צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג
דברים · יג
ז
רש"י כי יסיתך אין הסתה אלא גירוי וכו' שמשיאו לעשו' כן כו' לעיל בפסוק הנחש השיאני כת' הרא"ם ז״ל דלשון שמשיאו לעשות כן לא מלשון הסתה ופתוי הוא אלא הוא מלשון הטעאה ומה שפרש"י כאן כי יסיתך אין הסתה אלא גירוי שמשיאו לעשות כן הוא מפני שהגירוי אינו בא אלא מדברים מטעים ופירוש שמשיאו לעשות כן מטעהו לעשות כן עכ"ל ואני אומר אחר המחילה זה א"א שהרי רש"י לא מפי עצמו אמר אין הסתה אלא גירוי וכו' אלא מספרי וז"ל כי יסיתך אין הסתה אלא טעו' שנ' אשר הסתה אותו איזבל אשתו אחרים אומרים אין הסתה אלא גירוי שנ' אם יי' הסיתך בי וכו' הרי קמן מבואר באר היטב שהוא שנוי במחלוקת אם הוא לשון טעות או לשון גירוי וממילא אתה למד (כו') דכיון שפרש"י כמו אחרים דלעיל א"כ מה שהוסיף רש"י שמשיאו לעשות כן בע"כ הוא מלשון גירוי דהיינו הסת' ופיתוי ולא מלשון טעות שמטעהו דא"לכ קשה איך ארכביה פירושו אתרי רכשי כנ"ל.
רש"י אחיך מאב או בן אמך מאם כת' הרא"ם וז"ל בספרי וכו׳ כי לא יתכן להיות בן אמך הבדל למעט אחיך מאב דיות' הוא חביב לך מאחיך מאם עכ"ל ואח' הקידה וההשתחויה אומר אני כאן כבודו הגדול במקומו מונח אבל אחר אלף מחילות לא דק שהרי תלמוד ערוך ברור מללו בפ' י' יוחסין קאמר פשטיה דקרא במאי כתי' אמר אביי לא מיבעיא קאמ' לא מיבעיא בן אב דסני ליה ועייץ ליה עצות רעות אלא אפי׳ בן אם דלא סני ליה אימא ציית ליה קמ"ל וכו' ואפי' את"ל שזה של ספרי חולק על מ"ש בגמ' מ"מ לא מן השם הזה שכתב הרא"ם דאחיך מאב יותר הוא חביב לך מאחיך מאם קאמרה הבריית' דספרי אחיך מאב כו' אלא מט"א דקשה להו דלא ה"לל אלא כי יסיתך אחיך לבד או כי יסיתך בן אמך תרוייהו ל״ל לכן אמרו אחיך מאב או בן אמך מאם אבל גם הם ס"ל כמו סברת הגמ' דאחיך מאם יותר הוא חביב לך מאחיך מאב להפך ממ"ש הרא"ם דלעיל כן נ"ל.
ט
רש"י לא תהא תאב לו לא תאהבנו לפי שנ' ואהבת לרעך כמוך כו' כת' הרא"ם וז"ל אבל בספרי נתנו טעם גם לאזהרת ולא תשמע אליו ולאזהרת ולא תחוס עיניך עליו ואמרו לפי שנ' עזב תעזב עמו אמ' ולא תשמע אליו ולפי שנ' לא תעמוד על דם רעיך אמר ולא תחוס עיניך עליו ורש"י ז"ל לא הביא רק הטעם של לא תאבה לו מפני שלא יעלה על לב שיאהב המסית שום אדם בעולם אבל יעלה על הלב שיחמול עליו בהתחננו על נפשו שלא יהרגנו ואין זה צריך טעם לפי הפשט אבל בכל ספרי רש"י שלפנינו נמצא כתוב טעם גם לאזהרת ולא תשמע אליו ולאזהרת ולא תחוס עיניך עליו כמ"ש בספרי וכן נראה מדברי מהרא"י ז"ל שהיה גורס כן בדברי רש"י מדכת' וז"ל רש"י לפי שנ' עזוב תעזוב תימה מה שייך האי קרא למחילה דרש"י פי' לעיל בפ' משפטי' תעזוב לשון עזרה היא כמו עצור ועזוב וי"ל דהתם פרש"י לפי פשוטו והכא במדרש רבותינו רמז לתרגום אונקלוס דתירגם לעיל משבק תשבק מאי דבלבך עלוהי והיינו לשון מחילה ולפי פשוטו נמי יתיישב כלומ' לפי שנ' עזוב תעזוב וצותה התורה שלא לזכור לו השנאה אבל לזה צריך אתה לזכור לו השנאה עכ"ל ומ"ש והכא במדרש רבותינו רמז לתרגום אנקלוס וכו' כבר קדמהו הרב בעל ספר החינוך ע"ש.