אור ברסלב
צידה לדרך דברים › כ

צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג

דברים · כ

יט

ב

רש"י ונגש הכהן המשוח לכך והוא הנקרא משוח מלחמה כו' בסוטה פרק משוח מלחמה ת"ר ונגש הכהן ודבר אל העם יכול כל כהן שירצה ת"ל ודברו השוטרים מה שוטרים בממונה אף כהנים בממונה ואימא כ"ג דומיא דשוטר מה שוטר שיש ממונה על גביו אף כהן שיש ממונה על גביו כ"ג נמי הא איכא מלך ע"ג בעבודתו קאמר ואימא סגן סגן לא ממונה הוא דתניא אמר ר"ח סגן הכהנים למה סגן ממונה שאם אירע בו פסול בכ"ג נכנס ומשמש תחתיו וכו' ופרש"י למה סגן ממונה לאיזה דבר הוא ממונה ומוכן שאם אירע כו' אבל בעוד שלא אירע פסול לכ"ג אין לסגן גדולה של כלום עכ"ל וקשה לי על פירושו דהא איתא בירושלמי דיומא פ' אמר להם הממונה ה׳ דברים היה סגן משמש אחד הסגן מימינו וראש בית אב משמאלו. ב' הסגן אומר לו אישי כ"ג הגבה ימינך ג' אחז הסגן מימינו והעלהו ד' הניף הסגן בסודרים ה' לא היה מתמנה לכ"ג עד שהיה נעשה סגן ע"כ. ועוד שהרי בפ"ק דיומא גבי אמר להם הממונה צאו והביאו טלה כו' ובר"פ אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן שחיטה ובפ"ק דברכות גבי אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת פרש"י הממונה הוא הסגן אלמא שיש לסגן הרבה מינוי שררה גדולה יותר על אחיו הכהנים וי"ל הא דפרש"י דאין לסגן גדולה של כלום היינו דוקא בענין עבודה שאינו עובד שום עבודה כדדייק הלשון נכנס ומשמש תחתיו אבל שאר גדולות היו לו וכן פרש"י בהדיא ביומא ר"פ טרף בקלפי וכה"ג איירי הא דמשני הגמרא סגן לאו ממונה הוא היינו בעבודה ובזה נתיישב קושיית התוספות שהקשו על הא דמשני הגמ' סגן לאו ממונה הוא מהא דאמרינן בסנהדרין פרק כ"ג ש"מ היינו סגן היינו ממונה דודאי ממונ' היה להרבה מנוי גדולה משררה יותר על אחיו הכהנים אבל לענין עבודה אין לסגן גדולה של כלום והתו' תרצו בע"א דודאי ממונה היה לדברים (וכו' לדברים) שמנוהו אחיו הכהנים כדתנן אמר להם הממונה אבל מן התור' אין לו שום מינוי ושררה יותר על אחיו הכהני' ואינו אלא כעין מנוי אמרכל וגיזבר שגדלוהו אחיו הכהני' ע"כ וקשה לי על דבריהם שהרי גם השוטר אין לו שום מנוי ושררה יותר על אחיו מן התור׳ רק מה שנותן לו המלך ואינו אלא כעין מנוי אמרכל וגיזבר אבל אין להקשות שהרי אמרינן בפרק הבא על יבמתו דינאי מלכא אוקמיה ליהושע בן גמלא בכהני רברבי ובירושלמי דיומ' נמי דריש ליה מקרא דכ"ג מתמנה בפה ומסתלק בפה על ידי אחיו הכהנים והמלך משום די"ל דמכל מקו׳ אחר שנתמנה לכ"ג חייבין אחיו הכהני' לנהוג בו כבוד וגדולה מן התורה שנא׳ והכהן הגדול מאחיו ודרשו בו נהוג בו גדולה מש"כ בסגן כן נ"ל:

(רש"י שהכהן מדבר ומשמיע משמע ישראל כו' מה שיש לדקדק בזה כתבתי בתו' בפ' משוח מלחמה ע"ש:)

ה

מי האיש אשר בנה בית חדש וגו' גרסינן בסוטה פרק משוח מלחמה ת"ר אשר בנה אשר נטע אשר ארס לימדה תורה דרך ארץ שיבנה אדם בית ויטע כרם ואחר כך ישא אשה ואף שלמה אמ' כן בחכמתו הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך אחר ובנית ביתך וכו' קשה לי על מאי דקאמר ואף שלמה אמר כן בחכמתו כו' יהודה ועוד לקרא וע"ק מנא ליה דקאמר שלמה כן בחכמתו דלמא הוא למד כן מן התורה וע״ק למה נקט בחכמתו הלא ברוח הקדש אמר ספר משלי דהא ליכא מאן דפליג שהוא מטמא את הידים דדוקא בקהלת אשכחן מחלוקת במסכת ידים דאיכא מ"ד שאינו מטמא את הידים מפני שאמ' בחכמתו ולא ברוח הקדש ונ"ל ליישב לפי שמצינו סדר אחר בדרך ארץ בפרשת כי תבא שלא כסדר האמו' כאן דהיינו כרם בית אשה מדקאמר בקללו' אשה תארס בית תבנה כרם תטע והא ודאי שמפני כך התחיל באשה תארס וכו' כי זאת היא הקללה כלומר יהיו מעשיך הפוכים כדי שלא תצליח את דרכיך וכיון שהקדים בית לכרם בקללות אלמא שקללה היא מי שבונה בית ואח"כ נוטע כרם דומיא למי שנושא אשה בתחלה ואח"כ בונה בית ואלו כאן אמר למדה תורה דרך ארץ שיבנה אדם בית ויטע כרם וא"כ אנחנו לא נדע איזה סדר עיקר הלכך אמר ואף שלמה אמר כן בחכמתו כו' כלומר שהוא ידע שיש שני סדרים שונים בתורה ובחר בחכמתו שזה הסדר האמור כאן בפרש' שופטים הוא עיקר ולא הסדר האמור בקללות בפ' כי תבא ולאפוקי מהרמב"ם ז"ל שכתב בפ' [ה'] מהלכות דעות כסדר האמור בקללות בפ' כי תבא כן נ"ל:

ח

[רש"י שהכהן מדבר ומשמיע משמע ישראל כו' מה שיש לדקדק בזה כתבתי בתו' בפ' משוח מלחמה ע"ש:]

י

רש"י כי תקרב אל עיר במלחמת הרשות הכתוב מדבר כמו שמפורש בענין כן תעשה לכל הערים כו' הרמב"ן ז"ל הרבה להשיב על רש"י והסכי' עם הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות מלכים דקריאת השלום אפילו במלחמת מצוה היא שחייבים לקרא לשלום אפילו לשבעה עממים והרא"ם ז"ל הליץ בעד רש"י ומאשר ומקיים דבריו דקריאת השלום אינה אלא במלחמת הרשות בלבד ולא במלחמת מצוה וכבר האריך על זה מאד גם לעיל בפרשת חקת בפסוק אעברה נא בארצך וקשה לי טובא על דבריו ונלאתי להעתיק כל לשונו כי האריכו' שנאה נפשי לכן אקצר ואציג פה לפניך רק מה שיש להקשו' על דבריו עם מה שמצאתי כתו' לחכם א' שקרא תגר ג"כ על דברי הרא"ם הללו וז"ל ודבריו תמוהים בעיני דבסוף דבריו הוכרח לתרץ לקושיא שהקשה הרמב"ן מקרא דלא היתה עיר אשר השלימה וכו' מכלל דהיו יכולי' להשלים והיא ראית הרמב"ם שכתב בפרק הנז' דשאני אותו השלום משלום דקרא דבשלום דקרא לא בעי אלא תרתי מס ועבדות והכי דייק לישנא דקרא יהיו לך למס ועבדוך אבל שלום דיושבי גבעון איכא ביה קבלת מצות ושלום זה אפילו לשבעת עממין הותר ובמין שלום ההוא אמר קרא דלא היתה עיר אשר השלימה וכו'. ומה שהוצרכו להערים יושבי גבעון הוא מפני שראו ששבעת עממין קבלו המס והשעבוד ובכל זאת הרגו אותם חשבו שאין ראוי להשלים עם שבעת עממים בשום צד ולא ידעו שהטע׳ שהרגום הוא מפני שלא קבלו עליהם שלא לעבוד ע"ז הרגום דאם היו יודעים זה לא היו באים בערמה כי אלה כבר קבלו עליה' שלא לעבוד ע"ז כמו שאמרו באו עבדיך וכו' ותלונות ישראל על הנשיאים על השבועה שנשבעו להם שלולא זה היו רוצים להורגם היתה על שרמו אותם וכו' וכיוו שהוצרך לתרץ כן לדברי רש"י א"כ למה מצא חן בעיניו רש"י טפי מהרמב"ן והרמב"ם הלא גם לדבריהם יכולים לתרץ לפי פירושו דאף על פי דיכולים לקבלם הוקשה הדבר בעיני הנשיאים מפני שרימו אותם וכן הם הוצרכו להערים כמו שתירץ הרמב"ם ז"ל בפרק הנזכר דסבורים היו דכיון דלא השלימו בפעם הראשונה שוב אין פותחים להם לשלום דסוף סוף הא אמרת דהם טעו בדין שחשבו דאין מקבלים משבעה אומות בשום צד אפילו שיקבלו שבע מצות ולכך הערימו ותו קשיא לי על דבריו כיון שבא לידי כך למה הוצרך לתרץ בההיא דשלח יהושע כל מי שרוצה להשלים ישלים דהיינו קודם שיכנסו לארץ אבל לאחר שיכנסו לארץ לא לימא דשאני שלום דיהושע משלום דקרא דקרא איירי במס ועבדות לבד כדקאמר קרא יהיו לך למס ועבדוך ושלום זה אין פותחין בשבעת עממין אבל שלום דיהושע הוא שלום דקבלת שבע מצות גם כן דומיא דמאי דקאמר קרא לא היתה עיר אשר השלימה וכו' ותו קשיא לי עליו מי דחקו לתרץ בעד רש"י ז"ל דשלום דקרא לא הוי כשלום דיושבי גבעון כיון דרש"י ז"ל מפרש בפרק ואלו נאמרין וכמו שפיר' הרב מהר"ר אליה מזרחי ז"ל עצמו דאין מקבלין בתשובה אפילו בקבלת ז׳ מצות אלא לשבעה אומות היושבים רחוקים מגבולי ארץ ישראל אבל לא למי שהם בתוך גבולי ישראל דאלה מחמת יראה היו עושים ואין תשובתן תשובה אם כן שפיר אתי עובדא דיושבי גבעון דהוצרכו להערים דאפילו שיקבלו שבע מצות לא הוי סגי להו מפני שלא היו מקבלים אותם בתשובה שהם מעיירות קרובות ומפני כך הוקשה הדבר לנשיאים מפני שאין מקבלין אותם בתשובה שמחמת יראה הם עושים וזהו שאמרו ישראל ליושבי גבעון אולי בקרבי אתה יושב ואיך אכרות לך ברית וכו' והא דאמר קרא לא היתה עיר אשר השלימה יש לתרץ כמו שתירץ הרב ז"ל מה שתירצו התוספות בפרק השולח דיהושע שלח הכתב דמי שירצה להשלים ישלים קודם שנכנסו לארץ אבל אחר שנכנסו לא ואתי שפיר לפי טעמו של רש"י ז"ל דאחר שנכנסו מחמת יראה הם עושים ולכן אפילו מקבלים ז׳ מצות לא אהני להו כלל דאין תשובתן תשובה אבל קודם שנכנסו אין זו תשובה מחמת יראה כל כך ולכך מקבלים אותם ועל זה אמר הכתוב לא השלימה כלומר קודם כניסתם לארץ דאין שם יראה ודבר זה נכון בעיני לפי דרכו של רש"י ז"ל יותר ממה שפירש בו הרב ז"ל וכן ראיתי לסמ"ג בלאוין מ"ט שכתב שלא להושיב אחד משבעת עממין וכו' מכאן אמרו במסכת סוטה שאם נתגיירו מקבלין אותם שאין לחוש עוד ללמוד ממעשיהם בד״א בכנענים הדרים בח״ל אבל הדרים בארץ ישראל אין מקבלים אותם שהרי בגבעונים שעלו בימי יהושע כתיב ולא הכום בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה ע"כ משמע דמסכים לכל מה שכתבתי דטעמא דגבעונים הוי משום דאין מקבלים אותם בתשובה שהם דרים בארץ ישראל וכדכתיבנא איברא דקשיא לי טובא דהסמ"ג עצמו בעשי"ן קי"ח כתב בטעם עובדא דגבעון דברי הרמ"בם שכתב שם ולמה הוקשה הדבר לנשיאים וראו שראויים להכותם לפי חרב לולי השבוע' מפני שכרתו להם ברית וכו' והרי הכתוב אומר לא תכרו' להם ברית אלא היה דינם שיהיו להם עבדים ויהיו למס וכו' הרי כתב טעם הרמ"בם ולפי מה שכתב בלאוין מ"ט אין זה הטעם אלא כטעמו של רש"י ז״ל שכתבתי למעלה ואולי יש לומר דרצה לכתוב ב׳ הטעמים ואע"ג דבלאוין מ״ט הביא ראיה מעובדא דגבעון ולפי הטעם שכתב בעש"ין קי״ח אין ראיה כלל מההיא עובדא מ״מ אין זו ראיה גמורה אלא כונתו לומר בסימן מ"ט דלפי זה דהדרים בארץ ישראל [אין] מקבלים אותם יש עוד טעם אחר לההוא עובדא דגבעון ממה שכתב בסימן קי"ח ומ"מ דברי הרב מו״הרר אליה מזרחי במה שכתב לפרש דברי רש"י ז"ל תמוהים מכמה אנפי כדכתיבנא עוד כתב לסתור דעת הרמ"בן והרמ"בם שהם סוברים דקרא איירי אפילו במלחמת מצוה ולתרץ ברייתא דספרי לדעתם ז"ל כתב שם הרמב"ן והכונה לר"זל שאמרו בספרי במלחמת הרשות וכו׳ שהפרשה הזאת בסופה תחלק וכו' והרב מהר"ר אליה מזרחי ז"ל בפרשת חקת נסתפק בפירושו ובאמת הפירוש האחרון שפירש אין לו שחר כמו שכתב הוא בעצמו וזה דבר תמוה מאד אבל פירוש דבריו הוא כפירוש הראשון אבל מה שהקשה עליו דא"כ מאי אשמעינן בברייתא פשיטא דבהדיא הם דברי הכתוב כך יש לתרץ משום דשלום דקרא לא הזכיר אלא מס ועבדות ולא קבלת שבע מצות כדכתיב יהיו לך למס ועבדוך לכך קאמר דענין השלום הכולל ודאי דהוי במלחמת רשות ולא מלחמ' מצוה וזהו שהתחיל הכתוב וקראת אליה לשלום אבל שלום זה שפירש דמס ועבדות הוי במלחמת הרשות דשם ליכא קבלת מצות ומשום (דהפרישם) [דהפרשה] איירי בהא כמו שתחלק אחר כך כן תעשה וכו' פירוש מן שלום זה אבל לא יתכן תירוץ זה אלא לפי פירוש הרמ"בן ז"ל שפירש דיש הפרש בין שלום לשלום דבשלום דשבעת עממין בעינן קבלת מצות מה שאין כן במלחמת הרשות אבל לדעת הרמב"ם דסובר דבמלחמת הרשות נמי גם כן בעי קבלת מצות אין כאן תירוץ זה ויש לומר דכוונת הברייתא הוא דעיקר קרא במלחמת הרשות איירי כדקאמר בתר הכי כל העם הנמצא בה ואמרינן התם דלרבות כנענים שבתוכ' מכלל דאיירי במלחמת הרשות דהיינו שאר אומות עוד הקש' הרב הנז' לפירוש הרמ"בם והרמב"ן ז"ל ממאי דאמרינן בספרי כל העם הנמצא בה לרבות כנענים שבתוכה וכתב דזו היא תשובה על הרמב"ן ז"ל דבשלמא לרש"י ז"ל דאי' ליה דבמלחמת מצוה ליכא קריאת שלום איצטריך לומר דאע"ג דהכנענים שהם מז׳ אומות לא שרי לקיים בקריאת שלום מ"מ כיון שנמצאו בתוך עיר של שאר אומות נצולו בתוכם אבל להרמ"בן ז"ל דאית ליה דבקריאת שלום אפילו במלחמת מצוה רשאים אנו לקיימם אם כן מאי רבותייהו דכנענים הנמצאים בתוכה אפילו הם בפני עצמם מותר לקיימם בקריאת שלום וקרא בקריאת שלום איירי וגם בקושיא זאת לא ירדתי לסוף דעת הרב ז"ל דאין חילוק בין רש"י להרמ"בן ז"ל בענין ההיתר לקיימם דאם קבלו שלום של שבע מצו' ומס ועבדות אפילו לרש"י ז"ל מותר לקיימם בפני עצמם וכדכתב הרב עצמו בפרשת פרה דהיינו מאי דקאמר קרא לא היתה עיר אשר השלימה וכו' דאיירי קרא במין שלום זה שקבלו שלום של מס ועבדות ולא שבע מצו' הרי כתב הרמב"ן בהדיא ונראה שיש הפרש עוד בשאלת השלום שבערים הרחוקות נשאל להם לשלום ושיהיו לנו למס ויעבדונו וכו' אבל בערי העמים האלה נשאל להם לשלום וכו׳ על מנת שיקבלו עליהם שלא לעבוד ע"ז וכו' אם כן משמע דלא סגי מס ועבדות לחוד אפילו להרמב"ן ז"ל בז' אומות אלא גם כן קבלת ז' מצות ואין הפרש בין רש"י ז"ל להרמ"בן ז"ל אלא דלרש"י אין קוראים להם בתחילה מין השלום הזה של שבע מצות ומס ועבדות גבי שבעה אומות אבל אם באו מאליהן ועשו כן מקבלים אותם ולהרמ"בן פותחין להם בשלום זה תחלה אפילו לז' אומות כלומר מין של שלום זה דשבע מצות ומס ועבדות ואם כן בהיתר הקיום אין כאן הפרש בין רש"י להרמב"ן ז"ל ולעיקר קושיתו יש לתרץ דהודיענו הכתוב דאע"פי שאותם הכנענים שבתוכה לא קבלו שבע מצות אלא מס ועבדות לבד דהיינו שלום של העיר שהם בתוכה כיון שהם בעיירות רחוקות של שבעה אומו' מותר לקיימם בכך דליכא בהו טעמא דלא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי כיון דאין יושבים בארצנו אבל מ"מ להרמב"ם דסובר דאפילו בשאר אומות בענין קבלת ז' מצות ומס ועבדות קשה דא"כ כיון שכל העיר קבלו שבע מצות ומס ועבדות פשיטא דניצולו כנענים שבתוכה שאפילו כנעני׳ לבד' שקבלו כן מות' לקבלן ואולי יש לומ' לדעת הרמ"בם דהכי קאמר לרבות כנענים שבתוכה שאז לא השלימו עמהם אינם בכלל לא תחיה אלא נדונים ככל העיר והנשים והטף יבוזו להם ולא איצטריך לומר והיה כל העם הנמצא בה לרבו' הכנענים אלא לחלוקה אחרת דאם לא תשלים וכו' ודוחק ומ"מ קשה על הרמ״בם למה לא הזכיר דין זה דברייתא דלרבו' הכנענים שבתוכה ובעיקר הדין שכתב הרמ"בם שצריך קבלת שבע מצות אפילו בשאר אומות כבר השיגו הר"א ז"ל והרמב״ן ז"ל אית ליה כדעת הר״א ז"ל וכמו שכתבתי לשונו לעיל דסובר דיש הפרש בין שלום שאר אומות לשלום שבעת אומות ועל דברי הרא"ם קשה דקרא דלא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי וכן קרא דלא תכרות להם ולאלהיהם ברית דכתיבי בפרשת ואלה המשפטים בז' אומות כתיבי וכן כתב סמ"ג בלאוין מ"ז וז"ל שלא לכרות ברית לז' עממים שנאמר לא תכרות להם ולאלהיהם ברית אבל בשאר אומות לא נאסרה כריתת ברית כמו שמצינו בגבעונים שאמרו להם ואולי בקרבי אתה יושב ואיך אכרות לך ברית גם בסימן מ"ט כתב שלא להושיב אחד משבעת עממין עובדי ע"ז בארצנו שנאמר לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי למען אשר לא ילמדו וכו' הרי כתב בהדיא דאלו הלאוין אינם אלא בשבעה אומות מיהו הרמב"ם ז"ל אזיל לטעמיה שכתב בפרק עשירי מהלכות ע"ז אין כורתין ברית לעובדי ע"ז כדי שנעשה עמהם שלום ונניח אותם לעובדם שנאמר לא תכרות להם ברית אלא יחזרו מעבודתה או יהרגו וכו' גם בסוף הפרק כתב אסור לנו להניח עובדי ע"ז בארצנו וכו׳ שנאמר לא ישבו בארצך וכו' והר"א ז"ל השיגו שם דקרא דלא ישבו וכו' איירי בשבעה אומות משמע דהרמ"בם אית ליה דקרא איירי אפילו בשאר אומות וכן קרא דכריתת ברית משמע דאית ליה דהוי בכל האומות מדכתב סתם אין כורתין ברית לעובדי ע"ז ולא פירש דדוקא בשבעה אומות משמע דלית ליה כס״מג ואם כן קשה עליו הראיות שהביא הסמ"ג לדבריו מקרא דאולי בקרבי וכו' דאמרו ישראל ליושבי גבעון וכן משלמה המלך שכרת ברית עם חירם מלך צור ועוד קשה מה שאמ' הרמ"בם דקשה לנשיאים מפני שכרתו ברית עמם דלענין כריתת ברית מה לי שיהיו מז' אומות מה לי שיהיו מארץ רחוקה לדעת הרמ"בם דהכל שוה ואסור לכרות להם ברית ואולי יש לומר לדעת הרמ"בם דלא אסר הכתוב לכרות ברית לישראל אלא כשבאים עליהם למלחמה דכיון דכבר צרו ימים עליהם אין להניח להם אלא אם קבלו שבע מצות כיון שכבר ערכו עמהם מלחמה אבל כל זמן שלא ערכו עמהם מלחמה אלא שהם רוצים לישב בשלוה עם ישראל עושים עמהם כריתת ברית ומטעם זה כרת שלמה ברית עם חירם מלך צור דלא ערך שלמה עליו מלחמה ועוד יש שם טעם משום דהיה נותן ברושים וארזים לבית אלדינו ומחמת זה כרת ברית עמו אבל ישראל שאמרו ליושבי גבעון אולי בקרבי אתה יושב כו' אמר להם כן מפני שכבר ערכו עליהם המלחמה ולכך אמרו אולי אתה יושב בקרבי וכבר באתי עליך למלחמה ואין לי לכרות עמך ברית וזהו שכתב הרמ"בם שקשה הדבר לנשיאי' מפני שכרתו ברית כלומר שהרי ערכו עליהם מלחמה ולא היה להם לכרות עמהם ברית אבל קשה מה שהקשה עליו הרמ"בן ז"ל בפירוש התורה דהרי כבר קבלו שלא לעבוד ע"ז ולא נאסר הכרתת הברית אלא מפני שעובדים ע"ז וכמו שכתב הרמ"בם עצמו בפרק עשירי מהלכו' ע"ז וכמו שכתבתי לעיל לשונו שכתב שם אלא יחזרו מעבודתה או יהרגו ועוד קשה מה שכתב כאן והרי הוא אומר לא תכרות להם ברית אלא היה דינם שיהיו למס ועבדים דאינו כן דאם נאסר כריתת ברית לא הוי אלא שיניחו מעבודתה או יהרגו ולא סגי להו במס ועבדו' ועוד דמס ועבדו' אפילו שיהיו משא' אומו׳ הם חייבים על כך ואם כן אין בזה הטעא' במה שאמרו הגבעוני׳ שהם משאר אומו' דאפילו שהם משאר אומו' דינם כך ואיך כתב הרמ"בם אלא היה דינם וכו' רמשמע דאם היו יודעים שהם משבעה אומות היה דינם כך מה שאין כן עתה שאינם מז׳ אומות ולא היא כדכתיבנא ואולי יש לומר דהרמ"בם סובר דקרא קאמר תרתי לא תכרו' להם ולאלהיהם ברית ומדקאמר לאלהיהם משמע דבא להזכי' דבשום צד לא נניח אותם לעבוד ע״ז וזהו שאמר לאלהיהם ומדקאמר לא תכרות להם הודיענו שאפילו שאינם עובדים ע"ז לא נכרות להם ברית אלא שיהיו למס ועבדות וכמו שאמר והיו לך למס ועבדוך וזהו דוקא בעת שערכו ישראל עליהם מלחמה כדכתיבנא ומפני כן קשה לנשיאים מפני שכרתו ברית באופן שלא היה עליהם שעבוד דמס ועבדות ולכך היו רוצים להרגם אם לא מחמת השבועה וזהו תירוץ הרמ"בן ז"ל שתירץ לקושיא זאת אחר שדחה דברי הרמ"בם בפירוש התור' ועם מה שכתבנו נמצאו דברי הרמ"בם מכוונים לדעתו והרב מה"רר אליה מזרחי ז"ל בפרשת פרה הקשה קושיו' על תירוץ זה של הרמ"בן ז"ל והוא דעת הרמ"בם לדעתי' חדא דאיך יעלה על הדעת דעשו עמהם שלום בלי קבלת מס ושעבוד והא קרא קאמר כן תעשה לכל הערים הרחוקות וכו' הרחוקות משמע אפילו רחוקות לגמרי ואם כן ודאי היה ראוי לעשות שיקבלו מס ושעבוד ואין זו קושיא בעיני דקרא קאמר כי תקרב אל עיר להלחם וכו' ועליה קאי קרא דכן תעשה וכו' דהיינו בעת עריכת מלחמה דאז צריך שיקבלו מס ושעבוד אבל שלא בשעת עריכת מלחמה לא וכדכתיבנא עוד הקשה דאם השבועה היתה להם שיהיו שוים ובעלי בריתם איך הותר להם לשעבדם שיהיו חוטבי עצים ושואבי מים ויש לי לומר לזה דקרא להכי קאמר ביהושע ויעש להם יהושע שלום (לחיותם) ויכרות להם ברית לחיותם וישבעו להם נשיאי העדה ויש לפרש דאין השבועה אלא להחיותם בלבד שלא יהרגום אבל לענין המס והשעבוד לא נשבעו ועל דעת הרב מהר״ר אליה ז"ל שהוא סובר דע"כ מס ושעבוד היה ראוי להם שיקבלו דקרא דכן תעשה לכל הערים הרחוקות הכי משמע קשה א"כ מהו זה שאמרו ישראל אולי בקרבי אתה יושב ואיך אכרות לך ברית הא כיון דקבלו מס ועבדות וז' מצות מה להם לעשות עוד אפילו שיהיה בקרבו ויהיה משבעה אומות מקבלים אותם וכמו שכתב שם הרב עצמו בפי' פסוק לא היתה עיר אשר לא השלימה וכו' אלא ודאי דכריתת ברית דגבעוגים היה בלא מס ושעבוד ומשום הכי אמרו להם ישראל אולי בקרבי אתה יושב כלומר כבר ערכתי עמך מלחמה וקרא קאמר שלא אכרות עמך ברית כזה בלא מס ושעבוד וז"א ואולי בקרבי אתה יושב כלומר שערכתי עמך כבר מלחמה כמו שפירשתי למעלה ומה שהקש' עוד הרב הנז' שם דמדוע הוקשה הדבר לנשיאים כיון שכבר נתנום חוטבי עצים ושואבי מים שהם קבלת המס והשעבוד י"ל דהוקשה להם מפני שרמו אותם וכרתו עמהם ברית בלי מס ושעבוד ועברו על מה שכתוב בתורה לא תכרות עמהם ברית וכמו שכתבתי לדעת הרמב"ם אי נמי דקרא קאמר דבעת עריכת המלחמה אינם יכולים לעשות שלום אלא אם יהיו למס ועבדות וכמו שאמר והיו לך למס ועבדוך ואחר אשר ביארתי דעת הרמ"בם והרמ"בן ז"ל אומר דקשיא לי במה שהקשה הרמ"בן ז"ל על רש"י ז"ל שם דאיך אפש׳ דליכא קריאת שלום במלחמ' מצוה דאם כן איך קרא משה לשלום לסיחון מלך האמורי ואני תמיה עליו דאם כן היה לו לקרות שלום דמס ועבדות כיון דלא הותר קריאת שלום באופן אחר בפרשת שופטים והוא לא עשה כן אלא שאמר אעברה בארצך וכו' בדרך המלך נלך וכו' אלא ודאי שאין זו קריאת שלום אשר צום הכתוב דלא היו מחוייבים בכך כיון דלא היה שעת מלחמה וכמו שכתב שם הרמב"ן ז"ל עצמו וז"ל והיה מן הדין שאם יענו שלום ופתחו שיהו כל העם הנמצא בה להם למס ועבדות אבל משה היה יודע כי ישראל עתה לא יכבשו (שבעה) [כל עשרה] עממים וכו' וכן כתב עוד שם שעשה מעצמו דרך פיוס וכו' עוד הקשה שם על רש"י ז״ל במה שכתב במסכ' סוטה דשבעה אומות אם עשו תשובה אין מקבלין אותן וכו׳ קשה דבדברי רש"י ז"ל מוכח שם בגמרא דאמרו כמאן אזלא הא דתניא ושבית שביו לרבות כנענים שבחוצה לארץ שאם חוזרים בתשובה מקבלים אותם כמאן כרבי שמעון כלומר דלרבי שמעון כנענים שבחוצה לארץ אם חוזרים בתשובה מקבלין אותם אבל לא של ארץ ישראל אבל לרבי יהודה אפילו של חוצה לארץ אין מקבלים אותם ומאי דהקשה דקרא דלא ישבו בארצם פן יחטיאו אותך לי דמשמע קרא דדווקא עובדים עבודה זרה ליקשי לנפשיה אפשטא דשמועתא דהתם אלא ודאי אית לך למימר דכיון דשבים מיראה חוזרים לסורם ויחטיאו לישראל והך קושיא איתא נמי בתוספות בפרק השולח שהקשו בדבור המתחיל כיון דאמרי מארץ רחוקה וכו' דבלא חלול השם אין יכולי׳ להורגם והביאו ראיה מפרק אלו נאמרין דאמרו התם דאם חוזרים בתשובה מקבלים אותם דלא אמרו כן אלא בכנענים של חוצה לארץ דווקא ויושבי גבעון בארץ ישראל היו ואם כן מאי ראייה מייתי מהתם וצ"ע:

יח

רש"י למען לא ילמדו הא אם עשו תשובה ומתגיירים אתה רשאי לקבלם כת' הרא״ם וז"ל האי מתגיירים דהכא לאו גרות ממש קאמר אלא גרו' דז' מצות שקבלו עליהם דגם זה גרות מקרי דאי בגרות ממש קאמ' בלא דוקיא נמי דהא אם עשו תשובה ומתגיירים אתה רשאי לקבלם שמעינן ליה דהיאך יעלה על הדעת לומר שאפי' נתגיירו גרות ממש שהם ישראלים גמורים שיהיה נהרגים עכ"ל ואינו מוכרח כי יש לומר דאפי׳ אם עשו תשובה ונתגיירו ממש סד"א שלא יקבלום דלמא משו' יראה נתגיירו כשם שלא קבלו גרי' בימי דוד מה"ט קמ"ל כנ"ל.

יט

רש"י ימים שנים רבים שלשה מכאן אמרו אין צרין על עירות של גוים פחות מג' ימים קודם לשבת כתב הרא"ם וז"ל בספרי ולא ידעתי שבת מאן דכר שמיה ושמא משום דבעי למפתח להו לשלום וכו' עכ"ל ואני אומר גם פה אשתמטתיה מיניה תלמוד ערוך ברור מללו בסוף פ"ק דשבת דמייתי ברייתא שמאי היה דורש עד רדתה אפילו בשבת ע"ש.

רש"י ובמלחמת הרשות הכתוב מדבר כלומר אבל במלחמת מצוה אפי׳ בשבת עצמו מתחילים לצור על העיר וכן אמרו בהדיא בירושלמי בפ"ק דשבת ובפ"ב דמ"ק אין מקיפים על עיר של גוים פחו' מג' ימים קודם השבת הדא דתימא במלחמת הרשות אבל במלחמת חובה אפי' בשבת כו' ונ"ל דמה"ט כת' הרמב"ם ז"ל בפ"י מהלכות מלכי' וז"ל צרין על עיירות גוים בשבת ועושים עמהם מלחמה בשבת שנ' עד רדתה ואפי' בשבת בין מלחמה מצוה בין מלחמה רשות עכ"ל וכת' עליו הרב הגדול בעל כ"מ וז"ל וא"עפכ יש כאן ט"ס וכך צריך להגיה כמ"ש הוא עצמו וז"ל בספ"ב מהלכות שבת צרין על עיירות של גוים ג׳ ימים קודם לשבת ועושים עמהם מלחמה בכל יום ויום ואפי' בשבת כו' עכ"ל ואני אומר אחר אלף מחילות כאן כבודו הגדול במקומו מונח אבל לא דק כי מ"ש הרמב"ם כאן צרין על עיירות גוים בשב' מיירי במלחמת מצוה דוקא ומ"ש בסוף דבריו בין מלחמת מצוה בין מלחמת רשות קאי אמאי דקאמר עד רדתה אפי' בשבת דמיירי אפי׳ ברשות אבל לעולם דבמלחמת רשות בעינן ג' ימים קודם שבת וסמך על מ"ש כן בב' מקומות בפ"ב ובפ"ל דהלכות שבת ועם זה נתישב הכל ואין אנו צ"ל שיש כאן ט"ס כנ"ל.

תוכן העניינים

צידה לדרך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה