אור ברסלב
צידה לדרך דברים › יד

צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג

דברים · יד

יג

א

רש"י לא תתגודדו לא תתנו גדידה ושרט בבשרכם על מת כו' כת' הרא"ם ז"ל ומ"ש בפ"ק דיבמות ולא תתגודדו לא תעשו אגודות שלא יהו ב' בתי דינין בעיר אחת זה נוהג מנהג אחד וזה נוהג מנהג אחר אינו אלא דרך דרש בעלמא עכ"ל כלומר שהוא אסמכת' בעלמא ואין לוקין עליו ולכך לא הביאו (עליו) רש"י ואני בעניי לא כן אדמה ולבבי לא כן יחשוב מדכתבו הרמב"ם בפי"ב מהלכות ע"ז והסמ"ג בלאוין סי' ס"ב והס"מק בסי' ע"ו ושאר פוסקים דבכלל אזהרה זו דלא תתגודדו שלא יהו שני בתי דינין בעיר אחת זה נוהג כמנהג זה וזה נוהג כמנהג אחר שדבר זה גורם למחלוקת גדולה שנ' לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות עכ"ל וכבר נודע דרכם של הרמב"ם והסמ"ג וסייעתם דבכל מקום שכתבו ובכלל אזהרה זו דבר פלוני וכו' סתם ולא כתבו ואין לוקין עליו שר"ל שאזהרה גמורה היא ולוקין עליו וכן משמע בפשיטות מדברי הכסף משנה שם מדכת' וז"ל וא"ת היאך לוקה המגדד עצמו דהא לאו שבכללות הוא כמו לאו דלא תאכלו על הדם וי"ל דלא דמי דהכא עיק' הלאו ידענו שהוא שלא (נגזר) [נגדד] עצמנו אלא שרבה הכתוב גם שלא להעשות אגודות אגודות אבל דלא תאכלו על הדם עיקר הלאו לא נודע איזהו ולהכי הוי לאו שבכללות כנ"ל עכ"ל ואם איתא כדכתב הרא"ם שאינו אלא דרך דרש בעלמא ואין לוקין עליו אם כן לא הוה צריך להאי תירוצא כי הקושיא מעיקרא ליתה ועוד מדכתב אלא שרבה הכתוב וכו' משמע שהוא מן התורה וכן מסתברא דאם לא כן לא הוה הגמרא שקיל וטרי כל כך הרבה על דין זה ומה שלא הביא רש"י פי׳ זה מפני שאין זה פשוטו של מקרא אבל גם רש"י ס"ל שהוא אזהרה גמורה ולוקין עליו ויוכל להיות שמ"ש הרא"ם ז"ל אינו אלא דרך דרש אינו ר"ל שהוא אסמכתא בעלמ׳ ואין לוקין עליו אלא ה"פ אינו אלא דרך דרש בעלמא כלומר ואין זה פשוטו של מקרא ולכך לא הביאו רש"י כנ"ל:

רש"י לעשות כל הראש כבין העינים וכו' כתב הרא"ם וז"ל וא"ת אדרבה אימא איפכא לפי שנא' לא יקרחה קרחה בראשם שומע אני כל הראש ת"ל בין עיניכם לא אמרתי אלא על בין העינים בלבד דהשתא ליכא לאקשויי הא בראשם כתיב דבין העינים נמי ראשם מקרי שמקצת הראש ראש אבל לדרש רז"ל קשיא והא בין עיניכם כתיב ושמא יש לומר דבין עיניכם לשום דרשה איצטריכ' ליה עכ"ל מדכתב ושמא י"ל דבין עיניכם לשום דרשה אצטריכא ליה משמע שלא היה יודע בבירור רק כמסתפק וכבר הקשה לעיל בפרשת אמור גם כן זאת הקושיא ולא תירץ כלום ותמה אני מאד על חכמתו הגדולה איך נשכח ונעלם ממנו מה שדרשו בס"פ הקומץ האי בין עיניכם שהוא מופנה לגזרה שוה ללמוד על לטוטפות בין עיניכם שהוא בגובה הראש וז"ל ת"ר בין עיניכם זו גובה שבראש אתה אומר זו גובה שבראש או אינו אלא בין עיניך ממש נאמר כאן בין עיניך ונאמ' להלן לא תשימו קרחה בין עיניכם למת מה להלן בגובה שבראש מקום שעושה קרחה אף כאן בגובה של ראש מקום שעושה קרחה כו':

ג

רש"י כל תועבה כל שתעבתי לך שאם צרם אזן בכור כדי לשוחטו במדינה הרי דבר שתעבתי לך וכו' כתב הרא"ם וז"ל והתוספות הקשו היאך אנו אוכלים אילים אפילו סירסן גוי מ"ש מבשר בחלב ותירצו מדאסר רחמנא מעוך וכתות לגבוה מכלל דלהדיוט שרי וא"ת צרם אזן בבכור ליתסר אפילו צרמו גוי י"ל דרחמנא שרינהו לקדשים שהוממו כצבי וכאיל אם כן אינו דבר מתועב עכ"ל התוספות וצ"ע דמאן לימא לן שאם צרם אזן בכור אפילו גוי מותר שישחט ויאכל על אותו מום הרי רש"י ז״ל חולק על זה שאמר בין שבא בעבירה בין שלא בא בעבירה כגון על ידי גוי או ע"י קטן מאחר שתיעבתי לך הוא אסור ומה שתירצו נמי דרחמנא שרינהו לקדשים שהוממו כצבי וכאיל איכא למימר דקרא בפסולי המוקדשים שנפל בהם מום מעצמו קמיירי אבל היכא דהפיל בהם מום לא שנא גוי ולא ישראל אסור לאכלן דדבר שתיעבתי לך הוא עכ"ל ואני אומר אחר אלף מחילות מעצמותיו הקדושים לא כן אבי חס ושלום פה קדוש יאמר דבר זה שהרי שנינו בבכורות פרק כל פסולי המוקדשים וז"ל מעש' בזכר של רחלים זקן ושערו מדולדל וראהו קסטור אחד ואמר מה טיבו של זה ואמרו ליה בכור הוא ואינו נשחט אלא אם כן היה בו מום נטל פיגם וצירם אזנו ובא מעשה לפני חכמים והתירו ואחר שהתירו הלך וצירם באזני בכורות אחרים ואסרו פעם אחת היו משחקים בשדה וקשרו זנבי טלה זה בזה ונפסקה זנבו של אחד מהם והרי הוא בכו' ובא מעשה לפני חכמים והתירו ראו שהתירו והלכו וקשרו זנבות בכורות אחרים ואסרו זה הכלל כל שהוא לדעתו אסור שלא לדעתו מותר עכ"ל הרי אתה רואה מפורש שאם גוי או תינוק מטיל בו מום מעצמו אם לא כיון להתירו מותר אפילו אם שאל למה [אין] שוחטין אותו והשיבו לו לפי תומם שאסור לשחטו עד שיפול בו מום ואי אפשר לומר שרש"י ז"ל חולק עליה שהרי משנה שלימה היא בלא מחלוקת וכן פסקו בהדיא כל הפוסקים איש לא נעדר ולכן בהכרח צריך אתה לומר שלא כתב רש"י בין שבא בעבירה בין שלא בא בעביר' כגון על ידי גוי או ע"י קטן כו' אלא בבשר בחלב דוקא אבל לא גבי צרם אוזן בכור כדי לשחטו וכו' כאשר עלה על דעת הרא"ם ז"ל ואין זה אלא כשגגה היוצא מלפני השליט כי בלי ספק אשתמטתיה מיניה המשנה שלימה הנזכר אע"פ שכל הפוסקי' הביאו אותה לפסק הלכה ומה שתירצו התוספות הם אמת ותורתם אמת וגם מ"ש הרא"ם ז"ל בסוף זה הדבור וז"ל אבל מה שכתב הרמב"ם בפ"ב מהלכות בכורות המטיל מום בבכור הואיל ועשה עבירה קונסין אותו ואינו נשחט על מום זה עד שיפול בן מום אחר מאליו ואם מת זה החוטא מותר לבנו לשחטו על מום שעשה אביו שלא קנסו בנו אחריו דמשמע אם צרם אזן בכור כדי לשחטו במדינה מותר לשחטו ולאכלו ולית ביה משום לא תאכל כל תועבה אלא משום קנסא בעלמא צ"ע שהרי בספרי שנו בהדיא ר"א אומר מנין לצרם אזן בכור ואוכל ממנה שעובר בלא תעשה ת"ל לא תאכל כל תועבה ושי"ל שהרמב"ם ז"ל פסק כאחרים דפליגי עליה דר"א ואמר בפסולי המוקדשי' הכתוב מדבר ורש"י סובר כר"א ושניהם נכונים עכ"ל מדכת' ושי"ל שהרמב"ם ז"ל פסק וכו' משמע שלא היה יודע בבירור רק כמסתפק גם פה אשתמיטתיה מיניה מ"ש בהדיא הרמב"ם ז"ל בר"פ י"ח מהלכות פסולי המוקדשים וז"ל כל קרבן שנא' שהוא פסול בין שנפסל במחשבה בין במעשה בין שאירע בו דבר שנפסלו כל האוכל ממנו כזית במזיד לוקה שנאמ' לא תאכל כל תועבה מפי השמועה למדו שאין הכתוב מזהיר אלא על פסולי המוקדשים עכ"ל ועדיין נשאר לדקדק על מה שפרש"י כאן בישל בשר בחלב הרי דבר שתיעבתי לך הזהיר כאן על אכילתו ויש לתמוה למה לי האי קרא תיפק ליה מן ג' פעמים לא תבשל גדי בחלב אמו הכתובין בתורה וחדא מנייהו לאכילה כדפרש"י לעיל בפרש' משפטים ובפ' כי תשא וכבר ראיתי מ"ש מורי הגאון מהר"ם יפה ז"ל ביישוב קושיא זו וז"ל רש"י בשל בשר בחלב הרי דבר שתיעבתי לך הוא הזהיר כאן על אכילתו ע"כ וקשה שהרי בפירוש כתב לאו על איסור אכילתו כמ"ש רש"י בפירוש בפרש' משפטים ופ' כי תשא ג"פ כתוב בתורה לא תבשל גדי וגומ' אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול ואין לומר דאי לאו קרא דלא תאכל כל תועבה הוה אמינא דלא עבר האוכל על לאו דלא תבשל אלא המבשל עצמו שאכלו הוא עובר על ג' לאוין אבל אחר שלא בשלו אינו עובר על אכילתו לכך כתב לא תאכל כל תועבה סתם להזהי׳ אפי' אחרי' על אכילתו דכבר מוכח מקרא דלא תבשל עצמו דקאי לאוסרו אפילו לאחרים כמו שכתבתי בסוף פרשת כי תשא ע"ש ואם כן ג' פעמים לא תבשל למה לי דבשלמא דלאו דלא תאכל כל תועבה הוצרך לכתוב כדי לכלול בו גם כן שאר דברים המתועבים כגון צרם אזן בכור כו' אבל ג"פ לא תבשל גדי למה לי ונראה לי ליישב דס"ל לרש"י דאף על גב דודאי איסור אכילת בשר בחלב כלול הוא בלאו דלא תאכל כל תועבה הוצרך לכתוב עוד לאו דלא תבשל גדי וגו' בפני עצמה כדי שילקה האוכלו דאי מלאו דלא תאכל כל תועבה לא הוי לקי עליו דה"ל לאו שבכללות עכ"ל כבר קדמוהו הרא"ם ז"ל לעיל בפרשת משפטים גבי ובג' מקומות נכתב בתורה אחד לאיסור אכילה כו' ואני נפלאתי הפלא ופלא איך נשכח ונעלם מהם מ"ש בספר החינוך אע"פ שהלאו לא תאכל כל תועבה כולל הרבה עניינים לצורם אזן הבכור וכו' ובישל בשר בחלב ואוכל כו' ושלא לאכול פיגול ונותר מכל מקום איננו נקרא לאו שבכללות לפי שעיקרו לא בא אלא על פסולי המוקדשים ושאר האיסורין יוצאין מכללן כלומר ממה שהוציא הכתוב אזהרה זו בלשון כלל שאמר כל תועבה ולא אמר לא תאכל פסולי המוקדשין בפירוש ומפני כן נחשבהו לאו מיוחד לעיקרו ונלמוד ממנו אזהרה לשאר עניינים וקבל האמת ממי שאמרו עכ"ל וכה"ג ממש כתב בעל כסף משנה בפרק י"ב מהלכות ע"ז לענין הלאו לא תתגודדו לכן נ"ל ליישב בענין אחר כתיב בהאי וכתיב בהאי כדאמרי' גבי חיוב מצה בזמן הזה בפ׳ כל שעה וכה"ג ממש תירץ הרא"ם ז"ל לעיל על הא דפרש"י רק הדם לא תאכלו אע״פ שאמרתי שאין לך בו זריקת מזבח כו' כן נ"ל.

יג

[רש"י והראה והאיה היא ראה היא איה היא דיה כו' הרב המופלא בעל אמרי שפר ז"ל הרבה להשיב טענות חבילות חבילות על מה שכתב כאן הרא"ם ז"ל ונלאתי להעתיק ע"ש.]

כא

רש"י קדש את עצמך במותר לך כו' כל ימי הייתי קוהה על זה המאמ' וכן על המאמ' ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי כו' שהרי בירושלמי דנדרים פ' ר"א אומר פותחין אמרו לו דייך במה שאסרה לך התור׳ אלא שאתה מבקש לאסור עליך דברים אחרים וכו' ואף על פי דמסתמא אין אדם נודר לאסור עליו דבר המותר לו אלא משום סייג ופרישות כדתנן בפ"ג דאבות נדרים סייג לפרישות ועוד שהרי בירושלמי ספ"ק דשבת אמרו כל הפטור מן הדבר ועושהו נקר' הדיוט כו' על מי שמחמי׳ ומפסיק מלאכול ומתפלל כיון דתנן אם התחילו אין מפסיקין כו' ע"ש ומדברי ספר התרומ' בהלכות תפילין משמע בהדיא דאפילו על דבר שיכול לבא לידי איסור ועושהו משו׳ חומר' אמרו כל הפטור מן הדבר כו' מדכת' לענין שרטוט תפילין דלא נקרא הדיוט מי שמשרטט אע"פ שמן הדין אין צריך שירטוט כיון שעושה השרטוטין כדי לכתוב ביושר ולא משום חומרא וכו' ולא היה בידי ליישב כ"א באולי לא אמרו קדש את עצמך במותר לך אלא דוקא שלא ילך אחר מותרות אבל לא לאסור עליו לגמרי איזה דבר מה שהתירה התורה וכה"ג הוי מ"ש עשו משמרת למשמרתי וכו' ומצאתי און לי בדברי הרמב"ן והרי"ע ושאר המפרשים ז"ל בריש פרשת קדושים דוק ותשכח שוב אחר זמן רב שכתבתי זה קם חכם אחד והכה על קדקד הרמב"ן והרי"ע ושאר המפרשי' ז"ל שפירשו המאמר הזה קדש את עצמך במותר לך כו' היינו שגם מן המותר לא יקח אלא ההכרחי ולא יותר דאם לא כן הל"ל קדש את עצמך מן המותר לך לא במותר לך ועוד כי מי שאוסר עצמו במות׳ לו זה חסיד יקרא לא קדוש והקדושה היא מדרגה למעלה מהחסידות ועוד שהרי סוף סוף כאשר יקח האדם מההכרחי היותר מעט שיוכל להיות אם יהיה מהמוגשם אף שיקדש עצמו ויפרש מן המות' לו עדיין אינו פרוש מהגשמו׳ אלא נהנ' ולוקח ממנו מעט מן המעט ואין זה גדר קדוש' אשר היא הפרישות מהחומרית והגשמיות וכו' ומסיק אלא הכוונה לומר שבמותר אשר יפעל יקדיש ויפריש עצמו מלשתף בו שום ערבות והנאה גשמית כלל אלא יפעל הפעולה מהתעורו׳ שכלי ואיש כזה קדוש יאמר לו וכו' עכ"ל וכל זה איננו שוה לי שהרי תלמוד ערוך ברור מללו קאמר בפרק גיד הנשה גיד הנשה שמנו מותר וישראל קדושים נהגו בו אסור כו' ופרש"י שומן הגיד מותר מדאורייתא וישראל קדושים העושין סייג לתורה נהגו בו איסור עכ"ל והסייג הוא משום ליתא דגיד שיש לחוש אשר יאכל שומן הגיד יבא לאכול גם הגיד עצמו הרי קמן מבואר כי מה שאוסר עצמו לגמרי במותר לו מן התורה קדוש יאמר לו מדתלי זה במה שישראל קדושים וכן נראה ממה שכתבו התוספות והרא"ש בפרק מקום שנהגו על הא דמייתי התם הך ברייתא דספרי שהביא רש"י כאן אחר המאמר קדש עצמך במה שמותר לך כו' דברים המותרים ואחרים נוהגים בהם איסור אל תתירם בפניהם וז"ל אי אתה רשאי להתיר בפניהם כו' תימא אם כן היאך התיר רבי בית שאן בפרק קמא דחולין ותירץ רבינו נסים במגילת סתרים דהאי דברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור היינו שיודע שהן מותרים והם רוצין להחמיר על עצמן וכן משמע לישנא דברים המותרים אבל דברים שנוהגים מחמת טעות שסבורים שהוא אסור והוא מותר יכול להתיר בפניה' וכן משמע בהדיא בירושלמי וצ"ע:

רש"י ואחרים נוהגים בהם איסור אל תתירם בפניהם כו' מדברי הטור א"ח בריש הלכות חנוכה משמע דאפי' בדבר שאין בענינו שום צד אסור לומר דגזרו הא אטו הא מתניא הך בריית' וב"י כתב עליו שאינו מוכרח דאיכ' למימ' דכיון דאין בו צד סרך איסור (ז"ל) כלל לית לן בה וקשה לי על דברי ב"י דאם כן איך פסק מהר"ם והביאו הפוסקי' המפורסמי' על מי שרגיל להתענות תעניות שלפני ראש השנה ובין ר"ה לי"ה ומי שרגיל שלא לאכול בשר ולשתות יין מר"ח אב או מי"ז בתמוז ורצה לחזור בו מחמת שאינו בריא צריך ג' שיתירו לו והביא ראיה מהך ברייתא דברים המותרים ואחרים נוהגים בהם איסור כו' והשתא מאי ראיה מייתי הלא באותן תעניות שלפני ראש השנה ובין ראש השנה ליום כפור וכן שלא לאכול בשר ולשתות יין מר"ח אב או מי"ז בתמוז אין בהם צד סרך איסור כלל לכן עיקר בעיני דעת הטור כן נ"ל:

(רש"י והראה והאיה היא ראה היא איה היא דיה כו' הרב המופלא בעל אמרי שפר ז"ל הרבה להשיב טענות חבילות חבילות על מה שכתב כאן הרא"ם ז"ל ונלאתי להעתיק ע"ש.)

רש"י לא תבשל גדי ג"פ פרט לחיה ולעוף ולבהמה טמאה כו' כתב הרא"ם וז"ל והא דתנא דבי ר"י לא תבשל גדי בחלב אמו ג' פעמים אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול והביאו רש"י בפ' משפטים ובפרש' כי תשא מלא תבשל ג' פעמי' הוא דקדריש לה ואלו ר"ע מגדי ג' פעמים הוא דקא דריש לה וכו' עכ"ל כבר קדמוהו הרמב"ן ז"ל ביישוב זה ואיני יודע למה לא כתב כן בשמו.

כב

עשר תעשר את כל תבואת זרעך כו' כתבו המפרשים ז"ל על מה שדרשו רז"ל עשר בשביל שתתעשר יש להקשות איך יצדק אמרם עשר בשביל שתתעשר להוסיף מלת בשביל ואם נאמר שפירושו כפל מלת עשר תעשר ופירשו הענין ולא המלות עדיין קשה איך הוציא לשון עושר בימין ממלת תעשר שהוא בשמאל וי"מ דפירשו עשר כדי שתתעשר ותוכל לעשר יותר מאד ותשאר מלת תעשר כפשוטו לשון מעשר ולפי מה שמצאתי נוסח מדרש זה נראה ליישב על נכון וז"ל ר"י אשכחי' לההיא ינוקא דר"ל אמר ליה אימא לי פסוקיך אמר ליה עשר תעשר א"ל פירש לי מאי עשר תעשר את כל תבואת זרעך וגו' אמר ליה עשר בשביל שתתעשר ובנוסח גמרא דילן אינו אלא מאי עשר תעשר וק"ל מאי היה ק"ל לינוקא כפל מלות עשר תעשר מכל שאר הלשונות הקם תקם עזב תעזוב וכהנה רבות אשר אמרה (דברי) [דברה] תורה כלשון בני אדם אכן לפי הנוסח האחרת היתה שאלת הינוקא מהו עשר תעשר את כל תבואת זרעך וכי דרך לעשר את כל תבואת השדה והשיב לו ר"י בקצור נפלא עשר בשביל שתתעש' ומתוך זה הבין פי' הפסוק שיתעשר כ"כ עד שיהי' המעשר כל תבואת זרעך למשל אם עשה שדהו ק׳ כורין ונתן מעשר י׳ כורין לסוף ית' יעשה שדהו אלף כורין ויהיה המעשר ק׳ כורין כנגד כל תבואת שיע' עתה וכן דרשו בהפוך אם לא יתן מעשרותיו כהוגן לא יעשה השדה אלא כפי המעשרות שהיו קודם לכן וכן דרשו באגדה היוצא מן השדה שנה כלומר אם לא תעשר שדך כהוגן לא יהיה לך אלא היוצא מן השדה כלומ' לא יעשה שדך אלא כפי מעשרות שהיו קודם לכן דהיינו היוצא מן השדה כלומר מה שהיתה רגילה להוציא למעשר מן השדה והביאו מעשה כזה והביאו רבינו בחיי בפרשה זו והתו' בפ"ק דתענוי' דף ט' תדרשנו משם.

כו

רש"י מה הפרט מפורש ולד ולדות הארץ וראוי למאכל אדם וכו' מה שיש לדקדק על מה שכתבו התוספות בזה ר"פ בכל מערבין בד"ה מאן דמתני אמעש' כ"ש אעירוב וקשה הא איכא כמיהין ופטריו' וכו' כתבתי באריכות בספרי באר שבע בחלק שאלות ותשובות ע"ש:

(רש"י ששת ימים תאכל מצות ובמקום אחר הוא אומר שבעת ימים וכו' מה שיש לדקדק בזה כתבתי באריכות לעיל בפ' אמור וא"צ להכפיל דברים.)

תוכן העניינים

צידה לדרך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה