צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג
דברים · ז
ד
רש"י כי יסיר [את] בנך מאחרי בנו של גוי כשישא את בתך יסיר את בנך אשר תלד לו בתך מאחרי כו' כת' הרא"ם וז"ל בשלהי פ' האומר בקידושין ולד של גויה כמוה מ״ל א"ר יוחנן משם ר"שבי אמר קרא כי יסיר את בנך מאחרי בנך הבא מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן הגויה קרוי בנך אלא בנה אמר רבינא ש"מ בן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך ובשלהי פ"ק דיבמות א"ר יוחנן וכולן לפסול כי אמריתה קמיה דשמואל א"ל בנך הבא מן הישראלי' קרוי בנך ואין בנך הבא מן הגויה קרוי בנך אלא בנה ופריך התם והא איכא בנות ואמר רבינא [ש"מ] בן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך ופרש"י בקדושין כי יסיר את בנך לעיל מיניה כתי' בתך וסמיך ליה כי יסיר את בנך ומדלא כתיב כי יסיר את בתך משמע דבבן הנולד לו לגויה מבתך קאמר שיסירנו הגוי מאחרי ושמעינן דבן בתך אפי' מן הגוי קרוי בנך ואין בנך הבא מן הגויה קרוי בנך מדלא כתי' נמי כי תסיר את בנך דמשמע מיניה דקפיד נמי קרא בבתו לא תקח לבנך משום כי תסיר את בן הנולד לך מבנך אלמא בן הגויה אין קרוי בנך אלא בנה ומשום הכי לא הקפידה תורה שכבר מוסר הוא ממך ולאו בנך הוא בנך מישראלי' קרוי בנך לאו מקר' דייק ליה אלא ה"ק מדלא קפיד קרא אבן הנולד ממנה ש"מ בנך מישראלית הוא קרוי בנך אבל בנך מן הגויה אינו קרוי בנך ש"מ מדקארי לבן בת ישראל הבא מן הגויה בנך פי' לפירושו לעיל מיניה כתי' בתך לא תתן לבנו ועלה קאי קרא דכי יסיר את בנך דאי אובתו לא תקח לבנך הסמוך (לא) [מזרחי: לו] ה"לל כי תסיר אלא עכ"ל דאבתך לא תתן לבנו קאי ומדה"לל כי יסיר את בתך וכתב את בנך עכ״ל דבבן הנולד לגוי מבתך קאמר שיסירנו הגוי מאחרי ושמעינן מיניה דבן בתך אפי׳ מן הגוי קרוי בנך אבל בנך הבא מן הגויה אינו קרוי בנך דאי הוה קרוי בנך ה"לל נמי כי תסיר את בנך מאחרי דנשמע מיניה דקפיד נמי קרא שלא תסיר את הבן הנולד לה מבנך ומדלא קאמר כי תסיר ש"מ בן הגויה אינו קרוי בנך ולפיכך לא קפיד קרא שמא תסיר את בנה מן הגוי שכבר מוסר ועומד הוא דולדה כמוה ולא בנך הוא והא דקאמר בנך מישראלית קרוי בנך לאו מקרא דייק לה אלא ה"ק מדלא קפיד קרא אבן הנולד ממנה שמא תסירנו מאחרי ואלו הבן הנולד מבתך מגוי קפיד רחמנא ש"מ בנך מישראלית קרוי בנך ולפיכך קפיד עליו אבל בנך הבא מן הגויה אינו קרוי בנך ולפיכך לא הקפידה עליו והוצרך לפרש זה שלא תאמר מקרא דייק לה מדקרי ליה בנך דא"כ היינו דרבינא ש"מ בן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך וז"ש רש"י אחר זה ש"מ מדקרי ליה לבן בת ישראל הבא מן הגוי בנך פי' ומקרא דייק לה ולא מדקפיד קרא עליה כדמפיק ר' יוחנן משום רשב"י והא דפריך תלמוד' לימא קסבר רבינא גוי הבא על בת ישראל הולד ממזר ולא על ר' יוחנן משם רשב"י כבר פרש״י על זה דרבינא אתא לאשמועינן דלא שדינן ליה בתר גוי דנימא כו' אבל ר"ת לא השגיח על זה וחשב שרשי ז"ל נמי מבנך דקרא הוא דקדייק לה ולפיכך הקשה על רש"י ז"ל רבינא היינו דברי ר' יוחנן ומה בא לחדש שלא פי' אותו ר׳ יוחנן והוכרח לפרש דכי יסיר את בנך אבתו לא תקח לבנך קאי וה"ק וכי יסיר החותן את בנך שהוא חתנו מאחרי ומדלא חש הכתוב על בן הבן ש"מ בנך הנולד לך מאשתך קרוי בנך לפי שהוא מישראל ומישראלית ואין אותו הבא מן בנך ומן הגויה קרוי בנך אלא בנה ודייק מלישנא דכי יסיר את בנך משמע מיעוט וממעט (בין) [בן] בנך מדלא כתי' כי יסירם או כי יסיר את זרעך אבל אכתי לא ידענא מגוי הבא על ישראלית מה דינו ואתא רבינא וקאמר ש"מ בן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך מדלא כתי' גבי בתך לא תתן לבנו כי יסיר את בתך מאחרי ונדון מיניה דעליה הקפיד רחמנא כדדייקינן גבי בתו לא תקח לבנך ומדלא קאמר הכי ש״מ דבן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך והקפיד קרא אתרוייהו ולכך לא כתב כי תסיר את בתך מאחרי דמשמע מיעוט מבן בתו עכ"ל וי"מ שכתב עליו וז"ל רוב אהבתי לבעלי התוספות אשר מימיהם אנו שותים הנה באתי במגלת ספר כתוב ורשום בכתב אמת להליץ בעדם אשר הרב הגדול מהרא"ם חשב אותם שטעו בדברי רש"י שכתב בפ׳ ואתחנן וז"ל כי יסיר את בנך מאחרי בנו של גוי כשישא את בתך כו' עד זהו דעת הרא"ם ז"ל וכבר נשאל על זה הרב מהר"י בן לב ז"ל בתשובותיו סי' פ"ב ולא הועילו לנו דבריו בתשובה כי לא השיב רק הדוחקים שיש לפי' הרב והדוחקים שיש לפי' התוספות ואני אומר כי הרב מהרא"ם אם בא ללמד ונמצא לדעת ודעת התוספות נכונים למבין ויושר הבינו דברי רש"י ולא טעו בדבריו כי הרב מהרא"ם חשב מה שפרש"י לא מקרא קדייק קאי אמאי דקאמר בנך הבא מישראלית קרוי בנך וזה לא עלה על דעת רש"י חדא מאחר שפי' דכי יסיר קאי אבתך לא תתן לבנו ממילא מאי דכתב כי יסיר את בנך שמעינן דבנך מישראלית קרוי בנך ומקרא מלא הוא ולמה אמר דלא מקרא קדייק ועוד היכן רמיזא פלוגתא דרבינא דנאמר שהוא אומר מקרא קדייק יותר מר' יוחנן ועוד עיקר חסר מן הספר דה"לל מדלא קפיד אבנך מישראל וקפיד אבנך הבא מישראלית אלא עיקר כוונתו של רש"י מ"ש לא מקרא קדייק קאי אמאי דאמר ר"י אין הבן הבא מן הגויה קרוי בנך דה"א דדייק מקרא בנך הבא מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן הגויה קרוי בנך ומדיוקא דבנך קא מפיק ליה לזה כתב לאו מקרא קדייק דבנך לגופה אצטריכנא ליה דבן הבא מישראלי' קרוי בנך והסבה שסיבב להרב מהר־א"ם שהבין כן הוא הספר שלפניו כי ספר מוטעה הטעהו שלא היה כתוב רק בנך מישראלית קרוי בנך לאו מקרא קדייק כולו חשב דאבנך מישראלית קאי אכן בספרים מדוייקים כתיב בנך מישראלית קרוי בנך כולי לאו מקרא קדייק כולו ממילא קאי ממאי דאמר כולו דהיינו ואין בנך הבא מן הגויה קרוי בנך וכן הגיה מורי הרב ז"ל בחכמת שלמה וממילא ישרים דברי ר"ת ואין נפתל בדבריו עכ"ל ואשתומם כשעה חדא כי נוראות נפלאתי איך כתב ואני אומר כו' כאלו הוא למראה עיניו ישפוט ומסברא דנפשיה חידש זה הפירוש הלא כבר קדמוהו הרב הגדול בעל עצמות יוסף בחדושיו פ' האומר וז"ל בנך הבא מישראלית וכו' פרש"י לא מקרא דייק לה אלא ה"ק מדלא קפיד וכו' באמת הוא לשון תמוה ורש"י ז"ל כת' למעלה בסמוך דמדכתי' כי יסיר את בנך ולא כתיב בתך שמעינן דבן הישראלית קרוי בנך ואיך כתב דלאו מקרא דייק וכו' והרב מהרי"בל ז"לה"ה בח"ב סי׳ פ"ב נשאל על לשון זה וכתב דלפי' התוס׳ הוי כמו וכו' וכונתם לומ' דרש"י אאין בנך הבא מן הגויה קרוי בנך קאי כו' עכ"ל ומעתה אתה ברוך יי' המשכיל השקיפה ממעון עיונך וראה שמ"ש זה המחבר בדברי התוס' ואני אומר כו' כבר קדמהו הרב הגדול הנ"ל בשם מהר"יבל ז"ל בפי' זה ואולי לא ראה זה המחב' דברי בעל עצמות יוסף הנ"ל ודע שלא נתפייס הרב בעל עצמות יוסף ופי' בענין אחר בדוחק ע"ש והרב בעל לחם אבירים בס״פק דיבמות הסכים עם הרא"ם ז"ל וכתב וז"ל בס"פ האומר תירץ רש"י קושיית התוספות ואמר דההפרש הוא דרבינא מפיק ליה מקרא ור"י מדיוקא ולכן לאו היינו ר׳ יוחנן ואפי' בדין יש הפרש דר"י לא דבר רק לענין הסר׳ אבל לא לענין לפסול אלא דקאמ' כי כך קראו להסר' וזו גזר' הכתו׳ שיסירהו אבל לענין לפסול לית לן דלא [נפסל] ובכן בא רבינא ואמר דאפי' לפסול [ילפינן] מזה מדאפקיה מלשון בנך וזהו דדייק מקרא שאמר רש"י ז"ל שם בהאומ' ולכן לא הקשה מר"י בלי רבינא דר"י לא דבר לענין פסול וא״כ איך הקשה והא איכא בנות והנה פסולין הרי לא דבר ר' יוחנן דבר מזה כלל אבל הקשה מרבינא דדייק מקרא ודייק מענין לפסול ולכן [פריך] והא איכא בנות וכו' והתוספות לא הבינו לרש"י אלא דסבר דאינו משים הפרש בין זה ובין זה ומהר"אם ז"לה"ה על דבור רש"י בסוף פ' ואתחנן הביא זה הלשון ואם תדקדק יפה בדבריו תמצא שכיון לזה כו' ולפי זה נסתלקה קושיית המחבר דלעיל על הרא"ם ז"ל ותו לא מידי כן נ"ל:
ז
כי אתם המעט מכל העמים וגו' כתב רבינו בחיי וז"ל כי אתם המעט כלומר כי אלו הייתם אתם הרבי' מועטי' מכל העמים היה ג"כ חושק ובוחר בכם ונתן טעם למה ואמר מאהבת יי' אתכם ומשמרו את השבועה ונצטרך לדחוק ולומר כן מפני שעתה בשנת הארבעים שנה העיד משה ואמר והנכם היום ככוכבי השמים לרוב וא"כ איך יאמר כי אתם המעט מכל העמים והנה ריבויים ככוכבי השמים לרוב כו' עכ"ל והנה מ"ש שעתה בשנת הארבעים העיד משה ואמר הנכם היום כככבי השמים לרוב כו' אזיל לשטתיה שכתב לעיל בפ' פנחס בפסוק שש מאות אלף ואלף שבע מאות ושלשים וגו' ע"ש ואין כן דעת חז"ל בספרי ורש"י כי לדעתם הפסוק והנכם היום וגו' מקושר עם הפסוק שלפניו ואומר אליכ' בעת ההיא דהיינו כשבא יתרו ואמר למשה לא טוב הדבר אשר אתה עושה וגו' וזה היה בשנה שנייה כדפרש"י בפ' יתרו בפסוק ויהי ממחרת וגו' ועל אותו הזמן בשנה שנייה אמר והנכם היום ככוכבי השמים וגו' ולכן פרש"י בפסוק והנכם היום כככבי השמים וז"ל וכי כככבי השמים היו באותו היום והלא לא היו אלא ס' רבוא מהו והנכם היום הנכם משולים כיום קיימי' לעולם כחמה וכלבנה וכככבי' עכ"ל ודבריו לקוחים מן ספרי ופי׳ רא"ם וז"ל כאלו אמר הנכם היום ופי׳ לרוב שיבא זמן שתהיו כמותם גם לרוב אבל עכשיו אתם קיימים כיום דהיינו כחמה וכלבנה וכככבי השמים אבל לא לרוב עכ"ל והשתא לא קשיא מידי מן הפסוק והנכם היום כככבי השמים לרוב ויותר ה"ל להקשות מן הפסוק ועתה שמך יי' אלדיך כככבי השמים לרוב וכ"כ בפ' כי תבא ונשארתם במתי מעט תחת אשר הייתם כככבי השמים לרוב וא"כ איך יאמר כי אתם המעט מכל העמים ולי נראה שהקושיא מעיקרא ליתא כי מה שאמר כי אתם המעט מכל העמים היינו מבן עשרים שנה ולמעלה עד בן ששים ולא יותר כי הם מן הנמנים בכל המקומות אבל מה שאמ' ועתה שמך יי׳ אלדיך כככובי השמים לרוב היינו בין כולם כקטן כגדול כן נ"ל.
פרשת עקב
יב
רש"י והיה עקב תשמעון אם המצות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון כל המפרשים דברי רש"י ז"ל נתחבטו מאי דוחקיה דרש"י שהוסיף מלת אם ופי' עקב מלשון עקב הרגל שדשין בה ולא פירוש הפסוק כפשוטו לומר שעקב הוא מלשון עקב אשר שמע אברהם בקולי ולפרש הפסוק דוהיה עקב וגו' והיה בעבור שתשמעון וגו' ישמור לך הבטחתו כו' ונכנסו לדוחקים הרבה ליישב דעת רש"י ז"ל בזה ואני אומר שלא ירדו לסוף דעת רש"י ז"ל כי לפי הפשט דברי רש"י ז"ל הם פשוטים וברורים ונכונים וזה דס"ל לרש"י שאם היה עקב זה מלשון בעבור הוו קשו קראי אהדדי שהרי כל ההבטחות שבפרשה זו אינם מדברים אלא בשכר העה"ז כמו שאמר ואהבך וברכך והרבך וגו' לומר שבעבור שישמרו המצות והמשפטים האל יתן להם לשכרם כל היעודים הנאמרים בפרשה בעה"ז ולעיל בפסוק האחרון של פ' ואתחנן סיים ואמר ושמרת את המצוה ואת החקים וגו' היום לעשותם שפירושו היו' לעשות' ולא היו' לקבל שכר' ר"ל בעה"ז רק למח' ר"ל בעה"ב לקבל שכר' וא"כ יהיו ב' הפסוקי' הסמוכ׳ זה לז' סותרי' זה את זה דפסוק הראשון מסיים לומר דשכר המצות בהאי עלמא ליכא ומיד אחריו יאמר והיה בעבור שתשמעון את המשפטים וגו' ושמר יי' אלקיך לך את הברית ואת החסד וגו' ומבטיח כל מין שכר שבעולם הזה לכך פרש"י דחסר מלת אם ובחסרון מלת אם אין נופל אחריו לפרש מלת עקב בעבו' והוצרך לפרש דמלת עקב ר"ל מצות הקלות שאדם דש בעקביו כו' ובזה תתורץ הקושיא שמה שאמ' למעלה דשכר מצות בהאי עלמא ליכא אלא בעה"ב מדבר במצות חמורות וגדולות שאותו השכר הוא גדול מאד וההוא הוא דצפון לצדיקים וטמון לעה"ב ומה שהבטיח בפ' זו הבטחת שכר בעה"ז מדבר במצות הקלות שאדם דש כו' דאותו שכר הוא ית' נותן לאדם בעה"ז נ"ל עכ"ל מורי הגאון מהר"ם יפה ז"ל וק"ל על דבריו טובא חדא מה יאמר הרב ז"ל על פרשת אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמורו וגו' ושאר מקומות הרבה מאד בתורה שהיא מלאה על כל גדותיה מיעודים גופניים בשכר העה"ז ולא זכר ולא פקד שם כלל שום רמז או רמיזה מן המצו' קלות שאדם דש בעקביו ועוד איך אפשר לומר שמ"ש למעלה דשכר מצות בהאי עלמא ליכא אלא בעה"ב מדבר במצות חמורות וגדולות כו' שהרי שלוח הקן נקראת מצוה קלה במשנה סוף מסכת חולין ושם בגמ' הוכיח דשכר מצות בהאי עלמא ליכא ממצות שילוח הקן הרי שאביו א"ל עלה לבירה והביא לי גוזלת וכו' ועוד שהרי משנה שלימה תנן בפ"ב דאבות והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות ויותר מכל הא דלעיל קשה לי איך נעלם ונשכח ממנו שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ט דהלכות תשובה ושאר מחברים המפורסמים קמאי דקמאי ובתראי ז"ל שכל היעודים הגופניים הנזכרים בכל התורה כולה אינם השכר אלא הכנות לחיי עולם הבא שעל ידם יוכל לעסוק בתורה ולקיים המצות וכ"כ רבינו בחיי ז"ל בפ' זו וז"ל כל יעודי הפרשה הזאת יעודים גופניים בתועלת הגוף בעה"ז שהם הכנה לעה"ב ונכלל עוד תועלת במלת עקב כי יעודי' גופניים אלו השכר הקל והשפל שיש לאדם כי כן העקב שפל הגוף אבל השכר הגדול והעצום שהוא זיו השכינה נכלל במלת והיה שהוא כולל השם המיוחד וזהו שסיימה פרשה שלמעלה היום לעשותם וסמיך ליה והיה עקב לרמוז כי בעשייתם היום הזה יהי' שכרו זיו השכינה אבל רצתה התורה לבאר על המורגש ולהאריך בו ולרמוז על המושכל ולקצר בו כי כן המנהג בכל התורה כו' עכ"ל א"כ איך אפשר לומר דס"ל לרש"י שאם היה עקב זה מלשון בעבור הוו קשו קראי אהדדי וכו' הלא הקושיא מעיקרא ליתא כי לא פגע ולא נגע זה לזה וכבר ראיתי מ"ש בזה מהר"אי וז"ל הא דדריש רש"י האי עקב טפי מכמה עקב שבתורה בהאי פרשה גופה עקב לא תשמעון עקב אשר שמע אברהם בקולי עקב היתה גבי כלב וכל הני לשון בשביל הן ולא דריש להו מידי וי"ל דלאו לישנא דעקב מזקיקו להך דרשא אלא משום דקשיא לה אמאי כתב קרא הכא תשמעון הא בקרא דלעיל כתב אשר אנכי מצוך היום לעשותו ה"ל לכתוב עקב תשמרו ותעשו זהו מיישב רש"י דלשון שמיעה כתוב על מצות קלות שאדם דש בעקיבתיו שבשמיעה כלומר בקבלתו כן אפשר לקיימו וכתב אח"כ ושמרתם ועשיתם ר"ל מצות חמורות שצריכה אזהרה בשמירה ועשייה כיון דמצי רש"י ליישב בלשון עקב לפי הוכחת המקרא דריש ליה רש"י הכא למכתב לשון עקב ולא לשון למען כמו ברוב התורה עכ"ל וכל זה איננו שוה לי שהרי רש"י לא מפי עצמו אמר כן אלא מפי התנחומא ז"ש הכתו' למה אירא בימי רע עון עקבי יסובבני אמר דוד רבש"ע איני מתיירא מן המצות החמורות שבתורה שהן חמורות ממה אני מתירא מן המצות קלות שמא עברתי על אחת מהן אם עשיתי אם לא עשיתי מפני שהית' קלה ואת' אמרת הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה כו' הרי אתה רואה מפורש שעיקר הדרשא היא על מלת עקב ועוד איך אפשר לפרש דלשון שמיעה כתי' על מצות קלות שאדם דש בעקביו ולשון ושמרתם ועשיתם ר"ל מצות חמורות שהרי הכינוי של מלת אותם משמע דקאי על המשפטים שנז' מקודם לכן עיקר כדפי' הרא"ם ז"ל דלכך לא רצה רש"י לפרש עקב כשאר עקב שבמקרא שפירושו יען כאלו אמר והיה יען תשמעון ושמר ולא יצטרך אז לתוספת מלת אם אבל לא תפול מלת יען רק על הדברים הודאים שהם עוברים או העתידים להיות בהכרח אבל בשמירת המצות לעתיד שהוא מסופק שמא לא ישמרום לא תפול עליהם מלת יען לפיכך פי' עקב האמור פה מענין עקב הרגל המורה על קלות הדבר שהמנהג לדוש אותו בעקביו ותחסר מלת אם בהכרח הפי' אם המצות הקלות תשמעון ומה שהקש' מהר"אי ז"ל אמאי כת' קרא הכא תשמעון ה"ל למכתב עקב תשמרו ותעשו כבר נתיישב יפה במדרש ועל אותו הדרך פי' הרב ר"מ אלשיך ז"ל ומיישב גם שאר הרבה קושיו' בפ' זו והענין ללמד לאדם דעת בל ימעט בעיניו שמיעת אזניו אל דברי התורה כי על ידה יזכה לשמור ולעשו' כי עקב תשמעון את מצות יי' בשכר מצות השמיעה תזכו כי ושמרתם ועשיתם אותם שאקרב אתכם לידי זכות ואסלק כל מעיק ואעזור אתכם להביא השמיעה לידי שמירה והוא דבר גדול למכיר ערכו ואגב אורחיה לימדנו באומר אותם כי ממש עשייה של הויה ומציאות קיום הוא עושה בעשו׳ המצוה והוא כי ממש יוצר אור ובורא מלאך מאיכות המצוה וזהו ועשיתם אותם כי את המצות ממש הוא עושה ועל הב' והיא במה יזכה העושה משפטים והוא דבר שבלי מצות התורה היה עושה אותם האדם מדעתו ע"כ אמר את המשפטים האלה והוא כי א"צ לומ' חקים ומצות כי אם אפי׳ משפטים שהדעת מחייבם יש לכם בהם כל האושר הגדול אשר אומר אליכם ושמא תאמר הלא מבלי מצות התורה היה האדם עושה (אמנם) [אותם] כי הם הישרות להתנהג בהם לתווך שלום במשפטי צדק לז״א האלה לומר מה שהוא ית' מחזיק טובה לעושה משפטיו הוא להיותם האלה והוא כי היה יכול לומ' איש הירצה יי' במשפטיו כ"א להישיר בהם את הבריות בל יבלע איש את רעהו וא״כ איפה מה לו ית' אם יתנהג במשפטי תורתו או ביתר משפטי דתי נימוסי' העשויו' ע"י חכמי הגוים בשום שכל והבין דרך ישכון אור הנהגה והישרה להתנהג בהם בני אדם גם בהם איש על מקומו יבא בשלום ע"כ באה תורת יי' תמימה ותאמר מה שיש לו ית' להחזיק לכם טובה הוא כי תשמעון את המשפטים האלה ולא תאמרו כי גם בזולת אלה תהיה הישרת והנהגת בני אדם עולה יפה ועכ"ז תניחו משפטים זולת אלו ותשמעו את אלה ביחוד על כן שכרכם הרבה מאד ושמא תאמרו עדיין אנו צריכים לדעת מה יתן ומה יוסיף יהיה אלה ולא זולתם ומה בין דין לדין אחר כי גם בזולת אלה משפט שלום יהיה לעם והישרה טובה למתנהגים בהם ע"כ אמר ושמרתם ועשיתם אותם והוא מה שכתבנו בפ' משפטים כי משפטי העמים בדיניהם אין בהם יסוד או איכות קדושה בלתי אם מציאות הישרה אך משפטי ית' כלם קדושים כלם עושים בהתקיימם אורות שרפי קודש בכל מצו' ומצוה שאדם עושה בעה"ז ויוצר אור ובורא מלאך קדוש בעולם העליון כנודע וז"א ועשיתם אותם כי עושים ממש אתם עושים ובוראים בקיים אותם מש"כ בקיום משפטי נימוסי העמים ואומר עוד הלא אמרתי לך כי תהיה לך שכר מצוה מצוה שעקב מה שתשמעון יהיה שושמרתם ועשיתם אותם והנה עוד ב' יעשה לך יי׳ והוא כי ישמור יי' אלקיך לך כו' והוא כי לא בלבד שכר מצותך בהאי עלמא ליכא כ"א גם הברית והחסד אשר נשבע לאבותיך להטיב לזרעם לא יאכילך אותם בעה"ז כ״א ושמר יי' אלקיך אותם שיהיה לך לעתיד ע"ד מז"ל על מה שבירך יצחק ליעקב שלא נתקיימו ושמורות לעתיד לבא ואם תאמרו א"כ מה נאכל בעה"ז הלא הוא פירות מעשיך כי ואהבך כו' והוא כי כל מה שאטיב לך לא יהיה למען אשר אהבתי את אבותיך רק ואהבך כו' כי אשמור לך אהבת אבותיך ואשר נשבעתי להם ואעשה עמך אהבה חדשה מצד עצמך שעל ידה ובירכך כו' שהוא פירות מעשיך בעה"ז כו' עוד לימדנו לימוד גדול הלא הוא מעין מאמרינו על פסוק ועבדתם את יי' כו' וברך את לחמך כו' הוא כי דרך המלך ב"ו בצוותו את אלף מעבדיו יעשו לו עבודה כענין לבנות לו עיר או מגדל כי לא ישים על לב אם יתחברו יחד כלם לבנותו או יבנו אותו אחד אחר וזאת שנית יעשה כי בעת שלם שכרו לא יבחין לתת לזה יותר מזה אשר פעל ועשה כשיעור חבירו כ"א זה דרכו שאם דרך משל יהי' שכר האלף איש אלף זהו' ישוה מדתו זהו' א' לכל א׳ אך הוא ית' לא כן לא בדב' הא׳ ולא בב' והו' כי בצוותו ית' את כל העם בני ישראל (אלשיך: ולא) יעשו מצותיו לא ישוה בעיניו מועטים העושים את המצוה למרובים העושים כמז"ל על פסוק ורדפו מכם חמשה מאה כו׳ באופן שאינו דומה אחד העושה את המצוה לב' וכן על זה הדרך וגם לא יהיה בהדרגה שאין שכר השנים כופלים על הא׳ ולא הד' כפליי' על הב' כ"א שאם ישוער שכר הא' מנה שכר השנים יהיה י' מנה ועד"ז עד אין קץ באופן שרצון המלך הקדוש ית' הוא שנעשה מצותיו רבי' ביחד וז"א תשמעון ושמרתם ועשיתם אך בשלמו שכרם לא יאמר דרך כלל שאם ק' איש עשו את המצוה ושכרה דרך משל ק׳ מנה לא יטול שעור זה בין כלם שיגיע מנה לכל א' כ״א כל אחד יקבל שכרו בפני עצמו לא ראי זה כראי זה שאפי' ס' רבוא יעשו מצוה כאחד אין איש מהם נוטל חלק כחלק חבירו והו' כי הנ׳ פלס ומאזני צדק ליי' ושוקל בפלס מעש' כל איש ואיש לומר זה היה פנוי מעסקיו וזה היה מניח עסקיו בשביל המצוה ויהי' זולתו שהניח יותר מחבירו ויש הרבה פסיעו' לעשות' מחבירו וכן זה בחור וזה זקן וכבד או זה היה לו איזו פניה וזה עשה לשמה וכן בפניות יש הפרשי׳ לפי בחינותיהם וכן בעושים לשמה זה עביד בשמחה וזה שלא בשמחה ולעושים בשמחת לבב זה עשה בשמחה מועטה וזה עשה בשמחה יתירה ממנו ויהיה שלישי יותר על הב' וההיקש בזה על ענין הזריזות כי כל אחד לפי אשר הוסיף בזריזות יוסיפו לו שכרו ועד"ז בחינות לאל דעות יי' אין מספ' וע"כ גם שחפצו ית' להתקבץ מרובי׳ לעשות יחד את המצוה עכ"ז לא ישלם שכר כ״א אחד אחד לתת לאיש כפי בחינתו והוא מאמרנו על פסו׳ ועבדתם את יי׳ כו' לומר ועבדתם רבי' כאחת אך בשכר ובירך את לחמך לשון יחיד שלא תשוה ברכת לחם ראובן לשמעון כאמור וז"א פה על המעשה תשמעון ושמרתם ועשיתם אך בשכר ושמר יי' אלקיך לך כו' ואהבך וברכך כו' הכל בלשון יחיד כי אין שכרם שוה רק לאיש כמעשהו כמדובר ובדרך הזה יתיישב גם קושיית אומרו שבועת האבו' לשכר הבנים כי אין הענין רק להודיע שכל אחד יותן לו ממנה לפי ערך מעשיו ועוד כתב וז"ל ואהבך וברכך והרבך כו' הנה כתבנו שיקראו עם יי' אלקינו כמלך האומר לבן אהובו הנה עד כה הטבתי לך על שאהבתי את אביך אך מעתה היה לי לבן חיל לאשר אני מצוה אותך ולא תצטרך לשאטיב לך על אהבת אביך כ"א שאאהב אותך מצד עצמך כאשר אהבתי את אביך ואטיב לך על אהבתי אותך ואניח אהבת אביך שמורה לך לעת תצטרך לדבר גדול ועצום מאד ועד"ז אמר הוא ית׳ ושמר יי' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע על אהבת אבותיך שיהיה שמור לך לעתיד אך כל מה שאטיב לן בין כך ובין כך לא יהיה רק על מה שתהיה גם אתה אוהבי כאבותיך וזהו ואהבך כו' ואלו זכינו למדה זו (כאשר) [אלשיך: לא] תמה זכות אבות בימי חזקיה או בימי ירמי' למר כדאי' לי' ואמ' ראה מה יתן לך ומה יוסיף לך הו' ית' א' כי לא מלאכיו יצוה לך לברכך על ידם כ"א הוא יתברך בכבודו ובעצמו וזהו וברכך ב' כי לא דרך כלל יהיה כ"א לכל אחד ואחד בפני עצמו וז"א כל זה בלשון יחיד ג' יעשה שאחר שבירך אותך לא ימנע מלברך זרעך באמרו כי מברכתך אשר ברכך יברך פרי בטנך כ"א עוד יוסיף שוהרבך שיברך אןתך בריבוי בנים וגם את הבנים אחר צאתם לעולם ישוב ויברך אותם וזהו ובירך פרי בטנך ועוד יוסיף לך שלא יאמ׳ שאם את עצמך וזרעך ברך ע"י עצמו לא יעשה כן גם את פרי האדמה כ"א ופרי אדמתך למה שהיא אדמתך שלך וגם לא בלבד יהיה לך ברכת פרי אדמתך והנמשך מברכת עצמך כי אשר ברכו' יי' גם כל מעשיו יתברכו כ"א עוד ישוב ויברך פרי אדמתך ולא בלבד דרך כלל כ"א דגנך ותירושך ויצהריך לכל אחד ברכה בפני עצמו וזהו שחזר לפרטים וגם הטיל וי"ו בתירוש ויצהר וזה ג"כ שגר אלפיך ועשתרות צאנך שיברכו בפני עצמן וגם ע"י ית' וזה שאמרתי שהכל יתברך ע"י ית' אפי' הבקר והצאן ולא ע"י מלאך ושר זהו דוקא בא"י כי שם מושב שכינתו מש"כ בח"ל וזהו על האדמה וכו'.
רש"י ושמר יי' וגו׳ ישמור לך הבטחתו הרא"ם ז"ל פי׳ מה שפי' למה נקט הבטחתו במקום את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך ע"ש אבל אני קבלתי כדפי' הרב הגדול ר"א ז"ל וז"ל מקשים כאן מ"ש ושמר יי' אלקיך את הברית והיינו השבועה וכי היתה השבועה על תנאי ואיך אמר ואם תאבה ותשמע ישמור לך בריתו ונראה שלכך פרש"י ישמור לך הבטחתו כי מצינו במעשה העגל שאמר הקדוש ברוך הוא ויחר אפי בם ואכלם וא"ת מה אעשה לשבועת אבות ואעשה אותך לגוי גדול על כן אמר שאם תשמעון העקב עם המשפטים אז ישמור יי' לך הבטחתו לך ולא לאחרים במקומך כמשה או יהושע ודוגמתם יחידי שרידי הדור ד"א ישמור לך הבטחתו לפי שנ' לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם כי ברשעת הגוים האלה יי' אלדיך מורישם מפניך ולמען הקים את הדבר אשר נשבע יי' לאבותיך וגו' ולפ"ז בדור זה לפי שאין להם זכו' עצמם כי עם קשה עורף קראם משה והוצרך לתלות ירושת הארץ ברשעת הגוים האל' ובשמירת שבועה לאבות על כן אמר שאם תשמעון המשפטים האלה אז יתלה הדבר בך ושמר יי' אלקיך לך את הברית לא תצטרך לזכות אבות אלא לך בעבורך ישמור הברי' והחסד אשר נשבע לאבותך וע"ד שנ' אל ההרי' לא אכל זה שלא אכל בזכו' אבותיו ומה שתלה הדבר בב' דברי' צריכא דאי אשמעינן רשע' הגוי' האלה יקש' למה יושיב אותך בארצם ולא אומה אחרת אלא משמרו השבועה כו' ובטעם דבשבועה לחוד לא סגי שהרי היה יכול לקיים שבועתו בדור אחר קמ"ל ברשעת הגוים האלה כי עתה נתמלא סאתם כמ"ש כי לא שלם עון האמורי עד הנה ומ"ש אל תאמר בללבך בהדוף יי׳ וגו' בצדקתי הביאני יי' וגו' וברשעת הגוים האלה וגומר ש"מ שאין לתלות ברשעת הגוים ואח"כ אמר כי ברשעת הגוים האלה תלה הדבר ברשעתם יש מתרצים שכך פירושו אל תאמר בצדקתי כו' פשיטא שאין אתה צדיק גמור אלא אפי' אם תאמר שאף אם אין אתה צדיק גמור מ"מ בהעריך צדקתך נגד רשעת הגוי' הרי אתה לפחות יותר צדיק מהם אפי' את זה אל תאמרו כי אין בך שום צדקת כי עם קשה עורף אתה אלא סבת ירושתך הוא מצד השבועה ומצד רשעת הגוי׳ לחוד לא מצד צדקתך כלל כי אפי' בערכם אין בך שום צדקות.