אור ברסלב
צידה לדרך דברים › יא

צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג

דברים · יא

י

ו

ואשר עשה לדתן ולאבירם בני אליאב בן ראובן אשר פצתה הארץ את פיה ותבלעם כו' כתבו המפרשים ז"ל דה"לל ואשר עשה לקרח כי הוא היה ראש המחלוקת אבל לא הזכירו משה דרך ענוה כי מתבייש מחטא האיש ההוא הקרוב אליו ממשפחתו או שרצה להזכיר את אילו לפי שהעיזו פניהם יותר מכלן ויצאו נצבים והיו מחרפים ומגדפים או נאמר שהיה דרך מוסר וענוה בטבעו לפי שקרח היה לוי ולא נענש רק בהיותו חולק עליו ועל כהונת אחיו ובקשתם גם כהנה ולא רצה שיאמרו לכבודו הוא דורש אבל הזכיר דתן ואבירם שהיו משבט ראובן ולא חלקו כ"א על הלויה בכלל ולז"א דתן ואבירם בני אליאב בן ראובן כדי להטעים ענין חטאם להרחיק עצמו מן החשד כלומר אלו לא נחלקו עלי כמו שנחלקו הלוים אבל מחלוקתם היו על הלויה להיותם משבט אחד ואלה המפרשים לא זכרו מה שפרש"י בתילים סי' ק"ו בפסוק תפתח ארץ ותבלע דתן ותכס על עדת אבירם וז"ל נראה שחלק כבוד לבני קרח מלהזכיר אביהם תלה הקלקלה בדתן ואבירם עכ"ל ול"נ ליתן ט"א דכיון שקרח היה מן השרופים ומן הבלועים כדאית' בחלק לכך לא הזכירו משה כיון שלא נזכר כאן רק הבליעה לבד כן נ"ל.

רש"י ואת כל היקום אשר ברגליהם זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו יש להקשו׳ וכי מי שאין לו ממון חיגר ברגליו ונ"ל לפרש ע"ד שפרש"י בפ' בהר בפסוק וכי ימוך אחיך וגו' והחזקת בו וז"ל והחזקת בו אל תניחהו שירד ויפול ויהיה קשה להקימו אלא חזקהו משעת מוטת היד למה זה דומה למשאוי שעל החמור עודהו על החמור א' תופס בו ומעמידו נפל לארץ ה' אין מעמידים אותו עכ"ל ש"מ שעני נחשב כאלו נפל לארץ ואינו יכול לקום מעצמו בלי סיוע אחרים להקימו הלכך שפיר אמ' זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו כלומר שאינו נחשב כאלו נופל לארץ ואינו יכול לקום מעצמו ועי"ל כיון שאמרו רז"ל ד' חשובים כמתים וחד מנייהו עני וכבר ידוע שמת אינו יכול לעמוד על רגליו אלא הוא נופל לארץ הלכך שפיר אמר זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו כן נ"ל.

י

רש"י יכול בגנותה הכתוב מדבר כו' יש להקשו' מה היתה כוונתו של משה שידבר בגנותה של א"י ח"ו והלא המרגלים נלקו על שהוציאו דבה על א"י וע"ק איך יתפרש מקרא שלאחריו והארץ אש' אתם עוברים שמה למטר השמים תשתה מים וזה למעליותא ונ"ל דה"ק יכול וכו' כלומ׳ אע"פ דא"י היה צבי לכל הארצות אפי' מארץ מצרים אפ"ה ארץ מצרים טובה היא מצד מה שבטבעה שמגדלת זרעים תמיד בהיו' שמשקים אותה תמיד והארץ אשר אתה עובר שמה היא עושה פירו' בנס ובהשגחת הש"י דא"א להשקות אותה כיון שהיא ארץ הרי' א"א להשקותה כי טורח גדול הוא ועוד שצריך להשקות פעמים רבות מפני שהמים נוזלים מן ההר והארץ לא תשבע מי' וא"כ בדרך טבע אינה מגדלת זרעים כ"א בהשגחת השם והפך הטבע וזהו שבח לישראל שילכו בדרך ישרה אע"פ דבטבע אינה טובה כארץ מצרי' וע"ז אמר שמא בגנותה כלומר מתוך גנותה יספר ג"כ שבחה ודוק מצאתי.

יג

רש"י אם תשמע בישן תשמע בחדש כו' ראיתי פירושים שוני' ע"ז המאמר ואני אומר אין לנו אלא דברי רז"ל אשר יסודו של רש"י בנוי עליה' והוא מ"ש בפ' לולב וערבה בא ורא׳ שלא כמדת הק"בה מדת ב"ו מדת ב"ו כלי ריקן מחזיק מלא אינו מחזיק אבל מדת הק"בה מלא מחזיק ריקן אינו מחזיק שנ' והיה אם שמוע תשמעו וגו' אם שמוע תשמע אם לאו לא תשמע ד"א אם שמוע בישן תשמע בחדש ואם יפנה לבבך שוב לא תשמע ופרש"י ז"ל ד"א אם אתה שומע בישן מחזר על תלמודך ששמעת תשמע בחדש תתחכם בו להבין דברים חדשים מתוך דברים ישנים ואם יפנה לבבך להתייאש על מה שלמדת כבר מלחזור עליו שוב לא תשמע משפנה לבך לבטלה (כל אחת) שוב אין משמיעין אותך דהכא כתיב אם יפנה לבבך ולא תשמע והכי איתא נמי בירושלמי דפ' הרואה אמר ר"ל במגלת חסידים מצאו כתוב אם תעזבני יום יומים אעזבך לב' שיצאו ופגעו זה בזה וכשהולך זה מיל וזה מיל הם מרוחקים זה מזה ב' מיל פי׳ אם מואס בתור' גם הק"בה מרחיק השפעתו ויתחייבו מזה ב' מיני ריחוק הא' מצד המקבל הב' מצדו ית' שאינו רוצה להשפיע עליו ודומה ממש לב' בני אדם הנפרדי' זה מזה זה הולך למערב וזה למזרח שכל א' הולך פרסה ובעת ההיא יש ב' פרסאות ריחוק בינו ובין חבירו.

רש" אזהרה ליחיד אזהרה לצבור כת' מהרא"י וז"ל בזה יתיישב נמי אמאי לא כת' הכא בכל מאדכם כדלעיל משום דלעיל מצינו למימ' יש לך אדם שממונו חביב עליו יות' מגופו כדפרש"י לעיל והכי דרשינן פ' כל שעה דלכך נאמר ובכל מאדך אבל גבי צבור אינו מצוי כלל שכל הצבור או רוב שיהא ממונם חביב עליהן יותר מגופן ואפי' לאידך דרשה דדרשינן לעיל דאמ' דמוכל מאדך שמעינן כל מדה ומד' כו' ההיא דרשינן מדלא כתי׳ ממונך או רכושך אבל מ"מ אין מקרא יוצא מידי פשוטו וגו' דקרא מיותר ליש לך אדם עכ"ל ולא שת לבו לדקדק מה שדקדק הר"אם ז"ל למה הוצרך הכתוב לפרש ליחיד ולרבי' בענין הגמול והעונש הזה מה שלא עשה כן בכל התורה כלה מפני שזה הגמול של מטר הארץ בכל עת יורה ומלקוש ולהוסיף בדגן תירוש ויצהר ולהרבות העשב בשדה לבהמה או שיעצור השמים וייבשו הם כולם במעשה נס והנסים לא יעשו רק על מעשה רוב העם אבל היחיד אם הוא צדיק יחיה בזכותו ואם הוא רשע בעונו ימות ולא יעשו הנסים ליחידים רק לצדיקים גמורים ולפיכך אמר הכתוב פה כי בעשותם כל המצוה מאהבה שלימה יעשה גם עם היחידים כל הנסי' האלה כדפי' הרמב"ן ז"ל ונכון הוא.

יד

רש"י ונתתי מטר ארצכם עשיתם מה שעליכם אף אני אעשה מה שעלי כו' כת׳ הרא״ם וז"ל בספרי ונ"ל שכך פירושו שרצו לתת טעם על כפלות השכר הזה יותר משאר המקומות שהרי גבי אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם אין כתוב שם אלא ונתתי גשמיכם בעתם אבל לא שיהיה יורה ומלקוש ולא שיתן עשב בשדך לבהמתך ולא שתאסוף אתה דגנך תירושך ויצהרך ולא אויבך ולא שתאכל ושבעת שתהא ברכה מצוייה בפת בתוך המעיים שכל אלה הפרטים כתובי' בפ׳ הזאת לפיכך אמרו עשיתם מה שעליכם אף אני אעשה מה שעלי שפירושו מאחר שעשיתם במה שעליכם לעשות שלא היה לכם לעשות יותר מזה שהרי שמרתם כל מצותי באהבה וחבה ולא לשום תכלית אחר' צריך גם אני לעשות עמכם מה שעלי לעשות עד שלא ישאר שום טובה שלא אעשה אותה לכם עכ"ל ואינו מוכרח פירושו כי שאר מפרשים ז"ל פירשו בענין אחר וז"ל קשה לרש"י והרי בכל משנה תורה ידבר משה כאלו הוא שליח בין הק"בה ובין ישראל לאפוקי כאן אמר ונתתי וכן לקמן אמר והוריש יי' לכך פי' עשיתם מה שעליכם ר"ל שעשיתם כל מה שמוטל עליכם ולא הנחתם שום דבר אף אני אעשה מה שעלי ר"ל הרבה שכר יתן יי' לכם.

רש"י ד"א בעתו בלילי שבתות כו' מה שיש לדקדק בזה כתבתי לעיל בפ' בחקותי ע"ש.

יז

[רש"י דור המבול לא היה להם ממי ללמוד וכו' והא דפרש"י לעיל בסוף פ' בראשית אע"פ שראו באבדון דור (הפלגה) [אנוש] שעלה ים אוקיינוס והציף שלישו של עולם לא נכנע וכו׳ ש"מ שהיה להם ממי ללמוד י"ל שסבורים היה שהיה מקרה בעלמא כיון שלא הציף אלא שליש וק״ל מצאתי ועוד כת׳ וז"ל איני נותן להם ארכא וא"ת והלא נתן ארכא לדור המבול ק"ך שנה וא"ת והלא נתן גם לישראל ארכא אחר שחטאו י"ל דה"ק כיון שתתמלא סאתם מיד יבא עליהם פורענות משא"כ גבי דור המבול אע"פ שנתמלא סאתם אפ"ה נתן להם עוד ארכא כדכתיב ויאמר יי' לא ידון וגו' ק"ך שנה ופרש"י אאריך להם אפי וכו' ודו"ק נ"ל:]

כא

לתת להם כימי השמים על הארץ למדך הכתוב כי א"י נתונה לישראל לעולם כימי השמים על הארץ שהם לעולם ואם יגלו ממנה עתידים לחזור לתוכה שאין אומה ולשון מושיבין אותה ומחזיקים בה כ"א ישראל ויתכן עוד לומ' שיהיה הבטחה לעתיד לבא כי בזכו' התורה יאריכון ימים ויחיו חיי' ארוכים ת"ק שנה ז"ש כימי השמים על הארץ כי ת"ק שנה מן השמים לארץ וכן התנבא ישעיה ע"ה לעתיד ואמר כימי העץ ימי עמי כאותו זמן של אדם הראשון שאכל מן העץ והיו ימי האדם וחייה' ארוכי' כן יהיו ימי עמי לעתיד וזה יהיה כשתחזור השכינה שהיא ה"א אחרונה שבשם לפי שבעה"ז אין ב"ד שלמעלה מענישין עד כ' שנה ולעתיד כשתחזור הה"א לא יהיו מענישים עד ק' שנה שהוא ה' פעמים ך' שכן כתוב כי הנער בן מאה שנה ימות והחוטא בן מאה שנה יקולל וכיון שיאריכו לרשע ולא יענש עד ק' שהוא ה' פעמים ך' אין ספק כי הצדיק המתברך והזוכה יחיה לפחו' ה' פעמים ק' שהוא ת"ק וז"ש ישעי' ע"ה כימי העץ ימי עמי והוא עץ החיי' שדרז"ל בו עץ החיים מהלך ת"ק שנה וז"ש משה בכאן כימי השמי' על הארץ כמדת השמים על הארץ וזה וזה אחד אלא שהרב רמז והתלמיד פי׳ ויש לפרש עוד כי הכתו' ירמוז על שני חיי האבו' כי הם חיו בין כלם ת"ק שנה שהרי אברהם חיה ק"עה שנה ויצחק ק"פ שנה ויעקב קמ"ז שנה הרי תק"ב שנה שחיו האבו' והשני' הנשארים כנגד שמי' וארץ ות"ק הוא שיעור שבין שמים לארץ וכן תמצא השם הנעלם של שדי שהוא ת"ק וכשנתרחב העולם ונמשך כשיעור הזה ת"ק אז אמר לעולמו די וז"ש אשר נשבע יי' לאבותיכם שחיו ת"ק שנה כימי השמים על הארץ שהם ת"ק שנה כי הכל בזכות האבות עוד אפשר לומר כימי השמים על הארץ כי הם שמים והארץ שבבראשית והוא זמן יובל העולם והבן זה כ"כ רבינו בחיי ז"ל.

(רש"י דור המבול לא היה להם ממי ללמוד וכו' והא דפרש"י לעיל בסוף פ' בראשית אע"פ שראו באבדון דור הפלגה שעלה ים אוקיינוס והציף שלישו של עולם לא נכנע וכו׳ ש"מ שהיה להם ממי ללמוד י"ל שסבורים היה שהיה מקרה בעלמא כיון שלא הציף אלא שליש וק״ל מצאתי ועוד כת׳ וז"ל איני נותן להם ארכא וא"ת והלא נתן ארכא לדור המבול ק"ך שנה וא"ת והלא נתן גם לישראל ארכא אחר שחטאו י"ל דה"ק כיון שתתמלא סאתם מיד יבא עליהם פורענות משא"כ גבי דור המבול אע"פ שנתמלא סאתם אפ"ה נתן להם עוד ארכא כדכתיב ויאמר יי' לא ידון וגו' ק"ך שנה ופרש"י אאריך להם אפי וכו' ודו"ק נ"ל:)

כה

רש"י ת"ל לא יתיצב וכו' וא"ת מנ"ל לרבות כל דבר הא כתי' איש וי"ל דהוכחתו כמו גבי גט אשה דכתי' ונתן בידה ואמרינן מ"מ אפי׳ בחצרה ופרש"י שם מדלא כתי' ובידה יתננו וכן וכסהו בעפר יכסנו בעצמו ובעפר כל דבר הדומה לעפר ופרש"י מדלא כתיב ובעפר יכסנו דהוה משמע עפר ולא דבר אחר אבל השתא משמע כל שהוא דומה לעפר שמגדל צמחי' ה"נ אי הוה כתי׳ איש לא יתיצב ה"א דוקא איש אבל השתא דכתי' לא יתיצב תחלה ואח"כ איש אמרינן לא יתייצב מ"מ ואיש לדרשא אחריתא אתא כדפרש״י אפי' כעוג מלך הבשן מצאתי בשם מהר"יץ אבל מורי הגאון מהר"ם יפה ז"ל דחה פי' זה וכת' וז"ל מקשין העולם מנ"ל לרש"י איש אפי' כעוג מלך הבשן ולרבות אומה כו' דלמא כלל ופרט לא יתייצב כלל ואיש פרט ואין בכלל אלא מה שבפרט איש אחד אבל אומה ולשון יתייצבו וא"ל דס"ל לרש"י דלא יתיצב איש הוי כלל הצריך לפרט וכל מקום שיש כלל הצריך לפרט לא דרשינן ליה לכלל ופרט אלא דרשינן הכלל לריבוי כגון לרבות כל מין עפר ה"נ נימא הכא דס"ל לרש"י דלא יתייצב כל מיני התייצבות משמע מדלא כתי' ואיש לא יתייצב לפיכך צריך לפרט האיש כמו שפרש"י שם בפ' כיסוי הדם על וכסהו בעפר ע"ש ליכא למימר הכי דא״כ יקשה למה לא פרש"י זה לעיל בתחלת הפרשה גבי ונתן מלכיהם בידך וגו' לא יתייצב איש בפניך וגו׳ הרא"ם תירץ מה שתירץ אבל למה לא פירש"י בתחלת הפרשה גבי ונתן מלכיהם בידך וגו' לא יתייצב איש בפניך עד השמידך אותם וגו' לא תירץ ואומ' אני דהיא הנותנת דודאי למעלה א"א לפרשו כן אפי' עוג דאדרבה שמא למעט בכלל ופרט בא אבל עכשיו קשה לרש"י תרתי למה לי שני פעמים לא יתייצב ל"ל אע"ג שכל ההבטחות שבזו הפ' הם כפולות ומכופלות מ"מ יש בהן שנוי לשון בפנים שונות ולא נאמרו בסגנון אחד אבל פסוק זה בסגנון אחד נאמ' ב' פעמי' למה וכ"ת בכאן יש ג"כ שנוי דלעיל נאמר בלשון יחיד בפניך וכאן נאמר בפניכם לשון רבי' אין זה קושי' דאשגרת לשון הפרשה גרמה זה דלעיל נאמרה כל הפרשה בלשון יחיד וכאן כל הפרש' נאמרה בלשון רבי׳ אבל הכפלות קשה וע"ז מתרץ רש"י דאצטריך פעם שנית לדרוש בו אין לי אלא איש ולרבות אתא אפי' אומה ומשפחה כו' ואפי' כעוג מלך הבשן ודומה זה למיעוט אחר מיעוט שבא לרבות.

פרשת ראה

כז

את הברכה אש׳ תשמעו כו' בברכ' אמ' את ובקלל׳ לא אמ' את אלא והקלל' כי את הברכ' רמז מא"לף ועד ת"ו מאם בחקותי עד קוממיו׳ ובקללה מוי"ו ועד ה"א מואם לא תשמע עד ביד משה לכך אמר והקללה כ"כ ר"י בעל הטורים ז"ל ואני שמעתי ולא אבין הלא א"א לפרש שהברכ' והקלל' הן האמורות בפ' אם בחקותי ונשנו בפ' והיה כי תבא דהא בהדיא כתי' והיה כי יביאך וגו' ונתת את הברכה על הר גריזי' וגו׳ ע"כ נ"ל ליתן ט"א לפי שאחז״ל שכל מצו' יש לה פירות אבל עבירות אין לה' פירות ולמדו כן מן הפסוק אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו וגו' וכבר ידוע שכל את בא לרבו' ולכך אמ' בברכ' את לרבו' הפירות וע"ד שאחז"ל תוספתו של הק"בה הוא יתר על העיק׳ וכו' וטעם אומרו אשר תשמעו לומ' שכאשר תשמעו אע"פ שעדיין לא תעשון תקבלו שכר כי מחשבה טובה הק"בה מצרפה למעשה מש"כ במחשבה רעה ולכך האריך גבי הקללה לומ' וסרתם מן הדרך וגו' דהיינו מעשה כנ"ל אחר שכתבתי זה מצאתי שגם הרב הגדול ר"מ אלשיך ז"ל פי' כן ושמחתי שכוונתי לדעת הגדולים ת"ל.

רש"י את הברכה על מנת אשר תשמעון כת' הרא"ם וז"ל ומה שלא פי' מלת אשר במקום אם היא מפני שלא נמצא בשום מקום אשר במקום אם אע"פ שמצאנו אם במקו' אשר בפסוק עד אם דברתי דברי ופרש"י הרי אם משמש' בלשון אשר ופי' אשר נשיא יחטא אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה על שגגתו כדפרש"י שם אך קשה ממה שפרש"י גבי ומולדתך אשר הולדת שאם תוליד עוד וצ"ע עכ"ל פליאה נשגבה בעיני איך הניח קושיא זו בצ"ע הלא הוא גופיה כתב יישוב יפה על קושיא זו לעיל בפסוק ומולדתך אשר הולדת וז"ל ופי' אשר תשמעו ע"מ אשר תשמעו ולא אם תשמעו דומיא דוהקללה אם לא תשמעו מפני שע"מ בכל מקום מורה על שהמעשה קודם קיום התנאי שכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי וכאלו אמר ראה אנכי נותן לפניכם מעכשיו ברכה ע"מ שתשמעו אח"ז כמובן ממלת היום שפירושו מעכשיו אבל מלת אם מורה על קיום התנאי קודם המעשה ומלת היום מורה שברכם מהיום ע"מ שישמעו ומפני שגם ע"מ הוא מאמ׳ תנאי כמל' אם כת' אחריו והקללה אם לא תשמעו והוא במקום ע״מ שלא תשמעו עכ"ל ול"נ דהקושיא מעיקרא ליתא ודכשם שנדחק לפרש אשר נשיא יחטא מלשון אשור אשרי הדור שהנשיא מודה על פשעיו אינו אלא משום דשני קרא בלישניה שבכלם כתוב לשון אם וכאן לשון אשר כדאית' בהוריו' ה"נ מזה הטעם גופיה נדחק לפרש אשר ע"מ משום דשני קרא בלישניה דה"ל לכתוב אם תשמעון כמו דכתי' אח"כ והקללה אם לא תשמעו ומדכתב אשר ע"כ צריכים אנו לפרש האי אשר ע"מ אשר תשמעון כן נראה לי.

כח

רש"י הא למדת העובד ע"ז הרי הוא סר מכל הדרך שנצטוו ישראל כת' הרא"ם וז"ל הא דפי' סרתם מן הדרך סר מכל הדרך אע"פ שמשמעות מן מקצתו ולא כלו הוא משום דלשון הסרה בכל מקום אינו נופל רק על הסרת דבר מכל הדבר כמו ותט האתון מן הדרך כו' עכ"ל וק"ל א"כ היאך יכול רב אשי לפרש בפ"ק דהוריות לא תסור מן הדבר מקצת דבר ולא כל הדבר וכה"ג אמרו בס"פ הנחנקין להדיחך מן הדרך אפי' מקצת הדרך שהרי לשון הסרה בכל מקום אינו נופל רק על הסרת דבר מכל הדבר כמו ותט האתון מן הדרך וכו' וצריך לחלק בדבריהם דיש מקומות דדריש כה"ג בפ' ד׳ וה' כופר שלם אמר רחמנא ולא חצי כופר ובפ' יש בכור חומש ולא חצי חומש ובמרובה אמרינן להיפך ה' בקר אמר רחמנא ואפי' ה' חצאי בקר ובפ' אותו ואת בנו פליגי ר"א ורבנן בשה אפי׳ מקצת שה לענין כסוי בצבי ואפי' מקצת צבי ובפ' הבא על יבמתו בבתולה מקצת בתולים ובכתובות פרק אלמנה במקצת כסף ככל כסף ושלהי כסוי הדם דם ואפי' מקצת דם ובריש בכורות בכור ואפי' מקצת בכור כן נראה לי.

רש"י מכאן אמרו המודה בע"ז ככופר בכל התורה כולה לכאורה נראה שכל זה מיותר הוא מפני שהוא ממילא נשמע ממ"ש כבר הא למדת כל העובד ע"ז הרי הוא סר מכל הדרך וכו׳ הא תו למה לי אמנם לפי האמת אינו כן כי בא לחדש ולומ' מכאן אמרו המודה בע"ז היינו שהוא מהרהר במחשבה בלב בע"ז אע"פ שלא עובד בפועל הרי הוא ככופר בכל התורה כולה ולכך נקט כאן המודה בע"ז ולעיל נקט העובד ע"ז כו' ודייק ליה מדכתי' ללכת דמשמע אפי' המחשבה ללכת תחשוב לו למעשה כמו שלמדו רז"ל מפסוק למען תפוס את בית ישראל בלבם וגו' כן נ"ל.

כט

רש"י ונתת' את הברכה כתרגומו ית מברכיא כו' י"מ דקשה לרש"י שאין בדבור הברכה דבר ממש ששייך לומר עליו נתינה על מקום מוגבל לכן פי׳ כתרגומו ית מברכיא עכ"ל ואני תמה עליה' מה ישיבו על סתירת הרא"ם ז"ל שסתר פי' זה מחמת שמצינו ונתן אותם על ראש השעיר שפירושו בפה ויהיה גם זה כמוהו וכן פי' החכם ראב"ע ז"ל לכן נ"ל עיקר כדפי' הרא"ם ז"ל ונתת את הברכה כתרגומו ית מברכיא את המברכים לא הברכה ממש כמשמעה שא"כ יהיו הנותנים הברכה כלפי הר גריזים כל ישראל בכללם שפ' והיה כי יביאך לכל ישראל היא אמורה ואין הדבר כן שהרי בפ' כי תבא כתוב שנותני הברכה כלפי הר גריזים הם לוים לבדם לפיכך תרגמו המתרגם מברכיא שעכשיו יהיה הצווי הזה כללי לכל ישראל שיתנו את המברכים שהם הלוים כלפי הר גריזים ואת המקללים שהם עצמם הלוים כלפי הר עיבל כמ"ש בפ' כי תבא וי"מ מפני שאין הברכה דבר שיש בו ממש עד שיפול בה לשון כלפי וגם זה נכון.

ל

רש"י וזהו לשון אחרי כל מקום שנ' אחרי מופלג הוא כו' מה שיש לדקדק בזה כתבתי לעיל בפ' לך לך ע"ש.

רש"י אלוני מורה הוא שכם שנ' עד מקום שכם עד אלון מורה כת' הרא"ם וז"ל דאס"ד ב' מקומות הם מאי עד ועד תרי זימני והלא מלת עד בכל מקום הוא על סוף הגבול וסוף הגבול אינו אלא אחד כו' וי"א שפי' בענין אחר הואיל ונאמר ביאה אחת לשניהם משמע דמקום אחד היה דאס"ד ב' מקומות אם הוא בא לשכם לא בא לאילון מורה דבפעם אחת א"א לבא לב' מקומות אלא ודאי צ"ל שהוא מקום אחד וה"פ ויבא עד שכם דהיינו עד אלון מורה ול"נ להביא ראיה מבוארת לפרש"י מפסוק עד ירכה עד פרחה שפרש"י שם ודרך עד לשמ' בלשון זה כמו מגדי' ועד קמה ועד כרם זית וכו' ש"מ בהדיא שעל מקום אחד רגיל לומ' עד ועד תרי ותלת זימני כן נ"ל.

תוכן העניינים

צידה לדרך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה