צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג
דברים · יז
א
רש"י אזהרה למפגל בקדשים על ידי דבור רע כתב הרא"ם וז"ל הא דקאמר ע"י דבור רע לאו דוקא אלא אפילו על ידי מחשבה רעה כדנפקא לן מלא יחשב עכ"ל ואינו מוכרח שיוכל להיות שרש"י ס"ל כמ"ש התוספות בסוף פרק המפקיד דמחשבה הנזכר גבי שליחת יד בפקדון וגבי קדשים מחשבת פגול הוי בדבור ולא בלב כדמוכח בפרק ב' דזבחים ובפרק קמא דמנחות ובפרק תמיד נשחט ופ' הנזקין וכן כתב הסמ"ג בלאוין סוף סימן של"ז וז"ל ומחשבת הקדשים היא דבור כמחשבה דשליחת יד ואמרינן נמי בפרק ב' דזבחים גבי מחשבת קדשים אי דאפקה בלשון אכילה הכא נמי הב"ע דאפקיה בלשון הקטרה וזה הלשון דאפקיה משמע בלשון דבור כו׳ כן נ"ל.
ח
רש"י בין דם לדם בין דם טמא לדם טהור כו' כתב הרא"ם וז"ל אין זה פירוש מלות בין דם לדם בין דין לדין בין נגע לנגע שהרי בספרי ומייתי לה בפרק אלו הן הנחנקין שנו בין דם לדם בין דם נדה לדם יולדות לדם זיבה בין דין לדין בין דיני ממונות לדיני נפשות לדיני מכות בין נגע לנגע בין נגעי אדם לנגעי בתים לנגעי בגדים לא בין דם לדם בין דם טמא לדם טהור ולא בין דין לדין בין דין זכאי לדין חייב ולא בין נגע לנגע בין נגע טמא לנגע טהור רק הוא פירוש כי יפלא שנבדל ומכוסה ממך בדמים בין בדם נדה בין בדם יולדת בין בדם זיבה הוא בין דם טמא לדם טהור ובדינים בין בדיני ממונות בין בדיני נפשות בין בדיני מכות הוא בין דין זכאי לדין חייב ובנגעים בין בנגעי אדם בין בנגעי בגדים בין בנגעי בתים הוא בין נגע טמא לנגע טהור ומה שהכריחו לפרש שהמכוסה הוא בין דם טמא לדם טהור בין דין זכאי לדין חייב בין נגע טמא לנגע טהור ולא בין דם נדה לדם יולדות לדם זיבה כו' כפי נוסח הברייתא הוא מפני שאם יהיה המכוסה כפי נוסח הברייתא מאי בין דם נדה לדם יולדות דקאמר מאי נפקא מינה אם הוא של נדה או של יולדות ואיך יתכן שיפול ספק בנגעים אם הוא נגע אדם או נגע בגד או נגע בית הלכך על כרחך לומר דהכי פירוש' ואם נולד ספק בין בדם נדה בין בדם יולדת בין בדם זיבה אם הוא דם טמא או דם טהור ובין בדיני ממונות בין בדיני נפשות בין בדיני מכות אם הוא דין זכאי או דין חייב וכן כלם וכן פירש בפרק אלו הן הנחנקין בין דם נדה לדם לידה לדם זיבה שנחלקה בדם נדה או בדם לידה או בדם זיבה ובין נגע לנגע שנחלקו בנגעי אדם או בנגעי בגדים כאילו אמר שהמופלא ממך בין בדם נדה בין בדם לידה בין בדם זיבה מחמת שנחלקו בה חכמי העיר הוא בין דם טמא לדם טהור וכן כלם וזהו שכוון רש"י פה שלא הזכירו בפירושו בין דם לדם אלא בין דם טמא לדם טהור מפני שאין זה פירש בין דם לדם אלא פירושו כי יפלא ובפרק אלו הן הנחנקין גם כן לא הזכיר בלשונו בין דם לדם אלא בין דם נדה לדם לידה ופירש עליו שנחלקו בדם נדה או בדם לידה או בדם זיבה ונחלקו הוא פירוש כי יפלא כי הפלא הוא אחר החלוק עכ"ל ואחר הקידה וההשתחויה אומר אני אחר אלף מחילות מעצמותיו הקדושים שרי ליה מאריה שהפליג דברי רש"י לרוח אחרת אשר בודאי לא עלה מעולם על דעתו ולא על מחשבתו כי אשתמטתיה מיניה תלמוד ערוך ברור מללו בנידה בפרק כל היד דף י"ט עמוד א' שפירש כן בהדיא המלות בין דם לדם בין דם טמא לדם טהור ומשם לקח רש"י מה שפירש כן המלות בין דם לדם בין דם טמא לדם טהור ולא שהוא פירוש על כי יפלא שנבדל ומכוסה ממך בדמים כו' כאשר חשב הרא"ם ז"ל ומה שרצה להסתייע בפירושו וז"ל וזהו שכוון רש"י פה שלא הזכירו בפירושו בין דם לדם אלא בין דם טמא לדם טהור כו' עכ"ל. אומר אני מסייע אין בו ממש כי כל ספרי רש"י חדשים גם ישנים שבידינו אין בחד מהם שלא הזכירו בפירושו בין דם לדם בין דין לדין בין נגע לנגע ובפרק אלו הן הנחנקין גם כן הזכיר בלשונו בין דם לדם והילך לשון הגמרא בפרק כל היד הנזכר מנלן דאיכא דם טהור באשה דלמא כל דם דאתי מינה טמא אמר רבי חמא בר יוסף אמר רבי אושעיה אמר קרא כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דם טהור לדם טמא אלא מעתה בין נגע לנגע הכי נמי בין נגע טמא לנגע טהור וכי תימא הכי נמי נגע טהור מי איכא וכי תימא כולו הפך לבן טהור הוא ההוא בוהק מקרי אלא בין נגע אדם לנגעי בתים ולנגעי בגדים וכולן טמאים הכא נמי בין דם נדה לדם זיבה וכולן טמאים האי מאי בשלמא התם איכא לאפלוגי בנגעי אדם ובפלוגתא דרבי יהושע ורבנן דתנן אם בהרת קודם לשער לבן טמא ואם שער לבן קודם לבהרת טהור ספק טמא ורבי יהושע אומר כהה ואמר רבה כהה וטיהר בנגעי בתים כי הא פלוגתא דרבי אלעזר ברבי שמעון ורבנן דתניא רבי אליעזר ברבי שמעון אומר לעולם אין הבית טמא עד שיראה כשני גריסין על שני אבנים בשני כותלים בקרן זויות ארכו כשני גריסין ורחבו כגריס מאי טעמא דרבי אלעזר ברבי שמעון כתיב קיר וכתיב קירות איזהו קיר שהוא כשני קירות הוי אומר זה קרן זוית בנגעי בגדים בפלוגתא דרבי יוחנן בן אבטולמוס ורבנן דתניא רבי יוחנן בן אבטולמוס אומר מנין לפריחת בגדים שהיא טהורה נאמר קרחת וגבח' בבגדים ונאמר קרחת וגבחת באדם מה להלן בפרח בכולו טהור אף כאן נמי פרח בכולו טהור אלא הכא אי דם טהור ליכא במאי פליגא עד כאן סוגיית הגמרא ופרש"י בשלמא התם גבי נגעים אע״ג דכולהו לטמא איכא לאוקומי קרא דאיירי בפלוגתא דזקן ממרא וסנהדרין שבדורו דכתיב והאיש אשר יעשה בזדון כגון דמפלגי בנגעי אדם בפלוגתא דר' יהושע כו' דקאמר זקן ממרא כחד מינייהו וסנהדרין כחד מינייהו כו' עד כאן ומעתה אתה ברוך יי' השקיפה ממעון עיונך וראה איך שהמקשה דוחה בשתי ידים פירש זה שכתב רש"י כאן על בין נגע לנגע בין נגע טמא לנגע טהור מחמת קושית נגע טהור מי איכא וגם התרצן מודה לו בזה כדפירש רש״י בהדיא בשלמא התם גבי נגעים אף על גב דכולהו לטמא כו' אם כן היאך פירש רש"י כאן בין נגע לנגע בין נגע טמא לנגע טהור ולמה לא פירש בין נגע לנגע בין נגעי אדם לנגעי בתים ולנגעי בגדים כמו שפירש הגמר' בפרק כל היד ובפרק הנחנקין ושמא יש לומר הא דפירש רש"י בין נגע לנגע בין נגע טמא לנגע טהור רוצה לומר שנחלקו הזקן ממרא וסנהדרין בפלוגתא אם הוא נגע טמא או טהור כגון דמפלגי בנגעי אדם בפלוגתא דרבי יהושע ורבנן הנזכר וכדמסיק התרצן בפרק כל היד בשלמא התם איכא לאפלוגי בנגע אדם ובפלוגתא דרבי יהושע ורבנן כו': ועוד יש לומר דאף על גב שפירוש זה בין נגעי טמא לנגעי טהור נדחה בגמרא הנזכר מכל מקום רש"י פירש כן מאחר שהוא פשוטו של מקרא לדעת רש"י כי כבר כתבתי הרבה פעמים כמעט בכל פרשה שזה מנהגו של רש"י שאינו משגיח במה שדוחה הגמרא איזה פירוש אם הוא קרוב לפשוטו של מקרא כמו שכתבתי באריכות לעיל בפרשת בא ובפרשת משפטים עיין שם. ומיהא בסוגיות ההלכה גופה בפרק כל היד איכא למידק טובא על הא דקאמר במסקנה אלא הכא אי דם טהור ליכא במאי פליגי כו' איכא למידק דילמא לעולם אימא לך דליכא דם טהור ופליגא בין דם נדה לדם זיבה כדפריך המקשן לעיל באומרו הכא נמי בין דם נדה לדם זיבה וכולן טמאים דהיינו זה אומר שהוא דם נדה וזה אומר שהוא דם זיבה ונפקא מינה לענין שיעור משך זמן הטומאה וכן פירש בהדיא הרלב"ג וז"ל כגון שיאמרו קצתם שהוא דם זיבה וקצתם יאמרו שהוא דם נדה או דם לידה כי זמני טומאתם חלוקים עכ״ל ובזה כבר נתבטלה טענת הרא"ם דלעיל שכתב מאי נפקא מיניה אם הדם הוא של נדה או של יולדות כו׳ אי נמי זה אומר שנדה צריך גם כן ג' ראיות כמו זבה גדולה וכו' או כל כיוצא בזה אבל כל אפי שוה שכל דם אשה הוא טמא והדרה הקושיא לדוכתה מנלן דאיכא דם טהור באשה דילמא וכו' ועוד קשה כשם דאשכחן גבי נגעים דאיכא לאפלוגי בין בנגעי אדם בפלוגתא דרבי יהושיע ורבנן בין בנגעי בתים בפלוגתא דרבי אלעזר בר רבי שמעון ורבנן. בין בנגעי בגדים בפלוגתא דרבי יוחנן בן אבטולמוס ורבנן. הכא נמי אשכחן דאיכא לאפלוגי גבי דם אשה בין בדם נדה בפלוגתא עקביא בן מהללאל וחכמים הנזכר במשנתינו דתנן דם הירוק עקביא בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרים בין בדם לידה בפלוגתא דרב ולוי וכו' בין בדם זיבה בפלוגתא דרבי אליעזר ורבי יהושע וכו' כדאיתא בפרק הנחנקין דף פ"ז ע"ב ע"ש אם כן כשם דקאמר התרצן בשלמא התם איכא לאפלוגי כו' ופרש"י בשלמא התם גבי נגעי' אף על גב דכולהו לטמא איכא לאוקומי קרא דאיירי בפלוגתא דזקן ממרא וסנהדרין שבדורו כו' הכי נמי נימא גבי דם אשה אף על גב דכולהו לטמא איכא לאוקמי קרא דאיירי בפלוגתא דזקן ממרא וסנהדרין כדאיתא בפרק הנחנקין שהבאתי לעיל ואם כן הדרא הקושיא לדוכתה מנלן דאיכא דם טהור באשה דלמא כל דם דאתי מינה טמא כשם שאנו אומרים אפילו במסקנת התרצן גבי נגעים אף על גב דכולהו לטמא כו' כנזכר לעיל וצ"ע היטב:
רש"י דברי ריבות שיהו חכמי העיר חולקין בדבר זה מטמא וזה מטהר וזה מחייב וזה מזכה וכו' י"מ כתבו ק"ל והלא כבר כתיב בין דין לדין ופירושו בין דין זכאי כו׳ אם כן דברי ריבות למה לי לכן פי' דזה קאי אחכמי העיר וכו' ור"ל שהן מריבין בדין זה מטמא וזה מטהר לאפוקי בין דין לדין אין יודעי' כל עיקר עכ"ל ואלה המפרשי' שכחו ונעלם מהם הברייתא דת"כ דקא יליף דאינו חייב זקן ממרא אלא על מקצת דבר מדכתיב כי יפלא ממך מי שלא יפלא ממנו אלא דבר מופלא והיינו בבטול מקצת וקיום מקצת ולכן האומר אין תפילין לעבור על דברי תורה פטור לפי שאין זה דבר מופלא דזיל קרי בי רב הוא ואין זה הוראה וכו' אם כן א"א לומר שלא היו יודעים כל עיקר:
יא
רש"י ימין ושמאל אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל כו' תימא רבתה שהרי בירושלמי רפ"ק דהוריו' תניא להיפך ממש וז"ל דתניא יכול אם יאמרו לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהיא ימין שתשמע להם ת"ל ללכת ימין ושמאל עד שיאמרו לך על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל כו' ויש לומר דהא דקאמר רש"י אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל כו' ר"ל אפי' תחשוב בלבך ע"פ שקול הדעת שטעו בדין ואמרו על שמאל שהוא ימין אבל לא שהוא יודע בודאי שטעו בדין וכן דייק הלשון בספרי אשר רש"י לקח משם דברים הללו אפילו מראין בעיניך על ימין שהוא שמאל כו׳ והא דקתני בברייתא דירושלמי שהבאתי לעיל יכול אם יאמרו לך כו' היינו שיודע בודאי שטעו בדין להתיר את האסור כן נ״ל.
יג
רש"י וכל העם ישמעו ויראו מכאן שממתינין לו עד הרגל וממיתין אותו ברגל כו' כתב הרא"ם וז"ל וא"ת מ"ש הכא דפרש"י מכאן שממתינין אותו עד הרגל כר"ע ומ"ש גבי סורר מורה דפרש"י וכל ישראל ישמעו ויראו מכאן שצריך הכרזה בבית דין פלוני נסקל על שהיה בן סורר ומורה כר"י יש לומר שגם ר״ע מודה שצריך הכרזה דאם לא כן מה הועילו חכמים בהמתנה זו שממתינים אותו עד הרגל אם לא יכרזו בבית דין להודיע עניינו לעם אבל המחלוקת שבינו ובין רבי יהודא אינו אלא בהמתנה שר״ע אומר צריך להמתינו עד הרגל ור"י אומר אין מענין דינו של זה אלא ממיתין אותו מיד וכותבים ושולחים בכל המקומות שהרי הרמב"ם ז"ל שפסק לגבי זקן ממרא כרבי עקיבא שממתינין אותו עד הרגל כתב אחר כך וד' צריכי' הכרזה שהרי בכלן נאמר וכל ישראל ישמעו ויראו והאחד מהם הוא זקן ממר' אך יש לתמוה דהכא דייק מכל העם ישמעו ויראו שצריך המתנה והכרזה ואלו בבן סורר ומורה לא דייק מקרא דוכל ישראל ישמעו אלא הכרזה בלבד בלא המתנה ועו' היכי משתמע מהכא המתנ' מי כתיב וכל העם יראו וייראו ישמעו וייראו כתיב בשמיעה לבדה כדקאמר ליה ר' יהודא לר"ע עכ"ל ולי נראה דהקושיא מעיקר' ליתה דכיון דלא אשכחן לר"ע דפליג על ר"י אלא בזקן ממרא איכא למימ' דגם ר"ע ס"ל גבי בן סורר ומורה כר"י ולא כאשר חשב הרא"ם ז"ל דר"ע פליג גם גבי בן סורר ומורה ואם תאמר מ"ש דר"ע פליג דוקא גבי זקן ממרא י"ל שנא ושנא משום דר"ע דייק מדשני קרא גבי זקן ממרא וכתב ולא יזידון עוד וגבי בן סורר ומורה לא כתב אלא וכל העם ישמעו ויראו לחוד ועוד דגבי זקן ממרא לא כתב ורגמהו כל אנשי עירו וגו׳ כמ"ש גבי בן סורר ומורה משמע דאתא קרא לומר דבעינן הכרזה אלימתא גבי זקן ממרא דהיינו שממתינים לו עד הרגל מש"כ גבי בן סור׳ ומורה וא״ת למה לא פרש"י הכא נמי שצריך הכרזה והא אמרינן ד' צריכין הכרזה מסית זקן ממרא עד זומם ובן סורר ומורה וי"ל דרש״י אצ"ל זה דפשיטא דצריך הכרזה דהא כתיב וכל העם ישמעו ש"מ דבעי הכרזה ולא בעי לפרש אלא שצריך להמתין עד הרגל ובזה ניחא מה שמקשים למה לא פרש"י לעיל גבי מסית שצריך הכרזה אלא מלתא דפשיטא הוא דבעי הכרזה מדכתי' ישמעו ובזה יתורצו תמיהת הרא"ם שכתב אך יש לתמוה דהכא דייק מכל העם ישמעו ויראו שצריך המתנה והכרזה ואלו בבן סורר ומורה לא דייק מקרא דכל ישראל וגו' אלא הכרזה לבד בלא המתנה ועוד היכא משתמע מהכא המתנה מי כתיב הכא וכל העם יראו וייראו ישמעו וייראו כתיב בשמיעה לבדה משמע והניח הדבר בתימה וכבר ראיתי מ"ש מורי הגאון מהר"ם יפה ז"ל תירוץ אחר על קושיא הראשונה דלעיל לקמן בפ' כי תצא וז"ל ואני שמעתי תירוץ מפי רבינו שלמה לורי׳ ז"ל משו׳ דהכא גבי בן סורר ומורה ס"ל דעת ר"י פשוט יותר משום דק"ל דבן סורר ומורה אינו נידון אלא בעודנו בן ולא איש ואם יהיה ממתינין במיתתו עד הרגל שמא בין כך ובין כך יגיע שיהי' איש ויפטר מדינו לכך ס"ל לרש״י שממיתין אותו מיד שיגמור דינו ואין ממתינין לו עד הרגל אלא פי׳ דוכל ישראל ישמעו וגומ' דגבי בן סורר ומורה הוא שמכריזין בב"ד ואין להקשות אם כן היכי דידוע שלא יגיע לידי איש עד הרגל למה אין ממתינין לו דמשפט אחד כתיב ואין מחלקין במשפט בן סורר ומורה זה למשפט בן סורר ומורה אחר ושפתים ישק הוא.
טז
וי"י אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד וכו' כתב רבינו בחיי ז"ל זו מצות שעה כדי שלא ילמדו ישראל ממעשיהם לפי שהיו המצרים נודעים ומפורסמי' בכל תועבה כענין שכתוב כמעשה ארץ מצרים וגו' לכך צוה להם כן ואינה מצות דורות שיאסור הכתוב הדירה במצרים לעולם והרי אנו רואין כמה קהילות דרים שם מאז ועד היום ואלו היתה מצוה לדורות לא היה ישראל קדושים מקילין בזה לדור שם ואלו (עשה) [עשו כן] היה החכמי' שבכל דור ודור מוחי' בידם עכ"ל והסמ"ג בלאוין סי׳ רכ"ז כתב ט"א וז"ל ויש תימה על כמה קהילות השוכני' שם וגם רבינו משה בר מיימון הלך לשם לגור ושמא טעמו משום שעלה סנחרב ובילבל כל העולם כולו וגם מצרים נתבלבלו כדתניא בתוס' דקידושין א"ל ר"ע למניומין גר המצרי טעית כבר עלה סנחרב וכו' אמנם מצינו ר' יהושע שנחלק עליו במסכ' ידים בתו' ואומ' להם שם למצרים נתן להם הכתו' קצבה שנ' מקץ ארבעים שנה אקבץ מצרים מן העמים אשר נפוצו שם וישובו על אדמתם וגם בסוכה פ' החליל אומ' ואלכסנדריא מ"ט דאיענוש משו' דעברו אהאי קרא דלא תוסיפו לשוב וגו' ואותו מעש' היה אחר בלבול של סנחרב ואין לנו טעם להתיר אם לא נפרש כפי' הרב ר"א ממי"ץ לא תוסיפו וגו' לא אסרה תורה אלא בדרך הזה כלומר מא״י למצרי׳ אבל משאר ארצות מותר עכ"ל והרמ״בם בפ"ה מהלכות מלכי' כת' וז"ל ומותר לשכון בכל העולם חוץ מארץ מצרים מן הים הגדול ועד המערב ת' פרסה על ת' פרסה כנגד ארץ כוש וכנגד המדבר הכל אסור להתיישב בה בג' מקומות הזהירה התורה שלא לשוב למצרים שנא' לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד לא תוסיף לראותם לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם ואלכסנדריא בכלל האיסור מותר לחזור לארץ מצרים לסחורה ולפרקמטיא ולכבוש ארצות אחרות ואין אסור אלא להשתקע שם ואין לוקין על לאו זה שבעת הכניסה מותר הוא ואם יחשב לישב ולהשתקע שם אין בו מעשה ויראה לי שאם כבש ארץ מצרים מלך ישראל על פי בית דין שהיא מותרת ולא הזהירה אלא לשוב לה יחידים או לשכון בה והיא ביד כותים מפני שמעשיה מקולקלים יותר מכל הארצות שנ' כמעשה ארץ מצרים עכ״ל והנה על כל אחד משלשת הרועים האלה קשה לי קושיא אחת והיא גדולה אלי וצריך נגר ובר נגר דיפרקינה על רבינו בחיי ז"ל קשה לי איך אפשר לומר דזו מצות שעה ולא לדורות שהרי תלמוד ערוך ברור מללו בפרק החליל שהביא הסמ"ג דלעיל קאמר בהדיא דאנשי אלכסנדריא דקטלינהו אלכסנדרס מוקדן מאי טעמא איענוש משום דעברי אהאי קרא לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד אינהו הדר אתו כו' הרי קמן מבואר דמצוה זו לדורו' וכן כתב בהדיא הרמב"ם והסמ"ג וכל המחברים המונים מניין תרי"ג מצות ועל הסמ"ג קשה לי היאך הוא סותר טעמו של הרמב"ם משום שעלה סנחרב ובלבל כל העולם כולו כו' מחמת שמצינו שנחלק ר' יהושע על ר"ע במסכת ידים בתוספות ואומר שם למצרים נתן להם הכתוב קצבה כו' שהרי הרמב"ם ז"ל פסק בהדיא כדעת ר"ע בספי"ב מהלכות איסורי ביאה וז"ל כשעלה סנחרב מלך אשור בלבל כל האומו' וערבם זה בזה והגלה אותם ממקומם ואלו המצריים שבארץ מצרים עתה אנשים אחרים הם וכן האדומים שבשדה אדום והואיל ונתערבו ז' אומות האסורי' בכל האומו׳ עולם שהן מותרין הותר הכל שכל הפורש מהן להתגייר חזקתו שפי׳ מן הרוב לפי' כשיתגייר הגר בזמן הזה בכל מקו' בין אדומי בין מצרי בין עמוני בין מואבי בין כושי בין שאר אומות אחד הזכרים ואחד הנקבות מותרים לבא בקהל מיד עכ״ל וכתב שם המ"ש שהרמ"בם ז"ל פסק כדעת ר"ע הנז' ע"ש וגם מה שהסמ"ג רוצה לסתור טעמו של הרמב"ם דלעיל מכח ההיא דפרק החליל שאמר ואלכסנדריא מ"ט איענש משום דעברי אהאי קרא לא תוסיפון לשוב וגו' ואותו מעשה היה אחר בלבול של סנחרב וכו' ואני אומר אי משום הא לא אריא מידי משום דנהי שאותו מעשה דקטלינהו אלכסנדרא מוקדן היה אחר בלבול של סנחרב מ"מ נוכל לומר העבירה עצמה דאינהו הדר אתו היה קודם בלבול של סנחרב והמתין להם הקב"ה העונש עד שבא אלכסנדרו' מוקדן וקטלינהו ועל הרמב"ם ז"ל קשה לי יהיה טעמו מה שיהי' למה כתב סתם לאסור להשתקע שם ולמה לא כתב דעכשיו אחר בלבול של סנחרב או משאר ארצות למצרים מותר אפילו להשתקע שם וצ"ע הטיב.
יז - כ
וכסף וזהב לא ירבה לו וגו' כתב מהרא"י וז"ל הכא לא פי' קרא אמאי לא ירבה לו כמ"ש על סוסים ועל נשי' משום דנפש האדם נבהל להון ביותר מכל תאות לב כדאמר רוב בגזל ומיעוט בעריות לכך כתבה תורה בדרך גזרת המלך כדי שלא יורו היתר מתוך הטעם שהרי אפילו אינך ב' דברים נכשל בהן אדם גדול שהע"ה וצדד היתירות מתוך הטעמים כדאיתא בתלמוד עכ"ל אבל יש מפרש דקרא לבלתי רום לבבו מאחיו הוא טעם על כסף וזהב לא ירבה לו מאד וכתב החזקוני וז"ל למען יאריך ימים לפי שהרבנו' מקברת את בעלה צריך הוא לדבר שיאריך ימים ומטעם זה אומרים יחי המלך בשעה שמעמידין מלך: