אור ברסלב
צידה לדרך בראשית › לב

צידה לדרך· רבי יששכר בער איילינברג

בראשית · לב

לא

פרשת וישלח

ד

וישלח

רש"י וישלח יעקב מלאכים. מלאכים ממש. כתב הרא"ם ז"ל בב"ר ד"א וישלח יעקב מלאכים לפניו מה כתיב למעלה מן הענין ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה ונ״ל שכך פירושו מאי לפניו מאותן הכתובים (לפי) [לפני] השליחות הזאת שהן המלאכים דאל"כ לפניו למה לי הוה ליה למכתב וישלח יעקב מלאכים אל עשו דומיא דוישלח ישראל אל סיחון וישלח משה מלאכים אל מלך אדום. וישלח יהושע שנים אנשים מרגלים שאין בשום אחד מהם לפניו עכ"ל. ואני אומר אחר אלף מחילות מעצמותיו הקדושים לא כן אבי חס ושלום פה קדוש יאמר דבר זה שהרי בב"ר לא זכר ולא פקד כלל מלת לפניו א"כ איך אפשר להוציא מן השפה לחוץ פי' זה על דברי ב"ר מאי לפניו מאותן הכתובים לפני השליחות הזאת שהן המלאכים כו' והילך לשון ב"ר ד"א וישלח יעקב מלאכים בא וראה מה שכתב למעלה מן הענין ויאמר יעקב כאשר ראם כו' ואפילו אם היה כתוב בב"ר (שם) [של] הרא"ם ז"ל מלת לפניו אכתי קשה לי טובא מי יכריח הרא"ם ז"ל לכנוס בדוחק הגדול הזה ומה היה קשה לו שהוצרך לפרש מלת לפניו מאותן הכתובים לפני השליחות הזאת שהן המלאכים מה שאין סובל משמעות מלת לפניו לפי הפשט פירש זה ואפילו במשמעות דחוק הלא יותר טוב לפרש דברי הב"ר שלא אמרו המלאכים ממש מכח מלת לפניו אלא מכח הסמיכות כיון שגם בתנחומא אמר ממש כלשון הב"ר וכבר פירש הרא"ם גופיה דברי התנחומא שלא אמרו מלאכים ממש אלא מכח הסמיכות והילך לשון התנחומא מהיכן היו המלאכים ראה מה כתיב למעלה ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה כו' וגם מה שהביא ראייה דגבי שליחות ישראל ומשה ויהושע אין בשום אחד מהם כתוב לפניו אינו ראייה ואפי' זכר לדבר ליכא מטעם שכתב מורי מהר"ר מרדכי יפה ז"ל דגבי שליחות משה וישראל ויהושע שהביא לא שייך לומר שם לפניו דאין לשון לפניו שייך אלא במי ששולח אחר שילך לפניו והוא רוצה ללכת מיד אחריו ואינו רוצה להמתין לתשובת השליח כמו ואת יהודא שלח לפניו וגומר שהוא הלך מיד אחריו גושנה ולא בקש להמתין על תשובתו וכן דעתו של יעקב גם כן כאן לא בקש תשובה מעשו וכן הם לא השיבו לו מה שדבר עשו אלא שבא לקראתו עם ד' מאו' איש אלא כוונת יעקב ששלח את המלאכים האלו בדברי שליחות זו לא היתה אלא כדי לפייסו בדברים ולא היתה כוונתו להמתין על תשובתו כי על כל פנים היה מוכרח ללכת בדרך הזה ישיב עשו מה שישיב מה שלא היה כן בשליחות ישראל ומשה ויושיע (של) [שלא] שלחו השלוחים אלא לידע תשובתם ואז ידעו מה לעשות לפנות על ימין או על שמאל ואין נופל שם לומר לשון לפניו:

ה

רש"י דבר אחר גרתי בגימטריא תרי"ג כו'. כתב הרב הגדול ר"א שי' אי לא מסתפינא מחברי הייתי מוחק דבר אחר מפירש רש"י כי ב' פירושים אלו סותרין זה את זה שאם אמר לא נעשיתי שר וחשוב אם כן בא לפניו בהכנעה. ואם אמר לו תרי"ג מצות שמרתי משמע אדרב' ששלח לו שאינו ירא ממנו מצד ששמר תרי"ג מצות. ואינו בכלל והיה כאשר תריד ופרקת עלו אבל באמת ב' הפשטים אלו צריכין זה לזה כי יעקב שלח לו לאמר עם לבן גרתי לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר כו' ולא בא להכחיש את אביו ולעשות ברכותיו פלסתר חלילה אלא כך אמר שכשברך אותי אבי היה סבור שאני עשו ועל דעת זה ברכני והרמאות אשר עשיתי לא הועילה לי והולכים כל הברכות אחר דעת אבי ובדעתו היה שיחולו על ראש עשו וכך יהיה והמופת על זה שהרי גר אנכי בארץ ולא שר וחשוב. ואם תאמר לעולם יתקיימו בי הברכות ומה שלא נעשיתי שר וחשוב עד היום הזה היינו לפי שלא קיימתי את התורה וכתיב והיה כאשר תריד ופרקת עלו וגומר על זה אמר גרתי הרי תרי"ג מצות שמרתי ואפילו הכי לא נעשיתי שר וחשוב אלא ודאי שלא אהנו מעשי כי לא אהני לרמאי ברמאותו והברכות יחולו על ראש מי שנתכוון יצחק אליו בשעת אמירת הברכות לפיכך אמר גרתי הכולל שניהם ענין גרות וענין תרי"ג לומר לך שאף על פי שתרי"ג שמרתי מ"מ גר אנכי בארץ עכ"ל דברי פי חכם חן: ולי נראה שאין לשבש הספרים ומה שהוקשה לו כי אלו ב' פירושים סותרים זה את זה לאו קושיא היא כי אדרבה כל עצמו לא יצא יעקב באומרו גרתי הכולל שניהם ענין גרות וענין תרי"ג אלא בעבור זה שרצה לשלוח לו לפעמים דרך הכנעה ולפעמים דרך איום כדי לערבבו כמו שכתב מורי הגאון מהר"ר מרדכי יפה ז"ל וזו היא העצה היעוצה לכל חכם יירא ומפחד מפני חבירו ומבקש שלומו שצריך לפעמים לרצותו ולפעמים לאיימו ולפחדו כדי שלא להראות לשונאו שנפל פחדו עליו מכל וכל

ויתאמץ להחזיק עליו:

רש"י ותרי״ג מצות שמרתי. כתב מורי הגאון מהר"ר מרדכי יפה ז"ל ואין להקשות והא נשא ב' אחיות והוא בכלל תרי"ג מצות שכיון שהם מקודם לכן היו מכת מקיימי תורת נח ועכשיו גם הם קבלו עליהם תרי"ג מצות של תורה הרי הן גיורות לתורת משה ואין עוד שם אחיות עליהן דגר שנתגייר כקטן הנולד דמי. וכי תימא אם כן למה יאמר יעקב בסעודה לעתיד איני מברך שנשאתי שתי אחיות כדאיתא בע"פ דאף על גב דערוה מן התורה לא הוה מכל מקום פגם מיהא איכא שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה ואין זה פרישות לגברא דכוותיה עכ"ל. וגם החזקוני תירץ כן בפ' ויצא יעקב בפסוק ויתן לו את רחל וכתב עוד תירץ אחר וז"ל ויש מפרשים לאה ורחל מב' נשים היו וגר אין בניו מתיחסים אלא אחר האם כדנפקא לן מכי יסיר את בנך ולכך הותרו ליעקב עכ״ל. ומה שהקים יעקב מצבה תירץ הרמ"בן ז"ל בפרשת תולדות יצחק וז"ל והמצבה מצוה שנתחדשה בזמן ידוע היא כמו שדרשו כאשר שנא ה' אלהיך ששנאה אחרי היותה חביבה בימי האבות עכ"ל. אבל קשה לי קושיא אחרת יותר חזקה איך אפשר ליעקב לומר תרי"ג מצות שמרתי ודכוותיה הא דאמרינן בפ"ק דיומא קיים אברהם אבינו כל התורה כולה ואפילו ערב תבשילין שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו׳ הלא נמצא כמה מצות שאינם חובה כלל על כל איש ואיש אלא על הציבור דוקא כבנין ב"ה והקמת מלך וזולתם וכמה מצות שהם חובה אם יעשה פעולה פלוני' או ימצאהו דבר פלוני ולפעמים איש אחד כל ימיו לא יעשה פעולה ההיא או לא ימצאהו הענין ההוא כמו עבד עברי ועבד כנעני ודין ד' שומרין וכמו העשיין ול"ת דנזיר ומצורע ומצות הכהנים וטמאי' וזולתן אלו הרבה מצות שאין האדם בא כלל לידי חיובן וכ"ש מצות עיר הנדחת ובית המנוגע למ"ד דלא היו ולא עתידין להיות וכן למחות זרעו של עמלק שלא יתקיים עד שיבא משיח. וכבר כת׳ הרמ"בם ז"ל שאם נסתכל בכל רמ"ח מצות לא נמצא מהן מצות הכרחיות אלא ס' וכן במצות ל"ת יש כמה אזהרות שאין האדם מחוייב בהן אלא אחר שימצאו בו עניינים מחולפים כנזיר וכהן ומלך וכיוצא בזה ואם הוא כהן אינו בלאו אכילת תרומה וקדשי קדשים שהם מוזהרים לזרים. כלל העולה שאין שום אדם שיתחייב ויקיים כל תרי"ג מצות. וי״ל דשפיר אפשר לכל אדם לקיים כל תרי"ג מצות כשיקבל האדם על עצמו לעשות כל מה שנצטווה בתורתינו הקדושה הרי הוא כאלו עשאן כמו שדר״זל בפרשת בא בפסוק וילכו ויעשו בני ישראל וגו' גבי פסח וכי כבר עשו והלא מר"ח נאמר להם אלא מכיון שקבלו עליהם מעלה עליהם כאלו עשו וכן פרש"י שם. וכן אמרו בספרי וזכרתם ועשיתם את כל מצות ה' מכאן שהזכירה כמעשה כו' אם כן על דרך זה יוכל כל האדם לקיים כל התרי"ג מצות דהיינו שיעשה בפועל כל מה שאפשר לו לעשות מן המצות ויקבל על עצמו לעשות המצות שלא הגיעו עדיין לידו והמצות שאי אפשר לו לעשותם שאינו מצווה בהם כמצו' כהני' וזולתם בקריאה בהם ובקבלתם אלו היה נצטווה נחשב לו כאלו עשאו וזה הדרך כולל כל המצו' אף בזמן שאין ב"ה קיים כמו שכת' זאת התורה לעולה ולמנחה כו' כי בקריאת תורת עולה ומנחה נחשב כאלו עשאם ואפילו הוא ישראל וכן אותם המצות שלא היו ולא עתידין להיות בקריאה בהם נחשב כעשייה כנ"ל:

ח

רש"י ויירא ויצר ויירא שמא יהרג ויצר לו אם יהרוג הוא את אחרים ואפכא ליכא לפרש משום דקשה לרש"י דמעיקרא הל"ל למימר ויצר ואחר כך ויירא שהרי אין מורא בא לאדם אלא מתוך צרה הקודמת לכן פירש ויירא שמא יהרג כו'. א"נ נפקא ליה מדכתי' מאד גבי ויירא וגבי ויצר לא כתיב מאד לכן פי׳ ויירא שמא יהרג מפני שיותר היה ירא שמא יהרג ממה שהיה דואג שמא יהרוג הוא את אחרים כנ״ל:

רש"י ויצר לו אם יהרוג הוא את אחרים כו'. כתב מורי הגאון מהר"ר מרדכי יפה ז"ל דודאי היה יעקב מות' להרוג את אחרים אפילו אם לא באו להורגו אלא להרוג את אנשיו וכ"ש אם באו להרוג גם בניו ונשיו ואין זה דומה לשאר רודף שאסור להורגו כל זמן שיכולין להציל את הנרדף באחד מאבריו של הרודף דהא מהיכן ילפינן הבא להורגך השכם להורגו מקרא דאם במחתרת ימצא הגנב והוכה ומת אין לו דמים לפי שבא על עסקי נפשות כו' כדפירש רש״י לקמן ואם כן אם לגבי ממון אמרינן כן קל וחומר מי שבא כנגד איש אחד אף על פי שאין רצונו להרוג אותו אלא רוצה להרוג אשתו ובניו או אפילו אנשיו ועבדיו ובני ביתו וכי לא ידע שיעמוד זה כנגדו להצילם אלא ודאי לדעת כן בא שאם יעמוד זה כנגדו להציל אשתו ובניו ואנשיו יעמוד גם הו' עליו ויהרגהו ואם כן למה היה מיצר יעקב שמא יהרוג את אחרים הלא בהיתר היה הורגם אלא ודאי לא היה מיצר יעקב אלא שמא יהרוג את עשו ויקללנו אביו כמו שכתוב בתנחומא והא דלא נקט בהדיא שמא יהרוג את עשו היינו משום איידי דהוצרך לינקט ברישא גבי ויירא שמא יהרג סתם שלא היה יכול לומר שמא יהרג מעשו כי ודאי יראת יעקב היתה שמא יהרג או מעשו או מאנשיו הוצרך רש"י ג"כ לסיים דבריו שמא יהרוג הוא את אחרים אף על פי שאין כוונתו אלא על עשו עכ"ל. ואני אומר אע"פ שדברי טעם הם מ"מ תמיה אני מאד איך מלאו לבו לפסוק חידוש גדול כזה מסברא דנפשיה דלא אשתמיט שום תנא ולא אמורא ולא שום פוסק בעולם לחלק בין רודף אחר חבירו להורגו לרודף אחר אשתו ובניו של חבירו להורגם שמותר לבעל להצילם בנפשו של רודף אף על פי שיכול להצילם באחד מאיבריו של הרודף ובפרט הרמ"בם ז"ל לא הוה שתיק מלומר חילוק זה וצ"ע

יג

רש"י והיכן אמר לו כן וכו' לא ידענא למה לא הקשה רש"י כן מקודם על היטיב איטיב והיכן אמר לו כן:

טז

רש"י ובניהם בנאיהם זכר כנגד נקבה וכו'. כתב החזקוני לפי פרש"י היו שלשים זכרים ושלשים נקבות וכן פי' החכם מהר"א אשכנזי ז"ל שהמנחה הזאת היתה תק"פ בעלי חיים חשבון שעיר לעזאזל וכן נאמר על עשו איש שעיר וכן היה הר שעיר בחלקו ולכך נתן לו מנחה בחלקו ולקח יעקב נגד חשבון זה שער"י צדק:

כג

ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו כו' כתב מהר"אי ז"ל אין לתמוה למה הקדים כאן נקבות לזכרים ובפרשת ויצא הקדים זכרים לנקבות כדכתיב וישא את בניו ואת נשיו על הגמלים ופר"שי הקדים זכרים לנקבות ולא כעשו שהקדים נקבות לזכרים וי"ל דהכא ראוי להקדים נקבו' משום שנבקע לו הנחל והיו הילדים יראים לעבור שהרי כשנבקע הים היו יראי' ישראל לעבור עד שקפץ נחשון בן עמינדב בתוך הים ואחריו שבט בנימין וכאן נמי הנקבות שהיו זקנים וגדולות לא פחדו ועברו תחלה עכ"ל. והחזקוני תירץ כה"ג וז"ל הקדים הנשים לילדים לפי שהיה חס על בניו יותר מעל נשיו ואם בא עשו להרוג יהרוג את הנשים תחלה אבל כשברח מבית לבן הקדים הבנים לנשים דכשירדוף אחריו לבן יפגע בבנותיו תחלה עכ"ל. וקשה לי על דברי שניהם דא"כ למה הקדים כאן שתי נשיו לב' שפחותיו הלא מן הראוי להקדים ב' שפחותיו בסכנה יותר מב' נשיו כמו שעשה יעקב אח"כ כדכתי' וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה וגו' וצל"ע:

כה

רש"י שכח פכים קטנים וחזר עליהם. כתב הרב הגדול הרש"ל ז"ל וז"ל שכח פכים קטנים לפי שנא' ויעבר את כל אשר לו וא"כ על מה ויותר וכו' אלא ודאי פכים קטני' היו שאין נחשבים כלום כמו שאמרו בגמרא גבי נזק לרבות פכים קטנים אף על פי שאין נחשבים כלום מכל מקום משלם אי נמי לכך אמר פכים קטנים לפי שמצינו שהקדוש ברוך הוא אמר לו ליעקב אתה מסרת נפשך על פך קטן בשבילי וגם אני בעצמי אשלם לבניך בפך קטן לבני חשמונאי שנעשה נס ע"י פך קטן והיכן מצינו שיעקב מסר נפשו על פך קטן אלא ודאי הכא לפי שנאמר כבר ויעבר כל אשר לו ולמה ויותר לבדו אלא ודאי פך קטן של שמן שהיה רוצה לנסך על גבי המצבה בבית אל וזה שהיה שכח וחזר עליו לפי שאינו שלו אלא של הקדוש ברוך הוא לנסך עכ"ל כבר קדמהו הרא"ם ז"ל בתירוץ הראשון ועדיין אינו מיושב מנא ליה לרש"י דשני פכים היו. והנה י"מ שכתב וז"ל ונ"ל דרש"י דייק מדכתיב ויותר יעקב לבדו וקשה והיאך נשאר לבדו והא אמר"זל אסור לילך לת"ח יחידי בלילה ואם כן היאך נשאר לבדו אלא ודאי פכים קטנים שכח שהיה בו שמן הנסכה ליסוך על גבי המזבח וכיון שהיה עסוק במצוה לכך לא היה ירא שמא יוזק וע"כ פכים קטנים היו משום שעדיין קשה ולמה לא העבירן מתחלה כיון ששמן הנסכה היה בם היה לו לעסוק במצוה תחלה אלא משום שהיה ירא שמא תיגע בו אשתו נדה ותטמא את השמן ומשום הכי לא העבירן. ואם תאמר והיאך לא היה ירא שמא יטמא שם על ידי שרץ אלא ודאי פכים היו וכלי חרש אינו מטמא מגבו אלא מתוכו ולשמא נפל לתוכו לא חיישינן כי קטנים היו שאינן ראוין לנגיעת בשר וכיון שאינן ראויין לנגיעת בשר אינן מטמאין מאוירן אבל היה ירא שמא אשתו נדה תגע בשמן שתורק השמן מן הכלי ואחר כך תחזור השמן לתוך הכלי דאין לומר שתטמא בהיסט דהא בהדיא אמרו בשבת פרק ר"ע כל שאין ראוי לנגיעת בשר אין מטמא בהיסט ע"ש ברש"י ובתוספות א"כ למה ניזק והא היה עוסק בדבר מצוה אלא שנים היו והשני לא היה צריך ובעוד שהיה רוצה להעביר השני נזדווג לו המלאך ואין להקשות לפי פירוש זה איך פרש"י ששכחם וי"ל מסתמא כשהעבר כל אשר לו נשארו עבדיו מצד זה והמתינו עד שיעבור כל אשר לו. וא"כ למה לא לקח אותם קודם שעברו עבדיו כדי שלא יהא יחידי אלא ע"כ צריכין אנו לומר ששכח אותן אחרי כן כי מתחלה הניחן שם מדעת כדי שלא יטמאו בהסיט ואח"כ מכח טרדות שכחן עכ"ל ונכון הוא ורבינו בחיי ז"ל כתב שזה שאמרו שחזר על פכים ולא על שאר כלים ממלין לבדו מפקי לה אל תקרא לבדו אלא לכדו והרא"ם ז"ל כתב דעת זו בשם י"מ וכתב שהוא שבוש בלי ספק כי אין כח לדרוש אל תקרי אלא לתנאים ולאמוראים בלבד אבל חוץ מהם אפילו הגאונים אין כח בידם לעשות זה עכ"ל. ואני תמיה עליו היאך נעלם ונשכח ממנו שכתבו והעידו בעלי תוספות שנ"ץ בפ' גיד הנשה שרז"ל הוציאו זה ממה שדרשו אל תקרא לבדו אלא לכדו:

רש"י ופירשו רבותינו שהוא שרו של עשו. כתב החכם המופלא מהר"א אשכנזי ז"ל אבל לא נתברר בדבריהם מה היתה כוונתו של השר ההוא לעשות ביעקב אם היה יכול לו ומה היה ענין נגיעת הירך אבל ידמה שכאשר מכר עשו הבכורה ליעקב ונשבע לו נעשה שטר ביניהם שכל קנין לכתיבה עומד וכל שכן שבועה וכבר היה המנהג שהרוצה בשמירת שטרו קושרו על יריכו כמ"ש רז"ל בב"ב פרק יש נוחלין מי שמת ונמצא דיתיקי קשורה על יריכו וכן גם יעקב שהיה צריך לשמירת שטרו ר"ל שטר קנין הבכורה הנה היה לו השטר ההוא קשור על יריכו ושרו של עשו היה רצונו לקחת מידו השטר ולכך נגע על יריכו ולא יכול לקחת השטר מידו ועל זה אמר לו המלאך כי שרית עם אלהים כלומ' שנצחת אותי שנשאר השטר בידך עכ"ל דברי פי חכם חן. אמנם שאר מפרשים ז"ל פירשו ע"פ המדרש שלא מצא שרו של עשו שום חטא ליעקב רק שנשא שתי אחיות א"נ שידו אוחזת בעקב עשו וז"ש ויגע בכף יריכו ואלו ואלו דברי אלהים חיים:

לג

כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה. וא"ת ומה בכך שנגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה וכי בשביל כך לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה וי"ל כמ"ש החזקוני וז"ל על כן לא יאכלו כלומ' בדין הוא שיש לקנוס ולענוש את בני ישראל מאכילת גיד הנשה כיון שהניחו את אביהם הולך יחיד שנאמר ויותר יעקב לבדו והן היו גבורים והיה להם להמתין על אביהם ולסייעו אם יצטרך והם לא עשו לו לויה והוזק על ידם ומכאן ואילך יהיה להם לזכר ויהיה זריזים במצות לויה ולכך ליוה יעקב את יוסף. ד"א על כן לא יאכלו כלומר כיון שיכול יעקב לעמוד נגד המלאך לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה להיות להם לזכרון ולתפארת כי אביהם נלחם עם המלאך. ד"א על כן לא יאכלו כלומר כיון שהוזק יעקב בגיד הנשה קבלו עליהם בניו משם ואילך שלא יאכלו ממנו משל לאדם שחש בראשו או באחד מאבריו שמקבל עליו שלא לאכול מאותו אבר מעולם כדי שיהא לו אותו אבר לרפואה:

תוכן העניינים

צידה לדרך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה