אור ברסלב
צידה לדרך דברים › י

צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג

דברים · י

ט

ו

רש"י צא וחשוב ותמצא ח' מסעות ממוסרות להר ההר כו' מה שיש לדקדק בזה כתבתי לעיל בפ' חקת ע״ש

יב

רש"י הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים כו' רש"י לא הביא סיו' המאמ' אטו יראה מלתא זוטרתא היא אין לגבי משה מלתא זוטרת׳ היא וכו' י"מ שכתב וז"ל והנכון לדעתי הוא שדורו של משה היה ירא' יי' על פניה' כמ"ש מי יתן והיה זה לבבם להם ליראה וגו' כל הימי' משמע מי יתן והיה זה לבבם ליראה אותי כל הימים כאשר הם עתה ביראה והנה משה שפיר קאמר מה יי' אלדיך שואל ממך כי אם ליראה כאשר אתם עתה ביראת אלדי' והוא דבר קטן ופריך תלמודא אטו יראה מילת' זוטרת' היא הרי הק"בה אמר מי יתן והיה זה לבבם להם לירא' וגו' כל הימי' ומשני בעיני משה זוטרתא שהרי אמר משה התשתם את כחי כנקבה שהי׳ לכם להתקרב מאהב' כדלעיל בפ' ואתחנן שאותה יראה שהיה להם היה זוטרא בעיני משה עכ"ל ואני שמעתי ולא אבין אטו בשביל שהירא׳ מילת' זוטרת׳ בעיני משה היא מלתא זוטרת' ג"כ בעיני ישראל עד שאמר ועתה ישראל וגו' לכן יותר נכון לפרש כמ"ש המפרשים הא דקאמר אין לגבי משה ר"ל גבי דורו של משה כיון שהיו מוחזקים במדת היראה וזהו טעם ועתה ר"ל הדור הזה כבר אתם מורגלים במדת היראה לפיכך ועתה שאלה קטנה יי' שואל מעמך כן נ"ל.

יז

רש"י ולא יקח שוחד לפייסו בממון כת' הרא"ם וז"ל לא ידעתי מה ממון נופל אצל הק"בה ולמה לא פי' ולא יקח שחד המצוה במקום העברה שיוותר לו עונש העבר' שעבר בעבו׳ המצוה שעשה אלא יתן לו שכרו בעבור המצוה שעשה ועונש בעבור העבירה שעבר וצ"ע עכ"ל ואני תמה מאד עליו למה לא זכר ולא פקד כלל להרמ"בם ז"ל שקדמהו בפי' זה במשנה סוף פ"ד דאבו' גבי שאין לפניו לא משוא פנים ולא מקח שחד והרבה להשיב אפו על פרש"י דהכא וז"ל ואמר ולא מקח שוחד הוא כמ״ש ג״כ בתורה אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד ואין ענינו שלא יקח שוחד להטות הדין כי זה מן השטות שירוחק מן הש"י מה שלא יצוייר ואף לא ידומה כי איך יצוייר לו שחד ומה יהיה השחד אבל עניינו מה שביארנו שהוא לא יקח שחד הטובות כמו שיעשה האדם אלף טובות ורעה אחת שלא ימחול השי' העבירה ההיא לרוב טובותיו ויחסר לו מאלף טובותיו טובה אחת או יותר אבל יענש על זאת הרעה האחת ויגמלהו על הטובות ההם כלם וזהו עניין לא יקח שחד והו' כמו לא ישא פני׳ שיענש הגדול במעלות על דבר מועט כמו שנענש מרע"ה על חטא הכעס כמו שביארנו בפרקים הקודמים וגמול עשו הרשע על כבוד אב ואם ונבוכדנצר על כבוד הש"י כמו שהתבאר בגמ' דסנהדרין וכו' עכ"ל ובלי ספק שלא ראה הרא"ם ז״ל מ"ש החכם הר"י ן׳ שושן על פי' הרמב"ם דלעיל ומאשר ומקיים לפרש"י וז"ל יש לתמוה הרבה על הרמב"ם שהרי אז"ל עברה מכבה מצו' ואין עבירה מכבה תורה ואם העבירה מכבה את המצוה כ"ש שראוי שמצו' תכבה את העבירה ובפירוש אמרו ג' ספרים נפתחים בר"ה א' של צדיקים גמורים וא' של רשעים גמורים וכו' ומפרש בגמ' מי הוא צדיק גמור מי שזכיותיו מרובין מעונותיו ומי הוא רשע גמור מי שעונותיו מרובין מזכיותיו שיראה מזה מבואר שהצדיק באו חובותיו בשכר זכיותיו ויחיה בנותר מן הזכיות והרשע הגמור בהפך ומה שהקשה לרמב"ם כי אין לשלול מן העצם דבר שלא יצוייר אז"ל בהרבה מקומות שלא כמדת הק"בה מדת ב"ו והטעם בשוחד וכיוצא בו להטיל אימה כי לא נוכל לפייסו בשחד וטוב לנו לסבול זה הטעם מלסתור הדעות המפורסמות והלא השב בתשובה בשכר התשובה שהיא גדולה נתכפר לו על כל עונותיו וכתי' בחסד ואמת יכופר עון עכ"ל והחסיד ז"ל דחה פי' הרמב"ם מכמה פני' וז"ל ורואה אני את דברי הר"י ן שושן ז"ל מכמה פני' א' שלשון המשנה עצמה מפרש דבריו שאמר שהכל שלו וזה הטעם לשוחד ממון הוא עולה ועוד כי מצאתי במדר' תהילים מלפניך משפטי יצא א"ל הק"בה דוד לחנם בראתי סנהדרין לך ודון לפניהם א"ל דוד רבש"ע כתבת בתורתך ולא תקח שחד והם מתיראי' ליקח שחד אבל אתה שאתה נוטל שחד מן הרשעים בעה"ז תשובה ומ"ט (בעה"ז) [ותפלה] מלפניך משפטי יצא ואע"פ שנסתרו עמוק מאד מ"מ נגלהו מורה על מ"ש הרב ז״ל ועוד ארז"ל בפירוש בשע' פטירתו של ריב"ז היה בוכה אמרו לו תלמידיו רבינו וכו׳ עד שאיני יכול לשחדו בממון ולא לפייסו בדברים ועוד שאלו (השלישו') [השלילות] כולם במלת אין שהרצון בהם שלילת תכונת הענין לא הפעולה לבד וכ"כ הרמב"ן ז"ל על אונקלוס שפי' לא ישא פנים ולא יקח שחד דלית קדמוהי נסב אנפין כי לא יראני האד' וחי ולא מקח שחד כי הכל כאין כנגדו כאפס ותוהו נחשבו לו ע"כ ואם בלשון הכתוב כך בלשון רז"ל לכ"ש ואלו ראה הרב הר"ם ז"ל דבריו של אנקלוס לא היה אומר דבריו ורש"י ז"ל שהיה אוצר בלום אמ' ולא יקח שחד לפייסו בממון עכ"ל וי"מ שכתב עליו וז"ל ואני אומר לתרץ כל הקושיות שהקשו על הרמ"בם ז"ל אחד לאחד למצא לחשבון על הראשונה שכתב יש לתמוה הרבה שהרי אז"ל עבירה מכבה מצוה וכו' והנה למעלה בביאור המשנה כתבתי על זה והרי"א ז"ל תירץ על הקושיא הב' שאז"ל ג' ספרי' נפתחי' בר"ה וכו' כי עם היות שהצדיק גמור נכתב ונחתם לחיים לאלתר והרש' גמו׳ למיתה לא יתחייב מזה שהצדיק גמור אע"פ שיחיה לא יקבל עונשו על עבירות והרשע לא יקבל שכר מצות הקלות שעשה וכבר הודעתיך שחז"ל קבלו בזה שרובו זכיות ומיעוטו עבירות נפרעין ממנו ממיעוט עבירות שעשה בעה"ז כדי שיטול שכרו משלם בעה"ב ומי שרובו עבירות ומיעוטו זכיות נותנים לו שכר מצות שעשה בעה"ז בשביל להפרע ממנו לעתיד לבא זהו הכלל המקובל אצלם במסכת תעניות ובמסכת פאה ובב"ר ובמקומות אחרים לא שיהיה נכיתא במצות ומה שהקשה עוד והלא השב בתשובה בשכר התשובה שהיא גדולה נתכפרו לו כל עונותיו וכתיב בחסד ואמת יכופר עון ע"כ מה מאד תמהתי ממנו איך עלה על לבו להקשות מענין התשובה למ"ש הרמ"בם ז"ל שלא יקח שחד של מצות כי ענין התשובה לחוד וענין שאר מצות לחוד כי ענין התשובה שמכפר' הטעם הוא כי בהיות האדם מתחרט מן העון הרי זה בזאת התשובה מכבס את נגע נתק העון אבל מי שיש לו אלף אלפי רבבות של מצות ומיעוט עונות מונחים בקרן זוית ולא התודה עליה' בודאי שאותן העבירות יעמדו במקומם ואיך יוסרו מבלתי מסיר והראיה שהביא מן הכתוב בחסד ואמת וגו' נוכל לתרץ שמ"ש בחסד ואמת יכופר עון אין הכוונה על החסד אשר עשה האד' רק רצה להשמיענו גודל חסדיו ית' עם האדם במה שנרצה לו לכפר עליו כי מן הדין היה שהאדם החוטא למי שבראו לא יכופר לו עונו לעולם אלא על צד החסד של אמת שאינו מצפה לתשלום גמול כי מי הקדמני ואשלם כתי' וא"כ בחסד ואמת יכופר עון כלומר בדרך חסד של אמת הוא שהש"י מכפר עון לא על צד הדין והמשפט ומ"ש החסיד ז"ל ורואה אני את דברי הר"י ן' שושן ז"ל מכמה פני' אחד שלשון המשנה עצמה מפרש דבריו שאמר שהכל שלו וזה הטעם לשחד ממון הוא עולה כבר כתבתי על זה לעיל בפי' המשנה ומ"ש שמצא במדרש תילים מלפניך משפטי יצא א"ל הק"בה דוד לחנם בראתי סנהדרין לך ודון לפניהם א"ל דוד רבש"ע כתבת בתורתך ולא תקח שחד והם מתייראין ליקח שחד אבל אתה שאת' נוטל שוחד מן הרשעי' בעה"ז תשובה ומ"ט ותפלה מלפניך משפטי יצא האמת כי בגיר' הילקוט לא גריס תפלה וז"ל אבל אתה נוטל שוחד שנ' שחד מחיק רשע יוקח ומהו השחד תשובה שהק״בה נוטל מן הרשעים בעה"ז ומ"ט אמר הק"בה לישראל בני עד ששערי תשובה פתוחים עשו תשובה שאני נוטל שחד בעה"ז אבל משאני יושב בדין בעה"ב איני נוטל שוחד שנ' לא ישא פני כל כופר ולא יאבה כי תרבה שחד ע"כ הרי בפירוש שלא הזכירו רק התשובה כי התשובה שאני כמ"ש והק"בה לוקח אותה בשוחד ומכפ' העביר׳ לא כן בשאר המצות ומה שהזכיר מ"ט עם התשובה הכוונה להשמיענו כי אחר התשובה לא יהיה חוזר ושונ' בעביר' כי ככלב שב אל קיאו כסיל שונ' באולתו אבל צריך שאחר התשובה יעשה מ"ט כדי שתועיל התשובה ואם לאו הרי זה טובל ושרץ בידו באופן כי השחד היא התשובה האמיתית במ"ט אחריה כי סופו יוכיח על תחלתו היותה תשובה אמיתית ואז עולה התשובה לשחד לא כן בשחד שאר כל המצות כמו שאמרנו כי העבירות עדיין קיימו' ולא נמחקו וראיה לדבר שעיקר מאמרו על התשובה כי כשאמר אמר הק"בה לישראל בני עד ששערי תשובה פתוחים עשו תשובה שאני נוטל שחד לא הזכיר מ"ט ואף לגיר' שוח' טוב אין כוונ' מ"ש תפלה על מצות התפלה שהיא מצות עשה ועבדתם את יי' אלדיכם וגו' אלא הכוונה ענין התפלה והתשובה שהתשובה אף אם ישוב בתשובה ויהרהר תשובה בלבו עכ"ז התשובה האמיתית הוא שיתפלל אל אלדיו בכפיפת ראש בכפיפת קומה וישאל מאתו ית' מחילה וסליחה וכפרה באופן כי הכל מדבר על ענין התשובה ומענין התשובה לק"מ על פי' הרמב"ם כמו שאמרנו ואפשר לתרץ עוד תירוץ מרווח כי מ"ש התנא שאין לפניו משא פנים ולא מקח שחד אינו מדבר על הדין אשר הק"בה דן את האדם בעה"ז בכל יום או בר"ה רק התנא מדבר על הדין שדנין אותו בעולם הנשמו' ויורה על זה כי מתחלה אמר הוא העד הוא הדיין ואותו הדיינות הוא על דין שבעה"ז ואמרו אח"כ והוא עתיד לדון ב"ה וכו' דבר על הדין העתיד לדון שעדיין לא בא וה"ה שבעולם הנשמות ואמרו אח"כ וע"ז אמר שאין לפניו מקח שחד כי בעולם הנשמות אינו נוטל שכר של מצות וכן מפורש בסוף המאמר אבל משאני יושב בדין בעה"ב איני נוטל שוחד וכו' באופן כי דברי התנא הם בעצמם דברי המאמר לא יחסר ולא יוסיף ומה שהקשה מדברי אנקלוס אין כאן קושי' והרמב"ם פי' דברי אנקלוס כדבריו כי דברי אנקלוס סתומין דהכי תרגם דלית קדמוהי למיסב אנפין ולא למיקח שוחדא ולא פי' איזה שחד אם של ממון או של מצות ואין להקשות עליו לא מהרמב"ן ז"ל ולא מרש"י ז"ל דגברא אגברא קא רמית עכ"ל ואחר שהעתיק בפי׳ המשנה דברי הרמב"ם ז"ל דלעיל כת' וז"ל ואצלי פי' זהו אמת ויציב אמנם צריך להבין מאי קאמר שהכל שלו שנראה שרצה לתת טעם למ"ש ולא מקח שחד ולפי דרך זה נראה שנותן טעם לפגם דבשלמא אם היה שייך ולא מקח שחד בממון היה נותן טעם לשבח שהכל שלו כי לו הכסף ולו הזהב אמנם אם פי' הדברים שחד של מצות מאי שהכל שלו דקאמר ואפשר שנתן טעם מספיק למה לא יקח שחד של מצו' ויעביר את העבירה מפני המצוה זו תחת זו מפני שכל זה השחד של מצות הוא שלו ית' לפי שהאדם אינו עושה במצוה רק ההתחלה לבד ונשאר הקב"ה עושה אותו וכמ"ש הכתוב גול יי' דרכיך ובטח עליו והוא יעשה וכן כתי' יי' יגמור בעדי ואין המצוה נקראת אלא ע"ש גומרה כדכתי' ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל וכו׳ ולא נקרא' אלא על שמם של ישראל שהם גמרו אותה וכן כל מצוה ומצוה אשר יעשה אותם אדם כלה שלו ית' ואין לאדם בה חלק ונחלה רק החפץ והרצון וא"כ איך יעלה על הדעת שיקח שחד של מצות תמורות העבירות שהרי כל המצות הם שלו וז"ש שהכל שלו וכיון שכל המצות הם מעשי ידיו ית' כי בא ליטהר מסייעין אותו והבא ליטמא פותחין לו והוא לבדו עושה העבירה תחלה וסוף ולכן לא יחליפנו ולא ימיר טוב ברע ורע בטוב ולא יקח שחד של מצות ועם זה הענין נבין ונדע טעם נכון למ"ש ז"ל עבירה מכבה מצוה ונראה מכלל דבריהם שאין מצוה מכבה עבירה ואף אם נרא' היות דבר זר כי מדה טובה מרובה על מדת פורענות (ואם) [ועם] מ"ש הוא מובן וצדקו יחדיו דרז"ל כי בהיות שהמצוה היא כלה שלו ית' ואין חלק לאדם בה רק כגרגיר חרדל והעבירה היא כלה מעשי ידיו של האדם ע"כ יש כח בעביר' לכבות את המצו' ואין כח במצוה לכבות את העברה ועם זה נסתלקה הקושייא שהקשה הרי״א ז"ל על פי' הרמב"ם ז"ל שוב מצאתי מי שכתב ליישב דברי רש"י וז"ל ול"נ דנקט רש"י לפייסו בממון מפני שיש אדם שאומר בלבו שיגנוב ויגזול וילוה מעותיו בריבית כדי שיפרנס העניים ויתן צדקה לעניים וילוה לעני וסבור שבזה מה שהוא נותן מזה הממון לעניים או שילוה יפייס להקב"ה על מה שגנב או גזל הממון ההוא וע"ד מלוה יי' חונן דל ועל זה פרש"י לא יתפייס בממון כלומר באותו ממון שגזל ונתן לעניי' ודוק נ"ל ליישב דברי רש"י עכ"ל ולא נ"ל דא"כ לא ה"ל לרש"י לסתום אלא לפרש כי עיקר חסר מן הספר ועוד דלא יקח שחד קאי על כל עבירו' אפי׳ שאין בהם דררא דממונא כלל כגון ע"ז וג"ע וש״ד וכיוצא באלה.

תוכן העניינים

צידה לדרך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה