צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג
דברים · ד
ב
רש"י לא תוסיפו כגון ה' פרשיות בתפילין ה' מינים בלולב וה' ציצית כו' נראה שסבר רש"י ז"ל כמ"ש הראב"ד ז"ל בהשגותיו בפ"ב מהלכות ממרים וז"ל ולא תמצא אסור מוסיף אלא במ"ע כגון לולב ותפילין וציצית וכיוצא בהן כו' כן נראה לי.
ו - ז
ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כו' נראה לי שהפסוק כי מי גוי גדול וגו' קאי על ואמרו שהם יאמרו כי מי גוי גדול וגו' ובא ליישב קושי' המפורסמת איך אמר אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון וגומר הלא אדרבה הגוים מונין את ישראל על החקים וחושבים אותם לשוטים גמורים שעושים עניינים שלא נגלה להם שום טעם וסברא לזה בא הפסוק ליתן טעם לשבח למה יאמרו העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה רק [עם] חכם ונבון הגוי הגדול הזה מפני שיאמרו כי מי גוי גדול וגו' כלומר שיראו התועלת הנפלא היוצא מן החקים האלה שהם מסבבי' שהשכינה שורה בישראל ויי׳ אלדינו קרוב אלינו בכל קראינו אליו דרך משל כמו שהקרבנות שהם חקים וכל האומות ראו ושמעו כמה נסי' נעשו בב"ה בעת עשיית הקרבנות לכן אפי' מלאך רע יענה אמן בע"כ כמו שהביא הר"נ בדרשותיו משל לב׳ רופאים וזהו ביאור מלת רק עם חכם ונבון כו' כלומ' הם יאמרו אנחנו היינו טועים במה שהיינו חושבים אותם לשוטים גמורים על החקים עכשיו רואים שאינו אמת רק עם חכם ונבון וגו' כן נ"ל:
ט
רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך וגו' [כתב] הר"ן בדרשותיו שמשמע מקשור המקרא ב' דברים האחד שא"עפ שה"שי יהיה קרוב אליך בכל קראיך אליו מצד הנפלאות האחרונות לא תשכח את הראשונות כמנהגו של עולם שהוא יום מתן תורה והב' שלפי שאמר ומי גוי גדול אשר לו אלדי' קרובים אליו כיי' אלדינו בכל קראינו אליו והיה קרוב לטעות מזה שיהיה יחס לו וקשר עמנו ממנו ית' ויתחייב לו מקרה ממקרי הגשם לכך אמר עם היו' שתראה זה השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח אותו המעמד הנבחר שהיה בו מקרבם הש"י עם ברואיו מה שלא היה לפניו ולאחריו ועכ"ז לא ראיתם שום תמונה כי אם קול דברים בלבד כו' ונכון הוא.
יט - כ
אשר חלק יי' אלדיך אותם לכל העמים וגו' ואתכם לקח יי' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים להיו' לו לעם נחלה וגו' כת' מהרא"י ז"ל מכאן סמך לדברי רז"ל אין מזל לישראל וה"פ המקרא השמש והירח וכל צבא השמי' חלק לכל העמים להיות האומות נמסרים ביד המזלו' והכוכבי' להנהיגם ואתכם לקח יי' מכור הברזל ממצרים כלומ' בשינוי טבע להפך הגלגלים שהוא ענין פלא ונמנע כמו שנכתב מן כור הברזל להיו' לו לעם נחלה כלומ' להיו' לו לעם נחלה ולהנהיגם בכבודו ובעצמו ולא יהיו נמסרים ביד המזלות כאשר הנהיג עמכם ביציאת מצרי' ורש"י פי' אשר חלק בשתי פנים ודברי תורה כפטיש יפוצץ סלע עכ"ל ול"נ שרש״י לא רצה לפרש אשר חלק כדפי' מהר"אי על המזלות וזה מכמה טעמים חדא דפשטיה דקרא בודאי לא מיירי בכך וראיה בריאה וטובה לזה ממה שלא למד שום אחד מכל רז"ל האומרי' אין מזל לישראל בסוף מסכת שבת מן פסוק אשר חלק וגו' רק מן פסוקים אחרי' לכך לא כת' מהר״אי ז"ל מכאן ראיה לדברי רז"ל כו׳ אלא מכאן סמך כו' וכבר נודע דרכו של רש״י שהוא בורח מלפרש מה שאינו פשוטו של מקרא ועוד כיון שהוא מחלוקת בין רז"ל אם יש מזל לישראל או לאו בסוף מסכת שבת וז"ל איתמר ר"ח אומר מזל מחכים מזל מעשיר ויש מזל לישראל ר' יוחנן אומר אין מזל לישראל כו' ומסיק שם הגמ' דרב ושמואל ור"ע ור״נ בר יצחק כלהו ס"ל כר' יוחנן שאין מזל לישראל ופרש"י שם וז"ל ויש מזל לישראל שאין תפלה וצעקה משנה את המזל אין מזל לישראל דע"י תפלה וזכות משתנו מזלו לטובה עכ"ל והנה הרב הגדול מהרי"א ז"ל הרבה להשיב אפו על פרש"י וז"ל הנה כפי פירושו שניהם מודים שיש מזל לישראל אלא שא"ר חנינא שאותו מזל לא ישתנה ע"י תפלה וצעקה ור' יוחנן אמר שישתנה המזל ההוא ע"י תפלה וזכות הנה א"כ לא היה המחלוקת אם יש מזל לישראל או אין מזל לישראל כ"א בלבד אם ישתנה המזל ע"י תפלה וזכו׳ או לא ישתנה והיה א"כ ראוי שיאמר ר' חנינא מזל מחכי' ומזל מעשיר ולא ישתנה ע"י תפלה וזכות ורבי יוחנן אמר על ידי תפילה וזכות ישתנה המזל ואיך יזכור הגמ' בענין מחלוקת מה שהיו שניהם מוסכמים עליו שהוא יש מזל ולא יזכור מקום המחלוקת ועצמותו שהוא שנוי ע"י תפלה וזכות ואיך יאמר ר"ח שר וגדול בישראל מאמר מגונה כזה שע"י תפלה וזכו' לא ישתנה המזל כי הנה הנפש האנושית תוכל לבטל גזרת המערכת אף כי היכולת האלהי ע"ד נס האם תהיה הוראת המערכת יותר מחוייב' והכרחית משרפת האש כפי טבעו ואם היה שמפני זכות ותפלת חנניא מישאל ועזריה נתבטל כח האש ולא פעל כפי פעולתו הטבעית המחוייבת כפי צורתו איך א"כ תהיה הוראת המזל שהיא חלושה ומסופקת יותר לאין שיעור הדברים האלה יות' חזקת הרושם עד שיאמר ר"ח שלא תוכל לבטל ע"י תפלה וזכות ואם טעה ר"ח ונתן תפלה לאלהים ה"ל לבעל הגמ' להשיג עליו ולומר שרא ליה מריה לר' חנינא כמ"ש בפ' חלק דף צ"ט שרי ליה מאריה לר' הלל וכל זה ממה שיורה שפי' רש"י בזה אינו נכון ומחוור ושלא עלה על לב ר"ח להכחיש שיתבטל המזל ע"י תפלה וזכו' אחר שהשמים שמים ליי' והכל בידו כחומר ביד היוצר כו' עד סוף דבר לא היה דעת ר"ח להכחיש דבר מהשגחה וגם לא לומר שלא יתבטל המזל הפרטי מפני תפלה והזכו' חלילה כי זהו עצם ההשגחה וענינה עצמו אבל היה דעתו בלבד שימצאו טובות לישראל מפאת המערכה במה שהוא נולד מלבד טובות שימצאו להם בהשגחה מצד מה שהוא ישראל ור' יוחנן חלק עליו באמרו אין מזל לישראל ר״ל מאחר שראינו שישראל מושגחים אין ראוי שנאמר שיקבלו ג"כ טובת אחרות מהמזל כי זה ר"ל קבול השפע מהמזל יאות בעובדי עכו"ם שהם תחת המזל ואין להם הנהגת ההשגחה האלהית אבל ישראל שהם חלק יי' גם את הטוב יקבלו מאת האלקים ואין לנו צורך לקבלו מפאת המזל ואם היה פעל העליונים בשפלים כפי הנהגתם הנה האומה הישראלית מפאת ההשגחה הדבקה עמה איננה מוכנת לקבל רושם המזל ולא ירשום בה דבר מפעולת׳ כמו שירשום בשאר האומות ר"ל בפרטיה' לפי שהם מוכנים לקבל הרושם ההוא משא"כ בישראל בעבור אותו החותם ברית קודש מההשגחה אשר עמהם כי הוא אשר תעשה האומה בלתי מוכנת לקבל אותו רושם וזה ענין אומרו אין מזל לישראל לא שדבר מהתפלה והזכות כי לבו לא כן יחשוב וככה לא נמצא בשפתיו והמורה על זה היא הראיה שהביא ר' יוחנן להוכיח שאין מזל לישראל ממ"ש הנביא כה אמר י״י אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה ודרז"ל גוים יחתו ולא ישראל יחתו וזה מורה שאמרו אין מזל לישראל היא שלילה מוחלטת שאינו מורה ומחייב עליהם דבר ולכן אמר שדרך הגוים אל ילמדו ומאותו' השמים לא יחתו וזה היה דעת ר' יוחנן שיש מזל לישראל כפי הוראתו אבל שישתנה ע"י תפלה וזכות כפרש"י ולמה לא ילמדו דרך הגוים ולא יחתו מאותות השמי' ויותר היה ראוי שילמדו אותם ויחתו מהם כדי שיעשה תפלה וזכו' כדי להנצל מהם כיון שאין להם דרך אחר להנצל מהורא' רעות המזל כו' עכ"ל ולבסוף פסק כדעת ר"ח וסיעתו שיש מזל לישראל ובאמת שכן נראה מעובדא דר"א בן פדת במסכ' תענית ס"פ סדר תענית דקאמר ר"א בן פדת הוי דחיקא ליה שעתא טובא כו' עוד אמר באותו פרק וידבר דוד ליי' את דברי השירה הזאת אמר הקדוש ברוך הוא לדוד שירה אתה אומר לפני על מפלתו של שאול שאלמלא אתה שאול והוא דוד כמה דוד אבדתי מפניו והיינו דכתיב שגיון לדוד אשר שר ליי' על דברי כוש בן ימיני ופר״שי שאלמלא אתה שאול והוא דוד שנולדת אתה במזל שאול והוא במזלך ובפ"ק דב"ב בענין חכם עדיף מנביא אמר אמימר תדע דהא גברא רבה אמר מילתא ומיתאמרה משמיה דגברא רבה [אחרינא] כותיה אמר רבא מאי קושי' דילמא בני חד מזלא נינהו מורה שגם בענין תלמוד תורה והדעות והסברות תלוי הדבר במזל והנה בסוף גמרת שבת דעת שפתותיה' ברור מללו כי שמה אמרו מאן דאיתילד בחמה יהא אכיל מדלי' ושתי מדלי׳ ורזוהי גליין ואי גנב לא מצלח ומאן דאתילד בנוג"ה יהא עתיר וזנאי ומאן דאתילד בכוכב יהא נהיר וחכים וספרא וכן זכרו משאר הככבים עד שאמרו דמאן דאתילד בצדק יהא גבר צדקן ואמר רב נחמן ב"י צדקן במצות ומאן דאיתילי' במאדים יהא אשיד דמא ר"ל שופך דמי' או טבחא או מוהלא או אומנא עד שהיה מחלוקת ביניהם אם מזל יום גורם או מזל שעה גורם כו' וכבר גמגמו גם התו' בסוף מסכת שבת על עניין המזל וז"ל אין מזל לישראל והא דאמר רבא בשלהי מ"ק בני חיי ומזוני לא בזכות תליא מילתא אלא במזלא תליא מלתא מ"מ ע"י זכו׳ גדול משתנה אבל פעמים שאין המזל משתנה כדאי' ביבמו' פ' החולץ זכה מוסיפי׳ לו לא זכה פוחתין לו דאין מזל לישראל עכ"ל ואני שמעתי ולא אבין איך אפשר לתרץ כן דע"י זכות גדול משתנה המזל דא"כ מנ"ל לרבא להוכיח ז״ש בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא דהא רבה ורב חסדא תרוייהו רבנן צדיקי הוו מר מצלי ואתי מיטרא ומר מצלי ואתי מיטרא רב חסדא חייא צ"ב שנין רבה חייה מ' שנין כו' דילמא לעולם אימא לך בזכותא תליא מילתא ושאני רב חסדא דהוה זכותי' נפיש טפי מדרבה והכל לפי רוב המעשה כדתנן באבות בפ"ג ועוד שהם בעצמם כתבו אבל פעמים שאין המזל משתנה אפי' ע"י זכות גדול וכ"כ בסוף מ"ק והביאו ראיה מעובדא דר"א בן פדת וזה רחוק מן השכל ואין דעת המשכיל סובלתו דממ"נ אם בזכות גדול תליא מלתא א"כ למה [לא] יועיל זכות גדול בכל פעם ואם לא תליא מילתא בזכו׳ גדול א"כ למה ישתנה המזל לפעמים וע"ק קושי' אלימתא יותר מכל הא דלעיל שהרי גם להאומות משתנה להם המזל לפעמים ע"י זכו' גדול כמו לישראל כמו שיראה מענין נינוה א"כ מאי מעליותא לישראל לפי פי' של התו' ועוד אעיקרא דדינא פירכא אם האומות נמסרי' במעשיהם ביד המזלות א"כ בטלה בחירת האומות לגמרי ולמה יענשו על עשותם הרע ולמה יהיה שכר לחסידי א"ה הלא אין הדבר ביד האדם ובחירתו מן האומות כ"א כפי הגזור עליו מהמערכה השמיימית וכפי שעת מולדתו סוף דבר מפני המבוכה הגדולה הזאת לא רצה רש"י לפרש אשר חלק על המזלות כדפי' מהראי ז"ל כנ"ל:
לב
רש"י ומדרשו למד על קומתו של אדם הראשון שהיתה מן הארץ עד השמים והוא השיעור עצמו אשר מקצה אל קצה מה שיש לדקדק בזה כתבתי בתוס' בתמיד פ' לא היו כופתין ואין אני רוצה להאריך כאן כי כבר נתחבטו בו קמאי דקמאי ובתראי ז"ל ואחריהם קם מורי הגאון מהר"ם יפה ז"ל והרבה להשיב על הרא"ם והרג"א ז"ל ברוך היודע האמת.
לז
רש"י שהרי כתבם בלשון יחיד ויבחר בזרעו אחריו וכ"ת היא גופה טעמא מאי כבר תירצו המפרשי' ז"ל דלכך לא אמר בזרעם להוציא עשו וישמעאל ויתר העמים ולכך אמר בזרעו יחזור ליעקב השלישי באבות.