צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג
דברים · יח
י
רש"י מעביר בנו ובתו באש היא עבודת המולך עושה מדורת אש מכאן ומכאן ומעבירו בין שתיהם לכאורה נראה דהא דקאמר ומעבירו קאי על האב וכן פסק בהדיא הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות ע"ז וז"ל ואבי הבן הוא שמעביר בנו על האש ברשות הכהנים ומעבירו ברגליו מצד זה לצד אחר בתוך השלהבת כו' עכ"ל ובודאי דפשטיה דקרא כך הוא מדכתיב לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש אלמא שהוא עצמו מעביר אותו אבל לעיל בסוף פרשת אחרי מות פרש"י בהדיא הכומרים מעבירים את הבן ברגליו בין ב' מדורת האש וכן פי' בפרק ד' מיתות ע״ש ואיני יודע מי הכריחו לפרש כן שלא כפשטיה דקרא ותמה אני על הרא"ם ז"ל שלא הרגיש בזה כשם שהרגיש לעיל על מה שפירש רש"י ומעבירין את הבן ברגליו כו' היאך פסק כאביי ולא כרבא וז"ל ואף על פי שרבא חולק עליו ואמר (כמשרותא) [כמשוורתא] דפורייא פי' כמו שמדלגים בפורים על האש מצד זה לצד זה ולא שמעבירין אותו ברגליו ותניא כותיה דרבא העבירו ברגל פטור פי' אותו על פי פשוטו של מקרא עכ"ל ואני נפלאתי הפלא ופלא על הרב ז"ל למה לא הרגיש שגם הרמב"ם ז"ל פסק כן בהדיא כדפרש"י וכבר נשאל מהר"י קולון ז"ל על זה בסי' ע"ו ופי' דברי רבא והברייתא בענין אחר דלא כפרש"י וכן הרב בעל כ"מ פי' בע"א יעויין בדבריהם ול"נ ליישב דלא אמרו הלכה כרבא אלא היכא דפליגי אליבא דנפשייהו ולא
היכא דפליגי אליבא דמ"ד ע"ש ודוק כנ"ל.