צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג
דברים · ג
יא
רש"י באמת איש באמת עוג כתב הרא"ם וז"ל לא באמת כל איש שאם כן לא היה גבהו רק כפל כל אדם ומדרשות דעקר טורא וכיוצא בו יכחישו את זה כו' עכ"ל ביאור דבריו שהרי אמרו חז"ל בברכות פרק הרואה גבי עקר טורא בר תלתא פרסה ואותביה ארישיה כו' משה כמה הואי עשר אמו' שקל נרגא בת עשר אמין ושוור י׳ אמין ומחייה בקרסוליה וקטלי׳ כו' אבל אכתי קשה על פרש"י היתכן שלא היה ארכו יותר מאמה אחת על שנים ברחבו לכן מכח קושי' זו פי' הרב ר"מ אלשיך איך מילדותו שהיה מוטל בעריסה היה כענק וצריך ערס ברזל ולא נאמר אולי לא היה זה לו כי אם בגדלותו בהיותו זקן וכבד לז"א ט׳ אמות ארכו וד' אמות רחבה וזה לא יתכן באדם אחר שהגדיל שלא יהיה ארכו יותר על שנים ברחבו יותר מאמה אחת אלא ודאי שהוא בזמן שנולד כי אז כל אדם נולד בקוצ' בערך הזה אמה יתיר' ארכו על כפל רחבו או פחות מאמה וזהו באמת איש שהוא באמת כל אדם דעלמא ולכן אי אפשר שיהיה זה על ערשו שאחר גדלותו כי הרפאים יחשבו כענקים ולא שעור זה בלבד יהיה ארכו כו':
פרשת ואתחנן
כג
רש"י ואתחנן אין חינון בכל מקום אלא לשון מתנת חנם אף על פי שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים כו' וקשה מאי בכל מקום דקאמר ועוד קשה מאי אף על פי דקאמר מהיכא תיסק אדעתין שיתלו במעשיהם הטובים שכבר עשו הלא רבותינו ז"ל האשימו וגינו את חזקיהו שתלה תפלתו במעשיו הטובים ואמר זכור נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ואמרו לפי שתלה הדבר בזכות עצמו תלה הש"י הצלתו בזכות אחרים שנאמר וגנותי על העיר הזאת בעבור דוד עבדי כי לעולם אין לאדם שום חוב על הקדוש ברוך הוא כי כל המצות שהאדם עושה אין בהם די השיב להקדוש ברוך הוא בכל תגמולוהי אשר כבר גמל עליו מיום הולדו וראיה שמביא מן פסוק וחנותי אשר אחון אינה ראיה לכאן כי לפסוק זה אין למדין ממנו כי אם שאף מי שאין לו זכות הקדוש ברוך הוא עושה עמו על צד חסד החנינה אבל משה שנענש בחטאו שלא יכנס לארץ מה ענינו לפסוק זה כי הוא ודאי גרוע ממי שאין לו לא זכות ולא חובה והתשובה לכל זה שמה שאמרו שיש לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים אין הפי' באותן מעשים טובים שכבר עשו אלא במעשיהם הטובים שעתידים לעשות כי מסתמא כל צדיק אינו מבקש שום הנאה גופנית כי אם שעל ידה יהיה לו מקום לקיים מצוה וזה הדבר שדרש ר' שמלאי וכי לאכול מפריה היה צריך משה אלא אמר הרבה מצות תלויות בארץ ואם כן הוה ליה לתלות בקשתו באותן מעשים טובים שעתיד הוא לעשות על ידי בקשה זו וזה דבר אמתי ששורת הדין נותן שימלא י"י משאלות לבו יען כי אינו חפץ כ״א את אשר חפץ י"י בו ואע"פ שבחטאו נקנס עליו מ"מ אין מענשין החוטא לומר לך עבוד עבודה שהיא זרה אצלך להוסיף על חטאתו פשע אלא שמרוב ענוה שבו לא רצה לתלות השאלה באותן מעשים טובים שעתיד הוא לעשות על ידי הכניסה לארץ כי אולי יכנס ולא יעשה המצוו' רק ההנאה הגופניי יקבל ואת הטוב לא יקבל לכך בקש בלשון חנינה מתנת חנם בעלמא לכך נאמר בעת ההיא לאמר כי עשה שאלתו באשר הוא שם על דעת ההוה שעדיין אין שום זכות בידו מבלי שישקיף על העתיד לבא שסופו לבא לידי קיום מצוה כי שמא יבא או לא יבא לכך אמר בלשון ואתחנן כי היה צריך לבקש חנם על העת ההיא כאמור לכך פירש רש"י אין חנון בכל מקום כו' כל מקום לרבות בא ולומר אפילו בבקשה זו וכיוצא בה שלא היתה כי אם כדי שיוכל לקיים מצות התלויות בארץ וקל וחומר בשאר בקשות שאינן כי אם מתנת חנם עכ"ל הרב הגדול ר"א ז"ל ואני שמעתי ולא אבין איך כתב וזה הדבר שדרש רבי שמלאי וכי לאכול מפריה היה צריך משה אלא אמר הרבה מצות תלויות בארץ ואם כן הוה ליה לתלות בקשתו באותן מעשים טובים שעתיד הוא לעשות על ידי בקשה זו וכו' וסיים וכתב וז"ל אלא שמרוב ענוה שבו לא רצה לתלות השאלה באותן מעשים טובים שעתיד הוא לעשות על ידי בקשה זו דהיינו לקיים כל המצות התלויות בארץ והילך לשון רבי שמלאי בסוף פרק קמא דסוטה מפני מה נתאוה משה לכנוס לארץ ישראל וכי לאכול מפריה הוא צריך או לשבוע מטובה הוא צריך אלא כך אמר משה הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימים אלא בארץ ישראל אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי אמר לו הקדוש ברוך הוא כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר מעלה אני עליך כאלו עשית כו' הרי אתה רואה מפורש שאמר משה אני אכנס לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי כו' אם כן כשל עוזר ונפל עזור וכי תימא שרוצה לומר דמה שפירש רש"י פה פליגא על דרשת רבי שמלאי הנזכר קשה מניין לבדות לו מלבו מחלוקת ביניהם במקום שאפשר להשוותם יחד בלי שום מחלוקת כמו שאפרש בסמוך ועוד קשה שהרי לשון זה שפרש"י אף על פי שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים כו' לא מפי עצמו אמר כן אלא לקחו מספרי כמו שסיים רש"י גופיה כדאיתא בספרי וזה קאי על ב׳ הלשונות כדפירש הרא"ם ז"ל ולשם בספרי גרסינן ב' פרנסים טובים עמדו להם לישראל משה רבינו ודוד המלך ע"ה והיו יכולים לתלות שכרם במעשים טובים כו' וכן הוא בילקוט וראיתי בדרשות הר"ן שגרס והיו יכולים לתלות העולם במעשיהם הטובים וכו' והא ודאי דלכל הנוסחאות הללו אי אפשר לפרש מה שכתב שיש לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים היינו במעשים טובים שעתידים לעשות כי מסתמא לא יבקשו שכרם או העולם קודם שיבואו לידי קיום המצות כי מי יודע מה יולד יום הן בקדושיו לא יאמין וגו' אלא ודאי שרוצה לומר במעשיהם הטובים שכבר עשו וכן משמע בהדיא ממה שכתב הרב בעל העקרים במאמר ד' בפרק כ"א וז"ל והנה בתחלה אמר ואתחנן אל י"י ואמרו רבותינו ז"ל אין חנון בכל מקום אלא מתנת חנם ודקדקו זה לפי ששרש חנם חנן ובא להורות שאין ראוי לאדם לתלות תפלתו במעשיו הטובים ולא בזכות עצמו כמאמר אליהו מה אנוש כי יזכה וכי יזכה ילוד אשה וגינו חכמי' לחזקיהו שתלה תפלתו בזכות עצמו ואמרו כי לפי שתלה הדבר בזכות עצמו הצילו בזכות אחרים ונאמר לו וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי ובעבור זה לא תלה משה רבינו עליו השלום תפלתו בזכות עצמו אלא במתנת חנם כו' עכ"ל. משמע מדבריו דכשם שחזקיהו תלה תפלתו במעשיו הטובים שכבר עשה דכוותיה מיירי נמי מה שסיים ובעבור זה לא תלה משה רבינו עליו השלום תפלתו בזכות עצמו היינו במעשים טובים שכבר עשה וכן דייק הלשון שפרש"י פה במעשיהם הטובים ולא אמר במעשים טובים משמע דמיירי במעשים טובי' שכבר עשו ולכך ייחס המעשים טובים להם לצדיקים מאחר שכבר עשאום לאפוקי במעשים טובים שעתידין לעשות לא יצדק לומר במעשיהם כי עדיין לא עשאו אותן על דרך שדרשו רבותינו ז"ל כי אם בתורת י"י חפצו ובתורתו יהגה לומר קודם שלמדה נקרא תורת י״י ולאחר שלמדה נקרא תורתו וזה דקדוק חשוב ואמתי ומה שהקשה הרב איך אמרו אף על פי שיש לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים מהיכא תיסק אדעתין שיתלו במעשיהם הטובים שכבר עשו הלא (לעלום) [לעולם] אין לאדם שום חוב על הקדוש ברוך הוא כו' הקושיא מעיקרא ליתה כי אין הכי נמי שכל עצמם לא ארז"ל אין מבקשים הצדיקי' מאת המקום אלא מתנת חנם אלא מטעם כי לעולם אין לאדם שום חוב על הקב"ה כי כל המצות שהאדם עושה אין בהם די להשיב להב"ה בכל תגמולוהי אשר כבר גמל עליו מיום הולדו אבל לולא טעם זה היה תולים בקשתם במעשיהם הטובים ולא היו נמנעים מחמת ענוה כן נ"ל
רש"י בעת ההיא לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג דמיתי שמא הותר הנדר הרב בעל תולדות יצחק שדא נרגא בדברי רש"י הללו בכל ספקותיו שטען בזה הענין וז"ל ויתעבר י"י בי למענכם ולא שמע אלי יש בזה [תולדות יצחק: הענין] ספקות הספק הראשון אחר שהקב"ה שומע תפלת כל פה וכל שכן תפלת החסידים ולמה לא קבל תפלת משה ועוד שזהו תוחלת מחלת לב לכל ישראל המתפללים שיאמרו אחר שלא נתקבלה תפלת משה שוא עבוד אלהים ומה בצע כי נפגע בו וא"ת מה שלא נתקבלה תפלתו הוא לפי שהוא גזר דין שיש עמו שבועה שאמר לכן לא תביאו את הקהל הזה ולכן הוא שבועה שנא' לכן נשבעתי לבית עלי אם כן יקשה למה התפלל משה ואמר אעברה נא ואראה ואיך אפשר שיהיה מתפלל שיעבור הש"י שבועתו וא"ת תשובה לזה מ"ש רז"ל בעת ההיא לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג דמיתי שמא הותר הנדר אקשה אם [תולדות יצחק: ארץ] סיחון ועוג היתה ארץ ישראל ראוי לומר [תולדות יצחק: נדר] שהותר מקצתו הותר כולו אבל לא היתה מארץ ישראל והקב"ה נשבע לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם הספק הב׳ אהרן למה לא התפלל כמשה רבינו עליו השלום וכי לא היה תאב כמשה רבינו עליו השלו' וכ"ש כפי מ"ש רז"ל וכי לאכול מפריה היה תאב אלא לקיים המצות התלויות בארץ ואם כן כ"ש שיש להקשו' איך לא התפלל לקיים המצות התלויו' בארץ הספק הג׳ שאמר ואת יהושע צויתי בעת ההיא לאמר עיניך הרואות את כל אשר עשה י״י אלהיכם לשני המלכים האלה כן יעשה י"י לכל הממלכות אשר אתה עובר שמה לא תיראון (ואחז"ל) [ואחרי זה] התפלל ואמר אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וההיפך היה ראוי שה"ל להתפלל וכשיראה שלא נשמע תפלתו אז היה ראוי שיצוה את יהושע לאמר עיניך הרואות אבל כשיצוה ליהושע כבר הוסרה ממנו ההבטחה מלכנוס לארץ ישראל ואם כן למה התפלל אחר כך אעברה נא ואראה וא״ת בעת ההיא אינו חוזר למ"ש ואת יהושע צויתי אלא לעת הגזירה א"א שלא הזכיר למעלה הגזירה ועוד שבכל ענין שתפרש בעת ההיא היה ראוי שיזכיר התפלה בראשונה ואחר כך יאמר ואת יהושע צויתי. הספק הד' אחר שכבר צוה ליהושע מה צורך שיאמר לו הקב"ה וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו הרי כבר צוהו וחזק ואמץ אותו כמ"ש לו עיניך הרואות. הספק הה' הקדוש ברוך הוא לא גזר עליהם מיתה אלא שלא יכנסו לארץ ואם כן למה לא נשאר חי עם ראובני וגדי וחצי שבט המנשה ואם תאמר הגיע זמנו אינו כן שהרי לא כהתה עינו ולא נס ליחה ואם כן למה נמשך מהגזירה יותר רע מהגזרה הוה ליה לקיים גזרתו וישאר עם ישראל שגזר עונש מעט והענישו הרבה ואין זו מדת השם יתברך. הספק הו' למה עשה הקדמה (גדולה) כל כך גדולה לשאלה קטנה שלא יאמר אדם לשר הלוה לי ק' זהובי' שכבר נתת לי במתנה פעמים רבות אלף פרחים ועוד שכל הקדמה צריך שיהיה לתולדה יחס עמה והגבורות שעשה הקדוש ברוך הוא וגדולות אין להם יחס לעברת הירדן שעברת הירדן למשה אינה גבורה. הספק הז' למה אמר אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך כו' שנראה שיש אלוה שיעשה גבורות אלא שאינם גדולות כגבורת הש"י והיה ראוי שיאמר אשר אין אל בשמים ובארץ אלא אתה כמ"ש וידעת היום והשבות אל לבבך כי י״י הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. הספק הח׳ למה אמר את הארץ הטובה וההר הטוב הזה שמי ששואל חסד מאת המלך ראוי הוא שלא יחשיבנה ויגדיל אותה לפני המלך שכשיגדיל אותה לפני המלך לא יעשה אותו החסד ואם לא רצה להפחיתה כדי שלא יחר אף יי' לפחות לא יחשיבנה והיה ראוי שיאמר אעברה נא ואראה את הארץ. ועוד למה נתן לה מצרים כמוכר שדהו כאלו הקדוש ברוך הוא לא היה מכירה שאמר אשר בעבר הירדן. ונראה לי היתר לכולם בתשובה אחת והוא שהקדוש ברוך הוא נשבע לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם והכוונה לא תהיו מנהיגים בארץ ישראל אבל לא גזר שלא יכנסו לארץ שאם גזר כן היה ראוי שיאמר לכן לא תבואו אל הארץ אשר נתתי ולפי שנשבע שלא יהיו מנהיגים לא שאל משה שרצה להביא לישראל אלא שיהושע יביאם ומשה יכנס כאחד העם ולפיכך מה שעשה בראשונה הוא שצוה את יהושע ואמר לו עיניך הרואות את כל אשר עשה י"י לשני המלכים האלה כן יעשה י"י לכל הממלכות אשר אתה עובר שמה לא תיראום כי י"י אלהיכם הוא הנלחם לכם ואחר שעשה ליהושע מנהיג אז התחנן שיעבור הוא עם ישראל לא שיעבירים וזהו שאמור בעת ההיא אחר שצויתי ליהושע ולזה עשה ג' הקדמות האחד שהכחיש החטא רצוני שאינו חטא גדול והוא שמי שעושה עצמו שוה מאד לאחד אפילו הוא גדול מאד אינו מן התימה שיחטא לו שהוא כרעהו וז"ש אתה החילות. השני שמי שעושה עצמו גבורה גדולה ללחום עם מלכים ולנצחם ראוי הוא שינצח את עצמו וז"ש אשר מי אל בשמי' ובארץ אשר יעש' כמעשיך וכגבורתיך הג' אלו הונח שיהיה חטא גדול ושאינך רוצה לכבוש רחמיך את כעסיך אעברה נא ואראה את הארץ הטובה פי' שמשה רבינו עליו השלום טען להקדוש ברוך הוא בזה העונש ואמר ידוע שהקדוש ברוך הוא מודד מדה כנגד מדה ואם כן למה ענשת לי שלא אבא אל הארץ בשלמא המרגלים שהוציאו דבת הארץ ראוי הוא שלא יכנסו שם אבל אני לעולם שבחתי אותה ואמרתי ארץ זבת חלב ודבש ואמרתי טובה ואם כן אלו הונח שהייתי ראוי לעונש שחטאתי ושאינך רוצה להתגבר לפחות עונש זה אין ראוי אלינו ואם תאמר ואם כן הקדוש ברוך הוא מדוע הענישו בזה העונש התשובה שאמר מדוע לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל שלא כבדתם אותי גם כן לא יהיה לכם כבוד כשתהיה מנהיגים להם לכן לא תביאו אבל משה עשה הכנסת פירכא ואמר ראוי שלא יהיה לי כבוד עמהם ושחטאתי ושאינך רוצה להתגבר על מדת הדין סוף סוף אני רוצה לקיים גזירתך אבל אכנס שם כאחד העם לא למנהיג ולזה אמר אעברה נא כלומר עתה בזאת ההקדמה אני יכול לכנוס ולזה אמר ליה הקדוש ברוך הוא וצו את יהושע כלומר אף על פי שעשית כל מה שאפשר לעשות ליכנוס לארץ והשתדלת כל ההשתדלו' האפשר לך שצוית את יהושע ושחזקת אותו ואמצת לו לא עשית תועלת בכל מה שעשית כי דע לך שהוא יעבור והוא ינחיל ואתה לא תנחיל וגם לא תעבור ואם תאמר למה לא רצה הקדוש ברוך הוא שיעבור כאחד העם אחר שלא נשבע על זה התשובה לא רצה הקדוש ברוך הוא שיהיה קלון גדול למשה שיכנוס כאחד העם ויהושע יהיה גדול ממנו וז"ש רב לך וכי רב גדול ראוי לך אינו ראוי שהרי אתה הוא הרב ויהושע תלמידך ונער שלך ואין ראוי שיהיה הוא רב עליך ולזאת הסיבה בעצמה לא נשאר עם ראובן וגד לפי שהיה קלון למשה שיהושע יהיו לו ב׳ יתרונות על משה א׳ שיהושע מנהיג בא"י ומשה חוצה לארץ הב׳ יהושע מנהיג של י' שבטים ומשה מב' שבטים וגם זה נכלל ברב לך אין ראוי שיהיה יהושע רב עליך או גדול ממך ומכאן שיותר טובה המיתה מהקלון שבהכרח הריקות מת משה הוא לא היה אפשר שיכנס למנהיג וגם בלא מנהיג הוא קלון וגם מנהיג דב' שבטים היה קלון בהכרח מת וא"ת אהרן למה לא התפלל לפי שאמר משה רוצה ליכנס לקיים מצות התלויות בארץ (ואינו) [ואני] עיקר מצות התלויות בארץ הם לתועלתי והם כ"ד מתנות כהונה ויאמרו בני אדם שכדי לקבל מתנות אני מתפלל ליכנס בארץ ולזה לא התפלל וא"ת למה לא קבל הקדוש ברוך הוא תפלתו וכמו שהקשיתי בספק הראשון התשוב' שהיה נראה עול לאהרן שכששתי אנשים חטאו חטא אחד והם בבית האסורים השופט שגזר אחד למיתה וא' לחיים הוא עול ולז"א בפרשת פנחס עלה אל הר העברים וכו' ונאספת אל עמיך גם אתה כאשר [נאסף] אהרן אחיך כלומר אינך מיוחס ממנו שאחיך הוא וגם החטא אחד הוא כאשר מרית' ואם לא יפרש כן מה צ"ל אחיך (הוא) וגם לא היה צ"ל כאשר מריתם פי ולמה הזכיר לו עונות הראשונים ואפשר שגם זה נכלל במ"ש רב לך כלומר אין ראוי שיהיה לך רבותא על אהרן. עוד אפשר לומר שמה שלא התפלל אהרן לפי שבניו נכנסים במקומו לכהונה גדולה ולכל מעלה אבל משה בן משק ביתו נכנס תחתיו ובזה הותרו כל הספיקו' עכ"ל ואני אומר אין לנו אלא דברי רז״ל אשר יסודו של רש"י בנוי עליהם והוא מ"ש בספרי בפסוק ויאמר י"י אלי רב לך אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה דוגמא אתה עשוי לדיינים שיאמרו ומה משה שהיה חכם חכמים גדולים לא נשא לו הקב"ה פנים ע"י שאמר שמעו נא המורים ונגזרה גזרה עליו שלא יכנס לארץ המענין את הדין והמעותין את הדין על אחת כמה וכמ' כו' הרי רז"ל התירו ספק הראשון דלעיל ונתנו טעם לשבח למה לא קבל הקב"ה תפלתו של משה שהוא מפני כבודן של ישראל כיון שזלזל בכבודן ואמר שמעו נא המורים ואע"פ שלא היה עיקר חטאו על ככה מדכתי' יען לא האמנת' בי וגו' ואין הלשון נופל כלל אם היה עיקר חטאו על מה שהקל בכבודן של ישראל אלא ודאי עיקר החטא היה במי מריבה גופה כמפורש במקומו אלא שמשה רבינו ע"ה אמר להם שעם היות חטאו היה בדבר אחד יותר חמור ממנו שהש"י היה נושא פשעו ומעביר על עונו לולא שנשתתף בחטא ההוא זלזל בכבודן של ישראל כי אף על פי שהש"י מלא רחמים ומעביר אפי' עונו' החמורים שבין אדם למקום בלבד אבל מה שימשוך מצד מחילת העון היזק אצל אחרים אי אפשר שיהיה נמחק העון ההוא בשום פנים כגון לזלזול בכבודן של ישראל שהוא קשה עד מאד לפני הש"י כמו שהאריך בזה הר"ן בדרשותיו בפ׳ זו ע"ש. ועוד טעם אחר נתנו רז"ל למה לא קבל הקב"ה תפלתו של משה והוא מ"ש באלה הדברים רבה וז"ל א"ל הקב"ה למשה אם נקבר אתה אצלם במדב' הן באין בזכותך ואתה בא בראשם שנא' וירא ראשית לו וגו׳ ויתא ראשי עם וגו' ע"כ וב' טעמים הללו תרוויהו נכללים בפסוק ויתעבר י"י בי למענכם ולא שמע אלי וגו' באופן שהפסוק ויתעבר י"י בי למענכם ולא שמע אלי וגו' התיר הספק הראשון שהקשה הרב בעל תולדות יצחק דלעיל. ומה שהקשה על דרז"ל שפרש"י בעת ההיא לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג דמיתי שמא הותר הנדר וז"ל אקשה אם ארץ סיחון ועוג היתה א"י ראוי לומר נדר שהות׳ מקצתו הותר כולו אבל לא היתה מא"י והב"ה נשבע לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם עכ"ל כבר חלק עליו הרא"ם ז"ל וכתב וז"ל שארץ סיחון ועוג היא חלק מנחלת א"י כו' וכן כתב לקמן גבי ולפי פשוטו אתה החילות להראות את עבדך מלחמות סיחון ועוג כו' וז"ל ואמ' מאחר שהתחלת להראותני ב' המלחמות של סיחון ועוג שהן מהז' אומות הראני גם מלחמת ל״א מלכים הנשארים מז' אומות עכ"ל ואפילו לפי מה שעלה על דעת הרב בעל תולדו׳ יצחק שארץ סיחון ועוג לא היתה מארץ ישראל מכל מקום תמה אני מאד עליו איך דחה בשתי ידים לדברי רז״ל ולא שת לבו לדברי קמאי דקמאי ובתראי ז״ל אשר כולם בפה אחד ענו ואמרו דמ"ש רבותינו ז"ל לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג דמיתי שמא הותר הנדר לא שתלה בכבוש ארץ סיחון ועוג גופיה כי לכתחילה לא היה בכלל השבועה כמו שנתבאר אלא ר"ל מדקאמר הקדוש ברוך הוא למשה במלחמת סיחון ועוג היום הזה אחל תת פחדך ויראתך על פני העמים ורגזו וחלו מפניך וכן חזר לומ׳ ראה החלותי תת לפניך וגו' רמז לו במלת אחל שיראהו הש"י סוף כל הדברים וכל מלחמת כנען לפי שאין התחלה בלא סוף ר"ל שאם לא יהיה כן שיהיה מרע"ה כובש שאר המלכי' ולוחם את מלחמת הארץ לא תהיה מלחמת סיחון ועוג התחלה כי אם סוף ותכלית פעולותיו ולכך אמר משה דמיתי שמא הותר הנדר וי"א שחשב משה כי טעם הנדר הוא יען לא האמנתם בי לא גרמתם לישראל להאמין בי ע"י שיראו נס מפורסם זה ובמלחמת סיחון העמיד משה החמה וע"י נס מפורסם זה בלי ספק שנעשו בנים אמון בם ותיקן מה שקלקל והנה עכשיו עשה משה כמו שעשה יהושע והעמיד החמה כי מאחר שילפינן בג"ש דאחל אחל שהעמיד משה החמ' כיהושע אין היקש לחצאין כמו שיהושע עשה כן מעצמו כך משה עשה כן מעצמו ובזה נתקדש השם ותיקן מה שקלקל וחיזק האמונ' ע"כ חישב שהותר הנד' ולא שתלה בכבוש הארץ סיחון ועוג כי לכתחלה לא היה בכלל השבועה שהרי נאמר לכן לא תביאו את הקהל אל הארץ אשר נתתי להם והיינו ארצות ז' אומות שכבר נתן לאבותם אבל ארץ סיחון ועוג לא היה מעולם בכלל הבטחה זו כו' וז"ש משה אתה החלות כו' כדפרש"י ולפי פשוטו אתה החלות להראות את עבדך מלחמת סיחון ועוג כדכתיב ראה החלותי תת לפניך הראני מלחמת ל"א מלכים כלומר הלא לא לחנם אמרת לי ראה החילותי תת לפניך אלא כדי שתראני גם הסוף ל"א מלכים וכ"ת מאחר שהקב"ה לא קבל תפלתו (ואם כן) [ואמר לו] רב לך אל תוסיף דבר אלי עוד בדבר הזה וגו' אם כן מאי החלותי תת לפניך דקא"ל הקב"ה הלא הוא היה סוף ותכלית פעולותיו כבר יישבו אותו המפרשים ז״ל ואמרו כנגד ישראל אמר כן הקב"ה כי משה היה כנגד כל ישראל שזה היה להם התחלה למה שהיה אחריו מלחמת ל"א מלכים אבל בערך מרע"ה לא היה זה התחלה כי אם סוף ומ"ש הרב הנזכר בהתר לכל הספקות בתשובה אחת והיא שהקב"ה נשבע לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם והכוונה לא תהיו מנהיגים בארץ ישראל אבל לא גזר שלא יכנסו לארץ כו' עד אז התחנן שיעבור הוא עם ישראל לא שיעבירם כו' עכ"ל. כבר קדמוהו רבותינו ז"ל בפי' זה במכילתא וז"ל א"ל משה להקדוש ברוך הוא יהושע נכנס שמה ויחלק להם את הארץ ויהיה מנהיגם ואני נכנס עמהן כסגן א"ל הקב"ה וכי כן הגון לך שיהיה יהושע יושב ודורש ואת יושב ורואה הוי רב לך והנה פירשו מאמ' רב לך בתמי' כאומ' האם ראוי לך שיהיה יהושע רב לך ונגיד עליך באמת זה אינו ראוי כו' ומה ששאל הרב למה לא התפלל אהרן כמשה רבינו ע"ה נ"ל ליתן טעם לשבח מתוך מה שפרש״י כאן מדרז"ל בעת ההיא לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג דמיתי שמא הות' הנדר משמע שלולא זה שמצא פתח לחשוב שמא הותר הנדר לא היה עולה על לבו להתפלל עד שמפני כך אמ' ואתחנן אל י"י בעת ההיא ולא קודם לכן א"כ כיון שמת אהרן קודם כיבוש ארץ סיחון ועוג לכן לא התפלל שיכנס לארץ כיון שלא מצא פתח לומר שמא הותר הנדר כן נ"ל:
כד
רש"י אדני אלהים רחום בדין כל ימי הייתי קוהה על זה הדבו' שהרי אין מרחמי' בדין למעלה עד שמצאתי את שאהבה נפשי במדרש שאמר בזה הלשון י"י אלהים אמר ליה משה בבקשה ממך תקדים מדת רחמי' למדת הדין כו' ע"כ ובודאי שזהו נמי כוונת רש"י ואלו ראה הרמב״ן ז"ל זה המדרש לא היה טוען על רש"י מה שטען וכב' סילק הרא"ם ז"ל טענתו של הרמב״ן בלאו הכי ע"כ לא אאריך כן נ"ל:
רש"י פתח להיות עומד ומתפלל כו׳ פ"ה של פתח נקודה בסגו"ל וכך פירושו החלות להראות מה הראה לו פתח כמי שפותח פתח לאיזה דבר ואחר כך פי' על מה הראה לו פתח להיות עומד ומתפלל אבל הקוראי' פתח הפ"א בקמ"ץ טעות בידם כי מקמ"ל כי ודאי לא סיים תפילתו קודם שפתחו למה נקט לשון פתח ה"ל למימר היה עומד ומתפלל כן כתב הרב הגדול ר"א ז"ל ואני תמה מאד עליו למה לא הביא ראיה בריאה וטוב' מספרי אשר רש"י לקח משם דברי' הללו מדאמרו שם אתה החלות אתה פתחת לי פתח שאעמוד ואתפלל לפניך על בניך בשע׳ שסרחו במעש' העגל כו' אך ק"ל על מה שפרש"י כמו כן הייתי [סבור] לעשות עכשיו הלא אין הנדון דומה לראיה כלל כי גבי מעשה עגל אף על פי שנגזרה גזרה מכל מקום לא היתה גזרה שיש עמה שבועה לאפוקי כאן היתה גזרה שיש עמה שבועה. ועוד קשה דלפי טעם זה שפרש"י כאן פתח להיות עומד ומתפלל אע"פ שנגזר' גזרה אמר ליה ממך למדתי כו' אם כן למה לא התפלל משה מיד בעת הגזרה ולמה המתין עד אחר שכיבש סיחון ועוג. ועוד קשה מאי צריך לטעם זה הלא תלה לעיל בפסוק בעת ההיא דלכך התפלל משום שחשב שמא הותר הנדר ויותר מכל הא דלעיל קשה לי הלא בספרי אשר יסודו של רש"י בנוי עליו לא אמרו כלל סיום זה שכתב רש"י כמו כן הייתי לעשות עכשיו אלא סיום ענין אחר הייתי סבור שיעשו ישראל כמו כן עמי כשם שעשיתי עמהם שיתפללו עלי והם לא התפללו עלי כו' וצל"ע.
כו
רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה כו' מתוך תשובה של הקב"ה אנו למדין שאמר מרע"ה ג' טענות למה נתאוה שיכנוס לארץ הא' היא כדי שלא יאמרו עליו אף הוא מן הממרים היה שנגזרה גזרה עליהם וכל מנאצי לא יראוה והב' שהוא רוצה לראות חידוש גדול זה איך ארץ קטן כזה שהוא ת' פרסה על ת' פרסה יחזיק כל כך הרבה בני אדם עד שמפני כך נקראת ארץ צבי והג' כיון שלא חטא מעולם אלא במי מריבה בלבד כדפרש"י שם אינו ראוי שימות עכשיו בעבור חטא אחד כיון שלא כהתה עינו ולא נס ליחה והקב"ה השיב לו על כל טענה וטענה כנגד טענה ראשונה אמר ליה רב לך וגו' כלומר אל תירא שיאמרו עליך אף אתה מן הממרים וכו' כי רב לך פי' שכר טוב של הע"הב שנא' עליו מה רב טובך אשר צפנת ליראך גנוז לך והוא מפרש ואזיל עלה ראש הפסגה כלומ' יש לך עלייה בגן עדן על כל הצדיקים כי ראשי האותיות של הפסגה באל"ף בי"ת הוא בעדן כי לפני פ"א יש ע' ולפני ס׳ יש נ׳ ולפני ג' יש ב' ולפני ה' יש ד' הרי לך בעדן ולפי שלא נזכר בפירוש ע"הב בשום מקום בתורה רק ברמז לכך לא א"ל זה גם כאן רק ברמז וכנגד טענ' ב׳ א"ל ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך כלו' זה החדוש שאתה חפץ לראות בארץ איך מקום מועט כזה יחזיק כל כך הרבה תוכל לראות בעיניך שהוא (אבר) [הר] קטן ואפילו הכי הוא מחזיק מרובה עד שתוכל לראות ד' רוחות העולם כאחת וכנגד טענה ג' א"ל כי לא תעבור וגומ' כלומ' בשביל כי ביום אכלך ממנו מות תמות שעבר אדם הראשון שנקנסה המיתה עליו ועל כל זרעו מוכרח אתה למות גם כן ועל דרך שד"רזל על רב לך כבר נקנסה מיתה על רב שלך דהיינו אדם הראשון כנ"ל.
כט
רש״י ואני לא זכיתי למחול לי כתב מהרא"י וז"ל תימה למה הזכיר עון זה שנמחל להם טפי מכמה עונות שנמחלו להם (ועדיין) [ביאורי מהרא"י: ועוד] תקשה מה שייך האי קרא [הכא] ולפי פשוטו היה לתרץ קצת לפי שהיה העון קרוב שעשו ונמחל להם הזכירו כמה שזכר אח"כ עיניכם הרואות וגו׳ ועוד יש לומר לפי שמשה נקבר מול בית פעור וכדכתיב בפרשת וזאת הברכה ופרש"י התם שמוכן קברו לשם לכפר על מעשה פעור והוא על עצמו לא זכה למחול מה שאין לומר כן במחילת שאר עונות עכ"ל ואני שמעתי ולא אבין מאי קושיא הלא הוא גופיה הקשה אח"כ מה קישור יש להפסוק לא תוסיפו על הדבר וגו' עם ענין שלפניו שהוא הזכרת מעשה פעור ומיישב וז"ל אזהרה זו שייך שפיר הכי גבי מה שהזכיר מעשה פעור כדמסיים האי קרא עיניכם הרואות את כל אשר עשה י"י לבעל פעור ומשו' דרז"ל אמרו הפוער לפעור אפילו אם אין מתכוון אלא לבזותה חייב משו' דבכך היא עבודתה אף על גב דבשאר ע"ז מצוה לגנות ולבזות ואם כן יש להזהיר מלהוסיף ג"כ על שאר מצות אע"ג שמתכוון לטובה אולי גורע הוא בתוספותיו כמו שזה הפוער נתחייב בתוספות שהתורה לא צותה לבזות אלא אותן שעבודתן דרך כבוד והוא מוסיף להבזות ג"כ את פעור ואינו מתכוין כלל לעובדו בבזוי זה כי אם להתלוצץ עליה ולגנותה ואפי' הכי חייב עכ"ל א"כ הקושי' מעיקרה ליתה מפני שי"ל דלכך הזכי' עון זה שנמחל להם טפי מכמה עונות שנמחלו להם כדי להסמיך הזכרת מעשה פעור להפסוק לא תוסיפו על הדבר וגו' וכך רגיל הגמר' לתרץ אגב חדא תרתי ומיהא מה דפרש"י כאן והכל מחול לך כו' קשה לי איך אפשר לומר כן שהרי הפסוק מכחישו תכף אח"כ מדקאמ' כי כל איש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו י"י אלהיך מקרביך וכן מפורש לעיל במקומו בסוף פרשת פנחס שנפלו מהם כ"ד אלף אם כן הרי לא נמחל להם כלום ויש לומר כיון שמצינו מקרא מלא בסוף יהושע המעט לנו את עון פעור אשר לא הטהרנו ממנו עד היום הזה ויהי הנגף בעדת י"י וגו' א"כ הרי אתה רואה מפורש דאע"פ שהיה הנגף בעדת י"י מ"מ לא היו טהורים מאותו עון כי היו ראויין כל ישראל לקבל עונש כיון שהם ערבי' זה בזה כמו שמצינו גבי עכן חטא ישראל וגו׳ ואפילו הכי לא נענשו שאר ישראל כי אם דוקא אותן שהלכו אחרי פעור אם כן שפיר נוכל לומר עליהם והכל מחול לך והא דפרש"י לקמן בפ' וזאת הברכה שמוכן קברו בגי מול בית פעור כדי לכפר על מעשה פעו' יובן הטיב עם מה שכתבו התוספות בספ"ק דסוטה בשם מדרש אגדה גבי הא דקאמר וז"ל מפני מה נקבר מול בית פעור כדי לכפ' על מעשה פעור וז"ל ומדרש אגדה בכל שנה ושנה בעת שחטא ישראל בבנות מואב באותו פרק בית פעור עולה למעלה כדי לקטרג ולהזכי' עון וכשהוא רואה קברו של משה חוזר ושוקע שמשה רבינו שקעו בקרקע עד חוטמו וכל שעה שעולה חוזר ונשקע למקום ששקעו משה רבינו עליו השלום עכ"ל ונ"ל ליתן טעם לשבח מה שייכות יש למשה רבינו לכפ' אחר מיתתו על מעש' פעור טפי מעון העגל ושאר עונות שעשו ישראל והוא מפני שארז"ל שאמרה כזבי איך שאמר לה אביה אל תשמעי אלא דוקא להגדול שבהם דהיינו לחשה וזהו פי' הפסוק ועל דבר כזבי וגו' כלומר ע"פ דבורה על דרך על דבר שרי שפרש״י ע"פ דבורה כו' א"כ כיון שיסוד כל הבניין של מעשה הפעור שלהם היה בנוי הכל על משה לכן היה משה מכפ' אחר מיתתו על מעשה פעור דוקא כן נ"ל: