מהתם ה"א דוקא הנמצאים בתוך שאר האומות שהשלימו שהם כפופים תחתינו הקל הכתוב גם בכנעניים שבתוכה להיות כמותם אבל הכא שנמצאו בתוך שאר אומות שלא השלימו ואנשיהם כלם נידונים בהריגה אימא כנעניים שבתוכה נמי יהיו נידוני' בהריגת כל נשמה כאלו היה בעירם ואי מהכא ה"א דוקא הנמצאים בתוך שאר האומות שלא השלימו שאנשי כל אותה העיר בהריגה וכיון שאנשים שהם עיקר ע"ז כבר נהרגו הקל הכתוב בנשיהם וטפם להחיות כמו בשאר האומות אבל הנמצאים בתוך שאר האומות שהשלימו שכלם נצולים מן ההריגה האנשים והנשים והטף אימא הכנעניים שבתוכ' יהיו כלם בהריגה כאלו היו בעירם למען לא ילמדו אותם אנשיהם לעשות כמותם קמ"ל עכ"ל ואני קבלתי כדפי' מורי הגאון מהר"ם יפה וז"ל ול"נ דאינה קושיי׳ דודאי מצרך צריכי תרוייהו דאי מפסוק והיו לך למס ועבדוך ודאי היינו למדין ממנו שכמו שכשנמצאי' באומות שהשלימו לדונם כמותם להחיו' כן כשנמצאים בתוך שאר האומות שלא השלימו שיהיו נידונים כמותם להחיות נשיהם וטפם אבל שיהיו מותרות לקרב אותם כ"כ לקחת אותם לנשי' כשיחשוק בה ביפת תואר כולי האי לא הקל בהם הכתו' שהרי עיקר הלאו דלא תתחתן עלייהו קאי לכך הוצרך לכתו' כאן בפירוש שהם כמו שאר אומות בדין יפת תואר והא דכתי' ושבית שביו לא להתי' לשבות קאמר דלזה א"צ קרא דלמדנו מקרא דלעיל אלא כשיזדמן שישבה אותה ויחשוק בה מותר לו לקחת אותה לאשה ואי כתב הכא ביפת תואר ולא כתב לעיל גבי מס ועבדו' כל העם הנמצא בה לרבות כנעניים שבתוכה ה"א דוקא הכא גבי יפת תואר שלא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר לכך התיר הכנעניו' כשישבה אותה כמו שאר האומות ולא להתיר לשבות בא הכתוב אלא כשיזדמן כשישבה אותה תוך שאר שבויו' ובשעת שבייה לא ידע שהיא כנענית והחייה אותה ועתה חשק בה התירתה לו התורה כדי להשקיט תוקף היצה״ר שאם לא יתירנה לו ישאנה באיסור אבל להחיות אותה לענין מס ועבדות אפי' במקום שהשלימו לא התיר להחיותם משום המס ועבדות רק הרוג יהרגם ולא יחיה כל נשמה לכך צריך למכתב תרווייהו נ"ל.

יא

רש"י לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר כו' הרא"ם ז"ל אחר שהביא כל דברי התו׳ דפ"ק דקידושין כת' וז"ל ומה שהקשו התו׳ ומה חלוק יש בין ביאה ראשונה לשנייה דמחלק בהו תלמודא נ״ל לע"ד דביאה ראשונה לא הותרה אלא אם היה יצרו מתגבר עליו אחר כל המעשים הללו וביאה שנייה הותרה אע"פ שאין יצרו מתגבר עליו דהואיל ואשתרי אשתרי כו' והרב הגדול בעל עצמות יוסף בחדושיו כחב עליו ותשובתו ז"ל לא היתה נעלמת מבעלי התו׳ אבל לא ניחא להו לומ' כן לפי מה שהקשו שם בדבור הקודם דגבי שפחה שרי וגבי יפת תואר אסור והם תירצו דהתם הוי חידוש אבל הכא דכי שריא גבי ישראל אין כאן חידוש כלומ' דהחידוש הוא דוקא בביאה ראשונה שעדיין לא נתגיירה אבל בביאה שניי' שעשה כבר המעשים אין כאן חידוש אבל לפרש"י שהביאה הראשונה ג"כ היא אחר המעשים נמצא לפ"ז דבין ביאה ראשונה בין ביאה שנייה היא חידוש דאע"ג שמתגייר' בע"כ שריא לישראל וזהו חידוש א"כ בתרוייהו אין בהם חידוש דהוה גיורת א"כ לא היה ראוי להפליג בין ביא' ראשונ' לשנייה אלא לומר דבכלן יהא מותר דומיא דשפחה וא"ל דאכתי לא גיורת גמורה היא כיון שהכתוב לא התירה אם לא יש בו יצה"ר כו' ומסיק בחתימת דבריו ובזה נתבטלו דברי הרא"ם ז"ל ע"ש ואני בעניי רואה דברי הרא"ם שרירין וקיימי' דוק ותשכח ועוד כתב הרא"ם וז"ל אך קשה כיון שבביתו שהוא בצינעה בא עליה ביאה ראשונה אחר כל המעשים ל"ל קרא להתירה הא לא אסרה תורה אלא דרך חתנות אבל דרך זנות בביאה ראשונה שאינו אלא מפני יצה"ר אין אסורה אלא מד"ס ול"ל קרא למשריי' ושי"ל דמשום אשת איש איצטריך קרא להתירה וצ"ע עכ"ל ביאור דבריו במה שדקדק לומר שהוא בצינעה בא עליה כו׳ דאלו היתה בפרהסיא ודאי היא אסורה מן התורה משום דקנאין פוגעין בו הל"מ כדאית׳ בפ׳ אין מעמידין אבל כיון שהוא בצינעה לא הוי מן התורה כן נ"ל:

רש"י אשת אפי' א״א כת׳ הרא״ם ואע"פ שאין אישות לגוי אפי׳ מדרבנן כבר תירצו התו' דמ״מ איכא איסור עשה מודבק באשתו ולא באשת חברו כדאי׳ בפ' ד' מיתו׳ ב"ד ולהכי אצטריך קרא למשרייה בשעת שבייה ועוד נ"ל לע"ד דאף בלא קרא דודבק באשתו ולא באשת חבירו יש בה איסורא מן התורה דמדאצטרי׳ קרא דאשת רעהו למעוטי אשת גוי ממיתה משמע דלכל הפחות יש בו איסור דכה"ג דייקינן בכמה דוכתי והא דקתני בבריית׳ אשת ואפי' א"א לאו למימרא לאו דוקא פנויה אלא אפי׳ א"א דפנויה שריה מן התורה אפי' בדעלמא וכ"ש בשעת שביה דלא אסרה תורה אלא דרך חתנות אבל דרך זנות כמו ביאה ראשונה דאינה אלא דרך זנות כמ״ש עליה לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר לא אלא ה"ק לא מיבעי׳ בפנויה דשריא אפי׳ בדעלמא אלא אפי' בא"א דאסירא בדעלמא שריא בשעת שביה וא"כ כל הפרשה הזאת לא נכתבה אלא בא"א וה"ק אם ראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה מותר שתקחנה אחר כל המעשים הללו בביאה ראשונה אע"פ שעדיין אינה גיורת גמורה מאחר שגירותה בע"כ ומתוך שהותרה לו בביאה ראשונה מפני תגבורת יצרו הותר' לו אח"כ בביאה שני׳ אע"פ שאין יצרו מתגבר עליו אלא שהכתוב מבשרו שסופו להיו׳ שונאה וסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה ואע"ג דמלת אשת יש ממנה סמוכה ויש ממנה בהפסק כמו נפל אשת איכא למימר דאשת דהכא בא"א קמיירי מייתורא דקרא דה"ל למכתב וראית בשביה יפת תואר מת"ל אשת זו א"א א״נ מדאצטריך קרא להתירה בשעת שביה מכלל דבא"א דאסירא בעלמא קמיירי דאי בפנייה אפי' בעלמא כ"ש בשעת שביה וזהו הנכון אצלי עכ"ל והנה מ"ש ועוד נ"ל לע"ד דאף בלא קרא דודבק באשתו ולא באשת חברו יש בה איסורא מן התורה דמדאצטרי׳ קרא דאשת רעהו למעוטי אשת גוי ממיתה משמע וכו' בלי ספק שלא ראה הרב ז״ל מ"ש התו׳ תירוץ זה כהוייתו בפ' ד' מיתות בד"ה פרט לאשת אחרים ע"ש.

יד

רש"י והיה אם לא חפצת בה הכתוב מבשרך שסופך לשנאתה כת' הרא"ם וז"ל בספרי ולא ידעתי מהיכן דרשו זה כו' אבל שאר המחברים כולם פה אחד ענו ואמרו דרשו זה מדלא כתי' ואם לא חפצת בה וגו' והיה ל"ל אלא מדכתי' והיה דמשמע ודאי מ"ה דרשו הכתוב מבשרך וכו' וא"ת והרי כבר פרש"י לעיל אבל אם נושאה סופה להיות שונאה שנ' אחריו כי תהיין לאיש וגו' א"כ והיה ל"ל והלא נלמד זה מכח סמיכות הפרשיות וי"ל דקרא דוהיה אם לא חפצת בה וכו' בא לבשרך דאפי' ביאה ראשונה לא יבא עליה מחמת שנאה ומכח סמיכות הפרשיות למדנו שסופה לשנאתה מביאה שניי' ואילך כן נ"ל אחר שכתבתי זה מצאתיו בספר אחר.

טו

האחת אהובה והאחת שנואה כו׳ כת' החכם המופלא ראב"ע ז"ל אהובה בעיניו ולא לשם עכ"ל כוונתו לאפוקי מרז"ל שפירשו בספרי איזו היא אהובה אהובה לפני המקום שנואה זו שנואה לפני המקום וכן אמרינן נמי בקידושין פ' האומר כי תהיין לאיש שתי נשי׳ אחת אהובה ואחת שנואה וכי יש שנואה לפני המקום ואהובה לפני המקום אלא אהובה אהובה בנישואיה שנואה שנואה בנישואיה דהיינו לרבנן בחייבי לאוין ופריך שם הגמ' ולר"ע דאמר אין קידושין תופסים בחייבי לאוין כי תהיין במאי מוקים ליה ומשני באלמנה לכ"ג א"נ בבעולה לכ"ג וכו' ואני תמה מאד מדוע לא פרש"י כן מאחר דמהדר תלמודא לאוקומי האי אהובה ושנואה אליבא דכ"ע אהובה בנישואיה שנואה בנישואיה וגם הוא בריית' שלימה בספרי כמו שנתבאר:

כא

רש"י וכל ישראל ישמעו וייראו מכאן שצריך הכרזה בב"ד פלוני נסקל כו' כת' מהרא"י וז"ל כאן א"אל שממתינין עד הרגל כדדרשינן גבי זקן ממרא אע"ג דה"נ כתי׳ וכל ישראל ישמעו משום דברישא דקרא כתי' ורגמוהו כל אנשי עירו וא"א למדרש במעמד כל אנשי עירו ולעולם ממיתין אותו ברגל בירושלים דה"פ לקמ' גבי נערה המאורסה כל אנשי עירה במעמד כל אנשי עירה ואי בירושלי' ממיתין אותו כדי לפרסם הדבר מה צריך למעמד אנשי עירו הלא כל ישראל ישמעו ויראו כתי' בדבר עכ"ל ואני שמעתי ולא אבין דממ"נ קשה אם כוונתו לשלול לפי המסקנה שאין פי' ורגמוהו כל אנשי עירו במעמד כל אנשי עירו אלא פי׳ כפשוטו דהיינו כל אנשי עירו הם בעצמם ירגמוהו א"כ קשה הלא אין זה אמת כי בהדיא אמרו בספרי על ורגמוהו כל אנשי עירו כמ"ש על וסקלוה אנשי עירה גבי נערה המאורסה אות באות תיבה בתיבה לא פחות ולא יותר וז"ל ורגמוהו כל אנשי עירו וכי כל אנשי עירו רוגמים אותו אלא במעמד כל אנשי עירו עכ"ל וכ"ת דלא בא לשלול רק שלא תפרש דלעולם ממיתין אותו ברגל בירושלים והא דכתיב ורגמוהו כל אנשי עירו שפירושו במעמד כל אנשי עירו היינו בירושלים א"כ קשה למה צריך להביא ראיה ממה שפרש"י לקמן גבי נערה המאורס' כל אנשי עירה במעמד כל אנשי עירה הלא מעול' לא עלה על דעתו ולא על מחשבתו לפרש ורגמוהו כל אנשי עירו אלא דוקא במעמד כל אנשי עירו ולא מצינו שום אדם בעולם החולק על פי׳ זה א"כ למה צריך להביא ראיה במקום שאין מתנגד להיות פוצה פה ומצפצף לפרש בע"א ועל רש"י גופיה תמה אני מאד למה לא פי' כאן על ורגמוהו כל אנשי עירו במעמד כל אנשי עירו כמו שפי' גבי וסקלוה אנשי עירה וצל"ע ומה שתירץ מורי הגאון מהר"ם יפה ז"ל בשם הרב הגדול מהרש"ל ז"ל בעיקר הקושיא למ' לא פרש"י כאן שממתינין עד הרגל כדפי׳ לעיל גבי זקן ממרא וגם את הנ"ל ע"ד כתבתי הכל באריכות לעיל בפ' שופטים ע"ש.

כב

רש"י ותלית אותו על עץ רבותינו אמרו כל הנסקלים נתלים שנ' כי קללת אלדים תלוי כו' הרמב"ן ז"ל טען ואמר כל הנסקלים נתלים דברי יחיד הם והלכה כדברי חכמים שאינו נתלה אלא המגדף והעובד ע"ז והטעם כי קללת אלדי' תלוי שיאמרו מפני מה תלוי מפני שבירך את השם או עבד ע"ז פלוני' בכך וכך עבודה וכך וכך אות ומופת ראה בה והספור בה ובעבודתה תקרא קללה או שהוא לשון זלזול כאשר הזכיר הרב ז"ל מן והוא קללני קללה נמרצת כי מקללים להם בניו ובוזים והמשל בב' אחי' התאומים יש לו סוד ואינו כאשר חשב הרב בישראל שנקראו בני׳ למקום עכ"ד ופירושו שהראיה לדברי חכמי' שאמרו שאינו נתלה אלא המגדף והעובד ע"ז בלבד הוא מהטעם שנתנה התורה על לא תלין נבלתו על העץ כי קללת אלדי' תלוי שפירושו שאם תלין נבלתו על העץ ישאלו עליו מה עשה זה ויאמרו שברך את השם או שעבד ע"ז מפני שראה בה כך וכך אות ומופת שבשניהם יחד זלזל השם נזכר על ידם שאין לך זלזול השם גדול מזה כשיאמר שזה גדף את השם או שהע"ז פלוני׳ עשתה מופת כך וכך ואלו היה כל הנסקלים נתלים מה הוא הטעם שנתנה התור' על לא תלין נבלתו על העץ מפני שקללת אלדי' תלוי שפירושו מפני שע"י תלייתו של זה יגיע זלזול להש"י הלא אין תשובת השאלה שלמה עשה זה מביאה לידי זלזול אלא המגדף והעובד ע"ז בלבד אבל לשאר הנסקלי' הנתלים כגון הבא על הבהמה או על הזכר וכיוצא בו אין בתשובת מה עשה זה מגיע שום זלזול לש"י כלל אח"כ אמר והמשל בב' אחי' התאומי' יש לו סוד פי' ואל תחשוב שיהי' פירושו שהרואה אותו תלוי הוא זלזול לש"י מפני שהאדם עשוי בדמות דיוקנו וישראל הם בניו משל לשני אחי' הדומין זה לזה שאחד מהם מלך והאחד נתפס ללסטיו' ונתלה שכל הרואה אומר המלך תלוי שאז הטעם של קללת אלקי' תלוי הוא לכל הנסקלים הנתלים כי הפי' הזה רחוק הוא מאד כי איך יחשוב שום חושב שהתלוי הזה הוא המלך שלא ראה אותו עין כל בריה וכתי' ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו אבל המשל של ב' אחי׳ התאומי' יש לו סוד ואינו כמשמעו כאשר חשב הרב כדי לקיים בו דברי ר"א עכ"ד ונ"ל שאין מכל אלה טענה על דברי הרב דאיכא למימ' מפני שהאגדה הזאת הדורש סמיכות כל הפרשיות הללו זו אחר זו שאם נשאה סופה להיות שנאה וסופה להוליד ממנה בן סורר ומורה ובפ' וכי יהיה באיש חטא משפט מות הביא עוד האגדה הזאת ואמר סמיכות הפרשיות מגיד שאם חסים עליו אביו ואמו שלא יסקל סוף שיצא לתרבות רעה ויעבור עבירות ויתחייב מיתת הסקילה שהוא עומד בה עכשיו ויתלה אז ולא ירויחו כלום אתיא אליבא דר״א שפי' כי קללת אלקי' תלוי מה מקלל שבסקילה אף כל שבסקילה ופרש"י מה מקלל שבסקילה וכתי' ביה ותלית אף כל שבסקילה נתלה ולא אליבא דחכמים שאמרו כי קללת אלקי' תלוי מה מקלל שכפר בעיקר אף כל שכפר בעיקר ופרש"י ואין לך לרבות אלא דעובד ע"ז בלבד ולא שאר הנסקלים לפיכך אע"פ שהלכה כחכמי׳ שאמרו אינו נתלה אלא המגדף ועובד ע"ז מ"מ פי' האגדה הזאת על סמיכות הפרשיות הללו לא אתיא [אלא] אליבא דר"א ודרכו של רש"י ז"ל בפי' החומש הוא שאינו מביא אלא המדרשות הקרובות לפשוטו של מקרא בלבד בין אם הם ע"פ הלכה בין אם אינם ע"פ הלכה וכאן שהמדרש של סמוכי' הללו קרוב לפשוטו של מקרא רדף אחריו והמשיך ביאורו ע"פ המדרש ההוא ולפי מה שביאור הפ' הזאת בזה הביאור הוכרח ג"כ להמשיך ביאור כי קללת אלדי' תלוי ע"פ המשל של ב' אחים תאומים כי א"א בלעדיו עכ"ל הרא"ם ז"ל ואיני יודע למה משכן נפשיה לומ' שהאגדה הזאת שדורשת סמיכות הפרשיות וכי יהיה באיש חטא משפט מות מגיד שאם חסים עליו אביו ואמו שלא יסקל סוף שיצא לתרבות רעה ויעבור עבירות ויתחייב מיתת סקילה לא אתיא אלא אליבא דר"א כו' ואין זה מוכרח כי אפשר לומר דאתיא אליבא דחכמים שאמרו כי קללת אלדי' תלוי מה מקלל שכפר בעיקר אף כל שכפר בעיקר ואין לך לרבות אלא העובד ע"ז בלבד ולא שאר הנסקלים ומ"ש האגדה הזאת יעבור עבירות כו' היינו מגדף ועובד ע"ז דוקא ולא שאר עבירות שחייבי' עליה' סקילה וכן דייק הלשון לתרבו' רעה דמשמע בכל מקום עוב׳ ע"ז ואין זה דוחק ולא שמץ דוחק שהרי בלאו הכי פי' הרא"ם גופיה לעיל וז"ל ומלסטם את הבריו׳ דקאמ׳ לאו דוקא אלא הה"נ שיעבור עבירות שיש בהן מיתת סקילה כו' עד ויעבור עבירות ויתחייב מיתה בב"ד דהיינו סקילה כו' א"כ ה"נ אפשר לומר הא דנקט ויעבור עבירות לאו דוקא כל עבירות שחייבים עליהם סקילה אלא מגדף ועובד ע"ז דוקא ואפ"ה פרש"י כאן כדברי ר"א משום שהוא קרוב לפשוטו של מקרא בעיני רש״י כן נ"ל:

תוכן העניינים

צידה לדרך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה