אור ברסלב
צידה לדרך דברים › ב

צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג

דברים · ב

א

יז

רש"י אבל משלוח המרגלים עד כאן לא נאמר בפרשת וידבר אלא ויאמר כו' כתב עליו החזקוני וז"ל פי' דבור משמע מפיו רבוי דברי' והוא ענין חיבה כגון ב' אוהבי' המדברים זה עם זה מתוך חיבה אבל אמירה משמע מיעוט דברים אמירה גרידא בעלמא ובתעני׳ פרש"י לא היה הדבור ביחוד ובחבה דכתיב וידבר י"י אלי נתיחד עמי הדבור ואף על גב דמקמי הכי כתיב קראי דכתיב בהו וידבר אית דאמרי לא היה הדבור אל משה פה אל פה אלא בחזיון לילה עכ"ל ובזה נשתקלה קושיי׳ הרא"ם שכתב וז"ל אבל גבי ותדבר מרים כתב אין דבור בכל מקום אלא לשון קושי וכה"א דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות ואין אמירה בכל מקום אלא לשון תחנונים וכה"א אל נא אחי תרעו ויאמר שמעו נא דברי כל נא לשון בקשה וצ"ע עכ"ל וכבר כתב גם מורי מהר"ם יפה ז"ל יישוב לקושי' הרא"ם דלעיל וז"ל ואני אומר שאין כאן קושיא דודאי לשון דבור הוא שידבר אחד עם חבירו בחוזק שיצונו לומר עשה כך וכך או למה עשית כך וכך אבל מכל מקו' מראה לו פנים יפות פנים אל פנים ותנועת אהבה וחבה בדבורו כדי שיקבל ממנו ויעשה מה שיצונו או מה שידבר אליו אבל האמירה היא לשון תחנונים ובקשה שיבקש ממנו דרך בקשה עשה כך וכך ובתנועה זו שהוא דרך בקשה ותחנונים אין נז׳ בו ענין חבה ופנים יפות כל כך עכ״ל וקרוב לזה כתב הרב הגדול ר"א ז"ל וז״ל מקשי' כאן והלא אמירה רכה מורה יותר על חבה מן לשון דבור המורה על הקשות ואומר אני היא הנותנת לפי שכל דבור קשה הוא תוכחה ומוסר כמו אלה הדברים לפי שהם דברי תוכחת כו' ועל כן יש בהם יותר חבה כי את אשר יאהב י"י יוכיח לאפוקי אמיר' רכה אין בה מוסר ועל כן אין בה חבה כל כך כי מ"ש לשון קשות ורכות בלשון דבור ואמירה היינו מצד הענין עצמו אם יש בו רחמים או דין אבל לא מצד המקבל כי בזמן שהאוהב חפץ בנאהב ורוצה שיהיה רושם הדבור קבוע בו לא יסור ממנו הוא מדבר קשות וקולות וברקים של מתן תורה יוכיחו שנא' למען תהיה יראת י"י על פניכם לבלתי תחטאו אבל בזמן שאין האהבה עזה כל כך הוא מדבר בשפה רפה ולשון רכה ואין רישומם קבוע כל כך ע"כ וכבר כתבתי דעתי בזה לעיל ריש פרשת ויקרא ע"ש:

כט

רש"י לא לעניין לעבור את ארצם אלא לעניין מכר אוכל ומים כתב הרא"ם וז"ל כאלו אומר אוכל בכסף תשברני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי כאש' עשו לי בני עשו וגו' והמואבים רק אעברה ברגלי כי לא יתכן לומר שכאשר עשו לי בני עשו דבק עם רק אעברה ברגלי שהרי בפ' חוקת כתיב וימאן אדום נתון את ישראל עבור בגבולו ויט ישראל מעליו אך קשה דא"כ הא כתיב בתריה והמואבי' היושבים בער צ"ל שגם המואבים נתנו להם אוכל ומים כמו בני עשו ואי אפשר לומר זה שהרי בפ' תצא כתיב לא יבא עמוני ומואבי בקהל י"י על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים וליכא למימר דטעמא דעל דבר אשר לא קדמו לא קאי אלא אעמוני וטעמא דאשר שכר עליך קאי אמואבי דהא בפ' הערל קאמרי גבי מואבי ולא מואבית איש דרכו לקדם ואין אשה דרכה לקדם ופריך מכל מקום ה"ל לאקדומי אנשים לקראת אנשים ונשים לקראת נשים אלמא קרא דאשר לא קדמו אתכם אף אמואבים קאי ושמא יש לחלק בין קדמו להשבירו שהמואבים שלא קדמו אתכם בלחם ובמים מכל מקום השבירו להם אוכל בכסף ונתנו להם מים בכסף אבל לא קדמו דקדמו בלא כסף משמ׳ עכ"ל ואני שדיתי נרגא בדבריו בתוספות בפרק חלק גבי גדולה לגימה שהרחיקה ב' משפחות מישראל כו' וז"ל מכאן קשה לי על הסמ"ג במצות לא יבא עמוני ומואבי בקהל י"י שכתב דהאי קרא על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים קאי על עמון בלבד כי מתוך המקרא משמע כי מואבי' קדמו כמו בני עשו שנ' אוכל בכסף תשברני וגו' כאשר עשו לי בני עשו היושבי' בשעיר והמואבים היושבים בער כו׳ וכן משמע מדברי רש"י בחומש שפירש כאשר עשו לי בני עשו לא לענין לעבור את ארצם אלא לענין מכר אוכל ומים כו' שהרי כאן מפורש באר הטיב גדולה לגימה שהרחיקה ב' משפחו' וכו' ש"מ בהדיא דהאי קרא על דבר אשר לא קדמו וגו' קאי גם על מואב וכן ביבמות פרק הערל משמע בהדיא שבקשו לפסול את דוד שבא מרות המואביה על דבר אשר לא קדמו וגו׳ ורא"ם רצה ליישב זה וכת' ושמא יש לחלק בין קדמו להשבירו שהמואבים שלא קדמו אתכם בלחם ובמים מכל מקום השבירו להם אוכל בכסף ונתנו להם מים בכסף אבל לא קדמו דקדמו בלא כסף משמע ויישוב זה כבר הזכירו החכם ראב"ע ז"ל בחומש ולא נהירא לי דא"כ גם בני עשו היה ראוי להיות אסור לבא בקהל י"י על דבר אשר לא קדמו בלא כסף וגם מה שרצה מהרא"י ז"ל ליישב דברי רש"י דלא קאמר לענין מכר אוכל ומים אלא גבי בני עשו בלבד אבל מואבים דכתיב בקרא רמז כשם שמיאנו אדום להעבירם בארצו אף המואבים כן כדפרש"י ז"ל בשופטים בפסוק וגם אל מלך מואב שלח וגו' לא נהירא לי כלל שהרי דברי השליחות אל סיחון הם ואיך יתכן לומר אבל מואבים דכתיב בקרא רמז וכו' והנכון בעיני כדפירשו החכם הראב"ע ורבינו בחיי ז"ל כאשר עשו לי בני עשו והמואבים ר"ל שהניחום לעבור וקאי על בדרך וה"ק כאשר עשו לי בני עשו שנתנו לי דרך לעבור שסבבנו הר שעיר בדרך כענין שכתוב אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו וגו' כי בני עשו רצו בדבר הזה שיעברו דרך ארצם גם המלך שלהם מלך אדום היה רוצה בכך אבל לא הניחום לעבור דרך מדינתו שהוא היה דרך הקרוב לא"י וזהו לשון המלך שאמר לא תעבור בי כלומר בדרך מדינתי אבל ארצם לא היה מניעה לא מצד המלך ולא מצד העם:

תוכן העניינים

צידה לדרך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה